גמ' פסחים דף ח. – י:
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן ושו"ע הוא 26:11
דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים
הוא 12:37 דקות
.
1)חורי הבית
וזיזין הבולטים, מהכתלים, שאינם גבוהים הרבה ולא נמוכים הרבה, צריכים בדיקה
3)אוצרות יין שאין
מסתפק מהם, וכן מתבן וכיוצא בו, אינם צריכים בדיקה
4)חור שבין יהודי
לחבירו, כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת
5)בתי כנסיות ובתי
מדרשות צריכים בדיקה
6)אחר הבדיקה יהא
נזהר בחמץ שמשייר להצניע כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת
7)לא בדק בליל
י"ד, יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ב הלכה ו
חורי הבית התחתונים והעליונים וגג היציע ורפת בקר ולולין ומתבן ואוצרות
יין ואוצרות שמן שאינו מסתפק מהן ובית דגים גדולים אינן צריכין בדיקה אלא אם כן הכניס
להן חמץ, אבל אוצרות שכר ואוצרות יין שמסתפק ממנו ובית המלח ובית השעוה ובית דגים קטנים
ובית העצים ובית המוריס וחורי הבית האמצעיים וכיוצא באלו צריכין בדיקה שסתמן שמכניסין
להן חמץ, ואם ידע בודאי שלא הכניס שם חמץ אינו צריך בדיקה, וכשבודק המרתף בודק ממנו
שתי שורות החיצונות שהן העליונה ושלמטה ו ממנה. +/השגת הראב"ד/ ואוצרות יין ואוצרות
שמן שאינו מסתפק מהן. א"א טעה בשמן שאע"פ שמסתפק מהן אינו צריך לפי שיש קבע
לסיפוקו.+
טור אורח חיים סימן תלג
ובודק בכל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהן חמץ כגון אוצרות יין שמסתפקין
מהן ובמקום שמצניעין שם דגים קטנים והמלח והעצים והנרות והתמרים שפעמים שהם כלים בתוך
הסעודה והשמש הולך להביא מהם ופתו בידו ומטעם זה כל חדרי הבית והעליה צריכין בדיקה
שפעמים אדם נכנס בהן ופתו בידו: ואוצרות שכר במקום שרגילין בו חשיבי כאוצרות יין להצריכן
בדיקה במסתפק מהן אבל אוצרות יין שאין מסתפק מהן ואוצרות שמן אפילו אם נסתפק מהן ומקום
שמצניעין שם דגים גדולים אין צריכין בדיקה שאין דרך לכנוס בהן בתוך הסעודה מפני שידוע
כמה צריכין לסעודה ומביאין הכל קודם הסעודה וחורי הבית וזיזין הבולטין מן הכותלין שאין
גבוהין הרבה ולא נמוכין הרבה צריכין בדיקה אבל הגבוהין שאין יד האדם מגעת שם והנמוכין
פחות מג' טפחים אין צריכין בדיקה ובירושלמי חשיב גבוהים למעלה מי' טפחים ואינו נראה
שעיקר תשמיש אדם הוא למעלה מי' אלא כדפרישית שאין יד האדם מגעת שם: גג היציע והמגדל
שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש א"צ בדיקה אפילו הוא בתוך הבית וכן רפת בקר ולולין
של תרנגולים ומתבן וכן חצר אינה צריכה בדיקה לפי שהעופות לא יניחו שום חמץ שלא יאכלוהו:
חור שבין יהודי לחבירו כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו ודיו ושבין
יהודי לעכו"ם אין צריך בדיקה כלל: כותל שנשתמשו בו חמץ בחורין ונפל ונעשה גל אפילו
אינו גבוה ג' טפחים כדי חפישת הכלב א"צ לבדוק תחתיו כיון שיש בו סכנת עקרב שמצויין
בגלים חיישינן שמא אחר שישלים בדיקתו שאין עסוק במצוה יחפש אחר מחט שנאבד לו ויבא לידי
סכנה והני מילי בסתם אבל בידוע שיש תחתיו חמץ אם אינו גבוה ג' טפחים צריך לבדוק אחריו
ולהוציאו משם במרא וחצינא בענין שאין בו סכנה ואם יש עליו גובה ג' טפחים מבטלו בלבו
ודיו: מטה החולקת כל הבית מכותל לכותל קאמר רשב"ג אם יש תחתיה עצים ואבנים א"צ
לבדוק אלא צדה החיצון שכלפי החוץ ואם אין תחתיה עצים ואבנים אם היא גבוהה בודק אף צדה
הפנימי שיכול לעבור תחתיה ואם היא נמוכה א"צ לבדוק צדה הפנימי שאינו יכול לעבור
תחתיה וא"א הרא"ש ז"ל לא הביא זה בפסקיו ולא רב אלפס ואפשר משום שהן
דברי יחיד דלרבנן לעולם אינו בודק אלא צד החיצון: מרתף שמסדרין בו שורות של חביות זו
אצל זו עד שנתמלא כולו וחוזרים ומסדרים שורות אחרות על התחתונות עד הקורה א"צ
לבדוק אלא שורה העליונה פי' שורה אחת על פני רוחב המרתף ולא על כל שטח המרתף אלא עליונה
הרואה את הקורה ואת הפתח ואחרת למטה ממנה ויש פוסקין העליונה כדפרישית ואחרת לפנים
ממנה וא"א הרא"ש ז"ל פסק כסברא ראשונה: ירושלמי בתי כנסיות ובתי מדרשות
צריכין בדיקה שמכניסין בהן חמץ בעבורים ובראשי החדשים פי' בסעודה שעושין בעיבור השנה
ובעיבור ר"ח הילכך שלנו נמי צריכין בדיקה לפי שהתינוקות מכניסין בהם חמץ: כתב
ראב"ן בני אדם המכבדין חדריהם בי"ג בניסן ומכוונין לבדוק החמץ ולבער ונזהרין
שלא להכניס שם עוד חמץ אע"פ כן צריכין בדיקה בליל י"ד:
בית יוסף אורח חיים סימן תלג
ד (ב) גם מה שכתב אבל הגבוהין שאין יד האדם
מגעת שם והנמוכין פחות משלשה טפחים. הם דברי עצמו דבברייתא (ח.) לא קתני אלא הגבוהין
והנמוכין סתם:
ד (ג) ומה שכתב על הירושלמי שאינו נראה
מפני שעיקר תשמיש האדם הוא למעלה מעשרה. יש לומר דהנחת חמץ בחורין ובזיזין התינוקות
מצויין בו יותר מהגדולים וכיון דקטנים אין תשמישן אלא בתוך עשרה אין החורין והזיזין
צריכין בדיקה אלא כשאינן גבוהים יותר מעשרה ומיהו רבינו ירוחם (שם ע"ד) כתב כדברי
רבינו וכן מצאתי בתשובות הרא"ש (כלל יד סי' ג):
שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג סעיף ד
חורי הבית וזיזין הבולטים, מהכתלים, <ד> שאינם גבוהים הרבה ולא
נמוכים הרבה, (יח) צריכים בדיקה; אבל הגבוהים שאין יד האדם מגעת שם, והנמוכים (יט)
ח פחות משלשה טפחים, (כ) אינם צריכים בדיקה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג סעיף ד
(יח) צריכין בדיקה - לפי שדרך להשתמש בהן ויש לחוש שמא נשאר שם מעט חמץ:
(יט) פחות משלשה טפחים - שמן הסתם לא נשתמשו בו אבל אם ידוע לו שנשתמש
בהן חמץ באותה שנה אפילו פ"א הרי הן צריכין בדיקה. ובבית שהתינוקות מצויין
בו בכ"ג צריכין בדיקה שמא הניחו שם התינוקות מעט חמץ:
(כ) א"צ בדיקה - ועל גבי התנורים שרגילין להשתמש שם צריך בדיקה ופשוט
דגם בכל החורים שסביבותיהן צריך בדיקה:
בית יוסף אורח חיים סימן תלג
ו (ב) ומה שכתב רבינו לפי שהעופות לא יניחו שם חמץ וכו'. לא קאי אלא לחצר
ולול של תרנגולים דבחצר נמי שייך טעמא דעופות כדקאמר בגמרא (ח.) מפני שהעורבים מצויין
שם וכן כתב רבינו ירוחם (שם לט.) אהא דחצר אינה צריכה בדיקה דהוא הדין לקרקע הבית שהתרנגולים
מצויין שם:
אבל רפת בקר. פירש רש"י שאם היה שם חמץ הבהמות יאכלוהו ומתבן בית
התבן דמה דרכו של חמץ שם: וכתב הר"ן (ד: ד"ה חצר) דהא דחצר אינה צריכה בדיקה
דוקא אמצעה של חצר אבל חורין צריכין בדיקה וכן דעת הרמב"ם (פ"ב ה"ד)
וכן כתב ספר מצוות קטן (סי' צח עמ' עג) ואמצע החצר אין צריך בדיקה וכתוב שם נראה שרצה
לומר מספק חמץ אבל ודאי חמץ לא ובהגהות (מיימוניות פ"ג אות כ) כתוב קודם זמן איסורו
יכול להשליכו בכל מקום שהעורבים מצויים שם הואיל ועדיין לא נאסר בהנאה ובהכי איירי
ההיא דחצר אין צריך בדיקה ואם ימצא חמץ אחר זמן איסורו אין להניחו שמה כדי שיקחוהו
העורבים דעיקר ביעור חמץ הוא שריפה עד כאן לשונו ובסימן תמ"ו (קפט: ד"ה ומ"ש
אם) אכתוב בדעת רבינו בזה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג סעיף ו
רפת של בקר אינו צריך בדיקה, שאם היה שם חמץ הבהמות יאכלוהו. וכן (כד)
ט לול של תרנגולים אינו צריך בדיקה, מפני שאם היה שם חמץ התרנגולים יאכלוהו. וכן (כה)
אמצעה של חצר אינו צריך בדיקה, שאם היה שם חמץ העורבים ושאר עופות המצוים שם יאכלוהו.
והני מילי מספק חמץ, (כו) אבל ודאי חמץ (כז) לא. הגה: (כח) י <ה> אבל לקמן סימן
תמ"ה סעיף ג' מבואר דמותר להשליך חמץ במקום שהעופות מצויים, כל שכן שאין צריך
לבער משם אפילו חמץ ודאי, עד לאחר זמן איסורו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג סעיף ו
(כד) לול - וה"ה קרקע הבית שהתרנגולים מצויים שם א"צ בדיקה
ומ"מ צריך לכבד תחת המטות כי לפעמים נגרר שם ע"י התרנגולים חתיכה גדולה של
חמץ שא"א להם לאכלה או לסיבה אחרת. ובמקום שאוכלין כל השנה וליכא שם תרנגולין
לכו"ע צריך לבדוק תחת הספסלין והשלחנות שמצוי ליפול שם חמץ ויש אומרים דאף
בדאיכא תרנגולין בבית כל שאכלו שם חמץ סמוך לפסח הוי כמו חמץ ודאי דאי אפשר שלא יפול
חמץ על הקרקע ואין ספק אכילת תרנגולים מוציא מידי ודאי חמץ וצריך בדיקה כדין:
(כה) אמצעה של חצר - לאו דוקא אמצעה דהוא הדין לצדדי החצר ואתי לאפוקי
רק חורין שבצדדי החצר דצריך בדיקה:
(כו) אבל ודאי וכו' - דבודאי חמץ לא סמכינן ע"ז וצריך בדיקה דאין
ספק מוציא מידי ודאי וכ"ש במקום שמעמידין אווזים בלול שלהן ומניחין לפניהם בחוץ
כלי עם שבולת שועל ושעורין שע"י אכילתם נופלים הגרעינים בחוץ וא"א להם לאכול
משם דבודאי צריך בדיקה דהרי זה חמץ גמור ששורין הגרעינים במים [ח"א]:
(כז) לא - עיין במ"א שדעתו דמה שהכניסו שם חמץ זמן רב קודם פסח וסמוך
לפסח נשמר שלא יפול שם חמץ א"צ לבדוק ואפשר דכל שלשים יום מקרי סמוך לפסח אבל
דעת המקור חיים דדוקא מה שהיה בליל י"ד אחר שהגיע זמן הבדיקה דאז לא סמכינן שיאכלוהו
עופות אבל מה שהיה ודאי קודם לזה לא מקרי ודאי חמץ וא"צ בדיקה:
(כח) אבל לקמן וכו' - הנה האחרונים האריכו ליישב הסתירה ולדינא הסכימו
כמה אחרונים דלחצר שלו או של שותפין אסור לזרוק חמץ על סמך שיאכלוהו עורבים ועופות
וגם בדיעבד אם זרק צריך לבדוק ולבער אבל למקום מופקר לרבים כגון רחוב מותר להשליך שם
חמצו ולהפקירו קודם זמן איסורו ואם לא אכלוהו העורבים ונשאר עד אחר זמן איסורו לא איכפת
לן כיון שכבר יצא מרשותו דומיא דמוכר לעכו"ם קודם זמן איסורו:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תמה סעיף ג
(טז) <ה> קודם זמן איסורו יכול להשליכו (יז) ז במקום שהעורבים מצויים
שם; [ו*] ואם מצאו אחר זמן איסורו, שלא אכלוהו העורבים, אף על פי שהמקום הפקר לא יניחנו
שם (יח) אלא יבערנו. (ואם לא מצא חמץ כשבדק ישרוף הכלי
שלקח לבדיקה, כדי שלא ישכח חובת ביעור) (מהרי"ל).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תמה סעיף ג
(טז) קודם זמן איסורו - דלאחר זמן איסורו לא מהני שיפקירו שהרי בלא"ה
הוציא הכתוב מרשותו ואסרו בהנאה אלא חייב להשביתו ולבערו וכדלעיל:
(יז) במקום שהעורבים מצויים - ותלינן שיאכלוהו ועיין לעיל בסימן תל"ג
ס"ו שהעתקנו דדעת כמה אחרונים דדין זה אינו אלא ברחוב שהוא מקום הפקר ולא בחצרו:
(יח) אלא יבערנו - והאחרונים חולקין ע"ז דאם הפקירו וזרקו למקום
הפקר קודם זמן האיסור שוב אין עליו חובת ביעור כמ"ש סימן תל"ג [ויש מצדדין
לפרש דגם דעת השו"ע כן הוא אלא דמיירי בגווני אחריתא עיין במ"א וח"י
וש"א] אלא דאפילו אם הניחו במקום המופקר לכל צריך שיפקירנו לגמרי בפיו ובלבו ולא
יהיה בדעתו בשעת הפקר לחזור ולזכות בו לאחר הפסח שאם יש בדעתו כן אינו הפקר גמור כל
זמן שלא זכה בו אחר:
בית יוסף אורח חיים סימן תלג
ג (א), ז (א) ובודק בכל המקומות שיש לחוש
שמא הכניסו בהם חמץ כגון אוצרות יין וכו' עד ושבין יהודי לגוי אין צריך בדיקה כלל.
הכל בפרק קמא דפסחים (ח.):
ג (ב) אך מה שכתב ומטעם זה כל חדרי הבית
והעליות צריכין בדיקה וכו'. הם דברי עצמו:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג סעיף ג
בודק כל המקומות (יג) שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ. ולכן (יד) כל חדרי
הבית והעליות צריכים בדיקה; שפעמים אדם נכנס בהם ופתו בידו. אבל אוצרות יין (טו) ז
שאין מסתפק (טז) מהם, וכן מתבן וכיוצא בו, (יז) אינם צריכים בדיקה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג סעיף ג
(יג) שיש לחוש שמא הכניסו וכו' - ר"ל לא מיבעיא מקומות שמשתמשין
בהן חמץ פשיטא דצריך בדיקה אלא אפילו מקום שאין רגיל להשתמש בו חמץ כל השנה רק שיש
לחוש שמא הכניס שם חמץ באקראי ג"כ צריך בדיקה וכדמפרש לקמיה:
(יד) כל חדרי הבית - היינו אפילו חדרים שמחזיקים בהם משכנות שלפעמים נכנס
לתוכו באמצע הסעודה להחזיר המשכון לבעליו ויש לחוש שמא שכח שם פתו וה"ה כל כיוצא
בו כגון מרתפות שמונחים שם פירות וכבושים וגבינות וכיו"ב שדרך ליכנס שם בתוך הסעודה
ליטלם וכן בית העצים ונרות ג"כ דרך השמש ליכנס בתוך הסעודה ליקח נרות להאיר ועצים
לצורך התבשילין:
(טו) שאין מסתפק וכו' - דבמסתפק בהן פעמים אדם נכנס בתוך הסעודה ופתו
בידו להביא עוד יין לסעודתו וה"ה אוצרות של שאר משקין במקום שרגילין בשתייתו צריכין
בדיקה:
(טז) מהם - ואוצרות שמסתפק ממנו ויש לו קבע שנוטל בפעם א' מה שצריך לסעודה
א"צ בדיקה כיון שאין רגילים ליכנס בו באמצע הסעודה [אחרונים]:
(יז) א"צ בדיקה - שמסתמא אין מכניסין בהן חמץ אלא א"כ יודע
שהכניס בהם חמץ:
בית יוסף אורח חיים סימן תלג
ז (ב) ובחור שבין יהודי לארמאי וכו'. תניא
בגמרא (ח:) בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו פלימו אומר כל עיקר אינו בודק
מפני הסכנה שמא יאמר הגוי כשפים הוא עושה לו ואף על גב דשלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא
דשכיח היזקא שאני וכתב הרא"ש (סי' יג) וכיון דסכנה הוא עבדינן כפלימו וכן פסק
הרמב"ם (פ"ב ה"ה):
שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג סעיף ז
חור שבין יהודי לחבירו, כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת (כט) יא והשאר
מבטל בלבו, ודיו; <ו> ושבין יהודי לא"י אינו צריך בדיקה כלל, (ל) שמא יאמר:
כשפים הוא עושה לי ונמצא (לא) יב בא לידי סכנה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג סעיף ז
(כט) והשאר מבטל בלבו - דשמא נתגלגל שם בחור. ואפילו אם היה שם בודאי
חמץ מהני ג"כ הבטול דלא הוי כמטמין בבור כיון דלא עביד בידים וע"ל סימן תל"ו
אם מותר ליהנות מחמץ כזה אחר הפסח:
(ל) שמא יאמר כשפים וכו' - במה שהוא מחפש בלילה לאור הנר בחורין ומ"מ
למחר ביום ארבעה עשר יבדוק לאור היום שבזה לא יבוא עכו"ם לחשדו:
(לא) בא לידי סכנה - ואע"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח
הזיקא שאני ואף שפטרוהו מטעם זה מבדיקה בלילה מ"מ בטול צריך וכתבו האחרונים דגם
בודאי חמץ אינו צריך בדיקה בלילה אלא ביום לאור היום ובטול בודאי בעינן בזה וכנ"ל:
בית יוסף אורח חיים סימן תלג
י ירושלמי. בפרק (א ה"א):
ומה שכתב הלכך שלנו נמי צריכין בדיקה וכו'. כן כתב גם כן הר"ן בסוף
פרק קמא דפסחים (ד: סוד"ה חצר):
שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג
סעיף י
בתי כנסיות ובתי מדרשות (מג) יט צריכים בדיקה מפני שהתינוקות מכניסים
בהם חמץ.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תלג סעיף י
(מג) צריכים בדיקה - בליל י"ד לאור הנר והשמשים אינם נזהרים לבדוק
בלילה אלא מכבדין היטב ביום ולא יפה הם עושים וצריך להזהירם ע"כ שיקיימו מצות
חכמים כתיקונה ויכולים לברך על בדיקה זו אבל א"צ לבטל אחר הבדיקה לפי שאינם יכולים
לבטל ולהפקיר חמץ שאינו שלהם. ואם עבר ולא בדק הבתי כנסיות וב"מ בליל י"ד
יכול לבודקם לכתחלה ביום י"ד לאור היום וא"צ לבדוק לאור הנר לפי שדרך להרבות
בהם חלונות ויש בהם אורה גדולה ודינם כדין אכסדרה שנתבאר בס"א [אחרונים] אכן לפי
מה שכתבנו לעיל בסק"ז דאם יש זכוכית בחלונות שוב אפילו נגד החלון ממש אין דינו
כאכסדרה א"כ ה"נ בעינן שכשבודקם ביום לאור החמה יפתח החלונות:
שו"ת יביע אומר חלק ז - או"ח סימן מג
נשאלתי האם יש להחמיר להצריך לבדוק הספרים מחשש פירורי חמץ, כי יתכן שבעת
אכילתו במשך ימות השנה, תוך כדי עיון בספר, נפלו פירורים מן החמץ לתוכם. או אין צריך
לטרוח בכך, ודיו בביטול החמץ בערב פסח.
ואמנם ראיתי להגאון החזון איש (סימן קטז אות יג ויח) שאחר שהאריך למעניתו
בענינים אלו, העלה, דאע"ג דאמרינן בפסחים (ו ב) פירורים לא חשיבי ובטלי ממילא,
מ"מ לענין חיוב מחיצה אין חילוק בין פירורים לגלוסקא יפה, הילכך חייבים לבדוק
את הספרים משום חשש פירורי חמץ אע"פ שאין בהם כזית. ע"ש. אולם לפי המבואר
לעיל מהראשונים והאחרונים חומרא יתרה היא מאד, ואין לזה שום יסוד בהלכה, ולית דחש להא
כלל. ולא חזינן לרבנן קשישאי המתחסדים עם קונם שיחושו לכך כלל וכלל. ופוק חזי מאי עמא
דבר. וכן ראיתי לידידי רב חביבא נברשתא דדהבא הגרב"צ אבא שאול נר"ו בשו"ת
אור לציון (סימן לב). שהעיר כן בקצרה ע"ד החזון איש הנ"ל. (ואין הפנאי מסכים
עמי לפלפל בדברי קדשו. ועוד חזון למועד). בהא סלקינן ובהא נחתינן שפירורי פת שבספרים
בטילי במיעוטייהו, ובביטול כל חמירא בודאי דסגי להו. ואין צורך להעמיד מחיצה בפני הספרים
שנשתמשו בהם בכל ימות השנה בשעת סעודה. ומותר ללמוד בהם בפסח מבלי לבדוק אחר פירורי
חמץ שנפלו לתוכם. וכן עיקר להלכה ולמעשה.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ב הלכה ז
אין חוששין שמא גררה חלדה חמץ למקום שאין מכניסין בו חמץ שאם נחוש מבית
לבית נחוש מעיר לעיר ואין לדבר סוף, בדק ליל ארבעה עשר והניח עשר חלות ומצא ז תשע הרי
זה חושש וצריך לבדוק פעם שניה שהרי גררה חלדה או עכבר בודאי.
בית יוסף אורח חיים סימן תלד
א ואחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשיירין להצניעו
וכו'. משנה בפרק קמא (ט.) אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית ומקשי עלה בגמרא (ט:)
מדקתני סיפא מה שמשייר יניחנו בצנעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו ואמר רבא הכי קאמר
מה שמשייר יניחנו בצנעה שמא תטול חולדה בפנינו ויהא צריך בדיקה אחריו ורב מרי אמר גזירה
שמא יניח עשר וימצא תשע:
ואם כפה עליו כלי ולא מצאו וכו'. ירושלמי (פסחים פ"א ה"ג) כתבו
הרא"ש שם (סי' יד) כיצד הוא עושה כופה עליו את הכלי כפה ולא מצאו אני אומר יד
נטלתו לא כפה ולא מצאו צריך לבדוק את הבית: כתב הר"ן (ה. סוף דיבור ראשון) היכא
שצריך לבדוק פעם אחרת צריך לבטל פעם אחרת שהרי חמץ זה שגררה חולדה מתוך הבית לא נתבטל
הילכך צריך ביטול:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תלד סעיף א
(א) א אחר הבדיקה יהא נזהר <א> בחמץ (ב) שמשייר להצניע (ג) כדי
שלא יצטרך בדיקה אחרת, כגון * <ב> אם ב יטלנו עכבר בפניו או אם יחסר לחמו כגון
שיניח עשר ככרות וימצא תשע, אבל בסתם שאינו יודע אם חסר ממנו אם לאו, לא. ואם כפה עליו
כלי ולא מצאו, (ד) ג אינו צריך לבדוק, שודאי אדם נטלו. לכך (ה) ד יכפה עליו כלי או
יתלנו באויר * או יניחנו בתיבה, מקום שאין עכבר יכול לבא.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תלד סעיף א
(א) אחר הבדיקה - וה"ה בשעת הבדיקה יצניע החמץ שרוצה לאכול דיש לחוש
דלאחר שהשלים לבדוק זוית אחת וילך לבדוק זוית אחרת יטול עכבר לפנינו ויגררנו לזוית
שכבר בדק:
(ב) שמשייר - לאכילתו וה"ה החמץ שמוצא בבדיקתו ומניחו כדי לבער למחר
והעולם אין מצניעים אלא החמץ שמוצאין בשעת בדיקה אבל שאר החמץ אין נזהרין בהן ומוליכין
אנה ואנה ולא שפיר עבדי:
(ג) כדי שלא יצטרך בדיקה וכו' - ומ"מ א"צ לברך שנית על בדיקה
זו. ואם בדק ולא מצאו צריך לבטל פעם אחרת דזה החמץ שגרר העכבר אחר הבדיקה לא היה בכלל
הביטול שהרי שייר אותו למאכלו או כדי לבערו למחר ומיהו אנו נוהגין בלא"ה לבטל
שנית בשעת השריפה:
(ד) אינו צריך לבדוק - ודוקא בהניח במקום גבוה שאין יד התינוקות ממשמשין
שם:
(ה) יכפה עליו כלי - וליתן החמץ בכלי ולכסותו אסור מפני שדרכן של שרצים
לגלות אבל כשכופה עליו כלי רחב אין יכולין לגלות [מ"א וש"א]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תלד סעיף א
* אם יטלנו עכבר בפניו - ולא אמרינן דעכבר אכלתו דספק אכילה אינו מוציא
מידי ודאי חמץ [גמרא]:
* או יניחנו בתיבה מקום שאין עכבר יכול לבוא - ר"ל דסתם תיבות חתורות
הן אצל עכברים כמ"ש בחו"מ סימן רצ"א סי"ג בהג"ה ולכן דקדק
וכתב מקום שאין וכו' היינו שיזהר להניח שם באופן שהעכבר לא יוכל להגיע לשם [הגר"א
ונסתלק בזה קושית הבה"ט]:
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ה
מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל ארבעה עשר בודק בארבעה עשר בשחרית, לא בדק
בשחרית בודק בשעת הביעור, לא בדק בשעת הביעור בודק בתוך החג, עבר הרגל ולא בדק בודק
ד אחר הרגל כדי שיבער מה שימצא מחמץ שעבר עליו הפסח מפני שהוא אסור בהנייה.
טור אורח חיים סימן תלה
לא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום לא
בדק כל יום י"ד יבדוק בתוך הפסח לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח שלא יכשל בחמץ
שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה ועל הבדיקה שלאחר הפסח לא יברך כלל:
בית יוסף אורח חיים סימן תלה
א לא בדק בליל ארבעה עשר יבדוק ביום ארבעה
עשר וכו'. משנה בפרק קמא דפסחים (י:) וחכמים אומרים לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה
עשר לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ופירשו
התוספות (ד"ה ואם) בתוך המועד היינו מתחלת שבע עד סוף הפסח ולאחר המועד יבדוק
כדי שלא יתערב לו חמץ של איסור בשל היתר ויאכלנו וכן פירשו הרי"ף (ד:) והרמב"ם
(חו"מ פ"ג ה"ה) ואף על גב דאחר הפסח לא מיתסר אלא מדרבנן כי היכי דקנסוהו
לאסרו ואפילו בהנאה עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה להצריכו אף בדיקה וזה שלא כדברי רש"י
שפירש דיבדוק בתוך המועד היינו בשעה ששית ויבדוק לאחר המועד היינו לאחר הביעור עד שתחשך
ומשמע דמשתחשך ואילך לא יבדוק וכתב הר"ן (ד"ה ובודקין) שטעמו דכל היכא דענוש
כרת מודו רבנן דאפילו מחזר עליו לשרפו חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה וכתבו הר"ן
והרב המגיד שאין דברי רש"י נכונים:
ועל הבדיקה שלאחר הפסח לא יברך כלל. כן כתב הרמב"ם (שם ה"ו)
וכתב הרב המגיד שהטעם מאחר שהוא אוכל חמץ ואינו בודק אלא להבדיל בין חמץ זה שעבר עליו
הפסח לחמץ אחר היאך יברך על ביעור חמץ אבל בתוך הרגל שהוא מצווה שלא יראה שום חמץ ברשותו
ודאי יש לו לברך ודבר ברור הוא זה עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תלה
סעיף א
לא בדק בליל י"ד, יבדוק (א) ביום י"ד (ב) באיזו שעה שיזכור
מהיום. לא בדק כל יום י"ד, (ג) א <א> יבדוק בתוך הפסח. לא בדק בתוך הפסח,
(ד) יבדוק לאחר הפסח, כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה; ועל הבדיקה
שלאחר הפסח (ה) ב [ג] <ב> לא יברך.
משנה ברורה סימן תלה
(א) ביום י"ד - ואחר הבדיקה יבטל אם עדיין לא הגיע שעה ששית דאח"כ
אין בידו לבטלו וכדלעיל בסימן תל"ד רק בדיקה וביעור לבד:
(ב) באיזה שעה שיזכור מהיום - ולאחר שנזכר מחויב לבדוק תיכף שמא ישכח
עוד הפעם:
(ג) יבדוק בתוך הפסח - ואפילו כבר ביטל ואפילו ביו"ט עצמו בודק אע"פ
שאינו יכול לשרפו ביו"ט מ"מ יוכל לכפות עליו כלי עד מוצאי יו"ט כדלקמן
בסימן תמ"ו ויש חולקין וסוברין דביו"ט לא יבדוק רק בחולו של מועד והפר"ח
הכריע דאם לא ביטל חמצו קודם הפסח אפשר שיבדוק אף ביו"ט ואם כבר ביטל בודאי לא
יבדוק רק בחוה"מ. מי שלא בדק קודם זמן איסורו ומת אם כוונו היורשים לזכות בהחמץ
וחצרם קונה להם פשיטא דעברו בבל יראה וצריכין מדינא לבדוק ולבערו ואם לא עשו כן ועבר
הפסח אסור כדין חמץ שעבר עליו הפסח אך אם לא כוונו לזכות א"צ לבער [אם לא שמשתמשין
שם באותו חדר דאז בכל גווני צריכין לבער משום דלמא אתי למיכל מיניה] דאין אדם מוריש
איסורא לבריה ויש חולקין וסוברין דבכל גווני מחוייבין היורשין לבדוק ולבער:
(ד) יבדוק לאחר הפסח - וכל הבדיקות צריך להיות בנר ובחורין ובסדקין ואפילו
כשבודק ביום:
(ה) לא יברך - כיון שמותר להשהותו ואף באכילה אינו אסור אלא משום קנסא
שהשהה החמץ בפסח ואינו בודק אלא להבדיל בין חמץ זה לחמץ המותר לכן לא יברך אבל על הבדיקה
שבתוך הפסח צריך לברך אע"פ שביטלו קודם הפסח וכ"ש אם נתחמץ לו חמץ גמור בפסח
דבודאי מברך בשעת הביעור שהרי זה לא היה כלל בכלל הביטול אבל דבר שאינו חמץ גמור כגון
שנמצא חטה בתבשיל וכיוצא בו אינו מברך ואם כבר בדק וביטל כדינו קודם פסח ומצא חמץ בפסח
יש דעות בין האחרונים אם צריך לברך כיון שכבר בדק וביטל כדינו וקיים תקנת חכמים אפשר
דברכה ראשונה שבירך אז קאי על כל מה שימצא אף בתוך הפסח וספק ברכות להקל: