גמ' פסחים דף ז.- ז:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן ושו"ע הוא 32:12 דקות
1) היתה לו עיסה
בביתו והוא טרוד במקום אחר וירא שמא תחמיץ, מבטלה בלבו קודם שתחמיץ
2)קודם שיתחיל
לבדוק יברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה י
מי שהניח עיסה מגולגלת בתוך ביתו ויצא ונזכר אחר שיצא והוא יושב לפני
רבו י והיה ירא שמא תחמיץ קודם שיבוא הרי זה מבטלה בלבו קודם שתחמיץ, אבל אם החמיצה
אין הביטול מועיל כלום אלא כבר עבר על לא יראה ולא ימצא וחייב לבער מיד כשיחזור לביתו.
טור אורח חיים סימן תמד
ארבעה עשר שחל להיות בשבת בודקין בליל י"ג ומבערין הכל לפני השבת
ומשיירין מזון ב' סעודות לצורך השבת דסעודה ג' זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה
לא במצה ולא בחמץ וטוב לעשותה בפירות ור"ת היה נוהג לעשותה במצה עשירה שנילושה
במי פירות וכן הורה רש"י לבער הכל לפני השבת ולשייר מזון ב' סעודות ולא לאכול
מצה כדי שיאכל אותה בלילה לתיאבון וטוב לבער בע"ש קודם חצות אע"פ שמותר לאחר
חצות שלא יבאו לטעות בשאר השנים לבער אחר חצות וביום השבת יבטל: תשובה לא"א הרא"ש
ז"ל ששאלת י"ד שחל להיות בשבת אם יכול לומר לעכו"ם להוליך המפה והקערות
חוץ לבית לא ידענא למה צריך להוציא המפה והקערות חוץ לבית אלא ינער המפה ויקנח הקדרות
יפה באצבעו ויטמנם מן העין עם שאר כלי חמץ שנשארו: ההולך ביום י"ד לדבר מצוה כגון
למול את בנו או לאכול סעודה ראשונה של אירוסין או של סבלונות בבית חמיו ונזכר שיש לו
חמץ בביתו אם יכול לחזור לביתו ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבערו על כמה הוא חוזר על
כביצה ואם לאו שאינו יכול לחזור או שהוא פחות מכביצה מבטלו בלבו ודיו: היה הולך להציל
מן הנהר ומן הדליקה ומיד העכו"ם יבטלנו בלבו ולא יחזור: היה הולך לעשות עירוב
כדי לילך לצורך דברי הרשות חוזר מיד ויבערו ואפי' הולך לערב כרי לילך ללמוד לפני רבו
חשוב דברי הרשות. היה לו עיסה בביתו והוא טרוד במקום א' וירא שמא תחמיץ מבטלו בלבו
במקום שהוא קודם שתחמיץ:
בית יוסף אורח חיים סימן תמד
ח היה לו עיסה בביתו והוא טרוד במקום אחר
וכו'. בפרק קמא (ז.) אהא דאמרינן דחמץ בזמן איסוריה לא מצי מבטל ליה פריך והא תניא
היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יום טוב בשלמא
שבת משכחת לה כגון שחל ארבעה עשר להיות בשבת אלא יום טוב בתר איסוריה הוא אמר רב אחא
בר יעקב הכא בתלמיד יושב לפני רבו עסקינן ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתיירא
שמא תחמיץ וקדים ומבטל לה מקמי דתחמיץ ופירש רש"י עיסה מגולגלת. שלא החמיצה ומפני
אימת כבוד רבו אינו יכול לקום ולילך ולאפותה: דקדים ומבטיל לה. בלבו דעדיין היא ברשותו
שלא נאסרה עליו: ואף על פי שכל סימן זה מיירי בקודם זמן איסור חמץ ודין זה מיירי אחר
זמן איסורו דמשום הכי צריך למהר לבטלה קודם שתחמיץ לא נמנע רבינו מלכתבו בסימן זה משום
דביום ארבעה עשר דביה מיירי סימן זה משש שעות ולמעלה הוי זמן איסור חמץ ולא מהני ביה
ביטול אלא קודם שתחמיץ דוקא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תמד סעיף ח
(לד) <י> היתה לו עיסה בביתו * (לה) והוא טרוד במקום אחר וירא שמא
תחמיץ, מבטלה בלבו קודם שתחמיץ; (לו) אבל אם החמיצה (לז) אין הביטול מועיל, אם הוא
אחר זמן איסורו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תמד סעיף ח
(לד) היתה לו עיסה - פי' אפילו אחר זמן איסורו די בביטול כיון שבאותה
שעה עדיין לא החמיץ הוי דינו כמו קודם זמן איסורו:
(לה) והוא טרוד במקום אחר - ר"ל שמחמת זה א"א לו לבוא לביתו
מיד לאפותה וירא שמא תחמיץ קודם שיבוא לביתו:
(לו) אבל אם החמיצה - ואם שהה העיסה שיעור מיל בודאי החמיצה ולא מהני
ביטול:
(לז) אין הביטול מועיל - ועובר בכל שעה על בל יראה וצריך לילך תיכף לביתו
ולבער:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תמד סעיף ח
* והוא טרוד במקום אחר - עיין מ"ב וה"ה כשאין לו מקום לאפותה
כ"כ בכלבו ופשוט:
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ו
כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם
שיתחיל לבדוק ה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ו ביעור חמץ,
ובודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ כמו שבארנו, ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך.
טור אורח חיים סימן תלב
וקודם שיתחיל לבדוק יברך בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ
שבדיקה זו תחלת ביעור ומיד (ס"א שמיד) אחר הבדיקה הוא מבטלו ובעל העיטור כתב איכא
מאן דמברך שהחיינו דהא מזמן לזמן קאתי ואיכא מאן דאמר דלא בריך דהא לא קבע ליה זימנא
דהא מפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפילו מראש השנה צריך לבדוק ומסתברא רשות הוא
ומאן דבעי מברך וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין מברך שהבדיקה היא לצורך הרגל
וסמכינן אזמן דרגל וכתב עוד א"א הרא"ש ז"ל יש אומרים שאין לבודק לדבר
עד שיגמור כל הבדיקה ויש מוסיפין עוד לומר שאם שח בדברים שלא מעין הבדיקה שצריך לחזור
ולברך וכל זה איננו שוה לי אלא שיש ליזהר שלא לדבר בין הברכה לתחלת הבדיקה אבל משהתחיל
לבדוק לא הוי שיחה הפסק מידי דהוה אישיבת סוכה והאדם המדבר בתוך סעודתו דלא הוי שיחה
הפסק להצריך לחזור ולברך על ישיבת סוכה וברכת המוציא ומיהו לכתחלה טוב ליזהר שלא לעסוק
בשיחה בטלה עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ.
ובברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים ואם בעל הבית אינו יכול לטרוח ולבדוק בכל המקומות שבבית
יעמיד כל בני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש במקומו על סמך הברכה שבירך
בעל הבית שעשרה שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולם:
בית יוסף אורח חיים סימן תלב
א וקודם שיתחיל לבדוק יברך על ביעור חמץ וכו'. מסקנא דגמרא בפרק קמא דפסחים
(ז:) וכבר האריכו שם הרא"ש (סי' י) והר"ן (ג: ד"ה וקשיא) בטעם למה בקצת
ברכות מברכין בעל וקצתם מברכין בלמ"ד וגם הרמב"ם כתב בזה בסוף הלכות ברכות
(פי"א הט"ו):
ומה שכתב רבינו שבדיקה תחלת ביעור וכו'. אפשר שבא ליישב דלא תקשה מאחר
שהברכה היא על הביעור היה לו לברך סמוך לביעור דהיינו אחר הבדיקה ולמה אנו אומרים שיברך
קודם שיתחיל לבדוק לכך כתב דבדיקה לא הויא הפסק דתחלת ביעור היא ואפשר לומר שבא ליישב
דלא תיקשי לן שלא היה לנו לברך אלא על בדיקת חמץ וכן כתב שם הרא"ש וזה לשונו ומן
הראוי שיברך קודם בדיקה על בדיקת חמץ ותקנו לומר על ביעור לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא
מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית
ואז מבערו מן הבית ועל עסק זה נגררה הברכה על בדיקה שהיא תחלת הביעור ונגמר בשעה חמישית
עכ"ל ואם תאמר יברך על ביטול חמץ ויש לומר משום דביטול הוי בלב ואין מברכין על
דברים שבלב ועוד יש לומר דבכלל ביעור ישנו לשון ביטול ואין בכלל לשון ביטול ביעור ואם
תאמר סוף סוף יותר היה ראוי לברך על בדיקת חמץ שהוא מתחיל בה מיד יש לומר שאין הבדיקה
תכלית המצוה שהרי מי שבדק ולא ביער או ביטל לא עשה כלום: וכתב הכל בו (סי' מח דף ו
ע"ג) אם לא בירך קודם שיתחיל לבדוק מברך כל זמן שלא סיים בדיקתו דכל מצוה שיש
לה משך זמן כל היכא דבריך מקמי סיום המצוה עובר לעשייתו הוי:
ובעל העיטור כתב (ח"ב הל' בעור חמץ קכ ע"ג) איכא מאן דמברך
שהחיינו וכו'. אין הלשון מדוקדק דמשמע דבעל העיטור בא לחלוק על מה שקדם ואינו כן דאין
זה ענין לזה וכך היה לו לכתוב כתב בעל העיטור אלא דלא דק: ושתי סברות אלו שכתב בעל
העיטור כתבן הרשב"א בתשובה (ח"א סי' רכג) ועל דברי האומר שאין לברך משום
דלא קביע ליה זימנא דהא מפרש בים וכו' סיים וכתב ואינו דומה לקריאת מגילה שאף על פי
שמקדימין ליום הכניסה ויש לה זמנים הרבה (מגילה ב.) אפילו הכי אומרים זמן דשאני התם
דזמנים אלו תקנו חכמים לא פחות ולא יתר מה שאין כן כאן שאין לו זמן קבוע אלא אפילו
מתחלת השנה ואנו אין דרכינו לומר זמן עכ"ל:
ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך. תימה מפני שהוא רשות היה לנו להחמיר
ולומר מספק לא יברך וכן יש לתמוה על מה שאמר בסוף פרק בכל (מברכין) [מערבין] (עירובין
מ:) שהחיינו אקרא חדתא הוי רשות מיהו בההיא איכא למימר דקים להו לרבנן דהכי תיקנו מעיקרא
לברך זמן אקרא חדתא אם ירצה:
ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאין מברך שהבדיקה היא לצורך המועד
וכו'. בתשובות כלל כ"ה (סי' ג) ובפרק קמא דפסחים (סי' י) וכתב מידי דהוי אעושה
סוכה ולולב לעצמו דמחוייב לברך שהחיינו בעשייתן (סוכה מו.) אלא סמכינן לה אזמן דרגל:
וכתב עוד אדוני אבי ז"ל שאין לבודק לדבר עד שיגמור וכו' עד סוף הסימן.
הכל שם אלא שבמקום וכל זה איננו שוה לי כתוב בפסקים וכל זה אינו נראה לי אבל בתשובות
(כלל יד סי' ג) כתב אינו שוה לי. וכדברי הרא"ש כתב הרשב"א בתשובה (ח"א
סי' רמד) כתבתיה בסימן תרצ"ב (ד"ה ומ"ש רבינו):
שולחן ערוך אורח חיים סימן תלב סעיף א
(א) קודם שיתחיל לבדוק (ב) יברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו (ג) א [א]
<א> על ביעור חמץ. (ואם התחיל לבדוק בלא ברכה, יברך (ד) ב <ב> כל זמן
[ב] שלא יסיים בדיקתו, כל בו); (ה) ג <ג> ויזהר שלא ידבר בין הברכה לתחלת
הבדיקה. (ו) ד וטוב שלא ידבר בדברים אחרים עד שיגמור כל הבדיקה, כדי שישים אל לבו לבדוק
בכל המקומות שמכניסים בו חמץ.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תלב סעיף א
(א) קודם שיתחיל לבדוק - כדי שתהא הברכה עובר לעשייתן:
(ב) יברך - י"א שטוב שיטול ידיו קודם והוא רק משום נקיות:
(ג) על ביעור חמץ - דאע"ג דאינו מבער עד למחר מ"מ כיון דבדיקה
זו לצורך ביעור הוי מעין הביעור ואין מברכין על בדיקת חמץ דאין זה סוף מצותו וגם אין
מברכין על ביטול חמץ כיון דעיקר הביטול תלוי בלב ואין מברכין על דברים שבלב. אם בירך
לבער יצא [אחרונים]:
(ד) כ"ז שלא סיים בדיקתו - דכל זמן שלא סיים מקרי עדיין עובר לעשייתו.
ואם כבר סיים הבדיקה לא יברך עכשיו אלא יברך למחר בשעת שריפה דהא מברכין על ביעור חמץ
ואע"פ שבטלו אתמול בשעת בדיקה מ"מ חייב לשרפו מתקנת חכמים ועוד דהא אז אמר
כל חמירא דלא חזיתיה והחמץ שראה לא ביטל [ט"ז ומ"א וש"א] ויש מאחרונים
דס"ל דלא נתקנה הברכה כ"א בעת הבדיקה ולדעתם יברך בשעת שריפה בלא שם ומלכות.
ונראה שהרוצה לסמוך ולברך אין מוחין בידו דיש לו על מי לסמוך:
(ה) ויזהר שלא ידבר - ובדיעבד אם שח בדברים שאין צורך הבדיקה יחזור ויברך
דהפסיק בין הברכה להמצוה:
(ו) וטוב וכו' - ובזה אין צריך לחזור ולברך כיון שכבר התחיל המצוה ובדברים
שהם צורך הבדיקה גם לכתחלה יוכל לדבר שזה אין חשיב הפסק כלל [אחרונים]: