גמ' ברכות דף יד.
רא"ש מסכת ברכות פרק ב
סימן ג
והראב"ד ז"ל כתב
משום גאון דמהלך צריך לעמוד עד על לבבך כדאמר פ"ק דיומא (דף יט ב) דבפרק
ראשון אין לו לרמוז בעיניו וכן כתב רב אלפס ז"ל לקמן בפרקין דאסור לרמוז בכל
הפרק משום דחשיב קריאת עראי וכן נמי צריך עמידה משום דלא ליחשב קריאת עראי. והא
דלא בעי עמידה בכל הפרשה משום דפסוק דבתריה כתיב ובלכתך בדרך אלמא דקורא במהלך*:
רמב"ם הלכות קריאת שמע
פרק ב הלכה ג
מי שהיה מהלך על רגליו עומד
בפסוק ראשון והשאר קורא והוא מהלך, היה ישן מצערין אותו ומעירין אותו עד שיקרא
פסוק ראשון ומכאן ואילך אם אנסתו שינה אין מצערין אותו.
שולחן ערוך אורח חיים סימן סג
סעיף ג
(ט) היה מהלך בדרך ורצה לקרות
קריאת שמע, (י) צריך לעמוד (יא) ד בפסוק [ד] ראשון.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן סג סעיף ג
(ט) היה מהלך – אע"ג
דלעיל ס"א משמע דמן הדין מותר לקרות כשהוא מהלך מ"מ מצוה מן המובחר
לעמוד בשעת פסוק ראשון דהוא עיקר ק"ש לפי שאינו מיושב כ"כ ואינו יכול
לכוין כשהוא מהלך כאשר היה יושב ובדיעבד אם קרא כשהוא מהלך אינו צריך לחזור ולקרות
[פמ"ג]:
(י) צריך לעמוד – ר"ל
להתעכב במקום אחד ומותר לקרותה בין בעמידה ובין בישיבה ואפילו לק"ש של ערבית
דדוקא אם משנה מעמידה לישיבה אסור לק"ש של ערבית משום דנראה שעושה כב"ש
משא"כ מהליכה לישיבה. ויושב בקרון או בספינה אינו צריך לעמוד דיוכל לכוין
היטב עיין בש"ת ובפמ"ג. וברוכב על הבהמה יש דיעות בין האחרונים ונכון
להחמיר:
(יא) בפסוק ראשון – וברוך שם
כמל"ו בכלל פסוק ראשון הוא ויש מחמירין עד על לבבך. ומשם והלאה מותר לקרותה
בהליכה או בעמידה:
