גמ' פסחים דף קיט: קכ.
אורך השיעור הקולי ברי"ף
ר"ן ושו"ע הוא 38:14 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא
9:51 דקות
1) אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר
2) אדם
שישן בתוך סעודתו שינת עראי, לא הוי הפסק
3) חבורה
שישנו מקצתן בתוך הסעודה
4) מי
שאין לו מצה משומרת אלא כזית
רמב"ם
הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה ט
ואחר כך נמשך בסעודה
ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות, ובאחרונה אוכל י מבשר הפסח
אפילו כזית ואינו טועם אחריו כלל, ובזמן הזה אוכל כזית מצה ואינו טועם אחריה כלום,
כדי שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר הפסח או המצה בפיו שאכילתן היא המצוה.
טור אורח חיים סימן תעח
אחר אפיקומן
אין לאכול שום דבר דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פירוש משסיימו לאכול הפסח לא
יעקרו ממקומן לאכול במקום אחר ואפי' באותו מקום לא יאכל אחריו שום דבר ואפיקומן
הוא לנו במקום הפסח הלכך משהתחילו לאוכלו לא יעקרו ממקום למקום ולא יאכלו אחריו שום
דבר ואפי' באותו מקום ואם לאחר שהתחילו לאכלו ישנו כל בני חבורה חשוב כהיסח הדעת ולא
יאכלו עוד ממנו אפי' באותו מקום דחשיב כמקום אחר אבל אם ישנו מקצתן אם לא נשתקעו
בשינה אלא נתנמנמו מעט לא חשיב סילוק ומותרין לאכול עוד ממנו ואפי' אותן שנתנמנמו אבל
אם נשתקעו בשינה חשיב סילוק ולא יאכלו אותן שישנו והר"י כתב דוקא בישנו כולם יש
חילוק בין ישנו לנתנמנמו דנתנמנמו יאכלו וישנו לא יאכלו אבל ישנו מקצתן אפי' שינת קבע
יאכלו וכ"כ הרמב"ם וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה:
בית יוסף
אורח חיים סימן תעח אות א ד"ה ואחר אפיקומן
א ואחר אפיקומן אין
לאכול שום דבר דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. בסוף פרק ערבי פסחים (קיט:) ופירש
רשב"ם מפטירין לשון הנפטר מחבירו כלומר כשנפטרין מן הסעודה אין מסיימין אותה באפיקומן
ובגמרא מפרש עכ"ל. ובגמרא (שם) מאי אפיקומן אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה ושמואל
אמר כגון ארדלייא וגוזלייא לאבא ורבי יוחנן אמר כגון קליות ואגוזים ותניא כוותיה דרבי
יוחנן ופירש רשב"ם שלא יעקרו מחבורה לחבורה. אחר שאכלו הפסח בחבורה לא ילכו בחבורה
אחרת לאכול לא פת ולא שום דבר גזירה דילמא אתי למיכל את הפסח בשני מקומות אבל לאכול
דברים אחרים במקומן הראשון שרי רב ושמואל ורבי יוחנן פליגי עליה ואמרי כל דבר אסור
לאכול אפילו בחבורתו הראשונה ולרב אפיקומן משמע אפיקו מנייכו הוציאו כליכם מכאן ונלך
ונאכל במקום אחר ולשמואל משמע לשון אפיקומן הוציאו והביאו מיני מתיקה: ואיתא תו בגמרא
אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן מר זוטרא מתני הכי אמר רב יהודה
אמר שמואל מפטירין אחר מצה אפיקומן ופסקו הפוסקים כלישנא קמא:
וזהו שכתב רבינו ואפיקומן
הוא לנו במקום הפסח וכו'. דלכזית שאוכלין בסוף הסעודה קורין אפיקומן על שם שאין מפטירין
אחריו אפיקומן. ואם אסור לשתות יין אחר כזית מצה שאוכל בסוף הסעודה כתב רבינו בסימן
תפ"א:
ומה שכתב רבינו לא
יעקרו ממקומן לאכול במקום אחר. אע"ג דרב קאמר לה פסק כן משום דשמואל ורבי יוחנן
נמי ס"ל הכי שאסור ליעקר מחבורה לחבורה ולא פליגי עליה דרב אלא להוסיף לאכול כל
דבר אפילו בחבורתו הראשונה וכדפירשו רשב"ם והר"ן (כז. ד"ה גמ') ומשמע
לרבינו דמצה יש לה דין פסח גם לענין זה [בדק הבית] וכן כתב הרשב"ם ז"ל במשנת
ישנו מקצתם (קכ.) [עד כאן] אבל התוספות (קיט: ד"ה אמר) כתבו דרב לא איירי אלא
בקרבן פסח אבל מצה לא אשכחן בשום דוכתא דליתסר בשני מקומות ואי משום דאיתקש לפסח להא
על כרחך לא איתקש דאי לא תימא הכי ליפרוך ממתניתין לרב וכו':
שולחן
ערוך אורח חיים סימן תעח סעיף א
<א> אחר אפיקומן
(א) א אין לאכול (ב) שום דבר. הגה: (ג) ולא יאכלנו (ד) ב בשני מקומות, (ה) דלא עדיף
מאלו הפסיק בשינה דאסור לאכלו משום דהוי כשני מקומות (טור).
משנה ברורה
על שולחן ערוך אורח חיים סימן תעח סעיף א
(א) אין לאכול - כדי
שלא יעבור מפיו טעם מצה של אפיקומן שהוא מצוה ע"י טעם אותו מאכל ובדיעבד אם אכל
אחריו שום דבר יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן:
(ב) שום דבר - ולענין
שתיה נחלקו הפוסקים ויש להחמיר במשקה המשכר ולכתחלה נכון ליזהר מכל משקה חוץ ממים וכה"ג
כמו שמבואר לקמן בסימן תפ"א במ"ב סק"א:
(ג) ולא יאכלנו - להאפיקומן
אבל שאר הסעודה לית לן בה:
(ד) בשני מקומות -
וה"ה בחדר אחד מקצתו בשולחן זה ומקצתו בשולחן אחר דהוי כשני מקומות והטעם שאפיקומן
זכר לפסח ופסח אינו נאכל בשני מקומות לפי שנאמר בבית אחד יאכל:
(ה) דלא עדיף - מביא
ראיה שגם במצה מחמירין בשני מקומות כמו בפסח:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קעח סעיף ז
אדם שישן
בתוך סעודתו (מח) שינת עראי, לא הוי הפסק. הגה: וכן אם הפסיק בשאר * דברי רשות, *
כגון שהוצרך (מט) לנקביו וכיוצא בזה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן קעח סעיף ז
(מח) שינת
עראי - ואפילו אם שהה משך זמן לערך שעה כיון שנאנס בשינה לא מקרי הפסק וא"צ
לברך המוציא [אבל נט"י בעי ובלי ברכה פמ"ג] ואם ישן על מטתו שינת קבע הוי
הפסק דזהו סילוק והיסח הדעת לד"ה:
(מט) לנקביו
- ונטילת ידים צריך כמבואר בסימן קס"ד ע"ש:
רמב"ם
הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה יד
ע מי שישן בתוך
הסעודה והקיץ אינו חוזר ואוכל, בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה חוזרין ואוכלין,
נרדמו כולן ונעורו לא יאכלו, נתנמנמו כולן יאכלו. +/השגת הראב"ד/ מי שישן
בתוך הסעודה והקיץ אינו חוזר ואוכל. א"א אם פסח היה אוכל והוא יחידי אינו חוזר
ואוכל ממנו משום היסח הדעת נפסל, אם לא היה שם פסח נוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל שהשינה
מפסקת והוא שישנו כלן ואתא ר"י למימר /פסחים/ (קכ) דאפילו כלן אם נתנמנמו יאכלו
דלא הוי היסח הדעת לגבי פסח ולגבי אכילה נמי לא הויא הפסקה, וקיי"ל כרבי יוסי
דרבה יליף מיניה (שם /פסחים ק"כ/).+
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן לד
לד [דף
קיט ע"ב] מתני' אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ישנו מקצתם יאכלו ישנו כולם לא יאכלו
רבי יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו במצה נמי איירי כדמוכח בגמרא בעובדא דרבה
ומוכח נמי התם דר' יוסי אישנו מקצתן קאי והלכה כרבי יוסי:
גמ' מאי
אפיקומן אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה ושמואל אמר כגון ארזילאל וגוזליא לאבא חנינא
בר שילא ור' יוחנן אמר כגון תמרים וקליות ואגוזים תניא כוותיה דרבי יוחנן אין מפטירין
אחר הפסח אפיקומן כגון קליות ואגוזים אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין
אחר מצה אפיקומן פירש רשב"ם שצריך לאכול מצה בגמר סעודה זכר למצה הנאכלת עם הפסח
בכריכה וזו היא מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה ועל כן אנו מברכין על אכילת
מצה בראשונה אע"ג שאינה עלינו חובה מדאמר רב חסדא לעיל גבי מרור דלאחר שמילא כריסו
ממנו היאך חוזר ומברך עליו הלכך מברך אתרווייהו ברישא והדר אכיל מצה של מצוה באחרונה
ואחר אותה מצה אין נפטרים ממנה באכילת דבר אחר שלא לשכח הטעם ע"כ. ולפי זה היה
נראה שצריך לאכול עמה מרור וחרוסת כיון שהיא זכר מצה הנאכלת עם הפסח בכריכה ועליהן
היה ראוי לברך [על] אכילת מצה אלא שכבר מילא כריסו ממנה וא"כ צריך לעשות כמו בזמן
המקדש שהיו אוכלין הכל ביחד הלל וסיעתו ואף לרבנן מצוה לאוכלו ביחד אמנם תמיהני למה
עושין כריכה בתחילה יספיק בכריכה אחרונה זכר למקדש הלכך נראה לי דאותה מצה אינה לשם
חובה אלא אוכלין אותה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה ולפי שהוא זכר לפסח יש ליתן
לה דין הפסח שלא לאכול אחריה. וא"צ עמה מרור וחרוסת. [דף קב ע"א] מר
זוטרא מתני הכי אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אבל
מפטירין אחר מצה אפיקומן. ומסתברא לן דלישנא קמא אליבא דגמרא הוא ולישנא בתרא אליבא
דמר זוטרא הוא. הלכך עבדינן כלישנא קמא שהוא אליבא דגמ' וכן נהוג עלמא כלישנא קמא דלבתר
דאכלי כל מיני מגדים ומיני פירי אוכלין בסוף כזית מצה דמינטרא ולא טעימי לבתר הכי כלום
בר מכסא דברכת המזון וכסא דהלילא. ומאן דצחי לית ליה רשותא למישתי אלא מיא אבל חמרא
לא. ולמעלה (סי' לג) כתבתי ע"פ הירושלמי דאין איסור בשתיית יין:
בית יוסף
אורח חיים סימן תעח אות ב ד"ה ואם לאחר
ב ואם לאחר שהתחילו
לאכלו ישנו כל בני החבורה וכו'. בסוף פרק ערבי פסחים (קכ.) שנינו ישנו מקצתן יאכלו
כולן לא יאכלו רבי יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו ופירש רשב"ם ישנו
כולן לא יאכלו. אם התחילו לאכול פסחם וישנו לא יאכלו דנראה כאוכל פסחו בשני מקומות
דמאחר שישנו הסיחו דעתן עוד לאכול וחשיב ליה תנא כאכילת שני מקומות וחומרא בעלמא הוא
והוא הדין במצה בזמן הזה לאחר שהתחיל לאכול מצת חובה באחרונה וישן הפסק אכילה הוא ושוב
לא יאכל משום דעבידי זכר לפסח בזמן שבית המקדש קיים: רבי יוסי אומר נתנמנמו יאכלו.
ארישא קאי דקאמר תנא קמא ישנו מקצתן יאכלו ואתא למימר הני מילי אם נתנמנמו אבל אם נרדמו
אפילו מקצתן לא יאכלו כשיעורו והכי הלכתא כרבי יוסי דהא רבה קאי כוותיה כדאמרינן בגמרא
(קכ:) ע"כ וגם הרא"ש (סי' לד) כתב על משנה זו במצה נמי איירי כדמוכח בגמרא
בעובדא דרבה ומוכח נמי התם דרבי יוסי אישנו מקצתן קאי והלכה כרבי יוסי אבל הרמב"ם
(פ"ח הי"ד) כתב בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה חוזרין ואוכלין נרדמו
כולן ונעורו לא יאכלו נתנמנמו כולן יאכלו ונראה שהוא מפרש דרבי יוסי אסיפא קאי דקאמר
תנא קמא כולן לא יאכלו ואתא רבי יוסי למימר הני מילי אם נרדמו אבל אם נתנמנמו יאכלו
והלכה כרבי יוסי. וכתב הרב המגיד (שם) ויש בזה שיטה אחרת שאין משנתינו אלא לפסח בלבד
אבל לענין מצה לא דהוי הפסק שצריך לחזור וליטול ידיו ולברך המוציא וזו היא שיטת הראב"ד
בהשגות (שם). ורבינו ירוחם (נ"ה ח"ד מג ע"ד) כתב בשם רי"ף שאם
אחר שהתחיל לאכול מצה של מצוה באחרונה ישן הוי הפסק ונראה דשינה באמצע הסעודה לא הוי
הפסק עכ"ל:
שולחן
ערוך אורח חיים סימן תעח סעיף ב
מי שישן (ו) בתוך הסעודה
והקיץ, (ז) ג אינו חוזר לאכול. בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה, (ח) חוזרים ואוכלים.
נרדמו כולם, ונעורו, לא יאכלו. * (ט) ד נתנמנמו כולם, יאכלו. הגה: וכל זה אינו אלא
שישנו לאחר שהתחילו לאכול האפיקומן, (י) אבל שינה קודם לזה (יא) ה לא הוי הפסק (טור
ורבינו ירוחם).
משנה ברורה
על שולחן ערוך אורח חיים סימן תעח סעיף ב
(ו) בתוך הסעודה -
עיין בדברי הרמ"א בהג"ה:
(ז) אינו חוזר לאכול
- דהשינה חשובה הפסק ועשאוהו רבנן כאוכל בשני מקומות:
(ח) חוזרים ואוכלים
- דכיון שיתר בני החבורה היו נעורים לא חשב הפסק אפילו לגבי הישינים:
(ט) נתנמנמו - היינו
שלא נשקע בשינה כולי האי ואם שואלים אותו היכן הנחת כלי זה וכשמזכירין לו הנחתו במקום
פלוני נזכר ואומר הן או לאו זהו קרוי מתנמנם:
(י) אבל שינה קודם
לזה - דהיינו בתוך האכילה:
(יא) לא הוי וכו'
- ר"ל דלא חיישינן להפסק זו כיון שאינו בתוך האפיקומן ולענין אם צריך לברך המוציא
עוד הפעם משום השינה עיין לעיל בסימן קע"ח ס"ז ובמ"ב שם:
ביאור
הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תעח סעיף ב
* נתנמנמו כולם יאכלו
- עיין בח"י שכתב דהרבה פוסקים חולקים על זה דדוקא בנתנמנמו מקצתם ובנרדמו
אפי' מקצתם אסור וכתב שכן עיקר ואנו לא העתקנו דבריו במשנה ברורה משום דהרבה פוסקים
מקילים בעיקר דין ישנו ולדעתם לא נאמר חומרא זו רק בפסח ולא במצה עיין תוס' שם בסוגיא
וכן דעת בעל המאור והרא"ה כמו שכתב הרה"מ בשמו וכן דעת מהר"ם חלאווה
וא"כ די לנו להחמיר בנרדמו כולם וכפסק המחבר:
רמב"ם
הלכות חמץ ומצה פרק ח
הלכה יג
מי שאין לו מצה משומרת
אלא כזית כשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת מברך על אכילת מצה ואוכל אותו כזית ואינו
טועם אחריו כלום.
בית יוסף
אורח חיים סימן תפב
א כתב רי"ף מאן
דלית ליה אלא כזית דמינטרא וכו'. בסוף פרק ערבי פסחים (כז.) וכתב הר"ן (ד"ה
והיכא) יש תמהים (עי' בעה"מ כה. ד"ה כתב) על הרי"ף שהתחיל ואמר
היכא דלית ליה ממצה דמינטרא אלא כזית בלבד ואח"כ סיים בשני זיתים שאמר דלבסוף
מברך על כזית דמינטר לאכול מצה והדר אמר דכריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה והרי כאן שני
זיתים ואפשר שכשאמר הרב כריך מצה ומרור מההיא דלא מינטרא קאמר דכיון דכריכה אינה אלא
זכר למקדש מסתייה דעביד לה אפילו ממצה דלא מינטרא אי נמי דכי קאמר דלית ליה אלא כזית
בלחוד לאו כזית בלחוד דוקא קאמר אלא כשיעור חובתיה דוקא קאמר עכ"ל והרא"ש
(סי' לה) נראה שתפס פירושא קמא בפשיטות דבאין לו אלא כזית בלחוד מיירי וכריכה דקאמר
היינו ממצה שאינה שמורה ודברי הרמב"ם בסוף הלכות חמץ ומצה (פ"ח הי"ג)
כדברי ה"ר יונה (סדר ליל פסח עי' הע' לז) שכשגומר סעודתו מברך על אכילת מצה ואוכל
אותו כזית ואינו טועם אחריו כלום: וכתב הר"ן (שם) בשם הרז"ה (בעה"מ
שם) דהיכא דלית ליה אלא כזית מצה דמינטרא אינו כורך כלל אלא אוכל זה בעצמו וזה בעצמו
שהכריכה בזמן הזה אינה אלא לזכר בעלמא והיכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר:
שולחן
ערוך אורח חיים סימן תפב
סעיף א
[א*] מי שאין לו
* מצה (א) משומרת (ב) אלא כזית, (ג) מברך א על אכילת [א] מרור ואוכל, <א> וכשגומר
סעודתו ממצה שאינה משומרת, מברך (ד) על אכילת מצה ואוכל (ה) אותו כזית, (ו) ואינו טועם
אחריו כלום. הגה: * ומי שאין לו ב' הלילות (ז) רק ג' מצות, יברך ליל ראשון המוציא
ועל אכילת מצה וכן הכריכה הכל (ח) מן הפרוסה, (ט) ב <ב> ושתי השלימות לליל ב'.
(אבודרהם בשם אבן ירחי).
משנה ברורה
סימן תפב
(א) משומרת - עיין
לעיל סי' תנ"ג ס"ד מהו משומרת ועיין בה"ל:
(ב) אלא כזית -
וא"כ אם יאכלו בראשונה לא יהיה לו לאפיקומן ואם ירצה לצאת בו גם במקום אפיקומן
א"כ לא יהא רשאי לאכול אחריו וכדלעיל בסימן תע"ח וע"כ צריך לעשות כמו
שמבאר והולך:
(ג) מברך על אכילת
מרור וכו' - ר"ל לאחר שמברך מתחלה ברכת המוציא לבד על מצה שאינה משומרת מברך על
המרור וברכת על אכילת מצה יברך לבסוף בשעה שאוכל כזית המשומרת ואע"ג דלכתחלה צריך
לאכול מצה של חיוב והדר מרור משום שנאמר על מצות ומרורים בתחלה מצה והדר מרורים היכא
דלא אפשר שאני והמחבר השמיט דין דכריכה ומשמע דס"ל דלא מצרכינן ליה כריכה משום
דאין לו מצה שמורה רק כזית ובמצה שאינה שמורה לא חשיב כריכה שהרי אינה מצה כלל:
(ד) על אכילת מצה
- דברכת המוציא כבר בירך:
(ה) אותו כזית - המשומר
ועולה לו גם במקום אפיקומן שהרי אוכלו על השובע:
(ו) ואינו טועם אחריו
כלום - וכמו בכל מקום לאחר אפיקומן. והנה כ"ז בשאין לו רק כזית אחד שמורה אבל
אם יש לו שני זיתים אוכל כזית אחד בתחלת אכילתו ומברך עליו המוציא ועל אכילת מצה וכזית
אחר יאכלנו אחר גמר סעודתו לשם אפיקומן. וחולה שאינו יכול לאכול רק כזית או מי שאין
לו שום מצה רק כזית יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה
ויאכל אותו כזית אבל אם אין לו גם כן יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ
יאכל תבשילו:
(ז) רק ג' מצות - דאם
היה לו ארבעה היה מסתפק ביום הראשון משנים ושנים לליל שני:
(ח) מן הפרוסה - שפרס
ממנה כבר כזית לאפיקומן:
(ט) וב' השלימות לליל
ב' - משום לחם משנה יש מאחרונים שכתבו שבזה לא יבצע פרוסה לאפיקומן בליל שני עד לאחר
ברכת המוציא קודם ברכת על אכילת מצה כדי שיברך המוציא על לחם משנה שלימות ועל אכילת
מצה יברך על הפרוסה שהפרוסה היא לחם עוני. כתב מ"א אם אפשר לו לשייר בליל א' פרוסה
קטנה של כזית ישייר ויניחנה בליל ב' בין שתי השלימות כדי שיהיה לו לחם משנה מלבד הפרוסה
שמברך עליה על אכילת מצה כמו שנתבאר בסימן תע"ג. וכן להיפך אם אין מספיק לו ללילה
הראשונה במצה אחת לכל בני ביתו יקח פרוסה מן השניה וישאיר מצה א' וחציה לליל שניה דכיון
שהוא שעת הדחק יכול לסמוך על הפוסקים דס"ל דבליל פסח סגי לכתחלה בפרוסה ויברך
המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה שעל גבי השלמה ומהשלמה יעשה כריכה והאפיקומן:
ביאור
הלכה סימן תפב
* מצה משומרת -
עיין לעיל סימן תנ"ג ס"ד דמעיקר הדין די בשימור משעת טחינה וע"פ הדחק
די משעת לישה אלא שיש מחמירים שצריך שימור משעת קצירה. ולפיכך אם אין לו מצה משומרת
משעת קצירה רק כזית ושאר מצה שלו משומרות רק משעת לישה בזה יש לו לנהוג כמו שנוהגים
תדיר והיינו שיברך על כזית המשומר משעת קצירה המוציא וגם על אכילת מצה וכריכה יעשה
ממצה המשומרת משעת לישה וכן האפיקומן ג"כ ממצה זו כן מתבאר מדברי הט"ז וכן
דעת הגר"ז וח"א וכן מצדד בפמ"ג:
* מי שאין לו ב' הלילות
רק ג' מצות וכו' - עיין בא"ר שמצדד דאפשר דהפוסקים מיירו כשאין לו אלא ג' מצות
שמורות לבד אבל מצות שלנו כולם מקרי שמורות [דהם שמורות משעת לישה] יש לו ליקח בלילה
שניה משאר מצות וכתב הפמ"ג ע"ז וצע"ק כי משמע שמצת מצוה שיוצא י"ח
צריך שיאמר בעת עשיה הריני עושה לשם מצוה לצאת בה י"ח ובדיעבד במחשבה סגי ומצות
שלנו אע"פ שנעשה על ידי גדול בן דעת ומשומרת מחימוץ אין נעשה לצאת בה י"ח
אם לא שיאמר תחלה כל מה שאעשה יהיה לשום מצוה לצאת בה ידי חובה וצ"ע עכ"ל
וע"כ נלענ"ד דבזה יותר טוב שישאיר מצה אחת מן השלשה לליל שני כדי שיקיים
בה מ"ע דאכילת מצה וגם על אפיקומן ומשום לחם משנה יצרף מצה אחרת שאיננה שמורה: