רי"ף ברכות דף כב:
גמ' ברכות דף
1)המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש
המלות.. 1
2)צריך שיכוף ראשו מעט, שיהיו עיניו 2
4)המתפלל משמיע לאזניו בלחש.. 4
5)אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעית, מעין הברכה, מוסיף 4
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צח סעיף א
המתפלל צריך שיכוין בלבו (א)
פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו
עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר
דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו =קל וחומר= לפני ממ"ה הקב"ה שהוא
חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם
עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, (ב) ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים
המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי
האדם מלבו (הר"י ריש פרק אין עומדין). ואסור לאדם לנשק (ג) א בניו הקטנים בבהכ"נ,
כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום (בנימין זאב סי' קס"ג ואגודה פ' כיצד מברכין).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן צח סעיף א
(א) פירוש המילות – ואל יכוין
האדם בשמות ויחודים רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכונת הלב אם לא מי שהוא בא בסוד
ד' ויודע לכוין ביה בלבא ורעותא ודחילו דאל"ה ח"ו מקלקל בזה הרבה עיין מ"א
בשם הזוהר ובתשובת רש"ל סימן צ"ח כתב באורך והעיד על הר"ש שאמר אחרי
שלמד סתרי הקבלה שהוא מתפלל כתינוק בן יומו. ועיין בפני יהושע ר"פ א"ע שכתב
דאלו הכונות המבוארים כאן בשו"ע א"א לכוין בשעת התפלה רק קודם ובתפלה צריך
לכוין פירוש המלות עי"ש:
(ב) ישתוק וכו' – ובספר הגן
כתב לבטל מחשבה רעה בשעת התפילה יאמר ג"פ פי פי [הוא ר"ת פלטי יוסף דהם התגברו
על יצר לבם וכדאיתא בסנהדרין דף כ"א ע"ב] ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק
לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה וכתב המ"א
ע"ז ואין נ"ל לעשות זה בתוך תפילת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה
בדוקה היא. ובספר א"ר הביא בשם קיצור של"ה וז"ל סגולה להעביר מחשבת
חוץ שקודם תפילה יעביר ג"פ יד ימינו על מצחו ויאמר בכל פעם לב טהור ברא לי אלהים
ורוח נכון חדש בקרבי וכן אם בא לו מחשבת חוץ בתוך התפילה ישתוק מעט ויעביר ימינו על
מצחו ויהרהר פסוק הנ"ל עכ"ל:
(ג) בניו הקטנים – בשל"ה
קורא תגר על המביאים ילדים לבהכ"נ והיינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך מטעם כי
הילדים משחקים ומרקדים בבהכ"נ ומחללים קדושת בהכ"נ וגם מבלבלים דעת המתפללים
ועוד גם כי יזקינו לא יסוקו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להשתגע ולבזות קדושת בהכ"נ
אבל כשהגיעו לחינוך אדרבה יביאנו אתו לבהכ"נ וילמדהו אורחות חיים לישב באימה וביראה
ולא יניחנו לזוז ממקומו ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה עי"ש בסוף עניני תפילה
וקה"ת. ועיין בתנא דבי אליהו ח"א פי"ג גודל העונש שיש להאב שמניח את
בנו לענות דברים של הבל ותפלות בבהכ"נ:
מלכים א פרק ט פסוק
ג
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו שָׁמַעְתִּי
אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי
אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי
וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים:
איכה פרק ג פסוק
מא
נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם
אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צה סעיף ב
* צריך שיכוף ראשו מעט, (ד)
שיהיו א עיניו (ה) [א] למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, (ו) ובלבו יכוין למעלה
לשמים.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
צה סעיף ב
(ד) שיהיו עיניו וכו' – עיין
לעיל סימן צ' סק"ח במשנה ברורה והב"ח כתב דקודם שיתחיל להתפלל יסתכל בחלונות
כלפי שמים כדי שיהא לבו נכנע:
(ה) למטה לארץ – ואותן המגביהים
ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג המלאכים מלעיגים עליהם [ס"ח סי"ח] וכתב
הפמ"ג שאין לעשות תנועה משונה וביחיד רשות ולא בצבור ובפרט להרים קול וכדומה.
כתבו האחרונים שכל מי שאינו עוצם עיניו בשעת תפילת י"ח אינו זוכה לראות פני שכינה
בצאת נפשו אך אם מתפלל בסידור ועיניו פקוחות כדי לראות בו לית לן בה. ועיין לעיל בסימן
צ"א סק"ו במ"ב:
(ו) לבו – במקום שנוהגין לעמוד
כן לפני המלך כשמדברים עמו ושואלים מאתו צרכיהם והכל כמנהג המקום. ובס' עשרה מאמרות
כתב בשם האר"י שיניחו זרועותם על לבם ימנית על שמאלית עי"ש ובשם הרמ"ק
שיכוף האגודל בתוך פיסת היד:
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
צה סעיף ב
* צריך שיכוף וכו' עיניו למטה
לארץ – עיין במ"ב שכל מי שאינו עוצם עיניו כו' הוא משכנה"ג המובא בבה"ט
ועיין בספר מאמר מרדכי שכתב דמדין התלמוד אין איסור בעיניו פתוחות רק שיהיו עיניו למטה
כלפי ארץ וראיה מלעיל סימן צ' סכ"ג אך לפי מה שכתבו האחרונים בשם הזוהר דצריך
להעצים עיניו בשעת תפילה נראה שהזוהר הקדוש חולק בזה על תלמודא דידן עי"ש ובח"א
כלל כ"ב דין י"א משמע דעיקר האיסור אף לפי הזוהר הוא דוקא כשמסתכל בעיניו
הפתוחות אז בשאר דברים אבל אם עיניו למטה כלפי ארץ ואין מכוין אז להסתכל בד"א
לכו"ע שרי [שהרי הח"א שם כתב מקדים עליו מה"מ והוא מהזוהר] ולא פליגי
כלל ומ"מ לכתחילה נכון להחמיר לעצום עיניו כדי שלא יסתכל בד"א:
בית יוסף אורח חיים
סימן נג
יא כתב הרשב"א (ח"א סי' רטו) שאלת שליח ציבור שקולו ערב ומאריך
בתפלתו כדי שישמע קולו ערב ומתנאה בכך אם ראוי למחות בו תשובה דברים אלו אחר כוונת
הלב הם אמורים אם שליח ציבור זה שמח בלבו על שנותן הודאה לשם יתברך בנעימה תבוא עליו
ברכה שאחד מהדברים המחוייבים לשליח ציבור שיש לו נעימה כדתניא בפ"ב דתעניות (טז.)
רבי יהודה אומר מרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב וכו' אבל צריך להתפלל בכובד ראש ועומד
באימה כדאיתא בפרק אין עומדין (ברכות ל:) לפיכך שליח ציבור זה אם שמח ועומד ביראה הרי
זה משובח אבל אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו הרי זה מגונה ועליו נאמר (ירמיה יב ח)
נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה ומכל מקום כל שמאריך בתפלתו לא טוב עשה ובכמה מקומות
(ברכות לא.) אמרו לקצר מפני טורח הצבור עכ"ל:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן נג סעיף יא
(לד) יד ש"צ שמאריך
בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להש"י בנעימה,
תבא עליו ברכה. והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה. אבל אם מכוין להשמיע קולו,
ושמח בקולו, ה"ז (לה) מגונה. ומ"מ כל שמאריך בתפלתו לא טוב [טז] עושה מפני
טורח (לו) הצבור.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן נג סעיף יא
(לד) ש"ץ – מי שיש לו קול
נעים ירנן להקב"ה ולא שאר רננות ואם רקק יקנח פיו ואח"כ יתפלל [ס"ח
סי' רנ"א]:
(לה) מגונה – איתא בס"ח
בשעה שרשב"ג יצא לדין ליהרג אמר לר' ישמעאל כה"ג אחי מפני מה אני יוצא ליהרג
א"ל שמא היית דורש ברבים ושמח לבך ונהנית מד"ת א"ל אחי נחמתני:
(לו) הצבור – כתב בים של שלמה
סי' נ' אסור לו להאריך שלא ברצון הקהל אפילו בשבת ויו"ט ואף ברצון הקהל יותר מדאי
מגונה כי אין זה לא מחציו לד' ולא מחציו לכם. כתב שכנה"ג בשם תשובת ר"י ברונא
ש"ץ שנפסל קולו אם נשמע כאלו הוא מרתת ושבור פסול. עוד כתב אם שני חזנים שוים
כהן קודם ללוי לוי לישראל ות"ח קודם לע"ה אפילו הוא כהן וכ"ש לוי:
טור אורח חיים סימן
קד
היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או
קרון כנגדו יטה מן הדרך ולא יפסיק אבל בענין אחר אין לו לצאת ממקומו עד שיגמור תפלתו
וההיא דר"ע כשהיה מתפלל בינו ולבין עצמו אדם היה מניחו בזוית זו והיה מוצאו בזוית
אחרת מרוב כריעות והשתחואות בתחנונים של אחר תפלה היו
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קא סעיף ב
ב לא יתפלל * בלבו לבד, אלא
מחתך הדברים בשפתיו (ה) ג ומשמיע [ג] לאזניו בלחש, (ו) ולא ישמיע (ז) קולו; * ואם אינו
יכול לכוין (ח) בלחש, מותר (ט) להגביה קולו; וה"מ בינו לבין עצמו, אבל (י) בצבור,
אסור, * דאתי למטרד צבורא. הגה: ואם משמיע קולו בביתו כשמתפלל, כדי שילמדו ממנו
בני ביתו, מותר (טור).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קא סעיף ב
(ה) ומשמיע – ויש שכתבו דצריך
לחוש לדברי הזוהר שאף לכתחילה לא ישמיע לאזניו אבל המ"א כתב שאין ראיה מהזוהר
וכ"כ בביאור הגר"א דאף דעת הזוהר הוא כהשו"ע וכ"כ שארי אחרונים
שטוב יותר לכתחילה שישמיע לאזניו. ובדיעבד לכו"ע אם אמר בלחש כ"כ שאפילו
לאזניו לא השמיע יצא כיון שמ"מ הוציא בשפתיו:
(ו) ולא ישמיע – דכתיב בתפילת
חנה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע וכל המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כאלו
אין מאמין שהקב"ה שומע תפלת לחש וכל המגביה קולו בתפילתו ה"ז מנביאי השקר
שהיה דרכן לצעוק בקול לע"ז שלהן ועיין בברכי יוסף ובח"א דלכתחילה צריך להתפלל
בלחש כ"כ שאף חבירו העומד בסמוך לו לא יהיה יוכל לשמוע ומ"מ אם א"א
לו לכוין בענין זה יש לו לעשות בענין שיכול לכוין אך שיזהר שלא יטריד לאחרים וכדלקמיה:
(ז) קולו – ואפילו בפסוקי דזמרה
טוב שלא להרים קול כי הקב"ה שומע בלחש לא כאותם המגביהים קולם יותר מדאי ומיהו
בשבת שנוהגים שאחד אומר פסוקי דזמרה בקול רם שפיר דמי [פמ"ג]:
(ח) בלחש – הט"ז כתב דאף
אם יכול לכוין בלחש אבל לא כ"כ כמו בקול מיקרי אינו יכול לכוין ויכול להתפלל ביחיד
בקול ועיין בבה"ל שכתבנו דאין להקל בזה:
(ט) להגביה קולו – ואיירי דאפילו
אם ישמיע קולו במקצת ג"כ לא יוכל לכוין דאל"ה אסור:
(י) בצבור אסור – אפילו להשמיע
קולו במקצת וכ"ש להגביה קולו:
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק ו
הלכה ב
המתפלל עם הציבור לא יאריך את
תפלתו יותר מדאי אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו, ואם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר
וידוי יום הכפורים אומר, וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה
מוסיף.
הלכה ג
כיצד היה לו חולה מבקש עליו
רחמים בברכת חולים כפי צחות לשונו, היה צריך לפרנסה מוסיף תחנה ובקשה בברכת השנים,
ועל דרך זה בכל אחת מהן, ואם רצה לשאול כל צרכיו בשומע תפלה שואל, אבל לא ישאול לא
בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות.
בית יוסף אורח חיים
סימן קיט
שואל אדם צרכיו בשומע תפילה.
בפרק קמא דע"ז (ח.):
ומ"ש וכן בכל ברכה וברכה
יכול לשאול מענינה וכו'. גם זה שם וכתב כל זה הרי"ף בפרק אין עומדין (ברכות כב:).
וכתב שם ה"ר יונה (ד"ה אעפ"י) דענין זה מתחלק לארבעה דינים חלוקים:
האחד שבברכת שומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו בכל ענין שירצה שברכת שומע תפילה כוללת
כל הצרכים ולכך נתקנה: הדין השני שאם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה
אומר ואפילו שלא יהיה לצרכו ממש מותר כיון שאומר אותו בלשון רבים מיהו בלשון יחיד אסור
לאמרו כיון שאינו אומר אותו בעבור כל ישראל והוי הפסקה ודוקא שיכול לאמרו בלשון רבים
בסוף כל ברכה וברכה שכיון שהשלים כבר מה שתקנו חכמים לחיוב גמור אין לחוש במה שמוסיף
אח"כ אבל באמצע הברכה לא דכיון ששואל צרכי רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע
שתקנו חכמים: והדין השלישי שאם שואל צרכיו ממש כגון ששואל על חולה שיש לו בתוך ביתו
שיתרפא וכיוצא בו יכול לאמרו בלשון יחיד ואפילו באמצע הברכה והיינו דאמרינן (ע"ז
שם) אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים ולא הזכיר בכאן בסוף הברכה אלא בברכת
החולים סתם קאמר דמשמע דאפילו באמצע הברכה יכול לשאול צרכיו כיון שצריך לו לפי שעה
והוא שיאמר אותו בלשון יחיד שלא ידמה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים: הדין הרביעי שבסוף
התפילה בין קודם יהיו לרצון בין אחר יהיו לרצון יכול להאריך ולומר כרצונו בין בלשון
יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי ציבור עכ"ל: וחילוקים אלו נראה שלמדם
מדגרסינן בפ"ק דע"ז (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל שואל אדם צרכיו בשומע תפילה
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע
תפילה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר אמר רב חייא בר אשי
אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת
חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים אמר רבי יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל
אדם צרכיו בשומע תפילה אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר. ואע"ג דמשמע
לכאורה דמימרא דרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת ומימרא דרב חייא בר אשי שתיהן לא באו
ללמד אלא על ענין אחד וכן נראה מדברי רש"י, ה"ר יונה (ברכות כב: ד"ה
אעפ"י) נראה שסובר דמכל מימרא שמעינן מילתא חדתא דרב יהודה בריה דרב שמואל בר
שילת דאמר אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין כל ברכה וברכה אומר מיירי במתפלל על צרכי ציבור
ומשום הכי לא שרי אלא בסוף כל ברכה אבל לא באמצע הברכה שלא יראה כמוסיף על מטבע שטבעו
חכמים וזהו מה שכתב בדין השני דבאמצע הברכה אינו אומר בלשון רבים ומה שכתב שכשאומר
בסוף הברכה אסור לומר בלשון יחיד הוא מסברת עצמו. ומאי דאמר רב חייא בר אשי אם יש לו
חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים מיירי במתפלל על צרכי עצמו ומשמע שאומרה בכל מקום
שירצה בין באמצע בין בסוף וזהו הדין השלישי. והא דאמר רבי יהושע בן לוי אם בא לומר
אחר תפילתו אפילו כסדר יום הכפורים אומר מבואר שהוא הדין הרביעי: והא דאמר רב יהודה
אמר שמואל שואל אדם צרכיו בשומע תפילה משמע דאפילו במתפלל על צרכי רבים באמצע ברכה
מיירי דאי במתפלל על צרכי יחיד מאי איריא שומע תפילה בשאר ברכות נמי הרי אמרו אם יש
לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים וכו' ואי באומר בלשון רבים אלא שצריך שלא יאמר
אלא בסוף הברכה מאי איריא שומע תפילה אפילו שאר ברכות נמי שהרי אמרו אם בא לומר בסוף
כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר ומפני כך הוא מפרש דבשומע תפילה שואל צרכיו
בכל ענין שירצה אפילו בלשון רבים ובאמצע הברכה וזהו הדין הראשון. ואע"פ שיש לדחות
ולומר דשומע תפילה שוה לשאר ברכות לענין שאינו שואל בלשון רבים באמצע הברכה ואין ביניהם
אלא שבשומע תפילה שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר ברכות אינו שואל בכל אחת אלא
מעין אותה ברכה לא משמע ליה לה"ר יונה לפרושי הכי מדסתם ואמר שואל אדם צרכיו בשומע
תפילה ולא חילק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסופה ובין שואל צרכי עצמו לשואל צרכי ציבור
כמו שמחלק בשאר ברכות משמע דבשומע תפילה שואל כל צרכיו בכל ענין שירצה אפילו באמצע
הברכה ובלשון רבים. ואם תאמר הרי אנו נוהגים ביום תענית להאריך בתחנונים בלשון רבים
באמצע ברכת סלח לנו וזהו היפך מה שכתב ה"ר יונה בדין השני י"ל דציבור שאני
מידי דהוה אהא דאמרינן (ברכות לד.) לא ישאל אדם צרכיו בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות
ובציבור נהגו לומר קרובץ כמו שנתבאר בסימן קי"ב וכן כתבו התוספות בפרק קמא דעבודה
זרה (ח. ד"ה אם): והרא"ש (סי' כא) לא הזכיר דבר מכל אלו החילוקים משמע
שהוא מפרש דאין חילוק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסוף בכל מקום יכול לשאול בין בלשון
רבים בין בלשון יחיד ודין שומע תפילה שוה לשאר הברכות בכל דבר אלא שבשומע תפילה שואל
כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר ברכות אינו שואל בכל ברכה אלא מעין אותה ברכה ולפי
זה רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת דאמר אם בא לומר בסוף ברכה וכו' ורב חייא בר אשי
דאמר אם יש לו חולה בתוך ביתו וכו' חדא מילתא נינהו ובסוף דאמר רב יהודה לאו דוקא דהוא
הדין באמצע אלא אורחא דמילתא נקט אי נמי אפשר דלרבותא נקט סוף ברכה שאע"פ שאינו
אומר סמוך לחתימה מה שתקנו חכמים שרי וכל שכן כשאומר סמוך לחתימה מה שתקנו חכמים ואינו
שואל צרכיו אלא באמצע דשרי: ועוד יש לומר דסוף כל ברכה לאו למעוטי באמצע אלא למעוטי
שלא ישאל בתחלת הברכה וכן כתב רבינו בסימן תקס"ו וזה לשונו ונוהגים להרבות סליחות
בברכת סלח לנו ופירש ר"י שסומכין על הא דאמרינן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין
אותה ברכה אומר רק שיתחיל מעין הברכה ואח"כ יכול להאריך בדברי ריצוי ותחנונים
כפי רצונו בין יחיד בין רבים והא דאמר רבי יהושע בן לוי שיכול לומר אחר תפילתו אפילו
כסדר יום הכפורים לא בא למעט בסוף כל ברכה וברכה אם התחיל מעין הברכה אלא שלאחר התפילה
יכול להתחיל ולומר היאך שירצה מה שאין כן בתוך התפילה עד כאן. ולפי זה רב חייא בר אשי
שלא הזכיר בסוף הברכה צריך לומר דמשמע ליה דמילתא דפשיטא היא שצריך שיתחיל בנוסח הברכה
ואח"כ יוסיף מה שירצה ולא יתחיל בשאלתו דא"כ הויא הברכה טפלה לשאלתו ולכך
לא הוצרך להזכיר כן: והרמב"ם בפ"ו מהלכות תפילה (ה"ב – ג) כתב ואם בא
לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין
הברכה מוסיף כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת חולים וכו' ואם רצה לשאול כל צרכיו
בשומע תפילה שואל. וכך הם דברי רבינו שכתב המימרות כפשטן ולא הזכיר חילוקי ה"ר
יונה. וכיון דהרמב"ם והרא"ש ז"ל בחדא שיטתא אזלי הכי נקטינן ומכל מקום
טוב לחוש לדברי ה"ר יונה ז"ל:
שולחן ערוך
אורח חיים סימן קיט
סעיף א
אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעית,
מעין הברכה, מוסיף. כיצד, (א) היה לו חולה מבקש עליו (ב) [ב] רחמים בברכת רפאנו; היה
צריך פרנסה, מבקש עליה בברכת השנים. הגה: וכשהוא
מוסיף, (ג) יתחיל בברכה ואח"כ מוסיף, אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה (טור
סי' תקס"ז); א ובשומע תפלה יכול לשאול כל (ד) [ג] צרכיו, שהיא כוללת כל הבקשות;
ולהר"ר יונה, כשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה אם מוסיף אותו (ה) בשביל כל ישראל,
אומר אותו בלשון רבים (ו) ולא בלשון יחיד, ולא יוסיף אלא (ז) בסוף הברכה (ח) ולא באמצע;
ואם שואל צרכיו ממש, כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה, יכול לשאול אפי'
באמצע הברכה, והוא שישאל בלשון יחיד (ט) ולא בלשון רבים; ב ובברכת (י) שומע תפלה וכן
בסוף התפלה ג בין (יא) קודם יהיו לרצון בין אחריו יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון
רבים, בין צרכיו ממש בין צרכי רבים.
משנה ברורה סימן קיט
(א) היה לו חולה – עי' בפמ"ג
שכ' דדוקא אם הי' לו וכן בפרנסה דוקא אם צריך לפרנסה אבל אינו רשאי לבקש רחמים בברכה
מאמצעיות על העתיד שלא יחלה ושלא יחסר לחמו וכה"ג משא"כ בש"ת אפי' על
העתיד רשאי לבקש:
(ב) רחמים – ע' פר"ח דמייתי
מזוהר פרשת וישלח הצילני נא וכו' דבתפלה בעי לפרושי מילי כדקא יאות עי"ש. המבקש
רחמים ע"ח א"צ להזכיר שמו שנאמר אל נא רפא נא לה ולא הזכיר שם מרים וה"מ
בפניו אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו:
(ג) יתחיל בברכה – דצריך לעשות
עיקר ממטבע שטבעו חכמים ובקשה שלו תהיה טפילה ולא להיפך. וכתב הפמ"ג דצריך להקדים
ולומר מאמר שלם מענין הברכה כגון אם רוצה לבקש שיתן לו ד' דעה יקדים ויאמר אתה חונן
לאדם דעת אבל לא תיבת אתה לבד וכה"ג בכל הברכות:
(ד) צרכיו – טוב להתודות בש"ת
ויאמר חטאתי עויתי פשעתי. ולשאול על מזונותיו אפילו אם הוא עשיר. ואם יש לו עון מחודש
מזכירו בפירוש בתפלה הקודמת אצלו ויאמר התפילה בהכנעה ועכ"פ בקול בוכים ויקבל
עליו שלא לעשות עוד כזה מדעתו ואם לאו אז מקטרגים עליו ח"ו מלמעלה ועיין במש"כ
בסימן קכ"ב סק"ח בשם הח"א:
(ה) בשביל כל ישראל – וה"ה
בשביל רבים:
(ו) ולא בלשון יחיד – כיון שהוא
אומרה בשביל רבים:
(ז) בסוף הברכה – עיין בפמ"ג
סימן קכ"ב במ"ז שמצדד לומר דדוקא קודם שאמר בא"י אבל לאח"כ נראה
דאסור (ועי"ש דאינו ברור לו דבר זה):
(ח) ולא באמצע – שכששואל צרכי
רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים. בד"א ביחיד אבל בצבור מותרים
ולכן אומרים סליחות באמצע ברכת סלח לנו וכן באמצע ברכה אמצעית של יוה"כ:
(ט) ולא בלשון רבים – דאף שהתירוהו
לשאול אפילו באמצע הברכה כיון שצריך לו לפי שעה אם יאמרנה ג"כ בלשון רבים יהיה
נראה כמוסיף על המטבע שטבעו חכמים ועיין בסימן תקס"ו ס"ד דטוב ליזהר לכתחילה
בכ"ז כדברי הר"ר יונה:
(י) שומע תפלה – וב"ח כתב
דלהרר"י ש"ת דומה לשאר ברכות לענין זה דבאמצע אסור לשאול בלשון רבים:
(יא) קודם יהיו וכו' – עיין
לקמן בסימן קכ"ב במ"ב ס"ק ז' מה שנכתוב שם:
