גמ' ראש השנה דף כו: - כז.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ר"ן
ושו"ע הוא דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא דקות
1)במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר
אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין
2)בימי התעניות זועקין בתפלות
ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד, ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר
3)שופר של יובל ושל ראש השנה אחד הוא
לכל דבר
4)שופר של ראש השנה מצותו בשל איל
וכפוף
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק א הלכה ב
במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר
אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר, ולמה תוקעין
עמו בחצוצרות משום שנאמר +תהלים צ"ח+ בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה',
אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד.
רמב"ם הלכות תעניות
פרק א הלכה ד
ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא
על הצבור עד שירוחמו מן השמים, ובימי התעניות האלו זועקין בתפלות ומתחננים ומריעין
בחצוצרות בלבד, ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר, השופר מקצר והחצוצרות מאריכות,
שמצות היום בחצוצרות, ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנאמר +תהלים צ"ח+
בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק א הלכה א
מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר
בראש השנה שנאמר +במדבר כ"ט+ יום תרועה יהיה לכם, ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה
בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף, וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש, ואף על פי שלא
נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה הרי הוא אומר ביובל +ויקרא כ"ה+ והעברת שופר
תרועה וכו' תעבירו שופר, ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר.
+/השגת הראב"ד/ וכל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבש. א"א הפריז על מדותיו אלא
מצוה בכפופין ואם תקע בשל יעל יצא.+
רמב"ם הלכות שמיטה
ויובל פרק י הלכה יא
שופר של יובל ושל ראש השנה אחד הוא
לכל דבר, ואחד ראש השנה ואחד היובל לתקיעות, אלא שביובל תוקעין בין בב"ד שקדשו
בו את החדש בין בב"ד שלא קדשו בו את החדש, וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע כל זמן שבית
דין יושבין ושלא בפני בית דין.
רמב"ם הלכות תפילה
ונשיאת כפים פרק ב הלכה ח
במה דברים אמורים ביום צום של כל שנה
ושנה אבל ביום צום של שנת היובל מתפלל תפלת המוספים תשע ברכות כמו שהתפלל במוסף ראש
השנה והם אותן הברכות עצמן לא פחות ולא יותר ואין מתפללין אותן אלא בזמן שהיובל נוהג.
רמב"ם הלכות שופר
וסוכה ולולב פרק א הלכה א
מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר
בראש השנה שנאמר +במדבר כ"ט+ יום תרועה יהיה לכם, ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה
בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף, וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש, ואף על פי שלא
נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה הרי הוא אומר ביובל +ויקרא כ"ה+ והעברת שופר
תרועה וכו' תעבירו שופר, ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר.
+/השגת הראב"ד/ וכל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבש. א"א הפריז על מדותיו אלא
מצוה בכפופין ואם תקע בשל יעל יצא.+
בית יוסף אורח חיים סימן
תקפו
א שופר הראוי לתקוע בו כיצד שיהא של איל וכפוף דאמר רבי אבהו למה תוקעין
בשופר של איל וכו'. בפרק קמא דראש השנה (טז.) כלומר הרי שצריך שיהא של איל ואחר כך
מביא ראיה שצריך שיהא כפוף מדאמר רבי לוי ומימרא דרבי לוי היא בפרק ראוהו בית דין
(כו:) והא דמשמע מדרבי לוי דביום הכפורים תוקעין היינו דוקא ביום הכפורים של יובל:
ומ"ש ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד
או שאין לו [של] איל וכפוף יוצא בשאר מינים ובפשוט. יתבאר טעמו בסמוך אצל סברת הרמב"ם:
ומ"ש דתנן כל השופרות כשרים חוץ
משל פרה. משנה זו היא בפרק ראוהו בית דין (שם.) וטעמא מפורש במתניתין מפני שהוא קרן
ואף על גב דכל השופרות נקראו קרן דכתיב (יהושע ו ה) והיה במשך בקרן היובל בשמעכם את
קול השופר אמרינן בגמרא (שם) דכל השופרות איקרו קרן ואיקרו שופר דפרה קרן איקרי שופר
לא איקרי וכתב הר"ן (ו. ד"ה וכתבו) בשם התוספות (שם ד"ה חוץ) דהא דלא
מפיק נמי של ראם מפני שהוא קרן כדכתיב (דברים לג יז) וקרני ראם קרניו ולא אשכחן דאיקרי
שופר היינו משום דלא איצטריך למעוטי אלא אותן שהן חלולים אבל אותן שאינן חלולים כגון
של ראם וצבי לא איצטריך ליה למעוטי דפשוט דלא מקרי שופר אלא אותם שהם חלולים מלשון
שפופרת עכ"ל. וזהו מה שכתב רבינו בסמוך בשם הרמב"ן וכן כתב רבינו ירוחם
(נ"ו ח"ב מח:) דשל ראם ושל שאר חיות שאינם חלולים פסולים לכולי עלמא: וכתב
עוד הר"ן (שם) וא"ת דתיש ליתסר דלא איקרי שופר ואיקרי קרן דכתיב (דניאל ח
ה) והצפיר (השעיר) קרן חזות בין עיניו איכא למימר דתיש וכבש חד מינא הוא ובחד שמא מיקרי
כדכתיב (דברים יד ד) שה כשבים ושה עזים אי נמי דהתם במראה הנבואה היה נראה לנביא כדי
להראותו תקפו של צפיר שלא היה בה נקבות אלא זכרות ולפיכך קראה קרן: וכתב עוד (שם ד"ה
ומיהו אע"ג) מיהו אף על גב דמסקינן חוץ משל פרה אפשר דדוקא בטהורים אבל בטמאים
לא דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (שבת כח:) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה
בלבד ושופר מלאכת שמים הוא דאמרינן לעיל (ר"ה כו.) כיון דלזכרון קא אתי כלפנים
דמי ומיהו לאו ראיה גמורה היא דהתם בפרק במה מדליקין משמע דמשכן גופיה לא גמרינן מההיא
דלא הוכשרו למלאכת שמים דהא אמרינן בההיא שמעתא מאי הוי עלה דתחש וכדאיתא התם ולפיכך
הדבר צ"ע עכ"ל:
ומ"ש רבינו נמצא שיש בו שלשה
חילוקים וכו'. דברים אלו יתבאר טעמם בסמוך. והשלשה חילוקים שהזכיר רבינו נראה מתוך
לשונו שהחילוק הראשון הוא השופרות הפסולים אפילו בדיעבד דהיינו של פרה וכן קרני החיות
שהם עצם אחד. והחילוק השני הוא השופרות שאינם כשרים אלא בדיעבד דהיינו שופרות של שאר
מינים שקרניהם חלולים אבל הם פשוטים. והחילוק השלישי הוא השופרות שיוצאים בהם לכתחלה
דהיינו שופרות של מינים שקרניהם חלולים והם כפופים ואף על פי שכתב שמצוה מן המובחר
לחזר אחר של איל לא מנה אותו בחלק רביעי משום דכיון דכל שהם כפופים דאפילו אינם של
איל יוצאים בהם לכתחלה לא רצה למנות של איל חלק בפני עצמו: אבל מצאתי להרא"ש שכתב
בשם הרמב"ן (דרשות לר"ה פ"ו) בפרק ראוהו בית דין (סי' א) וזה לשונו
שלש מדות בשופרות כל השופרות כשרים בדיעבד בין פשוטים בין כפופים חוץ משל פרה מפני
שהוא קרן ולכתחלה מצוה בכפופים ובכל הכפופים תוקעים והא דקתני בזכרים זכרים לאו דוקא
אלא אכפופים לחוד קפיד ונקט זכרים לפי שהם כפופים והוא הדין לכל הכפופים והא דאמר רבי
אבהו למה תוקעין בשופר של איל לאו דוקא נקט איל דשאר כפופים נמי שרי לכתחלה אלא טעמא
דמנהגא קא מפרש והכי קאמר למה תוקעין בשופר של איל ומחזירין עליו למצוה מן המובחר כדי
שיזכור לנו עקידת יצחק הילכך מצוה מן המובחר בשל איל עכ"ל וכן כתב הר"ן
(ו. ד"ה ונמצינו) גם כן. ונראה מלשונם שהג' מדות היינו שופרות שיוצאים בהם בדיעבד
דוקא. ושיוצאים בהם אפילו לכתחלה. ושהם מצוה מן המובחר. אבל הנך דבדיעבד נמי פסולים
לא חשיב דכיון דהנך אינם חלולים אין שם שופר עליהם וג' מדות דמני בשופרות שהן חלולין
כשפופרת הן ומכל מקום אפשר לפרש דבריהם בענין שכתבתי שנראה מלשון רבינו שהג' מדות הן
זולת מה שהוא למצוה מן המובחר: וטעם מחלוקת הרמב"ם ושאר מפרשים הוא במאי דתנן
בפרק ראוהו בית דין (שם:) שופר של ראש השנה של יעל פשוט שוה היובל לראש השנה לתקיעה
ולברכות רבי יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים ואיפסיקא הלכתא
כרבי יהודה בראש השנה וכדאמר רבי לוי שופר של ראש השנה ויום הכפורים מצוה בכפופים וסובר
הרמב"ם דתנא קמא ורבי יהודה לעיכובא פליגא וכיון דקיימא לן כרבי יהודה נמצא דאין
יוצאין אלא בשל איל בלבד ולפיכך כתב (שופר פ"א ה"א) ושופר שתוקעין בו בין
בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף וכל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבש עכ"ל
ואף על גב דלכאורה נראה דלא קפיד הרמב"ם אלא שיהא קרן כבש אבל לא אכפוף אי אפשר
לומר כן דהא רבי לוי דאמר מצוה בכפופים אוקמינן כרבי יהודה ואם איתא דמשכחת לה של זכרים
שאינם כפופים לא ה"ל למישבק לישנא דזכרים דקאמר רבי יהודה דכל עיקר מילתא תלוי
בזכרים אלא ודאי כל של זכרים כפופים הם והכי אמרינן בגמרא בהדיא גבי רבי לוי הוא דאמר
כי האי תנא דתניא רבי יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים כפופים אלמא סתם זכרים
כפופים הם וכן כתוב גם כן בסמ"ג (עשין מב קיט:) וכן כתב הר"ן (שם ד"ה
ומיהו איכא) שהוא דעת הרמב"ם אלא שתמה עליו ולפי זה מה שכתב ושופר שתוקעין בו
בין בראש השנה בין ביום הכפורים הוא קרן הכבשים הכפוף לאו למימר דאיכא קרן כבשים שאינו
כפוף אלא הכי קאמר שופר שתוקעין בו הוא קרן הכבשים שסתם קרן זה הוא כפוף ומפני כך כתב
וכל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבש ולא כתב חוץ מקרן הכבש הכפוף דסתם קרן כבש הוא כפוף
וסתמו כפירושו זהו דעת הרמב"ם: אבל הרא"ש (שם) כתב לכאורה נראה דלא פליגי
תנא קמא ורבי יהודה אלא למצוה אבל כולהו מודו דיוצא בדיעבד בין בשל איל בין בשל יעל
כדקתני רישא כל השופרות כשרים חוץ משל פרה ואם לא מצא של איל יוצא בשל יעל או בשל עזים
ותדע דלמצוה פליגי דהא רבי לוי מצוה קאמר ועוד אטו פשוט וכפוף בקרא כתיבי תעבירו שופר
כתיב ביובל (ויקרא כה ט) וילפינן ראש השנה מיניה וכיון דכולהו איקרו שופר חוץ משל פרה
אמאי לא יצא ועוד דמשמע דמילתייהו דרבנן ורבי יהודה מחלוקת בפני עצמה ולא קיימי אפלוגתא
דתנא קמא ורבי יוסי וכו' אלא ודאי רבי יהודה ורבנן בר פלוגתייהו דוקא למצוה פליגי וכן
כתב הרמב"ן ג' מדות כשרות בשופר וכו' והתוספות (כו: ד"ה של יעל) חזרו והקשו
דהא רבי לוי דאמר מצוה של ראש השנה ויום הכפורים בכפופים היינו משום דיליף ראש השנה
ויום הכפורים מהדדי בגזירה שוה דשביעי [שביעי] כדאמרינן לקמן (לד.) בברייתא וכדתנן
(כו:) שוה היובל לראש השנה וכו' ואי הוה משום מצוה בעלמא כדקאמר (שם) כמה דכייף איניש
טפי עדיף האי טעמא שייך דוקא בראש השנה שהתקיעה לתפלה ולזכרון ולא ביובל שאין התקיעה
אלא לסימן שילוח עבדים ולהשמטת קרקעות ומתוך זה היה נראה שאין יוצא בראש השנה אלא בכפוף
ונראה לי דקושיא חלושה היא זאת לדחות כל הראיות חזקות שכתבתי ויש לדחות קושיא זו דרבי
לוי סבר כיון דבגזירה שוה ילפינן מהדדי ויש טעם לומר בראש השנה כפופים למצוה מעתה כדי
להשוותם יחד ראוי גם ביום הכפורים להצריך כפופים למצוה ואף על גב דלא שייך ביה האי
טעמא עכ"ל הרא"ש וכן דעת הר"ן (שם ד"ה ונמצינו וד"ה גמ' א"ר
לוי) וגם הרב המגיד הזכיר דיעה זו שכתב על דברי הרמב"ם (שם) שיטה אחרת (י"ל)
[יש] דמתניתין דשופר של ראש השנה למצוה היא בדוקא וזו היא שיטת ההשגות וכן כתוב שם
אמר אברהם הפריז על מדותיו אלא מצוה בכפופים ואם תקע בשל יעל יצא ע"כ ולא ידעתי
למה כתב בשל יעל דלפי שיטה זו כל השופרות החלולים כשרים בדיעבד וזה דעת הרמב"ן
(דרשות לר"ה פ"ו) והרשב"א (חי' הרשב"א (השלם) ר"ה כו.) ועיקר
עכ"ל הרב המגיד ומה שתמה על הראב"ד אין לו מקום דודאי פשיטא דיעל דנקט הראב"ד
לאו דוקא אלא משום דכל של יעל סתמו הוא פשוט וכדתנן שופר של ראש השנה של יעל פשוט נקט
יעל והוא הדין לאינך מיני דאף על גב דפשוטים הם יוצא בהם בדיעבד וכתב רבינו ירוחם
(נ"ו ח"ב מח:) דכדברי הראב"ד והרמב"ן עיקר: ודע שמהר"ר אליה
המזרחי זלה"ה בתוספותיו לסמ"ג (יג:) טען בעד הרמב"ם מכח קושיית התוספות
דטעמא דכמה דכייף איניש טפי עדיף לא שייך אלא בראש השנה ולא ביובל דאדרבה פשוט עדיף
טפי שהוא סימן לידים פשוטות לשלח עבדים לצאת מתחת ידיהם לא כפוף שהוא סימן שיהיו כפופים
ודחה מה שתירץ הרא"ש דילפינן מהדדי בגזירה שוה דגזירה שוה לא גמיר אלא מילתא דכתיבא
בקרא אבל מילתא דלא כתיבא בקרא דאינו אלא למצוה לא ואם כן על כרחך לומר דרבי יהודה
נמי לעיכובא קאמר וקבלה היתה בידם שהשופרות מהם בפשוט ומהם בכפוף אלא דתנא קמא דרבי
יהודה ס"ל דראש השנה בפשוט משום דכמה דפשיט אינש בתפלתו טפי עדיף ורבי יהודה סבירא
ליה בכפוף משום דכמה דכייף אינש בתפלתו טפי עדיף עכ"ל: [בדק הבית] ומכל ום דכמה
דפשיט אינש בתפלתו טפי עדיף ורבי יהודה סבירא ליה בכפוף משום דכמה דכייף אינש בתפלתו
טפי עדיף עכ"ל: [בדק הבית] ומכל מקום יש לגמגם ממה שכתב ה"ר אליהו מזרחי
ז"ל שקבלה היתה בידם מהם בפשוט ומהם בכפוף אלא דתנא קמא דרבי יהודה סבר דשל ראש
השנה בפשוט וכו' וקשה דאם כן הוי של יובל בכפוף והוא היפך המכוון בו וכמו שכתב הוא
ז"ל שהפשוטות סימן לשילוח עבדים לא כפוף שהוא סימן שיהיו כפופים [עד כאן]: ונראה
שמפני שהרגיש הרא"ש שיש להשיב כן כתב דיש לדחות קושיית התוספות כלומר דאינו תירוץ
גמור אלא דחייה בעלמא ואף על פי כן כתב דאינו חושש לקושייתם מטעם שכתב דקושיא חלושה
היא זאת לדחות כל הראיות חזקות שכתבתי הילכך סגי לה בדחייה בעלמא. וז"ל ארחות
חיים (הל' תקיעת שופר סי' א) אפשר שדעת הרמב"ם אינה אלא למעט של פרה אבל של עז
ותיש בכלל כבש הם וכן של יעלים עכ"ל: והשתא איכא למידק במה שכתב רבינו לעיל ודוקא
לכתחלה אבל בדיעבד או שאין לו איל וכפוף יוצא בשאר מינים ובפשוט חוץ מבשל פרה דמשמע
לכאורה דה"ק אם אין לו שופר שיש לו שני תנאים הא' שהוא של איל הב' שהוא כפוף אלא
הוא של איל אבל אינו כפוף או הוא כפוף אבל אינו של איל יוצא דכיון דלית ליה אחר הוי
כדיעבד והוא כתב בסמוך דכל שהוא כפוף יוצאין בו לכתחלה אף על פי שאינו של איל לכך נראה
לי דה"ק אם אין לו שופר שיהיה בו שום תנאי משני תנאים אלו שאינו של איל אלא שאר
מינים וגם אינו כפוף אלא פשוט יוצא בדיעבד שאם היה כפוף אף על פי שאינו של איל תוקעין
בו לכתחלה:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפו סעיף א
שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף;
ובדיעבד, כל השופרות כשרים, בין פשוטים בין כפופים, ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים; ושל
פרה פסול בכל גוונא; וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים.
( וכן שופר מבהמה טמאה, פסול) (ר"ן פ"ד דר"ה).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפו סעיף א
(א) של ר"ה - לאפוקי בתענית שתוקעין
ג"כ בשופר לא בעינן של איל וכפוף:
(ב) בשל איל - לזכר עקידת יצחק. ובכלל
זה גם כבשה נקבה אלא דהמהדרין ביותר נוהגין לחזור אחר של איל דוקא דהוא זכר טפי לאיל
של יצחק:
(ג) וכפוף - לסימן שיכפפו לבם למקום:
(ד) ובדיעבד כל השופרות וכו' - ר"ל
אפילו של שאר בהמות או חיות ומ"מ ביש לו שופר של תיש ועז יקדימנו לשופר של יעלים
(הוא מין חיה) ושאר חיות דהוא קרוב למין שה יותר כדכתיב שה כשבים ושה עזים ואיכא זכר
קצת לעקידת יצחק:
(ה) ומצוה בכפופים וכו' - ר"ל
דלאו דוקא באיל אלא אפילו בשאר בהמות וחיות ג"כ כפוף עדיף מפשוט. והנה המחבר סתם
ולא ביאר איל פשוט וכפוף משאר מינים איזה מהן עדיף אכן מסקנת רוב הפוסקים דמעלת כפוף
עדיף לפיכך אם נזדמן לו של יעל כפוף ושל כבש פשוט יתקע בשל יעלים וכפוף דתקון רבנן
לתקוע בכפוף לסימן שיכפפו לבם למקום בתפלה משא"כ שופר של איל אינו תיקון רבנן
לתקוע דוקא בשל איל אלא מנהג שנהגו כל ישראל מעולם לזכר עקידה ואיכא בזה מצוה מן המובחר.
ומ"מ כתבו המפרשים דגם בזה יש עכ"פ דינה דהידור מצוה וע"כ אם מבקשים
ממנו להוסיף על שופר של איל יוסיף עד שליש וכעין המבואר לקמן בסימן תרנ"ו:
(ו) של פרה - וה"ה שור והטעם
מפני שנקראו קרן ולא שופר:
(ז) וכן קרני רוב החיות - כמו הראמים
והצביים וכדומה ופסול שלהם הוא משום דשופר צריך להיות חלול דשופר הוא מלשון שפופרת.
ופסולים אלו דפרה ודעצם אחד הוא מן התורה ואפילו אין לו שופר אחר אין לתקוע בהם:
(ח) וכן שופר מבהמה טמאה - וכמו דלא
הוכשרו תפילין ליעשות מעור בהמה טמאה וכתבו האחרונים שאין דין זה ברור ולהכי אם אין
לו שופר אחר יתקע בו אכן לא יברך עליו דשמא הוא פסול מדינא וכשיזדמן לו אח"כ שופר
כשר צריך לתקוע עוד הפעם וג"כ בלא ברכה דשמא כבר יצא בשופר בשופר הראשון ולכו"ע
שופר של נבילה וטריפה כשר לתקוע בו: