גמ' פסחים דף כו:- כז.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן ושו"ע הוא 30:09 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 4:30
דקות
1)תנור שהסיקו
בקליפי ערלה ובכלאי הכרם..
2)פת שבשלה
ע"ג גחלים של עצי עבודת כוכבים
3)קערות וכוסות
וקדרות וצלוחיות שבישלן היוצר בקליפי ערלה
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה
כב
תנור שהסיקו בקליפי ערלה ובכלאי הכרם בין חדש בין ישן יוצן, ואחר כך ז
יחם אותו בעצי היתר, ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת בין תבשיל הרי זה ח אסור בהנייה,
יש שבח עצי איסור בפת או בתבשיל, גרף את כל האש ואחר כך בישל או אפה בחומו של תנור
הרי זה מותר שהרי עצי איסור הלכו להן.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה כד
פת שבישלה על גבי גחלים של עצי ערלה מותרת, כיון שנעשו גחלים הלך איסורן
אע"פ שהן בוערות, קדרה שבישל אותה בקליפי
ערלה או בכלאי הכרם ובעצי היתר הרי התבשיל אסור, ואף על פי שזה וזה גורם שבשעה שנתבשלה
מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי ההיתר ונמצא מקצת הבשול בעצי היתר ומקצתו באיסור.
טור יורה דעה סימן קמב
כשם שהאליל אסורה בהנאה כך כל הנאות הבאות ממנה אסורות אפי' אם שרפה אסור
ליהנות בגחלתה ואפרה אבל מותר ליהנות משלהבתה סכין של אליל (עי"ל סימן י') חדש
או ישן ולבנו אסור לשחוט בו לכתחלה בהמה מסוכנת ולחתוך בו נתחים קטנים דהוה ליה מתקן
ובדיעבד מותר ומותר לשחוט בו בהמה בריאה ונתחים גדולים העומדים לדורון דהוה ליה מקלקל
נטל כרכר מהאשירה וארג בה בגד הבגד אסור נטל ממנה עצי' והסיק בהן התנור חדש יותץ שנגמר
באיסור ישן יוצן ואם אפה בו הפת באותו היסק למ"ד זה וזה גורם אסור הפת אסורה אבל
אנן קיימא לן זה וזה גורם מותר בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות ע"י זה וזה גורם
ומ"מ תנור חדש שהסיקו בעצי איסור מותר לכתחלה לאפות בו ע"י היסק שיסיקנו
בעצי היתר דחשוב דיעבד כיון שהיה צריך לנתצו אבל תנור ישן שהסיקו מעצי איסור אסור לאפות
בו לכתחלה כיון שאין כאן אלא הפסד מועט של דמי העצים ומ"מ אם אפה בו הפת מותרת
ואע"ג דקיי"ל זה וזה גורם מותר אם אבוקה כנגדו הפת אסורה דיש שבח עצים בפת
והרמ"ה כתב אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר הכא גבי אליל הפת שנאפה בעצי איסור
והבגד שנארג בכרכר של אליל אסורים וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל שהביא
המשנה לפסק הלכה ואם נתערב הפת והבגד באחרים כולן אסורין כדפרישית לעיל דאליל אוסרת
בכל שהוא רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח והלכתא כוותיה שאע"פ שנאסר הפת
והבגד יש להם תקנה ע"י פדיון שיוליך דמיהן לים המלח ויהיו הן מותרין ופירש"י
דאפי' לא נתערב הפת באחרים ניתר על ידי פדיון ופירש עוד שא"צ להוליך לים המלח
אלא דמי העצים ולא דמי כל הפת ור"י פי' שאין לו היתר בפדיון אא"כ נתערב הפת
באחרים ולא סגי ליה בהולכת דמי העצים לבד אלא צריך להוליך דמי כל הפת וא"א הרא"ש
ז"ל כתב ונ"ל כדברי ר"י שלא הקילו חכמים להתיר הפת בלא תערובות ע"י
הולכת הנאה לים המלח אבל בהא נראה לי כרש"י שא"צ להוליך לים המלח אלא הנאת
העצים דכיון שנסתלק מכאן הנאת גוף האיסור הותר הכל ע"כ: כתב הרז"ה שאין להתיר
באכילה ע"י הולכת הנאה לים המלח אלא בהנאה לבד וה"ר יונה כתב דאפי' באכילה
נמי שרי ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל אפרוחין שקננו באשירה ואין צריכין
לאמן מותרים אבל ביצים שעליה או אפרוחין שצריכין לאמן אסורים ואפי' באפרוחין שאין צריכים
לאמן לא יעלה עליה ליקח האפרוחים אלא יתיז בקנה עד שיפלו לארץ ולא חיישינן שמא יעלה
באילן: אסור לישב בצל האשרה ואפי' בצל צלה פי' שחרית וערבית הצל של כל דבר ארוך מאד
עד כדי קומתו נקרא צלו ומשם ואילך נקרא צל צלו ואפי' לעבור תחתיה דרך העברה בעלמא אסור
וה"מ שאינו נוטה על הדרך אבל אם נוטה על הדרך אם יש דרך אחרת אסור לעבור תחתיה
ואם אין דרך אחרת מותר לעבור תחתיה ואפ"ה ירחיק אדם חשוב מהכיעור והדומה לו וכשעובר
תחתיה ימהר לרוץ בכל מה שיוכל וכתב הראב"ד דווקא אשרה שעשויה לצל בין תחתיה בין
לחוצה לה אבל בית אליל תוכו ונגד פתחו תוך ד' אמות אסור אחריו מותר ואפילו תוכו אם
גוזל הרבים שקדם לו הדרך ואח"כ בנה שם בית אליל מותר לעבור דרך שם אבל אם קדם
הבית לדרך אסור: זורעים תחת האשרה ירקות בימות הגשמים אפילו לכתחלה אבל לא בימות החמה
ופר"י שאפי' בדיעבד אסורים ולא החזרת לא בימות הגשמים ולא כימות החמה אבל הרמ"ה
מתיר ירקות גם בימות החמה וכ"כ הרמב"ם זורעים תחתיה ירקות בין בימות החמה
בין בימות הגשמים וכן יראה דעת א"א הרא"ש ז"ל: שדה שנזדבלה בזבל אליל
ופרה שנתפטמה בכרשיני אליל בדיעבד מותרין ולכתחלה אסור ונקראת אשר' כל שאליל תחתיה
אפילו אינן עובדין האילן כ"ש אם עובדין האילן בעצמו וכל אילן ששומרין פירותיו
לעשות מהם שכר לשתותו ביום חגם אסור בידוע שעובדין אותו ואילני סרק שרגילים ליטע בפני
אליל שלהם י"א שהן מותרין שאין עובדין אותם ולא לנוי נטעו לה אלא שמחוקי העכו"ם
הוא לעבוד באותן אילנות והוו כעין תקרובת אליל ונטיעתן זו היא תקרובתן ובתקרובת כזה
אינו נאסר כיון שאינו כעין פנים וי"א דלא גרע מנוי אליל ואסור והכי מסתבר מרחץ
שאליל עומדת בחצרה מותר לרחוץ בה שאין המרחץ נעשית בשבילה אלא היא נעשת לנוי למרחץ:
בית יוסף יורה דעה סימן קמב
ג - ד (א), ו נטל כרכר מהאשרה וארג בה בגד
הבגד אסור נטל ממנה עצים והסיק בהם התנור חדש יותץ ישן יוצן. משנה בפרק כל הצלמים
(מט:). ובפרק כל שעה (פסחים כו:) ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי
הכרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכמים אומרים הפת מותרת
בישלה ע"ג גחלים דברי הכל הפת מותרת והא תניא בין חדש בין ישן יוצן לא קשיא הא
רבי אליעזר הא רבנן כלומר הא דתניא יותץ רבי אליעזר היא דאמר זה וזה גורם אסור והא
דתניא יוצן רבנן היא דקאמרי זה וזה גורם מותר. וכתבו הרי"ף (פסחים ז.) והרא"ש
(שם פ"ב סי' ב) והלכתא זה וזה גורם מותר כרבנן והכי אסיקנא בפרק כל הצלמים (מט.).
וכתב הרא"ש הילכך חדש יוצן ומסיקין אותו בעצים דהיתירא והוי ליה זה וזה גורם ושרי
ואע"ג דלכתחלה אסור לעשות זה וזה גורם כדמוכח בפרק כל הצלמים (מח:) יש לומר דהתם
דין הוא שלא יהנה לכתחלה מן האיסור עצמו אבל הכא התנור אינו האיסור בעצמו אלא שהתנור
נגמר בעצי איסור ואי אמרינן יותץ נמצא התנור מופסד והוי בדיעבד וכן כתבו התוספות (פסחים
שם ד"ה בין) והר"ן ז"ל (שם ז. דיבור ראשון). וכתבו עוד הרי"ף והרא"ש
ז"ל ולענין אפה בו את הפת כלומר בחדש שלא נתצו ובישן שלא צננו ואבוקה כנגדו הלכה
כרבי דאמר אסורה משום דיש שבח עצים בפת ובבישלה ע"ג גחלים פליגי שמואל ור' יוחנן
(שם כז.) חד אמר לא שנו אלא עוממות אבל לוחשות אסורות וחד אמר אפילו לוחשות מותרות
ואמרינן בגמרא למ"ד אפילו לוחשות מותרות פת דאסור דיש שבח עצים בפת לרבי היכי
משכחת לה אמר רב פפא בשאבוקה כנגדו ופירש רש"י כנגדו [כנגד] הפת מבעיר העצים בפי
התנור. וז"ל הר"ן (ו: ד"ה תנור) בשאבוקה כנגדו דכל זמן שהיה הפת בתנור
היתה אבוקה דולקת כנגדו ונמצא נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין. וכתב הר"ן ומוכחא
סוגיין דאפילו בלוחשות מותר ולפיכך הביאה סתם הרי"ף ז"ל וכן פסק הרמב"ם
בפט"ז מהלכות מאכלות אסורות (הכ"ד). אבל הרא"ש כתב דעבדינן לחומרא וכתב
עוד והא דשרינן בעוממות לדברי הכל דוקא בקליפי ערלה ובקשין של כלאי הכרם משום דדינן
בשריפה וקיימא לן (תמורה לד.) כל הנשרפים אפרן מותר אבל בחמץ בפסח קיימא לן כרבנן
(פסחים כא.) דאמרי מפרר וזורה לרוח והוי בכלל כל הנקברים שאפרן אסור וכל שכן הגחלים
וכ"כ ה"ר יונה ז"ל עכ"ל: ויש לדקדק בדברי רבינו שבתחלה כתב דחדש
יותץ ואח"כ כתב דמותר לאפות בו ע"י הסקה שיסיקנו בעצי היתר וצ"ל שמה
שכתב בתחלה הוא לדברי האומר דזה וזה גורם אסור דלדידיה חדש יותץ ישן יוצן. ואע"פ
שמה שכתב ואם אפה בו הפת באותו היסק למ"ד זה וזה גורם אסור הפת אסורה משמע דלא
קאי אלא לישן דאילו בחדש לכולי עלמא הפת אסורה דכיון דבהיסק דאיסור נגמר התנור ובאותו
היסק עצמו אפה הפת אין כאן גורם דהיתר כלל מכל מקום מיניה נשמע דהיכא דצנן החדש וחזר
והסיקו בעצי היתר ואפה בו את הפת שהיא אסורה למ"ד זה וזה גורם אסור: ומה שכתב
אבל אנן קיימא לן כמ"ד זה וזה גורם מותר הכי קאמר והילכך אם אפה פת בישן שלא צננו
מותר דהא הוי זה וזה גורם תנור דהיתרא ועצים דאיסורא והני מילי בדיעבד אבל לכתחלה אסור
לאפות בו דזה וזה גורם בדיעבד הוא דשרי ולא לכתחלה ואע"ג דאמרינן דזה וזה גורם
לא שרי אלא בדיעבד ולא לכתחלה תנור חדש שהסיקו בעצי איסור מותר לכתחלה לאפות בו אם
צננו וחזר והסיקו בעצי היתר דהוי זה וזה גורם וטעמא דשרי ביה לכתחלה משום דלכתחלה דידיה
חשיב כדיעבד כיון דאי לא שרינן ליה צריך לנתוץ התנור אבל ישן דכי לא שרינן ביה לכתחלה
זה וזה גורם אינו מפסיד אלא דמי עצים לא התירוהו אלא בדיעבד דוקא ומכל מקום אף על פי
שאין בו אלא הפסד מועט אם אפה בו את הפת מותרת בדיעבד דזה וזה גורם מותר בדיעבד:
ומ"ש ואע"ג דקיימא לן זה וזה גורם מותר. הכי פירושו והא דאמרינן
דהפת מותרת בדיעבד משום דזה וזה גורם מותר הני מילי כשאין אבוקה כנגד הפת אבל אם היתה
אבוקה כנגדו אסור דיש שבח עצים בפת. ומכל מקום יש לתמוה על רבינו למה לו לכתוב דברי
האומר זה וזה גורם אסור כיון דלית הלכתא כוותיה ושמא יש לומר שמפני שהיה רוצה לכתוב
שהרמ"ה כתב אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר הכא גבי עבודה זרה הפת שנאפה בעצי
איסור וכו' אסורים ושכן נראה מדברי הרא"ש דלפי זה סברי בדין זה דזה וזה גורם אסור
ולפיכך כתב דין תנור חדש ותנור ישן לדעתו כדי ללמדנו דעת הרמ"ה והרא"ש ז"ל
בדין זה. וקשה לי דכיון דגחלת של עבודה זרה אסורה כמו שנתבאר בסימן זה אמאי שרינן בבישלה
ע"ג גחלים וצריך לומר דכי אמרינן אסורה היינו לכתחלה דוקא:
והרמ"ה כתב אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר הכא גבי עבודה זרה
הפת שנאפה בעצי איסור והבגד שנארג בכרכר של עבודה זרה אסורים. איני יודע טעם לדברי
הרמ"ה בזה דהא בענין גינתא דאזדבלא בזבל דעבודה זרה אסיקנא בפרק כל הצלמים (מט.)
דהלכה כמ"ד זה וזה גורם מותר ואם כן הא דתנן נטל ממנה כלומר מאשרה עצים אסורים
בהנאה הסיק בהם את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה דלא כהלכתא
היא דאתיא כמ"ד זה וזה גורם אסור ולא קיימא לן כוותיה וכ"כ הר"ן ז"ל
(כא: ד"ה מתני'). גם יש לתמוה על מה שכתב רבינו וכן יראה מדברי א"א הרא"ש
ז"ל (שם סי' ט) שהביא המשנה לפסק הלכה דאי משום שהביא המשנה לפסק הלכה דייק הכי
גם על הרי"ף היה יכול לכתוב שנראה שסובר כן שהרי גם הוא הביא המשנה לפסק הלכה
ומכל מקום לפי האמת משמע דבין להרי"ף בין להרא"ש אין הכרע ממה שהביאו המשנה
סתם דאיכא למימר שלא הביאוה אלא משום דמסיים בה נתערבה באחרות כולן אסורות רבי אליעזר
אומר יוליך הנאה לים המלח וללמוד דהיכא דאפה בחדש שלא נצטנן דאסור בהנאה דיש לו תקנה
ע"י הולכה לים המלח כרבי אליעזר דקיימא לן כוותיה אבל רישא לא קיימא לן כוותיה
וסמכו על מה שכתבו קודם לכן בסמוך גבי גינתא דאזדבלא בזבל דעבודה זרה ובפרק כל שעה
אמרינן דהלכה כמ"ד זה וזה גורם מותר. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ז מהלכות
ע"ז (הי"ג) נטל ממנה עצים אסורים בהנאה הסיק בהם את התנור יוצן ואח"כ
יסיק בעצים אחרים של היתר ויאפה בו אפה בו את הפת ולא צננו הפת אסורה בהנאה. ויש לתמוה
עליו דמדכתב יוצן סתם משמע דאפילו בחדש קאמר והיינו כמ"ד זה וזה גורם מותר דאילו
למ"ד אסור לא סגי לחדש בצינון אלא נתיצה בעי וכן פסק הוא ז"ל שם בסמוך (הי"ד)
גבי נטיעת ירקות תחתיה וכן גבי שדה שזבלה בזבל עבודה זרה דזה וזה גורם מותר ואם כן
למה סתם וכתב אפה בו את הפת ולא צננו הפת אסורה בהנאה דמשמע בין בחדש בין בישן מיירי
ובישן אמאי הא זה וזה גורם הוא. ושמא יש לומר דהתם מיירי בשאבוקה כנגדו הא לאו הכי
מותר ולא חשש להאריך בכך מפני שסמך על מה שכתב בהלכות מאכלות אסורות פי"ו (הכ"ב,
כ"ד) גבי תנור שהסיקו בקליפי ערלה ובכלאי הכרם שאם גרף את כל האש ואח"כ בישל
או אפה בחומו של תנור הרי זה מותר שהרי עצי איסור הלכו להם. פת שבישלה ע"ג גחלים
של עצי ערלה מותרת כיון שנעשו גחלים הלך איסורן אע"פ שהן בוערות. ומה שכתב כן
גבי ערלה וכלאי הכרם ולא כתבו גבי עצי אשרה היינו משום דלגבי ערלה וכלאי הכרם איתמר
בגמרא ומשם נלמד לעצי אשרה: ומכל מקום יש לדקדק על דבריו בהלכות מאכלות אסורות שכתב
כלשון הזה תנור שהסיקו בקליפי ערלה ובכלאי הכרם בין חדש בין ישן יוצן ואח"כ יחם
אותו בעצי היתר ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת בין תבשיל הרי זה אסור בהנאה שהרי יש
שבח עצי איסור בפת או בתבשיל גרף את כל האש ואח"כ בישל בו או אפה בחומו של תנור
הרי זה מותר וכו'. והוא תימה למה לא חילק בין חדש לישן דהא דגרף כל האש וכו' וכן בישל
ע"ג גחלים משמע דליתנהו אלא בישן שלא צננו דכיון דאין אבוקה כנגדו והוי זה וזה
גורם מותר בדיעבד אבל בחדש שלא צננו אע"פ שאין אבוקה כנגדו משמע דאסור כיון דהוי
כוליה גורם דאיסורא. ואפשר לומר שהוא ז"ל סובר דכל שאין אבוקה כנגדו מותר בדיעבד
אפילו בחדש שלא צננו לדברי הכל מאחר שכלו עצי האיסור והכי דייק לישניה שכתב גבי גרף
כל האש שהרי עצי איסור הלכו להם וגבי בישלה ע"ג גחלים כתב כיון שנעשו גחלים הלך
איסורן ויש הוכחה לדבר מדבעי בגמרא (פסחים כו:) לאוקמי הא דתניא חדש יותץ כרבי למימרא
דרבי סבר זה וזה גורם אסור ואע"ג דקתני אפלוגתא דרבי ורבנן בישלה ע"ג גחלים
ד"ה מותר אלמא דאע"ג דהוה סבירא ליה לרבי זה וזה גורם אסור אפילו בדיעבד
הני מילי כשעדיין עצי האיסור קיימים אבל כשכלו עצי האיסור ולא נשאר אלא גחלים אין כאן
גורם של איסור ובדיעבד שרי. ואם תאמר בחדש שלא צננו אע"פ שכלו עצי האיסור מכל
מקום הא איכא תנור דאיסור וליכא שום גורם דהיתרא ומי גרע מזה וזה גורם דאסור למ"ד
הכי ואפילו בדיעבד אסר מדאיכא מאן דפליג עליה דאילו לכתחלה ליכא מאן דשרי כמו שנתבאר
וי"ל דכיון דתנור גופיה אינו איסור עצמו אלא שנגמר בעצי איסור ועצי האיסור הלכו
להם נמצא שאין כאן איסור כלל ועדיף מזה וזה גורם ולפי זה צריך לומר דהא דקתני אפה בו
את הפת רבי אומר הפת אסורה וכו' קאי לחדש וישן שלא צננם ואבוקת עצי איסור כנגדם הא
לאו הכי הפת מותרת אפילו בחדש שלא נתצו ולא צננו ואפילו מ"ד זה וזה גורם אסור
מודה בהא דשרי והיינו דקתני סיפא (שם) בישלה ע"ג גחלים דברי הכל מותר כך נראה
לי לדעת הרמב"ם ז"ל ואע"פ שאין נראה כן מדברי רבינו ומדברי המפרשים
אלא דכל שאפה בתנור חדש ע"י אותו היסק אע"פ שכלו עצי האיסור אסור לדברי הכל
דהא ליכא גורם דהיתרא כלל:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמב סעיף ד
נטל ממנה עצים, אסורים בהנאה. י הסיק בהם את התנור, ו] בין חדש בין ישן,
יוצן ואחר כך יחם אותו בעצי היתר. ואם לא צננו ואפה בו את הפת (ז] בעוד שהאבוקה כנגדו)
(בית יוסף), הרי זה אסור בהנאה, דיש שבח עצי איסור בפת (טור). ח] נתערבה באחרות, יוליך
דמי אותה הפת לים המלח ט] ושאר כל הככרות מותרים. י] גרף את כל האש ואחר כך בישל או
אפה בחומו של תנור, יא] הרי זה מותר, שהרי עצי האיסור הלכו להם. הגה: יב] הא דאמרינן
יש שבח עצים בפת היינו בדבר שאסור בהנאה, אבל אם אפה או בשל אצל דבר שאסור באכילה,
אפי' אבוקה כנגדו מותר (מרדכי פרק השוכר ותוספות וע"פ).
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמב סעיף ו
יב יג] פת (ב) שבשלה ע"ג גחלים של עצי עבודת כוכבים, מותרת כיון
שנעשו גחלים הלך איסורן אע"פ שהן בוערות.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טז הלכה כג
קערות וכוסות וקדרות וצלוחיות שבישלן היוצר בקליפי ערלה הרי אלו אסורין
בהנאה, שהרי דבר האסור בהנאה עשה אותן חדש.
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמב סעיף ה
יא קערות וכוסות וקדירות וצלוחיות שבשלן היוצר בעצי עבודת כוכבים, הרי
אלו אסורים בהנאה, שהרי דבר האסור בהנאה עשה אותם חדשים (הסעיפים ה' ו' ז' הוא ל' הרמב"ם פרק י"ז מהמ"א רק שהמחבר
כתב עצי אלילים במקום קליפי ערלה).
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן קמב סעיף ה
יא ומ"ש המחבר קערות וכוסות כו' הרי אלו אסורים בהנאה - הטעם דבקערות
וכוסות משתמשין אח"כ בלא גורם היתר וקדרה נמי אע"פ שא"א לבשל בה בלא
עצים מ"מ הדרך ליתן בה מים ובשר ואח"כ שופתה על האש וא"כ משתמש בה בלא
גורם היתר הכי איתא בש"ס ולפ"ז היכא דברור לו שלא השתמש בה עד אחר ששפתה
לעצי היתר התבשיל מותר אלא דלכתחלה אסור בכל ענין נ"ל, ומ"מ יש לתמוה
על הרמב"ם והמחבר דמ"ש קערות וכוסות וקדרות מתנור חדש שאפו בחומו שהפת מותר
הא כשאופה בו נמי ליכא גורם דהיתרא כלל ואפשר לחלק בין לכתחלה ודיעבד או בקערות כו'
שעיקר עשייתן על שם האש וזה שכתבו שהרי דבר האסור בהנאה עשה אותם חדשים אבל כל זה דחוק
לכך נראה דתנור עדיף כיון דלאחר שגרפו עצי האיסור הלכו להן דאין איסור בעצים רק כשאבוקה
כנגדן אם כן החום נחשב להיתר משא"כ בקערות כו' ודוק:
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמב סעיף יא
כט] מותר ליטע תחת האשרה ירקות, בין בימות החמה שהם צריכים לצל בין בימות
הגשמים, כה מפני שצל האשרה, שהוא אסור, עם הקרקע, שאינה נאסרת, גורמים לירקות אלו לצמוח,
וכל שדבר איסור ודבר מותר גורמין לו, הרי זה מותר בכל מקום. כו ל] לפיכך שדה שזבלה
בזבל של עבודת כוכבים, מותר לזרוע אותה. ופרה שפטמה בכרשיני עבודת כוכבים, תיאכל. וכן
כל כיוצא בזה.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן קמב סעיף יא
כה מפני שצל האשרה כו' עם הקרקע כו' - ואף ע"ג דזה וז"ג
אסור לכתחלה וכמ"ש בס"ק י' מכל מקום ירקות דהנאה דממילא אתי מותר אפילו לכתחלה,
ר"ן:
כו לפיכך שדה שזבלה כו' - דוקא זבלה וכן פרה שפטמה אבל לכתחלה אסור
טור וכן הוא לקמן סימן רצ"ד סעיף י"ד וע"ל סימן ס' ס"ק ה'
וס"ס פ"ז בהג"ה:
אנציקלופדיה תלמודית כרך יא, זה וזה גורם [טור תרצז]
זה וזה גורם. דבר שיש לו שני גורמים להווייתו, או לגידולו, אחד של היתר
ואחד של איסור.
הפרקים:
א. בגידולין;
ב. בבעלי חיים;
ג. במעשה תנור;
ד. במחמץ, מעמיד ומטעים.
א. בגידולין. זה וזה גורם אם הוא
אסור או מותר, נחלקו בו תנאים: זורעים תחת אשרה של עבודה זרה ירקות בימות הגשמים, אבל
לא בימות [טור תרצח] החמה1, שבימות הגשמים צל האילן קשה להירקות, שמעכב החמה מלבוא,
אבל בימות החמה הצל יפה להם2, ונמצא שהצל של האשרה, שהוא גורם של איסור,
והקרקע, שהוא גורם של היתר, שניהם גורמים לירקות אלו לצמוח, וזה וזה גורם אסור3.
ואף על פי שאף בימות הגשמים העלים נושרים מן האילן ונעשים כזבל לירקות, מכל מקום אין
האשרה חשובה כגורם של איסור על ידי כך, לפי שכל מה שהיא משבחת על ידי הזבל הרי היא
פוגמת על ידי הצל בימות הגשמים4. והחזרת, שהצל יפה לה לעולם, אין זורעים
בין בימות החמה ובין בימות הגשמים5. ר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים
מפני שהנבייה - העלים - נושרת על הירקות ונעשה להם כזבל6, ולא אמר ר' יוסי
אלא לדעת הסוברים זה וזה גורם אסור, אבל הוא עצמו סובר זה וזה גורם מותר, ואפילו בימות
החמה מותר7. וכן שדה שנזדבלה בזבל של עבודה זרה, להסוברים זה וזה גורם אסור,
תבור8, שעד שיכלה ממנה כל שבח הזבל תהא בורה ולא יזרענה9, ולהסוברים
זה וזה גורם מותר, תיזרע10. הלכה זה וזה גורם מותר11 בכל מקום12,
ולכן מותר לנטוע ירקות תחת האשרה בין בימות הגשמים ובין בימות החמה12א,
וכן שדה שנזדבלה בזבל עבודה זרה מותר לזרעה13. ויש מן הראשונים סוברים שאף
על פי שזה וזה גורם מותר, ירקות בימות החמה אסור לזרעם, שאין זה וזה גורם מותר אלא
כששני הגורמים מתערבים יחד ועושים פעולה אחת, כמו הקרקע עם הזבל, שפעולת שניהם אחת,
לגדל ולהצמיח, אבל בצל וקרקע, אותה הנאה שהצל עושה, היינו להגן על הירקות מפני החמה,
אין הקרקע עושה, והגורם של איסור, היינו הצל של עבודה זרה, עושה לבדו הנאת איסור14,
ואפילו בדיעבד יש לאסור הירקות15.
[טור תרצט] ביסוד ההיתר של זה וזה
גורם כתבו ראשונים שהוא מטעם ביטול, שהאיסור נתבטל בהיתר, וכשם שכשהאיסור ישנו בעין
בטל אחד בשנים16 כשזה עומד לחוד וזה עומד לחוד, או כשנתערב בטל כשאין בו
טעם של איסור17, כך היתר הבא מכח גרמת איסור, כל שאיסור והיתר גרמו לו הרי
הוא כאילו נתבטל איסור זה18. ואף על פי שכל ביטול הוא ברוב, בזה וזה גורם
כיון שאינו אלא גורם בלבד, בטל אחד באחד, כל שיש עוד גורם אחר19. ויש מהראשונים
סוברים שזה וזה גורם אינו מדין ביטול20.
זה וזה גורם אינו מותר אלא בדיעבד, ולא לכתחילה, ולכן לדברי הכל אסור
לכתחילה לזבל הקרקע בזבל עבודה זרה, ולא הותר אלא כשכבר נזדבל21, שכשעושה
לכתחילה הרי זה כמבטל איסור לכתחילה22. ויש מהאחרונים מסבירים שלזבל לכתחילה
אסור מפני שעצם הזיבול הוא הנאה, והרי הוא נהנה מעבודה זרה, ואיסורו מן התורה, אלא
שאם עבר וזיבל הפירות מותרים משום זה וזה גורם23. ומכל מקום ירקות מותר
לזרוע תחתיה אף לכתחילה, לפי שבירקות הנאה זו באה ממילא, ואינו דומה כלל למבטל איסור24,
או לפי שבשעת הזריעה אין עדיין ההנאה של הצל, ולאחר כן באה ההנאה ממילא, ולכן הרי זה
חשוב כדיעבד25, או שכשעושה מעשה ביד ראוי לגזור עליו לכתחילה, אבל זו הנאה
של ממילא היא ולא על דעת אותה הנאה נטע מתחילה, לכן אפילו לכתחילה אין ראוי לגזור עליו
כלום26. ויש מהראשונים סוברים שתחת [טור תש] האשרה ממש באמת אסור לזרוע
הירקות, ואינו מותר אלא כשזורע השדה שהאשרה נוטה לה, והזרע מתפזר במקרה תחת האשרה,
וזהו כעין דיעבד27.
זה וזה גורם כתבו אחרונים שלהסוברים שאסור, אף באיסורים דרבנן אסור, וכן
לכתחילה שלדברי הכל אסור זה וזה גורם, אף באיסורים דרבנן אסור28.
נוטעים יחור של ערלה - שאין העץ של ערלה אסור29 - ואין נוטעים
אגוז של ערלה, מפני שהוא פרי30, ואם עבר ונטע אגוז של ערלה מותר31,
שהצומח ממנו מותר כשאר האילנות, שכל דבר שיש לו שני גורמים אחד של היתר ואחד של איסור
הרי זה הנגרם משניהם מותר, לפיכך הצומח מפירות ערלה מותר, שהרי גורם לצמוח הפרי האסור
והארץ המותרת32. ויש מן הראשונים סוברים שאינו מותר אלא אם נטע האגוז ואחר
כך הבריך או הרכיב באילן אחר של היתר33, שאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם
מענין אחד, כמו הברכת יחור איסור באילן של היתר, ששניהם הם אילנות, וכמו בזבל העלים
והקרקע34, אבל אגוז וקרקע שני ענינים הם, ואם נטע אגוז בקרקע אסור35.
ויש מן הראשונים סוברים שאם נטע אגוז של ערלה מותר אפילו לדעת הסוברים זה וזה גורם
אסור, מפני שזרעו כלה עד שלא יצמח36. ומכל מקום לכתחילה אסור לנטוע, שכל
זה וזה גורם אינו מותר אלא בדיעבד37, ואף להסוברים טעם ההיתר מפני שזרעו
כלה, אינו אלא בדיעבד, כשעבר ונטע38.
זה וזה גורם כתבו ראשונים שאינו מותר אלא כשהגורם של היתר אי אפשר לו
להיות כמו הגורם של איסור, אבל כל שאפשר לו להיות אסור כמוהו, בטל הוא להגורם של איסור,
ואין גורם של איסור בטל לגבי גורם של היתר, כיון שאי אפשר לו להיות כמוהו, ולכן הרכיב
יחור של ערלה באילן אחר של ערלה, אלא שאותו האילן נטעו לסייג או לקורות ולעצים, שפטור
מן הערלה39, זה שהרכיב בה חייב בערלה, ואף על פי שענף של ערלה שהרכיבו באילן
זקן, בטלה ילדה בזקנה, ופטורה אף היא, מפני שזה וזה גורם הוא, הילדה והזקנה40,
מכל מקום זו שנטעה לסייג יכולה לחזור ולהיות איסור, שאילו נמלך עליה לאכילה חייבת בערלה,
אבל ילדה זו שהיא גורם של איסור אי אפשר לה לחזור ולהיות היתר, לפיכך הילדה אסורה41.
גידולים של דברים האסורים באכילה בלבד, יש מן הראשונים סוברים שהם מותרים
אפילו אם זה וזה גורם אסור, כיון שאינו אוכל את האיסור עצמו, ולא אסרו אלא בגידולים
של איסורי הנאה, שגם זה הנאה היא, ולכן גידולי טבל ומעשר שני מותרים42,
ואף גידולי תרומה לא אסרו אלא מגזירת שמנה-עשר-דבר*43.
אילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחוץ לארץ, שבפירותיו טבל וחולין מעורבים זה
בזה44, יש מהאחרונים שהסביר בטעם שאין אומרים כל הפירות מותרים מטעם זה
וזה גורם, אם משום שטבל אינו בטל כדבר שיש לו מתירין45, או לפי שסיבת האיסור
של טבל היא משום שהתורה זיכתה חלק התרומה לכהנים, ובזכות ממון כששנים גורמים לבוא הדבר
בעולם הרי הוא קנוי לשניהם, שלא שייך זה וזה גורם אלא באיסור והיתר46.
דברים שאסרם בגדר בהנאה, הרי גידוליהם, אף על פי שהם מדברים שזרעם כלה,
אין אומרים זה וזה גורם מותר, מפני שהחמירו בקונמות שהם מפקיעים מידי שעבור47
כמו הקדש, ולכן החמירו בהם כמו בגידולי הקדש48. ויש שכתבו שלא התירו בהם
משום זה וזה גורם לפי שנדרים הם דבר-שיש-לו-מתירין*49. אבל דברים שלא אסרם
בנדר אלא באכילה בלבד, מותרים הגידולים, שהרי אינו אוכל מה שאסר עליו50.
ג. במעשה תנור. תנור שהסיקו בקליפי ערלה*,
או בקשין של כלאי-הכרם*, נחלקו בו תנאים: יש סוברים חדש יותץ, ישן יוצן112,
שהם סוברים זה וזה גורם אסור, לפיכך תנור חדש יותץ, שעל ידי היסק זה של איסורי הנאה
נגמר ומתקיים כולו, נמצא פת הנאפית בו בהיסק אחר של עצי היתר נגמרת על ידי איסור והיתר,
עצי איסור שגמרו את התנור ועצי היתר שגמרו את הפת113, והישן יוצן, שלא יאפה בו פת בהיסק
זה114, ויש סוברים בין חדש ובין ישן יוצן115, שזה וזה גורם מותר116,
ומכל מקום לכתחילה לא יאפה בהיסק זה גם בישן, אף על פי שהתנור הישן הוא גורם של היתר
והעצים גורם של איסור, לפי שלא התירו זה וזה גורם אלא בדיעבד, אבל לכתחילה אסור, וזה
כיון שיכול לצננו ואינו מפסיד דבר אלא ההנאה האסורה של העצים, לכך צריך צינון, והחדש
מותר לכתחילה לאפות בו, אחר הצינון, בהיסק אחר של עצי היתר, שאם נאסור הלא מפסיד את
התנור לעולם וחשוב כדיעבד117, שמן האיסור עצמו דין הוא שלא יהנה לכתחילה
- אפילו שיש הפסד בדבר, כגון באגוז של ערלה שלא יטע לכתחילה118, אף על פי
שהפירות מופסדים119 - אבל התנור אינו האיסור בעצמו, אלא שנגמר בעצי איסור,
ואם נאמר יותץ נמצא התנור מופסד והרי זה כדיעבד120. ויש מהראשונים הסבירו
בטעם שאף לכתחילה אין החדש צריך נתיצה, שכל שמצננו נעשה כמבטל את האיסור ומקלישו ועושה
עיקר מן הגורם של היתר, ואף כשנצטנן במקרה מכל מקום נעשה האיסור כמבוטל מצד הצינון121.
וכתבו אחרונים שאף לדעת הסוברים בטעם שזה וזה גורם אסור לכתחילה מפני שאין מבטלים איסור
לכתחילה122, והרי אפילו במקום הפסד אסור לבטל איסור לכתחילה, מכל מקום בתנור
חדש, כיון שדרכו להשתמש בו בעצים, ולעולם אי אפשר שיבוא איסור התנור בפת אלא על ידי
זה וזה גורם, וזהו ביטולו, הרי באופן כזה מותר לבטל לכתחילה123. הלכה בין
חדש ובין ישן יוצן124, ואחר כך יחם אותו בעצי היתר125, שזה וזה
גורם מותר126.
אפה בו את הפת, תדלק הפת127, וכן תבשיל שבישלו בקליפי ערלה,
ידלק128. בברייתא נחלקו תנאים: רבי אומר הפת אסורה, וחכמים אומרים הפת מותרת129.
בטעמו של רבי נסתפקו בגמרא אם מפני שסובר זה וזה גורם אסור, והרי יש בפת זו גורם של
עצי איסור וגורם של התנור שהוא היתר130, או שאפילו הוא סובר זה וזה גורם
מותר, מכל מקום הפת אסורה, לפי שיש שבח עצים בפת131, והדברים אמורים
כשאבוקה כנגדה132, שכנגד הפת מבעיר העצים בפי התנור133, וכיון
שכל שעה שהיתה פת בתנור היה דולק האור ואופה אותה, הוא נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור
בעין134, והרי זה כגורם של איסור בלי גורם של היתר135. ויש מהראשונים
מסבירים החומר שבשבח עצים בפת יותר מזה וזה גורם, מפני שניכר האיסור בהיתר136,
וכיון שהגורם של איסור ניכר וגורם של היתר אינו ניכר אין להתירו מטעם זה וזה גורם137.
חכמים המתירים סוברים אין שבח עצים בפת, ומתירים אפילו כשאבוקה כנגדה138,
שאין הנאת היסק חשובה להם, ואפילו בגורם אחד לבדו, לפי שאין האיסור בעין139,
שהשלהבת אינה באה מן העצים, אלא מחמת משהו הנשרף, והוא כמו גחלת שאין האיסור בעין140,
ואפילו הפת מותרת, וכל שכן שאינם מצריכים נתיצה בתנור חדש, שאינו נאכל הוא עצמו, ואין
הנאתו בגורם אחד לבדו אלא בשני גורמים, שלו ושל היתר141. הלכה יש שבח עצים
בפת או בתבשיל, ואם בישל בו קודם שיוצן, בין פת בין תבשיל, הרי זה אסור בהנאה142,
בעוד אבוקה כנגדו143. וכן אותה ששנינו בתבשיל ובפת שנתבשלו בקליפי ערלה
שידלקו144, כתבו ראשונים שהוא משום שבח עצים בתבשיל ושבח עצים בפת145,
ובעוד אבוקה כנגדם146. יש מן האחרונים שכתב שמכיון שזה וזה גורם מותר
אין האיסור באבוקה כנגדו משום יש שבח עצים בפת אלא בתנור חדש ובהיסק ראשון, או שהוא
מחוץ לתנור והאבוקה על הקרקע, אבל בתנור ישן, אפילו בהיסק של איסור והאבוקה כנגדו,
מותר, שהתנור עצמו הוא גורם של היתר, ושוב הרי הוא זה וזה גורם147, אבל
נחלקו עליו והוכיחו שבאבוקה כנגדו אסור משום שבח עצים בפת אפילו בתנור ישן, ואין התנור
נקרא גורם של היתר לגבי אבוקה כנגדו148. וכתבו ראשונים שאיסור זה של פת
הנאפה כנגד האבוקה אינו אלא מדבריהם149, ויש סוברים שאיסורו מן התורה150.
גרף את כל האש ואחר כך בישל או אפה בחומו של תנור, הרי זה מותר, שעצי
האיסור כבר אינם151, ואף לכתחילה יש סוברים שמותר152, ויש אוסרים
לכתחילה153. היתר זה של גרף האש יש סוברים שאף בתנור חדש, בהיסק ראשון שלא
ציננו, אמור, כיון שאין אבוקה כנגדו, ואף על פי שאין שם שום גורם של היתר והתנור הוא
של איסור, מכל מקום כיון שאין התנור איסור בעצמו, אלא שנגמר בעצי איסור, ועצי האיסור
הלכו להם, נמצא שאין כאן איסור כלל, ועדיף מזה וזה גורם154. ויש שכתבו שאינו
עדיף מזה וזה גורם, ולהסוברים זה וזה גורם אסור, גם בגרף בתנור חדש אסור, שהרי בתנור
חדש ועצי היתר אסור לדעתם155, ולא יהא חום של עצי איסור עדיף יותר מעצי
היתר, אלא שלהלכה שזה וזה גורם מותר אף זה מותר, שחום התנור חשוב כגורם של היתר כיון
שהלך כבר איסור העצים, והתנור בעצמו הוא גורם של איסור156. ויש חולקים לגמרי
בתנור חדש וסוברים שאפילו להלכה שזה וזה גורם מותר לא התירו בגרף אלא בתנור ישן, אבל בחדש הפת
אסורה אף בדיעבד, מפני שאין שם אלא גורם של איסור בלבד157.
בישלה על גבי גחלים, לדברי הכל מותר158, אפילו להאוסרים באבוקה
כנגדה, לפי שכשנהגה מהאיסור כבר כלה ובטל159. ונחלקו אמוראים: רב יהודה
אמר שמואל הדברים אמורים בגחלים עוממות, אבל בגחלים לוחשות-בוערות, ונראות כמתנענעות
ולוחשות זו לזו160 - אסור, שיש שבח עצים בפת - ולכן אפילו שזה וזה גורם
מותר כאן אסור161 - ורב חייא בר אשי אמר ר' יוחנן אפילו בלוחשות מותר, ואין
שבח עצים בפת אלא באבוקה כנגדה162. להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים לוחשות
אסורות163, ויש פוסקים אף לוחשות מותרות164. ולא הותר אלא בדיעבד,
אבל לא לכתחילה, ואף על פי שכל הנשרפים אפרם מותר165, יש לחלק בין אפר לגחלים166.
יש סוברים שאף בתנור חדש מותר, אם מפני שכשנעשו גחלים הלך איסורם, ועדיף מזה וזה גורם167,
או מפני שהגחלים נעשו כגורם של היתר והרי זה חשוב זה וזה גורם168. ויש מהראשונים
שכתבו שאפילו אם בגרף בתנור חדש אסור, בגחלים מותר, שאין כאן לא משום תנור ולא משום
עצים169, אלא שבלוחשות אסור אף בחדש, שאין זה אפר גמור170.
קערות וכוסות וצלוחיות שצירפן בקליפי ערלה, הרי אלו אסורות אפילו להמתירים
זה וזה גורם171, שהרי דבר האסור בהנאה עשה אותן חדש172, ואינן
דומות לתנור חדש וציננו, שאין הנאתו בלי גורם שני, היינו עצי היתר, אבל אלו יש שבח
עצים בהן, ועל ידי גורם ראשון הוא משתמש בהן להנאתו [טור תשיא] בלי גורם שני כלל173. ואף
על פי שבתנור שגרף יש מתירים הפת שאפה בחום התנור אפילו בחדש174, והרי גם
שם אין גורם שני של היתר כלל175, הרי זה מפני שכיון שעצי האיסור הלכו להם,
שאין איסור בעצים רק כשאבוקה כנגדה, אם כן החום של התנור נחשב להיתר, מה שאין כן בקערות
וכוסות שאין כלל גורם היתר176.
קדרה שצירפה בעצי איסור נחלקו שני לשונות בגמרא: ללשון ראשון אף היא תלויה
במחלוקת של זה וזה גורם, שלהמתירים זה וזה גורם הקדרה מותרת, כמו תנור, שהרי אין נהנים
מהקדרה אלא על ידי בישול, ואין הגוף נהנה ממנה, עד שיבוא גורם שני של היתר, וללשון
שני קדרה אסורה, אף אם זה וזה גורם מותר, כמו קערות וכוסות, שהקדרה מקבלת את התבשיל
קודם שיתנו את העצים של היתר, ונמצא שמשתמש בה בלא גורם אחר של היתר - שמשתמש בה בצונן
קודם שיתננה על גבי האש177 - מה שאין כן התנור שאין נותנים בו פת אלא לאחר
היסק של גורם היתר178. הלכה שקדרה אסורה179. בדיעבד, כשנשתמש
באותה הקדרה או הקערה, התבשיל מותר180, שהרי לא נשתנה ולא נתפעל גוף התבשיל
במה שנתנוהו בעודו קר לתוך הקדרה181. ויש שנראה מדבריו שאף בדיעבד אסור
התבשיל182.
קדרה של היתר שבישל בה תבשיל בעצי ערלה או כלאי הכרם ובעצי היתר, כתבו
ראשונים שהתבשיל אסור, ואף על פי שיש כאן זה וזה גורם, לפי שבשעה שנתבשלה מחמת עצי
איסור עדיין לא באו עצי ההיתר, ונמצא מקצת הבישול באיסור בלי גורם של היתר183,
והדברים אמורים כשנתן [טור תשיב] תחתיה עצי איסור תחילה ואחר שנתבשל קצת בעצי איסור נתן תחתיה עצי היתר
ונגמר בישול התבשיל184, או שכן הדרך לא לתת שם כל העצים יחד אלא מעט מעט185,
ומפרשים כן אותה שאמרו הקדרה אסורה186, שהכוונה קדרה שבישלו בה בעצי איסור
ועצי היתר187, ואף על פי שגם מה שנתבשל בתחילה בעצי איסור לבד היה זה בצירוף
הגורם של היתר של הקדרה עצמה188, מכל מקום הרי גם בתנור ישן כל שאבוקה כנגדו
אסור189, וכאן העצים האסורים הם תחת הקדרה
ויש שבח עצים בקדרה ואסור190, או שאין זה וזה גורם מותר אלא כשהגורמים שוים191,
וכאן אין הגורמים שוים שהקדרה משמשת להנחת התבשיל והעצים גורמים חום192.
תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת, אסורה, אפילו להמתירים בעצי ערלה,
לפי שהערלה בטלה193 והקדש אפילו באלף לא בטל194, וכשם שחמור
איסורו לענין ביטול, כך חמור האיסור לענין זה וזה גורם195, או שהיתרו של
זה וזה גורם הוא מדין ביטול196, וכיון שהקדש אין לו ביטול, ממילא זה וזה
גורם אסור בו197. והדברים אמורים בתנור חדש שלא הותץ, ובהיסק שני, או בתנור
ישן שלא הוצן ובהיסק ראשון, שבערלה מותר משום זה וזה גורם ובהקדש אסור, אבל באפה הפת
כשאבוקה כנגדה, אפילו להמתירים בערלה וסוברים שאין שבח עצים בפת198, וכן
בבישלה על גבי גחלים שלדברי הכל מותר בערלה199, הרי זה אסור בהקדש אפילו
בלי הטעם שהקדש אין לו ביטול, שהרי לא התירו באבוקה כנגדה אלא משום שהשלהבת באה מהגחלים
ואין האיסור בעין200, והרי בהקדש אפרו אסור ונמצא שהאיסור בעין201.
[טור תשיג] תנור שהסיקו בעצי אשרה*, אם התנור
חדש יותץ ואם הוא ישן יוצן, אפה בו את הפת - בחדש שציננו וחזר והסיק בעצי היתר, ובישן
בהיסק של עצי איסור202 - אסורה בהנאה203. יש סוברים שהדברים
אמורים לדעת האומרים זה וזה גורם אסור204, אבל לפי ההלכה שזה וזה גורם מותר,
אף כאן, כמו בתנור שהסיקו בקליפי ערלה, בין חדש ובין ישן יוצן, ומותר לאפות בחדש אחר
שהוצן לכתחילה, שהתנור הוא גורם של איסור ועצי ההיתר גורם של היתר, ובישן קודם שהוצן
אם אפה בו בהיסק של עצי איסור הפת מותרת, שהתנור הוא גורם של היתר ועצי האיסור גורם
של איסור, אלא אם כן אפה באבוקה כנגדה שאסורה משום יש שבח עצים בפת205,
וכן כשגרף את כל האש ואפה בחומו של תנור, מותרת הפת, שעצי האיסור הלכו להם206,
וכן כשבישלה על גבי גחלים של עצי האשרה מותרת, שכיון שנעשו גחלים הלך איסורם207.
ויש סוברים שבגרף האש וכן בבישלה על הגחלים יש הבדל בין עבודה זרה לערלה, שאף על פי
שזה וזה גורם מותר אף בעבודה זרה, ולכן בתנור חדש אחר שהוצן מותר לאפות בו בהיסק של
עצי היתר, שהתנור בלבד הוא שאסור וזה וזה גורם מותר, אבל כשאפה את הפת בעצי האיסור
קודם שהוצן, אפילו בתנור ישן ואין אבוקה כנגדה, אלא גרף האש ואפה בחום התנור או אפה
על הגחלים, הפת אסורה, לפי שבעבודה זרה האפר והגחלים עצמם אסורים208, וכן
חומו של תנור כשגרף האש הוא בעצמו אסור, וכשם שבאבוקה כנגדה יש שבח עצים בפת, כך יש
שבח אפר וחום [טור תשיד] התנור בפת, ואינו דומה לערלה שהאפר והגחלים בעצמותם מותרים209,
וכן שנינו: אפה ובישל בגחלים - של קליפי ערלה - מותר, אפה בכולן - בכל איסורי הנאה
- מותר, חוץ מעצי אשרה210.
ויש חולקים וסוברים שבעבודה זרה אף זה וזה גורם אסור, מפני שאיסורו במשהו
ואין לו ביטול כמו הקדש, ולכן אף בתנור חדש אחר שהוצן אסורה הפת שנאפית בו211.
ויש מחלקים בין עבודה זרה לשאר איסורים בתנור ופת בלבד, שאף על פי שזה וזה גורם מותר
גם בעבודה זרה, כמו קרקע שנזדבלה בזבל עבודה זרה212, הרי זה רק בדבר שעושה
שבח בלבד, אבל אפשר להיות גם זולתו, אלא שלא היה טוב כל כך, אבל בתנור חדש שנגמר בעצי
איסור, וכן פת שנאפית בעצי איסור בתנור ישן, שאי אפשר לפת להיות נאפית בלא עצים, כל
מה שיש הכרח אל האיסור ואי אפשר זולתו אסור בעבודה זרה אף על פי שיש גם גורם של היתר,
ובשאר איסורים, כמו ערלה, הוא שמותר זה וזה גורם אף באופן זה213. יש מהאחרונים
שכתב שאף להסוברים זה וזה גורם מותר אף בעבודה זרה, ותנור חדש שהוצן ואפה בו הפת מותרת,
מכל מקום לכתחילה תנור חדש יותץ, מפני מצות איבוד עבודה זרה214.
חמץ בפסח שאסור בהנאה לא יסיק בו תנור וכירים215, ולא יאפה
בו ולא יבשל, ואם בישל או אפה, אותה הפת ואותו התבשיל אסור בהנאה216. יש
מפרשים שהדברים אמורים בשאבוקה כנגדה217, ומשום יש שבח עצים בפת, כמו בערלה
וכלאי [טור תשטו] הכרם218, ואף על פי שבחמץ גם הגחלים והאפר אסורים219,
מכל מקום אם אין אבוקה כנגדה הרי כאן זה וזה גורם, שהתנור הוא גורם שתיאפה220.
ויש מפרשים שאפילו אפה ובישל על גבי גחלים או אפר של חמץ, אסור, לפי שבחמץ אף האפר
והגחלים אסורים, על פי ההלכה שחמץ ביעורו בכל דבר ולאו דוקא בשריפה221,
ואינו דומה לערלה וכלאי הכרם שאפרם מותר222, והרי זה כאבוקה כנגדה שאסור,
מפני שיש שבח עצים בפת223, אבל כשאין שבח עצים או אפר וגחלים בפת מותר בזה
וזה גורם גם בחמץ, ולכן אם אין בהיסק החמץ כדי לאפות הפת או לבשל התבשיל אלא בהצטרפות
של עצים, אף שגם בעצים עצמם אין כדי לאפות ולבשל אלא בהצטרפות היסק החמץ, מכל מקום
כיון שהיתר ואיסור גורמים האפייה והבישול הרי הפת והתבשיל מותרים באכילה, ואפילו אם
אפה ובישל תוך הפסח שחמץ אסור במשהו זה וזה גורם מותר224. ויש סוברים שחמץ
בפסח כיון שאיסורו במשהו ואינו בטל אפילו זה וזה גורם אסור בו, ולכן אפילו הפת נאפית
בהיסק חמץ והצטרפות עצים, אסורה225, אבל בחמץ בערב פסח לאחר שש שעות, אף
על פי שאסור ואפרו וגחליו אסורים, כיון שבטל בששים226, זה וזה גורם מותר
בו227.
בגד שצבעו בקליפי ערלה, אף על פי שזה וזה גורם הוא, שהרי הצבע בא על ידי
הסממנים של ערלה והאש של היתר, והסממנים בלבדם בלי האש לא היו עושים כלום, מכל מקום
ישרף228 ואינו נקרא זה וזה גורם, שלא מה שהסממנים עושים האש עושה, שהסממנים
עושים פעולת הצביעה והאש עושה פעולת החמימות כדי שיקלט הצבע, [טור תשטז] ואינו דומה לכל זה וזה גורם ששניהם
עושים פעולה אחת229. ועוד ששבח צבע בבגד הרי זה כמו שבח עצים בפת, שאף להסוברים
זה וזה גורם מותר הרי זה כנהנה מגוף האיסור230, ולכן אפילו להסוברים שגם
בפעולות נפרדות של שני הגורמים זה וזה גורם מותר231, כשיש שבח צבע בבגד
אסור232. היו הסממנים עצמם מעורבים משל איסורי הנאה ומשל היתר, והאיסור
וההיתר נצטרפו לאותו שבח, זה וזה גורם הוא ומותר233.
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך יא, זה וזה גורם [טור תרצח]
112. תוספתא ערלה פ"ז וברייתא א בפסחים כו ב.
[טור תשז] 113. גמ' שם הא ר' אליעזר כו' ורש"י
ד"ה חדש וד"ה אימור.
114. רש"י.
115. ברייתא ב בגמ' שם.
116. גמ' שם.
117. תוס' שם ד"ה בין חדש הא' והב'; ר"ן שם.
118. עי' לעיל: בגידולין.
119. קרבן נתנאל אות ר.
120. רא"ש פסחים שם סי' ב, ועי"ש בקרבן נתנאל.
121. מאירי פסחים שם.
122. עי' לעיל, שם, בשם הר"ן ע"ז בטעם איסור נטיעת אגוז ערלה.
123. שו"ת אבני מלואים סי' ו, ע"פ הרשב"א בתוה"א
בכלי שדרכו להשתמש בשפע שאין בו משום אין מבטלים כו'.
124. רי"ף ורא"ש פסחים שם; רמב"ם מאכלות אסורות פט"ז
הכ"ב.
125. רמב"ם שם. בשו"ע כ"כ ביו"ד קמב ד לענין ע"ז,
עי' להלן.
126. רי"ף ורא"ש שם, ע"פ ע"ז מט א, עי' לעיל: בגידולין.
127. ערלה פ"ג מ"ה.
[טור תשח] 128. שם מ"ד.
129. ברייתא בפסחים כו ב.
130. אביי בגמ' שם כז א אם תימצי לומר זוז"ג אסור כו'.
131. גמ' שם ואת"ל כו'.
132. גמ' שם כז סוע"א.
133. רש"י שם.
134. רש"י שם כו ב ד"ה אפה ומאירי שם.
135. מאירי שם. ועי' חזון איש ערלה סי' ט ס"ק ט שכ' ג"כ ששבח
עצים בפת חשוב כגורם אחד באבוקה כנגדו, שהעצים עיקר כמש"כ תוס' פסחים עה א ד"ה
וגרפו ע"פ הירושלמי.
136. ר"ן ע"ז שם.
137. שו"ת הר"ן סי' ע.
138. גמ' שם.
139. רש"י ד"ה יוליך.
140. תוס' כו ב ד"ה חדש.
141. רש"י ד"ה יוליך. ועי' לעיל בחדש יוצן.
142. רמב"ם מאכלות אסורות פט"ז הכ"ב, כרבי; טוש"ע
קמב ד באשרה, ועי' להלן בע"ז.
143. רמ"א בשו"ע שם, ועי' כ"מ ורדב"ז על הרמב"ם
שם, אלא שהרמ"א כ"כ אף בע"ז, ועל זה עי' להלן.
144. עי' לעיל מערלה פ"ג מ"ד ומ"ה.
145. פהמ"ש להרמב"ם ור"ש ורע"ב שם.
146. תוי"ט שם.
[טור תשט] 147. מהרש"א כו ב ד"ה אימור.
ועי' מחצית השקל סי' תמב ס"ק ה שכ"כ בד' הב"י והרמ"ך, ועי' הערות
לס' המכתם עמ' 387 שר"ל כן בד' המכתם.
148. עי' פנ"י שם, וצל"ח שם כז א, וקרני ראם למהרש"א שם
ועוד, ובפנ"י שם כ' שדבריו נגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, וכן מבואר בש"ך
שם.
149. תוס' פסחים עה א ד"ה וגרפו בשם ר"י, וכן הוכיח בחזון איש
ערלה שם ס"ק ז מע"ז מט ב יוליך הנאה לים המלח, וזה אינו מותר אלא באיסור
דרבנן, וכ' שגם התוס' שם שכ' ול"מ כן בשמעתין מודים שהוא מדרבנן ומטעם אחר כ'
של"מ כן.
150. תוס' ר"ש משנץ פסחים שם; מג"א סי' תמה ס"ק ו, והבין
בתוס' כפשוטו שחולקים על ר"י. ועי' שעה"מ חמץ ומצה פ"ג הי"א שהאריך.
151. פסחים עה א בעיא שנפשטה; רמב"ם שם.
152. באר הגולה סי' קמב אות ז.
153. באור הגר"א שם ס"ק י; חזו"א שם.
154. כ"מ שם בד' הרמב"ם; המחבר בשו"ע קמב ד, וכמש"ש
בט"ז ס"ק ו וש"ך ס"ק י בכוונתו, אלא שהט"ז נחלק עליו אפילו
בערלה והש"ך נחלק רק בע"ז, עי' להלן, ומודה בערלה; חזו"א ערלה שם ס"ק
ט ויא.
155. עי' לעיל.
156. אבני מלואים סי' ו, ועי' בש"ך סי' קמב ס"ק י בד"ה
ומש"כ גרף וכו'.
[טור תשי] 157. מאירי שם כז א, עי"ש בארוכה,
וכ"כ הכ"מ והב"י שם לדעת שאר המפרשים, וכ"ד הט"ז ס"ק
ו, ופי' כן בד' הרמב"ם, וכ"כ בבאור הגר"א ס"ק יא.
158. ברייתא בפסחים כו ב.
159. רש"י שם.
160. רש"י.
161. עי"ש בסוגיא, ועי' לעיל בשבח עצים בפת.
162. גמ' שם כז א.
163. המאור פסחים פ"ב; ס' השלמה שם; המכתם שם; מאירי שם בשם גדולי
הראשונים; רא"ש שם.
164. ר"ן שם בד' הרי"ף שסתם; הראב"ד בהשגות למאור שם;
מאירי בשם גדולי המפרשים ומסכים להם; רמב"ם מאכ"א פט"ז הכ"ד; שו"ע
קמב ו בע"ז.
165. ע"ע אסורי הנאה כרך ב.
166. תוס' כו ב ד"ה בישלה.
167. כ"מ שם וכמו בגרף, ועי' לעיל.
168. אבני מלואים שם, עי' לעיל.
169. מאירי שם (בהוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם עמ' עח), ועי"ש
שהאריך אם גחלים חמור מגרף.
170. שם במסקנתו.
171. פסחים כז א; רמב"ם מאכלות אסורות פט"ז הכ"ג; שו"ע
קמב ה בעצי ע"ז.
172. רמב"ם שם; שו"ע שם.
[טור תשיא] 173. רש"י שם.
174. עי' לעיל ד' השו"ע והסכים לו הש"ך בערלה.
175. ועי' ט"ז ס"ק ו שמכח קו' זו חולק על השו"ע ואוסר
בתנור חדש שגרף.
176. ש"ך ס"ק יא.
177. מהר"ם חלאווה שם.
178. גמ' שם ורש"י ומאירי, ועי' ר"ח שם במש"כ קדום עייל
בישולא מכח הקדירה מקמי דנייתי כח עצים, וצ"ב בכוונתו שאם ר"ל הבישול ממש
בא קודם מכח הקדירה הרי כח הבישול שבקדירה הוא ג"כ מעצי ההיתר, ואולי ר"ל
כרש"י ושאר ראשונים.
179. רמב"ם מאכ"א שם; מאירי שם; שו"ע שם.
180. המכתם עמ' 388. וכ"כ מדעתו באבני מלואים סי' ו.
181. אבני מלואים שם.
182. עי' ש"ך סי' קמב ס"ק יא, ובאבני מלואים שם תמה עליו.
183. רמב"ם שם הכ"ד; שו"ע שם בע"ז.
[טור תשיב] 184. כ"מ שם בפי' א והסכימו לפי'
זה בט"ז ס"ק ט וש"ך ס"ק יג, שלא כפי' הב' בכ"מ שכ' בעצמו
שהוא דחוק, וכן פי' במאירי והמכתם ורדב"ז שם.
185. המכתם שם, ונ' שר"ל שלכן חוששים שאותו המעט הראשון היה של עצי
איסור.
186. עי' לעיל בלשון שני שבגמרא.
187. מאירי שם בד' הרמב"ם, וכ"כ בכ"מ שם לפי' א וברדב"ז
שם ובבאור הגר"א ס"ק יד. ועי' באר הגולה שם אות טז שהרמב"ם מפרש קדרה
כרש"י אלא שלמד מזה לזה.
188. וזו קו' הב"י ע"ז.
189. עי' לעיל.
190. ט"ז ס"ק ט.
191. עי' לעיל: בגידולין, מתוס' ע"ז מח ב ד"ה ורבנן.
192. אבני מלואים סי' ז, ועי"ש שאינו דומה לתנור חדש ועצי היתר שהם
זוז"ג שהתנור גם הוא גורם חום היינו שלא יתפזר חום האש כמש"כ התוס' פסחים
עה א ד"ה תנור מהירושלמי.
193. ע"ע בטול איסורים כרך ב עמ' סא.
194. פסחים כז ב בעיא שנפשטה.
195. עי' תוס' שם ד"ה הקדש, ולכן הקשו מה חומרא היא זו כו', ובאבני
מלואים ר"ס ז בכוונתם, וע"ע הנ"ל עמ' סב בטעם שהקדש אינו בטל אם משום
חומר איסורו או מפני שהוא דבר שיש לו מתירין או מפני שהקדש ממון גבוה וממון אינו בטל.
196. עי' לעיל: בגידולין, שיטת הר"ן.
197. אבני מלואים סי' ז לד' הר"ן, ולפ"ז אין נ"מ מאיזה
טעם לא בטל, ומיושב קו' התוס', עי"ש באב"מ.
198. עי' לעיל דעת חכמים.
199. עי' לעיל.
200. עי' לעיל בשם התוס'.
201. מהרש"ל פסחים שם, ועי"ש במהרש"א. ועי' חזו"א
ערלה שם ס"ק י שמצדד לומר שהשלהבת חשובה בפני עצמה והיא היתר, ועי' ביצה לט א
בשלהבת הקדש.
[טור תשיג] 202. רש"י.
203. משנה ע"ז מט ב וש"נ.
204. עי' לעיל בתנור שהסיקו בקליפי ערלה.
205. ר"ן ע"ז שם; הרע"ב במשנה שם; מאירי פסחים כז א, ועי'
גמ' שם שטעם המשנה משום זוז"ג: טור קמב, ועי"ש בב"י וב"ח: המחבר
ורמ"א בשו"ע שם ד.
206. שו"ע שם, ועי' לעיל בקליפי ערלה מחלוקת אם זה דוקא בתנור ישן
או אף בחדש.
207. ר"ן ע"ז שם; שו"ע שם ו.
208. ע"ע אסורי הנאה כרך ב עמ' צו ב וע' אשרה שם עמ' רפד ב וע' עבודה
זרה.
[טור תשיד] 209. טור שם בשם הרמ"ה להבנת
הש"ך ס"ק יא, עי"ש בארוכה, וכ' שכ"ה ג"כ ד' הרמב"ם ע"ז
פ"ז הי"ג ולא כהכ"מ שם שהרמב"ם ר"ל באבוקה כנגדו, ושכ"ה
ג"כ ד' הרא"ש ע"ז שם ורבנו ירוחם, והסכים להם, וכ"כ בבאורי הגר"א
ס"ק ז. ועי' פי' הראב"ד לע"ז ניו - יורק תשכ"א עמ' 123 מבואר שם
כד' הש"ך, ועי"ש בהערות הר"א סופר, וכ"ה ג"כ בס' המכתם פסחים
עמ' 386, וכ"ה ג"כ ד' המאירי פסחים הוצ' המכון עמ' עז, וצ"ב שם בעמ'
עט שכ' דוקא באבוקה כנגדו, ונ' שר"ל שם לאפוקי גרף ומחלק בין חום התנור לגחלים,
ועי"ש בעמ' עח שגריפה היא יותר מגחלים.
210. תוספתא ערלה פ"א, והביאוה הש"ך והגר"א שם לראיה לשיטתם,
אלא שיש גורסים אפר (ולא "אפה") כולן מותר חוץ מעצי אשרה, עי' מנחת בכורים
שם, וכ"ה בכת"י ערפורט, ועי' תוספתא כפשוטה שם עמ' 821.
211. מג"א סי' תמה ס"ק ה, וכ"כ שם גם בד' הרמ"ה בטור
לעיל. ועי' לעיל בד' הסוברים בהקדש שזוז"ג אסור מטעם שאין לו ביטול. ועי' באור
הגר"א שם וקונטרס אחרון לשו"ע הרב שם אות ו שחולקים על המג"א וסוברים
כהש"ך שזוז"ג מותר אף בע"ז שאיסורו במשהו, ובאבני מלואים סי' ו דחה
ד' המג"א מפני שגם בע"ז יש לה ביטול כשלא נפל היתר לתוך איסור שמקודם, וע"ע
בטול אסורים מחלוקת בדבר.
212. עי' לעיל: בגידולין, וזוהי קושית הב"י על הרמ"ה בטור.
213. ט"ז ס"ק ד, עי"ש בארוכה, ובנקוה"כ שם דחה דבריו,
ועי' קו"א לשו"ע הרב סי' תמה שהסכים לנקוה"כ. ועי' חזו"א ערלה
שם ס"ק יא שכ' לפרש ד' הרמ"א כעין ד' הט"ז, אלא שלהלכה הסכים להש"ך
מלבד בגרף.
214. שו"ת אבני נזר או"ח סי' שס בד' טור. וע"ע בעור ע"ז
כרך ד.
215. משנה פסחים כא א; רמב"ם חמו"מ פ"ג הי"א; טוש"ע
או"ח תמה ג.
216. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
217. כ"מ חמץ ומצה שם בשם רמ"ך.
[טור תשטו] 218. עי' לעיל. מ"מ שם.
219. ע"ע חמץ.
220. מג"א ס"ק ה לד' הרמ"ך והכ"מ. והוא כשיטת המחבר
והרמ"א בעבודה זרה לעיל.
221. ע"ע בעור חמץ כרך ד מחלוקת בדבר.
222. רא"ש פסחים פ"ב סו"ס ב בשם רבינו יונה; טור סו"ס
קמב וב"י שם בשם הרא"ש.
223. ש"ך יו"ד סי' קמב ס"ק יא בד' הרמב"ם והטור והסכים
להם, וכן דעתו בע"ז לעיל, וכ"כ בשו"ת פני יהושע ח"א סי' יא, ועי'
קרבן נתנאל על הרא"ש שם אות ב, וכן הסכימו בבאור הגר"א או"ח שם ובקו"א
לשו"ע הרב שם.
224. שו"ע הרב שם י ובקו"א שם לשיטה זו, ואכן הוא הדין בתנור
חדש וציננו ואפה בעצי היתר וכמש"ש הש"ך בע"ז, ועי' מחצית השקל למג"א
שם.
225. מג"א שם ס"ק ה, והסכים לו באבני מלואים סי' ו, וכשיטת
הר"ן שהיתר זוז"ג הוא מדין ביטול, עי' לעיל בהקדש ובע"ז, וגם בשו"ע
הרב שם חשש לדבריו שלא במקום הפסד מרובה או שעת הדחק.
226. ע"ע חמץ.
227. שו"ע הרב שם. ועי' לעיל: בבעלי חיים, על זוז"ג בחמץ.
228. עי' ערלה פ"ג מ"א. וע"ע ערלה.
[טור תשטז] 229. לח"מ מאכלות אסורות פט"ז
ה"כ, ע"פ תוס' ע"ז מח ב ומט א, עי' לעיל: בגידולין.
230. עי' לעיל.
231. עי' לעיל ד' הסוברים שרק לפי הס"ד בגמ' אמרו כן.