פסחים דף קח: - קיד.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 36:28 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 6:46 דקות
1)שותה כוס שני ואין מברך עליו לא ברכה ראשונה ולא ברכה
אחרונה
3)שחט מאה חיות או מאה עופות, או ששחט חיה ועוף במקום אחד,
כיסוי אחד לכולם
תלמוד בבלי מסכת חולין
דף פו עמוד ב
מתני'. שחט מאה חיות במקום אחד - כסוי
אחד לכולן, מאה עופות במקום אחד - כסוי אחד לכולן, חיה ועוף במקום אחד - כסוי אחד לכולן,
רבי יהודה אומר: שחט חיה - יכסנה, ואח"כ ישחוט את העוף:
גמ'. א"ר חנינא: מודה היה רבי
יהודה לענין ברכה, שאינו מברך אלא ברכה אחת. א"ל רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי
לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי שנא מתלמידי דרב? דרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב,
הוו יתבי בסעודתא, קאי עלייהו רב ייבא סבא, אמרו ליה: הב ליבריך! הדור אמרו ליה: הב
לישתי! אמר להו רב ייבא סבא, הכי אמר רב: כיון דאמר הב ליבריך - איתסר ליה למשתי חמרא;
הכא נמי, כיון דאיטפל ליה לכסוי, איחייב ליה לברכה!
הכי השתא! התם - משתא וברוכי בהדי
הדדי לא אפשר, הכא - אפשר דשחיט בחדא, ומכסי בחדא.
רמב"ם הלכות חמץ
ומצה פרק ח
הלכה ה
ואומר לפיכך אנו חייבין להודות להלל
לשבח לפאר להדר לרומם לגדל ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו והוציאנו
מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאפלה לאור גדול ונאמר לפניו הללויה, ה הללויה הללו עבדי
ה' וגו' עד חלמיש למעינו מים, וחותם ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את
אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים, ובזמן הזה מוסיף כן ה' אלהינו
ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך
וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך
שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו ברוך אתה ה' גאל ישראל, ומברך בורא פרי הגפן
ושותה הכוס השני.
רא"ש מסכת פסחים
פרק י סימן כד
כד ולא יפחתו לו מארבע כוסות. היכי
קיימי רבנן ומתקני מילתא דאתי לידי סכנה והתניא לא יאכל אדם תרין ולא ישתה תרין אמר
רב נחמן בר יצחק אמר קרא ליל שמורים ליל המשומר ובא מן המזיקין רבא אמר כוס של ברכה
מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה רבינא אמר כל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא ואמרי רבוותא
הואיל וכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא צריכים לברך בפה"ג לכל כסא וכסא ומסייעי
ליה להאי סברא מהא דתנן (חולין דף פו ב) שחט מאה חיה ועוף במקום אחד כיסוי אחד לכולם
רבי יהודה אומר שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט העוף ואמרי' עלה מודה ר' יהודה לענין
ברכה שאינו מברך אלא אחת א"ל רבינא לרב אדא בריה דרבא ואמרי לה רב אחא בריה דרבא
לרב אשי מאי שנא מרב ברונא ורב חנינא תלמידי דרב דהוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב
ייבא סבא ואמרו ליה הב לן ונבריך והדר אמרי ליה הב לן ונשתי ואמר להו רב ייבא סבא הכי
אמר רב כיון דאמריתו הב לן ונבריך איתסר לכון למישתי א"ל הכי השתא התם מישתא וברוכי
בהדי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא שמעינן השתא דכי היכי דלענין
ברכת המזון כיון דלא אפשר למישתי ולברוכי בהדי הדדי הויא הפסק וכד מפסיק לברכת המזון
צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן הכא נמי כיון דלא אפשר למישתי ולמיקרי בהדי הדדי צריך
לחזור ולברך בתר דגמר ההגדה ובתר דגמר הלילא בורא פרי הגפן וסברא מעליא הוא והכי מבעי
ליה למיעבד ולא נהירא לי מה שהביא ראיה משום דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא
צריך לברך בפה"ג אכל כוס וכוס שהמצוה אינה מזקקת ברכה כל כמה דליכא היסח הדעת
כדחזינן לעיל (דף קג א) רב אשי דבריך אכסא קמא ותו לא בריך אף על גב דברכת המזון טעונה
כוס לא בעי לברוכי כיון דליכא היסח הדעת הכא נמי אע"ג דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה
היא כיון דליכא היסח הדעת לא בעי לברוכי אכל כסא וכסא ואע"ג דלית הלכתא כרב אשי
היינו מטעמא אחרינא משום דברכת המזון חשיב הפסק ואיכא היסח הדעת אבל לפום סברא דידיה
דברכת המזון לא הוי הפסק ליכא מאן דפליג עליה דההיא סברא דברכת המזון אע"ג שהיא
טעונה כוס למצוה אינה מזקקת ברכה לסברתו דליכא הפסקה והיסח הדעת וכן תפילין שתי
מצות הן ואינם מעכבות זו את זו ומברך ברכה אחת על שתיהן אפילו מאן דבריך שתים מ"מ
ברכה ראשונה עולה גם לשל ראש דאילו לא היה מניח אלא של ראש היה מברך שתים ומה שהביא
ראיה מהב לן ונבריך דהוי הפסק משום דמישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר לאו ראיה היא דשאני
ברכת המזון דהוי היסח הדעת וסילוק על מה שאכל ושתה הלכך צריך לברך לכתחילה אם רצה לאכול
או לשתות וכן כיסוי הדם הוי גמר וסילוק השחיטה אבל אם עמד להתפלל באמצע הסעודה אפילו
הגיע זמן המנחה ואין שהות לו לגמור סעודתו ולהתפלל שחייב להפסיק ואי אפשר לו לאכול
עד שיתפלל ואפ"ה לא הוי הפסק כדאמרינן (לעיל דף קב א) גבי עקרו רגליהם לילך לבית
הכנסת דמיירי בכל ענין אפילו אין שהות ביום דחייב להפסיק אפ"ה לא הויא הפסקה כדפרישנא
(סימן ו) כ"ש בין כוס ראשון לכוס שני שאם ירצה לשתות דשותה לא הוי היסח הדעת וכן
בין שלישי לרביעי אע"ג דאסור לשתות כיון שהכוס לפניו ודעתו לשתות לא הויא הלילא
הפסק והיסח הדעת הלכך נראה שאין לברך כי אם על כוס ראשון ושלישי ועוד כתב רב אלפס
ז"ל ועל הגפן ועל פרי הגפן איכא מ"ד שאין מברכין אלא לבסוף ואיכא מ"ד
לבתר תרי דמקמי סעודה ולבתר תרי דבתר סעודה והדין בתרא טעמא דמסתבר הוא ושפיר דמי למיעבד
הכי ולמאי דפרישית א"צ לברך על הגפן כי אם אחר כוס רביעי ודברי רב אלפס תמוהין
שכתב שמברך בתר תרי דמקמי סעודה דעל כוס שני למה יברך והלא הוא פוטר יין שבתוך המזון
דקי"ל יין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון ויש מיישבין דבריו דאמתניתין קאי
ולא יפחתו לו מארבע כוסות ואין לו יין לשתות בתוך המזון ולא נהירא לי דמי שאין לו אלא
ארבע כוסות שתי כוסות הראשונות שותה רוב הכוס ויוצא בו ידי חובתו והשאר שותה בתוך המזון
ונמצא שאין זקוק לברך ברכה אחרונה ועוד דאם איתא דיין שלפני המזון טעון ברכה לאחריו
כשאין לו יין בתוך המזון אם כן כשיש לו יין נמי בתוך המזון יצטרך לברך אחר יין שלפני
המזון קודם ברכת המזון דיין ששתה בתוך המזון אין טעון ברכה לאחריו דהוי דברים הבאים
מחמת סעודה בתוך הסעודה ואיך יתכן שיהו נפטרין בברכה ראשונה אחת כיון שאין נזקקין ברכה
אחת באחרונה הלא מיד אחר ששתה היין שלפני המזון נזקק לברך אחריו ברכה שאינה צריכה ליין
שבתוך המזון הלכך אין מצטרפין כלל ליפטר בורא פרי הגפן הלכך צ"ל דיין שלפני המזון
כיון שבא לפתוח בני מעיים ולהמשיך אדם לתאות אכילה ברכת המזון פוטרתו וא"צ לברך
אחריו אף כשאין לו יין בתוך המזון ולא דמי לדברים הבאים אחר סעודה קודם ברכת המזון
דטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם דהתם סילק מלאכול ואותן דברים אינם בכלל סעודה כלל הלכך
אין ברכת המזון פוטרתן אבל דברים הבאים לפני הסעודה כגון פרפראות ויין שבא לגרר ולהמשיך
לסעודה בכלל הסעודה הן ונפטרין בברכת המזון:
טור אורח חיים סימן תעד
ושותה כוס שני וכתב רב אלפס שצריך לברך בפה"ג
וכ"כ רב נטרונאי ורב עמרם והרמב"ם ז"ל ואבי העזרי ולא נהירא לא"א
הרא"ש ז"ל אלא א"צ לברך בפה"ג אלא על כוס ראשון שהוא של קידוש
ועל הג' שהוא של בה"מ אבל על הב' ועל הד' א"צ לברך וכ"כ רב כהן צדק
ולענין ברכה אחרונה כתב רב אלפס שצריך לברך אחר הב' ואחר הד' והקשו לדבריו למה יברך
אחר הב' והלא הסעודה לפניו והוא פוטר היין שבתוך הסעודה וא"כ האיך יברך אחריו
ואבי העזרי כתב שיש לברך אחר ראשון ואחר ג' וד' ורבינו חננאל כתב כוס של קידוש ושלפני
בה"מ כיון שיש לו כוס לברך עליו בה"מ אין לברך עליהם על הגפן אבל כוסות אחרונות
על כל אחד יש לברך עליו עה"ג ורב שרירא ורב האי כתבו שצריך לברך לפני כל אחד וא'
אבל ברכה אחרונה לא שאין לברך אלא אחר אחרון וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדבריהם
בברכה אחרונה שאין לברך אלא אחר אחרון וכ"כ הרב רבי יונה:
בית יוסף אורח חיים סימן תעד
א ושותה כוס שני וכתב רי"ף שצריך לברך בורא
פרי הגפן. כן כתב בפרק ערבי פסחים (כד.) וטעמו משום דארבע כוסות הואיל וכל חד וחד מצוה
באנפי נפשיה הוא צריך לברך בורא פרי הגפן אכל כסא וכסא וכתב עליו הרא"ש (סי' כד)
ולא נהירא דאע"ג דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא כיון דליכא היסח דעת לא בעי
לברוכי אכל כסא וכסא וכן נהגו שלא לברך בורא פרי הגפן אלא על כוס של קידוש וכוס של
ברכת המזון:
ולענין ברכה אחרונה כתב הרי"ף. בפרק ערבי
פסחים (שם) שצריך לברך על השני ועל הרביעי:
ומה שכתב רבינו שהקשו עליו למה יברך אחר השני וכו'.
כ"כ שם הרא"ש וכתב שיש מיישבים (בעל המאור סד.:) דבריו דמיירי באין לו יין
לשתות בתוך המזון ודחה הוא ז"ל דבריהם לומר דאפילו אין לו יין לשתות בתוך המזון
אינו מברך אחר כוס שני:
ומה שכתב רבינו בשם אבי העזרי (סי' תקכה עמ'
155) שיש לברך אחר ראשון ואחר שלישי ורביעי. כלומר אחר שלישי ואחר רביעי וטעמו שכיון
שמפסיק בין כוס לכוס שלא בעניני אכילה ושתייה צריך לברך אחריו מה שאין כן בין שני לשלישי
שאין מפסיק ביניהם אלא בסעודה וברכת כוס שני פוטר יין שבתוך הסעודה הילכך אין לברך
אחריו:
ומה שכתב בשם ר"ח (שערי תשובה סי' קא) דכוס
של קידוש ושלפני ברכת המזון וכו'. טעמו דכולה חדא סעודתא היא מתחיל מכוס של קידוש ומסיים
בכוס של ברכת המזון הילכך אין לברך בנתיים כלל אבל אחר כוס של ברכת המזון מברך שכבר
נגמרה הסעודה ואחר רביעי פשיטא שצריך לברך שהוא גמר השתיה:
ומה שכתב כיון שיש לו כוס לברך עליו וכו'. דמשמע
שאם לא היה לו כוס לברכת המזון היה צריך לברך אחר כוס שני הוא על פי אותם שרצו ליישב
סברתו של הרי"ף לומר דדוקא באין לו יין לשתות בתוך המזון הוא דקאמר דצריך לברך
אחר כוס שני וכבר כתבתי שדחה הרא"ש דבריהם:
ואדוני אבי (רא"ש הל' פסח בקצרה קלה:) הסכים
לדבריהם בברכה אחרונה. כלומר אבל לא בראשונה שהוא ז"ל סובר שאין מברך אלא בכוס
של קידוש וכוס של ברכת המזון כמו שכתב בסמוך. ודעת הר"ן (כד. דבור ראשון) והרב
המגיד (פ"ח ה"ה) מסכמת לדעת הרא"ש לענין ברכה אחרונה וז"ל הרא"ש
בתשובה (כלל יד אות ה) בסוף דבריו הילכך נראה דאין לברך אלא על כוס ראשון ושלישי וברכה
אחרונה אין לברך כי אם על כוס רביעי וכן מצאתי כתוב בשם ה"ר יונה (סוף סדר פסח)
וכן ראוי לעשות דהממעט בברכות לא הפסיד דברכות אינן מעכבות אבל המרבה מפסיד דהויא ברכה
לבטלה עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"א סי' עב ומיוחסות סי' רא -
רב) וכך פשט המנהג:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תעד
סעיף א
שותה כוס שני ואין מברך עליו (א) לא ברכה ראשונה
ולא ברכה אחרונה, שאין מברכין בורא פרי הגפן כי אם על כוס של קידוש (ב) ועל כוס של
ברכת המזון, ואין מברכין על הגפן (ג) כ"א אחר כוס רביעי.
הגה: <א> והמנהג בין אשכנזים לברך ברכה ראשונה (ד) א על כל כוס וכוס, (ה) אבל
ברכה אחרונה אין מברכין רק אחר האחרון לבד, וכן דעת רוב הגאונים.
משנה ברורה סימן תעד
(א) לא ברכה ראשונה - ואע"ג דארבעה כוסות
שתקנו רבנן כ"א מצוה בפני עצמה היא מ"מ כיון דליכא היסח הדעת משתיה שהרי
כשבירך על כוס א' היה יודע שישתה עוד כוס הלכך לא בעי לברוכי על כל כסא וכסא:
(ב) ועל כוס של בה"מ - והכוס רביעי נפטר בברכה
של כוס שלישי:
(ג) כ"א אחר כוס רביעי - ואע"ג שברכת
המזון הוא גמר וסילוק וחשיב כהפסק גמור לענין ברכה ראשונה של כוס ג' מ"מ לענין
ברכה אחרונה לא מפסיד מידי שאין היסח הדעת מחייב לברך תיכף ברכה אחרונה ויכול להמתין
עד שישתה כל הכוסות ואז יפטר בברכה אחרונה את כל הד' כוסות ביחד:
(ד) על כל כוס - דמשהתחיל בהגדה אסור לשתות ולהכי
הוי הפסק לאצרוכי ברכה בכוס שני ואפילו נימא דזה אינו מפסיק לענין ברכה (וכההיא דסימן
קע"ח ס"ו) מ"מ כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע יש לברך על כל
כוס ברכה בפ"ע:
(ה) אבל ברכה אחרונה - דאין היסח הדעת קובע ברכה
לאחריו וכנ"ל:
טור אורח חיים סימן תפז
סדר היום בשני ימים הראשונים ערבית שחרית ומנחה
אומר ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו ה' אלהינו
את יום חג המצות הזה זמן חירותינו יעלה ויבא והשיאנו וחותם מקדש ישראל והזמנים ואם
חל בשבת מזכיר גם של שבת ואומר את יום המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה וחותם מקדש השבת
וישראל והזמנים כתב בעל העיטור על שם רבינו נסים שכשחל בשבת אין אומר ברכה מעין
שבעה שנתקנה בשביל המאחרים בבה"כ שלא יזיקום המזיקים והאידנא אין צריך דליל שמורים
הוא ונוהגין באשכנז שאין ש"ץ מקדש בבית הכנסת לפי שאין עני בישראל שאין לו ד'
כוסות וא"כ כל אדם מקדש בביתו:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תפא סעיף
ב
חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים, ולספר
בניסים ובנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו, עד שתחטפנו שינה. הגה: וכל דין ליל
ראשון יש ג"כ בליל שני (אגור). ונוהגים שלא לקרות על מטתו ב רק פרשת (ד) [ד]
שמע, ולא שאר דברים שקורין בשאר לילות כדי להגן, כי ליל שמורים הוא מן המזיקין.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן תפא סעיף ב
(ד) שמע - וצריך לברך ברכת המפיל. ואם קרא ק"ש
בבהכ"נ קודם הלילה צריך לקרות כל הק"ש כדי לצאת וכנ"ל בסי' רל"ה:
בית יוסף יורה דעה סימן כח
ט שחט מאה חיות או עופות או ששחט חיה ועוף במקום
אחד כיסוי אחד לכולם. משנה בפרק כיסוי הדם (פו:) ואע"ג דפליג רבי יהודה ואמר שחט
חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף לית הלכתא אלא כת"ק:
ומ"ש וכבר כתבתי למעלה שאם סח בנתיים שמכסה
ומברך וכו' ויברך ברכת שחיטה על מה שישחוט וכו'. בסימן י"ט וכבר ביארתי זה שם
(כה. ד"ה ומ"ש וכן) בארוכה:
שולחן ערוך יורה דעה סימן כח סעיף
ט
טו שחט מאה חיות או מאה עופות, או ששחט חיה ועוף
במקום אחד, כיסוי אחד לכולם.
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן
כח סעיף ט
טו שחט מאה חיות כו' - ודין אם שח בין כיסוי לכסוי
או בין שחיטה לשחיטה וכיוצא בדינים אלו נתבאר בסי' י"ט ע"ש: