רי"ף ברכות דף יט.
גמ' ברכות דף כח.-כח:
1)אם לא אמרו בערבית של ר"ח, אין
מחזירין אותו 1
2)שכח לומר אתה בחרתנו ביו"ט
ואמר יעלה ויבא, יצא 3
3)מי שהתפלל תפלה של חול בשבת ולא
הזכיר של שבת, 4
4)היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה
ואחת של מוספין 6
5)זמן תפלת מוסף ואין לאחרה יותר מעד
סוף ז' שעות 8
6)אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור. 9
7)מותר לטעום קודם תפלת המוספין 9
8)אסור לאכול סעודה קטנה לפני מנחה
קטנה 10
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ו
תפלת הערב אף ע"פ שאינה
חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר, ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים
אותה סמוך לשקיעת החמה.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן תכב סעיף א
ערבית, שחרית ומנחה מתפלל י"ח
ברכות (א) ואומר יעלה ויבא ברצה. ואם לא אמרו בערבית, אין מחזירין אותו, ((ב) ובאיזה
מקום שנזכר שאינו חוזר א ע"ל [א] סימן רצ"ד סעיף ד' וה'), בין שר"ח
יום אחד בין שהם ב' ימים, מפני שאין מקדשין את החדש (ג) בלילה. אבל אם לא אמרו שחרית
ומנחה, (ד) [ב] מחזירין אותו. ואם נזכר קודם שהתחיל מודים, (ה) אומר במקום שנזכר. ואם
לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים, אם נזכר קודם שהשלים תפלתו, (ו) חוזר לרצה. ואם לא נזכר
(ז) עד שהשלים תפלתו, חוזר לראש. (ח) ב ואם הוא רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר
אחר שהשלים תפלתו (ט) קודם [ד] שיעקור רגליו, חוזר לרצה. הגה: ג ואם ד הוא ספק אם הזכיר
או לאו, (י) אין צריך לחזור (כל בו הלכות תפלה). (יא) וש"צ ששכח מלהזכיר בשחרית
ע"ל סימן קכ"ו.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן תכב סעיף א
(א) ואומר יעלה ויבא ברצה –
ומבואר לעיל בסימן רל"ו ס"ב דמכריז הש"ץ בין קדיש לתפלה שהוא ר"ח
ולא חשיב הפסק כיון שהוא צורך תפלה:
(ב) ובאיזה וכו' עיין לעיל בסימן
רצ"ד – ושם מבואר דמשהתחיל לומר ותחזינה והזכיר ברוך אתה ה' אפילו לא סיים המחזיר
וכו' נמי אינו חוזר:
(ג) בלילה – ולא היה עדיין קדושת
ר"ח על היום ואפילו בליל ב' של ר"ח שייך טעם זה שהלא יום ב' הוא רק משום
ספיקא דאלו היום א' היה קודש היום שני הוא חול:
(ד) מחזירין אותו – כתב הכנה"ג
דדוקא בשנזכר קודם שהתפלל מוסף אבל אם לא נזכר עד שהתפלל מוסף יצא בדיעבד במה שהזכיר
קדושת היום בתפלת מוסף וא"צ לחזור ולהתפלל שחרית וכמו דמקילינן בזה בסימן קכ"ו
ס"ג בש"ץ לכתחלה יש להקל בזה עכ"פ ביחיד בדיעבד והעתיקו במג"א
שם בסק"ג אבל בשיורי ברכה בשם הרשב"א כתב דביחיד לעולם חוזר ואפילו כבר התפלל
מוסף וכן הסכים בספר מור וקציעה אלא דכתב דמ"מ משום ספק יתנה דאם אינו חייב מתפלל
הוא בתורת נדבה אכן אם כשהיה מתפלל ג' ראשונות ע"ד להתפלל מוסף נזכר שלא אמר יעלה
ויבוא בתפלת שחרית בודאי יש להורות שיסיים התפלה בשל שחרית ואח"כ יתפלל מוסף:
(ה) אומר במקום שנזכר – ואח"כ
יאמר מודים והיינו אפילו כבר אמר וסיים ברכת ותחזינה ואם לא סיים עוד המחזיר רק אמר
ברוך אתה ה' כתבנו לעיל בסימן קי"ד ס"ו בבה"ל דנכון יותר לסיים למדני
חקיך כדי שלא יהיה הזכרת השם לבטלה ויאמר יעלה ויבא ואח"כ יאמר עוד הפעם ותחזינה
וכ"כ בשע"ת:
(ו) חוזר לרצה – דג' אחרונות
חשובות כאחת:
(ז) עד שהשלים תפלתו – היינו
שסיים ברכת שים שלום ואמר יהיו לרצון וכו' דיהיו לרצון מכלל התפלה הוא וכדלעיל בסימן
קכ"ב:
(ח) ואם הוא רגיל וכו' – ואין
נ"מ בזה בין אם אומר התחנונים קודם יהיו לרצון או אחר יהיו לרצון דכל שהוא עוסק
עדיין בתחנונים או שעדיין צריך לומר תחנונים לא מקרי עדיין סילוק תפלה:
(ט) קודם שיעקור רגליו – נקט
האי לישנא משום דהמחבר מיירי שעדיין לא אמר תחנונים רק דכיון דרגיל מסתמא יתחיל לומר
גם עתה אבל אם כבר אמר תחנונים וסיים אותם ואין במחשבתו לומר עוד אפילו עדיין לא עקר
רגליו כמי שעקר דמי וחוזר לראש התפלה:
(י) א"צ לחזור – טעמו דכיון
שאין עוברין שלשים יום שאין מזכירין בו יעלה ויבוא אין זה חזקה שלמה לומר שבודאי לא
הזכיר ומ"מ להלכה לא נקטינן כן דרוב האחרונים וכמעט כולם חולקין ע"ז וסוברין
דאפילו בספק צריך לחזור ולהתפלל דמסתמא התפלל כמו שרגיל בכל יום בלא יעלה ויבוא מיהו
כבר כתבנו לעיל בסימן קי"ד במ"ב סקל"ח בשם האחרונים דאם ברור לו שהיה
בדעתו לזכור מעין המאורע בתוך התפלה ולאחר זמן מופלג נפל ספק בלבו אם זכר בתפלה או
לא אין צריך לחזור אך כ"ז אם הספק נפל לו לאחר זמן אבל אם נתעורר לו הספק מיד
אחר התפלה יש לו לחזור:
(יא) וש"ץ וכו' בסימן קכ"ו
– דשם מבואר שאין צריך לחזור משום טרחא דצבורא ויש לו לסמוך על תפלת מוסף שיתפלל ושם
נזכר קדושת היום:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן תפז
סעיף א
סדר היום, ערבית ושחרית ומנחה
אומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו ה' אלהינו
את יום חג המצות הזה (א) את יום טוב מקרא קדש הזה, (וע"ל סימן ת"צ סעיף ג'),
זמן חרותנו, יעלה ויבא, והשיאנו וחותם: (ב) מקדש ישראל והזמנים; ואם אמר: מקדש השבת,
(ג) א וחזר בו * (ד) תוך כדי דיבור, יצא (ה) ב אחרי שהוא יודע שהוא יום טוב. ואם חל
בשבת אומר: את יום (ו) המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה, וחותם: * (ז) מקדש השבת (ח)
[ה] וישראל והזמנים; (ט) ג ואין אומרים ברכת מעין שבע.
משנה ברורה סימן
תפז
(א) את יום טוב וכו' – ומנהגנו
לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש וכו' ואין אומרים באהבה מקרא קודש
שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת יש אומרים שאומרים
שני פעמים באהבה [אחרונים]:
(ב) מקדש ישראל והזמנים – ואם
אמר מקדש ישראל לבד לא יצא וכן בשבת אם לא אמר מקדש השבת ואמר מקדש ישראל ג"כ
לא יצא אף שהזכיר באמצע התפלה של שבת כיון שלא חתם בשל שבת וכל זה בין בקידושא בין
בצלותא:
(ג) וחזר בו – היינו שחזר ואמר
מקדש ישראל והזמנים:
(ד) תוך כדי דיבור – היינו שלא
שהה משגמר מקדש השבת רק כדי ג' תיבות ואם שהה יותר משיעור זה לא מהני חזרתו וצריך לחזור
לראש הברכה כיון שהחתימה היתה שלא כהוגן אף שהזכיר של יו"ט באמצע:
(ה) אחרי שהוא יודע – ר"ל
בעת שאמר ברוך אתה ה' היתה כהוגן ע"ד לסיים בשל יום טוב אלא שאח"כ נכשל בלשונו
ומשמע מלשון זה דאם טעה בעת שאמר ברוך אתה ה' שהיה סבור שהוא שבת אפילו אם חזר בתוך
כ"ד לאחר שסיים מקדש השבת וסיים כדין לא יצא אבל רוב הפוסקים ס"ל אע"פ
שלא ידע שהוא יו"ט יצא כיון שנזכר בתוך כדי דבור וחתם כדין כן פסקו הרבה אחרונים
ועיין בביאור הגר"א שגם הוא מכריע כן להלכה:
(ו) המנוח – ומנהגנו לומר את
יום השבת הזה ונהרא נהרא ופשטיה [חק יעקב]:
(ז) מקדש השבת וכו' – ובדיעבד
אם לא הזכיר רק שבת או ישראל והזמנים לבד יש דעות בין האחרונים אם צריך לחזור או לא
ועיין בבה"ל שהכרענו דאם לא הזכיר רק שבת לבד בודאי אין לחזור הברכה משום זה:
(ח) וישראל והזמנים – וי"א
שצריך לומר ישראל בלא וי"ו וכן הסכים המהרש"ל בפ"ב דביצה אבל מנהגנו
כהשו"ע:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן תפז
סעיף ג
שכח לומר אתה בחרתנו (יא) ואמר
יעלה ויבא, (יב) יצא. הגה: (יג) ואפילו היה שבת, אם הזכיר ביעלה ויבא, יצא (ב"י
בשם א"ח). ואם אמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת, אפילו הכי (יד) ה צריך לחזור ולהזכירו
ביעלה ויבא (תשובת מהרי"ל); מיהו אם לא הזכירו ביעלה ויבא, (טו) אין צריך לחזור
(ב"י). וש"ץ ששכח להזכיר של י"ט בשחרית, ע"ל סימן קכ"ו.
משנה ברורה סימן
תפז
(יא) ואמר יעלה ויבוא – דהרי
מזכיר ענינו של יום ביעלה ויבוא ומיירי שחתם כל הברכה כדין דאם לא חתם אפילו אמר גם
אתה בחרתנו לא יצא ואם נזכר אחר שהתחיל רצה חוזר לאתה בחרתנו ואם עקר רגליו חוזר לראש
התפלה ועיין לעיל סימן קכ"ב ס"ה ואם לא אמר אתה בחרתנו וגם לא יעלה ויבוא
רק והשיאנו אע"פ שאמר מועדי קדשיך אם לא הזכיר חג פלוני בפרט לא יצא [דה"ח
אבל בפמ"ג מסתפק בזה]:
(יב) יצא – ואפילו אם נזכר קודם
שחתם הברכה א"צ לחזור לאתה בחרתנו:
(יג) ואפילו היה שבת – ר"ל
דכיון שלא אמר אתה בחרתנו ותתן לנו ממילא לא הזכיר גם של שבת מ"מ כיון שחזר והזכירו
ביעלה ויבוא שאמר ביום השבת הזה וביום חג פלוני הזה יצא דהא עכ"פ הזכיר של שבת
בתוך הברכה ומשמע מלשון זה דאם גם ביעלה ויבוא לא הזכיר של שבת לא יצא ויש לעיין דהא
מזכיר שבת בוהשיאנו שאומר והנחילנו וכו' שבת ומועדי קדשך ואולי משום דהוא מזכירו רק
סמוך לחתימה לבד ואנן בעינן שיהא פותח נמי בשל שבת כדאיתא בגמרא וצ"ע:
(יד) צריך לחזור ולהזכירו –
כמו שמזכיר שניהם באתה בחרתנו:
(טו) א"צ לחזור – דיש בזה
פלוגתא דרבוותא אם צריך להזכירו ולכן בדיעבד אין צריך לחזור וגם בלא"ה הרי הזכיר
פעם אחת באתה בחרתנו ואיננו לעיכובא בדיעבד לכו"ע. ודע דהרבה אחרונים הסכימו שאפילו
לכתחלה אין להזכיר של שבת ביעלה ויבוא וכן המנהג ועיין בלבוש שכתב טעם נכון לזה שעיקר
יעלה ויבוא נתיסד על הזכירה ועל הפקידה ואין שייך זכרון אלא ביו"ט ובר"ח
דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח וגו' ונזכרתם ולא נזכר שם שבת כלל:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רסח
סעיף ד
מי שהתפלל תפלה (ט) של חול בשבת
ולא הזכיר של שבת, (י) ד לא יצא. ואם הזכיר ש"ש בתוך י"ח אע"פ שלא קבע
ברכה ה לשבת, יצא. הגה: במוסף אפילו לא אמר (יא) רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי
יום ובקרבן מוסף, יצא. (ב"י בשם הרא"ש פרק מי שמתו).
סעיף ה
טעה והתפלל של חול בשבת, ולא
הזכיר של שבת, אם עקר רגליו חוזר לראש; ואם (יב) ו לא עקר רגליו אע"פ שסיים תפלתו,
אינו חוזר אלא (יג) לשל שבת. (וש"צ ששכח של שבת בשחרית עיין סימן קכ"ו).
סעיף ו
הטועה בתפלת שבת והחליף של זו
בזו, (יד) ז אינו חוזר (טו) וי"א ח שאם החליף של * (טז) ט מוסף באחרת, או * (יז)
אחרת בשל מוסף, חוזר.
משנה ברורה סימן
רסח
(ט) של חול בשבת – ואם ספק לו
אם התפלל של חול או של שבת ג"כ צריך לחזור דמסתמא התפלל של חול כמו שהוא רגיל
[א"ר בסי' תכ"ב וח"א]:
(י) לא יצא – וה"ה ביו"ט
ואפילו ביו"ט שני:
(יא) רק ונעשה וכו' – ר"ל
שאמר באחת מן הברכות יהי רצון שנעשה לפניך וכו' וכ"ש אם אמר הנוסח של המוסף כהלכה
רק שחיסר הפסוקים של הקרבנות דיצא [אחרונים]:
(יב) לא עקר רגליו – עיין לעיל
בסימן קי"ז ס"ה ובמ"ב שם:
(יג) לשל שבת – ואפילו נזכר
קודם מודים לא יכלול אותה בעבודה לומר רצה נא במנוחתנו ביום השבת דלכתחלה צריך לומר
ברכה לקדושת היום ובדיעבד יצא:
(יד) אינו חוזר – שעיקר ברכה
רביעית היא רצה במנוחתנו וזה נאמר בכל הברכות של שבת ודוקא כשסיים הברכה אבל אם נזכר
באמצע ברכה פוסק:
(טו) וי"א וכו' – האחרונים
תמהו על מה שכתוב בלשון וי"א דכו"ע מודים בזה:
(טז) מוסף באחרת – ואפילו אם
האחרת ג"כ מענין השבת כגון ישמח משה וכה"ג כיון שלא נזכר בה מענין קרבן מוסף
של שבת וכ"ש אם היא תפלה אחרת לגמרי ודינו כדלעיל דאם עקר רגליו חוזר לראש ואם
לא עקר רגליו חוזר לתכנת שבת וכתב הח"א דאם נזכר אחר שסיים הברכה האמצעית קודם
שהתחיל רצה יאמר ונעשה לפניך קרבן מוסף ויצא בזה ועיין בבה"ל מש"כ עוד בזה:
(יז) אחרת בשל מוסף – היינו
שאמר הנוסח תכנת שבת וכונתו היתה לשם שחרית ואף שהזכיר בהברכה מענין שבת אעפ"כ
חוזר כיון שאמר מוסף תוך תפלתו ושקר לפני המקום ודינו ג"כ כדלעיל דאם עקר רגליו
חוזר לראש ומתפלל תפלה אחרת כהוגן לשם שחרית אבל של מוסף לא יתפלל עוד כי כבר יצא בתפלה
הראשונה ידי מוסף אף שכונתו היתה לשל שחרית. ואם נזכר קודם שעקר רגליו בכל מקום שהוא
עומד אפלו באמצע ברכה מג' אחרונות פוסק באמצע ומתחיל ישמח משה ועיין בבה"ל:
שו"ת מנחת
שלמה תנינא (ב – ג) סימן ס
כה. טעה בתפלה ביו"ט שחל
בשבת
יו"ט שחל בשבת ושכח והתפלל
של שבת בלבד וחזר והתפלל תפילת ג' רגלים ושכח להזכיר בה של שבת. נראה דבדיעבד יצא ואינו
חוזר כדקיי"ל דספק ברכות להקל. אך מה שהביא מהאגרות משה (ח"ד סי' ע' אות
י"ד) דבתפלת מוסף [ביו"ט או ר"ח שחל בשבת ושכח] גם לכתחלה יחזור רק
על מה שהחסיר, כיון שכבר יצא יד"ח שבת בשחרית, יותר נלענ"ד דאין לחלק בין
שחרית למוסף ורצוי להזכיר את שניהם כי יתכן דכך הוא מטבע של תפלת מוסף ביום זה לכוללם
יחד. ועיין באו"ש פ"ד מיוהכ"פ ה"א שכתב לענין יוהכ"פ שחל
בשבת שגם המוסף של שבת נעשה רק ע"י כהן גדול משום טעמא דמהני ב' הקדושות אחת על
חברתה, ומביא על כך מכמה מקומות שקדושת שבת מהני גם על מוסף של ר"ח וכן להיפך
וכן גם ביו"ט שחל בשבת עיי"ש, וכמו כן יתכן שלענין תפלה כך תיקנו לכוללם
יחד אע"ג דלא מעכבי אהדדי, אך צ"ע בר"ה שחל בשבת ולא הזכיר של שבת אם
צריך אח"כ לומר גם מלכיות וכו' או סגי בקדושת היום בלבד.
כו. שכח יעו"י בליל שבת
דחוה"מ
נראה כמו דביו"ט שחל בשבת
ולא הזכיר של יו"ט בתפלת מעריב אינו יוצא במגן אבות של הש"ץ [כדאיתא בבה"ל
סימן רס"ח סי"ג], כי לא נתקן רק על שבת, ומה שאומרים אותו גם ביו"ט
שחל בשבת עיין בטור מפני שלא רצו לבטלו אז מפני שאין משנים בשבת זו ממה שרגילים בכל
שבתות השנה, וא"כ ה"ה בחוה"מ ג"כ לא היו מתקנים מגן אבות בשביל
חוה"מ וגם בזה אם לא הזכיר של יו"ט דינו כמו ביו"ט שחל בשבת דלא יצא,
משא"כ בימות הגשמים אשר כן תיקנו ומ"מ לא רצו לכלול בברכה גם הזכרת גשם סובר
הגרע"א [בשו"ע סימן קי"ד ס"ה] דמוכח שיצא (כמו בהביננו דא"א
בימות הגשמים, ואפי"ה במגן אבות תיקנו לאומרה ומוכח דיצא). וכן בשבת שאחר יו"ט
ג"כ לא רצו לבטל [וכדאיתא בשו"ע סימן רס"ח סי"א] ומשום טעמא דתפלת
ערבית רשות ולכן הקילו בה.
טור אורח חיים סימן
רפו
היו לפניו שתי תפלות אחת של
מנחה ואחת של מוספין כגון שאיחר להתפלל מוסף עד ו' שעות ומחצה שהוא זמן תפלת המנחה
צריך להתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף: וי"א הא דאמרינן שצריך להקדים של מנחה
תחלה היינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהם כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל
מנחה תחלה הילכך כיון שצריך להתפלל שתיהם של מנחה קודמת שהיא תדירה וגם עתה עיקר זמנה
אבל אם אינו צריך עתה להתפלל תפלת מנחה יכול להקדים של מוסף ולאחר של מנחה עד דמדומי
חמה והתוס' אינם מחלקים שכתבו שיש ליזהר ביוה"כ כשמאחרים תפלת יוצר עד לאחר שש
שעות ומחצה שיקדימו תפלת המנחה לתפלת המוספין והרמב"ם ז"ל כתב יש מי שהורה
שאין עושין כן בציבור כדי שלא יטעו וא"א ז"ל היה נוהג ביה"כ להתפלל
תפלת מוסף ביחיד כדי להתפלל אותה בזמנה:
בית יוסף אורח חיים
סימן רפו
[ד] היו לפניו שתי תפלות וכו'. פלוגתא דרבי יהודה ורבנן בפרק תפלת השחר
(כח.) ופסק רבי יוחנן הלכה כרבנן דאמרי מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין:
ומ"ש כגון שאיחר להתפלל
מוסף עד שש שעות ומחצה. הוא כדברי התוספות שם (ד"ה הלכה) וכן כתב הרא"ש
(סי' ח) דמשמע בתלמודא דידן ודלא כירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) שכתבו ה"ר
יונה (יט. ד"ה ויש) והרא"ש (שם) דלא אמרינן מתפלל של מנחה תחלה אלא כשאיחר
עד זמן מנחה קטנה אבל קודם לכן מתפלל של מוספין תחלה:
וי"א הא דאמרינן שצריך
להקדים של מנחה תחלה וכו'. כן כתבו התוספות והרא"ש (שם) בשם הר"י וזה דעת
רבינו יונה (שם) והרשב"א (כח. ד"ה ת"ר). וכתב הרשב"א (שם) ומסתברא
שאם עבר והקדים תפלת המוספין לתפלת המנחה ואפילו במקום שיש לו להתפלל תפלת המנחה יצא
ואין צריך לחזור ולהתפלל של מוספין שנייה משום דמוספין כל שעתא זמניה הוא דהא תפלת
המוספין כל היום אלא דלכתחלה צריך להקדים תפלת המנחה עכ"ל:
והתוספות אינם מחלקים שכתבו
שיש ליזהר ביום הכפורים וכו'. שם:
והרמב"ם כתב יש מי שהורה
וכו'. בסוף פרק ג' מהלכות תפלה (הי"א): כתב הרא"ש בפרק מי שמתו (ברכות סי'
יז) דבתפלת מוסף אם התפלל י"ח ברכות וחידש בה דבר מועט יצא כדאמרינן בירושלמי
פרק תפלת השחר (ה"ו) אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו (כ)תמידי יום וקרבן מוסף
יצא:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רפו
סעיף ד
היו לפניו שתי תפלות, אחת של
מנחה ואחת של מוספין, כגון שאיחר מלהתפלל תפלת מוסף * עד ו' שעות (ומחצה, טור) שהוא
זמן תפלת מנחה, צריך להתפלל (י) ג של מנחה תחלה ואח"כ של מוסף. הגה: ומיהו אם
הקדים של מוסף, (יא) יצא (ב"י בשם הרשב"א). וי"א דהיינו דוקא שצריך
עתה להתפלל שתיהן, (יב) כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה, אבל אם א"צ
עתה להתפלל מנחה יכול להקדים של מוסף. הגה: ומיהו (יג) אם הגיע מנחה קטנה יתפלל מנחה
[ה] תחלה (הר"י והרא"ש בשם ירושלמי). ויש מי שהורה שאין עושים כן בצבור להקדים
תפלת מנחה לתפלת מוסף, כדי (יד) שלא יטעו.
משנה ברורה
(י) של מנחה תחלה – שהוא תדיר:
(יא) יצא – דהא דתדיר קודם הוא
רק למצוה ולכתחלה ולא לעיכובא בדיעבד:
(יב) כגון שרוצה לאכול – לפי
מה דמסיק הרמ"א לעיל בסימן רל"ב ס"ב בהג"ה אין לאסור לאכול קודם
מנחה כשהגיע זמן מנחה גדולה אלא בסעודה גדולה וסעודת שבת לא מקרי סעודה גדולה [כ"א
סעודת נשואין או ברית מילה] ולא חיישינן שמא יפשע ובפרט האידנא דסומכין על קריאה לבהכ"נ
למנחה א"צ להתפלל עתה מנחה:
(יג) אם הגיע וכו' – ואם הוא
סמוך לערב ואין לו שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית משא"כ
במוסף ובספר דגול מרבבה חולק עליו מהירושלמי שמפורש להיפוך וכן הקשה עליו בספר בית
מאיר ובחידושי הגרע"א מיישבו בדוחק:
צפניה פרק ג פסוק
יח
נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי
מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה:
מצודת דוד צפניה פרק ג פסוק יח
(יח) נוגי ממועד – אל מול ירושלים יאמר בניך שהיו מליאי יגון בעבור איחור
זמן הגאולה הכנסתים אליך כי ממך היו והושבתים למקומם:
משאת עליה חרפה – ר"ל כבר
נשאו על חורבן ירושלים חרפה מרובה בהיותם בארץ אויביהם:
מצודת ציון צפניה פרק ג פסוק יח
(יח) נוגי – מל' יגון ותוגה:
ממועד – ענין זמן ועת כמו למועד
אשוב אליך (בראשית יח):
אספתי – ענין הכנסה כמו ואין
איש מאסף אותם (שופטים יט):
משא – מל' משא וסבל:
איכה פרק א פסוק
ד
דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי
בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת
וְהִיא מַר לָהּ: ס
אבן עזרא איכה פרק א פסוק ד
(ד) באי מועד – שהיו באים במועדי' והטוב בעיני שהוא המקדש ונקרא מועד בעבור
היות כל ישראל נועדים שם וכן בקרוב מועדיך שרפו כל מועדי יי' באש:
שוממין – נו"ן תמורת מ"ם
וכן קח לך חטין לקץ הימים כל הנו"ן והמ"ם משרתי' בסוף המלה סימן רבים ורבות:
נוגות – מבנין נפעל וכן נוגי
ממועד שהם מלשון תוגה ויגון והתי"ו והנו"ן נוספים:
בית יוסף אורח חיים
סימן רפו
[א (ב)] וזמנה כל היום ומיהו עיקר מצותה עד סוף שבע שעות וכו'. בריש פרק תפלת
השחר (כו.) תנן ושל מוספין כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות, ובגמרא (כח.) תפלת
המוספין כל היום אמר רבי יוחנן ונקרא פושע ופירש רש"י ונקרא פושע המאחר כל כך,
אמר רבי יהושע בן לוי כל המתפלל תפלת המוספין לאחר שבע שעות דרבי יהודה עליו הכתוב
אומר (צפניה ג יח) נוגי ממועד אספתי, וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפלה (ה"ה)
שהמתפלל תפלת המוספין לאחר שבע שעות אע"פ שפשע יצא ידי חובתו מפני שזמנה כל היום:
ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל
זמנה כתב רשב"ם שאין לה תשלומין וכו'. כן כתבו התוספות (ד"ה איבעיא) והרא"ש
(סי' ב) וה"ר יונה (יח. ד"ה טעה) בריש פרק תפלת השחר, וטעמא משום דדוקא בתפלת
י"ח שהיא של רחמים יש לה תשלומין שאין זמן בקשת רחמים עובר ואפילו בשבת שאינה
אלא שבח מכל מקום כיון שהיא כנגד תפלה של כל יום שהיא של רחמים יש לה תשלומין כמותה
אבל מוסף כיון שמזכיר בתפלה קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף ואע"פ
ששאר תפלות כנגד קרבנות תקנום מכל מקום אינו מזכיר בהם קרבנות:
ויש בה נשיאות כפים. משנה בפרק
בתרא דתעניות (כו.):
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רפו סעיף א
[א*] זמן תפלת מוסף * מיד (א)
אחר תפלת השחר ואין לאחרה * יותר (ב) מעד סוף ז' שעות. ואם התפלל אותה אחר שבע שעות
נקרא פושע ואעפ"כ יצא י"ח מפני שזמנה כל היום. ואם שכח ולא התפלל עד שעבר
כל זמנה, (ג) אין לה תשלומין. (ד) ויש בה נשיאות כפים. הגה: ואם התפלל אותה קודם תפלת
שחרית, (ה) יצא (א"מ =אוהל מועד= בשם הרשב"א ור"י פ' תפלת השחר).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
רפו סעיף א
(א) אחר תפלת השחר – כמו קרבן
מוסף שזמנו לכתחלה אחר התמיד:
(ב) מעד סוף וכו' – דעיקר זמן
זמן הקרבת המוסף היה לכתחלה עד סוף שבע:
(ג) אין לה תשלומין – כיון שנזכר
בה קרבן מוסף וקרבן מוסף אין לה תשלומין משא"כ שארי תפלות שלא נזכר בהם קרבן כלל
יש להן תשלומין כמ"ש סימן ק"ח:
(ד) ויש בה נשיאת כפים – היינו
דנושאין כפים במוסף כמו בשחרית וכנ"ל בסימן קכ"ט וע"ש בסימן קכ"ח
סמ"ד בהג"ה דבכל מדינותינו אין נוהגין לישא כפים בשבת כלל:
(ה) יצא – דקרבן מוסף זמנו מתחלת
היום עד הערב אלא דאסור להקדים שום קרבן לכתחלה לקרבן תמיד של שחר ובדיעבד יצא:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צ סעיף י
כשעומד (לד) עם הצבור כ אסור
לו (לה) להקדים תפלתו לתפלת ציבור, אלא אם כן (לו) כא השעה עוברת ואין הציבור מתפללין
לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת, (אבל בלא שעה עוברת, יתפלל הפיוטים והתחינות עם
הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה וע"ל סימן מ"ח).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
צ סעיף י
(לד) עם הצבור אסור – אע"ג
דבסעיף הקודם כתב דאפילו הוא בביתו יכוין לשעה שהצבור מתפללין היינו כדי שתהא תפלתו
נשמעת אבל איסורא ליכא אי מקדים לתפילת צבור אבל כשעומד עם הצבור ומקדים איסורא נמי
איכא ועיין באורחות חיים שכתב הטעם מפני שהוא כמבזה את הצבור ומשמע בגמרא דאפילו אם
הוא רוצה לעשות זה בשביל לימוד התורה כגון שיש לו שיעור קבוע ללמוד תורה אצל אחד. כתב
הב"ח דאם צריך הוא למהר תפלתו כגון שיוצא לדרך יצא מבהכ"נ ויתפלל בביתו ואפשר
דבשביל לימוד התורה ג"כ מותר לעשות כן וכן משמע בספר מאמר מרדכי אך שם איירי לענין
תפילת מוסף ואפשר דה"ה לענין שחרית ועיין לקמן בסי"ח:
(לה) להקדים תפלתו – ואפילו
רוצה לצאת חוץ לבהכ"נ כ"כ המ"א בשם הריב"ש אבל בספר מאמר מרדכי
כתב דאין מדברי הריב"ש ראיה ומסיק דאין בו איסור דמקדים תפלתו אלא דלאו שפיר עביד
דמפסיד מיהא תפלת הצבור:
(לו) השעה עוברת – משמע דאז
אפילו בבהכ"נ שרי וכן מוכח לשון תר"י והב"ח פסק דוקא שהזמן קצר כ"כ
שבעוד שילך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד ע"ש. איתא
בגמרא דאם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הצבור ובבהכ"נ אף זה אסור ועיין סימן
קי"ד ס"ב דאם הוא חולה או אנוס אף בבהכ"נ שרי כ"כ הב"ח והפרישה
שם:
בית יוסף אורח חיים
סימן רפו
[ג] אע"פ שאין הלכה כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום וכו'. בפרק תפלת
השחר (כח:) אסיקנא דלית הלכתא כוותיה וכתב הרשב"א (שם ד"ה ולית) לית הלכתא
כרב הונא פירוש אלא מותר לטעום קודם תפלת המוספין וכתב הראב"ד דיש אומרים דוקא
טעימה ולא אכילה והוא ז"ל פירש דאפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד את הלב כי הא דרב
אויא עכ"ל, כלומר דאיתא התם דרב אויא לא אתא לפירקא משום דחלש ליביה ואמרו ליה
דהוה ליה למיטעם מידי קודם תפלת המוספין ולמיתי. וגבי הא דלית הלכתא כרב הונא אמרינן
נמי דלית הלכתא כרבי יהושע בן לוי דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום
כלום, וכתב על זה ה"ר יונה (יט. ד"ה ולית) ודוקא טעימה אינה אסורה כגון אכילת
פירות או אכילת פת מועט אבל סעודה אסורה עכ"ל ומשמע דהכי נמי מתפרש מאי דאמרינן
דלית הלכתא כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום קודם תפלת המוספין, ודבריו מטין כדברי הראב"ד.
ונראה שכך הם דברי רבינו דכי אמרינן דלית הלכתא כרב הונא אינו אלא להתיר טעימה אבל
אכילה כלומר סעודה אסורה מההיא דפרק בשלשה פרקים, דאין לפרש דברי רבינו דמדינא מותר
לטעום קודם תפלת המוספין וכדאסיקנא דלית הלכתא כרב הונא ובין טעימה ובין אכילה שרי
דאכילה נמי טעימה מיקריא אלא שאין דרך לאכול ולא לטעום קודם תפלת המוספין דטעימה נמי
אכילה קרי לה, דאם כן מאי אין אדם רשאי לאכול דקאמר רבינו חננאל שהרי לפי זה רשאי לאכול
אלא שאין דרך העולם לאכול, אבל רבינו ירוחם כתב בחי"ט (ני"ב, קא ע"ד)
אסור לטעום כלומר לאכול קודם תפלת מוסף כך פשוט בפרק תפלת השחר, ודבריו תמהין דהא בהדיא
אסיקנא דלית הלכתא כרב הונא, ואפשר דהכי קאמר רבינו ירוחם אסור לטעום טעימה גדולה כלומר
לאכול וממילא משמע דטעימה קטנה שריא ודלא כרב הונא וכדברי הראב"ד:
וזה שכתב רבינו בשם רבינו חננאל
דאין אדם רשאי לאכול עד אחר תפלת מוסף. כתבו הרא"ש בפסקיו בפרק הנזכר (תענית סי'
לא):
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רפו
סעיף ג
מותר [א] לטעום קודם תפלת המוספין,
דהיינו * (ז) א אכילת פירות או אפילו (ח) ב פת מועט אפילו טעימה שיש בה (ט) כדי לסעוד
הלב, אבל סעודה אסור.
פרשנים לשולחן ערוך
אורח חיים סימן רפו
(ז) אכילת פירות – ואע"ג
דלאחר תפלת שחרית כבר נתחייב בקידוש ואסור לאכול ולשתות מקודם ואין קידוש אלא במקום
סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחר הקידוש דגם זהו מקרי סעודה כנ"ל סי' רע"ג
ואח"כ יאכל הפירות או כשאין לו יין כ"כ יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דדי
כשישתה כל הכוס יין של קידוש שמחזיק רביעית דזהו מקרי ג"כ קידוש במקום סעודה:
(ח) פת מועט – דהיינו כביצה
דכ"ז הוא בכלל אכילת עראי וכ"ש אם אוכל מיני תרגימא מחמשת המינים דשרי:
(ט) כדי לסעוד הלב – דהיינו
שאוכל פירות הרבה דאכילת פירות לא מקרי קבע ונראה דאם חלש לבו יכול גם פת לאכול עד
שתתיישב דעתו אף שהוא יותר מכביצה. כתב בא"ר והובא בשע"ת דאם חלש לבו ואין
לו יין ולא שאר דבר לקדש עליו רשאי לאכול פירות וה"ה מיני תרגימא מה' מינים קודם
מוסף אף בלי קידוש אבל בלא"ה אין להקל:
בית יוסף אורח חיים
סימן רלב
ב …עלמא לכתחלה אמאי לא דילמא חזי פסידא ומטריד ולא לאכול בסעודה קטנה
לכתחלה אמאי לא דילמא אתי לאימשוכי ולא לדין בגמר הדין לכתחלה אמאי לא דילמא חזי טעמא
וסתר דינא: וכתבו התוספות (ד"ה בתספורת) על לישנא קמא נראה דהכי הלכתא ושרי סעודה
קטנה במנחה גדולה עד זמן תפלה ודוקא סעודה גדולה כגון סעודת אירוסין ונישואין וסעודת
מילה הוא דלא ודלא כרב אחא בר יעקב דאסר אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה דהלכה כלישנא
קמא דסתם לן תלמודא ורב אשי שהוא בתראה סידר את התלמוד והלכתא כוותיה לגבי דרב אחא
בר יעקב. וכתב הרא"ש (פ"א סי' יח) לפי שיטה זו הילכך מותר להתחיל בסעודה
קטנה סמוך למנחה גדולה ואם התחילו בסעודה גדולה אין מפסיקין אפילו משיגיע זמן מנחה
קטנה ובלבד שיש לו שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו ואם התחיל לאכול סמוך למנחה קטנה
יפסיק כשיגיע זמן תפלת המנחה עכ"ל: וכתוב בהגהות מיימון פ"ו (תפלה אות ז)
אע"ג דבשבת ויום טוב אוכלין שחרית אין זה קרוי סעודה גדולה כי אם כשאוכלין הרבה
בני אדם יחד כסעודת נישואין וברית מילה וכן כתב הכל בו (סי' יא ח.) וכתב עוד וצריך
עיון מבעל הבית שבני ביתו מרובים וכל זה איתיה בסמ"ק סימן י"א (עמ' טז ובהגהות
אות קיא): וכתב הר"ן (שבת ד. ד"ה אבל בתוס') שהרז"ה (שם ג:) מיקל יותר
ואומר דכיון דאי לאו מדרבי יהושע בן לוי הוי מוקמינן מתניתין בסמוך למנחה קטנה ודרבי
יהושע בן לוי אידחיא לה בדוכתיה (ברכות כח:) נקטינן מתניתין כפשטה בסמוך למנחה קטנה
דאין מתחילין אפילו סעודה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין הא במנחה גדולה אפילו סעודה
גדולה שריא:
ומ"ש רבינו דלרבינו תם
אסור סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. למד כן ממה שכתבו התוספות (שם) ושרי סעודה קטנה במנחה
גדולה עד זמן תפלה משמע דמזמן תפלה ואילך דהיינו מזמן מנחה קטנה ואילך אסור אפילו סעודה
קטנה וסובר דלאו דוקא בזמן תפלה דסמוך לה נמי אסור דדין סעודה קטנה למנחה קטנה כדין
סעודה גדולה למנחה גדולה וכן כתב סמ"ק (שם הגה אות קיג) שהוא דעת רבינו ברוך.
אבל הרא"ש כתב בפרק תפלת השחר (סי' יא) לדעת רבינו תם דסעודה קטנה סמוך למנחה
גדולה מותר להתחיל וכן נמי סמוך למנחה קטנה דלא חיישינן לאימשוכי כלל בסעודה קטנה ורבינו
כתב סברא זו בשם ה"ר יהודה שאמר משם ר"י וכן כתוב בסמ"ק סימן י"א:
ומ"ש דאין הלכה כרבי יהושע
בן לוי דאמר כיון שהגיע זמן המנחה אסור לטעום עד שיתפלל. מסקנא דגמרא בפרק תפלת השחר
(כח:) וכתב הרשב"א שם (ד"ה ולא כריב"ל) והני מילי להפסיק שאם התחיל
אינו מפסיק אבל לכתחלה אסור כדאיתא בפרק קמא דשבת עכ"ל. ופירש בתשובה (ח"א
סי' רסח) דלא נתכוין לאסור טעימה בעלמא אלא לסעודה קטנה קרי טעימה: והאי סמוך למנחה
דתנן במתניתין כתב הר"ן (שבת ד. ד"ה גמ' האי סמוך) דהיינו חצי שעה קודם זמן
המנחה וכן פירש רשב"ם בריש פרק ערבי פסחים וזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה
וסמוך לה דהיינו חצי שעה הוי בתחלת שעה שביעית וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה
וסמוך לה דהיינו חצי שעה הוי בתחלת שעה עשירית וכך הם דברי רבינו:
והרי"ף (שם) כתב אפילו
סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור. טעמו לפי שהוא פוסק כרב אחא בר יעקב משום דלישנא
בתרא הוא. וכתב הרא"ש (שבת פ"א סי' יח) שכן נראה לה"ר יונה ובטור חושן
משפט סימן ה' כתב רבינו שמסקנת הרא"ש כרב אלפס ושם אכתוב בעז"ה שאינו מוכרח
וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות תפלה (ה"ה) וכתבו הגהות מיימוניות (שם אות
ז) שכן היה נוהג ר"מ (תשב"ץ קטן סי' כ) ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם
מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן:
ואם התחילו באחד מכל אלו סמוך
למנחה גדולה וכו'. במשנה (שם) שכתבתי בסמוך ואם התחילו אין מפסיקין וכתבו התוספות
(ד"ה ואם) והרא"ש (סי' יח) והר"ן (ג: ד"ה והא דתנן) והמרדכי (סי'
רכד) דמוכח בגמרא שם ובפרק לולב הגזול (לח.) דאפילו התחילו באיסור נמי אין מפסיקין:
ומ"ש וכגון שיש לו שהות
ביום להתפלל וכו'. כן כתבו שם המפרשים הנזכרים דהתם משמע הכי ובפרק לולב הגזול מוקי
בהדיא מתניתין בדאיכא שהות וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל (תפלה פ"ו ה"ה):
כתוב בתרומת הדשן (סי' ז) על האוכלים בסעודת נישואין והשעה עוברת לתפלת המנחה שיש מן
הגדולים שסוברים שאין עומדין להתפלל משום דחשבי להו עוסקין במצוה ופטורין מן התפלה
עכ"ל. ואין ממש בסברא זו: כתוב באהל מועד (שער התפלה דרך ג נתיב יא) בכל הדברים
שאסרו להתחיל קודם שיתפלל אם התחיל אינו מפסיק כל שיראה לו שעדיין יש לו שהות להתפלל
במה דברים אמורים בשאר תפלות אבל בתפלת ערבית החמירו מטעם דשכרות שכיח בלילה ואם התחיל
בהן אחר שהגיע זמנה צריך להפסיק עכ"ל ובסימן רל"ה (רג: דיבור הראשון) יתבאר
שאין כן דעת הרשב"א ז"ל:
ומאימתי הוי התחלת תספורת וכו'.
עד סוף הסימן הכל פשוט בפרק קמא דשבת (ט:) וכתב רבינו ירוחם (נ"ג ח"ד כו
ע"ד) משיתעטפו הדיינים שדרכם להתעטף משום ששכינה שורה עמהם ולדידן נראה לי משישבו
אדעתא לדון ואחר שהתחילו כבר לדון ובא לפניהם דין אחר מאחר שדנו הדין הראשון התחלת
כל דין ודין מיקרי משיתחילו בעלי דינים עכ"ל:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רלב סעיף ג
והא דאסור לאכול סעודה קטנה,
היינו כשקובע לסעודה; אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, (לד) מותר. והוא הדין לאכול פת
(לה) יז כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רלב סעיף ג
(לד) מותר – אפילו כבר הגיע
זמן מ"ק ואפילו אם אוכל הרבה פירות דזה לא מקרי סעודה. ותבשיל העשוי מחמשת המינים
ג"כ מותר אם אינו קובע עלייהו [דה"ח]:
(לה) כביצה – ולא יותר וכתב
המ"א דבשתיה יותר מכביצה נמי אסור אף דלענין אכילה חוץ לסוכה חשיב עראי אף ביותר
מכביצה בזה דהחשש הוא שמא ימשך וזה שייך בשתיה יותר אם הוא משקה המשכר. וסתם משקה מותר
לשתות אפילו הרבה:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קי סעיף ח
(לד) הנכנס לבית המדרש טז (לה)
יתפלל: יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו', (לו) וביציאתו
(לז) יאמר: מודה אני לפניך ה' אלהי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קי סעיף ח
(לד) הנכנס לביהמ"ד – האר"י
ז"ל היה אומרה בכל בוקר והיה אומר אח"כ כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל
עיני ואביטה נפלאות מתורתך:
(לה) יתפלל יר"מ – ואין
בה חתימה. כתב ט"ז דה"ה מי שיושב ללמוד ביחידות ובפרט אם הגיע להוראה צריך
להתפלל שלא יטעה בלימוד ובהוראה לומר על טמא טהור ועל אסור מותר וטוב לומר נוסח אחד
קצר כולל הרבה וזהו יר"מ ה' או"א שתאיר עיני במאור תורתך והצילנו מכל מכשול
וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות
מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד כי ד' יתן חכמה
מפיו דעת ותבונה. וכשהוא לומד בחבורה צריך לבקש ג"כ שלא ישמח בתקלתם ולא ישמחו
בתקלתו וכדאיתא בגמרא:
(לו) וביציאתו וכו' – כתב הרמב"ם
בפי' המשנה ואלה שתי תפלות חובה. ויש לו להתפלל יושב או עומד כמו שיזדמן לו ולא יחזור
פניו למזרח ולא למערב ולא יעשה השתחויה וכו' עי"ש והביאו הא"ר ושארי אחרונים:
(לז) יאמר מודה וכו' – וה"ה
העוסק בתורה ביחידות כל היום צריך לומר כן בכל ערב אחר גמר לימודו [מ"א]:
