גמ' פסחים דף לה:- לו.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן ושו"ע הוא 28:15 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 08:00 דקות
רי"ף פסחים דף י................................................................. 1
1)מותר לאכול
בפסח מצה שנלושה במי פירות אפילו שהתה כל היום 1
2)מי בצים ושאר
משקים, כולם הוו בכלל מי פירות.................. 3
3)מי פירות עם
מים ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה............. 4
4)מותר ללוש ביין
אעפ"י שאי אפשר לו בלא טיפת מים שנופלת בשעת הבציר 5
5)הלש עיסה במי
פירות, טוב לעשותה פחות משיעור עשרון, כדי שלא תתחייב בחלה 6
6)אין ללוש במים פושרים.................................................. 6
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה ב
חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלבד בלא שום מים לעולם אינם באין
לידי חמוץ אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפח הבצק הרי זה מותר באכילה, שאין א מי פירות
מחמיצין אלא מסריחין, ומי פירות הן כגון יין וחלב ב ודבש וזית ומי תפוחים ומי רמונים
וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין, והוא שלא יתערב בהן שום מים בעולם, ואם נתערב
בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. +/השגת הראב"ד/
אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפח כל הבצק הרי זה מותר באכילה. א"א אין דבר זה
פשוט ולא הכל מודים בו דנהי דאין עושין חמץ גמור ואין חייבים על חמוצו כרת אבל נוקשא
הוי מיהת ואסור.+
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה כ
מותר לתת התבלין ר והשומשמין והקצח וכיוצא בהן לתוך הבצק, וכן מותר ללוש
העיסה במים ושמן או ש דבש וחלב או לקטף בהן, וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים
בלבד, לא משום חמץ אלא כדי שיהיה +דברים ט"ז+ לחם עוני, וביום הראשון בלבד הוא
שצריך להיות זכרון לחם עוני. +/השגת הראב"ד/ מותר לתת התבלין והשומשומין והקצח
וכיוצא בהן לתוך הבצק. א"א זהו על דרך הרב ז"ל שסמך על דברי ר"ע /פסחים/
(לו) שאמר לשתי לר' אליעזר ור' יהושע ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ועל דברי ריב"ל
(שם /פסחים ל"ו/) שאמר כן לבניו מיומא קמא ואילך לושו לי בחלבא, ואני אומר אולי
לא נאמר כן אלא בזריזים שהיו אופין אותה מיד אבל להתיר לכל אדם כשאר עיסות לא וכן עיקר.+
רא"ש מסכת פסחים פרק ב סימן יג
יג אמר ריש לקיש עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת.
ואסיקנא דטעמיה דיש לקיש משום דמי פירות אין מחמיצין. משמע דר"ל [כרת] הוא דלא
מיחייב משום דלא הוי חמץ גמור אבל חמץ נוקשה מיהא הוי ולקי עליה והכי נמי אמרינן לקמן
(דף לו א) אין לשין את העיסה ביין שמן ודבש ואם לש תשרף מיד וקשה דלקמן (דף מ א) גבי
קמחין +חצבא+ דאבישונא אמר רבא שרי משום דמי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין. וכן
שרי לקמן (דף לט א) ותיקא במלחא ומשחא אלמא מי פירות אין מחמיצין. ופירש רבינו תם דמי
פירות בלא מים אין מחמיצין כלל. והא דקאמרינן הכא דחמץ נוקשה הוי וכן ההוא דלקמן אין
לשון וכו' מיירי כשערב בו מים ואז ממהרת להחמיץ. וכן מוכח בפרק כל המנחות באות מצה
(דף נז א) מדקאמר התם אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ דברי רבי יוסי הגלילי ופריך
מנחת נסכים מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין אמר ריש לקיש אומר היה רבי יוסי הגלילי
מנחת נסכים מגבלה במים וכשירה. אלמא משמע בהדיא דמי פירות בלא מים אין מחמיצין ועל
ידי מים מחמיצין והא דקאמרינן התם (דף נד א) תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה דחמץ
נוקשה הוי. התם כבר נילושה במים כי ההיא דריש לקיש דהכא אוקימנא בשעירב בו מים וקאמרינן
דחמץ נוקשה הוי. ואין לומר דהך דריש לקיש איירי בלא מים ואפ"ה סבר דחמץ נוקשה
הוי ולית ליה הך דרבא לקמן דשרי קמחא דאבישונא. דא"כ אמאי איצטריך ליה לר"ל
למימר דמנחת נסכים מגבלה במים בלא גיבול מים נמי אע"ג דלא הוי אלא חמץ נוקשה אצטריך
קרא לאזהורי שלא תאפה חמץ דחמץ נוקשה פסול למנחות כדמוכח ההיא דתפוח שריסקו ונתנו לתוך
העיסה. [דף לו ע"א] תניא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש. ואם לש רבן (שמעון
בן) גמליאל אומר תשרף מיד וחכמים אומרים תאפה מיד. אמר רבי עקיבא שבתי היתה אצל ר'
אליעזר ורבי יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר. ואע"פ שאין
לשין בהן מקטפין בהן. אתאן לתנא קמא. וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין
לשין בו אין מקטפין בו. ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין. הך מתניתא אוקימנא לה ביום
שני. אבל ביום ראשון כלומר לילה הראשונה לא ואפילו לר' עקיבא משום דהויא מצה עשירה
ומסתברא לן דהלכה כרבי עקיבא דשרי ביום שני. דהא ר' יהושע בן לוי כוותיה ס"ל דקאמר
להו לבניו יומא קמא לא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לושו לי ובודאי הך מתני' בשמן על
ידי מים היא שנויה דהא קיטוף שמן ע"י /על/ ידי מים הוא שלשין במים ואחר כך מקטפין
ות"ק מאי דאסר בלישה שרי בקיטוף ורבנן אסרי בין בלישה בין בקיטוף. ואי לאו ר'
יהושע בן לוי דהוא אמורא ועבד עובדא כרבי עקיבא הוה אמרי' הלכה כרבנן דאסרי בלישה ובקיטוף.
דהא קי"ל בכל דוכתא דלא איפסיקא הלכתא בהדיא דיחיד ורבים הלכה כרבים. אלא השתא
כיון דאשכחן ריב"ל דהוא בתרא דעבד עובדא כרבי עקיבא שמע מינה דהלכה כרבי עקיבא.
ולא מצית למימר דלית הלכתא כריב"ל. חדא דהא לא אשכחן אמורא דפליג עליה. ועוד דהא
גמרא אייתי ראיה מיניה ואי לאו הלכתא כוותיה היכי מייתי ראיה מיניה אלא ודאי הלכתא
היא. ואשכחן מקצת רבוותא דאסרי בין בלישה בין בקיטוף בין ביום ראשון בין ביום שני כרבנן.
ואיכא מרבוותא אחריני דשרו. ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ע"כ יסוד רב אלפס ז"ל
והשתא לדבריו אפי' מי פירות בתערובת מים אין מחמיצין. וקשה לדבריו מההיא דלקמן (דל"ט
ב) דאמרי' ותיקא במיא ומילחא אסירי במשחא ומילחא שרי אלמא מוכח בהדיא דמי פירות עם
המים מחמיצין. וכן ההיא דמנחת נסכים כדפרשתי לעיל. הלכך נראה לי כרבוותא דפסקי כחכמים.
ועובדא דר' יהושע בן לוי איירי בלא מים ולא מסתייע מינה אלא דיש חילוק בין יום ראשון
ליום שני. ועוד נראה לי דליתא להאי דיוקא שדקדק רב אלפס ז"ל דדומיא דשרי רבנן
בקיטוף דהיינו ע"י מים אסרי בלישה. דאפשר דבלישה אסרי אפילו אין בו מים דסבירא
להו דמי פירות מחמיצין אף בלא מים כדאמר אביי לקמן בפירקין. וקיטוף שרי אפילו על ידי
מים משום דקיטוף דבר מועט הוא ואין מחמיצין. ור' עקיבא דשרי לא שרי אלא מי פירות לחודייהו
בלא מים. ובירושלמי דשילהי פירקין משמע דמי פירות אפי' בפני עצמן מחמיצין. דגרסינן
התם (הלכה ז) רב שמואל בר רב יצחק הוה ליה יין תוסס יהב ביה שערי בגין דיחמע. אתא שייל
לרבי מנא. אמר ליה צריך אתה לבער. רבי חנינא בריה דר' פדאי הוה ליה דבש מזוייף בסולת.
אתא שייל לרבי אמי. אמר ליה צריך אתה לבער. חדא מן אילין דרבי פדאי הוה ליה גרבא דמשחא
גו אוצרא דחיטי. שייל לרבי בון. אמר ליה זיל גרוף תחותאי. ואפשר דכל הני אמוראי סברי
כאביי דאסר חצבא דאבישונא דסבירא ליה דמי פירות מחמצין בפני עצמה. וקיימא לן כרבא דשרי.
ורש"י נסתפק במי בצים אי חשיבי כמי פירות אי לא לפי שהוא נראה לעינים שהעיסה תופחת
ונעשה עבה יותר מעל ידי המים. ורבינו תם היה נוהג בו היתר והיה נוהג לאכול בערב הפסח
אחר ארבע שעות עיסה שנילושה בביצים. אף על גב דאמרינן האוכל מצה בערב הפסח כאילו בא
על ארוסתו בבית חמיו היינו דוקא בלחם עוני שיכול לצאת בה הלילה. ובפלוגתא דרבן גמליאל
וחכמים היכא דלש ככר במי פירות עם מים פסק ה"ר יצחק אבן גאות ז"ל כחכמים
דאמרי תאפה מיד. ובעל הלכות כתב דקמו רבנן בסיפא דברייתא את שאין לשין בו אין מקטפין
בו ורבן גמליאל בחדא שיטתא ותישרף מיד. ודבריו נעלמים דלא איירי חכמים אלא לכתחלה ובדיעבד
פליגי בה ר"ג וחכמים והלכה כחכמים:
טור אורח חיים סימן תסב
מי פירות אין מחמיצין ורבו בזה הדיעות לרש"י אין חייבין על חימוצה
כרת אבל חמץ נוקשה הוי ואפילו במי פירות לבדן אסור ללוש ולרב אלפס אפילו במי פירות
עם מים מותר ללוש מליל ראשון ואילך ויש אוסרים ללוש במי פירות עם המים אף מליל ראשון
ואילך אבל קיטוף שמקטף בהן העיסה בשעת עריכה מתירין מליל ראשון ואילך ור"י פירש
דמי פירות בלא מים אין מחמיצין כלל ומותר ללוש בהן מליל ראשון ואילך אבל בליל ראשון
ושני אין יוצאין בהם ידי חובת מצה דהוה ליה מצה עשירה ומי ביצים היה מסתפק רש"י
אם מחמיצין ור"ת היה מתיר ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ומי פירות
עם מים הוי חמץ נוקשה ואין בו כרת אבל ממהר להחמיץ יותר משאר עיסה הלכך אין ללוש בהם
ואם לש בהם פסק בה"ג כר"ג דאמר ישרף מיד והרי"ץ גיאת ז"ל פסק כחכמים
דאמרי יאפה מיד ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכל משקין הוו בכלל מי
פירות הלכך חטה שנמצאת בדבש או ביין וחומץ מותר ובלבד שלא נתערב בהם מים מצאתי כתוב
שאם נמצאת במלח חטה מלוחלחת מחמיץ כי המלח מתולדת המים הוא ואינו בכלל מי פירות ואינו
נ"ל דהא שרינן ותיקא במשחא ומלחא אלמא דמי מלח הוי בכלל מי פירות:
בית יוסף אורח חיים סימן תסב
א (א), ב (א) מי פירות אין מחמיצין ורבו
בזה הדעות וכו'. בפרק כל שעה (לה.) אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש עיסה שנילושה ביין
ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת משום דהוי ליה מי פירות ומי פירות אין מחמיצין
ופירש רש"י ביין ושמן. ולא נתן בה מים: ובתר הכי (לו.) תניא אין לשין עיסה בפסח
ביין ושמן ודבש ואם לש רבן גמליאל אומר תשרף מיד וחכמים אומרים יאכל אמר רבי עקיבא
שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר
ואף על פי שאין לשין בו מקטפין בו אתאן לתנא קמא וחכמים אמרים את שלשין בו מקטפין בו
ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו. ופירש רש"י אין לשין עיסה. של מצות: ביין ושמן
ודבש. מפני שקרובה וממהרת להחמיץ ואין אדם יכול לשמרה ולמ"ד מי פירות אין מחמיצין
לא קשיא הך דאיהו אין חייבין על חימוצו כרת קאמר ולא הוי חמץ גמור אבל חמץ נוקשה הוי:
וחכמים אומרים תאכל. דקסברי אפשר לשמרה ולא גרסינן מיד דמשנאפה לא תחמיץ: והרי"ף
(י.) גורס וחכמים אומרים תאפה מיד. וכתב הר"ן (ד"ה עיסה) שנלושה ביין ושמן
ודבש אין חייבין על חימוצה כרת פירש רש"י בשלא נתן לתוכה מים וכרת הוא דאין חייבין
עליו משום דמי פירות אינם מחמיצין אבל נוקשה מיהא הוי כדתניא לקמן אין לשין את העיסה
ביין ושמן ודבש ואם לש תשרף דאלמא מי פירות מחמיצין ואפילו רבנן דפליגי ואמרו תאכל
הני מילי היכא שיכולין לשמרה מלהחמיץ כשאר עיסה אבל בעלמא מודו דמחמיצין ואם תאמר דלקמן
משמע דאין מחמיצין כדאמרינן (לט:) דותיקא שרי במישחא ומילחא משום דהוי ליה מי פירות
והכי נמי אמרינן (מ.) גבי חצבא דאבישונא וגבי הא דשרי לחרוכי תרי שבלי בהדי הדדי
אלמא מי פירות אין מחמיצין כלל ואפילו לכתחלה שרי לפיכך פירש רבינו תם (תוס' לה: ד"ה
ומי) דאין מחמיצין כלל בפני עצמן והיינו הנהו דשרינן לקמן אבל ע"י מים אין חייבין
על חימוצו כרת אבל נוקשה מיהא הוי [וממהר חמוצה] והיינו דתני ואם לש תשרף מיד והכי
נמי מוכח בפרק כל המנחות (נז.) דבלא מים אפילו נוקשה לא הוי עכ"ל וכן כתב גם כן
הרא"ש (סי' יג) וכן כתב הרב המגיד בפרק ה' (ה"ב) בשם רוב המפרשים: והרי"ף
(י.) כתב מסתברא לן כרבי עקיבא ובודאי הך (מתניתין) [מתניתא] (פסחים לו.) בשמן ע"י
מים היא שנויה דהא קיטוף שמן על ידי מים הוא שלשין העיסה ואחר כך מקטפין ותנא קמא מאי
דאסר בלישה שרי בקיטוף ורבנן אסרי בין בלישה בין בקיטוף וכיון דחזינן דרבי יהושע בן
לוי דהוה בתרא עבד עובדא כרבי עקיבא שמע מינה דהלכתא כוותיה ואשכחן מקצת רבוותא דאסרי
בין בלישה בן בקיטוף כרבנן ואיכא מרבוותא אחריני דשרו ואנן כתבינן מאי דסבירא לן וכתב
עליו הרא"ש (שם) והשתא לדבריו אפילו מי פירות בתערובת מים אין מחמיצין וקשה לדבריו
מדאמרינן לקמן (לט:) ותיקא במים ומילחא אסור במישחא ומילחא שרי אלמא מוכח בהדיא דמי
פירות עם המים מחמיצין וכן מוכח ההיא דמנחת נסכים (מנחות נז.) הילכך נראה לי כרבוותא
דפסקי כחכמים ועובדא דרבי יהושע בן לוי איירי בלא מים ועוד נראה לי דליתא להאי דיוקא
שדקדק הרי"ף דדומיא דשרו רבנן בקיטוף דהיינו ע"י מים דקאסרו בלישה דאפשר
דבלישה אסור אפילו אין בו מים דסבירא להו דמי פירות מחמיצין אף בלא מים וקיטוף שרי
אף על ידי מים משום דקיטוף דבר מועט הוא ואין מחמיץ ורבי עקיבא דשרי לא שרי אלא מי
פירות לחודייהו בלא מים עכ"ל: ודעת הרמב"ם בפרק ה' (ה"ב) כדעת הרי"ף
ולא נהגו כן וכתב הרא"ש בפרק אלו עוברין (סי' א) שמה שפסק הרי"ף דמי
פירות אין מחמיצין אפילו ע"י מים היינו לענין לישת העיסה דאינה ממהרת להחמיץ ויכול
לשמרה מחימוץ כמו שאר עיסה אבל היכא ששוהה כדי להחמיץ מחמיצין אם יש בהם מים: והשתא
כל הסברות שכתב רבינו ברורות לפניך זולת מה שכתב שיש אוסרין ללוש במי פירות עם המים
אבל קיטוף מותר ונראה דהיינו אם נאמר דהלכה כתנא קמא דאמר אע"פ שאין לשין בו מקטפין
בו ועל דעת מי שמפרש דהא דתניא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש בתערובת מים היא דאילו
במי פירות בלא מים מותר ללוש:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף א
(א) מי פירות (ב) בלא מים אין מחמיצין (ג) כלל. ומותר לאכול בפסח מצה
שנלושה במי פירות אפילו שהתה (ד) כל היום, אבל אין יוצא בה (ה) ידי חובתו מפני שהיא
מצה [ג] עשירה וקרא כתיב לחם עוני (דברים טז, ג).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף א
(א) מי פירות - כגון יין ושמן וה"ה דבש וחלב ושאר כל המשקין ויתבאר
לקמן:
(ב) בלא מים - היינו בלא מים כלל דאם יש בהם מים אפילו כ"ש הרי אלו
מחמיצין:
(ג) כלל - אפילו הם מפירות חמוצין אין מחמיצין את העיסה:
(ד) כל היום - ונתפח הבצק דאין זה חימוץ אלא סרחון:
(ה) ידי חובתו - היינו כזית ראשון של שתי הלילות:
בית יוסף אורח חיים סימן תסב
א (ג), ד (ד) ולענין הלכה המנהג הפשוט
הוא ללוש במי פירות בלא תערובת מים כלל ואין חוששין בהם לחימוץ כלל דמי פירות בלא מים
אין מחמיצין אפילו שהו כל היום ובכל מי פירות נוהגים היתר אפילו במי ביצים:
ד (ב) ומה שכתב ומי ביצים היה
מסתפק רש"י (תשובות סי' קיב) אם מחמיצין ורבינו תם (לה: תוד"ה ומי) היה מתיר.
כן כתבו שם הרא"ש (שם) והר"ן ז"ל (י. ד"ה נסתפק) וכן פשט המנהג
להתיר:
ד (ג) והרמב"ם כתב בפרק ה' (ה"כ)
מותר ללוש העיסה בשמן או דבש וחלב או לקטף בהם וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים
בלבד לא משום חמץ אלא כדי שיהיה לחם עוני וביום הראשון בלבד הוא שצריך להיות זכרון
לחם עוני דבריו כדברי הרי"ף שפירש דברייתא מיירי ע"י מים ופסק כרבי עקיבא
דשרי מיום שני ואילך ובפרק ו' (ה"ה) כתב מצה שלשה במי פירות יוצא בה ידי חובתו
בפסח אבל אין לשין ביין או בשמן וחלב משום לחם עוני כמו שביארנו ואם לש ואכל לא יצא
ידי חובתו וכתב הרב המגיד שטעמו מדתניא פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא נתמעט
אלא פת הנילוש במשקין הללו וכן הנילוש בחלב שנזכר בעובדא דר' יהושע בן לוי לפי שהפת
הנילוש בהם אינו לחם עוני אבל פת הנילוש בשאר משקין יוצא וזהו שלא אמרו פרט לעיסה שנילושה
במשקין עכ"ל: ועדיין נשאר לדקדק בדברי הרמב"ם דבפרק ה' כתב דביום ראשון אסור
ללוש ולקטף אלא במים בלבד כדי שיהיה לחם עוני והיאך מכשיר בפרק ו' מצה שלשה במי פירות
חוץ מיין ושמן ודבש וחלב ואפשר דאין הכי נמי דאסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד מיהו אם
עבר ולש בשאר משקין חוץ מיין ושמן ודבש וחלב יוצא בה. ועוד יש לומר דבפרק ה' דלא הוה
מיירי אלא ביין ושמן ודבש וחלב שאין המצה כשרה בהם כלל שייך שפיר למימר אסור ללוש ולקטף
אלא במים בלבד שלא בא למעט אלא אלו הארבעה משקין לבד וכיון דבשום אחד מאלו המשקין אין
המצה כשרה כי קאמר אסור ללוש ולקטף אלא במים לבד אינו במשמע שממעט אלא אלו המשקין לבד
זהו דעת הרמב"ם להכשיר מצה שנילושה בשאר מי פירות חוץ מארבעה משקין אלו אבל לא
ראיתי לשום אחד מהפוסקים שחילק בין יין ושמן ודבש וחלב לשאר מי משקין דלעולם אין המצה
כשרה אלא במים בלבד וכך הם דברי רבינו שכתב וכל משקין הוו בכלל מי פירות: וכתב הרב
המגיד (פ"ו ה"ה) ראיתי מי שכתב שאינו יוצא במצה הנלושה בשמן ויין ודבש בלבד
אלא עם תערובת המים לפי שאנו צריכים שימור מחמץ וכל שאינו מחמיץ אין יוצאין בו ידי
מצה וכבר נתבאר (פ"ה ה"ב) שמי פירות לבד אין מחמיצין ודבר נכון הוא עכ"ל:
ומצאתי כתוב בכל בו (שם ט ע"ג) דחלב לא חשיב מי פירות ומחמיץ ותמהני דהא אמרינן
(פסחים לו.) דרבי יהושע בן לוי אמר לבניה מיומא קמא ואילך לושו לי בחלבא ואף על גב
דאותיבנא על ההוא לישנא מדתניא אין לשין את הפת בחלב מפני הרגל עבירה ושנינן אלא הכי
קאמר לושו לי בדובשא מכל מקום לא אידחי ההוא לישנא משום דחלב מחמיץ אלא משום הרגל עבירה
דבשר בחלב ועוד דהא בתר הכי אמרינן ואי בעית אימא לעולם בחלבא וכדאמר רבינא כעין תורא
שרי הכי נמי כעין תורא וכיון שכן הא ודאי חלב אינו מחמיץ וכן דעת כל הפוסקים:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף ד
(יב) מי בצים (יג) ושאר משקים, כולם (יד) הוו בכלל מי פירות. הגה: ובמדינות
אלו (טו) אין נוהגין ללוש במי פירות, (טז) ד ואפילו לקטוף המצות אין נוהגין רק לאחר
[ח] אפייתן (יז) בעודן חמין, (יח) ואין לשנות אם לא בשעת הדחק (יט) לצרכי חולה או זקן
הצריך לזה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף ד
(יב) מי ביצים וכו' - דס"ד דגרוע ממי פירות לפי שהעיסה תופח ממנו
קמ"ל דאין זה חימוץ:
(יג) ושאר משקים - דכל שאינו מתולדות המים אינו מחמיץ ויתבארו פרטי דבר
זה לקמן סימן תס"ו עי"ש:
(יד) הוו בכלל מי פירות - ושייכא בהו דינים המבוארים בסעיף א' וב':
(טו) אין נוהגין ללוש וכו' - דחוששין לכתחלה לסברת הני פוסקים דס"ל
דמי פירות בלחודייהו ג"כ מחמיצים וממהרין ג"כ להחמיץ. וגם חוששין שמא נתערב
בהם מעט מים דלכו"ע מחמיץ:
(טז) ואפילו לקטוף וכו' - ר"ל למשוח את פני המצות במי פירות אף שהוא
דבר מועט:
(יז) בעודן חמין - וכתבו האחרונים דגם בזה יש ליזהר מליקחן ללילות ראשונות
לכזית של חובה דהוי כעין מצה עשירה ובפרט כשמחזירין אח"כ שוב לתנור:
(יח) ואין לשנות - וכפי המנהג אפילו כבר לשה ואפאה מיד אין לאוכלה בפסח
אלא ישהנו עד לאחר הפסח:
(יט) לצרכי חולה וכו' - מיהו יאפם מיד וכנ"ל ודוקא במי פירות לחודייהו
אבל במי פירות עם מים אין ללוש לכתחלה אפילו בשעת הדחק:
בית יוסף אורח חיים סימן תסב
ב (ב) ומה שכתב ואם לש בהם פסק בה"ג
(הל' פסח כט:) כרבן גמליאל והרי"ץ גיאת (ח"ב עמ' צג) פסק כחכמים. כן כתב
שם הרא"ש והסכים לדברי הרי"ץ גיאת:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב
סעיף ב
מי פירות (ו) עם מים * (ז) ממהרים להחמיץ יותר משאר עיסה הילכך * אין
ללוש * בהם; ואם לש בהם, (ח) א יאפה מיד.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף ב
(ו) עם מים - בין שהמי פירות מרובין והמים מועטין ובין להיפך. וכתבו האחרונים
דאין חילוק בין שנילוש תחלה עם מי פירות ואח"כ באו למים קודם שנאפה או להיפך.
ואם נתייבש המי פירות תוך הקמח ואח"כ באו המים עליהם עיין בבה"ל:
(ז) ממהרים להחמיץ וכו' - ר"ל אפילו בפחות משיעור מיל עלול להתחמץ
הלכך וכו' דחיישינן שמא ישהה קודם אפיה:
(ח) יאפה מיד - ואם עבר ושהה קודם האפיה יש לאסור באכילה אף שלא שהה שיעור
מיל ובא"ר מצדד להתיר בהפסד מרובה אף באכילה כל שלא שהה שיעור מיל ולא מינכר בה
סימני חימוץ ונראה דאם היה דבר זה בשוגג בודאי יש לסמוך להקל בשעת הדחק וכנ"ל
בסימן תנ"ה ס"ג לענין לישה בפושרין עי"ש. ודע דהסכימו האחרונים דאף
דקי"ל דאם אפה מיד מותר לאכול אותו המצה מ"מ אין יוצאין בה ידי חובת מצה
דכל שיש בו מי פירות אפילו מועט כל שנרגש בו טעם המי פירות מקרי מצה עשירה ואין יוצאין
בה ידי חובה. ולא עוד אלא אפי' אם לשה במים ואח"כ קיטפה מלמעלה במי פירות ואפאה
ג"כ אין יוצא בה ידי חובת מצה דתו לא הוי לחם עוני:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף ב
* ממהרים להחמיץ - עיין בפוסקים דאיכא פלוגתא בחמץ זו לדעת ר"ת וש"פ
אינו אלא חמץ נוקשה דחמץ גמור אינו אלא ממים בלבד ולדעת הרמב"ם ודעמיה הוא חמץ
גמור ועיין בפמ"ג שהסכים דדוקא במיעוט מים אבל אם הרוב מים לכו"ע הוא חמץ
גמור וחייב כרת עליה:
* אין ללוש בהם - ובנפלו מי פירות על חטים או קמח ונתייבשו אם מותר לאפות
מהן מצות אח"כ נחלקו האחרונים יש אוסרים דבשעה שיובא עליהם מים תתעורר בהם כח
מי פירות ותמהר להחמיץ ויש מקילים כיון שכבר כלה הלחלוחית ונתבטלו לא יתעורר שוב עיין
בפר"ח וא"ר וח"י וח"מ ומאמר מרדכי והגר"ז וח"א ונראה
דבשעת הדחק יש לסמוך להקל וללוש מאחר שעיקר דין המחבר אינו לכו"ע דלהרי"ף
והרמב"ם אינם מחמיצים יותר משאר עיסה שנילושה רק במים והסכים המגיד ורבינו מנוח
לדעתם א"כ עכ"פ בנתייבשו יש להקל:
* בהם - ואם מותר לקטוף המצה במי פירות פלוגתא הוא בברייתא ולדעת חכמים
אסור וכן פסק הר"ח בפירושו והרשב"א בתשובה ומביאו הב"י והמחבר השמיט
זה משום דבטור הביא די"א דמלילה ראשונה ואילך מותר קיטוף ודעה זו הובא ברי"ץ
גיאות בשם רב שרירא גאון עי"ש אכן מנהגנו להחמיר בזה וכמו שכתב הרמ"א לקמיה:
בית יוסף אורח חיים סימן תסב
ג וכתבו הגהות מיימון בפרק ה' (דפ' קושטא
ה"א קכה:) בשם סמ"ג (לאוין עט לא.) שמותר ללוש ביין אע"פ שאי אפשר ליין
בלא טיפת מים שנופלת בה בשעת הבציר אף על פי כן אין לחוש הואיל וכבר נתבטלו. וז"ל
סמ"ג (שם) אע"פ שאי אפשר ליין בלא טיפת מים ואף לכתחלה רגילין לתת מים בשעת
הבציר כדי להתיר נצוק בכלי הגוי (עי' ע"ז עב.) אף על פי כן אין לחוש למים הואיל
וכבר נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה: [בדק הבית] כתב הר"ש בן הרשב"ץ
(מאמר חמץ לד:) יין צמוקים הוא כיין ענבים לענין מי פירות שאין מחמיצין כי המים ששרו
בהם הצמוקים נשתנו מברייתם אחר שנשרו בהם הצמוקים כמים של גשמים שנשתנו בתוך (העבים)
[הענבים] עכ"ל [עד כאן]:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף ג
מותר * ללוש ביין אעפ"י שאי אפשר לו בלא טיפת מים שנופלת בשעת הבציר,
ואף לכתחלה רגילים ליתן מים בשעת הבציר (ט) <א> כדי ב להתיר
נצוק ואף עפ"כ אין לחוש להם, * (י) הואיל וכבר נתבטלו המים ביין (יא) ג קודם
שלשו העיסה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף ג
(ט) כדי להתיר ניצוק - דגבי יין נסך ניצוק חיבור דהיינו אם מערה ישראל
יין מכדו לכדו של עכו"ם ובו משקה טופח נאסר היין שבכדו של ישראל שעמוד הניצוק
מחבר בין היין שבכלי העליון ליין שבכל התחתון ורואים כאלו היין של איסור מעורב בהיתר
אבל כשיש גם מים בכלי של ישראל כשיעור שיכול לבטל היין בכלי של עכו"ם (והיינו
ס' פעמים ולחד דעה בששה פעמים סגי עיין ביו"ד סימן קכ"ו) שרי דכל מינו ומינו
ושאינו מינו אמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו:
(י) הואיל וכבר נתבטלו וכו' - רוב האחרונים הסכימו דבעלמא לא מהני ביטול
במים שנתערבו במי פירות וכל שיש במי פירות אפילו משהו מים כבר נשתנה טבעו ויכול להחמיץ
עיסה וממהר עוד להחמיץ יותר וע"כ צריך להחמיר לכתחלה שלא ללוש בהם וכנ"ל
והכא שאני שמתערב המים ביין עד שלא נגמרה עשייתה דהיינו בעודנה תירוש ואח"כ תוסס
היין ונתהפך המים ג"כ ליין ולהכי נחשב הכל ליין ולפ"ז אם נתערב המים ביין
אחר התסיסה בודאי אין עוד לאותו יין דין מי פירות:
(יא) קודם שלשו העיסה - דאם נתערב מים כל שהוא במי פירות בשעת לישה לכו"ע
לא נתבטל המים ולשון המחבר אינו מדוקדק כ"כ לפי מסקנת רוב אחרונים הנ"ל דאפילו
בקודם לישה לא נתבטל דכל טעם הביטול הוא רק משום שנתערב ביין בשעה שהיין תוסס ונתהפך
המים ליין וכנ"ל ועיין בבה"ל. וכתבו האחרונים דיין צמוקים או דבש צמוקים
אף שנעשים ע"י מים כיון שנשתנה טעמו לגמרי הוי כמי פירות גרידא כי המים ששרו בהם
הצמוקים נשתנה ברייתם ודוקא אחר שכבר נגמר תסיסתם וכנ"ל לענין יין ענבים [דאל"ה
לא מקרי מי פירות] וגם שלא נשפך בו עוד מים אח"כ ודוקא כשהצמוקים הם הרבה שאם
הם אחד מששה במים פשיטא דנחשב זה כמי פירות עם מים ומחמיץ ויש מאחרונים שמחמירין בצמוקין
בכל גווני וסוברין דמי צמוקין לא נחשב מי פירות וע"כ כל בעל נפש יחמיר שלא לאכול
מצה שנילושה בהן רק למכור או לשהות עד אחר פסח ועיין מה שכתבנו לקמיה בס"ו לענין
מי דבש:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף ג
* ללוש ביין - אבל בשמרי יין הוי חמץ גמור [אחרונים וכמו שכתב בתוספות
כ"ח ע"ב דלא כא"י]:
* הואיל וכבר נתבטלו וכו' - עיין משנה ברורה שכתבנו בשם רוב האחרונים
דמיירי שנתערבו בשעה שהיתה היין תוסס. ודע דמ"מ יש ג"כ כמה אחרונים שמפרשים
דברי השו"ע כפשוטו דאפילו ביין גמור נמי מיעוט המים מתבטלים במי פירות וכפי שמשמע
באמת מפשטות לשון המחבר שסיים הואיל וכבר נתבטלו קודם שלשו העיסה אלמא דוקא בשעת לישת
העיסה אם עירב מעט מים בהעיסה שנילושה ביין לא מתבטל ומשום דלא שייכא שם ביטול שתיכף
בהצטרפם יחד עם העיסה מתחילין לעשות פעולת החימוץ עוד קודם שמספיקין היין לבטל המים
משא"כ קודם שבאו להעיסה שפיר מבטלים המרובים למועטין וכשבא אח"כ היין לעיסה
הרי היא כמי פירות לבד. והא דכתב המחבר בסעיף ו' דחטה שנמצאת בדבש וכו' מותר ובלבד
שלא נתערב בהם אין כוונתו שלא נתערב בהם אפילו מקודם שלשו אלא שלא נתערב בהם בחטה ובדבש
בשעה שהיו מעורבים וכנ"ל עיין בהג"ה במג"א שחתנו מפרש כן וכן מצאתי
להלכה ברורה שמסכים כן להלכה וכן נראה שפירשו בעל צ"צ והשל"ה מובאים דבריהם
במג"א סק"ו בקצרה ובפר"ח הביא דבריהם בארוכה וכ"כ הפר"ח ומטה
יהודה בפירוש דבריהם. וכן הוא דעת הא"ר וכן נראה דעת הגר"א בס"ק ט'
ע"ש שהוכיח דברי המחבר מהא דפ' כל שעה הא במילחא ומשחא ואע"ג דמילחא אינו
כ"א מים לדעת המחבר בס"ז וא"כ הוא מים עם מי פירות וע"כ דמעט המלח
מתבטל [ולא ס"ל כסברת הר"ן דמשום שנשתנה צורתו וכמו שמובא דבריו לקמן סימן
תס"ג במג"א ס"ק א' ועיין בריטב"א שם בסוגיא]. ומוכח דדעת הגר"א
בכוונת המחבר דלא מטעם שתסיסת היין מהפך המים ליין דהא התם לא שייך זה וע"כ מטעם
ביטול בעלמא. וכן הסכים בעל בית מאיר שפירוש זה הוא היותר נכון בכוונת המחבר וע"כ
אף שרוב המפרשים לא פירשו כן עיין בלבוש ובעו"ש ובמג"א ופר"ח בשם מהרי"ט
ואביו המבי"ט ומאמר מרדכי ומטה יהודה ומור וקציעה ושאר אחרונים מ"מ אפשר
לסמוך אהני פוסקים שהבאתי עכ"פ לענין להתיר ללוש לכתחלה ולשומרן מחימוץ כשאר עיסה
שנילושה במים מאחר שלדעת הרי"ף והרמב"ם בכל מקום מותר לערב אפילו הרבה מים
עם יין וללוש לכתחלה רק שצריך לשמור מחימוץ כשאר עיסה שנילושה במים וא"כ עכ"פ
בנידון דידן שנתערב מעט וכבר נתבטל יכולין אנו לסמוך עליהם וכן פסק הח"י ובעל
מגן אלף:
בית יוסף אורח חיים סימן תסב
ה כתב בטור יורה דעה סימן שכ"ט
(רסט.) עיסה שנילושה במי ביצים או ביין ודבש בלא שום מים כתב הרמב"ם (בכורים פ"ו
הי"ב) שחייבת בחלה ואדוני אבי ז"ל (הל' חלה סוס"י ג) היה מסתפק בדבר
וכתב וטוב ליזהר שלא ללוש עיסה במי ביצים לבדן בלא תערובת מים כדי לצאת מידי ספק עכ"ל.
ולפי זה בפסח שאי אפשר ללוש במי ביצים עם תערובת מים ילוש עיסה [פחות] משיעור חלה: כתוב בסמ"ק סימן רי"ט (הגהות אות ו) רבי נתנאל היה מקפיד במי
ביצים כשהיו לשין העולם שיעור חיוב חלה מפני שהיא טהורה שמי פירות אין מכשירין ומה
יעשו מחלתה דאף על גב דעכשיו בזמן הזה שאין לנו מי חטאת אין אדם טהור מטומאת מת מכל
מקום כיון שנלושה בביצים שלא הוכשרו בשום משקה אינה מקבלת טומאה ואם כן מה יעשה מחלתה
לשרפה אינו יכול כיון שהיא טהורה וגם לאכלה אינו יכול כיון שאין רובם טהורים ומיהו
היה יכול ליתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורות (כז.) עכ"ל ודבר פשוט הוא שכל שלש העיסה
במי פירות שאינם משבעה משקים דין החלה [כ]דין עיסה שלשה בביצים:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף ה
הלש עיסה (כ) ה במי פירות, טוב לעשותה <ב> פחות משיעור עשרון, כדי
שלא תתחייב בחלה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תסב סעיף ה
(כ) במי פירות וכו' - היינו במי ביצים ושאר מי פירות דברים שאינם משבעה
משקין שסימנם י"ד =יין דבש= שח"ט ד"ם [ומבוארים לעיל בסימן קנ"ח]
והטעם דע"י מי פירות אין העיסה מוכשרת לקבל טומאה ונשארת החלה טהורה ואין לו שום
עצה אח"כ מה לעשות בה לשורפה אינו יכול שאין שורפין קדשים טהורים ולאכלה אינו
יכול שרובן טמאי מתים הן ובשאר ימות השנה יש עצה שיתן בעת הלישה גם מעט מים וממילא
הוכשר כדאיתא ביו"ד סי' שכ"ט אבל עתה לצורך פסח הלא יהיה מי פירות עם מים
ואסור ללוש וכנ"ל בס"ב לכן העצה שילוש פחות מכשיעור ובדיעבד אם לש כשיעור
יראה ליתן החלה לכהן קטן שלא יצא טומאה מגופו כמבואר ביו"ד שם:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תנה סעיף ג
אין ללוש (כט) במים חמין אפילו לא נתחממו
אלא בחמה, ולא במים הגרופים * (ל) יב מדוד גדול (לא) יג שנחשתו עבה ותלוי על מקום האש
* ומים שבתוכו (לב) פושרים, אפילו כשאין האש תחתיו, ואם עבר ולש בין באלו בין
במים שלא לנו, (לג) אסור. ויש חולקין ומתירין בלש במים שלא לנו. ויש אומרים (לד) דבשוגג
מותר, (לה) יד ובשעת הדחק * יש לסמוך עליהם. הגה: <ו> ואפילו בלא דחק יש להתיר
(לו) אם עבר (לז) [יב] בשוגג ולש במים שלא לנו (ר' ירוחם וב"י).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תנה סעיף ג
(כט) במים חמין - אפילו נעשו פושרין וכדלקמיה ואף אם נצטננו לגמרי יש
אוסרים ללוש בהם כיון שהיו פעם אחת חמין ויש חולקים בזה ומתירים ויש לסמוך עליהם בשעת
הדחק או בהפסד מרובה כגון שעבר ולש בהם הרבה מצות:
(ל) מדוד גדול - ואפי' לא נתחממו אותן המים כלל בתוכו כי טבע זה הדוד
לפי שתלוי תמיד על מקום האש להחזיק חומו בתוכו ולעשות המים ששופכין לתוכו פושרין:
(לא) שנחשתו עבה - היינו שהשולים שלו עבה ואין חילוק בין נחשת לחרס:
(לב) פושרין - דהיינו כחמימות הרוק או כמים ששואבין בקיץ מן הנהר:
(לג) אסור - היינו באכילה אבל בהנאה מותר אפילו לש בחמין:
(לד) דבשוגג מותר - אכל הני דחשיב בזה הסעיף קאי כיון דאין ניכר בו סימני
חימוץ לא קנסוהו בשוגג:
(לה) ובשעת הדחק וכו' - ר"ל דבדיעבד אם לש בשוגג בכל אלו ואין לו
עיסה אחרת סומכין להתיר וע"ז קאי רמ"א וכתב דבמים שלא לנו אפי' בלא דחק יש
להתיר אם לש בשוגג משום דיש מתירין בדיעבד אפילו בלש בהם במזיד וכנ"ל ובשאר דברים
מודה להמחבר דאין להקל כ"א בשעת הדחק:
(לו) אם עבר וכו' - כתבו האחרונים דהיינו דוקא אם עבר ולש בדיעבד אבל
לכתחלה ללוש בהם אסור אפילו אין לו מים אחרים ויאכל בפסח דברים אחרים אמנם בלילה ראשונה
כדי שלא יבטל מ"ע דאורייתא יש להקל ללוש בהם:
(לז) בשוגג ולש וכו' - ומ"מ אין ליקח אותם לצאת י"ח מצה לילה
ראשונה אלא ישתדל להשיג מצות אחרות: