1. י"א שאין לעשות טלית של פשתן, אע"פ שאין הלכה כן, ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק.

בית יוסף אורח חיים סימן ט

ו וקשה לי על הטעם הראשון שהרי טלית של משי לא דמי לשל צמר ועוד שנראה מדברי הרב דבטלית של שאר מינים דלא דמי לשל צמר שרי להטיל ציצית של פשתן ובספר מצות קטן וכלבו כתוב מיהו נכון ליזהר שלא לעשות שום ציצית של פשתן אפילו בטלית של משי ומדקתני אפילו משמע דבכל טליתות אסר ושל משי לאו דוקא ורבינו לא חשש לכתוב אפילו משום דממילא משמע ועוד דאם איתא דלא אסרינן ציצית של פשתן בשל משי אלא משום דדמו לצמר הוה ליה למימר נמי שנכון ליזהר שלא לעשות ציצית של צמר בטלית של צמר גפן או קנבוס משום דדמו לשל פשתן. ועל הטעם השני גם כן קשה שמאחר שמדברי טעם זה נראה שסובר רבינו המחבר דלספר מצות קטן ציצית של פשתן פוטר בטלית של פשתן אם כן לית ליה סברת האומר דציצית של פשתן אין לו מקום מן התורה וגם לא סברת האומר דאע"ג דמדאורייתא מטילין חכמים אסרוה שהרי כתב שדי לנו שניתן מקום לפשתן בפשתן דאלמא סבירא ליה דלספר מצות קטן עוד היום ציצית של פשתן פוטר טלית של פשתן ואם כן על כרחין צריך לומר דסבירא ליה דבשאר מינים לבד מצמר פטר אי מדאורייתא וכדרבא דדריש הכנף מין כנף וכו' אי מדרבנן וכדרב נחמן דפטר שאר מינים מציצית דאורייתא ואי אפשר לומר שנאסרנו בשאר מינים ויהיה מותר בשל פשתן: לכן נראה לי שסמ"ק פוסק כדעת ר"ת שטלית של פשתים פטור מלהטיל בו ציצית לא מיבעיא משל שאר מינים דהא לא פטרי שלא במינן ושל צמר נמי לא משום דהוי כלאים אלא אפילו מינו שהוא ציצית של פשתים דפטר ביה מדינא גזרו בו חכמים משום כסות לילה וזהו שכתב טלית של פשתים פטור אפילו במינו ומשום דמשמע שאין הפטור אלא בטלית של פשתן אבל ציצית של פשתים פוטר בשאר מינים כדינו לכך כתב מיהו נכון ליזהר שלא לעשות ציצית של פשתן אפילו בטלית של שאר מינים ונקט משי דהוא חד מאינך מיני והוא הדין לשאר מינים וטעמא משום דחייש דלמא אתי להטיל ציצית בטלית של פשתן וגירסת הכלבו תתפרש ג"כ בדרך זה דכיון שאחר שכתב שטלית של פשתן פטור אפילו במינו כתב דצמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן משמע בהדיא דאע"ג דטלית של פשתן פטור מכל מקום ציצית של פשתן פוטר בשאר מינים לכך כתב הר"פ שנכון ליזהר שלא לעשות שום ציצית של פשתן אפילו בטלית של משי מטעמא דפרישית:

אע"פ שהגאונים ורבינו תם אסרו לעשות אפילו ציצית של פשתן בטלית של פשתים רש"י והרב רבי יצחק אלפסי (ציצית יד.) התירו ולזה הסכים א"א ז"ל. בפרק התכלת (מנחות מ.) תנו רבנן סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבים והלכה כבית הלל א"ר אליעזר ברבי צדוק והלא כל המטיל תכלת [בסדינו] בירושלים אינו אלא מן המתמיהין ופירש רש"י בית שמאי פוטרין דלא דרשי סמוכים למישרי כלאים בציצית והא דנקט לשון פטור וחיוב ולא נקט לשון אוסרים ומתירים משום דציצית חובה הוא לבגד ואפילו אינו לובשה ואיסור והיתר נמי בהא תליא וכיון דלבית שמאי פטור הוה ליה כלאים שלא במקום מצוה ועובר עליהם משום כלאים, ובית הלל דמחייבי ליה בציצית דרשי סמוכים ואין כאן משום כלאים ומותר ללובשן ובטלית של צמר לבית שמאי אסור לעשות בה לבן של פשתן ותכלת של צמר אלא הלבן והתכלת של צמר והאי דנקט פלוגתייהו בסדין משום דפסיקא ליה מילתא דאין בו ציצית בלא כלאים שעיקר מצות ציצית תכלת כתיבא ביה ותכלת עמרא הוא: מן המתמיהין. מתמיה את כל הרואין שאומרים כלאים הוא לבוש אדבית הלל פליג רבי אליעזר: ובתר הכי גרסינן אמר רבי א"כ למה אסרוה ופירש רש"י א"כ דהלכה כבית הלל למה אסרוה בירושלים ושקיל וטרי תלמודא בטעמא דמלתא ולבסוף מסיק רבא (שם:) שמא יקרע סדינו בתוך שלשה ויתפרנו והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי שרא רבי זירא לסדיניה רב זירא אמר גזירה נמי משום כסות לילה ופירש רש"י שמא יקרע סדינו קודם לכן בתוך שלש אצבעות לשפת הכנף דהיינו מקום הציצית ויתפרנו בחוטי פשתן ויניח סוף החוטין תלויין שם ואח"כ יתן בה שני חוטי תכלת ויצרף אותם שנים של לבן עמהם והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי ונמצא ציצית פסול והוו כלאים שלא במקום מצוה: שרא רבי זירא לסדיניה. התיר ציציותיו מסדינו שהיה של פשתן ונטלן משום שמא יקרע וכדרבא: משום כסות לילה. שמא יתכסה בו בלילה דפטור מציצית ונמצא נהנה מכלאים שלא בשעת מצוה. ובפרק במה מדליקין (שבת כה:) איתא נמי להאי ברייתא גבי הא דאמר התם שהיו תלמידי רבי יהודה ברבי אלעאי מחבין ממנו כנפי כסותם לפי שהוא היה שונה בסדין בציצית הלכה כבית הלל ואינהו סברי גזירה משום כסות לילה וגם שם פירש רש"י כמו שפירש בפרק התכלת: והתוספות (מנחות מ. ד"ה סדין) כתבו שכתב רש"י בתשובה (ספר הפרדס סי' לו) שלא גזרו אלא על התכלת אבל במינו חייב ובשמעתין היה להם ציצית של מינו והיו מחביאין מרבי יהודה לפי שהיה מחייב לעשות תכלת והיה סבור שעושים כבית שמאי מדאורייתא ואינהו סברי אפילו לבית הלל אסור מדרבנן משום כסות לילה וקשה לר"י דבפרק התכלת מהדר לאתויי דציצית חובת טלית הוא ואמאי לא מייתי מהכא דלא קתני אוסרין ועוד דבהלכות גדולות (הל' ציצית סי' כז) פוסק דחובת גברא הוא מדמברכין להתעטף ועוד דאמרינן בפרק קמא דיבמות (ד.) דאפילו מאן דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש ואיך יתכן דלא דרשי בית שמאי סמוכין ועוד דרב עמרם (סדר ר' עמרם דיני ק"ש) פסק כבית שמאי בששה דברים וחשיב הך חד מינייהו ועוד אמאי נקט סדין בציצית הוה ליה למינקט כלאים בציצית ונראה לרבינו תם דכולי עלמא דרשי סמוכין ובית שמאי פטרי מדרבנן משום כסות לילה או משום שמא יקרע ופטרי אפילו ממינו מדקתני סדין בציצית ולא קתני סדין בתכלת ובית הלל מחייבין אפילו תכלת דלית להו הנך גזירות דבית שמאי וכבית שמאי קיימא לן כדמוכח בסיפא דהך ברייתא ואומר רבינו תם דאין לעשות טליתות של פשתן ולעשות בו ציצית אפילו מינו דכבית שמאי קיימא לן דפטרי והמברך מברך ברכה לבטלה עכ"ל וסמ"ג (עשין כו קט.) וסמ"ק (סי' לא) פסקו כדברי רבינו תם וכתב הר"ן בפרק במה מדליקין (שבת יב. ד"ה ונמצא) שכן דעת הרז"ה (שבת יא. ד"ה אמר) וכתב הרא"ש בתשובה כלל ב' (סי' ח) שכן נוהגים באשכנז ובצרפת שלא לעשות טלית של פשתן וכתב האגור (סי' ט) שאפילו מבגד שמעורב פשתן עם צמר גפן אין עושין טלית: אבל המרדכי בהלכות ציצית (סי' תתקמא) כתב בשם רבינו שמשון שנראה דוחק פירוש רבינו תם דמנא לן לבדות הך גזרה מלבנו (שאינו מינו אטו מינו) [מינו אטו שאינו מינו] ועוד רוב הגאונים פסקו בתשובות דשרי להטיל בפשתן מינו הילכך נראה כפירוש הקונטרס דבית שמאי פוטרין משום כלאים ואפשר דסברי כרבי דאמר שם (מנחות לח.) התכלת והלבן מעכבין זה את זה וכיון דליכא תכלת לבן נמי ליכא וניחא דנקט פוטרין דפטרי אפילו ממינה והאי דקטינא (שם מא.) יש לומר דסבר כרבי ופטור אפילו ממינה כיון דלא מצי למירמי בה תכלת ור' זירא אי כרבי סבירא ליה לא הטיל בה אפילו מינה ואי כרבנן שרא התכלת כדי להטיל בה מינה ולהכי נקט סדין בציצית ולא נקט תכלת בסדין והשתא לא צריכין לפרש כדפירש הקונטרס דציצית חובת טלית ותימה לומר דרב קטינא יסבור כרבי דאין הלכה כרבי מחביריו וכל שכן מרבותיו (פסחים כז.) וגם רבי זירא יישבנו בדוחק ועוד מצאתי בסיפרי (כי תצא פ' רלד) כסותך פרט לסדין ושאלתי לרבי ואמר לי דאסמכתא היא עכ"ל. והרא"ש בהלכות ציצית (סי' יז) כתב כל דברי רש"י והתוספות ואח"כ הביא דברי בעל העיטור (שער שני ח"א) שכתב בשם רבינו האיי שמעולם לא היה אחד מהגאונים שהורה להטיל חוטי כיתנא בגלימא דכיתנא ומאן דרמי להו עובר משום לא תשא: והרי"ף (ציצית יג:) כתב והאידנא דלית לן תכלת רמינן לסדין ציצית ממיניה ושפיר דמי דאמרינן איבעיא להו של פשתן מהו שיפטור של צמר ת"ש דאמר רחבה אמר רב יהודה חוטי צמר פוטרין בשל פשתן וחוטי פשתן פוטרין בשל צמר חוטי צמר ופשתים פוטרין בכל מקום ואפילו בשיראין הא למדת דחוטי פשתן פוטרין בשל פשתן ומהא נמי שמעינן הכי דא"ר אליעזר כל המטיל תכלת [בסדינו] בירושלים אינו אלא מן המתמיהין ומפרשינן טעמא לפי שאין בקיאין ולירמו בי עשרה וכו' גזירה משום קלא אילן ואקשינן לא יהא אלא לבן כלומר דהא צמר לבן פוטר בפשתים ופרקינן הני מילי היכא דליכא מיניה אבל היכא דאיכא מיניה לא כלומר דכיון דלשם לבן אפשר לתת חוטי פשתן לא רמינן לבן מצמר כדריש לקיש דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה וחזינן למקצת רבוותא דאסרי למירמי חוטי פשתים בטלית של פשתים ואיתלו בהא דאמרינן בריש יבמות (ד:) סלקא דעתך אמינא כדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכו' הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן וקאמרי מדקאמר סלקא דעתך אמינא כדרבא מכלל דלית הילכתא כרבא דפטר בפשתן אלא צמר לחוד הוא דפטר וקא אסרי ציצית דכיתנא בסדינא ומינייהו מאן דמחייב ליה מלקות והני רבוותא דסבירא להו הכי לא דייקי בשמעתא ולא ידעי מאי קאמרי רבנן ומהאי שמעתא גופא גמרינן דעבדינן כיתנא בסדינא דהכי אמרינן בגמרא סלקא דעתך אמינא כי דוקיא דרבא דאמר הכנף מין כנף ואנן נמי נידוק כי דוקיא ונימא הכנף מין כנף והכי קאמר רחמנא עביד צמר לצמר ופשתים לפשתים וכי עבדת צמר לצמר [צבעיה] אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר לא כתב רחמנא צמר ופשתים דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר הא סברא דסמכא דסמכי עליה רבנן ושמע מינה דפשתים לפשתים כשר הוא לדברי הכל ולית בה פלוגתא ע"כ: וכתב עוד (יד.) שיש מי שמביא ראיה מדאמר ליה מלאכא לרב קטינא סרבלא בסיתוא סדינא בקייטא ציצית מה תהא עליה אלמא סדין פטור בציצית לגמרי דאם לא כן למה לא היה מטיל רב קטינא חוטי פשתן בציצית והוא ז"ל אומר שאין מכאן ראיה דהאי ציצית דקאמר ליה מלאכא לאו אלבן קאי דאפשר למעבדיה פשתן אלא אתכלת קאי דלא אפשר למעבדיה מפשתן דתכלת נמי איקרי ציצית דתנו רבנן סדין בציצית בית שמאי פוטרין וכו' וקאמר רבי אליעזר ברבי צדוק עלה והלא כל המטיל תכלת בסדינו וכו' שמע מינה דהא דת"ר סדין בציצית אתכלת קיימי דצמר ניהו וגזרו ביה משום כסות לילה ומשום תעשה ולא מן העשוי אבל לענין לבן דפשתים בפשתים ליכא למיגזר וליכא בהא מילתא ספיקא ועוד דאיהו עדיף מצמר גפנים ושאר מינים דחיובא דידהו מדרבנן ופשתים בפשתים חיובא דאורייתא הוא. ודעת הרמב"ם בפרק ג' (ה"ז) כדברי הרי"ף: והרא"ש (ציצית סי' יז) כתב וזה לשונו ותמיה אני מהיכן אמרי רבוותא דחוטי פשתן לא פטרי בשל פשתן מדאורייתא כיון דכתיב בקרא צמר ופשתים גדילים תעשה לך וכן אי דרשי הכנף מין כנף אם כן כל דבר פוטר במינו וראיתי לבעל העיטור (שער ב ח"א) שכתב והשתא דקיימא לן כבית הלל דסדין חייב בציצית מדאורייתא ורבנן הוא דגזרי משום כסות לילה כי היכי דתכלת ליכא פשתן נמי ליכא דקיימא לן כרבי יוחנן בן נורי דאמר (מנחות לח:) אין לו תכלת מטיל לבן כלומר צמר לבן במקום צמר צבוע תכלת ולבן כדינו ובסדין ליכא למימר הכי הילכך פשתים לא פטר בטלית כלל והא דאמרינן בשיראין או צמר או פשתים רב נחמן דסבירא ליה דשיראין דרבנן הוא דמתרץ הכי ומשום הכי מיפטרי בכל דהו אבל טלית דאורייתא לא מפטרא בלא תכלת או צמר לבן במקומו כי היכי דלא מיחסר ציצית אלא צבע חלזון ורב קטינא דלא רמי ציצית משום האי טעמא הוא ומסתברא לן דהיינו טעמא דרבנן קמאי דלא רמו ציצית של פשתן בטלית של פשתן ע"כ לשון בעל העיטור ופירוש זר הוא לפרש אין לו תכלת מטיל לבן דוקא צמר צבוע לבן דרבי יוחנן בן נורי היינו רבנן דפליגי ארבי בהך ברייתא וכו' ודבר פשוט הוא דמדאורייתא אין לאסור ציצית של פשתן לטלית של פשתן ואפשר שירדו לדעת רבינו תם (מ. ד"ה סדין) ואסרו מדרבנן ונראה שהרב רבי יצחק אלפסי נמי סובר כרבינו תם דבית שמאי דרשי סמוכים ואסרו לתת תכלת בסדין משום הנך גזירות דמפרש תלמודא מדהביא הך דרבי זירא גזירה שמא יקרע סדינו וכו' אבל במינו מחייב ודייק דסדין בציצית היינו תכלת מדאמר רבי אליעזר ב"ר צדוק והלא כל המטיל תכלת וכו' ומשום דעיקר המצוה היא תכלת קרי ליה ציצית בסתם אלא קשיא ליה לישנא דפוטרים דכיון דמחייב במינו ולא אסר תכלת אלא משום גזירה הוה ליה למימר אוסרין ומשום לישנא דפוטרין פירש ר"ת ואפילו במינו ואפשר דכשאמרו בית שמאי ובית הלל דבריהם בבית המדרש אמרו בית הלל דבריהם בתחלה ואמרו מחייבים ואפילו בתכלת מחייבי והשיבו בית שמאי על דבריהם ואמרו דאיסורא איכא בתכלת מדרבנן וכששנו מחלוקתן הקדימו בית הלל דברי בית שמאי מפני ענותנותן שמקדימים כל פעם דברי בית שמאי לדבריהם (עירובין יג:) ואגב דבית הלל שנו מחייבין שנו גם בדברי בית שמאי פוטרין ולעולם במינו מחייבין וכדאי הוא הרי"ף לסמוך עליו ואפילו לדברי רבינו תם גזירה רחוקה היא דגזרו במינו אטו תכלת ותכלת גופיה גזירה שמא יקרע או משום כסות לילה והאידנא דליכא תכלת לא שייכי הנך גזירות ולכך לא מחיתי באנשי ספרד שמתעטפין בטלית של פשתן שלא להרפות מצות ציצית בידם עכ"ל ולפי שראה רבינו שהרא"ש היפך ליישב דברי הרי"ף וגם כתב שכדאי הוא לסמוך עליו לפיכך כתב שהרא"ש הסכים לדברי הרי"ף: ולי נראה שמלשון הרא"ש משמע שנראין בעיניו דברי רבינו תם אלא שכדי שלא להרפות מצות ציצית ביד אנשי ספרד לא רצה להורות להם כמותו וכן כתב בהדיא בתשובה כלל ב' (סי' ח) וזה לשונו וכן נוהגים באשכנז ובצרפת שלא לעשות טלית של פשתן ואני בבואי לארץ הזאת ראיתי שכולם לובשים טלית של פשתן אמר לי לבי אם תאסור להם טלית של פשתן תבטל מהם מצות ציצית כי אינם נמצאים כל כך טליתות של צמר בארץ הזאת ואמרתי הנח להם כי נתלים באילן גדול שמתירו ועוד אף לפירוש רבינו תם אין לאוסרו בזמן הזה דעיקר טעם האיסור הוא דלמא אתי למירמי ביה תכלת שהוא עיקר המצוה ובכסות לילה או אם יקרע סדינו הוה ליה כלאים שלא במקום מצוה אבל בזמן הזה שאין לנו תכלת ואין לנו היתר כלאים בציצית כלל לא שייך למיגזר כלל דלא שייך לדמותו לדבר שנאסר במנין דאין לו היתר אלא על ידי בית דין גדול ממנו בחכמה ובמנין דכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם נתבטל האיסור ממילא דלא דמי לתקנת רבי יוחנן בן זכאי וכו' כל זה דקדקתי שלא לאסור לבני הארץ הזאת טלית של פשתן עכ"ל הרי אתה רואה שהוא נדחק כדי להעמיד מנהג הארץ ההיא אבל סברתו הוא לאסור כדברי רבינו תם: לכן כל ירא שמים יש לו ליזהר שלא לעשות טלית של פשתן היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר ליה מוטב שיעשה טלית של פשתים ויברך עליו משיתבטל ממצות ציצית וכמו שנהג הרא"ש עם אנשי ספרד וכבר כתבתי דכיון דהרי"ף והרמב"ם סוברים דשאר מינים בר מפשתים וצמר רחלים לא מיחייבי בציצית מדאורייתא כמו שנתבאר בראש הסימן נכון שלא לעשות הטלית משום דבר אלא מצמר רחלים כי היכי דליקיים מצות ציצית מדאורייתא וכן כתב האגור (סי' ח) בשם ה"ר ישעיה (ספר המכריע פ"ח) והר"י מולין (עי' תשו' מהרי"ל החדשות סי' ה) שירא שמים יוציא נפשו מפלוגתא ולא יעשה טלית אלא מצמר ומיהו היכא דלא אפשר ליה יעשה משאר מינים ובלבד שלא יעשה של פשתן כדי לחוש לכתחלה לדברי האוסרים ואי לא אפשר ליה יעשה אפילו של פשתים ומברך עליו כהסכמת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל:

שולחן ערוך אורח חיים סימן ט סעיף ו

י"א <ט> שאין לעשות טלית (יז) של פשתן, אע"פ שאין הלכה כן, ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק. הגה: ומיהו אם אי אפשר רק (יח) בטלית של פשתן, מוטב שיעשה טלית ז של פשתן (יט) ח [ו] וציצית של פשתן, משיתבטל ממצות ציצית (תשובת הרא"ש כלל ב').

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן ט סעיף ו

(יז) של פשתן - דגזרו חז"ל משום דאז יהיה מוכרח לעשות בו ציצית של פשתן ויש לחוש שמא [כב] יעשה בו ג"כ תכלת והוי איסור כלאים כשיתכסה בו בלילה שאז אין זמן קיום המצוה ואף דבזמנינו אין לנו תכלת ס"ל [כג] דמ"מ אין הגזירה בטילה והרבה פוסקים [כד] התירו בזה דס"ל דעיקר הגזירה לא היה רק שלא יטילו בו תכלת כדי שלא לבוא לידי כלאים אבל לא על חוטי הפשתים וגם דבזמנינו דליכא תכלת [כה] לא שייך כלל הך גזירה ומש"ה כתב רמ"א בהג"ה דאם אי אפשר בענין אחר יש לסמוך עליהם:

(יח) טלית של פשתן - וכ"ש דמותר לעשות [כו] טלית של שאר מינים וציצית של פשתן כשאין לו ציצית אחרים כדי שלא יתבטל המצוה:

(יט) וציצית של פשתן - ויוכל לסמוך על המתירים [כז] גם לענין ברכה ופשוט דאם יש לו טלית גדול של צמר יברך עליו ויכוין לפטור את זה ובמ"א כתב ונ"ל דיעשה בו כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר [כח] והאחרונים מפקפקים בזה: