רי"ף ברכות דף יט:
גמ' ברכות דף כח:-כט.
1)מותר לטעום קודם תפלת המוספין 1
2)אסור לאכול סעודה קטנה לפני מנחה
קטנה 2
4)ש"צ שטעה ודילג אחת מכל הברכות.. 5
6)אם לא אמר מוריד הגשם, מחזירין אותו 7
7)אם לא שאל מטר בימות הגשמים.. 10
8)אם טעה ולא הבדיל משלים תפלתו ואינו
חוזר 11
בית יוסף אורח חיים
סימן רפו
[ג] אע"פ שאין הלכה כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום וכו'. בפרק תפלת
השחר (כח:) אסיקנא דלית הלכתא כוותיה וכתב הרשב"א (שם ד"ה ולית) לית הלכתא
כרב הונא פירוש אלא מותר לטעום קודם תפלת המוספין וכתב הראב"ד דיש אומרים דוקא
טעימה ולא אכילה והוא ז"ל פירש דאפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד את הלב כי הא דרב
אויא עכ"ל, כלומר דאיתא התם דרב אויא לא אתא לפירקא משום דחלש ליביה ואמרו ליה
דהוה ליה למיטעם מידי קודם תפלת המוספין ולמיתי. וגבי הא דלית הלכתא כרב הונא אמרינן
נמי דלית הלכתא כרבי יהושע בן לוי דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום
כלום, וכתב על זה ה"ר יונה (יט. ד"ה ולית) ודוקא טעימה אינה אסורה כגון אכילת
פירות או אכילת פת מועט אבל סעודה אסורה עכ"ל ומשמע דהכי נמי מתפרש מאי דאמרינן
דלית הלכתא כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום קודם תפלת המוספין, ודבריו מטין כדברי הראב"ד.
ונראה שכך הם דברי רבינו דכי אמרינן דלית הלכתא כרב הונא אינו אלא להתיר טעימה אבל
אכילה כלומר סעודה אסורה מההיא דפרק בשלשה פרקים, דאין לפרש דברי רבינו דמדינא מותר
לטעום קודם תפלת המוספין וכדאסיקנא דלית הלכתא כרב הונא ובין טעימה ובין אכילה שרי
דאכילה נמי טעימה מיקריא אלא שאין דרך לאכול ולא לטעום קודם תפלת המוספין דטעימה נמי
אכילה קרי לה, דאם כן מאי אין אדם רשאי לאכול דקאמר רבינו חננאל שהרי לפי זה רשאי לאכול
אלא שאין דרך העולם לאכול, אבל רבינו ירוחם כתב בחי"ט (ני"ב, קא ע"ד)
אסור לטעום כלומר לאכול קודם תפלת מוסף כך פשוט בפרק תפלת השחר, ודבריו תמהין דהא בהדיא
אסיקנא דלית הלכתא כרב הונא, ואפשר דהכי קאמר רבינו ירוחם אסור לטעום טעימה גדולה כלומר
לאכול וממילא משמע דטעימה קטנה שריא ודלא כרב הונא וכדברי הראב"ד:
וזה שכתב רבינו בשם רבינו חננאל
דאין אדם רשאי לאכול עד אחר תפלת מוסף. כתבו הרא"ש בפסקיו בפרק הנזכר (תענית סי'
לא):
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רפו
סעיף ג
מותר [א] לטעום קודם תפלת המוספין,
דהיינו * (ז) א אכילת פירות או אפילו (ח) ב פת מועט אפילו טעימה שיש בה (ט) כדי לסעוד
הלב, אבל סעודה אסור.
פרשנים לשולחן ערוך
אורח חיים סימן רפו
(ז) אכילת פירות – ואע"ג
דלאחר תפלת שחרית כבר נתחייב בקידוש ואסור לאכול ולשתות מקודם ואין קידוש אלא במקום
סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחר הקידוש דגם זהו מקרי סעודה כנ"ל סי' רע"ג
ואח"כ יאכל הפירות או כשאין לו יין כ"כ יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דדי
כשישתה כל הכוס יין של קידוש שמחזיק רביעית דזהו מקרי ג"כ קידוש במקום סעודה:
(ח) פת מועט – דהיינו כביצה
דכ"ז הוא בכלל אכילת עראי וכ"ש אם אוכל מיני תרגימא מחמשת המינים דשרי:
(ט) כדי לסעוד הלב – דהיינו
שאוכל פירות הרבה דאכילת פירות לא מקרי קבע ונראה דאם חלש לבו יכול גם פת לאכול עד
שתתיישב דעתו אף שהוא יותר מכביצה. כתב בא"ר והובא בשע"ת דאם חלש לבו ואין
לו יין ולא שאר דבר לקדש עליו רשאי לאכול פירות וה"ה מיני תרגימא מה' מינים קודם
מוסף אף בלי קידוש אבל בלא"ה אין להקל:
בית יוסף אורח חיים
סימן רלב
ב …עלמא לכתחלה אמאי לא דילמא חזי פסידא ומטריד ולא לאכול בסעודה קטנה
לכתחלה אמאי לא דילמא אתי לאימשוכי ולא לדין בגמר הדין לכתחלה אמאי לא דילמא חזי טעמא
וסתר דינא: וכתבו התוספות (ד"ה בתספורת) על לישנא קמא נראה דהכי הלכתא ושרי סעודה
קטנה במנחה גדולה עד זמן תפלה ודוקא סעודה גדולה כגון סעודת אירוסין ונישואין וסעודת
מילה הוא דלא ודלא כרב אחא בר יעקב דאסר אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה דהלכה כלישנא
קמא דסתם לן תלמודא ורב אשי שהוא בתראה סידר את התלמוד והלכתא כוותיה לגבי דרב אחא
בר יעקב. וכתב הרא"ש (פ"א סי' יח) לפי שיטה זו הילכך מותר להתחיל בסעודה
קטנה סמוך למנחה גדולה ואם התחילו בסעודה גדולה אין מפסיקין אפילו משיגיע זמן מנחה
קטנה ובלבד שיש לו שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו ואם התחיל לאכול סמוך למנחה קטנה
יפסיק כשיגיע זמן תפלת המנחה עכ"ל: וכתוב בהגהות מיימון פ"ו (תפלה אות ז)
אע"ג דבשבת ויום טוב אוכלין שחרית אין זה קרוי סעודה גדולה כי אם כשאוכלין הרבה
בני אדם יחד כסעודת נישואין וברית מילה וכן כתב הכל בו (סי' יא ח.) וכתב עוד וצריך
עיון מבעל הבית שבני ביתו מרובים וכל זה איתיה בסמ"ק סימן י"א (עמ' טז ובהגהות
אות קיא): וכתב הר"ן (שבת ד. ד"ה אבל בתוס') שהרז"ה (שם ג:) מיקל יותר
ואומר דכיון דאי לאו מדרבי יהושע בן לוי הוי מוקמינן מתניתין בסמוך למנחה קטנה ודרבי
יהושע בן לוי אידחיא לה בדוכתיה (ברכות כח:) נקטינן מתניתין כפשטה בסמוך למנחה קטנה
דאין מתחילין אפילו סעודה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין הא במנחה גדולה אפילו סעודה
גדולה שריא:
ומ"ש רבינו דלרבינו תם
אסור סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. למד כן ממה שכתבו התוספות (שם) ושרי סעודה קטנה במנחה
גדולה עד זמן תפלה משמע דמזמן תפלה ואילך דהיינו מזמן מנחה קטנה ואילך אסור אפילו סעודה
קטנה וסובר דלאו דוקא בזמן תפלה דסמוך לה נמי אסור דדין סעודה קטנה למנחה קטנה כדין
סעודה גדולה למנחה גדולה וכן כתב סמ"ק (שם הגה אות קיג) שהוא דעת רבינו ברוך.
אבל הרא"ש כתב בפרק תפלת השחר (סי' יא) לדעת רבינו תם דסעודה קטנה סמוך למנחה
גדולה מותר להתחיל וכן נמי סמוך למנחה קטנה דלא חיישינן לאימשוכי כלל בסעודה קטנה ורבינו
כתב סברא זו בשם ה"ר יהודה שאמר משם ר"י וכן כתוב בסמ"ק סימן י"א:
ומ"ש דאין הלכה כרבי יהושע
בן לוי דאמר כיון שהגיע זמן המנחה אסור לטעום עד שיתפלל. מסקנא דגמרא בפרק תפלת השחר
(כח:) וכתב הרשב"א שם (ד"ה ולא כריב"ל) והני מילי להפסיק שאם התחיל
אינו מפסיק אבל לכתחלה אסור כדאיתא בפרק קמא דשבת עכ"ל. ופירש בתשובה (ח"א
סי' רסח) דלא נתכוין לאסור טעימה בעלמא אלא לסעודה קטנה קרי טעימה: והאי סמוך למנחה
דתנן במתניתין כתב הר"ן (שבת ד. ד"ה גמ' האי סמוך) דהיינו חצי שעה קודם זמן
המנחה וכן פירש רשב"ם בריש פרק ערבי פסחים וזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה
וסמוך לה דהיינו חצי שעה הוי בתחלת שעה שביעית וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה
וסמוך לה דהיינו חצי שעה הוי בתחלת שעה עשירית וכך הם דברי רבינו:
והרי"ף (שם) כתב אפילו
סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור. טעמו לפי שהוא פוסק כרב אחא בר יעקב משום דלישנא
בתרא הוא. וכתב הרא"ש (שבת פ"א סי' יח) שכן נראה לה"ר יונה ובטור חושן
משפט סימן ה' כתב רבינו שמסקנת הרא"ש כרב אלפס ושם אכתוב בעז"ה שאינו מוכרח
וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות תפלה (ה"ה) וכתבו הגהות מיימוניות (שם אות
ז) שכן היה נוהג ר"מ (תשב"ץ קטן סי' כ) ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם
מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן:
ואם התחילו באחד מכל אלו סמוך
למנחה גדולה וכו'. במשנה (שם) שכתבתי בסמוך ואם התחילו אין מפסיקין וכתבו התוספות
(ד"ה ואם) והרא"ש (סי' יח) והר"ן (ג: ד"ה והא דתנן) והמרדכי (סי'
רכד) דמוכח בגמרא שם ובפרק לולב הגזול (לח.) דאפילו התחילו באיסור נמי אין מפסיקין:
ומ"ש וכגון שיש לו שהות
ביום להתפלל וכו'. כן כתבו שם המפרשים הנזכרים דהתם משמע הכי ובפרק לולב הגזול מוקי
בהדיא מתניתין בדאיכא שהות וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל (תפלה פ"ו ה"ה):
כתוב בתרומת הדשן (סי' ז) על האוכלים בסעודת נישואין והשעה עוברת לתפלת המנחה שיש מן
הגדולים שסוברים שאין עומדין להתפלל משום דחשבי להו עוסקין במצוה ופטורין מן התפלה
עכ"ל. ואין ממש בסברא זו: כתוב באהל מועד (שער התפלה דרך ג נתיב יא) בכל הדברים
שאסרו להתחיל קודם שיתפלל אם התחיל אינו מפסיק כל שיראה לו שעדיין יש לו שהות להתפלל
במה דברים אמורים בשאר תפלות אבל בתפלת ערבית החמירו מטעם דשכרות שכיח בלילה ואם התחיל
בהן אחר שהגיע זמנה צריך להפסיק עכ"ל ובסימן רל"ה (רג: דיבור הראשון) יתבאר
שאין כן דעת הרשב"א ז"ל:
ומאימתי הוי התחלת תספורת וכו'.
עד סוף הסימן הכל פשוט בפרק קמא דשבת (ט:) וכתב רבינו ירוחם (נ"ג ח"ד כו
ע"ד) משיתעטפו הדיינים שדרכם להתעטף משום ששכינה שורה עמהם ולדידן נראה לי משישבו
אדעתא לדון ואחר שהתחילו כבר לדון ובא לפניהם דין אחר מאחר שדנו הדין הראשון התחלת
כל דין ודין מיקרי משיתחילו בעלי דינים עכ"ל:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רלב סעיף ג
והא דאסור לאכול סעודה קטנה,
היינו כשקובע לסעודה; אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, (לד) מותר. והוא הדין לאכול פת
(לה) יז כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רלב סעיף ג
(לד) מותר – אפילו כבר הגיע
זמן מ"ק ואפילו אם אוכל הרבה פירות דזה לא מקרי סעודה. ותבשיל העשוי מחמשת המינים
ג"כ מותר אם אינו קובע עלייהו [דה"ח]:
(לה) כביצה – ולא יותר וכתב
המ"א דבשתיה יותר מכביצה נמי אסור אף דלענין אכילה חוץ לסוכה חשיב עראי אף ביותר
מכביצה בזה דהחשש הוא שמא ימשך וזה שייך בשתיה יותר אם הוא משקה המשכר. וסתם משקה מותר
לשתות אפילו הרבה:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קי סעיף ח
(לד) הנכנס לבית המדרש טז (לה)
יתפלל: יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו', (לו) וביציאתו
(לז) יאמר: מודה אני לפניך ה' אלהי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קי סעיף ח
(לד) הנכנס לביהמ"ד – האר"י
ז"ל היה אומרה בכל בוקר והיה אומר אח"כ כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל
עיני ואביטה נפלאות מתורתך:
(לה) יתפלל יר"מ – ואין
בה חתימה. כתב ט"ז דה"ה מי שיושב ללמוד ביחידות ובפרט אם הגיע להוראה צריך
להתפלל שלא יטעה בלימוד ובהוראה לומר על טמא טהור ועל אסור מותר וטוב לומר נוסח אחד
קצר כולל הרבה וזהו יר"מ ה' או"א שתאיר עיני במאור תורתך והצילנו מכל מכשול
וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות
מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד כי ד' יתן חכמה
מפיו דעת ותבונה. וכשהוא לומד בחבורה צריך לבקש ג"כ שלא ישמח בתקלתם ולא ישמחו
בתקלתו וכדאיתא בגמרא:
(לו) וביציאתו וכו' – כתב הרמב"ם
בפי' המשנה ואלה שתי תפלות חובה. ויש לו להתפלל יושב או עומד כמו שיזדמן לו ולא יחזור
פניו למזרח ולא למערב ולא יעשה השתחויה וכו' עי"ש והביאו הא"ר ושארי אחרונים:
(לז) יאמר מודה וכו' – וה"ה
העוסק בתורה ביחידות כל היום צריך לומר כן בכל ערב אחר גמר לימודו [מ"א]:
דף יט:
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק ב
הלכה א
בימי ר"ג רבו האפיקורוסין
בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם, וכיון שראה שזו גדולה מכל
צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין
וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל, נמצאו כל הברכות שבתפלה תשע עשרה ברכות.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קכו סעיף א
* ש"צ (א) שטעה א ודילג
אחת (ב) מכל הברכות, וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו, * (ג) אין מסלקין אותו; (ד)
אבל אם דילג * ברכת המלשינים, * מסלקין אותו (ה) ב מיד, שמא אפיקורוס הוא; ואם התחיל
בה וטעה, (ו) אין מסלקין אותו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
קכו סעיף א
(א) שטעה ודילג – לאפוקי אם
הזיד ודילג אפילו בשאר ברכות מסלקין מיד:
(ב) מכל הברכות – ר"ל אפילו
אם טעה ודילג ברכת תחיית המתים או בונה ירושלים אין מסלקין אותו לומר שמא כופר הוא
בתחיית המתים או אינו מאמין בביאת המשיח אלא תלינן שבשגגה השמיט והטעם עיין בב"י
בשם הרר"י ועיין בט"ז דס"ל דאם השמיט שתיהם בודאי אנו צריכין לחוש לזה
ואפילו אם התחיל מסלקין אותו ויש שחולקין עליו. ודע דמוכח לכו"ע דאם אנו יודעין
שהוא כופר בתחיית המתים או אינו מאמין בגאולה העתידה וכ"ש אם אינו מאמין בתורה
מן השמים או בגמול ועונש לכו"ע אפיקורוס גמור הוא ואסור להניחו להיות ש"ץ
ואם עמד בחזקה אין עונין אמן אחריו ועיין לעיל בסימן נ"ג סי"ח:
(ג) אין מסלקין אותו – אלא שוהין
עד שיזכירו אותו וכשנזכר חוזר למקום שטעה כמו יחיד הטועה ועיין בבה"ל:
(ד) אבל אם דילג – דוקא בשדילג
כולה אבל אם דילג ראש הברכה וסיים חתימתה לא מצינו שמסלקים אותו וכן אם לא רצה לומר
לכופרים אלא ולמלשינים אין מסלקין אותו מפני שיש מקומות שאומרים לכתחילה ולמלשינים:
(ה) מיד – פי' ואין ממתינין
לו שיזכירו אותו אלא מסלקין אותו מהתיבה מיד כי שמא נזרקה בו עתה אפיקורסות ואינו רוצה
לקלל עצמו לכן דילג ברכה זו ואפילו אם היה מוחזק עד עתה לכשר וצדיק ג"כ חיישינן
לזה. ומ"מ אין מסלקין אותו מש"ץ משום פ"א כיון שיש לומר שטעה:
(ו) אין מסלקין אותו – אפילו
שהא בינתים הרבה ולא היה יכול להזכר אפ"ה תלינן שבשגגה הוא מדהתחיל בה:
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק ב
הלכה ב
בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם
תשע עשרה ברכות אלו על הסדר, במה דברים אמורים כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות
אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל
האמצעיות ושלש אחרונות ויצא ידי חובתו.
הלכה ג
וזוהי הברכה שתקנו מעין כל האמצעיות:
הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח היה לנו להיות גאולים רחקנו
ממכאוב ודשננו ושכננו בנאות ארצך ונפוצים מארבע תקבץ והתועים בדעתך ישפטו ועל הרשעים
תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר
לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים
ואני אשמע כי אתה הוא עונה בכל עת פודה ומציל מכל צוקה ברוך אתה יי /יי'/ שומע תפלה.
הלכה ד
במה דברים אמורים בימות החמה,
אבל בימות הגשמים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וכן במוצאי
שבתות וימים טובים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קי סעיף א
(א) א בשעת הדחק, כגון שהוא
בדרך; או שהיה עומד במקום שהוא טרוד (ב) ב וירא שיפסיקוהו; * או שלא יוכל להתפלל בכוונה
תפלה ארוכה, מתפלל אחר ג' ראשונות: (ג) הביננו, ואומר אחריה ג' אחרונות, וצריך לאמרם
(ד) ג מעומד; וכשיגיע לביתו, אין צריך לחזור ולהתפלל. * (ה) ואינו מתפלל (ו) הביננו
(ז) ד ה בימות הגשמים, ו ולא במו"ש וי"ט.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
קי סעיף א
(א) בשעת הדחק וכו' – אבל שלא
בשעת הדחק אמרינן בגמרא דאביי לייט אמאן דמתפלל הביננו ומ"מ בדיעבד יצא ואין צריך
לחזור ולהתפלל והא"ר מחמיר אפילו בדיעבד וכתבו האחרונים דאם רואה שהזמן תפלה עוברת
אם יתפלל ארוכה מותר לכתחלה להתפלל הביננו והיינו בימות החמה:
(ב) וירא שיפסיקוהו – קאי ג"כ
אדלעיל כשהוא בדרך וירא שיפסיקוהו עוברי דרכים דאל"ה אפילו בדרך טוב יותר שיתפלל
כל הי"ח ברכות בהליכה או בישיבה וכדלעיל בסימן צ"ד מלהתפלל הביננו בעמידה
ועיין בפמ"ג:
(ג) הביננו – שהיא כוללת כל
הברכות האמצעיות ועיין בטור וב"י את נוסחה ופירושה:
(ד) מעומד – שהיא במקום תפלת
ח"י בשעת הדחק כיון שהיא כוללת כולן. והעדיפו כח תפלה זו לענין זה יותר משמ"ע
שמותר להתפלל במהלך בדרך משום דאם יצטרך לעמוד יהיה טרוד ולא יוכל לכוין משא"כ
בזה דקצרה היא לא יטרד ע"י עמידתו. ואם עבר והתפללה במיושב נשאר הפמ"ג בספק
דאפשר דצריך לחזור ולהתפלל במעומד כשבא לביתו:
(ה) ואינו מתפלל וכו' – מפני
שצ"ל ותן טל ומטר בברכת השנים ובמוצ"ש ויו"ט צ"ל הבדלה ואפילו
אם ירצה לכללם בברכת הביננו ג"כ אינו רשאי והטעם עיין בב"י ובמ"א ועיין
בפמ"ג שמסתפק לומר דאפילו בדיעבד אם התפלל הביננו באלו הימים וכלל בתוכן אפשר
דלא יצא דעבר על תקנת חז"ל. ועיין בבה"ל במש"כ בשם הגרע"א:
(ו) הביננו – עיין בח"א
שכתב דדוקא הביננו אסור אבל לקצר כל ברכה וברכה ולכלול בתוכם שאלה והבדלה [והנוסח עיין
שם בכלל כ"ד] מותר אם הוא חולה או שעת הדחק גדול:
(ז) בימות הגשמים – אלא מתפלל
י"ח ואם הפסיקוהו עיין לעיל בסימן ק"ד ס"ה ובמ"ב שם:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
קי סעיף א
* או שלא יוכל וכו' – ר"ל
מפני רוב טרדותיו או שהוא חולה וכהיום אין נוהגין להתפלל הביננו מחמת הטרדה ונ"ל
הטעם לזה דלכאורה קשה על הדין דשו"ע מלעיל סימן ק"א ס"א דאיתא שם דאם
אינו יכול לכוין את לבו בכולם יכוין את לבו עכ"פ באבות ומשמע דעי"ז ממילא
מותר להתפלל כל התפילה כיון שהוא אנוס שאינו יכול לכוין אך די"ל דכאן דמיירי דשבעה
ברכות יכול לכוין לכך התירו לו להתפלל הביננו ולא יותר כדי שיכלול כל השמ"ע בקצרה
ובכונה אבל שם מיירי דלא יכול לכוין אפילו אלו הז' ברכות לכך לא התירו לו לקצר ע"כ
ניחא דלא נהגו היום בהביננו שאנו חוששין שאפילו הז' לא יכוין וכענין דכתב הרמ"א
שם בס"א בהג"ה א"נ מפני שאם באנו לקצר כהיום מחמת טרדה לא נתפלל לעולם
תפילה שלמה מפני רוב הטרדה בעו"ה:
* ואינו מתפלל הביננו וכו'
– ולא במו"ש ויו"ט. עיין בחידושי רע"א שמסתפק לענין מו"ש ויו"ט
אם השעה עוברת י"ל דבזה במו"ש ויו"ט מוטב שיתפלל הביננו ולא יזכיר הבדלה
דעכ"פ בדיעבד יצא בעלמא בלא הבדלה ממה שלא יתפלל כלל עי"ש עוד:
דף כ.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קיד
סעיף ג
אם אמר (י) מה"ר =משיב
הרוח= (בימות החמה), או לא אמרו בימות הגשמים, (יא) אין מחזירין (יב) אותו; ג וכן בטל,
אם הזכירו בימות הגשמים, או (יג) לא הזכירו בימות החמה, ד אין מחזירין [ד] אותו. הגה:
ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל, לא בימות החמה (יד) ולא בימות הגשמים, רק אומרים בימות
החמה ורב להושיע מכלכל חיים וכו'. (טור) י"א שש"צ פוסק להזכיר בתפלת מוסף
י"ט הראשון של פסח, אבל הקהל מזכירין ואינן פוסקין (טו) עד מנחה, (טז) ה ששמעו
כבר מש"צ שפסק בתפלת המוסף, וכן נוהגין.
סעיף ד
אם אמר מוריד הגשם (יז) בימות
החמה, מחזירין (יח) אותו * וחוזר (יט) לראש הברכה; * (כ) ואם סיים הברכה, (כא) חוזר
לראש התפלה. * ו אפילו (כב) במקום שצריכים גשם בימות החמה, אם הזכיר גשם (כג) במקום
טל, * (כד) מחזירין אותו. (וכן אם הזכיר גשם וטל נמי מחזירין אותו) (בית יוסף בשם
הרמב"ם והרא"ש והטור).
סעיף ו
במה דברים אמורים שמחזירין אותו
כשלא אמר בימות הגשמים מוריד הגשם, היינו כשסיים כל הברכה (כח) והתחיל ברכה שאחריה,
ואז חוזר לראש התפלה; אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה, יאמר * (כט) במקום [י] שנזכר;
(ל) ח ואפילו אם סיים הברכה, ונזכר קודם שהתחיל אתה [יא] קדוש, א"צ לחזור, (לא)
אלא אומר: משיב הרוח ומוריד הגשם, * (לב) בלא חתימה. הגה: שלשה ברכות (לג) הראשונות
חשובות כאחת, * ובכל מקום ט שטעה בהם, (לד) חוזר לראש, בין שהוא יחיד בין שהוא ציבור
(טור).
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קיד סעיף ה
בימות (כה) הגשמים, אם לא אמר
מוריד (כו) הגשם, מחזירין אותו; והני מילי שלא (כז) הזכיר [ט] טל, אבל אם הזכיר ז טל,
* אין מחזירין אותו.
משנה ברורה סימן
קיד
(י) משיב הרוח – ר"ל משיב
הרוח לבד ולא הזכיר גשם:
(יא) אין מחזירין – דרוחות וכן
טל אין נעצרין בלא"ה ואמירתו לא מעלה ולא מוריד ומ"מ לכתחילה נוהגין בכל
המקומות לומר משיב הרוח בהזכרה בימות הגשמים שמועיל אז לנגב לחות הארץ שהיא מרובה:
(יב) אותו – ואפילו עדיין לא
סיים הברכה מאחר שאין חיוב כלל להזכיר רוח וטל לעולם:
(יג) לא הזכירו – המחבר קאזיל
למנהג ספרד שנוהגין לכתחילה לומר מוריד הטל בימות החמה אפ"ה אין מחזירין מאחר
שלא חייבום חכמים בזה:
(יד) ולא בימוה"ג – ורק
בשאלה אנו נוהגין לבקש גם על טל והוא מפני שאנו מבקשין שיהיה לברכה כי יש טל שאינו
לברכה ובימות החמה אף בשאלה אין אנו אומרין טל ובדיעבד אם אמר בימות החמה בין בהזכרה
ובין בשאלה [כגון שאמר ותן טל ולא הזכיר מטר] לכו"ע אין מחזירין אותו:
(טו) עד מנחה – דבמוסף עדיין
אין היכר להצבור ועיין לעיל במ"ב סק"ג:
(טז) ששמעו – ואם יחיד איחר
תפלתו עד שהתחיל הש"ץ להתפלל מוסף ופסק מלהזכיר גשם שוב לא יאמר משיב הרוח. ויחיד
הדר בישוב ימהר אז להתפלל מוסף קודם שמתפללין הקהילות [פמ"ג] ונ"ל דאם יש
לו ספק פן כבר התפללו מוטב שלא לאמר דבזה יצא בדיעבד לכו"ע וכנ"ל בסוף סק"ג:
(יז) בימות החמה – היינו אפילו
ביום ראשון שפסק בו דהיינו במוסף של יו"ט א' של פסח להמחבר ולהרמ"א דוקא
במנחה ולהש"ץ לכו"ע אפילו במוסף בעת שחוזר התפלה בקול רם:
(יח) אותו – דגשמים קשים לעולם
בימות החמה:
(יט) לראש הברכה – ובדיעבד אם
לא חזר לראש הברכה אלא לרב להושיע וסיים ברכתו לא מהדרינן ליה:
(כ) ואם סיים הברכה – עיין בפמ"ג
שכתב דהיינו לאחר שאמר בא"י אבל השע"ת והח"א כתבו דוקא אם סיים לגמרי
אבל אם נזכר לאחר השם יסיים למדני חוקיך כדי שלא תהיה לבטלה וא"כ הוא כאלו עומד
עדיין באמצע הברכה וחוזר לאתה גבור:
(כא) חוזר לראש התפלה – והטעם
דג' ברכות ראשונות חשובות כחדא וא"צ לחזור ולומר פסוק ד' שפתי תפתח:
(כב) במקום – ואפילו אם היה
כל אותה המדינה מתפללין ומתענים על הגשמים ועיין בבה"ל:
(כג) במקום טל – ר"ל לפי
מנהג ספרד שאומר בימות החמה ומוריד הטל אמר זה גשם במקום טל:
(כד) מחזירין אותו – ואף דלענין
שאלה פסק לקמן בסימן קי"ז ס"ב דאם שאל באופן זה מטר בברכת השנים בימות החמה
אין מחזירין אותו שאני הזכרה דשבח הוא ואין דרך להזכיר שבח בדבר שהוא קללה בשאר מקומות:
(כה) הגשמים – אפילו בתפילה
ראשונה והוא במוסף של יו"ט א' של פסח לדידן דנוהגין להכריז משיב הרוח ומוריד הגשם
קודם מוסף:
(כו) הגשם – אפילו אם אמר משיב
הרוח:
(כז) הזכיר טל – ר"ל אפי'
אם אמר רק מוריד הטל לבד וטעמו דאע"ג דלא נעצר מ"מ שבח הוא להקב"ה בהזכרתו
משא"כ בשאלה דצריך לשאול על דבר הנעצר לא מהני אם לא שאל מטר אף ששאל טל וכדלקמן
בסימן קי"ז ס"ד:
(כח) והתחיל – אפי' תיבת אתה
לבד וה"ה אם התחיל לומר נקדש:
(כט) במקום שנזכר – כי לא קבעו
חכמים מקום בתוך הברכה אלא אמרו סתם מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים רק שנהגו לומר
לפני מכלכל שהוא פרנסה וגשמים ג"כ פרנסה הלכך באיזה מקום שיזכור סגי. ופשוט דאם
נזכר לאחר שאמר ונאמן אתה להחיות מתים דצריך לחזור ולומר ונאמן אתה להחיות מתים דבעינן
מעין חתימה סמוך לחתימה:
(ל) ואפילו אם סיים – וכן אם
נזכר לאחר שאמר השם יסיים מחיה המתים ויאמר תיכף משיב הרוח ומוה"ג:
(לא) אלא אומר – ונכון לכתחלה
שיאמר מיד לבל ימתין לאחר כ"ד:
(לב) בלא חתימה – ושוב אומר
אתה קדוש וה"ה אם שכח יעלה ויבא בר"ח שחרית ומנחה ונזכר לאחר שסיים ברכת
המחזיר שאומר שם במקומו ומתחיל מודים וכדלקמן בסי' תכ"ב ס"א שכל שלא התחיל
בברכה שלאחריה לא נקרא סיום ברכה זו לגמרי לענין כל הדברים שמחזירין אותו אע"פ
שנקרא סיום לענין דברים שאין מחזירין אותו כגון הבדלה בחונן הדעת ויעלה ויבא בערבית
ר"ח ועל הנסים בחנוכה ופורים וכל כה"ג שאין לאמרם כשסיים הברכה אע"פ
שלא התחיל בברכה שלאחריה וסיום ברכה נקרא תיכף כשאמר השם של הברכה ויש פוסקים שחולקין
ואומרים דאף בדברים שמחזירין אותו תיכף משסיים הברכה כמו שהתחיל ברכה אחרת דמיא ועכ"פ
נ"ל למעשה אם נזכר אחר שאמר השם לא יגמור מחיה המתים אלא יסיים למדני חוקיך ויהיה
כקורא פסוק לבד ודינו כאלו עומד עדיין באמצע ברכה וחוזר למשיב הרוח וכן כה"ג בכל
דברים שמחזירין אותו וכמו שביררתי בבה"ל ע"ש:
(לג) הראשונות – נקט הראשונות
משום דאיירי בהו וה"ה ג' האחרונות והטעם דג' ראשונות ענינם אחד לסדר שבחו של מקום
קודם שאלת צרכיו כעבד שמסדר שבח לפני רבו קודם שמבקש פרס ממנו וג' אחרונות הן כעבד
שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו:
(לד) חוזר לראש – ודווקא אם
טעה בחתימתן שחתם בברכה זו בענין ברכה אחרת או שחתם בעשי"ת האל הקדוש ולא נזכר
עד לאחר כדי דיבור שא"א לו שוב לתקן טעותו שאין חזרה מועלת אלא תוך כ"ד וכל
כה"ג איזה דבר שאם היה אירע כזה בברכה אחרת היה צריך לחזור לראש אותה ברכה לכך
בג' ראשונות ואחרונות חוזר לראש דחשובות כחדא אבל אם טעה באמצע אין מעכב ועיין לעיל
בסימן ס"ח סק"א במ"ב שביארנו שם באריכות:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קיז סעיף ד
* (טו) ה אם לא שאל מטר בימות
[ח] הגשמים, מחזירין אותו, אע"פ ששאל טל; אבל אם שאל מטר ולא טל, אין מחזירין
אותו.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קיז סעיף ד
(טו) אם לא שאל – עיין במ"א
ובש"ת שכתבו דאם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם ובסימן קי"ד בבה"ל
ד"ה בלי חתימה הארכנו בזה וביררנו דיותר טוב שיאמר בש"ת דבזה יצא לכו"ע
עתה מצאתי בספר קיצור ש"ע שפסק ג"כ הכי ואם נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר
במקום שנזכר אך אם נזכר אחר כשנים הטובות יחזור ויאמר וברך שנתנו כשנים הטובות כדי
שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה וטוב יותר שיתחיל ותן טל ומטר ויגמור כסדר:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קיז
סעיף ב
יחידים הצריכים למטר בימות החמה,
(ח) אין שואלין אותו בברכת השנים, אלא (ט) ג בשומע תפלה, ואפי' עיר גדולה כנינוה או
ארץ אחת כולה כמו ספרד בכללה, או אשכנז בכללה, כיחידים דמו בשומע תפלה; * ומיהו אם
בארץ אחת כולה * ד הצריכים מטר בימות החמה, * טעה בה יחיד * ושאל מטר בברכת השנים,
(אם רוצה) (י) חוזר ומתפלל בתורת נדבה בלא שאלה בברכת השנים (אבל אינו מחויב
לחזור (יא) [ו] כלל), (ב"י בשם מהרי"א והרמב"ן והר"ן סבירי להו
כהרא"ש).
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קיז
סעיף ג
* אם שאל (יב) מטר (יג) בימות
החמה, (יד) מחזירין [ז] אותו.
סעיף ד
* (טו) ה אם לא שאל מטר בימות
[ח] הגשמים, מחזירין אותו, אע"פ ששאל טל; אבל אם שאל מטר ולא טל, אין מחזירין
אותו.
סעיף ה
אם לא שאל מטר, ונזכר קודם שומע
תפלה, אין מחזירין אותו, (טז) ו ושואל [י] בשומע תפלה. (ואם היה לו תענית וצריך
לומר עננו, יאמר השאלה (יז) ז קודם עננו) (אבודרהם), ואם לא נזכר עד אחר שומע תפלה,
אם לא עקר רגליו, חוזר לברכת השנים; ואם עקר רגליו, חוזר לראש התפלה; ואם השלים תפלתו
ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אעפ"י שעדיין לא עקר רגליו, * (יח) כעקורים
דמי; ואם נזכר (יט) אחר שחתם שומע תפלה, קודם שהתחיל רצה, נראה שאומר ותן טל ומטר,
ואחר כך אומר רצה.
משנה ברורה סימן
קיז
(יג) בימות החמה – עיין לעיל בסקי"א ועיין בבה"ל
דאם שאל מטר אחר החג אף קודם ס' יום דתקופה במדינות הצריכות למטר בתחלת החורף צריך
לחזור ולהתפלל רק בתורת נדבה:
(יד) מחזירין אותו – היינו אם
עקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם לא עקר רגליו חוזר לתחלת ברכת השנים ואפילו אם נזכר
קודם שסיים הברכה יחזור ג"כ לתחלת ברכת השנים ועיין בה"ל:
(טו) אם לא שאל – עיין במ"א
ובש"ת שכתבו דאם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם ובסימן קי"ד בבה"ל
ד"ה בלי חתימה הארכנו בזה וביררנו דיותר טוב שיאמר בש"ת דבזה יצא לכו"ע
עתה מצאתי בספר קיצור ש"ע שפסק ג"כ הכי ואם נזכר קודם שסיים ברכת השנים יאמר
במקום שנזכר אך אם נזכר אחר כשנים הטובות יחזור ויאמר וברך שנתנו כשנים הטובות כדי
שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה וטוב יותר שיתחיל ותן טל ומטר ויגמור כסדר:
(טז) ושואל בש"ת – ר"ל
בברכת שמע קולנו קודם כי אתה שומע שמתוקנת לשאול בה כל הבקשות וכדלקמן בסימן קי"ט
אבל הזכרת משיב הרוח קי"ל לעיל בסימן קי"ד דאם שכח חוזר משום דהזכרה שבח
הוא ואין מקומה בזו הברכה שמתוקנת לבקשה:
(יז) קודם עננו – דשאלה חמורה
מעננו דאם לא אמרה מחזירין אותו משא"כ בעננו:
(יח) כעקורים דמי – וה"ה
אם רגיל לומר תחנונים וסיים תחנוניו ואמר אחריהם הפסוק יהיו לרצון וגו' שבאמירת פסוק
זה עשה היסח הדעת מלומר עוד תחנונים ונשלמה תפלתו אע"פ שלא התחיל עדיין עושה שלום:
(יט) אחר שחתם – ואם נזכר אחר
שאמר בא"י יסיים למדני חוקיך ויאמר ותן טל ומטר ואח"כ כי אתה שומע וכו'
[בה"ל לעיל בסימן קי"ד]:
בית יוסף אורח חיים
סימן רצד
א ואומר הבדלה בחונן הדעת. פלוגתא דתנאי בפרק אין עומדין (ברכות לג.) באיזה
מקום מזכיר הבדלה ופסקו הפוסקים הלכה כתנא קמא דאמר שמזכיר הבדלה בחונן הדעת: כתוב
בארחות חיים (סדר תפילת מוצאי שבת סי' ב) אין מתחילין באתה חוננתנו לפי שמשנה מטבע
שטבעו חכמים בברכה אינו אלא טועה (ברכות מ:) אלא מתחיל אתה חונן עד וחננו מאתך ומתחיל
אתה הבדלת בין קודש לחול וכן כתב הרמב"ם (סדר תפלות כל השנה) וכן כתוב בסדר רב
עמרם (סדר ח"ב סי' לו) עכ"ל והעולם נוהגים לומר אתה חוננתנו שאין זה נקרא
שינוי מטבע שהכל ענין אחד הוא:
ומה שכתב ועל כן אין מתפללין
הביננו במוצאי שבת. מימרא דרב נחמן אמר שמואל בסוף פרק תפלת השחר (כט.) ואע"ג
דאסיקנא בקשיא פסקוה הפוסקים וכבר נתן ה"ר יונה (יט: ד"ה מפני) טעם לשבח
בדבר:
ואם טעה ולא הבדיל בתפלה אין
צריך לחזור וכו'. מימרא וברייתא בסוף פרק תפלת השחר (שם). וכתבו תלמידי ה"ר יונה
(כ. ד"ה ואם) שיש אומרים שאע"פ שסיים ברכת אתה חונן כל זמן שלא התחיל בברכה
אחרת חוזר לתחלת הברכה ומבדיל בה דכאילו עומד עדיין באמצע הברכה דיינינן ליה ור"י
(תוס' ל: ד"ה מסתברא) אומר דכיון שכבר סיים כל הברכה ולא נזכר אין מחזירין אותו
דכמי שטעה והתחיל האחרת דיינינן ליה ולזה נוטה דעת מורי עכ"ל וכן דעת הרא"ש
(סי' יז) וכתבו רבינו סוף סימן זה [גבי והיכא שיש לו כוס וכו']:
דקיימא לן המבדיל בתפלה צריך
שיבדיל על הכוס והמבדיל על הכוס צריך שיבדיל בתפלה. הכי אסיקנא בפרק אין עומדין (שם):
ואם טעה גם בכוס וכו'. שם בעא
מיניה רב חסדא מרב ששת טעה בזו ובזו מהו אמר ליה טעה בזו ובזו חוזר לראש ופירשו הרא"ש
(סי' יד) וה"ר יונה (כג: ד"ה טעה) כגון שאכל קודם שהבדיל אע"ג דקיימא
לן (פסחים קה סוע"ב) טעם מבדיל מכל מקום באיסור אכל ומשום הכי חוזר לראש ולא ראיתי
להרמב"ם שהזכיר דין זה ולא ידעתי למה:
ואם נזכר קודם שומע תפלה כתב
הרמב"ם בפרק י' מהלכות תפילה (הי"ד) יש מי שהורה שמבדיל בשומע תפלה. נראה
שטעמו משום דאמרינן בפרק תפלת השחר (כט.) טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין
אותו מפני שיכול לאמרה בשומע תפלה והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה
על הכוס ומשמע ליה דהבדלה נמי אומרה בשומע תפלה דמאי שנא מברכת השנים אלא דעדיפא מינה
אשמעינן דאפילו לא נזכר עד אחר שומע תפלה אינו חוזר מפני שאומרה על הכוס אבל התוספות
(ד"ה מפני) כתבו דוקא צרכיו כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שצריך שדהו מים דהוא
מעין תפלה וכן שאלה אבל הזכרה והבדלה ושאר שכחה אסור שאינה מעין שומע תפלה עכ"ל:
ויש לדחות דכיון דכשאנו מבדילים בתפלה אנו מתפללים ואומרים כשם שהבדלתנו וכו' שפיר
הוי מעין שומע תפלה. ומכל מקום כבר כתבתי בביאורי להרמב"ם (כסף משנה שם) שנ"ל
שהגירסא הנכונה בדברי הרמב"ם כמו שמצאתי בספר הרמב"ם מדוייק שכתוב בלשון
הזה טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים תפלתו ואינו צריך לחזור וזה מבואר כדברי
התוספות:
ב כתב בה"ג (הל' קידוש יד ע"ג) כיון שהטעם שאין צריך לחזור ולהתפלל
וכו' עד אלא אם כן סבור שאף למחר לא יהיה לו. כן כתבו תלמידי ה"ר יונה בפרק תפלת
השחר (כ. ד"ה וכתב) וגם הרא"ש כתב כן שם (סי' טו):
ד והיכא שיש לו כוס שאין צריך לחזור ולהתפלל מיד כשיסיים הברכה אין לו
לחזור אף על פי שלא פתח בברכה שלאחריה. כבר כתבתי בסמוך (מד: ד"ה ואם טעה גם)
שזה דעת ר"י וה"ר יונה והרא"ש. ודברי רבי אלחנן ודברי רבינו תם גם דברי
ר"י שהזכרתי הכל בתוספות (ברכות ל: ד"ה מסתברא) ובפסקי הרא"ש (שם סי'
יז) ובמרדכי פרק תפלת השחר (סי' צח) ואע"פ שהתוספות כתבו דעמא דבר כרבינו תם הרא"ש
חולק עליו בפרק הנזכר וכמו שכתב רבינו וכן ראוי לנהוג:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רצד סעיף א
* (א) אומרים הבדלה (ב) א בחונן
הדעת, * ואם טעה ולא הבדיל משלים תפלתו (ג) ב [א] ואינו חוזר, מפני שצריך להבדיל על
הכוס. * (ד) ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס * צריך לחזור ולהבדיל בתפלה.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רצד סעיף א
(א) אומרים הבדלה וכו' – ואפילו
אם נזדמן שהבדיל על הכוס מקודם מ"מ צריך להבדיל בתפלה ג"כ. ואי עיקר מצות
הבדלה היא דאורייתא או דרבנן עיין במה שנכתוב לקמן ריש סימן רצ"ו:
(ב) בחונן הדעת – וקבעוה בברכה
זו מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה. מנהג פשוט לומר אתה חונן וכו' עד לאנוש בינה
ואח"כ אתה חוננתנו וכו' וחננו מאתך וכו' [אחרונים] ואם התחיל מאתה חוננתנו ואילך
יצא. אם שכח להתפלל מתפלל שחרית שתים ואינו מזכיר אתה חוננתנו לא בראשונה ולא בשניה
בד"א כשכבר הבדיל מאתמול על הכוס אבל אם לא הבדיל כלל דיש עליו עדיין חיוב מצות
הבדלה יזכיר אתה חוננתנו בשחרית בתפלה שניה שהיא להשלמה ואח"כ צריך להבדיל ג"כ
על הכוס כדלקמן סימן רצ"ט ס"ו:
(ג) ואינו חוזר מפני וכו' –
היינו דלכתחלה מצוה להבדיל בין בתפלה ובין בכוס והכא בדיעבד סומך עצמו על מה שיבדיל
אח"כ על הכוס ומ"מ אסור לע"ע במלאכה עד שיבדיל בכוס או שיאמר עכ"פ
המבדיל בין קודש לחול וכמ"ש סוף סימן רצ"ט:
(ד) ואם טעם וכו' – ואע"ג
דקי"ל בסימן רצ"ט ס"ה דאם טעה ואכל קודם הבדלה יכול להבדיל אח"כ
מ"מ כאן דטעה גם בתפלה קנסינן ליה וצריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רצד
סעיף ב
טעה ולא הבדיל בתפלה, ואין לו
כוס בלילה * (ה) וסובר שאף למחר לא יהיה לו, (ו) ג צריך לחזור ולהתפלל.
סעיף ג
תשעה באב שחל להיות באחד בשבת,
טעה ולא הבדיל בתפלה א"צ לחזור ולהתפלל, כיון שמבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב.
סעיף ד
במקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל,
מיד (ז) כשסיים הברכה אין לו לחזור, אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה.
סעיף ה
במקום שאמרו שאינו חוזר, אם
רצה להחמיר על עצמו אם סיים תפלתו, (ח) ד רשאי. אבל אם עדיין לא סיים תפלתו, (ט) אינו
רשאי לחזור.
משנה ברורה סימן
רצד
(ה) וסובר שאף למחר וכו' – דאם
מצפה שיהיה לו למחר יוכל לסמוך ע"ז שיבדיל למחר על הכוס וכדלקמן ברצ"ט ס"ו
וא"צ להחזיר התפלה:
(ו) צריך לחזור ולהתפלל – היינו
כשעקר רגליו [או כשסיים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו דדינו ג"כ כעקר
רגליו וכדלעיל בסימן קי"ז ס"ה ע"ש] חוזר לראש ואם לא סיים עדיין תפלתו
חוזר לברכת אתה חונן מיהו אם נזכר קודם שומע תפלה לא יחזור אלא יאמר אתה חוננתנו בשומע
תפלה דכשמבדילין בתפלה אומרים אבינו מלכנו החל עלינו וכו' דהוא בקשה והוי מעין שומע
תפלה דהוא כולל כל הבקשות מיהו אם יש לו כוס יסמוך על הכוס ולא יאמרנה בש"ת כיון
דעיקרה הוא שבח ולא שייך כ"כ לשומע תפלה [מ"א וש"א]:
(ז) כשסיים הברכה – היינו שהזכיר
השם של סיום הברכה דבזה מקרי כאלו כבר סיים [אחרונים]:
(ח) רשאי – בתורת נדבה ועיין
לעיל בסוף סימן ק"ז דאין להתפלל נדבה אלא מי שמכיר עצמו זריז וזהיר ושיכוין:
(ט) אינו רשאי – כיון דאינו
צריך לחזור הוי הפסק [טור]:
