ריף פסחים דף כו.
גמ' פסחים דף קטז: - קיז:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן הוא 33:25 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 08:00 דקות
1) מוזגין לו מיד כוס שני, כדי שישאלו
התינוקות
2) ומתחיל בגנות וקורא עד שגומר דרש פרשת
ארמי אובד אבי כולה
בית יוסף
אורח חיים סימן תעג אות ז ד"ה ומוזגין מיד
ז ומוזגין מיד כוס
שני וכו' עד שואלים זה לזה מה נשתנה. משנה וברייתא בפרק ערבי פסחים (קטז.):
שבכל הלילות אין אנו
מטבילין אפילו פעם אחת. כלומר הכי גרסינן ולא גרסינן אין אנו חייבין לטבל והכי אמרינן
בפרק ערבי פסחים (שם) וטעמא משום דא"כ משמע דבלילה הזה אנו חייבין לטבל שתי פעמים
וליתא דטיבול ראשון אינו חובה ואין עושין אותו אלא כדי שישאלו התינוקות:
ומה שכתב ואין לומר
האידנא שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל. משום דבסדר הגדה שבמשנה (שם) גרסינן
הכי הוצרך רבינו לומר דהאידנא דאין בית המקדש קיים אין לומר כן:
וכשיגיע למצה זו צריך
להגביה [וכו'] עד שנראה כאילו הקדישו לכך. בפרק ערבי פסחים (דף קטז:):
ומה שכתב ונוהגין באשכנז
כשמגיעים עד לפיכך מגביה כל אחד כוסו וכו'. כ"כ הגהות מיימוניות בפרק ח' (דפ'
קושטא ה"ה, נוסח ההגדה אות ג) וכתב האגור (סי' תשצח) כשנוטל הכוס בידו כשמגיע
ללפיכך נכון לכסות המצה שלא יראה הפת בושתו וכן מנהג נקיי הדעת עכ"ל וכן מצאתי
כתוב בתשובות אשכנזיות (שו"ת מהרי"ל סי' נח אות ב) וכתבו עוד שעד אותה שעה
תהא המצה מגולה קצת כדאמרינן לחם שעונין עליו דברים הרבה:
ונאכל מן הזבחים ומן
הפסחים שצריך להקדים זבח וכו' עד סוף הסימן. במרדכי סוף פרק ערבי פסחים (לח:): כתב
רבינו ירוחם (נ"ה ח"ד מג ע"ג) נוהגים להגביה הסל על ראשי התינוקות ואומרים
לפיכך אנחנו חייבין וכו':
בענין ברכת ההלל איכא
פלוגתא דרבוותא וכו'. הר"ן בפרק ערבי פסחים (כו. ד"ה מאי) כתב הרבה בענין
זה ואין להאריך מפני שמנהג כל העולם שלא לברך על הלל שאומר על שולחנו ומנהג בני ספרד
לקרותו בציבור ולברך עליו כדברי מסכת סופרים (פ"כ ה"ט). טעם למה בליל פסח
קורין ההלל מיושב כתבתי בסימן תכ"ב (קסח: ד"ה כתוב): כתב רבינו ירוחם (שם
מב ע"ד) סומא פטור מלומר הגדה כמו שפטור מכל המצות ומ"מ חייב בכל מדרבנן
ולהוציא הרבים יכול להוציא למאן דאמר מצה בזמן הזה דרבנן דאתי דרבנן ומוציא דרבנן וכך
פשוט בפרק ערבי פסחים (קטז:) פירוש ומברך עכ"ל ויש לתמוה עליו דלא פטרו מכל המצות
אלא רבי יהודה בפרק החובל (ב"ק פז.) ולית הלכתא כוותיה ומיהו מה שכתב דמכל מקום
חייב בכל מדרבנן כ"כ התוספות בפרק החובל (ד"ה וכן דבור שני) אליבא דרבי יהודה:
שולחן
ערוך אורח חיים סימן תעג סעיף ז
כז מוזגין לו (סז)
מיד (סח) כוס שני, (סט) כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה. ואם אין
חכמה בבן, אביו מלמדו. אם אין לו בן, אשתו שואלתו; ואם לאו, הוא שואל את עצמו. ואפילו
תלמידי חכמים שואלים זה לזה: מה נשתנה וכו' ((ע) וכשהבן או האשה שואלת, אין צריך לומר:
מה נשתנה, אלא מתחיל עבדים) (מהרי"ל). וכשמתחיל עבדים היינו לפרעה, מחזיר
הקערה שבה המצות לפניו (עא) וקורא כל ההגדה, וכשיגיע למצה זו צריך להגביה, להראותה
למסובין שתחבב המצוה עליהם. (ויש להגביה מצה הפרוסה שהיא כלחם עוני) (מהרי"ו),
(עב) וכן כשיגיע למרור זה; (עג) וכשיגיע ללפיכך, מגביה כל אחד כוסו בידו עד שחותם גאל
ישראל. הגה: ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס (עד) כח באצבע (ד"ע) כשמגיע לדם ואש ותמרות
עשן, וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל ובפרט, הכל (עה) כט ט"ז
פעמים (מהרי"ל). (עו) ויהיה הפת מגולה בשעה שאומר ההגדה עד לפיכך, (עז) שאוחז
הכוס [כז] בידו. (עח) ואז ל יכסה הפת (אגור ובית יוסף).
משנה ברורה
על שולחן ערוך אורח חיים סימן תעג סעיף ז
(סז) מיד - ר"ל
שלא ימתין במזיגת הכוס עד שיגיע ללפיכך שאז צריך לאחוז הכוס בידו אלא מיד שמסיר הקערה
מעל השולחן מוזג:
(סח) כוס שני - וא"צ
שטיפה והדחה שכבר שטפו לקידוש:
(סט) כדי שישאלו וכו'
- ר"ל ועי"ז יתעורר לשאול יתר השאלות ותמיהות שרואה בלילה ההוא:
(ע) וכשהבן או האשה
שואלת - וה"ה אם ת"ח אחד שואל לחבירו הנשאל א"צ לומר מה נשתנה:
(עא) וקורא כל ההגדה
- ואין לומר בהסיבה רק באימה ויראה [של"ה]. כשיאמר ונאמר לפניו שירה צ"ל
ונאמר בניקוד סגול ונאמר שהוא לשון עבר דקאי על גאולת מצרים [אחרונים]:
(עב) וכן כשיגיע למרור
זה - אבל כשיגיע לפסח שהיו אבותינו וכו' לא יאחז בידו הבשר שהוא זכר לפסח דהוי כמגביה
קדשים בחוץ דנראה מזה שהקדישו לפסח. כתב המרדכי דצ"ל ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים
דהא אוכלין תחלה מן החגיגה דהיינו הזבח אבל הפסח נאכל על השובע:
(עג) וכשיגיע ללפיכך
מגביה וכו' - ובשל"ה כתב דגם כשיאמר הפיסקא והיא שעמדה לאבותינו ולנו עד הקב"ה
מצילנו מידם יאחז הכוס בידו ואז יהיה הפת מכוסה כשאוחז הכוס בידו:
(עד) באצבעו - נוהגין
לזרוק באצבע ע"ש אצבע אלהים היא דלא כמ"ש בהגהת מנהגים לזרוק בזרת קטן:
(עה) ט"ז פעמים
- כנגד אותיות י"ו משמו של הקב"ה שהכה את פרעה:
(עו) ויהיה הפת מגולה
וכו' - דלכן נקרא המצה לחם עוני שעונין עליו דברים:
(עז) שאוחז הכוס בידו
- כדי לומר שירה על היין:
(עח) ואז יכסה הפת
- שלא יראה בושתו כדאי' סי' רע"א ס"ט:
רמב"ם
הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה ג
בזמן הזה אינו אומר
והלילה הזה כולו צלי שאין לנו קרבן, ומתחיל בגנות וקורא עד שגומר דרש פרשת ארמי אובד
אבי כולה.
הלכה ד
ומחזיר השלחן לפניו
ואומר פסח זה שאנו אוכלין על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח
פסח הוא לה', ומגביה המרור בידו ואומר מרור זה שאנו אוכלין על שם שמררו המצרים את חיי
אבותינו במצרים שנאמר וימררו את חייהם, ומגביה המצה בידו ואומר מצה זו שאנו אוכלין
על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך
הוא וגאלם מיד שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וכו', ובזמן הזה אומר פסח
שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שם שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו
וכו'.
הלכה ה
ואומר לפיכך אנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר להדר לרומם
לגדל ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות מיגון
לשמחה ומאפלה לאור גדול ונאמר לפניו הללויה, ה הללויה הללו עבדי ה' וגו' עד חלמיש למעינו
מים, וחותם ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו
ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים, ובזמן הזה מוסיף כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו
למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם
מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל
פדות נפשנו ברוך אתה ה' גאל ישראל, ומברך בורא פרי הגפן ושותה הכוס השני.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ב הלכה ה
ובשבתות
ובימים טובים מתפלל שבע ברכות בכל תפלה ותפלה מארבע תפלות של אותו היום, שלש ראשונות
ושלש אחרונות וברכה אמצעית מעין אותו היום, בשבתות חותמין בברכה אמצעית מקדש השבת,
וברגלים חותם בה מקדש ישראל והזמנים, ואם היה שבת ויום טוב חותמים בה מקדש השבת וישראל
והזמנים, בראש השנה חותמין בה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון, ואם היה שבת
חותם בה מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון.
בית יוסף אורח חיים סימן תפז אות א (א) ד"ה סדר היום
א (א) סדר היום וכו'.:
ותתן לנו
ה' אלהינו את יום חג המצות הזה זמן חירותנו. השמיט רבינו את יום טוב מקרא קודש הזה
וזה כמנהג אשכנז שהרי בסימן תקפ"ב (רצט:) כתב וז"ל נוהגים בספרד לומר את
יום פלוני הזה את יום טוב מקרא קודש הזה ובחול המועד אומרים את יום פלוני הזה את יום
מקרא קודש הזה והכי איתא במסכת סופרים (פי"ט ה"ג) בין בתפילה בין בכוס צריך
להזכיר יום טוב מקרא קודש הזה את יום חג פלוני הזה ובאשכנז אין נוהגין לאמרו והכי מסתבר
דכיון שאומר יום חג פלוני הזה הכל בכלל דמאי שנא להזכיר מקרא קודש טפי מאיסור עשיית
מלאכה ושאר כל הלכותיו (עכ"ל) וכן אמר רב האי גאון אין אומרים בבבל אלא ותתן לנו
את יום חג פלוני הזה עכ"ל ולי נראה כמנהג ספרד כיון דאיתא הכי במסכת סופרים ולא
נמצא תנא או אמורא שיחלוק בדבר ומה שטען רבינו דמאי שנא להזכיר מקרא קודש טפי מאיסור
עשיית מלאכה ושאר כל הלכותיו י"ל דשנא ושנא דמקרא קודש מורה על שצריך להזכירו
בתפילה וכמו שכתב הרמב"ן בפרשת אמור (כג ב) טעם מקרא קודש שיהו כולם קרואים ונאספים
ביום הזה לקדש אותו כי מצוה היא על כל ישראל להקבץ בבית אלהים ביום מועד לקדש היום
(בתפילה) בפרהסיא בתפילה והלל לאל עכ"ל. ועוד יש לומר שאין אנו מזכירים בתפילה
אלא מה שנזכר בתורה ומה שאין אנו מזכירים מלאכה שהוא נזכר בתורה היינו משום דבכלל מקרא
קודש הוא דכיון שהוא קדוש ממילא משמע שהוא אסור בעשיית מלאכה ומה שמזכיר הכתוב אחר
כך (שם ז) איסור עשיית מלאכה אינו ענין בפני עצמו אלא פירוש מקרא קודש:
ומה שכתב
וחותם מקדש ישראל והזמנים. כך פשוט בפרק שלשה שאכלו (ברכות מט.) וכתבו התוספות בפרק
קמא דברכות (יב. ד"ה לא) שאם טעה ואמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דיבור יצא אחרי
שהוא יודע שהוא יום טוב:
א (ב) ומה שכתב רבינו ניסים שכשחל בשבת אין אומרים
ברכה אחת מעין שבע. כתבו גם כן הכל בו (סי' נ יא: סי' לה לז ע"ג) וגם ה"ר
דוד אבודרהם (עמ' ריד) כתב שיש אומרים כן אלא שכתב ומיהו נהגו לאמרה אבל עכשיו פשט
המנהג שלא לאמרה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תפז סעיף א
סדר היום,
ערבית ושחרית ומנחה אומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע אתה בחרתנו וכו'
ותתן לנו ה' אלהינו את יום חג המצות הזה (א) את יום טוב מקרא קדש הזה, (וע"ל סימן
ת"צ סעיף ג'), זמן חרותנו, יעלה ויבא, והשיאנו וחותם: (ב) מקדש ישראל והזמנים;
ואם אמר: מקדש השבת, (ג) א וחזר בו * (ד) תוך כדי דיבור, יצא (ה) ב אחרי שהוא יודע
שהוא יום טוב. ואם חל בשבת אומר: את יום (ו) המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה, וחותם:
* (ז) מקדש השבת (ח) [ה] וישראל והזמנים; (ט) ג ואין אומרים ברכת מעין שבע.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תפז סעיף א
(א) את
יום טוב וכו' - ומנהגנו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש וכו' ואין
אומרים באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל
בשבת יש אומרים שאומרים שני פעמים באהבה [אחרונים]:
(ב) מקדש
ישראל והזמנים - ואם אמר מקדש ישראל לבד לא יצא וכן בשבת אם לא אמר מקדש השבת ואמר
מקדש ישראל ג"כ לא יצא אף שהזכיר באמצע התפלה של שבת כיון שלא חתם בשל שבת וכל
זה בין בקידושא בין בצלותא:
(ג) וחזר
בו - היינו שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים:
(ד) תוך
כדי דיבור - היינו שלא שהה משגמר מקדש השבת רק כדי ג' תיבות ואם שהה יותר משיעור זה
לא מהני חזרתו וצריך לחזור לראש הברכה כיון שהחתימה היתה שלא כהוגן אף שהזכיר של יו"ט
באמצע:
(ה) אחרי
שהוא יודע - ר"ל בעת שאמר ברוך אתה ה' היתה כהוגן ע"ד לסיים בשל יום טוב
אלא שאח"כ נכשל בלשונו ומשמע מלשון זה דאם טעה בעת שאמר ברוך אתה ה' שהיה סבור
שהוא שבת אפילו אם חזר בתוך כ"ד לאחר שסיים מקדש השבת וסיים כדין לא יצא אבל רוב
הפוסקים ס"ל אע"פ שלא ידע שהוא יו"ט יצא כיון שנזכר בתוך כדי דבור וחתם
כדין כן פסקו הרבה אחרונים ועיין בביאור הגר"א שגם הוא מכריע כן להלכה:
(ו) המנוח
- ומנהגנו לומר את יום השבת הזה ונהרא נהרא ופשטיה [חק יעקב]:
(ז) מקדש
השבת וכו' - ובדיעבד אם לא הזכיר רק שבת או ישראל והזמנים לבד יש דעות בין האחרונים
אם צריך לחזור או לא ועיין בבה"ל שהכרענו דאם לא הזכיר רק שבת לבד בודאי אין לחזור
הברכה משום זה:
(ח) וישראל
והזמנים - וי"א שצריך לומר ישראל בלא וי"ו וכן הסכים המהרש"ל בפ"ב
דביצה אבל מנהגנו כהשו"ע:
(ט) וא"א
ברכת וכו' - דלא נתקנה אלא מפני המזיקין [וכדלעיל בסימן רס"ח סק"כ במ"ב]
ובפסח הוא ליל שמורים ואומרים ויכולו בקול רם וקדיש שלם אחריו [פמ"ג]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תפז סעיף א
* תוך
כדי דיבור - עיין מ"ב ועיין בפמ"ג שכתב דאפילו התחיל רצה כל שלא אמר ד' תיבות
יכול לחזור ולתקן דהיינו שיאמר מקדש ישראל והזמנים ולענ"ד צע"ג בזה כיון
שהתחיל ברכה אחרת אפילו תיבה אחת מסתברא דלא מהני תיקונו ודומיא דמאי דפסק לעיל בסימן
קי"ד דאם שכח להזכיר גשם יוכל לתקן אפילו אחר שסיים מחיה המתים מטעם דכל זה שייך
לברכה זו אבל כיון שנעקר לברכה אחרת ואמר אפילו תיבה אחת של הברכה שלישית שוב אינו
יכול לתקן וחוזר וכן כה"ג באם שכח יעלה ויבוא ונזכר אחר שהתחיל תיבה אחת מודים
צריך לחזור לרצה וה"נ דכוותיה ואפילו אם לא התחיל ברכה אחרת רק שהפסיק באיזה דיבור
קודם שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים ג"כ יש לעיין טובא אם מהני שוב תיקונו דאפשר
דהשו"ע מיירי הכא רק בשתיקה לבד ועיין בתשובת הרשב"א סימן ל"ה בטעם
דברי הרי"ף דמשמע מניה דלהכי מהני כשאמר בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו משום דהוי
כמוסיף שבח באמצע וכן בהאל הקדוש כשסיים אח"כ המלך הקדוש דלהכי מהני חזרתו תוך
כ"ד ג"כ משום דהוי כמוסיף שבח ולפי"ז כשהפסיק בדיבור אחר באמצע דלא
שייך האי טעמא יש לחזור ואף דמדברי התוספות ברכות י"ב ע"א ד"ה לא קצת
משמע דאין מחלקין בזה מ"מ עכ"פ דין זה צ"ע למעשה ובפרט בדין הנ"ל
שהתחיל ברכה אחרת ודאי מסתברא דלא מהני תיקונו אח"כ מצאתי בסימן תקפ"ב בשע"ת
בשם ספר מטה יהודה לענין ברכת המלך הקדוש דגם שם מהני תוך כדי דיבור כמו בכאן ושם פסק
להדיא דאם התחיל ברכה אחרת אף שהוא עדיין תוך כ"ד חוזר ופשוט דה"ה בעניננו:
* מקדש
השבת וישראל והזמנים - עין מ"ב מש"כ שהכרענו וכו' והיינו דבגמרא איתא מחלוקת
ב"ש וב"ה בשבת ויו"ט דלב"ש מתפלל שמונה ולב"ה שבע ופותח בשל
שבת וחותם בשל שבת ומזכיר יו"ט באמצע רבי אומר אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים
ומסקינן שם דהלכה כרבי וכתב הכנה"ג דבדיעבד אם חתם רק בשל יו"ט יצא כיון
שהזכיר שבת באמצע והפר"ח ועוד כמה פוסקים חולקים עליו דבין שהזכיר שבת לבד או
יו"ט לבד לא יצא כיון ששינה החתימה ממטבע שטבעו חכמים ולענ"ד היה נראה לחלק
דאם דילג של שבת לא יצא ואם דילג של יו"ט יצא די"ל דאף לרבי דהוסיף לחתום
אף בשל יום טוב היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד אם לא חתם רק בשל שבת מודה דיצא דבודאי
לא פליג על ב"ה דעיקר נוסח הברכה היא רק לחתום בשל שבת אלא דלכתחלה הוסיף אף בשל
יו"ט ויש הוכחה לזה מהירושלמי דשם אתמר בשם רבי גופא כב"ה דהכא והכי איתא
שם אית תנויי תני פותח בשל שבת וחותם בשל יו"ט ואית תנויי תני פותח בשל יו"ט
וחותם בשל שבת רבי אומר פותח בשל שבת וחותם בשל שבת ומזכיר של יו"ט בינתים אמר
ר"ש בן פזי משום ריב"ל הלכה כרבי עכ"ל הירושלמי הרי דרבי נקט שם ממש
כב"ה דהכא ופסקינן גם שם דהלכה כרבי ושלא יסתור דברי רבי אהדדי וגם הפסק הלכה
אהדדי צ"ל דשם קאי על עיקר נוסח הברכה ואליבא דב"ה דמודי רבי דעיקר נוסח
הברכה [אף לענין דיעבד שלא יצא אם שינה] הוא לסיים בשל שבת דלא פליג בזה על ב"ה
וע"ז איתמר שם הלכה כרבי והכא בגמרא דילן אמרינן משמיה דהוסיף מדיליה לסיים אף
בשל יו"ט נמי אבל הוא רק לכתחלה דאין זה מעיקר נוסח הברכה ופסק הש"ס גם בזה
הלכה כרבי והיינו דלכתחלה צריך לסיים בשל שניהם אבל בדיעבד בשל שבת לחוד סגי וכההיא
דירושלמי וכן ראיתי בנ"א שצידד ג"כ דרבי קאי רק אלכתחלה ולפי"ז יש חילוק
בין שבת ויו"ט דאם דילג בשל יו"ט יצא אבל דילג של שבת לא יצא דעיקר נוסח
הברכה הוא של שבת ומה שסיים בשל יו"ט לא הועיל כלום וכאלו לא חתם כלל דבודאי לא
יצא אכן הח"א כתב דבכל אופן יצא ואסתייע זה מן הירושלמי דהיכי דהברכה כולל שני
דברים וסיים בשל אחת יצא דהכי איתא התם ר' אבהו בשם ר' לעזר בכל מקום עבר והזכיר אדיר
המלוכה לא יצא חוץ מן האל הקדוש של ר"ה ובלבד במוסף ואתיא כריב"נ ופירש משום
דלריב"נ צריך לכלול מלכיות בקדושת השם ולכן אף אם חתם בסוף רק בא"י אדיר
המלוכה יצא אף שלא הזכיר קדושת השם בחתימה הרי דברכה שכוללת שני דברים וחתם באחת ואפילו
במה שאינו מעיקר הברכה [כגון הכא שעיקר הברכה הוא קדושת השם ומלכיות נכלל בה] יצא בדיעבד
אמנם לענ"ד קשה לי טובא לפירוש זה דא"כ מאי קמ"ל דבכל מקום אם עבר והזכיר
בא"י אדיר המלוכה לא יצא פשיטא דהא לא חתם בקדושת השם כלל וע"כ נלע"ד
דמיירי דחתם בקדושת השם רק שהזכיר גם אדיר המלוכה והכי פירושו דבכל השנה אם הזכיר בא"י
אדיר המלוכה האל הקדוש לא יצא ששינה ממטבע לבד במוסף של ר"ה לריב"נ דאף דלכתחלה
צריך לסיים בקדושת השם לבד [עיי"ש באלפס בשיטת ריב"ב מה שכתב בדעת ריב"נ]
מ"מ אם עבר ואמר בא"י אדיר המלוכה האל הקדוש יצא שגם זה הוא מענין הברכה
לדידיה ואף שמצאתי אח"כ במלחמות פ"ד דר"ה דמשמע שם מריהטיה דלישניה
שמפרש ג"כ הירושלמי כהנ"א מ"מ לדינא אף לפי פירושם אינו מוכרח דקיי"ל
לדינא כר' אליעזר דהתם דאם שינה עיקר הנוסחא וסיים באחרת שנכלל בה יצא וכפי מה שכתבנו
לעיל דלריב"ל דפסק כרבי נראה דהיינו לענין דיעבד נמי שאם שינה וסיים רק של יו"ט
לא יצא כדי שלא יסתור מהש"ס שלנו וכנ"ל וצ"ע למעשה אכן אם סיים בשל
שבת לחוד והתחיל רצה בודאי א"צ לחזור: