פסחים דף קח: - קט:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 38:50 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 13:00 דקות
1)צריך לשתות ד' כוסות
על הסדר, ואם שתאן זה אחר זה שלא
כסדר, לא יצא.
2)שיעור הכוס, רביעית לאחר שימזגנו וישתה כולו או רובו
3)תינוקות שהגיעו לחינוך, מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו
4)מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים, כדי שיראו שינוי
וישאלו.
6)חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל
הנלוים אליו
רמב"ם הלכות חמץ
ומצה פרק ז הלכה ט
ארבעה כוסות האלו צריך למזוג ו אותן
כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה, ולא יפחות בארבעתן ז מרביעית יין
חי, שתה ארבעה כוסות אלו מיין שאינו מזוג יצא ידי ארבעה כוסות ולא יצא ידי חירות, שתה
ארבעה כוסות מזוגין בבת אחת יצא ידי חירות ולא יצא ידי ארבעה כוסות, ואם שתה מכל כוס
מהן רובו יצא.
רמב"ם הלכות חמץ
ומצה פרק ז הלכה ג
וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו
הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך
אירע וכך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים א השולחן מלפניהם קודם
שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו, אין לו בן אשתו שואלתו, אין לו אשה
שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה, ואפילו היו כולן חכמים, היה לבדו שואל לעצמו מה
נשתנה הלילה הזה. +/השגת הראב"ד/ חוטפין מצה. א"א פירוש אחר ממהרין לאכול
כדי שלא ישנו.+
טור אורח חיים סימן תעב
וצריך כל אדם לשתות ד' כוסות על הסדר
שנפרש שתאן זה אחר זה שלא כסדר לא יצא ושיעור הכוס רביעית ומדת הכלי שיכילנו ארכו כרוחב
ב' גודלים וכן רחבו וגבהו כרוחב ב' גודלים וחצי גודל וחומש גודל וא"צ שישתה כולו
אלא רובו ואם היין חזק צריך למוזגו ושיעורו רביעית לאחר שימזגנו ואם שתאו חי יצא ובלבד
שיהיה בו רביעית וישתה רובו ויין שלנו לכתחלה אינו צריך מזיגה ואיתא בירושלמי שמצוה
לחזר אחר יין אדום ויראה שאם הלבן משובח מהאדום שהוא קודם ויין מבושל כתב רב האי שאין
יוצאים בו ומברכין עליו שהכל ובירושלמי יש שיוצאין במבושל ובקונדיטון ואפילו אין לו
אלא מזון ב' סעודות ימכרם ליקח יין לד' כוסות אף על פי שצריך לקבל אחר כך מן הצדקה
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תעב סעיף ח
צריך לשתות ד' כוסות * (כד) ח
<ז> על הסדר, ואם שתאן (כה) זה אחר זה * שלא כסדר, (כו) לא יצא.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעב סעיף ח
(כד) על הסדר - פירוש שיאמר ההגדה
בינתים:
(כה) זה אחר זה - וכ"ש אם שפכן
כולן בכוס אחד ושתאן לא יצא ובפמ"ג מצדד שאפילו הפסיק בינתים ואמר הגדה נמי
לא יצא דארבע כוסות בעינן:
(כו) לא יצא - וצריך לחזור ולשתות
עוד שלש כוסות על הסדר ונראה דצריך לברך עתה על כל כוס וכוס ולא הוי כמוסיף על הכוסות
כיון דלא יצא בראשונה. [וכ"מ בפמ"ג]
ופשוט דלאו דוקא אם שתאן כולן שלא על הסדר דה"ה אם שתה כוס רביעית תיכף אחר שלישית
גם כן לא יצא דהא כולהו כסדר בעינן:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעב סעיף ח
* על הסדר - עיין מ"ב מ"ש
בשם הפמ"ג דאפילו שתה בד' פעמים רק מכוס אחד לא יצא ובאמת לא מסתברא כלל וכי ד'
כלים בעינן ד' פעמים בעינן גם מסעיף שאח"ז משמע איפכא לכאורה שהרי כתב אם יש בקנקן
הרבה רביעיות שותין ממנו כ"כ ב"א כפי שיעור הרביעיות אם לא דנדחוק לומר דגם
שם אינן יוצאין רק לכוס אחד אבל לד' כוסות א"א לו לצאת בזה שבד' כלים בעינן ולכוס
אחד מיהו יוצאים אע"ג ששתו ממנו הרבה ב"א עכ"פ כל אחד לא שתה רק כוס
אחד אמנם כ"ז דוחק ופשטא דמילתא היא דחבורה כולה יוצאה מצות ד' כוסות כששותים
כולם מכד אחד והוא בהיפך מדברי הפמ"ג וצ"ע:
* שלא כסדר לא יצא - עיין מג"א
שכתב דכסדר מיקרי כשאומר ההגדה בינתים והוא מדברי הרשב"ם ומשמע לכאורה דכשלא אמר
ההגדה בינתים אפילו שהה בין כוס לכוס מיקרי שלא כסדר ולא יצא אכן מלשון הש"ס משמע
דאיכא קפידא רק כשישתה אותן בב"א והיינו או כפירוש רש"י בפעם אחת או עכ"פ
כפירוש שארי מפרשים אפילו בזה אח"ז רצופין אבל אם שהה בינתים אף דודאי עבר איסור
מה שלא הסמיך אמירת ההגדה לכל כוס כמו שתקנו חכמים מ"מ בדיעבד לא הפסיד הכוסות
ומצאתי פלוגתא בזה בין הב"י להפר"ח עיין בב"י בסימן תפ"ד לענין
ברכת המזון ודעתו שם דבדיעבד יצא וכמש"כ ובפר"ח חולק שם עליו מהא דכאן דכשלא
אמר על הסדר לא יצא ובאמת אין השגה מזה על הב"י וכמו שכתבנו ואח"כ מצאתי
במאמר מרדכי שגם הוא כתב כדברינו לישב דברי הב"י וכעין זה כתב ג"כ בנהר שלום
שם עיי"ש. ודע דלפי מה שפסק הש"ע דנשים חייבות ג"כ בד' כוסות כאנשים
א"כ צריכות ליזהר שיאמרו סדר ההגדה על כל כוס וכוס או שעכ"פ ישמעו מבעליהן
דאל"ה לדעת הפר"ח אפילו בדיעבד לא יצאו בשתיית הכוסות דהוו כמו ששתאו בבת
אחת ואפי' לדעת הב"י שלא הפסידו בדיעבד מצות כוסות מ"מ תקנת חכמים הוא לשתותן
על סדר הגדה דכל מצות הנוהגות באותו לילה נוהגות גם בנשים וכמבואר בסי"ד:
טור אורח חיים סימן תעב
ושיעור הכוס רביעית ומדת הכלי שיכילנו
ארכו כרוחב ב' גודלים וכן רחבו וגבהו כרוחב ב' גודלים וחצי גודל וחומש גודל וא"צ
שישתה כולו אלא רובו ואם היין חזק צריך למוזגו ושיעורו רביעית לאחר שימזגנו ואם שתאו
חי יצא ובלבד שיהיה בו רביעית וישתה רובו ויין שלנו לכתחלה אינו צריך מזיגה ואיתא
בירושלמי שמצוה לחזר אחר יין אדום ויראה שאם הלבן משובח מהאדום שהוא קודם ויין מבושל
כתב רב האי שאין יוצאים בו ומברכין עליו שהכל ובירושלמי יש שיוצאין במבושל ובקונדיטון
ואפילו אין לו אלא מזון ב' סעודות ימכרם ליקח יין לד' כוסות אף על פי שצריך לקבל אחר
כך מן הצדקה ואחד אנשים ואחד נשים חייבים בהם ובכל מצות הנוהגות באותה לילה כגון מצה
ומרור וגם התינוקות טוב ליתן לכל אחד כוסו לפניו ומצוה לחלק להם קליות ואגוזים כדי
שיראו שינוי וישאלו:
בית יוסף אורח חיים סימן
תעב
ט ושיעור הכוס רביעית ומדת הכלי שיכילנו ארכו כרוחב שני גודלים וכן רחבו
[וכו']. שם בגמרא (קט.):
ומה שכתב ואין צריך [שישתה] כולו אלא
רובו. כן משמע בגמרא (קח:) ומיהו התוספות (ד"ה רובא) כתבו דלכתחלה צריך לשתות
רביעית וכן משמע מדברי הרא"ש (שם). וכתב הכל בו (סי' נ יא ע"ג) אם היה כוס
גדול שיש בו שתי רביעיות שותין בו שנים זה אחר זה ויוצאין וז"ל ארחות חיים (סדר
ליל הפסח סי' ו) אם היה כוס גדול שיש בו שתי רביעיות שותין בו שנים או יותר לפי הרביעיות
ויוצאין (ואחד) [שאחר] ששתה מלוא לוגמיו אפילו (מכולם) [מכוס] קטן שאינו מחזיק [רק]
רביעית משקה לבניו ולבני ביתו הקטנים. והרמב"ן כתב שצריך לשתות רוב מכל כוס אפילו
מחזיק כמה רביעיות וכ"כ מורינו ה"ר ש"ט עכ"ל:
ומה שכתב שצריך למזגו ושיעורו רביעית
אחר שימזגנו. שם:
ומה שכתב ואם שתאו חי יצא. שם (קח:)
שתאן חי ידי ארבע כוסות יצא ידי חירות לא יצא וכתב הר"ן (שם) ידי ארבע כוסות יצא.
וכגון שיש בכל כוס רביעית הלוג דבציר מרביעית לאו כלום הוא דכי היכי דבמזוג בעינן רביעית
בין הכל הכי נמי בחי בעינן רביעית: ידי חירות לא יצא. שלא קיים מצוה מן המובחר ומיהו
אינו צריך לחזור ולשתות ארבע כוסות וכ"כ המגיד (פ"ז ה"ט):
ומה שכתב ויין שלנו לכתחלה אינו צריך
מזיגה. כ"כ המרדכי בפרק ערבי פסחים (שם) שתאן חי יצא דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך
שיהא מזוג כדאמר במסכת ברכות (נ:) ודוקא ביין שלהם שהיה חזק ביותר כדאמרינן בכמה דוכתי
(שבת עז. וש"נ) אבל יין שלנו שאינו חזק כ"כ טוב לשתותו חי וכ"כ הגהות
מיימוניות (שם אות ו) בשם רשב"ם (קח: ד"ה ידי חירות) דיינות שלנו אין צריכין
מזיגה: כתב הרוקח בסימן רפ"ג בתוספתא שתאן בפוסין לא יצא פירוש ששהא שעה גדולה
ביניהם:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תעב סעיף ט
שיעור הכוס, (כז) רביעית (כח) לאחר
שימזגנו (כט) (אם רוצה למזגו), * וישתה (ל) <ח> כולו או רובו. ואם יש בו הרבה
רביעיות, (לא) ט שותין ממנו כל כך בני אדם (לב) כמנין רביעיות שבו. י ויש אומרים שצריך
לשתות (לג) רוב הכוס, אפילו מחזיק כמה רביעיות. (וצריך לשתות השיעור (לד) יא שלא בהפסק
גדול בנתיים) (ב"י בשם רוקח).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעב סעיף ט
(כז) רביעית - ושעורו עיין לעיל בסימן
רע"א ס"ק ס"ח במ"ב שם:
(כח) לאחר שימזגנו - היינו דלא בעינן
רביעית יין חי אלא רביעית ביחד עם המים שמזוג בו. ובזמניהם שהיו היינות חזקים מאד
היו מוזגין על חד תלת ובזמנינו שהיינות חלושים עיין לעיל בסימן ער"ב ס"ק
ט"ז במ"ב:
(כט) אם רוצה למזגו - ר"ל דבזמנינו
שהיינות חלושים אין חיוב למוזגו אפילו לכתחלה. ודע דאפילו אם שותה יין חי וחזק מ"מ
צריך דוקא רביעית שלם דלא חלקו חז"ל בשיעורים:
(ל) כולו או רובו - היינו כולו
לכתחלה או רובו בדיעבד ובמדינות שהיין ביוקר אפילו לכתחלה סגי ברובו אך כוס הרביעית
ישתה כולו כדי שיהא יכול לברך ברכה אחרונה לכו"ע [אחרונים]. יש שמקמצין וכועסין
על המשרתים אם שותין הרבה ועתידין ליתן את הדין שמכשילן ומונען מן המצוה [ח"א]:
(לא) שותין ממנו וכו' - מלשון זה משמע
דאפילו לכתחלה שרי כל שיש רביעית לכל אחד ואע"ג דבעינן לכתחלה כוס מלא וגם
שלא יהיה פגום הכא כיון דלהראשון היה כוס מלא כולהו אתיין מכח הראשון ואפשר עוד דהמחבר
עיקר דינא אתא לאשמועינן דשניהם יוצאין בכוס אחד:
(לב) כמנין רביעיות שבו - ובדיעבד
סגי אפילו היה לכל אחד רק רוב רביעית:
(לג) רוב הכוס אפי' וכו' - אף שבעלמא
די ברוב רביעית אפילו מכוס גדול הכא לענין כוסות חמיר טפי דבעינן דוקא רוב כוס ואם
לאו לא יצא. ולדינא קיי"ל כדעה הראשונה. ומ"מ אם בדעתו לשתות הרבה לא
יקח כוס גדול רק כוס שמחזיק רביעית כדי לחוש לדעה זו:
(לד) שלא בהפסק גדול - דהיינו שלא
ישהה בשתיית רוב הכוס יותר מכדי אכילת פרס ואם שהה יותר משיעור זה אין מצטרף תחלת השתיה
לסופה ואפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפילו בכוסות אחרונות [דאין כאן משום
מוסיף על הכוסות כיון דלכו"ע לא יצא] ולכתחלה יש ליזהר שלא לשהות בשתיית רוב הכוס
יותר מכדי שתיית רביעית לחוש לדעה ראשונה המבואר בסימן תרי"ב ע"ש ומ"מ
בדיעבד אם שהה בשתי כוסות אחרונות לא יחזור וישתה וכעין המבואר לעיל בס"ז בהג"ה
עי"ש. ובשתי כוסות ראשונות יחזור וישתה. ולכתחלה נכון לשתות רוב הרביעית בבת אחת:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעב סעיף ט
* וישתה כולו או רובו - עיין במ"ב.
והנה רוב רביעית הוא שיעור מלא לוגמא באדם בינוני ואם הוא אדם גדול שמלא לוגמיו
דידיה הוא יותר מרוב רביעית צריך דוקא מלא לוגמיו דידיה כן נתבאר לעיל בסימן רע"ב
לענין קידוש עיי"ש בסי"ג במשנה ברורה וכ"ש לענין ד' כוסות וע"ש
בבה"ל שהכרענו עוד דלענין ד' כוסות בעינן דוקא רוב כוס לחומרא וכגון שהוא אדם
קטן שנעשה בן י"ג דמלא לוגמיו דידיה הוא פחות מרוב רביעית צריך דוקא רוב רביעית
ומצאתי כעת להר"ן פ' ע"פ ד"ה אם טעם שכתב ג"כ כדברינו וכ"כ
מהר"ם חלאווה בחידושיו שם:
בית יוסף אורח חיים סימן
תעב
טו ומה שכתב וגם התינוקות טוב ליתן לכל אחד כוסו לפניו. כן כתבו שם הרא"ש
(סי' כא) והמרדכי (לז ע"ד) וכתב הרא"ש בתשובה (כלל יד סי' ה) דהיינו בתינוקות
שהגיעו לחינוך:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תעב סעיף טו
תינוקות שהגיעו לחינוך, (מו) מצוה
ליתן לכל אחד (מז) יז כוסו לפניו. הגה: ואין ליקח כוס שפיו
צר כעין קלו"ג גלא"ז, (מח) מפני שלא יוכל לשתות רביעית כאחד (מהרי"ב).
ובכוס של ברכת המזון (מט) בלאו הכי אין לוקחים אותו, וע"ל סימן קפ"ג סעיף
ד' בהגה, וכן הכוס של קידוש, ועיין לעיל סימן רע"א סעיף י' (ב"י).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעב סעיף טו
(מו) מצוה ליתן וכו' - אבל אינו
מעכב:
(מז) כוסו לפניו - עיין בסימן רע"א
סי"ג בבה"ל שצדדנו דקטן אינו צריך לשתות רוב רביעית רק כמלא לוגמיו דידיה:
(מח) מפני וכו' - וכעין שמבואר לקמן
בסימן תע"ה ס"א לענין מצה ובדיעבד אינו מעכב אם לא שהה הרבה וכדלעיל בסימן
קל"ד:
(מט) בלא"ה אין לוקחין אותו
- שצריך ליתן עיניו בו כמבואר שם וכן לענין קידוש כה"ג:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תעב סעיף טז
מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים,
כדי שיראו שינוי (נ) וישאלו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעב סעיף טז
(נ) וישאלו - ר"ל שעי"ז
יתעוררו לשום לב על כל השנויים ומנהגי לילה זה וישאלו שאלות המבוארים בנוסח מה נשתנה.
ובש"ס איתא כדי שלא יישנו וישאלו. וצריך לעוררם שלא יישנו עד אחר עבדים היינו
וכו' שידעו ענין יציאת מצרים דעיקר המצוה הוא התשובה על שאלת בנו וכמו שנאמר והגדת
לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה וגו' (ולא כמו שעושין איזה המון שאחר אמירת מה נשתנה
מניחים לילדים לילך ולישן ואינם יודעים שום תשובה על שאלתם):
רמב"ם הלכות חמץ
ומצה פרק ז הלכה ג
וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו
הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך
אירע וכך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים א השולחן מלפניהם קודם
שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו, אין לו בן אשתו שואלתו, אין לו אשה
שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה, ואפילו היו כולן חכמים, היה לבדו שואל לעצמו מה
נשתנה הלילה הזה. +/השגת הראב"ד/ חוטפין מצה. א"א פירוש אחר ממהרין לאכול
כדי שלא ישנו.+
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תעב סעיף א
יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום, (א) כדי
לאכול מיד כשתחשך; ואף אם הוא (ב) בבית המדרש, יקום מפני (ג) שמצוה למהר ולאכול בשביל
התינוקות שלא ישנו, (ד) אבל לא יאמר קידוש (ה) א <א> עד שתחשך.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעב סעיף א
(א) כדי לאכול מיד - לאו דוקא והכונה
כדי שיהיה אפשר לו להתחיל הסדר תיכף משתחשך ולא ישתהה:
(ב) בבית המדרש - ר"ל שעוסק בלמודו
וה"ה לענין תפלה צריך לזרז עצמו לקרות ק"ש ולהתפלל ולילך תיכף לביתו:
(ג) שמצוה למהר ולאכול וכו' - ר"ל
לזרז לעשות הסדר כדי שלא יישנו התינוקות כשידעו שלא ישתהה הרבה עד האכילה וממילא ישאלו
מה נשתנה וישיב להם ויקיים מה שכתוב והגדת לבנך ביום ההוא:
(ד) אבל לא יאמר קידוש - ר"ל
דלא תימא כיון שמצוה למהר יתחיל הקידוש וההגדה מבעוד יום כמו שמצינו בשבת ויו"ט
שיכול להוסיף מחול על הקודש ולקדש ולאכול מבעוד יום וכנ"ל בסימן רס"ז קמ"ל
דלגבי פסח אינו כן לפי שאכילת מצה הוקשה לפסח שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ופסח אינו
נאכל אלא בלילה והקידוש צריך להיות בשעה הראויה למצה ועוד דכוס של קידוש הוא אחד מארבע
כוסות וכולהו בתר הגדה ומצה ומרור גרירי:
(ה) עד שתחשך - ר"ל לאחר צאת
הכוכבים ולא בין השמשות:
רמב"ם הלכות יום
טוב פרק ו
הלכה יז
שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר
ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו
ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר +דברים ט"ז+ ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה
האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא
ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.
הלכה יח
כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים
ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין
יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל +דברים
ט"ז+ לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל
ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת
כריסו, ועל אלו נאמר +הושע ט'+ זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם,
ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר +מלאכי ב'+ וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.
הלכה יט
אע"פ שאכילה ושתייה במועדות בכלל
מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי
כנסיות ולבתי ל מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין
לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן
לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.
הלכה כ
כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך
ביין מ ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק
הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על
השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר +דברים כ"ח+ תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה
ובטוב לבב (מרב כל) הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא
מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.
הלכה כא
חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים
שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים
ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם
לשמחה, ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה.
בית יוסף אורח חיים סימן
תקכט
ב - ד (א) כתב הרמב"ם צריך האדם להיות שמח וטוב לב במועד וכו' עד
ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה. הכל בפרק ו' (הי"ז - כא):
ובמ"ש רבינו והאנשים אוכלים בשר
ושותין יין. מסיים הרמב"ם שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. ובפרק ערבי
פסחים (קט.) תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין רבי יהודה
אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן אנשים בראוי להם ביין ונשים בראוי להן תני רב
יוסף בבבל בבגדי צבעונין בארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצין תניא רבי יהודה בן בתירא אומר
בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת
ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש.
ויש לתמוה על הרמב"ם למה הצריך שיאכלו בשר וישתו יין דהא בברייתא קתני דבזמן הזה
אין שמחה אלא ביין ומשמע דביין סגי בלא בשר:
ומ"ש הקטנים נותן להם קליות ואגוזים.
לא מצאתיו מפורש דאע"ג דתניא בפרק ערבי פסחים (שם) אמרו על רבי עקיבא שהיה מחלק
קליות ואגוזים לתינוקות בערב פסח הא מפרש התם טעמא כדי שלא יישנו וישאלו ואם כן היכא
דלא שייך האי טעמא מנ"ל וצ"ע:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקכט סעיף ב
(טו) [ד*] חייב אדם להיות שמח וטוב
לב (טז) במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. * כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות
ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין * כפי ממונו; (יז) ח וחייב להאכיל לגר, ליתום
ולאלמנה עם שאר עניים. ((יח) דין תענית (יט) בי"ט, כמו בשבת, וע"ל סי' רפ"ח).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקכט סעיף ב
(טו) חייב אדם להיות שמח וכו' -
והוא מ"ע מן התורה דכתיב ושמחת בחגך ונוהגת גם בנשים [שע"ת בשם הש"א]:
(טז) במועד - עיין ברמב"ם פ"ו
מהלכות יו"ט דגם חוה"מ הוא בכלל מועד לענין שמחה אבל לענין כבוד ועונג אין
חייב בחוה"מ דלא נאמר בהן מקרא קודש:
(יז) וחייב להאכיל לגר ליתום וכו'
- שנאמר (דברים ט"ז) והלוי והגר והיתום וגו' אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה
הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו
ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם טמא הוא ושמחה כזו
קלון הוא להם שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם [רמב"ם] וגם בזוה"ק מפליג
מאוד בעונש מי שאינו נותן לעני מסעודתו ביו"ט ר"ל והעתיקו ד"ז כל האחרונים
ונתפרסם גודל החיוב לכל ישראל וע"כ אינו מצוי שישאר עני ביום טוב בלי סעודה אבל
מה נעשה עם האומללים והנדכאים בעיר שמתביישין לפשוט יד ולבקש וע"כ נהגו באיזה
מקומות שקודם יו"ט הולכין נבוני לב לבתי העשירים לקבץ עבור אלו המרי נפש ואשרי
האנשים שמשימין עין ע"ז שמזכין לעצמן ומזכין לכל אנשי העיר:
(יח) ודין תענית וכו' - משמע מהרמ"א
דדעתו לענין תענית חלום דצריך להתענות ביו"ט. ועיין בא"ר שהביא בשם דרשות
מהר"ש שלא להתענות ביום שעולין לדוכן מפני שאמר הש"ס דליקום מקמי כהני דפרסי
ידייהו ולימא וכו' ומאריך בענין זה ולבסוף מביא בשם אחרונים דהמנהג פשוט להתענות ומ"מ
מסיק לבסוף דהיכי דיש עוד צד להקל יש להקל בזה יותר מבשבת:
(יט) ביו"ט כמו בשבת - יש שכתבו
דמי שמתענה ת"ח כיון שאינו מקיים חציו לכם צריך להיות כולו לה' דהיינו ללמוד או
לומר תפלות ובקשות אבל בד"מ חלק ע"ז דכיון דמתענה מקרי כולו לה' ועוד דהטעם
שהתירו להתענות משום דכיון דנפשו מרה לו התענית עונג הוא לו אם כן מקרי לכם:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקכט סעיף ב
* כיצד משמחן הקטנים וכו' והנשים וכו'
- והאנשים בזמן שבהמ"ק היה קיים היו אוכלין בשר השלמים לשמחה וכדכתיב וזבחת שלמים
ואכלת שם ושמחת וגו' ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין
שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים
ומ"מ מצוה יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה [כן מתבאר מדברי הב"ח
וש"א] והמחבר שלא הזכיר בשר אזיל לשיטתיה בב"י ע"ש ולענין יין סמך על
מה שהזכיר בס"א שצריך לקבוע סעודה על היין:
* כפי ממונו - ואם אין ידו משגת יקנה
להם לכל הפחות מנעלים חדשים לכבוד יו"ט [א"ר בשם מהרי"ל]: