ריף פסחים דף כו:
גמ' פסחים דף קטז: - קיז:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא 24:32 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 15:18 דקות
2) כוס רביעי
מתחיל לא לנו וגומר עליו את ההלל.
4) ראוי ליזהר שלא לשתות בין ראשון לשני, אם לא לצורך גדול
5) מנהג כל העולם שלא לברך על הלל שאומר על שולחנו
6) בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף
בית יוסף
אורח חיים סימן תעט
א ואחר כך מוזגין לו
כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון. משנה בפרק ערבי פסחים (קיז:):
ומה שכתב ומברך בורא
פרי הגפן. פשוט הוא:
ומה שכתב ושותהו בהסיבה.
מסקנא דגמרא בפרק ערבי פסחים (קח.) דכל ארבע כוסות בעו הסיבה:
ומה שכתב ולא יברך
אחריו לדעת אדוני אבי ז"ל (הל' פסח בקצרה קלה:, שו"ת כלל יד סי' ה) נתבאר
בסימן תע"ד:
ומה שכתב ואם שתהו
בלא הסיבה צריך לשתות פעם אחרת בהסיבה. הרא"ש כתב בפרק ערבי פסחים (סי' כ) בכוס
ראשון ושני אם לא שתה בהסיבה יחזור וישתה בהסיבה אבל בכוס שלישי או רביעי אם ישתה יותר
נראה כמוסיף על הכוסות ומיהו איכא למימר כיון ששתה שלא כתיקונן הוברר הדבר שלא ממנין
הכוסות היה ומה ששתה עתה הוא כוס של חובה ורבינו תפס עיקר סוף דבריו דבכוס שלישי ורביעי
נמי יחזור וישתה בהסיבה:
ומה שכתב ולא ישתה
[יין] בינו ובין כוס רביעי. משנה בפרק ערבי פסחים (קיז:) בין הכוסות הללו אם רצה לשתות
ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה ומפרש טעמא בירושלמי (פ"י ה"ו) כדי שלא ישתכר
כלומר וישכח מלגמור את ההלל:
ומה שכתב ומצוה לחזר
אחר זימון והכי איתמר במדרש תהילים (קיג אות ג) וכו'. כן כתב הרא"ש בפרק ערבי
פסחים (סי' לב) ואחר כך כתב והעולם לא נהגו כן לחזר אחר זימון וההיא דמדרש תהילים עם
אשתו וקטן שהגיע לחינוך יכול לומר הודו עכ"ל:
שולחן
ערוך אורח חיים סימן תעט
סעיף א
אחר כך (א) מוזגין
לו כוס שלישי, (ב) ומברך עליו ברכת המזון ובורא פרי הגפן, (ג) <א> ושותהו בהסיבה;
(ד) ולא יברך אחריו * (ה) <ב> ולא ישתה יין בינו לכוס רביעי. הגה: (ו) מיהו מכוס
שלישי יכול לשתות (ז) א כמה פעמים והכל מחשב שתייה אחת, אע"ג (ח) דהפסיק בנתיים
(מהרי"ל ומהר"י ותשב"ץ). <ג> מצוה לחזור (ט) ב אחר זימון. הגה: והגדול שבהן
(י) אומר הודו ואנא, (יא) והאחרים עונין אחריו (כל בו). והגדול יכול (יב) ליתן לקטן
רשות (מהרי"ל). ויכול לצרף לזימון לענין הלל, אע"ג שלא אכל עמהם. ונהגו
(יג) שבעל הבית מברך ברכת המזון בליל פסח, שנאמר: טוב עין הוא יבורך (משלי כב, ט) והוא
מיקרי טוב עין שאמר כל דכפין ייתי וייכול וכו'.
משנה ברורה
סימן תעט
(א) מוזגין לו כוס
שלישי - וצריך הדחה ושטיפה אם אינו נקי ואף מי שאינו נזהר בכל השנה לראות אם הוא נקי
מ"מ בזה הלילה יזהר משום הידור מצוה:
(ב) ומברך עליו בהמ"ז
- אפילו אם מברך ביחידי ואפילו למ"ד בעלמא דבהמ"ז אינה טעונה כוס מ"מ
הואיל שתקנו חכמים לשתות ארבעה כוסות בלילה זו יש לעשות מצוה בכל כוס וכוס להכי סומכין
כוס שלישי לבהמ"ז [גמרא]:
(ג) ושותהו בהסיבה
- ואם שתה בלא הסיבה אם יחזור וישתה עיין לעיל בסימן תע"ב ס"ז ובהגה"ה:
(ד) ולא יברך אחריו
- אפילו שתה כל הרביעית דסומך על ברכה אחרונה שמברך על כוס רביעי:
(ה) ולא ישתה יין
- שמא ישתכר ויישן ולא יגמור את ההלל ויש שכתבו הטעם מפני שהוא נראה כמוסיף על הכוסות
וכתבו האחרונים דלאו דוקא יין ה"ה שאר משקין המשכרין מיהו אם אינו משכר מותר והוא
שלא היה חמר מדינה דאם היה חמר מדינה יש להחמיר ולחוש לטעם השני דנראה כמוסיף על הכוסות:
(ו) מיהו מכוס שלישי
וכו' - דלטעמא קמא משום שכרות בודאי לא שייך שהרי אינו שותה יותר מארבעה כוסות.
ולטעמא דנראה כמוסיף נמי ליכא שהרי אינו אלא כוס אחת. ומ"מ אם לאחר ששתה רוב רביעית
לא היה בדעתו לשתות יותר ואח"כ נמלך לשתות עוד דעת מ"א וח"י כיון שצריך
לברך עליו מחדש מחזי כמוסיף על הכוסות ועיין לעיל בסי' תע"ב בבה"ל מה שכתבנו
בזה:
(ז) כמה פעמים - ומ"מ
אם הכוס גדול הרבה יותר מדאי לא ישתנו כולו שלא ישתכר [אחרונים]:
(ח) דהפסיק בינתים
- ר"ל לאחר ששתה רוב רביעית בתחלה הפסיק הרבה יותר מכדי אכילת פרס:
(ט) אחר זימון - הסכימו
האחרונים דהאי זימון אינו לענין בהמ"ז דבשביל זה אינו מחוייב להדר יותר מבשאר
ימות השנה והכא לענין הלל מיירי שמצוה להדר לומר הלל בשלשה כדי שיהא אחד אומר לשנים
הודו והם יענו פסוק שאחר זה ואותו שיקראוהו לזימון זה לא יאכל ולא ישתה ולא יסייע לברך
ברכת הזימון אלא ישמע הודו ויענה עמהם ויחזור לביתו וגם בזה הסכימו דאף שמצוה מן המובחר
לומר הלל בשלשה גברים גדולים ועל כן אם יש בביתו על שולחן אחד גברא בר חיובא בודאי
מהנכון לצרף אותו לאמירת הודו מ"מ אין קפידא כ"כ שיכול לצאת בזה באשתו ובניו
(ואם בניו הם קטנים עיין לקמיה) דהיינו שהוא יאמר והם יענו [וה"ה שאשתו יכולה
לומר הודו שהרי גם נשים מחויבות בהלל זה כמו שהם מחויבות בד' כוסות וכתב הח"י
דלפי מה שנוהגין לומר הודו בניגון נעימת קול יש לחוש למאי דאמרינן בגמרא זמרן נשי ועניין
גברי כאש בנעורת] ואם רוצה לחזור אחר זימון לבהמ"ז ורוצה לילך לשכנו לברך שם לא
יאכל האפיקומן בביתו דהא ע"כ יהא צריך לאכול שם דבר מה כדי להצטרף לבהמ"ז
ואסור לאכול אחר האפיקומן שום דבר וגם האפיקומן גופא אסור לחלק ולאכול בשני מקומות
וכדלעיל בסימן תע"ח אלא יאכל האפיקומן במקום שמזמן ומברך שם וגם ישתה שם הכוס
וישאר שם עד גמר הסדר ואם רוצה יחזור לביתו אחר בהמ"ז ויגמור ההלל וישתה כוס רביעי
אבל מ"מ לא נהגו עכשיו כן לילך לאכול האפיקומן בבית אחר וכ"כ טוב יותר לברך
בביתו יחידי מלילך באמצע סעודתו לבית אחר ולחפש אחר זימון. אכן אם רוצה להדר ולקיים
הכל מן המובחר ואין לו בביתו זימון שלם של ג' אנשים יראה להזמין לכתחלה לסעודה איזה
אורח כדי שיהא לו זימון שלם לבהמ"ז וגם לאמירת הודו:
(י) אומר הודו ואנא
וכו' - הוא רק מצוה לכתחלה ואינו לעיכובא [פר"ח]:
(יא) והאחרים עונים
אחריו - ואם אין שם כ"א שנים שניהם יאמרו הודו [אחרונים]:
(יב) ליתן לקטן רשות
- שהוא יאמר כדי שלא יישנו וגם כדי לחנכם במצות. וזהו דוקא באמירת אנא מפני שהם עונין
אחריו אותו פסוק גופא אבל לא בהודו:
(יג) שבעל הבית מברך
- אף אם יש לו אורח ומ"מ אין קפידא בזה אם בירך אחר [ח"י]:
ביאור
הלכה סימן תעט
* ולא ישתה יין וכו'
- עיין משנה ברורה מ"ש לענין חמר מדינה ודע דמסתימת לשון המשנה וכל הפוסקים
משמע דאפילו מעט לא ישתה. אכן כ"ז לפי טעם הירושלמי משום שכרות להכי לא התירו
חכמים אפילו משהו חוץ מד' כוסות. אכן לאידך טעם משום דנראה כמוסיף על הכוסות א"כ
אפשר דלא שייך זה רק בשותה שיעור כוס ומש"כ הרמ"א והכל מחשב שתיה אחת ר"ל
אפי' היה בהנשאר שיעור רביעית וצ"ע:
בית יוסף
אורח חיים סימן תפ אות א ד"ה כוס רביעי
א כוס רביעי גומר עליו
את ההלל. משנה בפרק ערבי פסחים (קיז:) רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר
ובגמרא (קיח.) מאי ברכת השיר רב יהודה אמר יהללוך ורבי יוחנן אמר נשמת כל חי תנו רבנן
רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול דברי רבי טרפון ויש אומרים ה' רועי לא אחסר
(תהלים כג) מהיכן הלל הגדול רב יהודה אמר מהודו עד על נהרות בבל (שם קלו) ורבי יוחנן
אמר משיר המעלות עד על נהרות בבל (שם קלד - ו) רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו
יה עד על נהרות בבל (שם קלה - ו): וכתב הרי"ף (כו:) ומנהגא דעלמא כרב יהודה. בתרוייהו
בברכת השיר ובהלל הגדול. והרא"ש (סי' לב) כתב גבי ברכת השיר רשב"ם פירש דעבדינן
כתרווייהו וחותמין בהלל ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות ואומר הלל הגדול ונשמת וחותמין
שנית ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות וה"ר חיים כהן לא היה חותם ביהללוך בא"י
מלך מהולל בתשבחות כיון דבעי למיחתם בסוף ישתבח דשתי חתימות בחד גוונא למה לי עכ"ל
וכל זה לפי גירסת רשב"ם שהוא גורס בברייתא כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר
הלל הגדול אבל הרי"ף (שם) והרמב"ם (פ"ח ה"י) גורסים בברייתא כוס
חמישי ולפי דבריהם אינו אומר על כוס רביעי הלל הגדול אלא גומר עליו את ההלל וחותם ביהללוך
שהרי הם פוסקים כרב יהודה דאמר דברכת השיר היינו יהללוך. (וכן) [ודין] כוס חמישי כתב
רבינו בסימן שאחר זה:
ומה שכתב רבינו ומתחיל
לא לנו בלא ברכה. כן דקדק שם הרא"ש ז"ל:
ומה שכתב ושותה כוס
רביעי בהסיבה. הכי אסיקנא בפרק ערבי פסחים (קח.) דכולהו ארבע כוסות בעו הסיבה:
ומה שכתב ששותהו בלא
ברכה תחלה ומברך אחריו על הגפן. נתבאר בסימן תע"ד:
ומה שכתב ואם שתהו
בלא הסיבה צריך לשתות פעם אחרת בהסיבה. כבר כתבתי בסימן תע"ט (ד"ה ומ"ש
ואם שתהו) דברי הרא"ש (פ"י סי' כ) בזה:
ומה שכתב ומברך לפניו
וכו'. כן כתב הרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' כ) וז"ל אם שתה כוס רביעי בלא הסיבה
צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס שישתה אח"כ בהסיבה שהרי כששתה כוס רביעי בלא הסיבה
ולא נזכר להסיבה הסיח דעתו מלשתות יותר: כתב הרמב"ם בפרק ח' (ה"י) שיש לו
לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אע"פ שאינו מקום סעודה והראב"ד כתב שאין הדעת
מקבלת כן והרב המגיד כתב שדברי הרמב"ם מבוארים בסוף פרק כיצד צולין (פה:):
שולחן
ערוך אורח חיים סימן תפ
סעיף א
כוס רביעי (א) מתחיל
לא לנו וגומר עליו (ב) את ההלל; ואינו אומר יהללוך, אלא אומר אחר גמר ההלל <א>
הלל הגדול שהוא מהודו ליי (ג) א עד על נהרות בבל שהם כ"ו כי לעולם חסדו, ואחר
כך אומר נשמת כל חי וישתבח (ד) עד ב ומעולם ועד עולם אתה אל, (ה) <ב> ואז יאמר
יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות, (ו) ושותהו בהסיבה בלא ברכה תחלה, (וכבר נתבאר לעיל סימן תע"ד דאנו נוהגין לברך), (ז)
ומברך אחריו על הגפן; ואם שותהו בלא הסיבה, (ח) צריך לשתות פעם אחרת בהסיבה, ((ט) ועיין
לעיל סימן תע"ב סעיף ו'), ומברך לפניו בורא פרי הגפן, לפי שהסיח דעתו מלשתות עוד.
הגה: וי"א שיש לומר שפוך חמתך וכו' קודם לא לנו (ר"ן פרק ע"פ) ולפתוח
הפתח, (י) כדי לזכור שהוא ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על המכחשים
בה' (מהרי"ב), וכן נוהגין. ויכול לגמור הלל (יא) אף שלא במקום סעודה. (רמב"ם
והמגיד פ"ח).
משנה ברורה
סימן תפ
(א) מתחיל לא לנו
- בלא ברכה ואומרים ההלל מיושב אף שבכל השנה אומרים מעומד בפסח שאני מפני שמיושב הוא
דרך הסיבה וחירות:
(ב) את ההלל - מי שאירע
לו אבל ביו"ט שלא נהג אבילותו קודם יו"ט מ"מ גומר את ההלל:
(ג) עד על נהרות בבל
- ואינו אומר רננו צדיקים:
(ד) עד מעולם ועד עולם
- ונוסחתנו בישתבח הוא מעתה ועד עולם ובדיעבד אם חתם ישתבח בברכה יאמר אח"כ יהללוך
בלא חתימה:
(ה) ואז יאמר יהללוך
- ויש נוהגין כהפוסקים לומר תיכף אחר הלל יהללוך עד כי מעולם ועד עולם אתה אל ואח"כ
אומר הלל הגדול ונשמת וישתבח וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות (ויש שחותמין הבוחר
בשירי זמרה וכו' כמו שאומרים בישתבח תמיד) ולפי מנהג זה אם בשעה שאומר יהללוך שכח וחתם
בא"י מלך מהולל בתשבחות שוב לא יחתום בישתבח אלא יאמר הלל הגדול ונשמת וישתבח
עד מעתה ועד עולם:
(ו) ושותהו - והפיוטים
דהיינו אז רוב ניסים וכו' אומר אחר שתיית הכוס שאינו אלא מנהג ומהר"מ היה שותה
אחר הפיוטים ואחר כי לו נאה כדי שלא יהיה צמא כשישכב וכ"ה בסידורים. בלילה א'
יאמר אז רוב נסים ובלילה ב' יאמר אומץ גבורותיך ויש נוהגין שאומרים הכל בשני לילות
שוין:
(ז) ומברך אחריו וכו'
- ובברכה זו יפטור גם הכוס ג' וכדלעיל סימן תע"ד:
(ח) צריך לשתות פעם
וכו' - וה"ה בכוס ג' ג"כ דינא הכי להמחבר מיהו לענין ברכה לפניה דוקא בכוס
רביעי שלא חשב לשתות עוד כלל משא"כ בכוס שלישי שבלא"ה חשב לשתות עוד על סמך
ברכה זו לא מיקרי היסח הדעת ואין צריך לברך:
(ט) ועיין לעיל סי'
תע"ב - ר"ל דהכריע שם בהג"ה דלדידן שאין דרכנו להסב בכל השנה אין לחזור
ולשתות בהסיבה:
(י) כדי לזכור שהוא
ל"ש - ואין מתייראין משום דבר ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין
וקורין אותו כוס של אליהו הנביא (לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הש"י ממצרים הוא
יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו):
(יא) אף שלא במקום
סעודה - ואף שאינו שותה הארבעה כוסות במקום אחד אין בכך כלום:
רמב"ם
הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה י
ואחר כך נוטל ידיו
ומברך ברכת המזון על כוס שלישי ושותהו, ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את
ההלל, ואומר עליו ברכת כ השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך וכו', ומברך בורא פרי הגפן ואינו
טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים, ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל
הגדול והוא ל מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל, וכוס זה אינו מ חובה כמו ארבעה כוסות,
ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אע"פ שאינו מקום סעודה. +/השגת הראב"ד/
ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אע"פ שאינו מקום סעודה. א"א אין הדעת
מקבלת כן לפי שאין כאן שם לארבעה כוסות אם אינן במקום אחד.+
טור אורח
חיים סימן תפא
כוס חמישי לא הוזכר
לגירסת רשב"ם ואין לעשותו ולכך פירש שאומר הלל הגדול על כוס ד' וכן יראה מדברי
רבינו האי שנשאל לפניו אשכחן לרב סעדיה שאומר מי שרוצה לשתות כוס ה' יאמר עליו הלל
הגדול ויניח יהללוך ויאמר לאחריו אבל עכשיו באו תלמידים ואמרו שעל כל כוס וכוס צריך
ברכה לאחריו כמו לפניו ואומר יהללוך אחר ההלל וחותמין מלך מהולל בתשבחות ושותה כוס
ה' ואומרים עליו הלל הגדול וחותמין בנשמת כל חי עד הבוחר בשירי והשיב דברי רב סעדיה
כן הוא ומנהג שלכם יפה הוא ואנו לא נהגינן בכוס ה' כל עיקר והני ת"ח דמברכי אחר
הלל ואחר הלל הגדול דרב סעדיה ודילכון עדיפא מדילהון דלא אמרו רבנן ב' ברכות ע"כ
והעולם נהגו בו לעשותו רשות וכ"כ רב יוסף טוב עלם שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס
ה' וכ"כ רב שר שלום כוס ה' רשות אם רוצה לשתות ישתה ואומר עליו הלל הגדול וחוזר
ואומר עליו יהללוך וכן סידר רב כהן צדק ורבינו משה וכ"כ רב עמרם שחוזר ואומר עליו
יהללוך יראה מדעתם מי שירצה לעשותו חותם ביהללוך אחר ההלל ואומר עליו הלל הגדול ונשמת
וחותם ביהללוך וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב למעט בברכות ומי שרוצה לעשותו לא יחתום
אחר ההלל ויאמר עליו ההלל הגדול ונשמת ויחתום וכ"כ הרי"ץ גיאת כתב א"א
ז"ל יראה מדברי רב יוסף טוב עלם שאסור לשתות אחר ד' כוסות וכ"כ רי"ף
בתר דאכלי כל מגדני ופירי אכלו בסוף כזית מצה דמינטרא ולא טעמין בתר הכי כלום בר מכסא
דברכת מזונא וכסא דהלילא ומאן דצחי לית ליה רשותא למשתי חמרא אלא מיא וכ"כ כל
הגאונים ותימא מנ"ל הא דהא לא קאמר אלא אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומן היינו שלא
לאכול אבל למשתי שרי ומנהג פשוט הוא שלא לשתות יין ופי' ה"ר יונה טעם למנהג לפי
שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקב"ה
לאבותינו עד שתחטפנו שינה ואם ישתה ישתכר והכי איתא בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות
פסח וביציאת מצרים כל הלילה וזהו ששנינו מעשה בר"א ורבי יהושע שהיו מספרים ביציאת
מצרים כל הלילה וכו':
בית יוסף
אורח חיים סימן תפא
א כוס חמישי לא הוזכר
לגירסת רשב"ם ואין לעשותו וכו'. הוא אשר כתבתי בסימן שקודם זה (ד"ה כוס)
שרשב"ם (קיח. ד"ה ה"ג ת"ר רביעי) גורס בבריתא רביעי גומר עליו
את ההלל ואומר הלל הגדול ולפי גירסא זו לא הוזכר כוס חמישי כלל לא במשנה ולא בברייתא
אבל הרי"ף (כו:) והרמב"ם (פ"ח ה"י) גורסים בברייתא כוס חמישי אומר
עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון וכתב הר"ן (ד"ה חמישי) שהרז"ה (שם) סובר
דרבי טרפון פליג אמתניתין דתנן (צט:) לא יפחתו לו מארבע כוסות ורבי טרפון סבר דחמשה
נינהו ולפי זה לא קיי"ל כרבי טרפון ולא נהירא דסוגיין בכוליה פירקין ריהטא דארבע
כוסות חובה וחמישי רשות ואם רצה לשתותו אומר עליו הלל הגדול אי נמי דמצוה מן המובחר
לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל וכו' (תהלים
קלו) זה אינו חובה כמו ארבע כוסות: והרא"ש (סי' לג) כתב רשב"ם גורס כוס רביעי
אומר עליו הלל הגדול דכוס חמישי מאן דכר שמיה ואם בא לומר כוס חמישי רשות ואם ירצה
יעשה כוס חמישי הכי הוה ליה למימר הרוצה לעשות כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול אבל לפי
גירסת הספרים משמע דלרבי טרפון ויש אומרים כוס חמישי הוי ליה חובה ונהגו העולם לעשותו
רשות עכ"ל:
וכן יראה מדברי רבינו
האי (רי"ץ גיאת ח"ב עמ' ק) שנשאל לפניו וכו'. כלומר כדברי רשב"ם שסובר
שאין לעשות כוס חמישי נראה מדברי רבינו האי שכתב אנן לא נהגינן בכוס חמישי כל עיקר.
וביאר דברי השאלה שרב סעדיה (סדור עמ' קמח) כתב דכוס חמישי רשות ומי שרוצה לשתותו גומר
ההלל על כוס רביעי ואינו אומר יהללוך ועל כוס חמישי אומר הלל הגדול וחותם ביהללוך.
וזהו שכתב ויניח יהללוך ויאמר לאחריו כלומר יניח מלומר יהללוך על כוס רביעי ויאמרנו
על כוס חמישי אחר הלל הגדול. אבל עכשיו באו תלמידים ואמרו שעל כל כוס וכוס צריך ברכה
לאחריו כמו לפניו פירוש בכל כוס צריך ברכה דכשם שכוס שלפני ברכת המזון טעון ברכה דעל
כוס ראשון אומר קידוש ועל השני אומר אשר גאלנו כך כוסות שלאחריו כל אחד טעון ברכה ולאפוקי
מרבינו סעדיה שסובר דכוס רביעי אומר עליו ההלל בלא ברכה אלא על כוס רביעי חותם ביהללוך
ועל כוס חמישי חותם בנשמת עד הבוחר בשירי זמרה. ולפי זה מה שאמרו ושותה כוס חמישי ואומר
עליו הלל הגדול וכו' היינו לומר שותה כוס חמישי אחר שאומרים עליו הלל הגדול וכו': ואפשר
לפרש שמה שכתב שעל כל כוס וכוס צריך ברכה לאחריו כמו לפניו. כלומר שכל כוס וכוס צריך
שיוקדם לו ברכה לפניו ולאחריו שכוס ראשון אומר עליו קידוש היום ועל כוס שני אומר ברכת
אשר גאלנו הרי ברכה זו היא אחרונה לכוס (אחד) [ראשון] וראשונה לכוס שני ועל כוס שלישי
מברך ברכת המזון ובורא פרי הגפן וברכה זו היא אחרונה לכוס שני וראשונה לכוס שלישי וכוס
רביעי סוברים תלמידים הללו שמברכין עליו ברכת קריאת הלל וכמו שכתב רבינו בסימן תע"ג
שרבינו מאיר מרוטנבורג (עי' מהדורת כהנא פסחים תנח) וקצת גאונים (ברכות יד. תוד"ה
ימים) סוברים כן או שהם סוברים שצריך לברך בורא פרי הגפן על כוס רביעי וכמו שכתב רבינו
בסימן תע"ד שיש אומרים שצריך לברך בורא פרי הגפן לפני כל כוס וכוס איזו ברכה מאלו
שיסברו צריך לברך נמצא שהיא אחרונה לכוס שלישי וראשונה לכוס רביעי ואחר כך יתחיל יהללוך
וחותם מלך מהולל בתשבחות על כוס חמישי ושותהו נמצאת ברכה זו אחרונה לכוס רביעי וראשונה
לכוס חמישי ואחר כך אומר הלל הגדול וחותם בנשמת הבוחר בשירי זמרה והרי כאן ברכה אחרונה
על כוס חמישי נמצאו שכל אלו ארבע כוסות אף על פי שאין לכל אחד מהן ברכה מיוחדת תחלה
וסוף עם כל זה לפי סדר שתיקנו חכמים נמצא שלכולם יש ברכה לפניהם ולאחריהם אבל קשה לפירוש
זה דא"כ היה לרבינו לכתוב כן ושותה כוס רביעי ואומר יהללוך אחר ההלל וחותם מלך
מהולל בתשבחות ושותה כוס חמישי דהוה משמע דעל כוס חמישי הוא אומר ההלל וחותם יהללוך
ושותהו ואחר כך אומר עליו הלל הגדול אבל השתא שלא כתב ושותה כוס רביעי משמע שעל כוס
רביעי הוא אומר יהללוך אחר ההלל וחותם מלך מהולל בתשבחות ואח"כ שותה כוס חמישי
וקודם שישתה אומר עליו הלל הגדול:
והשיב דברי רב סעדיה
כן הוא ומנהג יפה הוא. כלומר למי שרוצה לשתות כוס חמישי וכמו שכתבתי לדעת הרי"ף
והרמב"ם:
ואנן לא נהגינן בכוס
חמישי כל עיקר. נראה שטעמו מפני שלא היו גורסים בברייתא כוס חמישי אלא כוס רביעי וכדגריס
רשב"ם:
ומה שכתב דדברי רב
סעדיה מנהג יפה הוא. היינו מפני שרוב הספרים גורסים בברייתא כוס חמישי וכגירסת הרי"ף
והרמב"ם אי נמי אפילו אם היה גורס רבינו האי גם כן כוס חמישי היה סובר דלרשות
קתני ולא למצוה וכיון דלית ביה מצוה לא היו נוהגים לעשותו כלל ורב סעדיה סובר דלמצוה
קתני ומפני כך היה נוהג לעשותו ואפילו אם היה מפרש דלא הוי מצוה אלא רשות היה מנהגם
לשתות כוס חמישי כיון דלית ביה איסורא:
ומה שהשיב דדברי רב
סעדיה מנהג יפה הוא היינו לומר דמה שכתב שלא לברך על כוס רביעי שפיר דמי כלומר ועדיף
ממנהג התלמידים:
וזה שכתב אח"כ
והני תלמידי חכמים דמברכין אחר הלל ואחר הלל הגדול. כלומר שמברכין על כוס רביעי אחר
הלל יהללוך ועל כוס חמישי אחר הלל הגדול נשמת עד הבוחר בשירי זמרה. דרב סעדיה ודילכון
עדיפא כלומר דרב סעדיה דהיינו דילכון שאינכם מברכין אלא אחת. עדיפא מדילהון שמברכין
שתים דלא אמרו רבנן שתי ברכות כלומר אחר ברכת המזון לא אמרו רבנן אלא ברכה אחת דהיינו
ברכת השיר אבל ברכה אחרת לא נזכרה לא במשנה ולא בברייתא:
והעולם נהגו בו לעשותו
[רשות]. כך צריך לגרוס והם דברי הרא"ש שכתבתי בסמוך ודלא כספרים דגרסי והעולם
נהגו כן לעשותו רשות דאם כן משמע שרבינו סובר דלרשב"ם ולרבינו האי כוס חמישי הוי
רשות ומדברי הרא"ש משמע דלרשב"ם אין לעשותו כלל [וכן] נראה ג"כ מדברי
רבינו ואין לפרש דאדברי רבינו האי קאמר והעולם נהגו כן שהרי על דברי רשב"ם כתב
וכן יראה מדברי רבינו האי וא"כ כי היכי דלרשב"ם אין לעשותו כלל הני נמי לרבינו
האי לדעת רבינו ומשמע שהוא מפרש כפירוש הראשון שפירשתי בדברי רבינו האי דאילו לפירוש
השני לרבינו האי רשות הוי והיכי קאמר על דברי רשב"ם וכן יראה מדברי רבינו האי:
ומה שכתב רבינו וכן
כתב רב יוסף טוב עלם (יוצר לשבת הגדול בפיוט אלקי הרוחות) שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס
חמישי. כן כתב שם הרא"ש. והמרדכי (לד.) כתב בקושי התירו לאיסטניס וחולה להוסיף
כוס חמישי אם לא יכול להתאפק מלשתות ובעלילה צוו עליו לומר בו הלל הגדול עכ"ל:
ומה שכתב רבינו וכן
כתב רב שר שלום כוס חמישי רשות אם רוצה לשתות ישתה ואומר עליו יהללוך וכן סידר רב כהן
צדק וכו' (בה"ג דפ' ברלין עמ' 144) וכו' יראה מדעתם מי שירצה לעשותו חותם ביהללוך
וכו'. תימה שרב שר שלום כתב שעל כוס חמישי אומר יהללוך ורבינו כתב יראה מדעתם שחותם
ביהללוך אחר ההלל דהיינו שאומר יהללוך על כוס רביעי ודוחק לומר דיראה מדעתם דקאמר רבינו
לא קאי אלא לרב כהן צדק ורבינו משה (רי"ץ גיאת ח"ב עמ' ק) ורב עמרם (סדר
ר"ע ח"ב סי' פז) ואפשר שרבינו מפרש שמה שכתב רב שר שלום ואומר עליו יהללוך
הכי קאמר אומר על כוס רביעי יהללוך ועל כוס חמישי נשמת וגם זה דוחק ויותר נראה לומר
שרבינו סובר דלחתימת נשמת קרי רב שר שלום יהללוך ומאחר שלא כתב שאינו חותם בברכת הלל
על כוס רביעי משמע שגומר עליו ההלל עם חתימתו [בדק הבית] כל זה כתבתי כפי הנוסחא שהיתה
לפני שהיה כתוב בדברי רב שר שלום ואומר עליו יהללוך ולא היה כתוב בו שחוזר ובדברי רב
עמרם היה כתוב חוזר ואומר עליו יהללוך. אחר כך מצאתי נוסחא שכתוב גם בדברי רב שר שלום
וחוזר ואומר יהללוך והיא הנוסחא הנכונה שאין צורך לידחק כלל [עד כאן]: ודע שרבינו משה
שהזכיר כאן רבינו אינו הרמב"ם אלא רב משה גאון דאילו להרמב"ם אינו אומר שום
ברכה על כוס חמישי וכמבואר בלשונו:
כתב אדוני אבי ז"ל
יראה מדברי רב יוסף טוב עלם שאסור לשתות אחר ארבע כוסות וכו' עד סוף הסימן. הכל בפסקי
הרא"ש פרק ערבי פסחים (שם) וגם הגהות מיימון כתבו בפרק ו' (דפ' קושטא הי"א)
שרבינו יחיאל היה מתיר לשתות יין והעולם נהגו כדברי הרי"ף (שם) ומכל מקום לדברי
הכל מותר לשתות מים ומיהו שאר משקין נראה דלמאן דאסר לשתות יין הכי נמי אסר בהו. והמרדכי
(לח:) כתב שהרב שמואל מאיורא היה מחמיר על עצמו ולא היה שותה אפילו מים וכ"כ הגהות
מיימון פרק ו' (שם) ולא נהגו כן: כתב הכל בו (סי' מט יא.) יש אנשים שנהגו למעט אכילתן
ביום ראשון של פסח כדי שיאכלו מצה לתיאבון בליל שני: כתב האגור (סי' תתיט) בשם שבלי
הלקט (סי' ריח קא:) המהדרין שבישראל נוהגים ליל שני כליל ראשון לכל דבריו זכר לפסח
אבל מי שרוצה לאכול ולשתות ליל שני אחר גמר ההלל אוכל ושותה ואין עליו כלום אבל נמצא
מוציא עצמו מכלל המהדרים ועובר על דברי חכמים שאמרו (עי' ברכות מט:) לעולם לא יוציא
את עצמו מן הכלל עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תפא סעיף א
אחר ארבע כוסות (א) אינו רשאי לשתות יין, אלא מים.
הגה: <א> וכל המשקין דינן כיין (בית יוסף). ומי שהוא איסטניס או (ב) תאב הרבה
לשתות, יכול לשתות כוס חמישי * (ג) ויאמר א עליו הלל הגדול. (מרדכי).
משנה ברורה
על שולחן ערוך אורח חיים סימן תפא סעיף א
(א) אינו רשאי וכו'
- הרבה טעמים יש בזה בפוסקים יש שכתבו משום שמצוה לספר ביציאת מצרים ובנפלאותיו
של הקב"ה אפילו כל הלילה כ"ז שלא חטפתו שינה וכדלקמיה ולהכי לא ישתה שלא
ישתכר ויתבטל ממצוה זו ולפי סברא זו דוקא יין או שאר משקה המשכר ויש שכתבו דלא יהא
נראה כמוסיף על הכוסות שנראה כמתחיל בסעודה אחרת ולפ"ז כל חמר מדינה אסור אף שאינו
משכר ויש שכתבו משום שלא יתבטל טעם מצה מפיו ע"י שתייתו וכמו שאסרו לאכול אחר
הסדר מטעם זה ולפי טעם זה כל משקה אפילו אינו חמר מדינה ואינו משכר אסור ומסתימת דברי
המחבר ורמ"א משמע שדעתם להחמיר ככל הני טעמי ומ"מ כתבו האחרונים דאינגבע"ר
וואסע"ר וה"ה טייא או עפיל טראנק ויש שכתבו גם לאקרי"ץ מותר דזה אינו
מבטל טעם מצה וכמיא בעלמא הוא [אכן בעפיל טראנק שכותש את התפוחים בבית הבד ויש להם
טעם גדול יש אוסרים] והנה אף דלכתחלה נכון להחמיר בכל דבר שמבטל טעם מצה מ"מ במקום
צורך גדול יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר משקין שאין משכרין ובפרט בליל
שני בודאי יש להקל בשאר משקין שאין משכרין:
(ב) תאב הרבה לשתות
- אפילו יין:
(ג) ויאמר עליו הלל
הגדול - דוקא אם לא סיים עדיין הברכה ושתה כוס ד' אז יכול לומר הלל הגדול עד סוף
ולחתום בברכה ולשתות הכוס ה' אבל אם כבר סיים סוף הברכה אין לחזור ולומר הלל הגדול
ולברך לבסוף דלא תקנו כ"א ברכה אחת:
ביאור
הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תפא סעיף א
* ויאמר עליו הלל הגדול
- עיין במ"ב. ולכאורה משמע מדברי הטור דלא פליגי הגאונים רק אם כוס ה' צריכה חתימה
באפי נפשה או צריך לכלול אותה בחתימה דכוס ד' אבל בלי חתימה כלל רק באמירת פסוקי הלל
הגדול לא סגי להתיר לשתות כוס ה' ולפי זה האי דינא דהג"ה לא מיירי רק בדוקא אם
לא גמר עדיין את החתימה דמלך מהולל בתשבחות [דכל שגמר שוב א"א לשתות כוס ה' דבאמירת
הודו גרידא לא שרי לשתות ולחתום בברכה כבר מסיק הטור דאסור מאחר שיש בזה פלוגתא דרבוותא]
ולא משמע כן דהא הם חתרו למצוא היתר זה למי שהוא איסטניס וצמא לשתות וזה מצוי ביותר
אחר שכבר גמר כל הסדר ופסק כבר מלשתות. וכן מפשטות דברי הרמב"ם ור' ירוחם משמע
ג"כ להדיא דבאמירת פסוקי הלל הגדול גרידא בלי שום חתימה שרי לשתות כוס ה' ומצאתי
להגר"ז שמפרש ג"כ כדברינו בכוונת השו"ע שכתב שצריך לומר הלל הגדול ונשמת
עד החתימה עיי"ש אלא שהוסיף בזה חומרא דכ"ז בשלא אמר הלל הגדול בכוס ד' הא
אם אמר הלל הגדול בכוס ד' כמנהגנו לא שרינן ליה לשתות כוס ה' באמירת הלל. והטעם נראה
מאחר שאין בזה שום התחדשות ותוספת שבח שהרי כבר אמר פסוקים אלו פעם אחת וכן משמע פשטות
דברי מג"א להחמיר בזה אלא שמצאתי לפמ"ג דלא מסתברא ליה להחמיר בזה ועיי"ש
שמשיא דברי המג"א לכוונה אחרת ועיין בהגהות מיימוני בשם רב עמרם ומשמע שם ג"כ
דאם יש לו כוס ה' לא יאמר הלל הגדול בכוס ד' וכפשטות דברי מג"א עיי"ש. אח"כ
מצאתי לשלטי הגבורים שכתב דמדברי הרי"ף והרמב"ם משמע דבלי שום חתימה כלל
מותר לשתות כוס ה' באמירת הלל אלא שמדברי הטור לא משמע כן עיי"ש והוא ממש כדברינו
אלא שנראה מדבריו שהיה לו גירסא אחרת בטור בדברי שר שלום ובדבר ר"ע עיי"ש
וצ"ע:
רמב"ם
הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה י
כל כוס וכוס מארבעה
כוסות האלו מברך עליו ברכה בפני עצמה, וכוס ראשון אומר עליו קדוש היום, כוס שני קורא
עליו את ההגדה, כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון, כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך
עליו ברכת השיר, ובין הכוסות האלו אם רצה לשתות שותה בין שלישי ח לרביעי אינו שותה.
בית יוסף
אורח חיים סימן תעג
ג ואם ירצה לשתות כמה
כוסות הרשות בידו. משנה בפרק ערבי פסחים (קיז:) בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה
בין שלישי לרביעי לא ישתה וכתב הכל בו (סי' נ פסח יא ע"ד) ואפשר לומר דאף בין
ראשון לשני לא ישתה כדי שלא ישתכר וימנע מעשות הסדר ומקריאת ההגדה והא דנקט בין שלישי
לרביעי ולא ביאר בין ראשון לשני משום דמילתא דלא שכיחא הוא להיות אדם שותה כל כך
קודם אכילה וה"ר יונתן (שם בפרושו למשנה) כתב דיין שלפני המזון אינו משכר מכל
מקום ראוי להזהר שלא לשתות אם לא לצורך גדול בין ראשון לשני עכ"ל:
שולחן
ערוך אורח חיים סימן תעג סעיף ג
אם ירצה לשתות (יב)
כמה כוסות, * (יג) הרשות בידו; ומכל מקום (יד) ראוי ליזהר (טו) שלא לשתות בין ראשון
לשני, אם לא לצורך גדול, (טז) כדי שלא ישתכר וימנע מלעשות הסדר וקריאת ההגדה.
משנה ברורה
על שולחן ערוך אורח חיים סימן תעג סעיף ג
(יב) כמה כוסות - בין
ששותה בין א' לב' או לאחר כוס שני וכ"ש בתוך אכילה אבל בין ג' לד' אסור כדלקמן
בסימן תע"ט:
(יג) הרשות בידו -
לפי מה שכתב הרב לקמן סימן תע"ד בהג"ה דמנהגנו לברך ברכה ראשונה על כל כוס
וכוס הא דמותר לשתות בין הכוסות היינו דוקא אם היה דעתו בשעת ברכה לפטור על כל מה שיביאו
לו אח"כ לשתות [או שהיה היין לפניו דממילא נפטר כ"ז שלא חשב בהדיא שלא לשתות]
דאם אין דעתו לשתות בין הכוסות ואח"כ נמלך לשתות א"כ יצטרך לברך עליהם. וזה
אסור שנראה כמוסיף על הכוסות כיון שמברך על כוס זה כמו על שאר ד' כוסות וכמו שכתבנו
לעיל בסימן תע"ב סקכ"א במ"ב:
(יד) ראוי ליזהר -
וכן מנהגנו [ד"מ]:
(טו) שלא לשתות בין
ראשון לשני - לחוש ליש מי שאומר (והובא בב"י) דהא דשרינן לשתות בין הכוסות
היינו בין כוס ב' לבין כוס ג' דהוא סמוך לאכילה או בתוך אכילה דאז אינו משכר אבל לא
בין ראשון לשני כדי שלא ישתכר וכמו שאסור בין ג' לד':
(טז) כדי שלא ישתכר
- משמע דוקא יין או שאר משקין כה"ג המשתכרין אבל משקה שאין משתכר מותר לשתות בין
הכוסות:
ביאור
הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תעג סעיף ג
* הרשות בידו - וכ"ז
בין הכוסות אבל אם מזג הכוס והתחיל לדרוש עליו בהגדה אינו רשאי להפסיק באמצע כ"כ
הרמב"ן בהשגותיו וכ"כ הר"ן. ומשמע מדבריו עוד יותר דאפילו לא התחיל
עדיין בהגדה רק שמזג הכוס והכין עצמו לאמירת הגדה ג"כ אסור ובעל המאור מתיר בכל
גווני וכ"כ התוס' בדף ק"ג דדוקא בהלל או בברכת אשר גאלנו אסור והמחבר סתם
בסעיף א' כדעת הרמב"ן ואפילו לענין כוס של מצוה ומכ"ש בכוס של רשות עיין
בביאור הגר"א שם ס"ק ד':
טור אורח
חיים סימן תעג
אשר גאלנו והכי איתא
במדרש שוחר טוב כשמגיע ללפיכך אוחז כוסו בידו כדי לומר שירה על היין בענין ברכת
ההלל איכא פלוגתא דרבוותא ריצב"א היה מברך עליו ב"פ אחת קודם אכילה ואחת
אחר אכילה וכן היה נוהג ה"ר מאיר מרוטנבורק וכ"כ רב האי ורב צמח ורב עמרם
אבל הרי"ץ גיאת ואבי העזרי כתבו שאין לברך עליו כלל לפי שחולקים אותו לשנים לפני
הסעודה ולאחריה וא"כ האיך יברכו כיון שפוסקים באמצע וכן היה נוהג א"א הרא"ש
ז"ל וכן ראוי לעשות בכל דבר שיש ספק בברכתו שאין לברך דברכות אינן מעכבות ויש
מקומות שנוהגין לקרות ההלל בב"ה בציבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ומה
טוב ומה נעים ההיא מנהגא ויש לו סמך במסכת סופרים דאיתא התם תניא ר"ש בן יוצדק
אומר י"ח ימים ולילה אחת גומרין בהן ההלל ובגולה כ"א יום וב' לילות ומצוה
מן המובחר לקרות ההלל בב' לילות של גליות ולברך עליו ולאמרה בנעימה ולקיים מה שנ' ונרוממה
שמו יחדיו וכשהוא קורא בביתו א"צ לברך שכבר בירך עליו ברבים ומתחיל ההלל וקורא
עד למעינו מים ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וחותם ברוך אתה ה'
גאל ישראל וצריך לומר ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שצריך להקדים זבח דהיינו חגיגה
קודם הפסח שהוא נאכל על השובע ונודה לך שיר חדש ואין לומר שירה חדשה שהוא אומר על גאולה
של עתיד והיא נאמרה בלשון זכר כדאיתא במדרש:
בית יוסף
אורח חיים סימן תעג
ז ... בענין ברכת
ההלל איכא פלוגתא דרבוותא וכו'. הר"ן בפרק ערבי פסחים (כו. ד"ה מאי) כתב
הרבה בענין זה ואין להאריך מפני שמנהג כל העולם שלא לברך על הלל שאומר על שולחנו ומנהג
בני ספרד לקרותו בציבור ולברך עליו כדברי מסכת סופרים (פ"כ ה"ט). טעם למה
בליל פסח קורין ההלל מיושב כתבתי בסימן תכ"ב (קסח: ד"ה כתוב): כתב רבינו
ירוחם (שם מב ע"ד) סומא פטור מלומר הגדה כמו שפטור מכל המצות ומ"מ חייב בכל
מדרבנן ולהוציא הרבים יכול להוציא למאן דאמר מצה בזמן הזה דרבנן דאתי דרבנן ומוציא
דרבנן וכך פשוט בפרק ערבי פסחים (קטז:) פירוש ומברך עכ"ל ויש לתמוה עליו דלא פטרו
מכל המצות אלא רבי יהודה בפרק החובל (ב"ק פז.) ולית הלכתא כוותיה ומיהו מה שכתב
דמכל מקום חייב בכל מדרבנן כ"כ התוספות בפרק החובל (ד"ה וכן דבור שני) אליבא
דרבי יהודה:
שולחן
ערוך אורח חיים סימן תפז סעיף ד
בליל ראשון של פסח
[ט] גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של
גליות. הגה: וכל זה (טז) אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל
כלל.
משנה ברורה
על שולחן ערוך אורח חיים סימן תפז סעיף ד
(טז) אין אנו נוהגים
- היינו במדינות אלו ומנהג ספרדים לומר: