גמ' פסחים דף לז.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן ושו"ע הוא 32:35 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 07:00 דקות
1)הסופגנין,
דהיינו רכים העשויים כספוג, והדובשנין והאיסקריטים, והם מטוגנים בדבש, פטורים מן
החלה
3)עיסה שבלילתה
עבה, וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, ועשה כן,
פטורה
5)עיסה שנלושה
במים רותחין חייבת בחלה, בין שאפה בתנור או באלפס בלא משקין
טור יורה דעה סימן שכט
אין חיוב חלה אלא בלחם דכתיב (במדבר ט"ו) באכלכם מלחם הארץ לפיכך
הסופגנין העשויין כספוג רכיכים רבים והדובשנים והסקריטין והן מטוגנין בדבש פטורים מן
החלה ועיסה שבלילתה רכה ובשלה במים או טגנה בשמן פטורה אבל אם אפאה בתנור או אפאה במחבת
בלא שמן והרתיח תחילה ואח"כ הדביק בו העיסה לכ"ע חייבת אבל אם הדביק ולבסוף
הרתיח בזה פליגי רשב"ל פוטר ור"י מחייב ור"ח פוסק כרשב"ל ורב אלפס
כר"י וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ובלבד שלא ע"י משקין ועיסה
שבלילתה עבה שבשלה במים או טגנה בשמן כתב ר"ת שחייבת דכבר נתחייב בשעת גילגול
ור"ש כתב דאפי' העושה עיסה גמורה אם דעתו לבשלה או לטגנה פטורה אבל אם בשלה ולא
היה בדעתו לבשלה אלא לשה סתם ואח"כ נמלך לבשל חייבת וכ"כ הרמב"ם שהכל
הולך אחר דעת האדם כיצד העושה עיסה ותחלתו וסופו על דעת סופגנין פטורה גלגלה על דעת
עיסה ונמלך לעשותה סופגנין חייבת שכבר נתחייבה משעת גילגול גלגלה על דעת סופגנין ונמלך
שלא לעשות סופגנין אלא עיסה סתם חייבת וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ומיהו
כתב הר"ש אפילו כשעושה אותה על דעת לבשלה אם דעתו לאפות ממנו מעט אפי' אין באותו
המעט שיעור חלה כולה מתחייבת ע"י וכן היה מנהג הר"מ מרוטנבורג בביתו כשהיו
עושין עיסה כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן לאפות מעט ממנה ועי"כ נתחייב כולה בחלה
ומ"מ לא היה מברך עליה ברכת המוציא אחר שנתבשלה או נטגנה וגם לא היה אוכל אותה
בלא המוציא אלא היה מברך על לחם אחר המוציא ואח"כ היה אוכל: טריתא והיא עיסה שבלילתה
רכה ושופכין אותה על הכירה ומתפשט עליה ונאפת פטורה אכל אם יש בכירה גומא ושופכין אותה
לתוכה חשוב לחם וחייב בצק שאופין אותו בשפוד ומושחין אותו בביצים או בשומן או במי פירות
פטור לחם העשוי לכותח ומייבשין אותו בחמה פטור בד"א כלמודין פירוש שלא ערכו ועשאו
כצורת לחם אבל כעכין פירוש שערכו ועשאו צורת לחם חייב חלט עיסה ברותחין בין שנתן הרותחין
על גבי הקמח או שנתן הקמח ברותחין חייבת בין שנאפה בתנור או באלפס בלא משקים עיסה שנילושה
במי ביצים או ביין או דבש בלא שום מים כתב הרמב"ם שחייבת בחלה וא"א ז"ל
היה מסתפק בדבר וכתב טוב ליזהר שלא ללוש עיסה במי ביצים לבדן בלא תערובות מים כדי לצאת
מידי ספיקא:
בית יוסף יורה דעה סימן שכט
א אין חיוב חלה אלא בלחם דכתיב (במדבר טו
יט) באכלכם מלחם הארץ לפיכך הסופגנים והדובשנים והאסקריטין פטורים מן החלה. משנה (ד)
בפרק קמא דחלה. ופירש רש"י בפרק כל שעה (פסחים לז.) סופגנים. עשויין כספוג: דובשנין.
מטוגנין בדבש: אסקריטין. עשויין כצפיחית שלשין עיסתן רכה מאד:
שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף א
א] אין חיוב חלה א אלא בלחם. לפיכך הסופגנין, דהיינו רכים העשויים כספוג,
והדובשנין והאיסקריטים, והם מטוגנים בדבש, פטורים מן החלה.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף א
א אלא בלחם כו' - כלומר בעיסה שראויה לבא לידי לחם דכתיב ראשית עריסותיכם
וגו' והיה באכלכם מלחם הארץ וגו' וסתם לחם אינו אלא העשוי מקמח ומים וכה"ג:
בית יוסף יורה דעה סימן שכט
ב ועיסה שבלילתה רכה ובשלה במים או טגנה בשמן
פטורה. יתבאר ממה שאכתוב בסמוך:
ומ"ש אבל אם אפאה בתנור או אפאה במחבת בלא שמן וכו' לכולי עלמא חייבת
אבל אם הדביקה ולבסוף הרתיחה פליגי וכו'. בפרק כל שעה (שם) גרסינן תנן התם הדובשנין
והסופגנין והאסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורים מן החלה אמר ריש לקיש הללו מעשה אילפס
הן ורבי יוחנן אמר מעשה אילפס חייבין והללו שעשאן בחמה ומסיק התם דבהרתיח ולבסוף הדביק
מודה ריש לקיש דחייב בחלה דנהמא הוא וכתב הרא"ש (הל' חלה סי' ב) שר"ח פסק
כריש לקיש אבל הוא ז"ל נראה לו דהלכה כרבי יוחנן וכן פסק בשאילתות פרשת צו ס"ס
ע"ס וכן פסקו התוספות (שם: ד"ה דכו"ע) וכן פסק הרמב"ם בפ"ו
מהלכות חלה (הי"ב) וז"ל אם אפאה בין בתנור בין בקרקע בין על המחבת והמרחשת
בין שהדביק את הבצק במחבת ובמרחשת ואחר כך הרתיחן באש מלמטה עד שנאפית הפת בין שהרתיחה
ואחר כך הדביק הבצק כל אלו חייבין בחלה עכ"ל ומ"ש ואחר כך הרתיחן באש מלמטה
לרבותא נקטה דאילו לא היה האור מהלך אלא מן הצד מודה ריש לקיש דהוי לחם כדאיתא בירושלמי
(חלה פ"א ה"ג) וטעמא משום דזהו דרך אפיית פת בפורני והרי"ף כתב שתי
הסברות בפרק כל שעה (יא.) ואף על פי שלא הכריע נראה שדעתו נוטה לפסוק כרבי יוחנן וכתבו
התוספות (שם) בשם ר"י דעל ידי משקה מודה רבי יוחנן דמעשה אילפס פטורין ואין מברכין
עליהם המוציא כדמוכח בירושלמי דחלה פ"א (שם) אמר רבי יוחנן כל שהאור מהלך תחתיו
חייב ומברכין עליו המוציא [בדק הבית] ר"ש ב"ל אומר כל שהאור מהלך תחתיו אינו
חייב בחלה ואינו מברך עליו המוציא [עד כאן] אמר רבי יוחנן ובלבד על ידי משקין כלומר
בהא מודינא לך וכן כתבו שם הרא"ש (פסחים פ"ב סי' טו) והר"ן (יא: ד"ה
הלכך) וכן כתב ה"ר יונה בפרק כיצד מברכין (ברכות כו: ד"ה לחם):
שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף ב
ב] עיסה ב שבלילתה רכה ואפאה בתנור או במחבת, בין שהרתיח ואחר כך הדביק,
בין שהדביק ואח"כ הרתיח, חייבת בחלה ג ובלבד שלא על ידי משקה.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף ב
ב שבלילתה רכה כו' - דאילו בלילתה עבה בלא"ה חייבת בחלה אלא אם כן
גלגלה ע"ד לבשלה כדבסעיף שאחר זה:
ג ובלבד שלא ע"י משקה - כלומר שאפאה שלא ע"י משקה דאילו טגנה
במשקה פטורה:
בית יוסף יורה דעה סימן שכט
ג (א) ומ"ש ועיסה שבלילתה עבה שבשלה
במים או טגנה בשמן כתב ר"ת שחייבת דכבר נתחייב משעת גלגול. כלומר דפלוגתא דריש
לקיש ורבי יוחנן לא הוי אלא בבלילתה רכה אבל בלילתה עבה לדברי הכל חייבת אפילו סופו
לבשלו במים או לטגנו בשמן כן כתבו שם התוספות והרא"ש (סי' טז) והר"ן (יא.
ד"ה ופירש ר"ת) והמרדכי (סי' תקצב) בשם ר"ת וכן כתב הרא"ש עוד
בהלכות חלה (סי' ב) וכן כתב ה"ר יונה בפרק כיצד מברכין (שם) וכן כתבו הגהות מיימוניות
בפרק ג' מהלכות ברכות (אות ג) בשם סמ"ג (עשין קמא רג.) וסמ"ק (סימן רסו)
וטעמו משום דמשעת גלגול אתי חיוב חלה כדמוכח בכמה דוכתין ותנן נמי בפרק קמא דחלה (מ"ה)
עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה תחלתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה
עיסה חייבת פירוש תחלתה וסופה סופגנין עיסה שבלילתה רכה ואחר כך מבשלין אותה או מטגנין
אותה בשמן תחלתה עיסה וסופה סופגנין שבלילתה עבה ואחר כך מטגנין או מבשלין אותה תחלתה
סופגנין וסופה עיסה שבלילתה רכה ואחר כך אופין אותה בתנור אלמא בתר גלגול אזלינן וכיון
שבלילתה עבה מיד נתחייבה בחלה ואף על פי שסופה לבשלה במים:
ור"ש כתב דאפילו העושה עיסה אם דעתו לבשלה או לטגנה פטור אבל אם
בשלה וכו' חייבת. בפרק קמא דחלה (שם) כתב כדברי ר"ת דכל דבר שבלילתו קשה אפילו
בשלו במשקין היינו תחלתו עיסה וסופו סופגנין וחייב וכן תחלתו רכה וסופו על ידי האור
בלא משקה עד שתהא בלילתו רכה וסופו באור על ידי משקה ואחר כך כתב ומיהו נראה דעיסה
גמורה נמי פטורה כדמוכח בפרק כיצד מברכין (לז:) גבי לחם העשוי לכותח דאף על גב דמשעת
גלגול קא אתי חיוב חלה כיון דגלגל אדעתא לאפות בחמה מיפטרא דסופו ליבטל מתורת לחם ומתניתין
דתחלתה עיסה וסופה סופגנין היינו בנמלך אבל תחלתה עיסה לעשותה סופגנין פטורה וכן כתב
הר"ן בפרק כל שעה (יא. ד"ה אבל) בשם הרמב"ן ז"ל (הל' בכורות כו:)
וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק ו' מהלכות חלה (הי"ג) וכן הכריע הרשב"א
בפסקי חלה שלו (שער א) ולזה נראה שמסכים סמ"ג (שם):
ומ"ש וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל. אף על פי שהרא"ש
בפרק כל שעה (שם) ובהלכות חלה (שם) הביא סברת ר"ת וסברת ר"ש ולא הכריע כתב
רבינו שמסקנתו כר"ש מפני שהביא דבריו אחר דברי ר"ת והאריך בהם:
ג (ב) ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והרא"ש
ואינך רבוותא מסכימין לדעת ר"ש הכי נקטינן וכן פשט המנהג:
שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף ג
ג] עיסה שבלילתה עבה, וגלגלה על דעת ד] לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין
או ליבשה בחמה, ועשה כן, ד (א) פטורה. גלגלה לעשות ממנה לחם, ונמלך לבשלה או לטגנה
או לעשותה סופגנין ה] או ליבשה בחמה, חייבת, שכבר נתחייבה משעת גלגול. גלגלה על דעת
סופגנין וכיוצא בהן, ונמלך לעשותה לחם, חייבת.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף ג
ד פטורה - דכיון דגלגלה ע"ד לבשלה לא חל עליה חובת חלה דבתר דעתו
אזלינן מיהו הרבה פוסקים חולקים דהיכא דבלילתה עבה אפי' גלגלה ע"ד לבשלה חייבת
בחלה דמיד נתחייבה משעת גלגול כדאיתא בב"י לכן יש להחמיר להפריש חלה בלא ברכה
או לאפות מעט ממנה שע"י כן תתחייב כולה בחלה וכדבסעיף שאחר זה וכמו שכתב הרא"ש
וטור ופוסקים בשם מהר"ם ע"ש:
בית יוסף יורה דעה סימן שכט
ד ומיהו כתב הר"ש אפילו כשעושה אותה
על דעת לבשלה אם דעתו לאפות ממנה מעט וכו'. בפרק קמא דחלה (מ"ה) כתב דבירושלמי
(חלה פ"א ה"ד) משמע דעיסה שעשאה על דעת סופגנין אם לקח ממנה מעט לאפותה נתחייבה
כל העיסה דחיישינן שמא תמלך על כולה או על כדי שיעור חלה וכן כתב הרא"ש בשמו בפרק
כל שעה (שם) ובהלכות חלה (שם) ורבינו שכתב בשמו דאפילו אם דעתו לאפות ממנה מעט כולה
מתחייבת על ידו נראה היינו דוקא כשאפה אותו מעט אבל אם לא אפאו משום דהיה בדעתו לאפותו
לא מיחייבא דאפילו בשאפאה לא מיחייבא אלא משום גזירה והבו דלא לוסיף עלה לחייבו משום
דהיה בדעתו לאפות דבר מועט שאין בו שיעור חלה: כתב הרמב"ם בפרק ו' (הי"ב)
העושה עיסה ליבשה בחמה בלבד או לבשלה בקדרה הרי היא פטורה ולשון בלבד דנקט אפשר דאתא
לאפוקי היכא דנטל ממנה קצת לאפותה דעל ידי כך נתחייבה כל העיסה וכדברי הירושלמי הזה
ואפשר דלא אתא לאפוקי אלא היכא דהתחיל ליבשה בחמה וגמר לאפותה כתיקונה או איפכא דהא
ודאי לחם איקרי וכמו שכתב הוא ז"ל שם בסמוך (הי"ג):
ומ"ש רבינו שכן היה מנהג הר"מ מרוטנבורג וכו'. כן כתב הרא"ש
בפרק כל שעה ובהלכות חלה (שם) שזה היה מנהגו של הר"מ ונראה שטעם מנהג זה היה משום
דמספקא ליה בעיסה שבלילתה עבה ועשאה על דעת לבשלה במשקין אם היא חייבת בחלה כדעת ר"ת
או אם היא פטורה כדברי ר"ש ולכך היה מביאה לידי חיוב חלה על ידי אותו מעט שאופין
ממנה כדברי הירושלמי ואף על פי כן לא היה מברך עליה המוציא משום דהא דמחייב הירושלמי
על ידי אותו המעט שאופין ממנה אינו אלא משום גזירה ולא משום דנעשית כולה לחם על ידי
כך ולדעת ר"ש אין לברך עליה המוציא דלאו לחם הוא ולדעת ר"ת כיון שבלילתה
עבה הוי לחם לענין חלה והוא הדין לענין המוציא ולאפוקי נפשיה מפלוגתא לא היה מברך עליה
המוציא וגם לא היה אוכל אותה בלא המוציא ודע שלא היה הר"מ צריך לנהוג כן באילטריא"ה
שהרי כתבו הרא"ש (סי' טז) והתוספות (לז: ד"ה דכ"ע) בפרק כל שעה ובהלכות
חלה (סי' ב) דאפילו לר"ת דנתחייבה עיסתה בחלה אין מברכין עליהם המוציא משום דלית
עלייהו תוריתא דנהמא. ובפרק כיצד מברכין (לז: ד"ה לחם) כתבו התוספות שרבינו יחיאל
היה מסופק אם וירמישיי"ש חייבים בחלה משום עושה עיסתו בצק כדי לחלקה פטורה מן
החלה דלית בהו שיעורא הכי נמי גבי וירמישיי"ש נמי פעמים מחלקן שאין משימין שיעור
חלה בקדרה אחת אך היה מצריך ליקח חלה בלא ברכה בשביל הספק עכ"ל:
שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף ד
ו] אפילו כשעושה אותה על דעת לבשלה וכיוצא בו, אם דעתו לאפות ממנה מעט,
ה ואפאו, אפילו אין באותו מעט שיעור חלה, ו כולה מתחייבת על ידו.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף ד
ה ואפאו כו' - והב"ח כתב דאפי' לא אפאו אלא לעולם כל שנמלך לאפות
מקצתו בין לקחו ממנו ואפאו או לא מתחייב כולו על ידו ומסיק דלענין הלכה יש לדקדק דלכתחלה
יפריש חלה ואחר כך יקח אותו מעט ויאפנו מיהו אם לקח תחלה אותו מעט ואפאו צריך גם כן
להפריש אחר כך חלה מכל העיסה אלא שיניח אותו העיסה אפויה אצל העיסה ויפריש ממנו ומן
העיסה כו' וע"ש שהאריך ועיין בא"ח סי' קס"ח סי"ב:
ו כולה מתחייבת כו' - דחכמים גזרו בדבר שמא ימלך ויאפה ממנו שיעור חלה
וכתב הב"ח דבהפרשתו חלה זו צריך לברך דאע"ג שאינו אלא חששא דרבנן מ"מ
מברכים על ספק דדבריהם וע"ש שהאריך ודלא כמהרש"ל ומביאו בדרישה ע"ש:
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ו הלכה יב
עיסה שנילושה ביין או שמן או דבש או מים רותחים או שנתן לתוכה תבלין או
הרתיח המים והשליך הקמח לתוכו ולשו, אם אפאה בין בתנור בין בקרקע בין על המחבת והמרחשת
בין שהדביק את הבצק במחבת ובמרחשת ואח"כ הרתיחן באש מלמטה עד שנאפת הפת, בין שהרתיחה
ואח"כ הדביק הבצק כל אלו חייבין בחלה, אבל העושה עיסה ליבשה בחמה בלבד או לבשלה
בקדרה הרי היא פטורה מן החלה שאין מעשה חמה לחם בין שלשה במים בין שלשה בשאר משקין,
וכן קלי שלשין אותו במים או בדבש ואוכלין אותו בלא אפייה פטור שאין חייבת אלא עיסה
שסופה להאפות לחם למאכל אדם.
רא"ש מסכת פסחים פרק ב סימן טו
תנן התם הדובשנין והסופגנין והאסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן
החלה. מאי חלת המסרת אריב"ל חלוט של בעלי בתים. אר"ל הללו מעשה אילפס הן
ור' יוחנן אומר מעשה אילפס חייבים והללו שעשאן בחמה פטורין ובין לר' יוחנן ובין לר"ל
הרתיח ולבסוף הדביק חייב בחלה דנהמא הוא. כ"פ כשהדביק ולבסוף הרתיח. ר"ל
סבר כמעשה חמה ופטור. ור' יוחנן סבר כמעשה אילפס ול"ש הרתיח ולבסוף הדביק ול"ש
הדביק ולבסוף הרתיח נהמא הוא וחייב בחלה ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח. ר"ח ז"ל
פסק כר"ל משום דסוגיא דשמעתין כוותיה דקאמר סתמא דהש"ס לא דכ"ע מעשה
אילפס פטורין. ועוד דהך סוגיא דיתיב רבה ורב יוסף אחוריה דרבי זירא אליבא דר"ל
מיירי דלרבי יוחנן לא פטיר ליה אלא עשאו בחמה. ומיהו נראה דהלכה כר' יוחנן מדלא חשיב
לה ביבמות (דף לו א) בהדי תלתא מילי דהלכה כר"ל. וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת
צו את אהרן [סי' ע"ז]. ועוד נראה דהא דמחייב רבי יוחנן במעשה אילפס היינו דוקא
כשאפאו באילפס בלא משקין דומיא דתנור אבל אם בשלו במים או טיגנן בשמן מודה ר' יוחנן
דלא הוי לחם כדמוכח בירושלמי בפ"ק דחלה דגרסינן התם אמר רבי יוחנן כל שהאור מהלך
תחתיו חייב בחלה ואומר עליו המוציא ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח וריש לקיש אמר כל שהאור
מהלך תחתיו אין חייב בחלה ואין אומרים עליו המוציא ואין אדם יוצא ידי חובתו בפסח אמר
רבי יוחנן ובלבד על ידי משקין כלומר בהא מודינא לך:
טז ועוד היה אומר ר"ת דבדבר שבלילתו רכה פליגי דרבי יוחנן סבר אפייתו
באילפס עושה אותו לחם ור"ל סבר דוקא תנור אבל דבר שבלילתו קשה מודו כולי עלמא
דמיחייב בחלה אפי' סופו לבשלו במים או לטגנו בשמן דמשעת גילגול אתי חיוב חלה כדמוכח
בכמה דוכתי מההיא דתנן (פ"ג דחלה משנה ב) נולד לה ספק טומאה עד שלא גילגלה תעשה
בטומאה משגילגלה תעשה בטהרה. ותנן נמי בפ"ק דחלה עיסה שתחלתה סופגנים וסופה סופגנים
פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנים וסופה עיסה חייבת. ועוד היה
אומר ר"ת ז"ל דכי היכי דמחייבי בחלה ה"נ מברך עליו המוציא לאחר הבישול
או לאחר הטיגון כדמוכח בברכות בכיצד מברכין (דף לז ב) היה עומד ומקריב מנחות בירושלים
אומר שהחיינו נטלה לאוכלה אומר המוציא לחם מן הארץ. וקפסיק ותני לא שנא מנחת סולת ומאפה
תנור ולא שנא מנחת מחבת ומרחשת אע"פ שמטגנים בשמן והוא הדין נמי במבושל במים דלא
מסתבר לחלק בין מים לשמן אבל וורמזו"ש שקורין לטריי"א היה אומר ר"ת
שאין מברכין עליו המוציא שאין בהן תוריתא דנהמא אע"פ שנתחייבה עיסתה בחלה. ורבי'
שמשון ז"ל כתב במס' חלה שהלש עיסה גמורה ודעתו לבשלה במים או לטגנה בשמן פטורה
מן החלה והביא ראיה מפרק כיצד מברכין (דף לז ב) דתני ר' חייא לחם העשוי לכותח פטור
מן החלה והתניא חייב ומשני התם כדקתני טעמא ר' יהודה אומר מעשיה מוכיחין עליה עשאה
כעבין חייבת לימודין פטורה. ופירש"י התם לחם העשוי לכותח אין אופין אותו בתנור
אלא מייבשין אותו בחמה אלמא אע"ג דמשעת גילגול קאתי חיוב החלה כיון דגלגלה אדעתא
לאפותו בחמה מיפטר משום דסופו לבטלו מתורת לחם והא דמפליג בין כעבין ללמודין משום דכעבין
מיחלפא בשאר עיסה שאינה עשויה לכותח אבל למודין מעשיה מוכיחין עליה ולא אתי לאיחלופי.
ובירושלמי (מסכת חלה פ"א הל' ו') גרס עיסת כותח חייבת בחלה שמא תמלך ותעשה חררה
לבנה וכדי שלא יקשה ההיא דירושלמי לגמ' דידן יש לפרש דההיא דירושלמי כגון שנטלה מן
העיסה מעט לאפותה באור דחיישינן שמא תימלך ליקח כשיעור חלה. והיינו נמי דמפליג בגמ'
דידן בין כעבין ללמודין דכעבין אתי למימלך אבל למודין לאו אורחיה למימלך. והך דתחלתה
עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה היינו בנמלך אבל תחלתה עיסה לעשות סופה סופגין פטורה.
ואמר נמי בירושלמי חדא איתתא שיילה לר' מונא כגון אנא דבעינא למיעבד אצותי איטרא מהו
דנסיבנא מינה ותהא פטורה מן החלה אמר לה אסור שמא תימלך לעשות עיסה. פי' אצותי היינו
עיסה כדמתרגמינן ראשית עריסותיכם ריש אצוותכון. וההיא אשה היתה לשה לעשות אותה איטרא
והוא כעין סופגנין ואיסקריטין ושאלה באותה מקצת שהיא רגילה לאפות שלא כדרך איטרא אם
יכולה לאוכלה בלא חלה ואסר לה שמא תימלך על כולה או על כדי שיעור חלה וה"ה לעיסת
כותח אם לקח ממנו מועט כדי לאפות נתחייב בכל העיסה ועוד אמר בירושלמי נחתום העושה עיסה
כדי לחלקה בצק פטורה מן החלה אלמא אע"פ שיש בה שיעור חלה בשעת גלגול כיון דדעתו
לחלקה בפחות מכשיעור ולמוכרה בצק פטורה מן החלה וה"ה נמי העושה עיסה ע"מ
לעשות סופגנין. והא דאמרי' בכיצד מברכין (שם) דהאוכל מנחה מברך עליו המוציא לאו במנחת
מחבת ומרחשת איירי דמטוגנות בשמן ובטלות מתורת לחם אלא במנחת מאפה תנור וסולת איירי.
אי נמי בכל המנחות ושומנה מעט והוי כמו אפוי. ועוד ראיה מדאמרי' לקמן בפירקין (דף מא
א) דלר' יוסי אין יוצאין ברקיק המבושל אע"פ שלא נימוח שהבישול מבטלו מתורת לחם
ואע"ג דר"מ פליג עליה קי"ל כר' יוסי. וחביץ קידרא דפ' כיצד מברכין
(דף לו ב) בשלא נתבשל איירי והא דתניא התם הכוסס את החטה מברך עליה בפה"א טחנה
אפאה ובישלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליהן המוציא ולבסוף מברך עליהן שלש ברכות.
ההיא ר' מאיר היא דסבר דלא אתי בישול ומבטל לאפייה. ורבינו מאיר היה נוהג כשלשין עיסה
בביתו כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן היה מצוה לאפות ממנה מעט ועל ידי כך נתחייבה העיסה
כולה בחלה קודם שיקח ממנה מעט דחיישינן שמא תמלך וגם לא היה אוכל בלא המוציא אחר שנתבשלה
או נטגנה וגם לא היה מברך עליה המוציא אלא מברך על לחם אחר ואח"כ אכלה:
בית יוסף יורה דעה סימן שכט
ח חלט עיסה ברותחין בין שנתן הרותחין על גבי
הקמח וכו'. בפרק קמא דחלה (מ"ו) תנן המעיסה בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין
החליטה בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין ובפרק כל שעה (לז:) תניא המעיסה קמח על גבי
מוגלשין החליטה מוגלשין על גבי קמח פירוש מוגלשין מים רותחין וקאמר התם מאי שנא מעיסה
ומאי שנא חליטה אמר רבי יהודה ואיתימא רבי יהושע בן לוי כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו
ותברא מי ששנה זו לא שנה זו כלומר מאן דמחייב מחייב בתרווייהו ומאן דפטר פטר בתרוייהו
וכתב הרא"ש בהלכות חלה (סי' ג) והלכתא דתרוייהו חייבים דאף על גב דחלטיה מעיקרא
כיון דהדר אפייה בתנור לחם קרינן ביה והכי אמרינן ביבמות (מ.) עכ"ל וכן פסק הרמב"ם
בפרק ו' מהלכות חלה (הי"ב):
שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף ח
יא] עיסה ח שנלושה במים רותחין, בין שנתן רותחין על גבי קמח בין שנתן
קמח ברותחין, חייבת, בין שאפה בתנור או באלפס יב] בלא משקין.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן שכט סעיף ח
ח שנלושה במים רותחים כו' - דאף על גב דחלטיה מעיקרא כיון דהדר אפיה בתנור
בלא משקין לחם קרינן ביה:
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה ו
אחד מצה שנאפית בתנור או באלפס, ג בין שהדביק הבצק באלפס ואחר כך הרתיח
בין שהרתיח ואחר כך הדביק אפילו אפאה ד בקרקע הרי זה יוצא בה ידי חובתו, וכן אם לא
נאפית אפייה ה גמורה יוצאין בה, והוא שלא יהיו חוטין
של בצק נמשכין ממנה בעת שפורסה, ויוצאין ברקיק השרוי והוא שלא נימוח, אבל מצה שבשלה
אינו יוצא בה ידי חובתו באכילתה שהרי אין בה טעם הפת. +/השגת הראב"ד/ אחד מצה
שנאפית בתנור או באילפס. א"א מעשה אילפס אע"ג דלחם הוי מיהו איכא למיחש
ביה משום חמוץ אלא א"כ עשה אותו באילפס וכיסויה שהסיק את שניהם יפה יפה ונתן את
הלחם באילפס וכפה עליו את הכסוי, ונפקא לן הא ממילתיה דאביי ורבא /פסחים/ (מ) בחרוכי
דתרתי שבלי ומחצבא דאבישונא זקיפא אסיר דמאי דפליט מהאי רישא בלע האי רישא ומחמיץ.+
טור אורח חיים סימן תסא
ענין היסק התנור כתב רב נטרונאי תנור ופורני שאופין בו כל השנה מותר לו
לאפות בו בפסח וטפקא של חרס שהסיקה מלמטה ועל גבה אין גחלים ולא שלהבת ואופין בה כל
השנה אסור לאפות בה בפסח אבל חדשה לא שנא הסיקה בפנים או בחוץ מותר כיון שהאור שולט
תחתיה אפילו אין שלהבת עולה על גבה מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינו בא לידי חימוץ אבל
צריך להסיק תחלה בין תנור בין בוכיא ואח"כ מדביק הפת אבל להדביקו תחלה ואח"כ
להסיק אסור והכי אמר רב עמרם כלל זה יהא בידכם כל שמסיקין תחתיו או על גביו ואח"כ
מדביקין בו הפת אינו בא לידי חימוץ ואם מדביק ואח"כ מסיק אסור והרב ר' יונה כתב
שצריך ליזהר כשיסיקו התנור שילכו הגחלים על פני כולו ואין די לו בשלהבת דכמו שבולע
ע"י גחלים כך פולט על ידי גחלים ושיהו ניצוצות ניתזין ממנו הלכך אם הסיקוהו כמה
פעמים קודם הפסח אינו מספיק אלא א"כ כיון להתירו לצורך הפסח כי שמא לא הלכו הגחלים
על פני כולו כל זמן שלא כיוון לכך ויש נוהגין להטיל בו קרקע חדשה כדי שלא יצטרכו היסק
ומנהג יפה הוא: מצה שנאפית עד שאם פורסין אותה אין חוטין נמשכין ממנה יוצאין בה ופחות
מכן אין יוצאין בה ויוצאין במצה האפויה ע"ג קרקע או האפויה באלפס בלא מים ובמצה
השרויה במים אחר האפייה אבל נתבשלה אחר אפייה אין יוצאין בה אפילו לא נימוחה כתב בעל
ה"ג אי אפייה ע"ג קרקע או על טפקא נפיק בה ידי חובתיה והיכא דבעי לטגן העיסה
במחבת בשמן מותר והיכי עביד מרתח המחבת תחלה באש שיתלבן בשלהבת יפה ואח"כ נותן
בו העיסה ומטגנה בשמן ומותר לפי שאין לה פנאי להחמיץ אבל נתן העיסה תחלה ואח"כ
הרתיח המחבת אסור והכי שדר רב כהן צדק ריש מתיבתא אבל לחלוט העיסה ברותחין קודם אפייה
אסור דהכי שדר רב שרירא אע"פ דחלוט אינו בא לידי חימוץ וחליטה היא מים רותחין
ע"ג קמח לא שמענו בכל ישיבות שהתירו זה אלא לחיה או לחולה על פי בקיאין וכן כתב
רבינו האי מצה חלוטה ברותחין מצה היא אבל רבנן קמאי אמרי לא ידעינן חליטה היכי הוה
וכמה חולים טרחו להתיר להם מי שעורים בחליטה ולא התירו הגאונים אלא לחולה שהוקשה חוליו
על פי רופאים. מצה שנאפית עם חמץ בתנור כתב רבינו תם שמותר דריח כי האי לא מצינו שיאסור
כל הפת ויש אוסרין אם נגע זה בזה דדמי לפת חמה וחבית פתוחה ולדעת א"א הרא"ש
ז"ל דשרי אפי' במצה שנמצאת בה חטה בקועה יראה דה"נ שרי (עיין בס"ס תנ"א
בב"י בשם הכלבו מדין להניח מצות בכלי חמץ):
בית יוסף אורח חיים סימן תסא
ב (ב) ומה שכתב ויוצאין במצה האפויה על
גבי קרקע. בפרק כיצד מברכין (ברכות לח.) אמרינן דכובא דארעא אדם יוצא בה ידי חובתו
בפסח מאי טעמא לחם עוני (דברים טז ג) קרינא בה וכ"כ הרי"ף והרא"ש (סי'
יז) בפרק כל שעה (סי' יז) והיכא דאפה מצה על ארעא וקא מנטר לה שפיר נפיק בה ידי חובתו
בפסח דגרסינן בפרק כיצד מברכין האי כובא דארעא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח: כתב הרמב"ם
בפרק ו' (ה"ו) אחד מצה שנאפית בתנור או באילפס בין שהדביק הבצק באילפס ואחר כך
הרתיח בין שהרתיח ואחר כך הדביק אפילו אפאה בקרקע הרי זה יוצא בה ידי חובתו וכתב הרב
המגיד זה מחלוקת בין הגאונים (עי' שאילתות פר' צו סוס"י עז, בה"ג דפ' ברלין
עמ' 141) כמו שכתוב בהלכות (רי"ף שם) ורבינו סובר כדעת ההלכות דקיימא לן כרבי
יוחנן (דפסחים לז.) ובהשגות אמר אברהם מעשה אילפס אף על גב דלחם הוי מיהו איכא למיחש
ביה משום חימוץ אלא אם כן עושה אותה באילפס (ובסוגיא) [וכיסויה] שהסיקו את שניהם יפה
יפה (והסיקו את הלחם יפה יפה) ונתן הלחם באילפס (וכסה) [וכפה] עליה את הכיסוי וכתב
הרב המגיד שאין לדברים אלו עיקר אבל בסמ"ק סימן (רכא) [רכב] (עמ' רכט אות ז) כתוב
לאפות את המצות תחת טרפא נראה דאסור ואף על פי שמשים גחלים לוחשות על הטרפא משום שאין
האש שע"ג הטרפא שולט מיד בעליונה של מצה ואתי לידי חימוץ ויש נוהגים היתר שמחממין
הטרפא קודם וגם טוענין אותה בגחלים מקודם וגם מזה יש להזהר דילמא אתי למיעבד בלא חימום
הטרפא ובלא גחלים עליה מתחלה כמו שרגילין לעשות בשאר ימות השנה ולענין דיעבד צ"ע
שמא האור שולט במצה קודם שיעור מיל ומכל מקום נכון להחמיר עכ"ל וכן כתוב בכל בו
(סי' מח ט ע"ד) ובהגהות מיימון פרק ו' (ה"ו דפ' קושטא) וז"ל הרשב"א
בתשובה על דברי הראב"ד ראוי לחוש לדברי הרב ז"ל הואיל ונפק מפומיה אע"פ
שלא שמענו זו לאחד מגדולי ראשונים ולמחברי ספרים והלכות עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תסא סעיף ב
טפקא (פי' אחד מן הרעפין שמכסין בהם הגג קופי בלע"ז) של חרס חדשה,
לא שנא הסיקה מבפנים או מבחוץ, מותר כיון שהאור שולט תחתיה אעפ"י שאין שלהבת עולה
על גבה, מרתח רתח והפת נאפית מיד ואינה בא לידי חימוץ; (ה) אבל צריך להסיק תחלה, בין
תנור (ו) בין כוביא * בין (ז) באלפס (ח) בלא מים (ט) בין בקרקע, אבל להדביקו תחלה ואחר
כך להסיק, (י) ד יש אוסרים (יא) וטוב ליזהר. ויש מי שאומר שראוי למחות שלא יעשו חררות
(יב) ברמץ (פירוש אפר חם צינירוני בלע"ז).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תסא סעיף ב
(ה) אבל צריך להסיק תחלה וכו' - דאל"ה יש לחוש שיתחמץ קודם שיתחיל
לאפות:
(ו) בין כוביא - היינו טפקא הנ"ל:
(ז) באלפס - קערות רחבות ואופין בה לפעמים:
(ח) בלא מים - דאם יהיה שם מים אפילו אם ישים העיסה שם אחר שיהיו המים
רותחין ג"כ אסור דזהו חליטה ואסור כמו שכתב לעיל בסימן תנ"ד ס"ג:
(ט) בין בקרקע - והוא טרוקנין המבואר לעיל בסימן ס"ח סעיף ט"ו
וע"ש דאין רשאי לברך עליו המוציא אא"כ קבע סעודתו עליו ואיתא בגמרא דאדם
יוצא בזה י"ח מצה בפסח דהוא חשוב לחם עוני:
(י) יש אוסרים - היינו לכתחלה [הגר"א] ודוקא אם לא נשתהה שיעור מיל
עד התחלת האפיה דאל"ה לכו"ע אסור אף בדיעבד:
(יא) וטוב ליזהר - ואפילו בדיעבד נכון להחמיר שלא לאכלה אם אפשר לו. אם
שמו מצה על הנייר בתוך התנור לאפותה עם הנייר אין לאסור בדיעבד שבודאי שלט חום האור
דרך הנייר ונאפית במהרה קודם שתתחיל להתחמץ אבל לכתחלה אין לעשות כן [אחרונים]:
(יב) ברמץ - היינו שלא לאפותם בתוך הרמץ שיש לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו
לאפות ואם עבר ואפה אין לאסור:
אנציקלופדיה תלמודית כרך טו, חלה [טור רו]
יא. הלישה והאפייה. הסופגנים והדובשנים
והאסקריטין וחלת המשרת פטורים מן החלה558, שאין חייב בחלה אלא לחם, שנאמר:
באכלכם מלחם הארץ559, ואלו אינם לחם560. בספרי זוטא אמרו: מלחם
הארץ, ולא כל לחם, פרט למבושל וסופגנים ודובשנים ואסקריטין וחלת המשרת561.
וכתבו ראשונים שכל אלו הם מיני פת, אלא שמתחילת לישתם עושים בהם מלאכה אחרת, ומערבים
בהם שמן או דבש או תבלין ומתבשלים במיני בישול שונים, ונקראים לפי הדברים המעורבים
בהם וגם לפי אופן בישולם562. הסופגנים עשויים כספוג563, והם
רקיקים דקים564. [טור רמח] הדובשנים מטוגנים בדבש565, ויש מפרשים שנילושו בדבש566.
האסקריטין עשויים כצפיחית567 והם מטוגנים בדבש568, ועיסתם רכה
מאד569 - ויש שכתבו שעשויים כמין כיסים וממולאים ירקות ובצלים או גבינה570
- וכן כל האמורים למעלה לישתם רכה571, ויש מפרשים שכל אלו עיסתם עבה, ואף
אסקריטין כן572. חלת המשרת היא העשויה במחבת573, והיא חלוט של
בעלי בתים574, שאינו עשוי כתיקון לחם575 של שאר אדם, שמתוך עושרם
חולטים אותו במחבת576, ובלילתו רכה577.
על עיסה שתחילתה עיסה וסופה סופגנים או תחילתה סופגנים וסופה עיסה שחייבת
בחלה, עי' להלן578.
בטעם פטורם של הסופגנים והדובשנים, נחלקו אמוראים: ריש לקיש אמר הללו
מעשה אילפס הם579, שנותנים מעט שמן באילפס ומטגנים אותם בו580,
ואינם לחם, שאין לחם אלא האפוי בתנור581, ואילפס אין לו דין תנור, אפילו
דרך טיגון582. וכן אמר ריש לקיש: כל שהאור מהלך תחתיו - היינו מעשה אילפס583
- אינו חייב בחלה, ואין אומרים עליו המוציא584 ואין אדם יוצא בו ידי חובתו
בפסח585. ודוקא שהדביק אותו באילפס ולבסוף הרתיחו - שאינו דרך תנור586
- אבל הרתיח את האילפס ולסוף [טור רמט] הדביקו, חייבים587, שהרי זה כעין מעשה תנור588.
וכן אם הדביקו בפנים ואבוקה כנגדו - מלמעלה, וחום האש לוהט באילפס וממהר אפייתו589
- כעין מעשה תנור הוא, וחייב בחלה590, וכן אם הדביקו בפנים והרתיח מבפנים,
חייב בחלה591, שדומה קצת למעשה תנור592. ולאו דוקא מעשה אילפס
פטורים, אלא אפילו מעשה תנור כעין אילפס, שהדביק בפנים והרתיח מבחוץ פטורים593.
ור' יוחנן אמר: מעשה אילפס חייבים, והללו שפטורים לפי שעשאם בחמה594 - על
גבי קרקע או כאילפס שהורתח בחמה595 - ומעשה חמה אינו קרוי לחם596.
וכן אמר ר' יוחנן: כל שהאור מהלך תחתיו חייב בחלה, ואומרים עליו המוציא, ואדם יוצא
בו ידי חובתו בפסח597. וכן האסקריטין שפטורים מן החלה הוא לפי שנעשו בחמה598.
לדעת המפרשים שאלה הם כיסים של בצק ממולאים599, יש שכתבו שפטורים לפי שהמילוי
בהם עיקר והלחם טפל, ואפילו נאפו האסקריטין [טור רנ] בתנור פטורים600.
על חלת המשרת, עי' להלן.
להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים כריש לקיש, שאין מעשה אילפס חייבים אלא
כשהרתיח ולבסוף הדביק601, ויש שפסקו שאף בהרתיח ולבסוף הדביק אינו קרוי
לחם, ופטור מן החלה602. ויש פוסקים כר' יוחנן, שאפילו הדביק ולבסוף הרתיח
את האש מלמטה, חייב בחלה603.
נתן משקה באילפס, אף לדעת ר' יוחנן פטור מן החלה604, שזה דרך
בישול הוא605, ואינו קרוי לחם606, בין שנתן שם מים ובין שנתן
שם שמן607. ויש שכתבו שזוהי חלת המשרת שפטורה מחלה608, שנותנים
אותה בתוך מים במחבת, ומתבשלת שם כל צרכה609. ודוקא כשנתן באילפס שמן הרבה,
אבל שמן מועט - כדי צורך טיגון610 - אינו מוציאה מידי לחם611,
שאותה סיכה שסכים האילפס בשמן כדי שלא תישרף העיסה אינה חשובה משקה לפטור מן החלה612,
וכן שמן מעט שנותנים להטעים, אינו [טור רנא] פוטר613. וכן אם נתן בו מעט מים חייבת בחלה614.
ויש שכתבו שאפילו טיגנה במרחשת ונתן בה שמן עד כדי להרחיש את המטוגן, אין זה מפקיע
ממנה תורת אפייה להכלילה בדין בישול, אלא בכלל טיגון היא, וחייבת בחלה615.
ויש ראשונים שכתבו שכל שהיה באפייתה מעט שמן, דרך בישול הוא, ופטורה מן החלה616.
המעיסה, שנתן קמח על גבי מים רותחים617, והחליטה, שנתן מים
רותחים על גב קמח618, וחזר אחר כך ואפה אותן619, נחלקו בהן תנאים,
וכן שנינו: המעיסה, בית שמאי פוטרים ובית הלל מחייבים620, החליטה בית שמאי
מחייבים ובית הלל פוטרים621, ולא שיש הפרש בין המעיסה לחליטה, אלא ששני
תנאים שנו משנה זו, יש ששנה בין בזו ובין בזו שבית שמאי פוטרים ובית הלל מחייבים, ושנה
כן במעיסה והוא הדין בחליטה, ויש ששנה שבית שמאי מחייבים ובית הלל פוטרים, ושנה כן
בחליטה והוא הדין במעיסה622, וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו עשאן באילפס
פטורות, עשאן בתנור חייבות623, שלאחר שחלט את הקמח אפאו באילפס או בתנור624,
ומעשה אילפס פטורים מן החלה625, ולדעתם, בית הלל הם שמחייבים, וסוברים כבית
הלל626, או שלדעתם לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה627. ר'
ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: זו וזו לפטור628, ואפילו עשאן בתנור629,
ויש אומרים - בשמו630 - זו וזו לחיוב631, ואפילו עשאן באילפס,
שהם סוברים שמעשה אילפס חייבים בחלה632.
[טור רנב] זו ששנינו: יכול יהיו מעיסה וחליטה
חייבות בחלה, תלמוד לומר: לחם, ר' יהודה אומר אין לחם אלא האפוי בתנור633,
נחלקו אמוראים בפירושה: לדעת ר' יוחנן שסובר מעשה אילפס חייבים בחלה634,
מחלוקת ר' יהודה וחכמים היא במעשה אילפס, שלא פטרו חכמים אלא את המעיסה והחליטה שאינן
לחם, אבל מעשה אילפס שלא נאפו אלא על האור, קרובים הם למעשה תנור וחייבים בחלה, ואפילו
הדביקם באילפס ולסוף הרתיחו, ור' יהודה סובר שמעשה אילפס פטורים, לפי שאין לחם אלא
העשוי בתנור635, ואפילו הרתיח את האילפס ולבסוף הדביקם636. לדעת
ריש לקיש שסובר מעשה אילפס פטורים מחלה637, אין מחלוקת חכמים ור' יהודה
במעשה אילפס, שלדברי הכל פטורים מחלה, ודבריהם אמורים בשחזר ואפה את המעיסה והחליטה
בתנור, שלדעת חכמים אינן פטורות אלא בשלא חזר ואפאן, שמבושלות במים הן ואינן לחם, אבל
אם חזר ואפאן בתנור, לחם הן וחייבות, וכן מעשה אילפס שחזר ואפאם בתנור חייבים, ור'
יהודה סובר שכיון שבתחילה לא אפאם בתנור, אינם לחם638, שנאמר ואפו עשר נשים
לחמכם בתנור אחד639, לחם האפוי בתנור אחד קרוי לחם, ושאינו אפוי בתנור אחד
אינו קרוי לחם640, ולכן אלו העשויים בשני תנורים, באילפס ובתנור, פטורים
מן החלה641. ויש ראשונים שכתבו שלדעת ר' יוחנן, אף ר' יהודה מודה שכל שחזר
ואפה את המעיסה ואת החליטה בתנור, לחם הן וחייבות בחלה642.
[טור רנג] הלכה שחלטו ולבסוף אפאו חייב בחלה643,
וכן אם חזר ואפאו באילפס בלא משקה, לסוברים שמעשה אילפס חייבים644, הרי
זה חייב בחלה645. ויש מהראשונים שפסקו כר' יהודה646, שמעשה אילפס
פטורים, אפילו חזר ואפאם בתנור647.
חלטו ולבסוף אפאו שחייב בחלה648, כתבו ראשונים שהוא אף כשהקמח
נתבשל על ידי החליטה, כגון במעיסה שנתן את הקמח על המים הרותחים, שחייבת בחלה אף לסוברים
תתאה-גבר*, שהתחתון החם גובר על העליון הקר ומבשלו, וכן בחליטה שנתן את המים הרותחים
על גבי הקמח, שחייבת בחלה אף לסוברים עילאה גבר, שהמים הרותחים העליונים גוברים על
הקמח הקר ומבשלים אותו, שכיון שחזר ואפאן חייבות בחלה649, ולא עוד אלא אפילו
היה האור מהלך תחת הכלי שחלט הקמח בתוכו, והרתיח אותו הרבה, כיון שחזר ואפאו בתנור,
חייב בחלה650. ודוקא שלא בישלו כל צרכו, אבל אם בישלו כל צרכו, או אפילו
חלטו במים רותחים עד שאין חוטין נמשכים ממנו, אפילו חזר ואפאו אחר כך, אינו חייב בחלה,
שהרי הוא היה נאכל מתוך בישולו651, וכיון שכבר נגמר בישולו שוב אינו קרוי
לחם652, וזהו חלוט של בעלי בתים שאמרו שפטור מן החלה653, ולא
אמרו שחלטו וחזר ואפאו חשוב לחם654, אלא בחלוט של עניים, שחולטים אותו מעט
ונותנים אותו בתנור ופניו [טור רנד] קורמות בתנור, וכן המעיסה והחליטה הן שחולטים את הקמח ברותחים ללבנו,
וחוזרים ועושים אותו בצק ואופים אותו בתנור, ולכן הן חשובות לחם וחייבות בחלה655.
ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאפילו חלטו ברותחים כל צרכו, אם אפאו אחר כך בתנור חייב
בחלה656.
בירושלמי נחלקו אמוראים בדבר: איזהו חלוט ברור - שלדברי הכל פטור מן החלה657
- אמר ר' זעירא כל שהאור מהלך תחתיו658, ולא אמרו שהמעיסה חייבת בחלה אלא
כשסילק את הקדירה מן האור לפני שחלט בה את הקמח659, ור' יוסי אמר אפילו
האור מהלך תחתיו מכיון שהוא עתיד לעשותו בצק, חייב בחלה660, אף על פי שנתבשל
בישול גמור, כיון שאפאו אחר כן בתנור, חייב661.
עיסה שבלילתה רכה, כתבו ראשונים שחייבת בחלה662, ואף על פי
שלא לש אותה, ואין בה גמר מלאכה להתחייב בחלה663, מתחייבת בחלה על ידי האפייה664,
ודוקא שאפאה בתנור, או באילפס באופן שדינו כתנור665, אבל בישלה במשקה פטורה666,
ואפילו עשאה בתחילה על דעת לאפותה בתנור, שחייבת בחלה לדברי הכל, אף על פי שלבסוף בישלה667,
אינו אלא כשהיתה בלילתה עבה, אבל אם היתה בלילתה רכה אינה חייבת אלא אם כן אפאה לבסוף668.
ויש סוברים שאף בבלילה רכה, כל שעשאה בתחילה על דעת [טור רנה] לאפותה בתנור, חייבת בחלה אף על פי
שנמלך עליה ובישלה, שכבר נתחייבה משעת לישה669, וכן לענין גלגול גוי שפוטר
מן החלה670, אף אם לש הגוי עיסה רכה, ונתנה לישראל, ועשאה הישראל עיסה עבה,
פטורה מן החלה, לפי שבשעת חובתה היתה פטורה671. וכתבו ראשונים שאפילו עיסה
רכה הרבה חייבת בחלה672, ואפילו אינה אלא כעין מים עכורים673,
כיון שנאפית ביבש חייבת, שכל מאפה תנור חייב בחלה674.
ויש חולקים וסוברים שאין חיוב חלה אלא בעיסה שנעשית בלישה וגלגול, אבל
כל שלא נעשית בדרך לישה וגלגול אלא בבלילה רכה, אין שום אפייה מחייבתה, ואפילו אפייה
בתנור675, אלא שאף הם כתבו שאין הדברים אמורים אלא בבלילה רכה לגמרי, כעין
מים עכורים, אבל אם נתן קמח הרבה במים, והוא כעין לישה ויש שם קצת גלגול, אלא שגלגולה
רך ואינה מגולגלת גלגול גמור, וכשמניחים אותה בקרקע מתפשטת אילך ואילך, חייבת בחלה
כל שאפאה בתנור676.
עיסה שתחילתה סופגנים וסופה סופגנים פטורה מן החלה, תחילתה עיסה וסופה
סופגנים, תחילתה סופגנים וסופה עיסה, חייבת בחלה677. ונחלקו ראשונים: יש
מפרשים שמלת סופגנים כוללת פטור הבא מצד הלישה, שבלילתה רכה, ופטור שבא מצד האפייה,
כגון בישול - באילפס לדעת [טור רנו] ריש לקיש, או על ידי משקה לדעת ר' יוחנן678 - או אפייה בחמה679,
ותחילתה עיסה וסופה סופגנים הוא כשבלילתה עבה, ואחר כך טיגנו אותה בשמן או בישלוה במים,
ותחילתה סופגנים וסופה עיסה הוא כשבלילתה רכה, ואחר כך אפוה בתנור680, שכל
שבלילתה עבה כבר נתחייבה בחלה משעת הגלגול, שהרי חייב להפריש חלה בעודה עיסה681,
וכיון שכבר נתחייבה בחלה, אין חיובה נפקע ממנה על ידי בישול במים או אפייה בחמה682,
ולכן אף על פי שעכשיו סופגנים היא, ואין מברכים עליה המוציא683, כבר נתחייבה
בחלה משעת הגלגול684, ואף על פי שהיתה דעתו בשעת הגלגול לבשלה במים, חייבת
בחלה685, שאין דעתו בשעת הגלגול לפטרה מועיל לה כלום686, אבל
כשבלילתה רכה, לא נתחייבה עדיין בשעת הגלגול, ולכן אם בישלה פטורה687. ועוד
שכל שבלילתה עבה נקראת לחם אף אם בישלה במים או אפאה בחמה688, ואפילו אם
מחשבה בשעת הגלגול לפטרה בסוף פוטרתה לעולם689, זו חייבת, שאין כאן מחשבה
לפטרה מאחר שאף בסוף קרויה לחם690, וזו שאמרו: לחם האפוי בתנור קרוי לחם691,
אינו אפוי ממש, אלא לחם הראוי להאפות בתנור, שבלילתו עבה, קרוי לחם, אף על פי שלא נאפה
בתנור אלא נתבשל692. לדעה זו אף מברכים עליה המוציא, ואדם יוצא [טור רנז] בה ידי חובתו בפסח693,
ודוקא כשבלילתה רכה אינה חשובה לחם אלא על ידי אפייה694. ויש שכתבו לדעה
זו שעיסה שבלילתה עבה ובישלה חייבת מהכתוב: ערסתכם695, שעיקר חיוב חלה הוא
מן העיסה696, וכשבלילתה רכה ואפאה חייבת מהכתוב: לחם697.
ורבים מהראשונים חולקים וסוברים שכל שבישלה במים או אפאה בחמה בטלה מתורת
לחם אף על פי שהיתה בלילתה עבה698, ופטורה מן החלה699, ואף על
פי שחיוב חלה בא משעת הגלגול, כיון שהיתה דעתו אז לבשלה במים או לאפותה בחמה פטורה,
שהרי סופו לבטלה מתורת לחם700, שנאמר בחלה: לחם, וכל שחשב בשעת גלגול לדבר
שאינו עושה אותה לחם, פוטרה מן החלה701, ואין חוששים שמא ימלך ויאפנה בתנור,
כדרך שחוששים בלחם העשוי בחמה לכותח כשערכו בצורת לחם702, לפי שהדברים אמורים
כאן כשעשאה כדרך שרגילים לעשות מה שאופים בחמה703, וכן כשעשו עיסה לבשלה
במים, מן הסתם שמו בה תבלין או מי ביצים, שלא כדרך עיסה העשויה לאפייה בתנור704.
וכן כתבו ראשונים שאם עשה מן העיסה כעין לחם הנאפה בתנור, חייבת בחלה אף על פי שאין
דעתו לאפותה בתנור, שמא ימלך עליה לאפותה בתנור705, ויש [טור רנח] סוברים שכל שנעשתה לאפותה
בחמה פטורה אפילו ערכה בצורת לחם706. לדעה זו פירוש עיסה שתחילתה וסופה
סופגנים, שנלושה ונתגלגלה על דעת בישול או אפייה בחמה, וסופה שנתבשלה או נאפתה בחמה,
ותחילתה עיסה וסופה סופגנים שחייבת, הוא כשלשה וגלגלה על דעת לאפותה דרך חיוב, ונמלך
עליה ועשאה סופגנים באפייתה, הואיל וכבר נתחייבה בשעת הגלגול707, ואף על
פי שאינה לחם עכשיו, כיון שכבר הוקבעה לדין חלה על ידי הגלגול, אינו יכול להוציאה ממנו708.
וכן כתבו ראשונים שעיסה שהתחיל לאפותה פת, והשלימה מעשה חמה חייבת709, ויש
אחרונים שכתבו שאינה חייבת אלא מדרבנן710. וכתבו ראשונים שלדעה זו אין הדבר
תלוי בעיסה עבה או ברכה, אלא בדעתו, שאם דעתו לעשותה עיסה ונמלך ועשאה סופגנים חייבת,
שכבר נתחייבה בשעת גלגול711, ותחילתה סופגנים וסופה עיסה שחייבת, היינו
שלשה וגלגלה על דעת סופגנים, לבשלה או לאפותה בחמה, ונמלך עליה ואפאה בתנור712,
שאף על פי שלא הוקבעה לחלה בשעת הלישה, הרי היא נקבעת עכשיו בשעת אפייה713,
ואפילו עדיין לא אפאה, כיון שנמלך עליה לאפותה נתחייבה בחלה714, ואינה דומה
לעיסה של הקדש שפדאה לאחר הגלגול, [טור רנט] שפטורה עולמית הואיל ובשעת חובתה היתה פטורה715, לפי שעיסה
של הקדש מחוסרת מעשה - לפדות - אבל זו במחשבה תלוי הדבר, ומעשה שעשה בעיסה זו לבסוף
מוציא מידי המחשבה716, ונמצאת חייבת למפרע717. מהאחרונים יש
מי שכתב שכיון שלא חשב עליה לעשותה לחם אין זו שעת חובה כל עיקר, ולכן חוזרת ומתחייבת
כשהשלימה לעשותה מעשה פת718. ויש שכתבו בדעת ראשונים שהדברים אמורים דוקא
כשבלילתה רכה, אבל אם היתה בלילתה עבה כבר נפטרה על ידי גלגולה על דעת סופגנים, ואינה
חוזרת ומתחייבת עוד719.
ויש מהראשונים שכתבו שהדבר ספק אם חייבת בחלה או לא, וכשעשו בביתם עיסה
שבלילתה עבה על דעת לבשלה, הנהיגו לאפות ממנה מעט, כדי לחייבה בחלה לדברי הכל720.
עיסה שבלילתה עבה ונלושה על דעת לעשותה איטריות, לדעת הסוברים שכל שבלילתה
עבה חייבת בחלה אף על פי שדעתו לבשלה721, אף זו חייבת בחלה722.
ויש חולקים וסוברים שפטורה מן החלה, כיון שלא לשו אותה מתחילה אלא לבשלה, ולא לעשות
ממנה פת כלל723, שהרי אינן נאכלות דרך מאכל לחם אלא דרך ליפתן, כמו דייסה
ושאר מעשה קדירה, ואף אין בהן תואר לחם, ואינן דומות לסופגנים וכיוצא בהן [טור רס] שיש בהן שם לחם724,
שאף לבסוף שעשאה סופגנים, לחם היא725, ונמצא שלא היתה מחשבתו בתחילה לפטרה,
אבל באיטריות שחשב בתחילה על מנת להפקיען מתורת לחם, פטורות726.
מעשה באשה שעשתה עיסה על דעת לבשלה727, ובאה ושאלה את ר' מנא
אם מותר לה ליטול ממנה מעט - פחות משיעור חלה728 - לאפותה בתנור ותהא פטורה
מן החלה, אמר לה ר' מנא שמותרת, הלך ושאל לאביו, אמר לו: אסור, שמא תימלך לעשותה עיסה729,
היינו שתמלך על כולה - או על שיעור חלה730 - לאפותה בתנור731,
ונמצאת מתחייבת בחלה למפרע, כדין עיסה שתחילתה סופגנים וסופה עיסה732. וכן
פסקו ראשונים להלכה שהעושה עיסה על דעת לבשלה, אם דעתו לאפות ממנה מעט, מתחייבת כולה
על ידו733. וכתבו אחרונים שלא נתחייבה בחלה ממש, אלא שחוששים שמא תימלך,
ולכן יש להפריש בלא ברכה734, ויש חולקים וסוברים שמברכים על הפרשתה, שתקנת
חכמים היא לחייבה בחלה735. ודוקא אם אפה מן העיסה מעט, אבל אם לא אפה, אינה
מתחייבת על ידי מה שדעתו לאפות ממנה מעט, מאחר שאפילו כשאפאה מעט אינה חייבת בחלה מן
הדין אלא משום גזירה, לא גזרו בה אלא כשאפה736, ולכן אינו מפריש ממנה חלה
אלא לאחר שאפה [טור רסא] מקצתה737. וכן כתבו ראשונים שמנהג הנשים, כשעושות עיסה לבשלה
במים, לאפות ממנה מעט, ולהפריש חלה מן האפוי על כל העיסה738. ויש חולקים
וסוברים שיש לו להפריש חלה לפני האפייה, שמאחר שדעתו לאפות ממנה מעט נתחייבה בחלה מיד739,
ולא עוד אלא שדוקא לפני שלקח המעט לאפותו חייבת כל העיסה בחלה, שיש לחוש שימלך על כולה
או על כדי שיעור חלה, אבל אם כבר לקח מעט לאפותו, נפטרה שאר העיסה, שמעתה אין לחוש
עוד שמא ימלך על שאר העיסה לאפותה740. ויש מחלקים, שאם היתה דעתו בשעת הלישה
לאפות ממנה מעט, נתחייבה כולה בחלה, ומפריש ממנה מיד, ודוקא אם בתחילה היתה דעתו לבשלה
כולה, ואחר כך נמלך עליה לאפות ממנה מעט, אינה מתחייבת בחלה, אלא אם כן כבר אפה מקצתה741.
יש שכתבו בדעת ראשונים שחולקים, ופוסקים להלכה כר' מנא, שלעולם פטורה מן החלה, אלא
אם כן אפה כשיעור חלה, שחייב להפריש חלה מן האפוי742.
הקנובקאות, חייבות בחלה743. קנובקאות הן מאפה תנור - העשוי
מקמח קלוי שנלוש בשמן744 - שמחזירים אותן לסולתן745, כעין עוגות
של תינוקות שמחזירים לסולתן כדי לעשות להם דייסא746, ואף לסוברים שהעושה
עיסה על [טור רסב] דעת לבשלה פטורה מן החלה, אף כשבלילתה עבה747, קנובקאות חייבות,
כיון שבישולן נעשה לאחר גמר האפייה748, וכבר נעשות לחם קודם שמחזיר אותן
לסולתן749, ובחלה נאמר: לחם750. מהאחרונים יש שכתב בטעם חיובן
בחלה, שמא ימלך עליהן שלא להחזירן לסולתן751.
לחם העשוי לכותח - מאכל העשוי מפת מעופשת ומחלב752, ואינו
עשוי לאכילה אלא לטבל בו753 - מעשיה של העיסה מוכיחים עליה, עשאה כעבין
חייבת בחלה, עשאה כלמודין פטורה754. כעבין פירושו שהיא ערוכה ומקוטפת כגלוסקאות
נאות, וכלמודין היינו כנסרים, שלא הקפיד על עריכתה755. ונחלקו ראשונים:
יש מפרשים לחם העשוי לכותח שאין אופים אותו בתנור אלא בחמה756, ואף על פי
שעיסתו עבה, כיון שגילגלו על דעת לאפותו בחמה, פטור מן החלה757, אלא שכשעשאו
כעבין חייב, שמא יבואו להחליפו בשאר לחם שאינו עשוי לכותח, אבל עשאו כלמודין מעשיו
מוכיחים עליו, ולא יבואו להחליפו758. ויש שכתבו הטעם שעשאו כעבין חייב,
מפני שהוא נמלך עליו לאכילה ואופה אותו בחיוב759, שמן הסתם דעתו גומרת לעשותו
לאכילה ועל דעת אפייה במקום חיוב760, ואפילו יאפנו בחמה, מכל מקום כבר גילגלו
על דעת פת, ונתחייב בחלה761, ויש שכתבו שחייב [טור רסג] בחלה מדרבנן, גזירה שמא ימלך762.
וכן אמרו בירושלמי: עיסת כותח חייבת בחלה, שמא ימלך ויעשנה חררה763. ויש
מהראשונים סוברים שאין חוששים שמא ימלך אלא כשלקח ממנו מעט ואפאו בתנור, שחוששים שמא
ימלך על כל העיסה764, ואף לזאת לא חששו אלא בעשאו כעבין, אבל עשאו כלמודין
בכל ענין פטור, שאין דרכו להימלך765. ויש שכתבו בדעת ראשונים להיפך, שבעשאו
כעבין בכל ענין חייב, שדרכו להימלך לאפותו בתנור, ובעשאו כלמודין הוא שאמרו שאין חוששים
שמא ימלך אלא אם כן לקח ממנו מעט לאפותו בתנור766.
ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאין פטור לחם העשוי לכותח משום שהוא אפוי
בחמה767, אלא שכיון שלא נעשה לדעת אכילה בדרך פת, אלא לחרך אותו באור ולעשות
ממנו כותח, פטור מן החלה768, ומכל מקום עשאו כעבין חייב מפני מראית עין,
שכיון שעשאו ככל פת יש לחוש שהרואה יחשוב שלאכילה נעשה, ויבוא להתיר לאכול פת העשוי
לאכילה בלא הפרשת חלה769. ויש שכתבו שלחם העשוי לכותח הואיל ואינו עשוי
לאכילת עיקר, אלא על ידי טפילת הכותח, אינו בדין חלה, אלא שאם עשאו כעבין חייב, [טור רסד] שכן צורתו מוכחת עליו שלשם לחם הוא
נעשה770.
"טרוקנין" חייבים בחלה771, ופירשו ראשונים שעושים
מקום חלל בכירה, ונותן בתוכו מים וקמח, כמו שעושים באילפס772, וכמעשה אילפס
הם, אלא שהוא מרתיחו ולסוף מדביקם וחייבים בחלה, אף לדעת ריש לקיש773, או
שהדברים אמורים לדעת ר' יוחנן שמעשה אילפס חייבים בחלה774, ואף על פי שבלילתם
רכה, כיון שאופים אותם בגומא שבתנור, נעשים לחם וחייבים775, וכמו עיסה שתחילתה
סופגנים וסופה עיסה שחייבת776. ויש מפרשים טרוקנין שאפאם על גבי קרקע777,
שהסיק בה וגרפה778.
"טריתא" פטורה מן החלה779, ויש גורסים: חייבת בחלה780.
ונחלקו שלשה לשונות בפירושה: ללשון ראשון היא "גביל מרתח"781,
שנותנים קמח ומים בכלי ובוחשים בכף ושופכים על כירה כשהיא ניסקת782, ופטורה
מן החלה, ואינה דומה לטרוקנין שחייבים783, לפי שהם נעשים בגומא שבכירה,
ונעשים לחם, אבל טריתא מתפשטת על הכירה, ואין בה תורת לחם784, שהרי שופכים
אותה785 ואין בה לישה וגלגול לגמרי786, אלא בוחשים אותה בכף787,
ואף לסוברים שמברכים עליה המוציא אם קבע עליה סעודתו788, הרי זה [טור רסה] לפי שיש בה תואר לחם כשנאפית, אבל
בחלה אינה חייבת789, לפי שחיוב חלה תלוי בגלגול העיסה790. ויש
מפרשים טריתא שבכירה עצמה עושים גומא ונותנים בה קמח ומים ומגבלים אותו, ונאפה שם791,
וגורסים: חייבת בחלה, שכיון שעשויה דרך גיבול, למה תהא פטורה792. ויש סוברים
שפטורה מן החלה, כיון שאין זה דרך גלגול, ואין דרך לעשותה לאכילת קבע793.
ויש מפרשים "גביל מרתח", שנתן קמח לתוך מים, והרתיח אותם794,
ואינה עיסה כל עיקר795, ופטורה מן החלה796 כיון שאין בהם שום
גלגול כלל797. לגורסים טריתא חייבת בחלה פירשו ראשונים שהדברים אמורים שלאחר
שהכניס את הקמח לתוך המים, לקח ממנו בכלי אחר, ונותן בכירה או באילפס בלא שמן798.
ללשון שני בגמרא אמרו שטריתא היא "נהמא דהנדקא"799,
ופירשו ראשונים שהוא בצק שאופים בשפוד, ומושחים אותו תמיד בשמן או במי ביצים ושמן800,
ופטורה מן החלה801 לפי שאין זה דרך אכילת קבע802. לגירסא טריתא
חייבת בחלה803, כתבו ראשונים הטעם לפי שבלילתה עבה ונלושה כשאר עיסות804.
ויש מפרשים ש"נהמא דהנדקא" הוא לחם העשוי לתכשיטי נשים805.
ללשון שלישי אמרו שטריתא היא לחם העשוי לכותח806.
העושה עיסה מקמח קלי, אם לאפותה חייבת [טור רסו] בחלה, ואם לאכלה בלא אפייה פטורה807,
וכתבו אחרונים שאף כשעשאה לאפותה אינה חייבת אלא מדרבנן, שאין חיוב מן התורה אלא בעיסה
שאינה ראויה לאכילה עד שתיאפה, שנאמר בחלה: ערסתכם, ונאמר בה: לחם, וקמח קלי אינו צריך
אפייה808.
העושה עיסה לאכלה בצק, חייבת בחלה809, ודוקא כשנמלך לאפותה810.
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך טו, חלה [טור רו]
558. חלה פ"א מ"ד; טוש"ע יו"ד שכט א, והשמיטו חלת
המשרת.
559. במדבר טו יט.
560. רש"י פסחים לז א ד"ה ופטורים, ועי' להלן ציון 581; טוש"ע
שם, ועי' הגר"א שם ס"ק א שהטור כ"כ ע"פ תוס' פסחים לו ב ד"ה
פרט.
561. ספרי זוטא פ' שלח, והובא בר"ש שם.
562. פהמ"ש לרמב"ם שם כפי תרגום הר"י קאפח. בפהמ"ש
לפנינו: ואופים אותם במינים משונים ממיני האפיה, ועי"ש בהערות הר"י קאפח
שזה לא יתכן, שהרי כל שנאפה חייב בחלה, עי' להלן. וכ"כ בפהמ"ש שם מ"ו
(במהדורת הר"י קאפח, ועי"ש בהערות שזה ממהדורה שלישית של פהמ"ש שתיקנו
הרמב"ם עצמו, ולפנינו אין), שהסופגנים כו' מעשי חמה הם ולפיכך פטורים.
563. רש"י פסחים לז א; פי' א בר"ש שם; רא"ש הל' חלה סי'
ב; טוש"ע שם.
564. רא"ש שם; טור שם, ועי"ש בפרישה וב"ח; פי' ב בר"ש
שם; אי נמי.
[טור רמח] 565. רש"י שם; ר"ש שם; רא"ש
שם; טוש"ע שם.
566. ריבמ"ץ פהמ"ש שם; מאירי פסחים לז א עמ' קיח; רש"ס
שם בפי' המשנה, ועי' רע"ב שם שכ' שני הפירושים. ועי' מאירי שם שאין פטורם מצד
הלישה אלא מחמת שלא נאפו בתנור, ועי' שו"ת פנים מאירות ח"א סי' סח, והובא
בפת"ש סי' שכט ס"ק ב, ועי' להלן.
567. רש"י שם, ועי' פהמ"ש ורע"ב שם ורא"ש הל' חלה
שם.
568. טוש"ע שם.
569. רש"י שם; רע"ב שם.
570. רש"ס שם.
571. רא"ש שם.
572. מאירי פסחים שם וכ' כן אף בד' רש"י, ועי"ש בהערות המו"ל
ציון 561. ועי' להלן שהדברים תלוים במחלוקת הראשונים בתחילתה עיסה וסופה סופגנים.
573. ריבמ"ץ ור"ש ורמב"ם בפהמ"ש שם; ר"ח פסחים
שם.
574. פסחים לז א.
575. רש"י שם; ר"ש חלה שם.
576. ר"ש שם, וכעי"ז ברע"ב שם ברא"ש הל' חלה. ועי'
מאירי פסחים שם.
577. ר"ש שם מ"ה, ועי' תוס' פסחים לו ב ד"ה פרט.
578. עמ' רנה.
579. פסחים לז א.
580. מאירי שם.
581. ר"ח ורש"י שם, והביא הלימוד ממה שנאמר לחמכם בתנור אחד,
והוא הלימוד האמור הגמ' שם ב בחליטה ומעיסה לדעת ר' יהודה, עי' להלן. ועי' ציון
560.
582. מאירי שם.
583. מראה הפנים לירושלמי פ"א ה"ג.
584. ע"ע ברכת הפת כרך ד עמ' תקעו.
585. ע"ע מצה. ירוש' שם.
586. מאירי שם.
[טור רמט] 587. גמ' פסחים שם.
588. רש"י שם; וכ"כ מאירי שם: תנור הוא.
589. רש"י שם ב.
590. עי' גמ' שם; הדביק מבפנים כו' רוב עניים עושים כן, ועי' רמב"ן
במלחמות שם שבעיא זו לפירש"י היא לר"ל, ועי"ש ובחי' הר"ן שם שמשמע
שפשיטות הגמ' היא לחומרא, וכ"כ בהעמ"ש ויקרא שאילתא עז אות י, אלא שפירש
לד' השאילתות שהדברים אמורים לר' יוחנן, אבל לדעת ריש לקיש פטורה.
591. יראים השלם סי' קמח והובא במרדכי פסחים פ"ב סי' תקצב, וכ' שכן
מוכח בפסחים שם, ונ' שמפרש כן הבעיא של אבוקה כנגדו, ומפרש הפשיטות לחומרא, עי' לעיל;
דרכי משה יו"ד סי' שכט אות א בשם המרדכי.
592. יראים שם, והובא במרדכי שם.
593. עי' תוס' שם ד"ה הדביק ורמב"ן במלחמות ומאירי עמ' קיט
בפי' גמ' שם: א"ל רבה לר"ז כו' הדביק בפנים והרתיח מבחוץ מהו כו', הי ניהו
מעשה אילפס, ומפרשים שהדברים אמורים לד' ר"ל, ועי' חי' הר"ן שם שמפרש הספק
לר' יוחנן, שתנור שהסיקו מבחוץ שאין דרכו בכך ואינו נאפה כהוגן, אם הוא גרוע ממעשה
אילפס, והמסקנא שדינו כמעשה אילפס, ועי' רש"י שם שמפרש הספק באילפס ממש.
594. פסחים לז א, ועי' להלן ציון 635 שלדעתו מחלוקת ר' יהודה ותנא קמא
בדבר, וצ"ל שפוסק כת"ק.
595. מאירי שם. ועי' להלן בטרוקנין.
596. פסקי ריא"ז שם.
597. ירושלמי שם.
598. עי' ברייתא פסחים שם, וכ"ה ברש"ס שם פי' א.
599. עי' לעיל.
[טור רנ] 600. פי' ב ברש"ס ע"פ ירושלמי
שם שלא הוזכרו אסקריטין במחלוקת ר"י וריש לקיש שבירושלמי, ואולי סובר שהבבלי מפרש
אסקריטין בע"א.
601. רי"ץ גיאת ח"ב עמ' צו בשם רב כהן צדק, והובא ברי"ף
פסחים לז א; ר"ח שם לח א והובא בתוס' שם לז ב ד"ה דכו"ע ובאו"ז
ח"א סי' ריז וברא"ש פסחים סי' טו ובקצור פסקי הרא"ש שם ובטור שכט, אבל
ברא"ש הל' חלה סי' ב כ"כ בשם ר"ת, ואולי טס"ה, לפי שבאו"ז
שם כ' בפירוש שר"ת פוסק כר' יוחנן; יראים שם, והובא במרדכי שם, אלא שכתב שהמחמיר
תבוא עליו ברכה; או"ז שם בשם ר' יואל ברבי יצחק הלוי, וכ' שכן הדעת נוטה; פהמ"ש
לרמב"ם שם מ"ו, ועי' בפהמ"ש שבתרגום הר"י קאפח שכתב כדברי ר' יוחנן,
ועי"ש בהערות הר"י קאפח שהוא ממהדורה אחרונה, ועי' להלן.
602. רי"ף שם בשם איכא מאן דפסק, שהלכה כר' יהודה, עי' להלן.
603. שאילתות ויקרא סוף שאילתא עז, והובא ברי"ף שם, והסכים כן; ר"ת
הובא באו"ז שם (ועי' ציון 601), וכ' בשם ר' יהודה ב"ר יצחק שדברי ר"ת
עיקר; תוס' פסחים לז ב ד"ה דכו"ע בשם ר"י; רוקח סי' שכט; הג' ר"פ
לסמ"ק סי' רמו; רמב"ן הל' חלה ובמלחמות פסחים שם; רשב"א בפסקי חלה שער
א פ"א; מאירי חלה שם בפי' המשנה הרביעית ופסחים שם; מהר"ם חלאווה פסחים שם;
רא"ש פסחים שם וטור שכט בשמו; רמב"ם פ"ו הי"ב, ועי"ש במהר"י
קורקוס שחזר בו ממש"כ בפיהמ"ש, עי' ציון 601; תשב"ץ בפסקי חלה פ"ב;
שו"ע שכט ב.
604. ירוש' שם; ובלבד על ידי משקה; רמב"ם שם: לבשלה בקדירה, ועי'
מהר"י קורקוס שם שר"ל במים; טוש"ע שם. ועי' ראשונים להלן.
605. מאירי פסחים שם.
606. רשב"א בפסקי חלה שם; מאירי שם.
607. תוס' שם בשם ר"ת; או"ז שם בשם ר"ת בשמן ובשם ר' יואל
הלוי במים; רי"ו נכ"א ה"ג; מאירי שם, וכ"מ בפוסקים.
608. עי' לעיל.
609. רמב"ן במלחמות שם שהוא המבושל במים כל צרכו עי' להלן ציון
652; מאירי שם פי' א, ראבי"ה סי' תכא, ובאו"ז שם בשם ר' יואל, וכ"ג
בתוס' פסחים שם ד"ה פרט ומהרש"א שם. ועי"ש במאירי פי' ב שאפייתה ביבש
או בקרוב ליבש, ופטורה לר"ל משום שמעשה אילפס היא.
610. מאירי עמ' קיט, ועי' ציון 615.
611. ר"ש חלה פ"א מ"ה ורא"ש הל' חלה שם תי' ב ומאירי
שם שלכן אמרו בברכות לז ב שמברכים על מנחות ברכת המוציא, ואף מנחת מחבת ומרחשת בכלל;
סמ"ג עשין קמא במנחת מחבת; מהר"ם חלאווה פסחים לז א.
612. תשב"ץ שם, וכעי"ז כ' בהג' ר"פ לסמ"ק שם, והובא
בהגמי"י ד' קושטא ברכות פ"ג ובדברי חמודות הל' חלה אות ח; מהר"ם חלאווה
שם; רמ"א בשו"ע או"ח קסח יג לענין המוציא, ומשמע שיותר משיעור זה חשוב
בישול על ידי משקה, ועי' ריטב"א פסחים שם שכ' שאם היה משקה צף אינו בכלל לחם.
ועי' פסקי רי"ד פסחים שם שאם שם שמן באילפס, כמו שאנו מטגנים במרחשת ספוגין וצפחית
וחררות זהו חלוט גמור, שהרי מרתיחים השמן שבתוכה בתחילה ואח"כ נותנים את העיסה
לתוכה. ועי' פמ"ג או"ח שם מ"ז ס"ק יט.
[טור רנא] 613. מהר"ם חלאווה שם.
614. מאירי שם.
615. מאירי שם עמ' קכא ע"פ מנחת מרחשת (ועי' ציון 610 וצ"ב),
וכ"מ בר"ש ורא"ש הנ"ל, וצריך בירור שאם כן מה שיעורו של שמן הרבה.
616. מאירי ברכות לז ב בשם י"א, ועי' תוס' פסחים שם בשם ר"ת
שסובר שמנחת מחבת ומרחשת חשובות מבושלות במשקה, וצ"ב אם סובר כדעה זו, או סובר
שהיה שם שמן הרבה.
617. פסחים לז ב.
618. שם. בירושלמי חלה פ"א ה"ד: המעיסה, הנותן חמין לתוך קמח,
חליטה, קמח לתוך חמין.
619. פי' ראב"ד לעדיות פ"ה מ"ב; רמב"ן במלחמות פסחים
לז ב, וכ"כ בהל' חלה: אי עבדינהו עיסה והדר אפי ליה בתנור או באילפס, ועי' רי"ט
אלגזי שם אות ו שהוכיח כן מתוס' פסחים שם ד"ה אמר לך; פסקי רי"ד פסחים שם.
ועי' שפ"א פסחים שם שמלשון פהמ"ש עדיות שם מ' שהדברים אמורים שלא אפאו.
620. חלה פ"א מ"ו וברייתא פסחים שם; עדיות פ"ה מ"ב:
ר' יוסי אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה כו' המעיסה כו'.
621. חלה שם וברייתא פסחים שם.
622. גמ' שם ורש"י; ירושלמי חלה שם. ועי' בהגר"א לירושלמי שם
ובשנות אליהו חלה שם, שהדברים אמורים לסוברים להלכה תתאה גבר, עי' להלן, אבל לסוברים
להלכה עילאה גבר כל שנתבשל בישול גמור לד"ה פטור מן החלה, אלא שלד' ב"ש תתאה
גבר ולכן מחייבים בחליטה ופוטרים במעיסה, ולדעת בית הלל עילאה גבר ולכן פוטרים בחליטה
ומחייבים במעיסה.
623. ברייתא שם.
624. רמב"ן במלחמות שם.
625. תוס' שם ד"ה אמר לך.
626. פסקי רי"ד שם.
627. מהרש"א שם.
628. ברייתא שם.
629. מהרש"א שם.
630. עי' תוס' שם.
631. ברייתא שם, ועי' פסקי רי"ד שם שהוא סובר כב"ה, ושני הלשונות
הם כשני התנאים לעיל בדעת ב"ה. ועי' מהרש"א שם שכ' שאף לדעתו לא נחלקו ב"ש
וב"ה בדבר זה, וצ"ב שהדברים אמורים בשמו של ר' יוסי, וזה סותר לדברי ר' יוסי
בעדיות בציון 620. ועי' רי"ט אלגזי שם.
632. תוס' שם, שאל"כ היינו דברי חכמים, ועי' להלן.
[טור רנב] 633. ברייתא פסחים לז ב.
634. עי' לעיל.
635. גמ' שם ורש"י.
636. רי"ף שם בשם איכא מאן דפסק וראב"ד בהשג' על הרי"ף
שם, ואולי ראיתם ממש"א ר"י בסתם אלא האפוי בתנור.
637. עי' לעיל.
638. גמ' שם ורש"י.
639. ויקרא כו כו.
640. גמ' שם. ועי' להלן ציון 692. ועי' פסקי רי"ד שם שכ' הטעם לדעת
בית הלל למי ששונה בדבריו שפוטר, שכיון שחלט הקמח הרי הוא אפוי, ומה שחזר ואפאו בתנור
אינו מועיל לו כלום ואינו קרוי לחם.
641. רש"י שם.
642. המאור פסחים שם; מהר"ם חלאווה שם: ואפשר, ור"ל שהחליטה
והמעיסה שאמרו לפטור כשלא חזר ואפאן.
[טור רנג] 643. רי"ף פסחים שם ע"פ
יבמות מ א שחשוב לחם לצאת בו ידי חובתו בפסח; השגות הראב"ד על הרי"ף שם;
המאור ורמב"ן במלחמות שם ובהל' חלה לרמב"ן; רשב"א בפסקי חלה שער א פ"א,
ועי"ש בסוף הפרק; רא"ש הל' חלה סי' ג; רמב"ם בכורים פ"ו הי"ב;
טוש"ע שכט ח.
644. עי' לעיל מחלוקת ראשונים להלכה.
645. תוס' יבמות מ א ד"ה כיון; רמב"ן הל' חלה; רא"ש הל'
חלה שם, ועי"ש במעדני יו"ט אות ו; רמב"ם שם; ראב"ד בהשגות על הרי"ף
שם; טוש"ע שם.
646. רי"ף שם בשם איכא מאן דפסק.
647. ר"ן שם לדעה זו, וכ"ג ברי"ף שם שהק' עליו מיבמות
שם שחלטו וחזר ואפאו חשוב לחם, ועי' המאור שם שכ' שאיכא מאן דפסק כונתו לפסוק כר' יהודה
לשיטת ר' יוחנן, שמעשה אילפס פטורים, אבל הוא מודה שאם חזר ואפאם בתנור חייבים, ועי'
ראב"ד בהשגות לרי"ף שם ורמב"ן במלחמות שם.
648. עי' לעיל שכ"ה לרוב הפוסקים.
649. עי' תוס' פסחים לז ב ד"ה ותנא וחי' הר"ן שם, ועי' רי"ט
אלגזי הל' חלה אות ו. ועי' תוס' ר"פ פסחים שם שכתב להיפך, שאם תתאה גבר, קמח ע"ג
מים רותחים חייב בודאי, לפי שהרותחים גוברים ואופים את הקמח, והוא לחם גמור, ודוקא
אם עילאה גבר, אין הרותחים שלמטה יכולים לאפותו, ור"ל שצריך אפייה אחר כך לחייבו
בחלה, וצ"ב.
650. רמב"ן הל' חלה ובמלחמות פסחים שם, ועי' להלן שבירושלמי נחלקו
אמוראים בדבר.
651. רמב"ן במלחמות שם ומהר"ם חלאווה לו ב בשמו.
652. מהר"ם חלאווה שם בשם רמב"ן.
653. עי' לעיל ציון 574. רמב"ן במלחמות שם ומהר"ם חלאווה בשמו,
ועי' ציון 609.
654. עי' יבמות מ א לענין מצה.
[טור רנד] 655. רמב"ן שם, ור"ל שאלו
לא נחלטו כל צרכן.
656. עי' המאור שם ומהר"ם חלאווה שם בשמו.
657. ר"ש סיריליאו לירושלמי חלה פ"א ה"ד.
658. ירושלמי שם.
659. רש"ס שם.
660. ירושלמי שם.
661. רי"ט אלגזי שם, ועי"ש שכ' שהרמב"ן שחייב באופן זה,
עי' לעיל, הוא לפי שפסק כר' יוסי.
662. ר"ת בספר הישר סי' רצז (בהוצאת שלזינגר סי' שמד) והובא בס'
המכריע סי' סז; תוס' פסחים לז ב ד"ה דכו"ע ורא"ש הל' חלה סי' ב ורמב"ן
הל' חלה ורשב"א פסקי חלה שער א פ"א בשם ר"ת; סה"ת סי' פה בשם מורו;
ר"ש חלה פ"א מ"ה; מאירי ברכות לז ב; תשב"ץ פסקי חלה פ"ב דעה
א; טור שכט בשם ר"ת; שו"ע שם ב.
663. ע"ע גמר מלאכה, שהגלגול מחייב בחלה.
664. חי' ריטב"א החדשים (לונדון תשכ"ב) ב"מ פט א; תוס'
ר"פ שם, וכ"מ בתוס' שם בשם ר"י ובתוס' הרא"ש שם שכתבו שאם לא לש
הרי זו מתחייבת בחלה על ידי אפייה, ועי' תוס' בכורות כז א ד"ה בריש; סה"ת
שם בשם מורו: בדבר שבלילתו רכה, דלא שייך גלגול, ואין לה חיוב עד שתאפה, עי' לעיל ציון
110, ועי' להלן ציון 687 שכ"ד ר"ת.
665. עי' לעיל. חי' ריטב"א החדשים שם; שו"ע שם.
666. שו"ע שם.
667. עי' להלן ציון 707.
668. ש"ך שם ס"ק ב שלכן נקט בשו"ע בלילה רכה, וכ"מ
בראשונים שהובאו לעיל בציון 664, ועי' שו"ת אבני נזר יו"ד סי' תיג.
[טור רנה] 669. עי' רי"ו להלן ציון
711, ומשמע שאף ברכה חייבת אם לשה בתחילה על דעת לאפותה. ועי' להלן ציון 719.
670. עי' לעיל: הבעלים; שעת החיוב.
671. שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תריח.
672. מאירי ברכות לז ב בפי' טרוקנין. עי' להלן, וכ"כ בפסחים לז א
עמ' קכא בשם קצת אחרוני הרבנים (ר"ת); תשב"ץ פסקי חלה פ"ב דעה א בעושה
גומא בכירה ושופך העיסה לתוכה, שהוא פי' טרוקנין לדעתו, עי' להלן.
673. מאירי ברכות שם עמ' 137.
674. שם עמ' 138.
675. מאירי פסחים שם עמ' קכ.
676. מאירי שם בפירוש טרוקנין, וכן כתב בתשב"ץ שם דעה ב שאינה חייבת
בגומא שבכירה אלא כשאין הבלילה רכה כל כך, אע"פ שהיא רכה יותר משאר עיסות, ועי'
להלן ציון 797 מתלמידי ר"י בשם ר"ה גאון וציון 786 מלבושי שרד ופמ"ג.
677. חלה פ"א מ"ה.
[טור רנו] 678. עי' לעיל.
679. עי' לעיל. מאירי פסחים לז א עמ' קכא בשם קצת אחרוני הרבנים, והיא
שיטת ר"ת, עי' להלן.
680. ר"ת בספר הישר סי' רצז (בהוצאת שלזינגר סי' שמד), והובא ברא"ש
הל' חלה סי' ב ופסחים פ"ב סי' טז וברמב"ן הל' חלה (בשם חד מרבוותא, והוא
ר"ת, עי"ש במהרי"ט אלגזי אות ד) ובפסקי חלה לרשב"א שער א פ"א,
ועוד, ועי' תוס' ברכות לז ב ד"ה לחם, בשמו; יראים השלם סי' קמא והובא במרדכי פסחים
פ"ב סי' תקצב; השלמה פסחים שם; סמ"ג עשין קמא בשם ר' יצחק וכ"ה במרדכי
שם בשם ר"י; הגמי"י סוף זרעים בשם ר"מ, (ונ' שטס"ה וצ"ל רא"מ,
שהלשון הכתוב שם בשמו הוא לשון היראים שם ובמרדכי הנ"ל בשמו, ואילו דעת מהר"ם
ב"ב שהדבר ספק כמובא בהגמי"י שם, עי' להלן) ורבנו שמחה; דעה ב בתשב"ץ
פסקי חלה פ"ב, בשם ויש מי שאומר; רע"ב חלה שם; טור שכט בשם ר"ת.
681. ע"ע הפרשת חלה: שעת ההפרשה.
682. תוס' פסחים שם ורא"ש הל' חלה שם ופסחים שם ואו"ז ח"א
סי' ריז ומהר"ם חלאווה ור"ן פסחים שם בשם ר"ת, ועי' תוס' ברכות שם שכן
היה ר"ת רוצה לומר בתחילה, ועי' להלן; רמב"ן הל' חלה בשם חד מרבוותא; מאירי
ברכות שם בשם ויש מי שחולק.
683. ע"ע ברכת הפת כרך ד עמ' תקעט.
684. תוס' ברכות שם בשם ר"ת לפני שחזר בו; מאירי ברכות שם, וכ"כ
בבאור הגר"א או"ח סי' קסח סי"ג בדעת תר"י ברכות שם, וכ"כ
במג"א ס"ק לב בכונת השו"ע שם יג שכתב שדבר שבלילתו עבה ובישלו, אין
מברך עליו המוציא ואע"פ שנתחייב בחלה, שר"ל לסוברים שנתחייב בחלה.
685. רמב"ן שם לדעה זו, וכן נראה מהראשונים לעיל בשם ר"ת.
686. עי' רמב"ן שם בשם חד מרבוותא, שהוכיח כן מעיסת הכלבים, עי'
לעיל: העיסות החייבות, וציון 505, ועי' רי"ט אלגזי שם אות ד.
687. מהר"י קורקוס בכורים פ"ו הי"ב בד' ר"ת, ועי'
לעיל ציון 664.
688. תוס' יבמות מ א ד"ה כיון בשם ר"ת; השלמה שם; מהר"ם
חלאווה שם בשם ר"ת, וכ"מ בספר הישר שם, וכ"כ בס' המכריע שם לדעת ר"ת;
סמ"ג שם בשם ר' יצחק, ועי' חזו"א או"ח סי' כו ס"ק א.
689. עי' להלן.
690. חזו"א זרעים לקוטים סי' ה ס"ק ב למסקנת ר"ת, ועי'
להלן ציון 726.
691. עי' לעיל ציון 640.
692. ר"ת בספר הישר שם והובא בס' המכריע שם, וכעין זה כתבו בתוספות
פסחים לז ב ד"ה לחם בשמו: שרגילים לאפותו בתנור, ועי' להלן ציון 696.
[טור רנז] 693. מסקנת ר"ת בתוס' ברכות שם,
וכ"כ ברא"ש פסחים שם: ועוד היה אומר ר"ת כו' ובהל' חלה שם: וכן היה
אומר ר"ת כו'; מהר"ם חלאווה שם בשם ר"ת, וכ"ג בס' הישר שם, ובס'
המכריע שם בשמו, שכתב שמצה העשויה באילפס שאין יוצאים בה הוא כשבלילתה רכה. ועי' ר"ש
חלה שם ופסקי חלה לרשב"א שם ומאירי פסחים שם שלא הביאו אלא דעה זו של רבנו תם,
אבל במהר"ם חלאווה שם הרכיב שני הטעמים יחד, שנתחייבה בשעת הגלגול ושעכשיו נ"כ
קרויה לחם, וכן באו"ז שם הביא רק הטעם הראשון ואעפ"כ כ' שמברכים עליה המוציא,
וצ"ב. ועי' רמב"ן הל' חלה שם ור"ן פסחים שם שלא הביאו אלא את הדעה הראשונה
של ר"ת, ועי' ר"ן שם בסוף הסוגיא שהביא מסקנת ר"ת לענין המוציא.
694. תוס' יבמות שם בשם ר"ת.
695. פמ"ג או"ח סי' קסח מ"ז ס"ק טז, וכעי"ז
בס' המכריע שם לד' ר"ת.
696. ס' המכריע שם לד' ר"ת, ועי' לעיל שלדעתו אף לאחר שבישלה קרוי
לחם, ואולי ר"ל שמטעם זה נקבע שם לחם ע"י צורת העיסה, וצ"ב למה קרוי
לחם אף לענין מצה והמוציא, עי' לעיל.
697. פמ"ג שם.
698. ס' המכריע שם; מאירי שם בשם גדולי הרבנים, ועי' ר"ש חלה שם,
ורא"ש שם שם בשמו, שהוכיח מדין רקיק המבושל שאין יוצאים בו יד"ח בפסח, ע"ע
מצה, שהבישול מבטלו מתורת לחם, וכ"ד הראשונים בציונים הבאים.
699. ר"ש שם, והובא ברא"ש שם ושם, ועי' ב"י שכט שממה שהביא
הרא"ש שיטת ר"ש באחרונה משמע שהסכים כן; רמב"ן הל' חלה; המכריע שם;
רשב"א בפסקי חלה שם; ראבי"ה סי' תכא ובהגמי"י סוף זרעים בשמן; מסקנת
הסמ"ג שם; מאירי ור"ן פסחים שם; רמב"ם בכורים פ"ו הי"ב והי"ג,
וכמש"כ בסמ"ג שם ובהגמי"י סוף זרעים, ובמהר"י קורקוס וכ"מ
בכורים שם, בדעתו; טור שכט בשם ר"ש ורמב"ם ורא"ש; תשב"ץ שם דעה
א בסתם; שו"ע שם ג, ועי' רש"ס לירושלמי שם שכ"ד ריבמ"ץ חלה שם.
700. ר"ש שם והובא ברא"ש שם ושם; רמב"ן שם; מאירי ור"ן
פסחים שם, וכע"ז בס' המכריע שם.
701. רמב"ן הל' חלה שם, והוכיח מעיסת הכלבים שפטורה אף כשעיסתה עבה,
עי' לעיל: העיסות החייבות, ועי' להלן בלחם העשוי לכותח, ועי' לעיל ציונים 210, 508
בעושה עיסה ע"מ להקדישה וע"מ ליתנה לגוי.
702. עי' להלן מחלוקת בדבר.
703. רדב"ז פ"ו הי"ד לשיטת רש"י בלחם העשוי לכותח
שהוא אפוי בחמה, וכ"כ הט"ז סי' שכט ס"ק ד בד' הרא"ש, עי' להלן
ציון 766. וכ"כ תר"י ברכות לז ב, והובא במהר"י קורקוס בכורים שם, אלא
שכ' שם הטעם של חשש החלפה בלחם אחר שהוא לדעתו הטעם לחיוב לחם העשוי לכותח, עי' להלן.
ועי' מאירי פסחים שם עמ' קיט.
704. ט"ז שם.
705. פסקי ריא"ז פסחים פ"ב ה"ד אות יב.
[טור רנח] 706. רדב"ז שם לדעת הרמב"ם
שכ' בסתם שמעשה חמה פטורים, ועי"ש שלפ"ז לחם העשוי לכותח לא נעשה לאפיה בחמה,
עי' להלן.
707. הראשונים בציון 699.
708. ס' המכריע שם.
709. רמב"ם שם הי"ג, ועי' מהר"י קורקוס וכ"מ שם שר"ל
שגלגלה ע"ד לאפותה בתנור ונמלך לאפותה בחמה.
710. קרית ספר שם, אבל בראשונים בציונים 707, 708, משמע שחייבת מה"ת.
711. רי"ו שם לד' הר"ש והרמב"ן, ועי' ציון 669.
712. רמב"ן שם, ורא"ש שם ור"ן שם בשמו; המכריע שם; רשב"א
שם; מאירי פסחים שם. ועי' לעיל עמ' רמב בעיסת הכלבים שנמלך עליה להאכילה לאדם.
713. ס' המכריע שם, וצ"ב אם חולק על הרשב"א להלן.
714. ט"ז שכט ס"ק ד, ע"פ לשון השו"ע שם ג: ונמלך
לעשותה לחם, ור"ל אפילו לפני שעשאה לחם.
[טור רנט] 715. עי' לעיל: בהקדש ומעשר שני.
716. רמב"ן חלה שם והובא ברא"ש שם ובר"ן שם. ועי' לבוש
שם ג שכתב בטעם חיובה שכיון שהיתה תחילת מחשבתו וסוף מעשיו לחם, אין מחשבה האמצעית
מבטלתן, וצ"ב.
717. רשב"א שם; מאירי פסחים שם עמ' קכ, ועי' להלן כשאפה מקצתה בתנור.
718. חי' ר"ח הלוי בכורים פ"ו הי"ט בד' הרמב"ם, בטעם
שאינה דומה לעשאה ע"מ לחלקה ונמלך שאינה חוזרת ומתחייבת, עי' להלן: בדעתו לחלק.
719. אבני נזר יו"ד סי' תיח בד' הר"ש שם ור"ל שבבלילה
רכה אין בה גלגול לפטור, ועי' לעיל ציון 671. אבל מרי"ו בציון 711 משמע שלדעת
הר"ש אין הבדל בין רכה לעבה כלל.
720. עי' להלן. תשובת מהר"ם ב"ב במרדכי פסחים סי' תקצב ובהגמי"י
סוף זרעים, והובא ברא"ש שם ושם ובטור שם.
721. עי' לעיל שכ"ד ר"ת.
722. רא"ש שם ושם בשם ר"ת בוירימשיא"ש, שקורין בספרד אלטייר"א,
ועי' מעיו"ט חלה שם ובקרבן נתנאל פסחים שם שהם מה שקרוי לאקשי"ן (איטריות);
מרדכי פסחים שם בשם ר"י והובא בד"מ שכט אות ב.
723. תר"י ברכות לז ב לד' ר"ת, והובא בקיצור לד"מ שם,
ע"פ דין לחם העשוי לכותח שפטור לדעתו לפי שאינו עשוי לאכילה בתורת פת, עי' להלן
(וכ"כ בקרבן נתנאל שם אות א, וצ"ב שברא"ש שם כ' להיפך). ועי' בשו"ת
פנים מאירות ח"א סי' סח שחולק וסובר שדברי תר"י הם לסוברים שלא כר"ת,
והובא בפת"ש שם ס"ק ב, אבל בפירוש מוכח מתר"י שם שאף לר"ת פטורות,
וכבר תמה עליו החזו"א זרעים לקוטים סי' ה ס"ק ב.
[טור רס] 724. חי' אנשי שם ברכות שם. ועי' להלן
ציון 768.
725. עי' לעיל ציונים 688 - 693.
726. חזו"א שם בדעת תלמידי ר"י.
727. ירושלמי חלה פ"א ה"ד: ההיא איתתא כו' דאנא בעיא למיעבד
אצוותי איטרי כו', לפי' ר"ש שם מ"ה, והובא ברא"ש הל' חלה סי' ב ופסחים
פ"ב סי' טז, ופסקי חלה לרשב"א שער א ומאירי פסחים לז ב, ועוד. ועי' באור
הגר"א סי' שכו ס"ק ז שהראב"ד בהשגות בכורים פ"ו הי"ט מפרש
שעשאתה ע"מ לחלקה לעיסות קטנות שאין בהן כשיעור, עי' להלן ציון 960, ועי' חי'
ר"ח הלוי בכורים שם. אבל במהר"י קורקוס וכ"מ שם פירשו אף לדעת הראב"ד
שהיתה דעתה לעשותה סופגנים. ועי' להלן ציון 988.
728. הראשונים בציון הקודם.
729. ירושלמי חלה שם.
730. ר"ש שם.
731. הראשונים בציון 727. ועי' מהר"י קורקוס שתמה מהירושלמי על שיטת
ר"ת לעיל שבלילתה עבה חייבת אפילו עשאה על דעת סופגנים, ואולי לדעת ר"ת הדברים
אמורים בעיסה רכה, ואע"פ שאינה מתחייבת לדעתו אלא משעת אפייה, עי' לעיל, מועילה
הפרשה לפני כן, וכמו בנתינת מים.
732. עי' ציון 717. רשב"א שם; מאירי שם.
733. תשב"ץ פסקי חלה פ"ב; טוש"ע שכט ד, וכן הובא להלכה
בראב"ד שם ובראשונים בציון 727. הרמב"ם לא הביא הדין בפירוש, ועי' להלן אם
הוא חולק.
734. פרישה ודרישה שם בשם מהרש"ל, ור"ל שלא תקנו חובת חלה אלא
חייבו לחשוש שמא ימלך, ואם לבסוף לא יאפנה ה"ז ברכה לבטלה.
735. ב"ח שם וט"ז ס"ק ה וש"ך ס"ק ו.
736. ב"י שם ע"פ לשון ר"ש ורא"ש הנ"ל: אם לקח
ממנה מעט לאפותה, ועי"ש שמש"כ הטור אם דעתו לאפות ממנה מעט כו' לאו דוקא
הוא, ור"ל כשכבר אפה, וכ"כ בשו"ע שם: ואפאו.
[טור רסא] 737. ב"ח שם בד' הב"י, אבל
מדברי חמודות הל' חלה אות יג משמע שהבין בד' הב"י שיכול להפריש לפני כן, והוא
שיאפה לבסוף.
738. תשו' מהר"ם ב"ב במרדכי פסחים פ"ב סי' תקצב ובהגמי"י
סוף זרעים, ואולי הטעם לפי שאם מפריש מן העיסה ואינו אופה את החלה, נמצא מפריש מן הפטור
על החיוב.
739. ב"ח שם ע"פ לשון הטור הנ"ל, וע"פ רא"ש
שם ושם בשם מהר"ם ב"ב: וע"י כך נתחייבה כולה בחלה קודם שיקח ממנה, והסכים
עמו בש"ך שם ס"ק ה, ועי' ציון הקודם, וצ"ב.
740. ב"ח שם בד' רא"ש בשם מהר"ם ב"ב, וכ' שחולק על
המרדכי בשם מהר"ם ב"ב הנ"ל. ועי' בגדי ישע למרדכי שם אות קכד.
741. ט"ז שם ס"ק ד ובגדי ישע שם, וכתב שלא יחלוק הרא"ש
בשם מהר"ם על המרדכי בשם מהר"ם, ועי"ש בט"ז שאף דברי הטוש"ע
וב"י שם הוא כשנמלך אח"כ ולכן צריך אפיה דוקא. ועי' בנקודות הכסף שם שכ'
על חילוק הט"ז שאין דבריו מוכרחים.
742. דעה ב במהר"י קורקוס פ"ו סוף הי"ט בד' הרמב"ם
שפטר עושה עיסה ע"מ לחלקה ולא חשש שמא ימלך. ועי"ש דעה א שהרמב"ם נ"כ
פוסק שחייבת. ועי' רמב"ם פ"ו הי"ב שכ' שהעושה עיסה ליבשה בחמה בלבד,
פטורה, ועי' ב"י שם שכט שנסתפק אם בא למעט שאם אפה מקצתה שחייבת, או שלא בא למעט
אלא שאם גמרה על ידי אפיה בתנור, חייבת.
743. חלה פ"א מ"ה; רמב"ן הל' חלה; תשב"ץ פסקי חלה
פ"ב. ברמב"ם וטוש"ע הושמט, ועי' רדב"ז שם הי"ג שהרמב"ם
השמיטו לפי שאין בו חידוש.
744. פהמ"ש שם.
745. ר"ש וריבמ"ץ ופהמ"ש שם, ע"פ ירושלמי שם ה"ד:
ר"י בן לוי אמר שלא תאמר הואיל והוא עתיד להחזירה לסולתה, תהא פטורה מן החלה.
ועי"ש בריבמ"ץ שפי' שאופים אותן בשמש או בתנור, וצ"ב שמעשה חמה פטורים,
ואף בבלילה עבה לד' ריבמ"ץ עצמו, עי' לעיל ציון 699.
746. ר"ש שם.
[טור רסב] 747. עי' לעיל שכ"ד ר"ש
ורמב"ן.
748. ר"ש שם.
749. רמב"ן שם; תשב"ץ שם.
750. רמב"ן שם.
751. באור הגר"א לירושלמי שם, ועי' להלן בלחם העשוי לכותח.
752. רע"ב פסחים פ"ד מ"א.
753. רש"י פסחים מד א ע"פ גמ' שם, ועי' להלן.
754. ברכות לז ב; רמב"ם פ"ו הי"ד: כעכין; טוש"ע שכט
ז.
755. רש"י שם לח א. ועי' טוש"ע שם ותשב"ץ פ"ב שכעבין
היינו בצורת לחם, וכלמודין היינו שלא בצורת לחם, ועי' על כעבין וכלמודין לעיל: העיסות
החייבות עמ' תמ.
756. רש"י שם; ר"ש חלה פ"א מ"ה, והובא ברא"ש
הל' חלה סי' ב ופסחים פ"ב סי' טז; פי' א בתלמידי ר"י ברכות שם; מאירי ברכות
שם בשם י"מ; טור שם; תשב"ץ שם.
757. ר"ש שם, והובא ברא"ש שם ושם, והוכיח מכאן שלא כדעת ר"ת
בתחילתה עיסה וסופה סופגנים, עי' לעיל. ועי' להלן לדעת ר"ת.
758. טעם א בר"ש שם, והובא ברא"ש שם ושם.
759. מאירי ברכות שם בשם י"מ.
760. מאירי פסחים לז א עמ' קיט לד' רש"י, ועי' מג"א סי' קסח
ס"ק מג ומחצית השקל שם לדעתו, שלמחייבים בחלה אע"פ שלא אפה ממנו מעט, מברכים
עליו המוציא, ומשמע שאינה גזירה אלא חיוב גמור; תשב"ץ שם דעה א.
761. מאירי ברכות שם ופסחים שם, וכעי"ז כ' בפמ"ג או"ח
שם א"א ס"ק מג.
[טור רסג] 762. ביאור הגר"א או"ח סי'
קסח סט"ז, ועי"ש שכתב כן בטעם שלענין ברכת הוציא לעולם אין מברכים, שלא שייך
בה גזירה, ועי' פמ"ג או"ח שם א"א ס"ק מג, וע"ע ברכת הפת כרך
ד עמ' תקעח; פי' מהר"א פולדא לירוש' חלה פ"א ה"ד.
763. ירושלמי שם.
764. ר"ש שם, והובא ברא"ש שם ושם. ועי' לעיל מציון 729 ואילך.
765. ר"ש שם, והובא בב"י או"ח סו"ס קסח ובמג"א
שם ס"ק לב, ועי' מחצית השקל שם ס"ק מג; פי שנים לרא"ש חלה שם; תשב"ץ
שם דעה ב.
766. ט"ז שכט ס"ק ד שכן משמעות רא"ש חלה שם ופסחים שם
בשם הר"ש, וכ"מ בר"ש שם בהמשך דבריו: א"נ רב איירי כו', אבל צ"ב
שבר"ש שם בתחילת דבריו וכן בפי שנים שם כתב בפירוש להיפך. ועי' רי"ו נכ"א
ח"ג שכ' עשאו לכותח פטור, ואם כעבין חייב, וכ' אח"כ שאם אפה מעט ממנו חייב,
ומשמע שהדברים אמורים בעשוי כלמודין.
767. תר"י ברכות שם, לדעת ר"ת שכל שבלילתו עבה חייב בחלה אע"פ
שנאפה בחמה; רדב"ז לרמב"ם פי"ב הי"ד, שהדברים אמורים שנאפה בתנור,
ועי' בכ"מ שם שמשמע שסובר שהרמב"ם מפרש כפי' רש"י, וכ"מ במהר"י
קורקוס שם פי' א.
768. תר"י שם לדעת ר"ת, ע"פ דין עיסת הכלבים שאין הרועים
אוכלים ממנה שפטורה אף כשעיסתה עבה, עי' לעיל ציון 504 ועי' לעיל באטריות ציונים
724 - 726; פי' ב במהר"י קורקוס שם בד' הרמב"ם, וכעי"ז כ' ברמב"ן
שם. ועי' לעיל בקנובקאות, שדעתו לבשל לאחר אפיה אינה פוטרת, ושם שלד' הגר"א חיוב
קנובקאות מדרבנן שמא ימלך.
769. תר"י שם.
[טור רסד] 770. פי' א במאירי ברכות שם, וצ"ב
אם הוא בפי' תר"י בציון 768.
771. ברכות לז ב, ועי"ש שר' יוחנן אמר שפטורים, ועי' רא"ש הל'
חלה סי' ג וברכות פ"ו סי' יא שיש לגרוס בדבריו חייבים, וכ' שכ"ה בירושלמי
חלה ר' יוחנן אומר טרוקנין חייב בחלה, ולפנינו בירושלמי אין, אלא בפ"א ה"ג:
ר' יוחנן אומר טריטקא חייבת כו' ר"ש בן לקיש אומר אינה חייבת בחלה כו'. אבל עי"ש
בירושלמי שפי' סופגנים הוא טריטקא, וא"כ אינו טרוקנין.
772. רש"י שם ורא"ש שם ושם בשמו; רי"ו נכ"א ח"ג;
תשב"ץ פ"ב; טוש"ע שכט ה. ועי' להלן מתלמידי ר"י שרש"י פי'
כן טריתא.
773. ראב"ד בהשגות על הרי"ף פסחים לז א והוכיח מכאן שאין הלכה
כר' יהודה שפוטר אף בהרתיח ולסוף הדביק.
774. רמב"ן במלחמות שם, והוכיח מכאן שהלכה כר' יוחנן, ועי"ש
שדחה שכיון שהסיקו מבפנים כעין מעשה תנור הוא.
775. רא"ש שם ושם; טור או"ח קסח: כיון שהיא בגומא ומתקבצין
יחד, נעשה כמו פת גמורה. ועי' לעיל ציונים 672, 676, ב דעות בתשב"ץ אם זו עיסה
רכה ביותר, או רכה מעט.
776. רא"ש שם ושם, ור"ל לפי' ר"ת שתחילתה סופגנים היינו
בלילתה רכה, עי' לעיל.
777. מאירי ברכות שם ופסחים לז ב עמ' קכ; רמב"ם פ"ו הי"ב,
ע"פ מהר"י קורקוס וכ"מ שם.
778. מאירי ברכות שם. ועי"ש במהר"י קורקוס וכ"מ שפי' שעושים
חפירה בקרקע. ועי' לעיל ציונים הנ"ל ב דעות במאירי אם עשויים בגלגול רך או שהם
כעין מים עכורים.
779. ברכות לז ב לגי' שלפנינו, והיא גי' רי"ף ורא"ש שם, ועי'
תלמידי ר"י שם שכן גי' הגאונים; טוש"ע שכט ה.
780. גירסא ב בתר"י שם ומאירי שם.
781. ברכות שם. ועי' רי"ף ורא"ש ורשב"א שם; מרתח גביל.
782. רש"י שם, ורא"ש שם ושם בשמו.
783. עי' לעיל.
784. רא"ש שם ושם. ועי' רשב"א שם שתמה על פירוש רש"י מה
בין טרוקנין לבין מרתח גביל.
785. מג"א סי' קסח ס"ק מא.
786. פמ"ג שם א"א ס"ק מא ולבושי שרד למג"א שם, שאינו
כטרוקנין שהם כעין לישה וגלגול בשעה שנותנים לגומא, עי' לעיל.
787. פמ"ג שם, ע"פ רש"י ברכות שם.
788. ע"ע ברכת הפת עמ' תקעז מחלוקת בדבר.
[טור רסה] 789. מג"א סי' קסח ס"ק מא
שם, ועי' הגר"א שם שחולק.
790. פמ"ג שם לד' המג"א, ועי' כעין חילוק זה בדרישה שם סוף
אות ב. ועי"ש בפמ"ג שהק' מתחילתה סופגנים וסופה עיסה שחייבת, ור"ל לסוברים
שהאפיה מביאה עליה חיוב החלה, עי' לעיל ציונים 664, 687.
791. תר"י שם בשם רש"י, ועי' לעיל מרש"י שלפנינו שפי'
כן טרוקנין.
792. דעה א בתר"י שם, וכ' שכן גי' רש"י.
793. תר"י שם לגי' שפטורה.
794. רשב"א שם בשם ר"ה גאון; תר"י שם בשם ר"ה גאון:
לתוך מים רותחים, וכן פסק המאירי שם.
795. רשב"א בשם רב האי גאון שם.
796. רשב"א ותר"י שם בשם ר"ה גאון: מאירי שם.
797. תר"י שם בשם ר"ה גאון, ועי"ש שהק' שפשוט שפטורה כיון
שאין בה גלגול (ועי' לעיל ציון 675), ותי' שהדבר תלוי במחלוקת התנאים במעיסה וחליטה,
ונ' שר"ל שאף כאן חזר ואפאה, עי' לעיל. ועי' ציון הבא.
798. מאירי שם לגירסא זו, וכ' שכן פירשו גדולי הרבנים, והוא הכינוי שרגיל
לכנות בו את רש"י, וברש"י לפנינו אין.
799. לשון שני בגמ' ברכות שם.
800. רש"י שם; תר"י שם בשם י"מ; טור ורמ"א בשו"ע
שם ה.
801. טור ורמ"א בשו"ע שם.
802. תר"י שם לגי': פטורה.
803. עי' לעיל.
804. תר"י שם לגי' זו.
805. עי' לעיל ציון 515.
806. ברכות שם. ועי' לעיל על מהותו.
[טור רסו] 807. ירושלמי חלה פ"א ה"ד:
והוא שאפאה, ועי' הגר"א שם שר"ל שדעתו לאפותה; רמב"ם פ"ו הי"ב
והי"ג; טוש"ע שכט ו. ועי' תוספתא חלה פ"א: קמח קלי שגבלו ועשאו עיסה,
חייב בחלה, ועי' חסדי דוד שם שר"ל שדעתו לאפותו.
808. קרית ספר שם. ועי' לעיל במעיסה וחליטה.
809. תוספתא חלה פ"א.
810. מאירי פ"א בפי' המשנה הרביעית, ועי' חסדי דוד לתוספתא שם.