גמ' פסחים דף קיד. – קיד:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 29:36 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 11:00 דקות
1)מוזגין לו כוס ראשון ומקדש עליו
2)מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלשה מצות ומרור
3)יקח מהכרפס פחות מכזית ומטבלו בחומץ ומברך בורא פרי האדמה
ואוכל
רמב"ם הלכות חמץ
ומצה פרק ח הלכה א
סדור עשיית מצוות אלו בליל חמשה עשר
כך הוא: בתחלה מוזגין כוס לכל אחד ואחד ומברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קדוש היום וזמן
ושותה, ואחר כך מברך על א נטילת ידים ונוטל ידיו, ומביאין שלחן ערוך ועליו מרור וירק
אחר ומצה וחרוסת וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר, ובזמן הזה מביאין
על השלחן שני מיני בשר ב אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה.
טור אורח חיים סימן תעג
ומוזגין לו כוס ראשון ומקדש עליו ומברך
תחלה בפה"ג ואחר כך קידוש היום ושהחיינו ואינו מברך שעשה נסים לפי שעתיד לאומרו
בהגדה ואם חל בשבת אומר ויכלו ואם חל במ"ש אומר יקנה"ז יין קידוש נר הבדלה
זמן
בית יוסף אורח חיים סימן
תעג
א (א) ומוזגין לו כוס ראשון ומקדש עליו. משנה בפרק ערבי פסחים (קיד.):
ומה שכתב ומברך תחלה בורא פרי הגפן
ואחר כך קידוש היום. שם מחלוקת בית שמאי ובית הלל והלכה כבית הלל דאמרי מברך על היין:
ומה שכתב ושהחיינו לבסוף. הכי משמע
בגמרא (קג.) גבי יקנה"ז:
ומה שכתב ואינו מברך שעשה ניסים לפי
שעתיד לאמרו בהגדה. [כ"כ הרוקח (סי' רפג)]:
ואם חל במוצאי שבת אומר יקנה"ז.
הכי מסקנא דגמרא בפרק ערבי פסחים (שם):
ומה שכתב ונוסח ההבדלה המבדיל בין
קודש לחול וכו'. בפרק הנזכר (קד.) איפליגו אמוראי אם צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימה
או מעין פתיחה ואמרינן דאיכא בינייהו יום טוב שחל להיות אחר השבת דחתמינן בין קודש
לקודש מאן דאמר מעין פתיחה סמוך לחתימה לא בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב
הבדלת ומאן דאמר מעין חתימה בעי למימר ופסקו הרי"ף (כא.) והרא"ש (סי' יא)
כמאן דאמר מעין חתימה וכתבו התוספות (ד"ה בעי) בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת
יום טוב הבדלת. שאל רבינו אפרים את רבינו תם (עי' ספר הישר תשו' סי' סז אות ד) למה
נהגו העולם להוסיף ולומר ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת הבדלת וקידשת את עמך
ישראל בקדושתך דאין זה לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה והשיב לו רבינו תם (עי' שם סי'
סח אות ד) משום חיבת היום האריכו כדי לומר פעם אחת מעין שבע הבדלות בין קודש לחול אחת
וכו' הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך שתי הבדלות בין כהנים לוים וישראלים הרי שבעה
והוי מעין חתימה דבין קודש לקודש עכ"ל וכתבו כל זה הרא"ש (פ"י סי' יא)
והמרדכי (לו סוע"ב) ומתוך זה יתבאר לך שאין לחוש למה שכתוב בספר ארחות חיים (הל'
תפלות המועדים סי' ג) לערער על נוסח זה והר"ן בפרק הנזכר (כא. ד"ה בין) דקדק
דלא בעי למימר בהבדלה זו בין יום השביעי לששת ימי המעשה ונתן טעם למה נהגו לאמרו: כתוב
בארחות חיים (שם סי' יב) פעם אחת שכח רבי להבדיל במוצאי שבת י"ט של פסח עד שאכל
ירקות והתחיל ההגדה וקודם שגמר ההגדה נזכר ולא רצה לחזור ולהבדיל עד שהשלים ההגדה עד
גאל ישראל עכ"ל:
ומה שכתב שחותם בין קודש לקודש. גם
זה שם והכי תנן בפרק קמא דחולין (כו:):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תעג סעיף א
מוזגין לו כוס ראשון (א) ומקדש עליו,
ומברך א שהחיינו. ואם חל (ב) [ב] בשבת, אומר ויכולו, ואם חל במוצאי שבת (ג) אומר יקנה"ז, ואם שכח להבדיל ולא נזכר
* עד שהתחיל ההגדה, (ד) ישלים ההגדה עד גאל ישראל (ה) ב ואחר כך יבדיל. הגה: (ו) ג
<א> ואין ליטול ידיו כלל קודם קידוש (רבינו ירוחם והרא"ש בתשובה ומרדכ י
פ' ע"פ). ואם אין ידיו נקיות, (ז) יטול מעט (ח) אבל אין לברך על הנטילה. ובעל
הבית לא ימזוג בעצמו, (ט) רק אחר ימזוג לו דרך חירות (מהרי"ב).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעג סעיף א
(א) ומקדש עליו - קודם שיקדש יכוין
שרוצה לקיים מצות קידוש וגם מצות ד' כוסות שכוס של קידוש הוא אחד מארבעה כוסות ויש
נוהגין לומר הריני מוכן לקדש ולקיים מצות ד' כוסות רק שצריכין ליזהר שלא יאמרו זה לאחר
קידוש שהרי בירך על הכוס בפה"ג אלא דוקא קודם קידוש. וקודם הגדה יכוין או יאמר
לצאת ידי מצות סיפור יציאת מצרים [ח"א]. ומברך שהחיינו - קודם השתיה ואם לא
בירך קודם השתיה מברך אח"כ אימתי שיזכור ביום א' ואפילו באמצע השוק דהזמן ארגל
קאי ואם נזכר בליל ב' לאחר שקידש היום יפטור עצמו בשהחיינו שיברך על הכוס לאחר הקידוש
ואם שכח לברך שהחיינו בקידוש ליל ב' אפילו אם בירך כבר בליל ראשון חייב לברך אימתי
שנזכר בכל החג דהיינו עד סוף יו"ט האחרון של גליות וכן ה"ה בשאר יו"ט
מחויב לברך עד סוף יו"ט:
(ב) בשבת - ומותר לומר ההגדה בספר
אף שהוא ביחידי ולא חיישינן שמא יטה כמבואר לעיל סימן רע"ה ס"ט עי"ש:
(ג) אומר יקנה"ז - דהיינו בתחלה
ברכת היין וקידוש ונר דהיינו ברכת בורא מאורי האש והבדלה וזמן. ואין מברכין על הבשמים
בכל מוצ"ש ליו"ט. ואומרים הבדלה זו מיושב כמו הקידוש:
(ד) ישלים וכו' - דלהבדיל תיכף כשנזכר
אינו יכול שהרי הבדלה טעונה כוס והמברך צריך שיטעום ובאמצע הגדה אסור להפסיק בשתיה
ומלשון המחבר שכתב עד שהתחיל הגדה משמע דאם נזכר קודם שהתחיל ההגדה א"צ להמתין
אלא תיכף מוזג כוס ואומר עליו ברכת הבדלה ושותהו אכן זהו רק לדעת המחבר דאין מברכין
על כל כוס אבל לדעת הרמ"א בתע"ד בהג"ה וכמנהגנו דמברכין על כל כוס ויצטרך
לברך עליו ברכת בפה"ג א"כ נראה כמוסיף על הכוסות דאסור וכדלעיל בסימן תע"ב
ס"ז א"כ אפשר דאף אם נזכר קודם שהתחיל ההגדה ג"כ אין תקנה עד שישלים
ההגדה אם לא שבשעת ברכת כוס ראשון כיון שישתה בין הכוסות וכדלעיל בסימן תע"ב ס"ז
ועיין ביאור הלכה. אם שכח לומר ההגדה בלילה אין לו תשלומין כלל דכתיב בעבור זה בשעה
שמצה ומרור מונחים לפניך ואם שכח לומר קידוש בלילה דינו כדלעיל סימן רע"א ס"ח:
(ה) ואח"כ יבדיל - היינו שמברך
בפה"ג על כוס שני וגם ברכת הנר והבדלה של יו"ט ושותהו. ואם נזכר באמצע סעודתו
שלא הבדיל מחויב להפסיק תיכף מסעודתו ולהבדיל ולא יברך עליו ברכת בפה"ג שברכת
כוס שני ששתה לפני האכילה פוטרתו אא"כ לא היה דעתו אז לשתות בתוך האכילה שבכגון
זה צריך לברך עליו גם ברכת בפה"ג. ואם נזכר תוך בהמ"ז שלא הבדיל מברך ברכת
המזון והבדלה על כוס אחד וכן אם לא נזכר עד לאחר ששתה כוס של ברהמ"ז ימתין עד
לאחר גמר הלל והגדה ואז יבדיל על הכוס הד' ואם לא נזכר עד לאחר ששתה כוס ד' יבדיל על
כוס ה' וצריך לברך עליו גם בפה"ג שהרי כבר הסיח דעתו משתיה [אחרונים]:
(ו) ואין ליטול ידיו וכו' - ר"ל
אף להנוהגים בכל השנה ליטול ידיו לסעודה קודם קידוש ולדידהו הקידוש לא חשיב הפסק בין
נטילה לסעודה הואיל והוא מצרכי סעודה וכמו שנתבאר בסימן רע"א מ"מ בליל פסח
שמפסיקין הרבה אחר הקידוש באמירת ההגדה ובתוך כך מסיח דעתו משמירת ידיו לכו"ע
אין לעשות כן ואפילו ליטול ידיו כדי שלא יצטרך לחזור וליטול ידיו אחר הקידוש לאכילת
כרפס ג"כ אינו נכון כ"כ האחרונים:
(ז) יטול מעט - כתב מעט כדי לחוש להטעם
שהביא בד"מ דאין ליטול ידים קודם קידוש דמיחזי שסובר שקידוש צריך נטילה וע"כ
לא יטול נטילה גמורה:
(ח) אבל אין לברך וכו' - ר"ל
אפילו אם יטול נטילה גמורה יזהר עכ"פ שלא יברך עליה ענט"י דנטילה זו אינו
עולה לו לצורך אכילה וכנ"ל ונמצא דהוא ברכה לבטלה:
(ט) רק אחר ימזוג לו - אם אפשר לו:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעג סעיף א
* עד שהתחיל - עיין במ"ב מה שכתבנו
דלדידן אפילו קודם שהתחילו נמי הדין כן והוא מדברי הגר"ז והגר"ז הפליג יותר
דאפילו נזכר קודם שאכל הכרפס נמי אוכל הכרפס בלי הבדלה מטעם זה. ופרט זה לכאורה לא
ברירא כולי האי דדינא דמוסיף על הכוסות ע"י ברכה לא נזכר בכל הפוסקים רק בדברי
ראבי"ה ומשמעות הטור בסימן תע"ב דלהרא"ש ל"ח כלל לזה בין ב' כוסות
הראשונים ואפילו כשמברך וא"כ אפשר דמוטב שלא לחוש לחששא זו ולא לטעום קודם הבדלה
שהוא איסור גמור לכו"ע ובפרט שאפשר שבזה גם אבי העזרי מודה שההבדלה מוכיח על כוס
זה שלא הובא להוסיף על הכוסות וצ"ע לדינא:
טור אורח חיים סימן תעג
ומביאין לפניו קערה שבו ג' מצות ומרור
וחרוסת ושאר ירקות מאיזה מין שירצה ושני תבשילין מרור זכר לוימררו את חייהם ואלו ירקות
שיוצאין בהם ידי חובת מרור חזרת ועולשין תמכה וחרחבינה ומרור ויוצאין בעלין שלהם ובקלחין
אלא שבעלין אין יוצאין אא"כ הן לחין ובקלחין יוצאין בין לחין בין יבשין אבל לא
כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין וכולן מצטרפין לכזית שהוא שיעור שלהם ועיקר המצוה הזאת
בחזרת ואם אין לו חזרת יחזר אחר ראשון ראשון כפי הסדר השנוין במשנה והחרוסת הוא זכר
לטיט שהיו אבותינו משתעבדין בו לכך צריך לעשותו עב זכר לטיט ומדברים חמוצים זכר למרור
ואיתא בירושלמי אית דעביד לה עבה ואית דעביד לה רכה זכר לדם ופירש ה"ר יחיאל דהא
והא איתא מתחלה עושין אותה עבה ואח"כ מרככין אותה בחומץ ונותנין בה תבלין כגון
קנמון וזנגביל הדומים לתבן זכר לתבן שהיו מגבלין בו הטיט ונותנין בה תפוח זכר לתחת
התפוח עוררתיך ואגוזים דכתיב אל גנת אגוז ירדתי ותאנה דכתיב התאנה חנטה פגיה וב' תבשילין
אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה מאיזה מין שירצה ונהגו בבשר וביצה ונהגו ליקח זרוע רמז
לובזרוע נטויה וי"א כשפסח במ"ש שאין ליקח אלא תבשיל א' זכר לפסח אבל לא הב'
שכנגד החגיגה לפי שאז לא היתה חגיגה באה עם הפסח שאין דוחה שבת וה"ר פרץ כתב שאין
לחוש כיון שאינו אלא לזכר בעלמא ואדרבה המדקדק בזה נראה שעושה אותו כמין קדשים ממש
וכ"כ בעל העיטור שאל ישנה אדם ואין צריכין להביא מכל אלו לפני כל אחד ואחד אלא
לפני בעל הבית והוא יחלק לכולם
בית יוסף אורח חיים סימן
תעג
ד (א) ומביאין לפניו קערה שבה שלש
מצות. בסוף סימן תע"ה כתב שזהו לדעת התוספות (קטז. ד"ה מה) והרא"ש
(סי' ל) אבל הרי"ף (כה:) סובר דסגי בשתים וכן דעת הרמב"ם (פ"ח ה"ו)
והעולם נוהגים כדעת התוספות והרא"ש:
ד (ב) ושני תבשילין אחד זכר לפסח וכו'. בפרק ערבי פסחים (קיד:):
ומה שכתב מאיזה מין שירצה. שם איכא
מאן דאמר סילקא וארוזא ואיכא מאן דאמר דג וביצה ואיכא מאן דאמר שני מיני בשר והרמב"ם
(פ"ח ה"א) פסק כמאן דאמר שני מיני בשר וכן פסקו הגהות מיימוניות (שם אות
ב). וכתבו עוד הגהות מיימוניות (דפו' קושטא שם) שכתב רשב"ם (קיד: ד"ה שני
מיני) שפירש רבינו חננאל (בגליון שם) שיש ליקח שני מיני בשר צלי ומבושל צלי כנגד פסח
ומבושל כנגד חגיגה ואינו נראה לר"י (שם תוד"ה שני) דהא סתם לן תנא כבן תימא
דאמר (ע.) חגיגה נאכלת צלי לכן יש ליקח שני מיני בשר אפילו שניהם צלויים או שניהם מבושלים
עכ"ל:
ויש אומרים כשפסח במוצאי שבת שאין
ליקח וכו'. כ"כ הרא"ש (סי' כה) מטעם דמהרה יבנה בית המקדש במהרה בימינו ויאמרו
אשתקד מי לא הבאנו זכר לחגיגה אע"פ שחל ארבעה עשר בשבת השתא נביא חגיגה בשבת וכתב
רבינו ירוחם (נ"ה ח"ד מג ע"ג) שכך נראה עיקר:
וה"ר פרץ כתב שאין לחוש וכו'.
כ"כ המרדכי (לח:) וכ"כ הגהות מיימוניות (דפו' קושטא פ"ח ה"א) וסמ"ק
(סי' קמד עמ' צו אות ה): כתב הכל בו (סי' נ יב.) דאמרינן בירושלמי שהמנהג לקחת זרוע
וביצה כלומר בעא רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא:
וכתב עוד מנהגינו לעשות צלי מזרוע
בהמה זכר לזרוע נטויה (שמות ו ו). ואין צולין אותו בשפוד רק על הגחלים והטעם לפי שהוא
זכר לפסח ופסח לא היה נצלה אלא בשפוד של רמון (פסחים עד.) ואם נחזר אחר שפוד של רמון
יהיה טורח גדול והמבושל עושין מביצה זכר לאבלות בית המקדש ויש אומרים מפני שהיא קלה
לבשל עכ"ל:
ואין צריכין להביא מכל אלו לפני כל
אחד ואחד וכו'. בפרק ערבי פסחים (קטו:):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תעג סעיף ד
(יז) מביאין לפני בעל הבית קערה (יח)
שיש בה שלשה מצות ומרור (יט) ד וחרוסת וכרפס (כ) או ירק אחר (וחומץ (כא) <ג>
או ה מי מלח) ושני תבשילין, אחד זכר לפסח ואחד (כב) זכר לחגיגה, (כג) <ד> ונהגו
בבשר וביצה. הגה: ויסדר הקערה לפניו (כד) בענין שאינו צריך לעבור על המצוה, דהיינו
הכרפס יהא (כה) ו למעלה מן הכל והחומץ סמוך לו יותר מן המצה, והמצות מן המרור והחרוסת,
(כו) והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה (מהרי"ל). והבשר נהגו שיהיה (כז)
ז זרוע, ונהגו שהבשר (כח) יהיה צלי (כט) ח על הגחלים (ל) והביצה תהיה מבושלת. ((לא)
והוא הדין [י] צלויה, (לב) וכן נוהגין בעירנו).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תעג סעיף ד
(יז) מביאין לפני בעל הבית - אבל לפני
שאר בני ביתו אין צריך להניח כסדר הזה אלא כולן נוטלין משל בעל הבית וזה אפילו במקומות
שיש שולחן קטן לפני כל אחד ואחד וכ"ש במקומנו שכולן יושבין על שולחן אחד:
(יח) שיש בה שלש מצות - שנים בשביל
לחם משנה כשאר יו"ט ואחת כדי לבצעה לשתים חציה לקיים בה מצות אכילת מצה דלחם עוני
קרייה רחמנא ומה דרכו של עני בפרוסה וחציה השני בשביל אפיקומן וכמבואר לקמיה בס"ו:
(יט) וחרוסת - כדי לטבול בו את המרור
כדלקמן בסימן תע"ה. וכרפס הוא מין ירק שקורין אותו כרפס ובחרו לכתחלה במין זה
שהוא נוטריקון ס' פרך כלומר ס' רבוא עבדו עבודת פרך:
(כ) או ירק אחר - מאיזה מין שהוא אך
לכתחלה טוב שיקח מאותו המין שמברכין עליו אותה ברכה שמברכין על המרור כדי שיפטור בזה
מרור שאוכל בתוך הסעודה אבל לא יקח לזה אחד מחמשת מיני מרור כי אחר שמילא כריסו ממרור
איך יברך אח"כ על אכילת מרור ועיין לקמן בסימן תע"ה ס"ב:
(כא) או מי מלח - לטבול בהן הכרפס
והירק. אם חל בשבת יעשה המי מלח קודם שבת ולא יעשה בשבת כמו שכתוב בסימן שכ"א
ס"א ואם לא עשה קודם שבת ואין לו חומץ לטבול בהן יש לעשות מי מלח מעט כמו שכ'
שם. והנה ענין טיבול הירק במשקה הוא מתקנת חכמים
כדי להתמיה את התינוקות שיראו שינוי שאוכלין הירקות בטיבול שאין דרך לאכלם קודם הסעודה
בכל ימות השנה וישאלו על שינוי זה שאמירת ההגדה מצותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהו
שנאמר כי ישאלך בנך וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו':
(כב) זכר לחגיגה - ואם חל ע"פ
בשבת י"א דאין צריך ליקח רק תבשיל אחד כנגד פסח דחגיגה אינה באה אז שאינה דוחה
שבת וי"א דאעפ"כ צריך לעשות ב' תבשילין כמו בשאר שנים ולא פלוג רבנן בזה
מדאינה אלא לזכר בעלמא וכן נוהגין:
(כג) ונהגו בבשר וביצה - וכ"ש
אי בעי לעשות שני מיני בשר אחד צלי ואחד מבושל זכר לפסח וחגיגה דשפיר דמי אלא דאף בביצה
יצא בזה ויש שכתבו דמה שבחרו בביעא כלומר בעי רחמנא למפרק יתנא. ויש שכתבו משום דעושים
אנו זכר לאבילות בית המקדש שאין אנו יכולין להקריב קרבן פסח:
(כד) בענין שא"צ וכו' - ר"ל
שלא יצטרך לדלג עליהם:
(כה) למעלה וכו' - פירוש בסמוך לו:
(כו) והם יהיו יותר קרובים וכו' -
ויש שכתבו שאין להקפיד על בשר וביצה אם יצטרך לדלג עליהם כיון שאינן מצוה אלא זכר בעלמא
וגם על מרור וחרוסת אפשר דלא שייך אין מעבירין ועיין באחרונים סדר הקערה של האר"י
ז"ל:
(כז) זרוע - ע"ש זרוע נטויה שהראה
הקב"ה במצרים. ומי שאין לו זרוע יקח שאר בשר אף בלא עצם [פמ"ג] כתבו הפוסקים
דבעינן שיהיה מעט בשר על הזרוע שהוא זכר לבשר קרבן פסח:
(כח) יהיה צלי - ולא מבושל זכר לקרבן
פסח:
(כט) על הגחלים - ואף שהיה הפסח נצלה
לכתחלה בשפוד מ"מ כיון שאין נצלה אלא בשפוד של רמון שטורח לחזור אחריו לפיכך די
לנו בצלי ע"ג גחלים שיוצאין מעיקר הדין גם בקרבן פסח [מ"א]:
(ל) והביצה תהיה וכו' - שהיא זכר לחגיגה
שא"צ צלי:
(לא) וה"ה צלויה - שהחגיגה באה
בין צלי בין מבושל:
(לב) וכן נוהגין בעירנו - לצלות הביצה.
ואסור לאכול הזרוע בלילה דאין אוכלין צלי בלילה אבל הביצה אף שהיא צלויה מותר שאין
איסור צלי בביצה ולפ"ז אסור לצלות הזרוע בלילה אלא מבעו"י אם לא שדעתו לאכלו
למחר באותו היום וע"כ אם שכח וצלאו בלילה יזהר לאכלו מחר בבקר כ"כ המ"א
ושארי אחרונים ואם דעתו שלא לאכול הביצה עד ליל ב' גם הביצה אסור לצלותה בלילה אלא
מבעוד יום. כתב בח"א רע עלי המעשה שזורקין הזרוע והוא ביזוי מצוה. ומצוה להניח
ביו"ט שני בבקר לתוך הצלי שצולין ליו"ט ואוכלין אותו: