הוצאת וגשל אישרה לרי"ף יומי בנדיבות רבה, להעתיק קבצים של דפי הרי"ף, ועל כך אנו מודים לה בקרב לב.

ניתן להשיג את ש"ס נהרדעא בארץ ישראל בהוצאה וגשל בירושלים דרך הרב יוסף דוב גליק

רי"ף הלכות קטנות (ציצית) דף יא ע"א

מנחות דף כח., לז:, מג., מג:

אורך השיעור ברי"ף ושו"ע הוא 16 דקות

אורך השיעור בר"ן ופוסקים הוא 28 דקות

1. נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא

רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הלכה ח

מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואע"פ שאינו זמנה ח ובלבד שלא יברך, ומאימתי יברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, וכיצד מברך עליה, ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, * וכל זמן שמתעטף בה ביום מברך עליה קודם שיתעטף, ואינו מברך על הציצית בשעת עשייתה מפני שסוף המצוה הוא שיתעטף בה.

טור אורח חיים סימן יז

סומא חייב בציצית ונשים ועבדים פטורים וטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק וכתב הרמב"ם ז"ל יתעטפו בלא ברכה והוא הולך לשיטתו שפירש שנשים אין יכולות לברך בדבר שהן פטורות אבל ר"ת כתב שיכולות לברך אף על פי שהן פטורות ויותר טוב שלא יברכו קטן היודע להתעטף אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו:

בית יוסף אורח חיים סימן יז

א - ב סומא חייב בציצית ונשים ועבדים פטורים. בפרק התכלת (מג.) תנו רבנן הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים רבי שמעון פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא היא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מאי טעמא דרבי שמעון דתניא (במדבר טו לט) וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר (דברים כב יב) אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה וכתב הרי"ף בראש הלכות ציצית (יא.) דקיימא לן כרבי שמעון וכן כתב שם הרא"ש (סי' א) בשם רבינו תם והביא ראיה מכמה דוכתי וכן פסק הרמב"ם בפרק ג' (ה"ט) ואע"ג דאשר תכסה בה איצטריך לחייב טלית בעלת חמש כנפים כמו שכתבתי בראש סימן י' (יב: ד"ה טלית) הא אמרינן בגמרא דלרבי שמעון מאשר נפקא ופירש רש"י אשר רבויא הוא ואייתר תכסה בה לרבות כסות סומא:

וטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק. כן כתב הרמב"ם בפרק ג' (ה"ט) ופשוט הוא דכיון דמצוה דאורייתא היא חייבים מספק:

וכתב הרמב"ם יתעטפו בלא ברכה. כן כתב בפרק הנזכר.

ומה שכתב והוא הולך לשיטתו שפירש שנשים אין יכולות לברך בדבר שהן פטורות. גם זה בפרק הנזכר. וכתבו שם הגהות (אות מ) שכן דעת רש"י:

אבל רבינו תם כתב שיכולות לברך אע"פ שהן פטורות. כן כתבו בשמו התוספות והרא"ש בפרק בתרא דראש השנה (לג. תוד"ה הא, רא"ש סי' ז) ובפרק קמא דקידושין (לא. תוד"ה דלא, רא"ש סי' מט) וכתבו הראיות שיש לדבריו וקצת דיחויים. והר"ן בפרק בתרא דר"ה (ט: ד"ה ולענין ברכה וד"ה ומ"מ) ובפרק ב' דסוכה (י. ד"ה ולענין הלכה קי"ל) הסכים לדברי רבינו תם דמברכות דהא נוטלות עליהם שכר מדאמר רבי יוסי בר' חנינא (קידושין לא.) גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ומדקאמר גדול אלמא מי שאינו מצווה ועושה נמי יש לו שכר הילכך בכלל מצווה הן ומברכות ולא תימא הואיל ולא נצטוו היאך יאמרו וצונו דכיון שהאנשים נצטוו ואף הן נוטלות שכר שפיר יאמרו וצונו ובדברי הרא"ש אין הכרע. ותמהני על הרמזים שכתבו בפרק בתרא דר"ה (סי' ז) ואשה יכולה לברך על מצות עשה שהזמן גרמא ובפרק קמא דקידושין (סי' מט) כתבו פסק בעל הלכות גדולות דנשים יכולות לברך על כל מצוה שהזמן גרמא ונדחו ראיותיו ע"כ. ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם ז"ל דספק ברכות להקל: כתב האגור (סי' כז) בשם מהר"י מולין (תשובות מהרי"ל החדשות סי' זה) דנשים הלובשות ציצית שטות הוא ומיחזי כיוהרא ואחת היתה בשכונתינו שהיתה לובשתו עכ"ל:

שולחן ערוך אורח חיים סימן יז סעיף ב

נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצות עשה (ג) <ב> שהזמן גרמא. הגה: ומ"מ אם רוצים לעטפו (ד) א ולברך עליו הרשות בידו כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא (תוס' והרא"ש והר"ן פ"ב דר"ה ופ"ק דקדושין), אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, <ג> הואיל (ה) ב ואינו חובת גברא (אגור סימן כ"ז) פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית. ולקמן בסימן י"ט אמר כשיש לו טלית מארבע כנפות (ולבשו). טומטום ואדרוגינוס, (ו) חייבין מספק, ויתעטפו (ז) בלא ברכה. (פי' טומטום, לא נודע אם הוא זכר או נקבה. ואדרוגינוס יש לו (ח) זכרות ונקבות). (הגה: ולפי מה שנהגו נשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא, [ג] גם הם יברכו). (דברי עצמו).

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן יז סעיף ב

(ג) שהזמן גרמא - דהא בלילה לאו זמן ציצית הוא וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות מהם [ב] אפילו מדרבנן [ג] דהוקשה כל התורה לתפילין דכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך וכמו דפטורות מתפילין דאיתקיש לת"ת דכתיב בה ושננתם לבניך ולא לבנותיך כן פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא ועבדים ילפינן בג"ש לה לה מאשה דכל מצוה שהאשה פטורה גם העבד פטור:

(ד) ולברך עליו - דאף מי שאינו מצווה ועושה [ד] יש לו שכר ושייך לומר וציונו כיון שהאנשים נצטוו גם הם יש להם שכר:

(ה) ואינו חובת גברא - בזה [ה] מתרץ למה מברכות הנשים על לולב דהוא ג"כ מ"ע שהזמ"ג ותירץ שאני התם שאינו חובת גברא שאפילו איש אין עליו חיוב דאורייתא לקנות טלית בת ד' כנפות אלא אם מתעטף חייב לעשות בו ציצית משא"כ לולב דגבי איש הוא חובת גברא שהוא חובת הגוף. ודע [ו] דאנן פסקינן גבי ציצית חובת גברא ולאו ח"ג ותרוייהו לקולא חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלית אע"פ שיש לו ד' כנפות פטורה מציצית לאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כנפות ולובשו אז חייב בציצית עיין סי' י"ט:

(ו) חייבים מספק - דספק תורה לחומרא כן כתב ב"י ומשמע מזה דדבר שחיובו רק מדרבנן כגון טלית שאולה אחר ל' יום וכנ"ל בסימן י"ד או בגד שחיובו רק מטעם ספק כגון בגד שחציו פתוח וחציו סתום וכנ"ל בסימן י' ס"ז רשאין לילך בו בלא ציצית ועיין בפמ"ג שכתב עוד כעין זה ואולי דיש להחמיר בכל זה מפני מראית העין וכדאיתא שם בס"ח:

(ז) בלא ברכה - כיון דעיקר החיוב הוא רק משום ספיקא לענין ברכה שהוא מדרבנן אזלינן בה לקולא. ועיין לקמן בסימן ס"ז במ"ב מה שנכתוב שם אי"ה כמה כללים בשם הפוסקים בזה:

(ח) זכרות ונקבות - והוא ג"כ ספק זכר או נקבה ועיין בארצות החיים שהביא ראיה מכמה מקומות דפסקינן כן להלכה דהוא בגדר ספק ולא כמ"ד דהוא בריה בפני עצמו:

2. סומא חייב בציצית

שולחן ערוך אורח חיים סימן יז סעיף א

אע"ג דכתיב וראיתם אותו (במדבר טו, לט), סומא (א) חייב בציצית מפני שנתרבה מאשר תכסה בה (דברים כב, יב) וקרא דוראיתם אותו איצטריך למעט (ב) <א> כסות לילה (ע"ל סי' י"ח).

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן יז סעיף א

(א) חייב בציצית - ופשוט דיכול לברך ג"כ עליהן אך שיבדוק אותן מתחלה במשמוש ידיו או יבקש לאחר לבדקם:

(ב) כסות לילה - והסברא נותנת לרבות כסות סומא ולמעט כסות לילה [א] משום דכסות סומא ישנו עכ"פ בראיה אצל אחרים אבל כסות לילה אינו בראיה אצל אחרים:

3. לילה לאו זמן ציצית הוא, להרמב"ם, ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה

רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הלכה ז

כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן, לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ז ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בשעת ראייה, וסומא חייב בציצית אע"פ שאינו רואה אחרים רואין אותו.

רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הלכה ח

מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואע"פ שאינו זמנה ח ובלבד שלא יברך, ומאימתי יברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, וכיצד מברך עליה, ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, * וכל זמן שמתעטף בה ביום מברך עליה קודם שיתעטף, ואינו מברך על הציצית בשעת עשייתה מפני שסוף המצוה הוא שיתעטף בה.

טור אורח חיים סימן יח

לילה לאו זמן ציצית היא י"א כל מה שלובש בלילה פטור ואפילו אם מיוחד ליום ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה וכ"כ הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה ובלבד שלא יברך ומאימתי מברך עליה בשחר משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה וא"א ז"ל פי' שאינו ממעט אלא כסות המיוחד ללילה שאותו פטור אפי' אם לובשו ביום וכסות המיוחד ליום או ליום וללילה חייב אפי' לובשו בלילה ויש לברך עליו: וסדינין אע"פ שאדם ישן בהם בבקר עיקר תשמישן בלילה וכסות לילה מיקרו:

בית יוסף אורח חיים סימן יח

א לילה לאו זמן ציצית הוא. כבר כתבתי בסימן שקודם זה (ד"ה סומא) דקיימא לן כרבי שמעון דפטר כסות לילה מציצית. וכתב הרא"ש בריש הלכות ציצית (סי' א) שהיה אומר רבינו תם דהא דקאמר פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפילו אם לובשו בלילה דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית ואין בו משום כלאים כלל אפילו אם לובשו בלילה והביא ראיות מתלמודא דידן ומספרי (במדבר פסקא קטו) והעלה הלכך נראה דכלאים בציצית שרי בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום ובין בלילה ואפילו הכי חשיב מצות עשה שהזמן גרמא כיון דכסות לילה פטור ועוד דטלית של יום נמי אם נפסק בלילה שרי ולא מיחייב עד היום וכתב הרא"ש על זה יראה לי דהני תרי שינויי סתרי אהדדי דלשינויא קמא המתעטף בלילה בכסות יום חייב לברך מדלא משכח דהוי מצות עשה שהזמן גרמא אלא משום דכסות לילה פטור ומשמע הא כסות יום חייב אפילו בלילה ולאידך שינויא משמע דכסות יום אין מברכין עליו בלילה מדקאמר שאם נפסק בלילה שאינו חייב לתקנו עד היום ונראה לי כשינויא קמא דכי היכי דכסות לילה פטור אפילו ביום הכי נמי כסות יום חייב אפילו בלילה וכן כתב בספר המצות (סמ"ק סי' לא) שריצב"א היה מברך בליל יום הכפורים כשהיה מתעטף בטליתו וכן משמע בירושלמי דפרק קמא דקדושין (ה"ז) עכ"ל וזהו שכתב רבינו וא"א ז"ל פירש שאינו ממעט אלא כסות המיוחד ללילה וכו': אבל הרמב"ם כתב בפרק ג' (ה"ז) כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזרה שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה ונראה מדבריו שאפילו בכסות המיוחד ליום יש בו משום כלאים אם לובשו בלילה שהרי כתב גזרה שמא יתכסה בה בלילה משמע דאכסות יום קאי שאם לא כן הוה ליה למימר גזרה משום כסות לילה כלישנא דגמרא ועוד שכתב אח"כ (ה"ח) מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואע"פ שאינו זמנה ובלבד שלא יברך ומאימתי יברך על ציצית בשחר וכו' הרי שסתם וכתב שאינו מברך על ציצית בלילה ומברך עליו בשחר ולא חילק בין כסות המיוחד ליום לכסות המיוחד ללילה וכמו שכתב רבינו בשמו. ונראה לי שמה שכתב מותר ללבוש ציצית בלילה בשאין בו כלאים היא ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דלילה לאו זמן ציצית היא מותר ללבוש טלית שיש בה ציצית ולא עבר משום בל תוסיף ותו אשמועינן דבשבת מותר לצאת בטלית מצוייצת אפילו בלילה דלאו זמן ציצית היא משום דציציות אינם משוי אלא מנוי הבגד ותכסיסיו וכמו שכתב בפרק י"ט מהלכות שבת (ה"כ): ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב וזה לשונו כתב הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה פירוש אפילו שיהיה בו כלאים בזמן שהיה תכלת דכיון שהותר בזה הטלית כלאים שהוא מיוחד ללבישה כל זמן שהוא רוצה ללבשו הותר עכ"ל ותמהני עליו שהרי כתב כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזרה שמא יתכסה בה בלילה וכו' ואפילו בכסות המיוחד ליום מיירי כמו שהוכחתי בסמוך וא"כ הרי בהדיא דטלית שיש בה כלאים אסור להתכסות בה בלילה בין אם הוא כסות המיוחד ליום בין אם הוא כסות המיוחד ללילה ועוד שהרי כתב דכסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזרה שמא יתכסה בה בלילה ומשמע דמהאי טעמא גופיה אין עושין לטלית של צמר חוטי לבן של פשתן וכל שכן הוא דהא אפשר לקיים בו מצות תכלת בלא כלאים וכיון דביום אסרו כלאים בציצית משום גזרה שמא יתכסה בה בלילה היאך אפשר לומר שמתיר ללבוש בלילה טלית שיש כלאים בציציותיה אלא ודאי כדפרישית עיקר: כתב בהגהות מיימוניות (פ"ג אות ז) שרש"י פירש כדברי הרמב"ם ורבינו שמשון פירש כרבינו תם וכן רא"ם (יראים השלם סי' תא). ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דרב מובהק הוא וכל שכן דרש"י סבירא ליה כותיה ועוד דספק ברכות להקל:

שולחן ערוך אורח חיים סימן יח סעיף א

לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו (במדבר טו, לט) (א) <א> להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. א <ב> ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה. הגה: וספק ברכות (ב) להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא <ג> מיוחד (ג) ג"כ ליום (הגהות מיימוני). ואחר (ד) [ג] תפלת ערבית, אע"פ שעדיין יום הוא, אין לברך עליו (פסקי מהרא"י סי' קכ"א). (ה) ב [ד] ובליל יום כפורים (ו) יתעטף (ז) בעוד יום ויברך עליו (תשב"ץ).

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן יח סעיף א

(א) להרמב"ם וכו' - ומ"מ מותר [א] לצאת לר"ה בליל שבת בטלית עם הציצית ולא הוי משוי שהם נוי הבגד ותכשיטיה:

(ב) להקל - היינו דוקא לענין ברכה [ב] אבל אסור ללבוש כסות של לילה ביום בלא ציצית וכן כסות של יום בלילה משום ספק. ומ"מ נראה דהש"ץ הלובש טלית בלילה א"צ לבדוק הציצית דבכגון זה בודאי נוכל לסמוך על חזקתן שמכבר:

(ג) ג"כ ליום - פי' גם ליום ואפילו [ג] גם מיוחד ללילה וכ"ש ליום לבד:

(ד) תפילת ערבית - ובתענית צבור כשלובשין טלית במנחה יסיר את הטלית כשיגיע לברכו מאחר דעכשיו אין לובשין הטלית אלא למצות ציצית אם יהיה עליו [ד] יראה כאילו סובר דלילה זמן ציצית הוא. ומ"מ הש"ץ לפני העמוד אם [ה] אין הולך במלבוש העליון שאין כבוד הצבור בכך פשיטא דלא יסיר הטלית מעליו:

(ה) ובליל יו"כ - וכל [ו] העובר לפני התיבה צריך להתעטף. ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום לפני התיבה יתעטף מפני כבוד הצבור ואין מברך עליו:

(ו) יתעטף - להדמות למלאכים [ז] שמעוטפים לבנים ולכך לא יסירו בלילה עד אחר תפילת ערבית של מוצאי יוה"כ:

(ז) בעוד יום - אבל אם איחר להתעטף עד לילה שוב לא יברך דשמא הלכה כהרמב"ם ומשמע מדברי המ"א בסק"ד דאפילו בין השמשות מותר לברך עד צה"כ וטעמו דהלא בציצית לא כתיב יום רק וראיתם אותו משמע כל זמן שנוכל לראות וכן פסק בעל דרך החיים ובספר מטה אפרים ראיתי שמחמיר בזה. אך אם זה גופא הוא מסתפק אם כבר הגיע בין השמשות נראה דבודאי יוכל לברך דבלא"ה דעת התוספות והרא"ש דכסות יום חייב בלילה והגר"א בביאוריו מצדד ג"כ לשיטה זו עי"ש:

4. סדינים, אע"פ שאדם ישן בהם בבוקר, אין מטילין בהם ציצית

שולחן ערוך אורח חיים סימן יח סעיף ב

ג סדינים, אע"פ שאדם ישן בהם בבוקר, אין מטילין (ח) בהם ציצית.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן יח סעיף ב

(ח) בהם ציצית - מפני שעיקר תשמישן בלילה וכסות לילה מיקרי אך לפ"ז לא היה פטור רק להרא"ש אבל להרמב"ם דכסות לילה חייב ביום חייב וי"א עוד טעם לפטור משום [ח] דלא חייבה התורה רק דרך מלבוש או דרך עיטוף לא דרך העלאה בעלמא ויש [ט] חולקין וס"ל דאפילו אם יציע תחתיו בגד של ד' כנפות חייב בציצית וכ"ש דרך העלאה ע"כ הכריע המ"א דיעשה קרן אחת עגולה ויצא אליבא דכו"ע. אכן משמע מדבריו דאין להחמיר בזה רק בסדין של צמר אבל לא בשל פשתן או שאר מינים ועיין הטעם בפמ"ג:

5. יש לה יותר מד', חייבת ועושה לה ארבע ציציות בארבע כנפיה המרוחקות זו מזו יותר

רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הלכה ג

על ארבע כנפות כסותך בעלת ארבע ולא ב בעלת שלש, אם כן בעלת ארבע ולא בעלת חמש, תלמוד לומר אשר תכסה בה אפילו בעלת חמש או יותר על זה, ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש ושתיהן אינן בעלי ארבע כנפות מפני שיש בכלל החמש ארבע, לפיכך כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש אינו עושה אלא לארבע כנפים המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבד, שנאמר על ארבע כנפות כסותך.

טור אורח חיים סימן י

טלית שאין לה ארבע כנפות פטורה.

יש לה יותר מארבע חייבת ועושה לה ארבע ציציות בארבע כנפיה.

יש לה ארבע וחתך אח' באלכסון ועשאו שנים או שהגביה כנפיה ותפרם בענין שלא נשאר בה כנף לא נפטרה בזה.

היה לה ג' כנפות ועשה בהם ג' ציציות ושוב עשה לה כנף רביעי ועשה גם בו ציצית פסולה:

היתה מרובעת וכפלה כתב הרמב"ם ז"ל אין מטילין ציציותיה על כנפיה כמו שהיא כפולה אא"כ תפרה כולה ואפי' מרוח אחת ומלשון א"א הרא"ש ז"ל נראה שחייבת אף על פי שלא תפרה כלל:

בית יוסף אורח חיים סימן י

א טלית שאין לה ארבע כנפות פטורה יש לה יותר מארבע חייבת ועושה לה ציצית בארבע כנפיה. בפרק התכלת (מנחות מג.) תנו רבנן הכל חייבין בציצית כהנים וכו' נשים ועבדים רבי שמעון פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא היא מאי טעמא דרבי שמעון דתניא וראיתם אותו (במדבר טו לט) פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר (דברים כב יב) אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדתניא על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש אתה אומר ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור ומה אני מקיים על ארבע ארבע ולא שלש ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע ורבי שמעון מאשר נפקא ופירש רש"י מאשר [מ]ריבוייא: הרי דבין לרבנן בין לרבי שמעון בעלת חמש חייבת אלא דמר נפקא ליה מאשר תכסה בה ומר נפקא ליה מאשר לחודיה וכן דעת הרי"ף (ציצית יא.) והרא"ש (ציצית סי' ג) וכן הכריעו התוספות (שם ד"ה ורבי שמעון) וכן כתב סמ"ג (עשין כו קח ע"ד) וכן פסק הרמב"ם בפרק ג' (ה"ג). וכתבו שם ההגהות (אות ב) היינו כברייתא דהתכלת ולא כההיא דפרק שני דזבחים (יח:) דממעט בעלת חמש ובעלת שלש וכן פסקו התוספות וספר התרומה וכן משמע שלהי הקומץ רבה (מנחות לז:) ורא"ם (יראים סי' תא) פסק דפטורה וכן פסק רבינו שמחה דהא בסיפרי (שלח פ' קטו) נמי איכא ברייתא דפטרה בעלת חמש כההיא דזבחים וסמי ההיא דהתכלת מקמי תרתי. וכתב מהרי"ק בשורש קמ"ט דסברא זו פשיטא דדברי יחיד הם ואין לסמוך עליהם כלל: וכתב הרא"ש (שם) והא דתניא בספרי (שם) בפרשה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם אף בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמנה במשמע תלמוד לומר ארבע כנפות יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמנה נראה לי דהכי פירושו אי לא כתיב אלא על כנפי בגדיהם הוה אמינא (דכל) [דבכל] כנפים שיש לבגד אמרה תורה לעשות ציצית הן מעט הן הרבה תלמוד לומר על ארבע כנפות ונתמעטו מעט והרבה ובעלת שלש פסול אף אם הטיל ארבע דעל ארבע בעינן וליכא ונתמעטו בעלת חמש ויותר שאין להטיל בכל הכנפים אלא בארבע מהם עכ"ל וכן משמע בסוף פרק הקומץ רבה (שם) דאינו מטיל אלא בארבע דאהא דתנן (כח.) ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות ובעי בגמרא מאי בינייהו ואמר רבא בר אהינא טלית בעלת חמש איכא בינייהו פירש רש"י לת"ק דאמר מצוה אחת הן סבר ארבע דוקא למצוה אחת וכי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל [ל]ארבע כנפותיה רבייה ולא להטיל לכנף חמישי ומצות ציצית בארבע כנפות ולרבי ישמעאל דאמר ארבעתן ארבע מצות כי רבי רחמנא בעלת חמש נמי להטיל לכולהו רבייה דהא כל חדא מצוה באנפי נפשה ע"כ ובהדיא איפסיקא בגמרא הילכתא דלא כרבי ישמעאל. וכן פסק הרמב"ם בפרק ג' (ה"ג) שכתב על ארבע כנפות כסותך בעלת ארבע ולא בעלת שלש וכו' מפני שיש בכלל החמש ארבע לפיכך כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש אינו עושה אלא לארבע כנפים המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבד שנאמר על ארבע כנפות כסותך: וכתוב במרדכי (סי' תתקמג) בשם תוספות שנ"ץ דמדלא נקט תלמודא אלא בעלת חמש משמע דוקא בעלת חמש חייבת אבל בעלת שש פטורה אלא מדאמר בברייתא מרבה אני בעלת חמש שיש בכללה ארבע משמע דמהאי טעמא אפילו טובא. ודברים תמוהים הם בעיני דאפילו לא תני שיש בכלל חמש ארבע מהיכא תיסק אדעתין לחלק בין בעלת חמש לבעלת שש ומכל מקום לענין דינא כבר מבואר בדבריו דאפילו בעלת כנפים טובא חייבת כמבואר בברייתא דספרי וכך פשוט בדברי הרמב"ם (שם) והרא"ש (שם) וסמ"ג (שם) ז"ל:

שולחן ערוך אורח חיים סימן י סעיף א

טלית (א) <א> שאין לה ד' כנפות, (ב) פטורה. יש לה יותר מד', (ג) א [א] חייבת ועושה לה ארבע ציציות (ד) ב בארבע כנפיה (ה) <ב> המרוחקות זו מזו יותר.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן י סעיף א

(א) שאין לה וכו' - בין בתחילת עשייתו [א] ובין שחתך אח"כ כנף אחד ועשהו עגול:

(ב) פטורה - מבואר בקרא דכתיב על ארבע כנפות כסותך ודרשינן בספרי ארבע ולא שלש ויותר מארבע מרבינן מאשר תכסה ואיפכא לא נוכל לומר שבכלל ה' ארבע ואין בכלל ג' ארבע ולאו דוקא בעלת ה' [ב] ה"ה בעלת ו' וז':

(ג) חייבת - ויש פוטרין לכן [ג] אין לעשות בת ה' לכתחילה וכתב הפמ"ג דלדעת הפוטרין אותן טליתות קטנים שלנו שיש בית הצואר מ"מ רוב סתום ומיהו אם אירע שרוב פתוח יעשה בקאלנע"ר שעושים החייטים קצת עגול:

(ד) בארבע - ואם עשה ה' [ד] עובר משום בל תוסיף ואם חתך [ה] אחת מהם כשרה אך שישארו הד' כנפות המרוחקות בציצית וכדלקמי':

(ה) המרוחקות יותר - דמסתבר שיש לעשות [ו] באותם שהם ניכרים ביותר מן השאר [ז] וי"א דהוא מדאורייתא ויש להחמיר אם אפשר אבל אם כבר נעשה בכנף הקרוב וא"א לתקן כגון שהגיע זמן תפלה [ח] יכול לסמוך על המקילין ולברך:

6. יש לה ארבע, וחתך א' באלכסון ועשאוהו שנים, הרי נעשית בעלת ה' וחייבת

שולחן ערוך אורח חיים סימן י סעיף ב

* יש לה ארבע, וחתך * (ו) ג <ג> א' באלכסון ועשאוהו שנים, הרי נעשית (ז) בעלת ה' וחייבת.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן י סעיף ב

(ו) א' באלכסון - ה"ה אם חתך ב' כנפות באלכסון [ט] נעשית בעלת ו':

(ז) בעלת ה' - וכן אם היה לה תחלה ג' וחתך כנף אחת לשנים [י] נעשית בעלת ד' וחייבת בציצית [יא] וצריך שתהיה החתיכה גדולה וניכרת. ועיין בפמ"ג שכתב דדוקא אם חתך מקצת מהבגד עד שעי"ז נראה אותו המקום כשני קרנים אבל אם לא חתך כלום רק פגימה בסכין קרע בהקרן עד שנחלק אותו המקום לשנים לא נעשית עי"ז בת ד' עד שיהא רוב פתוח וכדלקמן בס"ז:

ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן י סעיף ב

* יש לה ארבע וחתך וכו' - וה"ה אם עשה מג' קרנות ד' באופן זה כמו שכתב הד"מ ועיין במרדכי הנדפס עם הגהות הרמ"א שכתב דלכאורה נראה שצריך שיהיה עכ"פ הפסק בין שתי הקרנות ג' אצבעות:

* א' באלכסון וכו' - וה"ה אם חתך באחד מן הקרנות חתיכה כעין ד' ונראה עי"ז כשני קרנים כן משמע מרש"י מנחות ל"ז ע"ב ד"ה דבצריה עי"ש:

7. כפל קרנות טליתו וקשרם או תפרם, ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות, אעפ"כ לא נפטרה

שולחן ערוך אורח חיים סימן י סעיף ג

ד כפל קרנות טליתו וקשרם או תפרם, ודומה כאילו קיצען * ואין לה כנפות, <ד> אעפ"כ * (ח) לא נפטרה.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן י סעיף ג

(ח) לא נפטרה - דאי לא מיבעי ליה הכנפים לפסוק ולישדייה אלא ודאי דסופו להתיר את התפירה הלכך נחשב כאלו כבר התיר התפירות וחייבת בציצית. ומטעם זה יוכל להטיל עתה הציצית בכפל [יב] אף למטה מקשר אגודל אם כשיתפשט יהיה למעלה מקשר אגודל. וכ"ז בשכפלו ותפרו בעיגול אבל אם כפל ותפר בריבוע כיון שגם עתה יש כנף דעת הלבוש והמ"א דרשאי להטיל שם הציצית בכפל אע"פ שהוא יותר מג' אצבעות משפת הקרן כיון דתפרה שרי וכמו בס"ו בכפל הטלית דמהני התפירה [יג] ורבים חולקין ע"ז וס"ל דגם בזה לא מהני התפירה ושאני ההיא דס"ו דמיירי שכפלה כולה וכן דרך מלבוש משא"כ בזה שלא כפל רק מקצת הבגד:

ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן י סעיף ג

* ואין לה כנפות וכו' - עיין בארה"ח שמסתפק באם היה הבגד עגול וכפל מקצת משפתו עליו ותפרו עד שנעשה מרובע אם אמרינן דלא מהניא התפירה גם להקל ומסיק דתליא ד"ז בפלוגתא ע"כ יטיל בו ציצית ולא יברך ועיין לקמיה מה שכתבנו בזה:

* לא נפטרה - עיין במ"ב באם עשה הכנף גם עתה מרובע יש דעות בין האחרונים אם מהני התפירה. ואם הכניס שפת הבגד לפנים ותפרו עד שאינו ניכר כלל הכפל למעלה כדרך שהחייטים עושים נראה דלכ"ע מהני תפירה זו ולא שייך בזה הטעם דאי לא מיבעי וכו' כי כן דרך האומנים וא"כ גם בההיא דארה"ח שכתבנו אם עשה באופן זה צריך להטיל בו ציצית ולברך ואפשר עוד דאפילו להקל כההיא דהש"ע מהני תפירה כזו:

8. ארבע ציציות מעכבין זה את זה, שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת

בית יוסף אורח חיים סימן יג

א - ב ארבע ציציות מעכבים זה את זה שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת אבל אם יש בה כל הארבע מותר לצאת בה וכו'. בסוף פרק הקומץ רבה (כח.) תנן ארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת רבי ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות ובגמרא (לז:) מאי בינייהו אמר רבינא דרב הונא איכא בינייהו דאמר רב הונא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת ופירש רש"י וכולי עלמא אית להו דרב הונא מיהו הטיל לשלש ולא לרביעית לת"ק הויא מצוייצת שלא כהלכתה וחייב חטאת דהוו להו ציצית משוי ולרבי ישמעאל הויא מצוייצת כהלכתה דשלש מצות מיהא איכא ואינו פסול ורב הונא בעשויה בפיסול. ואסיקנא בגמרא דלית הלכתא כרבי ישמעאל: וכתב הרא"ש בתשובות כלל שני (סי' ט) שראה לקצת רבותיו שהיו פושטים טלית שלהם כשהיו יוצאים לרשות הרבים ושהוא סובר שחומרא שאין לה טעם היא דלמאי איכא למיחש אי חיישת שמא נפסקו החוטים ולא נשאר בהם כדי הכשר ציצית א"כ האיך בירך עליו בשעה שלבשו וא"ת שבדק כל ארבע ציציות בשעת לבישה א"כ יבדוק בשעה שיוצא בו לרשות הרבים והעולם לא נהגו לבדוק כל הציציות בכל שעה שמתעטף בטלית משום דמוקמי להו בחזקת כשרות עד שיודע לו שנפסלו ועוד דציצית אינו נפסל בקל והעולם רגילים לתקנם אף קודם שיגיעו לידי פיסול הלכך מוקמינן להו אחזקתייהו לענין ברכה וכן לענין לצאת לרשות הרבים מי שאינו רגיל לילך ארבע אמות [בלא ציצית] ראוי לו לסמוך על החזקה ולצאת בו ואם ירצה להחמיר יבדקם בשעת יציאה ויש אומרים שכל טליתות שלנו הויין מצוייצות שלא כהלכתן ואינם יוצאים בהם לרשות הרבים ואינם דברים של טעם דאם אינם מצוייצים כהלכתם היאך אנו מברכים עליהם אלא ודאי התורה אמרה שיש ליתן בכנף שני חוטים לבן ושני חוטים תכלת והלכה למשה מסיני שהתכלת אינו מעכב את הלבן והיה מספיק לנו בשני חוטים לבן אלא שאנו נותנים עוד שני חוטים זכר לתכלת ועוד אף לפי דבריהם שאינם מצוייצים כהלכתם מותר לצאת בו לרשות הרבים כדאמרינן בפרק תולין (שבת קלט:) מתעטף אדם בכילה ובכסכסיה ויוצא בה לרשות הרבים ומאי שנא מדרב הונא דאמר היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת לרשות הרבים חייב חטאת ציציות לגבי טלית חשיבי ולא בטלי הני לא חשיבי ובטלי ופירש ר"ח (בגליון שם) דציצית חשיבא ולא בטלה כי דעתו לתקן שאר ציציות ולצרפם לזו שהיא כשרה הילכך לא בטלה הני כסכסים בטלי לגבי כילה וכן נמי טליתות שלנו שיש להם ארבעה ציציות אפילו אי חשבת להו אינם מצוייצות כהלכתן בטלי לגבי טלית עכ"ל וכבר הזכיר כן רבינו בסימן ש"א (נג:) ובסוף דבריו כתב והר"מ (תשב"ץ קטן סי' מד) היה מחמיר שלא לצאת בה וא"א ז"ל היה יוצא בה: בתשובות להרמב"ן סימן ר"ט כתוב וזה לשונו מותר לילך בטלית קטן ברשות הרבים בשבת וכדאיתא פרק הקומץ רבה היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת ופירש רש"י (בשבת שם ד"ה חשיבי) דוקא בטליתות שלהם שצבועים מתכלת הציציות חשיבי ולא בטלי לגבי טלית לכך חייב חטאת כשאינה מתוקנת כהלכתה דהוי משוי אבל לגבי דידן לא חשיבי ובטלי לגבי טלית אמנם ר"ח פירש שאפילו בטליתות שלנו הציציות חשיבי שהם עשוים לשם מצוה ולא בטלי לגבי טלית אכן לשני הפירושים מותר לילך בטלית קטן כשהציצית מתוקנת כהלכתה ומהר"ם היה מחמיר על עצמו מלילך בטלית קטן ברשות הרבים בשבת דילמא מיפסק חד מהציציות וכן עמא דבר עכ"ל: וכתוב בנמוקי יוסף בסוף הלכות ציצית (יד. ד"ה זוכה) בשם הריטב"א וזה לשונו ויש חוששים לצאת בזמן הזה בשבת בטלית זה שאין בו עיטוף גמור והוא תחת הגלימא העליון שנראה כמשוי וכמלבוש כפול וגם כי אין לחוש לזה דמלבוש גמור הוא חשוב טוב הוא לעשות באמצעיתו אחיזות כעין סרבל וכן שמעתי שהיו נוהגים באשכנז ובצרפת וכן ראיתי רבים שהיו חוששים בדבר זה בשם הרב החסיד עכ"ל ואיני יודע טעם חשש זה כלל דהא אמרינן בפרק תולין מתעטף אדם בכילה ובכסכסיה ויוצא בה לרשות הרבים ובפרק חבית (שבת קמז:) האוליירין מביאים בלורי נשים לבי בני ובלבד שיתכסה בה ראשו ורובו וכל שכן בהני טליתות שהם מלובשים ממש דשרי ואין טעם להצריך לעשות ליה אחיזות: ובמרדכי סוף פרק חבית (סי' תמב) כתוב גם כן שמותר לצאת בטלית קטן בשבת רק שיהא מתוקן בציציותיו כדינו ור"מ לא נהיג לצאת בטלית קטן בשבת ברשות הרבים לפי שהיה ירא שמא ניתקו החוטים של ציציותיו ונפסלו. ובכלבו (סי' לא כט ע"ג) כתוב שרבותינו ז"ל לא חשו ליה למהר"מ וכן נוהגים העולם לצאת בו לרשות הרבים וכדעת הרא"ש וכן דעת הרשב"א שכתב בתשובה (ח"ד סי' רנט) שהרי"ף (הל' ציצית יא.) פסק כמאן דאמר אין התכלת מעכב את הלבן ונראים דבריו וכך אנו עושים מעשה כדבריו בין בחול בין בשבת עכ"ל וכן דעת הרמב"ם שכתב בפרק י"ט מהלכות שבת (ה"כ) טלית המצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה בין ביום בין בלילה שאין הציצית הגמורה משאוי אלא הרי היא מנוי הבגד ומתכסיסיו כמו האימרא וכיוצא בה ע"כ. וכיון דכל הני רבוותא מסכימים להתיר הכי נקטינן וכן נהגו העולם:

שולחן ערוך אורח חיים סימן יג סעיף א

ארבע ציציות מעכבין (א) זה את זה, שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה (ב) לרשות הרבים בשבת (ג) [א] <א> חייב חטאת (ועיין לקמן סימן ש"ח סעיף ל"ח).

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן יג סעיף א

(א) זה את זה - שכולם הם מצוה אחת ואם נחסר לו אפילו ציצית אחת הוי כלא הטיל בה כלל [א] וביטל לגמרי העשה דציצית:

(ב) לר"ה - ולכרמלית אסור מדרבנן וה"ה [ב] לכל שאר פסולים כגון שהיה הבגד [ג] סתום רובו או שהיו הציצית עשויין שלא במקומן למעלה מג' אצבעות או למטה מקשר אגודל וכל כה"ג או שהיה ארבע כנפות [ד] קטן משעור הכתוב בסימן ט"ז ע"ש בכל אלו אסור לצאת בהן אפי' לכרמלית מדרבנן ובגד שפתוח חציו בצימצום עיין לעיל בסימן י' במ"ב ס"ק כ"ז:

(ג) חייב חטאת - דהוי משוי מחמת הציצית הנותרים ואינם בטלים לגבי בגד דחוטי ציצית חשיבי הם ולא בטילי. ואפילו אם אותם הציצית ג"כ פסולים הם מ"מ [ה] כל שנמצא בהם איזו חוטין כשרים דעתו עליהם וחשיבי ולא בטילי אם לא שנפסקו כל חוטי הארבע ציצית [ו] ולא נשאר בהם כדי עניבה דאז בטלים הם להבגד ע"כ [ז] אם נודע לו דבר זה בשבת כשהוא הולך בר"ה אין צריך לפשוט טליתו:

שולחן ערוך אורח חיים סימן יג סעיף ב

אם היא מצוייצת כהלכתה, (ד) א מותר [ב] לצאת בה לרשות הרבים, בין טלית ב קטן בין טלית גדול, אפילו בזמן הזה שאין לנו (ה) ג תכלת. (רק שלא יהא מונח לו (ו) ד <ב> על כתיפיו) (דברי ר"ן ור"י פ' חבית דף ק"ח ע"ב) (ומוקמינן לטלית ה אחזקתיה שהוא מצוייץ כהלכתו, <ג> ואין צריך לבדקו * (ז) קודם שיצא בו) (דברי תשובת הרא"ש כלל ב' ותשובת הרמב"ן סימן רט"ו /ר"ט/, ובכל בו בשם הרמב"ם פרק י"ט מהלכות שבת).

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן יג סעיף ב

(ד) מותר לצאת - אפילו [ח] בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי הוא לבגד. ואפילו בטליתות של שאר מינים אפילו להפוסקים לעיל בסימן ט' ס"א דחיובן רק מדרבנן מ"מ נוי בגד הוא כיון דעכ"פ מחוייב בהן בתורת ודאי ואינו דומה לבגד שחציו פתוח וחציו סתום דפסק בשו"ע לעיל בסימן יו"ד סעיף ז' דאין יוצאין בו בשבת דהתם חיובו הוא רק מצד ספק [פמ"ג וארה"ח דלא כהשב יעקב אח"כ מצאתי שגם הע"ת כתב בפשיטות כוותייהו]:

(ה) תכלת - דהא קי"ל התכלת והלבן אין מעכבין זה את זה דכתיב וראיתם אותו אכל חדא וחדא משמע:

(ו) על כתיפיו - לא הוי תכשיט אלא משוי דאין זה דרך לבישתו בחול. מיהו [ט] אם מתכסה רוב גופו סגי ועיין לקמן בסימן ש"א סעיף ל' מה שנכתוב בזה:

(ז) קודם שיצא בו - כיון שבדקו בבוקר בעת שהיה מברך על הלבישה ונמצאו שלמים תו אין רגיל ליפסק בזמן מועט כזה אפילו הסירו בינתיים [מ"א] ומוכח מזה דבשבת ג"כ צריך לבדוק הציצית וכן כתב הב"ח בפירוש בסימן ח' והעולם אין נזהרין בזה ועיין בביאור הלכה:

ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן יג סעיף ב

* קודם שיצא בו - עיין במ"ב מש"כ לענין בדיקה בשבת ואולי טעם המנהג הוא משום דלמה יועיל הבדיקה דאפילו לא ימצאם כראוי יהיה מותר ללבוש בשבת בבהכ"נ כפסק הרמ"א בסעיף ג'. אך זה לא יתורץ אלא למ"א דטעם בדיקה הוא שלא ילך בבגד בלא ציצית אבל לפי מש"כ הט"ז דטעם הבדיקה הוא משום חומר לא תשא בברכה לבטלה א"כ יבדוק ואם ימצא שהם פסולים ילבש ולא יברך ואפילו להמ"א שייך הטעם דוקא בבהכ"נ אבל אם לובש הטלית בביתו כגון במקום שאין תיקון עירוב בעיר והמנהג שלובש הטלית בביתו ושם בודאי צריך בדיקה משני טעמים א' שלא ילך בבגד בלי ציצית ועוד שהוא רוצה לילך בו לכרמלית או לר"ה והנכון שביום עש"ק יבדוק הטלית בעת הנחתו בהתיק שלו ואז לא יצטרך לבדוק בשבת כמו שפסק המ"א לעיל בסימן ח' ע"ש: