רי"ף הלכות קטנות (ציצית) דף יג ע"א

מנחות דף מג., מג:, כח., לז:

אורך השיעור ברי"ף ושו"ע הוא 30 דקות

אורך השיעור בר"ן ופוסקים הוא 13 דקות

תוכן עניינים

1. כיצד צובעין תכלת של ציצית. 1

2. התכלת של ציצית צריכה צביעה לשמה. 1

3. התכלת אינה נלקחת אלא מן המומחה חוששין שמא נצבעה שלא לשמה 2

4. אין נקחין אלא מן המומחה, שבקי בחסירות ויתרות. 2

5. לקח תפילין ממי שאינו מומחה, צריך לבדקן 3

6. הלוקח טלית מצוייצת מישראל, או מתגר א"י, כשר, דכיון דתגר הוא, חזקה שלקחה מישראל. 3

7. אין מוכרין טלית מצוייצת לעובד כוכבים, שמא יתלווה עם ישראל בדרך, ויהרגנו 4

8. ספר תורה תפילין ומזוזות שנמצאו ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבן יגנזו, נמצאו ביד כותי כשרים. 4

1. כיצד צובעין תכלת של ציצית

רמב"ם הלכות ציצית פרק ב

הלכה א

תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע, והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע"פ שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית, רחל בת עז צמרה פסול לציצית.

הלכה ב

כיצד צובעין תכלת של ציצית, לוקחין הצמר ושורין אותו בסיד ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין, ואחר כך מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי, ונותנין את הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע וזו היא התכלת של ציצית.

2. התכלת של ציצית צריכה צביעה לשמה

הלכה ג

התכלת של ציצית צריכה צביעה לשמה ואם צבעה שלא לשמה פסולה, והיורה שיש בה הצבע אם צבע בה מעט צמר לבדקו אם הוא יפה אם לאו נפסלה היורה כולה, אלא כיצד יעשה לוקח הצבע מן היורה בכלי קטן ומניח בו צמר שבודק בו ושורף את שבדק שהרי נצבע לבדיקה, ושופך הצבע שבכלי שבדק בו שהרי טעמו ופסלו, וצובע התכלת בשאר הצבע שלא נפגם.

3. התכלת אינה נלקחת אלא מן המומחה חוששין שמא נצבעה שלא לשמה

הלכה ד

התכלת אינה נלקחת אלא מן המומחה חוששין שמא נצבעה שלא לשמה, אע"פ שנלקחה מן המומחה אם נבדקה ונודעה שנצבעה באחד משאר צבעונין המשחירים שאינן עומדין פסולה.

הלכה ה

כיצד א בודקין אותה עד שיודע אם נצבעה כהלכתה אם לאו, לוקחין תבן וריר של שבלול ומי רגלים שנתחמצו ארבעים יום ושורין התכלת בכולן מעת לעת אם עמדה בעינה ולא כהתה כשרה, ואם כהתה לוקחין בצק של שעורין שמעפשין אותו למורייס ונותנין את זו התכלת שנשתנית בתוכו ואופה הבצק בתנור ומוציאים התכלת מן הפת ורואין אותה אם כהתה ממה שהיתה פסולה, ואם הוסיף עינה והושחרה יותר ממה שהיתה קודם האפייה כשרה.

הלכה ו

חצר שמוכרין בה תכלת והיו מוחזקין בכשרות לוקחין ממנה סתם ואין צריך בדיקה והרי היא בחזקתה עד שתחשד, המפקיד תכלת אצל הכותי הרי זה פסולה שמא החליפה, ואם היתה בכלי והיה חתום בשני חותמות חותם בתוך חותם כשרה, בחותם אחד פסולה.

הלכה ז

המוצא תכלת בשוק אפילו מצא חוטין פסוקין פסולה, שזורין כשרה, הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה מן הכותי התגר כשרה מן ההדיוט פסולה. +/השגת הראב"ד/ המוצא תכלת בשוק אפילו מצא חוטין פסוקין משוזרין פסולה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אם תדקדק יפה בגירסא של עירובין תמצא באמת דהכי מסקנא דשזורין מופסקין כשרה דכולי האי לא טרחי, והא דתנן בהמוצא תפילין ישנות מכניסן זוג זוג אבל לא חדשות כרבי יהודה לאו משום דחיישינן שמא קמיעים הם דכולי האי לא טרחי לעשות קמיע כעין תפילין אלא מאי הן חדשות שאין מקושרות ומשום דלא אפשר למקטרינהו בשבתא ואפי' בעניבה דר' יהודה לטעמיה דאמר עניבה קשירה היא עכ"ל.+

4. תפילין אין נקחין אלא מן המומחה, שבקי בחסירות ויתרות

טור אורח חיים סימן לט

תפילין שכתבן עבד או אשה או קטן עו"ג וישראל מומר פסולין. וכל הפסול לכתבן פסול בכל תיקון עשייתן.

ואין נקחין אלא מן המומחה שבקי בחסירות ויתירות;

ואם לקחן ממי שאינו מומחה שתים או ג' כרכים: בודק מהן תפילין אחת של יד או של ראש בכרך ראשון, וכן בב', וכן בג', וכן בד' וכן בכולם, ואם מצאן כשרים כולם, הוחזקו.

ותפילין שהוחזקו בכשרות אין צריכין בדיקה לעולם. ובשאלתות מצריך להו בדיקה פעמים בשבוע, ולא נהגו כן.

בית יוסף אורח חיים סימן לט

ח - ט ואין נקחין אלא מן המומחה וכו'. ברייתא בפרק התכלת (מב:) תפילין יש להם בדיקה ואינן נקחין אלא מן המומחה ופירש רש"י יש להם בדיקה אדם יכול לבדקן בחסרות ויתרות אף על פי כן אינן נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמה והתוספות (ד"ה תפילין) והרא"ש (הל' תפילין סי' לא) הקשו עליו ופירשו הם דלעיבוד שלא לשמה לא חיישינן דהכל בקיאין בזה והא דאין תפילין נקחין אלא מן המומחה היינו הבקי בחסרות ויתרות דחיישינן שמא יתעצל בבדיקתן וטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתפרן והא (דתניא) [דאתמר] בפרק בתרא דעירובין (צז.) [אמר רב חסדא אמר רב] הלוקח תפילין מן השוק (בודקן אחת אחת) [בודק שתים של יד ואחת של ראש או איפכא] התם בשלקחן בדיעבד שלא מן המומחה והכי תניא בתוספתא דעבודה זרה (פ"ג ה"ב) אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה מי שלקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו שנים או שלשה צמדים בודק ממנו תפלה אחת של ראש או של יד בצמד הראשון וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי עכ"ל וכן כתב רבינו ירוחם (ני"ט ח"ה קעא ע"ד) וכך הם דברי רבינו: אבל הרמב"ם כתב בפרק ב' (ה"י) הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבדקן לקח ממנו מאה קציצות בודק מהם שלש קציצות או שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש אם מצאם כשרים הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים ואין השאר צריך בדיקה ואם לקחן צבתים צבתים כולם צריכות בדיקה שחזקת הצבתים מאנשים הרבה לקוחים ע"כ ומה שכתב אם לקחן צבתים צבתים כולם צריכות בדיקה היינו לומר דכל הצבתים צריכים בדיקה אבל כיון שבדק מהצבת שתים של ראש ואחת של יד או שתים של יד ואחת של ראש כל קציצות שבאותו צבת בחזקת כשרים ודברי הרמב"ם פשוטים בפרק המוצא תפילין ולא ידעתי למה השמיטום הפוסקים: כתב הרא"ש בתשובה (כלל ג סי' ה) על המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול שהוא נאמן דעד אחד נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא (יבמות פח.) ומסתמא אותו אדם גדול לא הוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

שולחן ערוך אורח חיים סימן לט סעיף ח

יא אין נקחין אלא (יט) מן המומחה, שבקי בחסירות ויתרות.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן לט סעיף ח

(יט) מן המומחה - אבל לא ממי שאינו מומחה אע"פ שהלוקח רוצה לבדקן לפי שיש לחוש שמא יתעצל בבדיקתן מפני [כב] שטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתופרן. ופשוט דמי שהוא סופר קבוע לרבים הוא בכלל מומחה. [כג] ומזוזה וה"ה פרשיות של תפילין ניקחות אפילו שלא מן המומחה ובתנאי שיבדקנה אח"כ:

5. לקח תפילין ממי שאינו מומחה, צריך לבדקן

שולחן ערוך אורח חיים סימן לט סעיף ט

(כ) לקח ממי שאינו מומחה, צריך (כא) לבדקן. לקח ממנו מאה קציצות, יב בודק מהם שלשה קציצות, שתים של ראש ואחת של יד, או שתים של יד ואחת של ראש, אם מצאן כשרים הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים, (כב) ואין השאר צריך בדיקה. ואם לקחן צבתים צבתים, חזקתם מאנשים הרבה הם לקוחים; לפיכך בודק מכל צבת ב' של ראש ואחד של יד, או ב' של יד וא' של ראש. המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם (כג) גדול, (כד) יג נאמן (כה) ואינם צריכים בדיקה.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן לט סעיף ט

(כ) לקח - בדיעבד [כד] או שאין שם מומחה בעיר:

(כא) לבדקן - [כה] בחסירות ויתירות וה"ה בתמונת האותיות אם הם כהלכה וכנ"ל בסי' ל"ו ס"א ואין לחוש שמא עיבדן שלא לשמן דהכל בקיאין בזה:

(כב) ואין השאר - והוא שאומר שכתבן בעצמו או שאומר שלקחן מאדם אחד ותלינן שאותו האדם כתבן הכל בעצמו כיון שהם בצבת א' וכמש"כ הפרישה:

(כג) גדול - נראה דה"ה אם אמר שלקחן ממומחה:

(כד) נאמן - דעד אחד נאמן באיסורין וכתב המ"א דעכ"פ בעינן שמכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות עיין יו"ד סימן קי"ט ס"ב בהג"ה. ולפי המבואר שם מוכח דאם ראינוהו שלבשן בעצמו נאמן בכל גווני דלעבור בעצמו בודאי אינו חשוד. וע"ש בש"ך סק"א:

(כה) וא"צ בדיקה - שחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן:

6. הלוקח טלית מצוייצת מישראל, או מתגר א"י, כשר, דכיון דתגר הוא, חזקה שלקחה מישראל

שולחן ערוך אורח חיים סימן כ סעיף א

* הלוקח <א> טלית מצוייצת (א) מישראל, (ב) או א מתגר א"י (ואומר שלקחן (ג) מישראל נאמן) (נ"י הלכות ציצית), כשר, דכיון דתגר הוא, חזקה שלקחה מישראל, (ד) דלא מרע נפשיה. אבל אם לקח מא"י שאינו תגר, (ה) פסולה.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן כ סעיף א

(א) מישראל - אפילו אין מכיר אותו שהוא כשר ונאמן אפ"ה תלינן דסתם ישראל בחזקת כשר הוא ובודאי טוואן ושזרן ותלאן לשמן אם לא שהוא חשוד [ב"ח] וכללי החשוד עיין ביו"ד סימן קי"ט:

(ב) או מתגר א"י - אפילו [א] אינו מוחזק לקנות טליתות רק מוחזק לקנות שאר סחורות אפ"ה נאמן דאם ימצא בדאי בדבר אחד שוב לא יאמינוהו בד"א:

(ג) מישראל נאמן - עיין בלבוש דמוכח מיניה שא"צ התגר לומר שקנה מנאמן דאפילו מסתם ישראל כשר כמו בישראל שקנה מישראל וכן משמע [ב] משאר אחרונים ואפשר דגם הרמ"א סובר כן ותיבת נאמן קאי על התגר שהוא נאמן בדיבורו והוסיף הרמ"א זה להורות לנו הסברא דדוקא על דיבורו סמכינן ומאמינין לו דלא מרע נפשיה לומר שקר משא"כ בסתמא לא מרע נפשיה עי"ז:

(ד) דלא מרע נפשיה - עיין במ"א שכתב דוקא גבי טלית בציציותיה סמכינן על סברא זו ומאמינין לו משום דאין דרך לנכרי לתלות ציצית בבגדו אבל לקנות ציצית אסור אף מתגר שמא לא היה הטויה והשזירה לשמה וכן פסק הט"ז ודה"ח ויש [ג] מקילין בזה ועיין בארה"ח ובישועות יעקב שהסכימו דהיכא דעסק התגר הוא לקנות ציצית מישראל ולמכור מותר מתגר:

(ה) פסולה - שמא הוא בעצמו עשה הציצית בהבגד וכ"ש דאסור לקנות ממנו ציצית דשמא לא נטוה לשמה וא"כ פשוט דאפילו אם ירצה להתירם מהבגד ולקשרם מחדש אסור [מ"א ושארי אחרונים דלא כט"ז]. מצא [ד] טלית מצוייצת בשוק כשר. ואסור לשלוח ציצית [ה] אפילו פסוקין ושזורין ע"י עו"ג אם לא בשני חותמות:

ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן כ סעיף א

* הלוקח טלית וכו' מתגר נכרי וכו' - עיין בח"א בכלל י"א שכתב ונ"ל דהקונה מתיר הציצית ויקשרם מחדש ואיני יודע שום טעם לזה ואי קאי אאינו תגר מה יועיל אם יתיר הציצית שמא לא נטווה לשמה לא מיבעיא להמ"א דמחמיר בקניית ציצית מנכרי אפילו לט"ז ג"כ יש להחמיר בזה דאפשר מחמת שהוא רוצה שירבו קופצים על הטלית ע"כ טוה הציצית בעצמו ותלאן בהבגד וגם לא הו"ל לח"א לסתום אלא לפרש ונ"ל דט"ס הוא בח"א והאי ונ"ל צריך להיות אחר מה שכתב בתחלה לענין טליתים גנובים עי"ש:

7. אין מוכרין טלית מצוייצת לעובד כוכבים, שמא יתלווה עם ישראל בדרך, ויהרגנו

שולחן ערוך אורח חיים סימן כ סעיף ב

ב אין מוכרין טלית מצוייצת (ו) לעובד כוכבים, * (ז) שמא ג יתלווה עם ישראל בדרך, ויהרגנו. אפילו למשכן ולהפקיד טלית מצוייצת לעובד כוכבים, אסור אא"כ הוא (ח) לפי שעה, דליכא למיחש להא.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן כ סעיף ב

(ו) לעובד כוכבים - אפילו [ו] אם הוא תגר דגם הוא חשוד על שפיכת דמים וג"ע והא דאמרינן לעיל בס"א חזקה שלקחה מישראל וכו' היינו שישראל עבר ומכרה לו:

(ז) שמא יתלווה - ועוד איכא טעם בגמרא משום זונה ופירש"י שיתננה לזונה באתננה ותאמר שישראל נתן לה וא"כ כ"ש דאסור למכור לנכרית מטעם זה ועיין בח"א שכתב דלטעם שמא יתלווה ליכא למיחש השתא דאינן חשודים על ש"ד =שפיכות דמים= אבל לטעם דזונה יש לחוש:

(ח) לפי שעה - אבל [ז] אם הסיר הציצית אע"פ שנשארו הנקבים מותר אפילו למכור הטלית לנכרי:

ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן כ סעיף ב

* שמא יתלווה - עיין במ"ב ועיין בביאור הגר"א שכתב דלהכי אסור אפילו למשכן אצל הנכרי משום דנקטינן לחומרא כהאי טעמא דשמא יתלווה וכו' דלאידך טעמא דזונה היה מותר ור"ל דאיך ימסור לזונה כיון שהטלית אינו שלו [ולפ"ז לפי מה שכתב הח"א דלדידן השתא לא חיישינן לטעם דשמא יתלווה כמ"ש במ"ב בשמו ממילא מותר למשכן ונעלם זה מהח"א עי"ש שמחמיר בזה]. ועיין בנ"י בה"ק דמשמע בהיפך וצע"ג על סברת הנ"י במה שכתב ולפ"ז וכו' עי"ש ואולי כונתו דלנכרית אסור למסור להפקיד מטעם זה אבל מדברי הב"י שהביאו משמע דאף לנכרי אסור:

8. ספר תורה תפילין ומזוזות שנמצאו ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבן יגנזו, נמצאו ביד כותי כשרים

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יא

גויל של ספר תורה וקלף של תפילין או של ספר תורה צריך לעבד אותן * לשמן ואם עבדן שלא לשמן ו פסולין, לפיכך אם עבדן הכותי פסולין אף על פי שאמרנו לו לכותי לעבד עור זה לשם הספר או לשם התפילין פסולין, שהכותי על דעת עצמו הוא עושה לא על דעת השוכר אותו, לפיכך כל דבר שצריך מעשה לשמו אם עשהו הכותי פסול, ומזוזה ז אינה צריכה העבדה לשמה.

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יג

ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו, כתבן כותי או ישראל מומר או מוסר ביד אנס או עבד או אשה או קטן הרי אלו פסולין ויגנזו שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב, נמצאו ביד אפיקורוס ואינו יודע מי כתבן יגנזו, נמצאו ביד כותי כשרים, ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן י הכותים ביותר על דמיהם שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן.

שולחן ערוך יורה דעה סימן רפא סעיף א

א] ס"ת (א) שכתבו א אפיקורוס, ב (ב) <א> ישרף. ג (ג) כתבו עובד כוכבים, יגנז. נמצא ביד אפיקורוס, ואינו יודע מי כתבו, יגנז. נמצא ביד עובד כוכבים, ואינו יודע מי כתבו, ד יש מי שמכשיר ויש אומרים יגנז. ה וחייבין הצבור לקנותו ממנו בכדי דמיו ב] או יותר מעט ולגנזו, כדי שלא יזלזל בו. <ב> ואם רצה להעלות בדמיו יותר מכדי דמיו הרבה, מניחין אותו בידו. [ה] ואם הוחזקו שבזזו עובדי כוכבים ספרי ישראל, תולים שאותם ספרים שלהם היו וקורין בהם.

ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה סימן רפא סעיף א

(א) ישרף. - דמסתמא לשם אליל כתבו אבל בכנעני יש ספק על כן יגנז ובטור הוסיף כאן ואין קורין בו נראה דקמ"ל דאפילו בבית אין קורין בו ביחידות אפילו ביש ספק מי כתבו ויש טוב טעם בזה לפי שהרמב"ם בפ"י מהלכות ספר תורה כתב נמצא למד שכ' דברים הן שבכל אחד מהן פוסל ס"ת ואם נעשה בא' מהן הרי הוא כחומש מן החומשים שמלמדים בהם התינוקות ואין בהן קדושת ס"ת ואין קורין בהן ברבים משמע שביחידות קורא בהם כמו בחומש ואח"כ קא חשיב כל הפוסלים וביניהם מונה שכתבו אפיקורוס או כיוצא בו משאר פסולים וקמ"ל הטור דבזה אפי' ביחידות קורין היינו בשאר פסולים אבל בזה דיש בו חשש שנכתב לשם אליל ודאי אפי' ביחידות אין קורין בהם על כן כתב הטור כאן שאין קורין בהם סתם דמשמע אפי' ביחידות זה נ"ל ברור בדעת הטור ולא כמו שפירש בדחוקים וכיון שראינו שכללו של הרמב"ם בזה לאו דוקא דיש מהם שאסור בקריאה אפי' ביחידות אף אנו נאמר שיש עוד חילוק בין השאר דהיינו כל פסול שהוא נראה לכל שהוא פסול ודאי קורין בו ביחידות ואין חשש שיקראו בציבור אבל בפיסול שאינו מוכח כגון שאינו מעובד לשמה יש לאסור לקרות בו אפי' ביחידות שמא יקרא בו אף בציבור כמו שמצינו בסי' נ"ז לענין ספק טריפה שלא ישהה אדם בתוך ביתו שמא יארע תקלה על ידי זה. ובסמוך נכתוב הוכחה לזה בס"ד:

(ב) ואם רצה להעלות כו'. - בטור כתוב ואע"פ שאין קורין בו חייבים לקנותו ומיהו אם רוצה להעלותו הרבה אין קונים ממנו אלא בכדי דמיו ומעט יותר ואם רצה להעלותו הרבה מניחין אותו בידו עכ"ל וקשה כפל לשונו ונראה דקמ"ל דלא תימא כל שהכנענים רוצה הרבה תכף אין חיוב על הישראל כלל ויניחנו בידו אלא תחלה כשרוצה הרבה אע"פ שאין עושה קנין עמו מ"מ צריך לעסוק ולדבר עמו בדברי רצוי אולי יהיה מושוה בכדי דמיו ומעט יותר ואם אחר כך עומד בדעתו אז מניחין בידו וילך לו ולא קודם לזה. וכתב ב"י דמשמע בגמרא שאין לומר לעובד כוכבים שיתנם בזול יותר מדאי פן יכעוס וישליך למקום האיבוד כדאשכחן בעובדא דההיא טייעתא:

ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סימן רפא סעיף א

א אפיקורוס - הוא מין האדוק בעבודת כוכבים ומסתמא לשם עבודת כוכבים כתבו:

ב ישרף - ובא"ח סימן ל"ט ס"ד גבי תפילין כתב די"א דיגנזו ועב"ח שם:

ג כתבו כנעני - אפילו כתבו למכור לישראל, תוספות, ופשוט הוא דלא עדיף מעבד ואשה דלקמן סעיף ג':

ד יש מי שמכשיר - ובא"ח שם ס"ד גבי תפילין כתב סתם דכשרים וכן כתב הטור ועיין בב"י שם כתב ישוב לזה:

ה וחייבים הצבור כו' - ומשמע בש"ס דאין לומר לעובד כוכבים שיתן לו בזול יותר מדאי פן יכעוס וישליכה למקום האבוד וכ"כ ב"י ומביאו ד"מ:

פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה סימן רפא סעיף א

(א) שכתבו - עיין בספר בני חיי מחלוקת החכמים לענין אם מותר לקרות בחומשים מודפסים ובסידורי תפלות הנדפסים ע"י עובד כוכבים ע"ש באריכות:

(ב) ישרף - ברמב"ם פ"ו מהלכות יסוה"ת מבואר דמצוה לשרפו. ועיין בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ק"י בס"ת שכתבו אחד כשהיה נחשד מאוד שהוא מכת המאמינים בשבתי צבי שבור שחיק טמיא ואחר זמן נתברר הדבר שכן הוא שהוא מכת הרשעה וכתב דמצוה לשרפו אף שבעת שכתב הס"ת לא היה אלא נחשד אך בתשובת הגאון בעל נו"ב ז"ל שם בסימן קי"ב אות ג' מבואר דאם לא היה בעת הכתיבה רק נחשד אין לשרפו רק טעון גניזה ע"ש. וכתב בשו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תשע"ד בספר תורה שכתבו אחד מהקראים אף שהרמב"ם ז"ל מונה אותם בכלל המינין אפ"ה לא ישרף דלא נקראו מינין לענין זה כלל ומי ששורף אותה עובר משום לא תעשון כן אלא טעון גניזה ואסור לקרות בו בצבור ע"ש:

(ג) כתבו עובד כוכבים - עיין בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סימן קפ"א בשם שחצבו אומן עובד כוכבים על אה"ק אם צריך גניזה וכתב דדוקא אם העובד כוכבים כותב לעצמו יש חשש שמא כתבו לשם עבודת כוכבים אבל היכא שכתבו לישראל וגם גוף הדבר הוא של ישראל לא חיישינן שכתבו לשם עבודת כוכבים ועוד דע"כ לא חיישינן אלא כשהעובד כוכבים יודע מה הוא כותב שהוא שם אבל העובד כוכבים ע"פ הרוב א"י בכתב אשורית רק ישראל מרשים לו בצבע והעובד כוכבים לאו עשה אלא מעשה קוף בודאי אין חשש שמא לשם האלילים [כתבו] וא"צ גניזה ע"ש: