גמ' ברכות דף לא.
1)אין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה
פסוקה 1
2)ראתה אלא טיפת דם כחרדל, יושבת עליו
שבעה נקיים 1
3)מותר להערים על התבואה להכניסה במוץ 2
4)המקיז דם לבהמת קדשים הרי הוא אסור
בהנייה 2
5)לא יעמוד להתפלל אלא מתוך שמחה
כגון: דברי תנחומין של תורה 2
6)המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש
המלות 4
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צג סעיף ג
אין עומדים להתפלל מתוך דין,
ולא מתוך הלכה שלא יהא לבו טרוד בה, אלא
מתוך ג הלכה (ה) פסוקה. הגה: והיינו נמי כמו מתוך שמחה, כי פקודי ה' ישרים משמחי
לב (תהילים יט, ט) (טור).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן צג סעיף ג
(ה) פסוקה – שאין בה עיון ולא
מחלוקת כדי שלא יטרד עי"ז בתפלה ומ"מ אם עסק בפלפול הלכה והתחילו הצבור להתפלל
יתפלל עמהם ובפרט עכשיו שאין מכוונים כ"כ בתפלה ולא הזהירו אלא לכתחלה שלא יעסוק
בפלפול קודם התפלה
שולחן ערוך יורה
דעה סימן קפג
סעיף א
אשה שיצא דם א ממקורה, בין באונס
בין ברצון, טמאה, ב והוא (א) שתרגיש ביציאתו. ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא,
טמאה אף על פי (ב) שלא יצא לחוץ, ואפילו לא ראתה אלא טיפת דם ג (ג) כחרדל, יושבת עליו
ד שבעה (ד) נקיים. הגה: כאשר יתבאר משפטן לקמן
סימן קצ"ו. ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה (ריב"ש סימן תכ"ב
/תכ"ה/ מביאו ב"י), כי כל הבא על הנדה חייב כרת.
שולחן ערוך יורה
דעה סימן שלא סעיף פד
קיד מותר להערים על התבואה להכניסה
במוץ, כדי שתהיה בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר. וזורה מעט מעט אחר שהכניס לבית, ופטור
לעולם מן התרומה ומן המעשרות, שהרי אינו מתחיל לגמור הכל.
ש"ך יורה דעה
סימן שלא ס"ק קיד
קיד מותר כו' – שאין הבית קובע
מה"ת אלא משנגמרה בכרי אבל לפני מירוח אין ראיית הבית קובעתו דגבי תרומה ומעשר
כתיב דגן ראשית דגנך והוא המירוח לפיכך כשמכניסם לבית קודם מירוח לא הוקבע למעשר מן
התורה ורבנן הוא דאסרו באכילת קבע בדבר שלא נגמרה מלאכתו אבל אכילת עראי לא אסרו מ"מ
אסור לאדם להערים להכניס תבואתו לבית בעודו במוץ קודם מירוח כדי שיאכל ממנה הרבה פעמים
מעט מעט כדי שתפטר תבואה זו לעולם מן התרומה ומן המעשרות אבל להאכילה לבהמתו עראי אפילו
כמה פעמים לא גזרו:
רמב"ם הלכות
מעילה פרק ב הלכה יא
כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין
בו בין לפני כפרה בין לאחר כפרה עד שיצא לנחל קדרון יצא לנחל קדרון מועלין בו מפני
שהיה נמכר לגנות ודמיו הקדש, אבל המקיז דם לבהמת קדשים הרי הוא אסור בהנייה ומועלין
בו הואיל ואינה יכולה לחיות בלא דם הרי הוא כגופה. +/השגת הראב"ד/ יצא לנחל קדרון. א"א אותה מעילה אינה אלא
מדרבנן והכי איתא ביומא.+
בית יוסף אורח חיים
סימן צג
ומ"ש ושעה אחת לאחר התפילה
וכו' עד אלא מתוך שמחה. הכל שם (לא. לב:) ופירש רש"י מתוך שמחה כגון דברי תנחומין
של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שהוא של שבח ותנחומין כגון רצון
יראיו יעשה שומר יי' את כל אוהביו וכגון מקראות הסדורות בתפילת ערבית כי לא יטוש יי'
את עמו וכיוצא בהם:
ומ"ש ולכך נהגו לומר אשרי
ופסוקי דזמרה קודם תפילה וכו'. כן כתבו שם התוספות (ד"ה רבנן) והרא"ש (סי'
ב) והמרדכי (סי' ק):
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צג סעיף ב
לא יעמוד להתפלל אלא (ג) באימה
והכנעה, (ד) לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה כגון:
דברי תנחומין של תורה סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו: רצון יראיו יעשה,
שומר ה' את כל אוהביו (תהילים קמה יט – כ).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן צג סעיף ב
(ג) באימה והכנעה – שנאמר עבדו
את ד' ביראה היינו התפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה:
(ד) לא מתוך וכו' – ר"ל
דמצוה מן המובחר שאין עומדים אלא מתוך אימה והכנעה אלא כיון דאין כ"א יכול ליזהר
להכניס בלבו הכנעה ואימה עכ"פ לא יתפלל מתוך שחוק אלא מתוך שמחה של מצוה [ב"ח
וא"ר]:
איכה פרק ה פסוק
כב
כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ
קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד:
רש"י איכה
פרק ה פסוק כב
(כב) כי אם מאוס מאסתנו – בשביל שחטאנו לא היה לך להרבות קצף עד מאד כאשר
קצפת:
ירמיהו פרק נב
(לא) וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע
שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים
וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת
רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית <הכליא> הַכְּלוּא:
(לב) וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת
וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מִמַּעַל לְכִסֵּא <מלכים> הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ
בְּבָבֶל:
(לג) וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי
כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כָּל יְמֵי חַיָּו:
(לד) וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד
נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ כֹּל יְמֵי
חַיָּיו:
ירמיהו פרק נא
(סד) וְאָמַרְתָּ כָּכָה תִּשְׁקַע
בָּבֶל וְלֹא תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ וְיָעֵפוּ עַד
הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ: ס
פרק סו פסוק כד
וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי
הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה
וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר:
מצודת דוד ישעיהו פרק סו פסוק כד
(כד) ויצאו – העכו"ם הבאים להשתחות לפני ה' יצאו מירושלים לעמק יהושפט
לראות בפגרי מחנה גוג ומגוג שפשעו באל יתברך וחשבו להגלות את ישראל וזה יהיה בתוך אותם
שבעה חדשים בעוד שלא קברו אותם וכמ"ש וקברום וכו' שבעה חדשים (יחזקאל לט):
כי תולעתם – הרימה האוכלת בשר
ההרוגים ההם לא תמות והאש הבוער בהם לא תכבה:
והיו דראון – פגרי מחנה גוג
ומגוג יהיו לחרפה ולבזיון בעיני כל בשר הבאים להשתחות לפני ה':
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צח סעיף א
המתפלל צריך שיכוין בלבו (א)
פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו
עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר
דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו =קל וחומר= לפני ממ"ה הקב"ה שהוא
חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם
עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, (ב) ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים
המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי
האדם מלבו (הר"י ריש פרק אין עומדין). ואסור לאדם לנשק (ג) א בניו הקטנים בבהכ"נ,
כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום (בנימין זאב סי' קס"ג ואגודה פ' כיצד מברכין).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן צח סעיף א
(א) פירוש המילות – ואל יכוין
האדם בשמות ויחודים רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכונת הלב אם לא מי שהוא בא בסוד
ד' ויודע לכוין ביה בלבא ורעותא ודחילו דאל"ה ח"ו מקלקל בזה הרבה עיין מ"א
בשם הזוהר ובתשובת רש"ל סימן צ"ח כתב באורך והעיד על הר"ש שאמר אחרי
שלמד סתרי הקבלה שהוא מתפלל כתינוק בן יומו. ועיין בפני יהושע ר"פ א"ע שכתב
דאלו הכונות המבוארים כאן בשו"ע א"א לכוין בשעת התפלה רק קודם ובתפלה צריך
לכוין פירוש המלות עי"ש:
(ב) ישתוק וכו' – ובספר הגן
כתב לבטל מחשבה רעה בשעת התפילה יאמר ג"פ פי פי [הוא ר"ת פלטי יוסף דהם התגברו
על יצר לבם וכדאיתא בסנהדרין דף כ"א ע"ב] ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק
לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה וכתב המ"א
ע"ז ואין נ"ל לעשות זה בתוך תפילת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה
בדוקה היא. ובספר א"ר הביא בשם קיצור של"ה וז"ל סגולה להעביר מחשבת
חוץ שקודם תפילה יעביר ג"פ יד ימינו על מצחו ויאמר בכל פעם לב טהור ברא לי אלהים
ורוח נכון חדש בקרבי וכן אם בא לו מחשבת חוץ בתוך התפילה ישתוק מעט ויעביר ימינו על
מצחו ויהרהר פסוק הנ"ל עכ"ל:
(ג) בניו הקטנים – בשל"ה
קורא תגר על המביאים ילדים לבהכ"נ והיינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך מטעם כי
הילדים משחקים ומרקדים בבהכ"נ ומחללים קדושת בהכ"נ וגם מבלבלים דעת המתפללים
ועוד גם כי יזקינו לא יסוקו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להשתגע ולבזות קדושת בהכ"נ
אבל כשהגיעו לחינוך אדרבה יביאנו אתו לבהכ"נ וילמדהו אורחות חיים לישב באימה וביראה
ולא יניחנו לזוז ממקומו ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה עי"ש בסוף עניני תפילה
וקה"ת. ועיין בתנא דבי אליהו ח"א פי"ג גודל העונש שיש להאב שמניח את
בנו לענות דברים של הבל ותפלות בבהכ"נ:
תהלים פרק טז פסוק
ח
שִׁוִּיתִי יְקֹוָק לְנֶגְדִּי
תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:
מצודת דוד תהלים
פרק טז פסוק ח
(ח) שויתי ה' – תמיד אחשב כאלו ה' עומד נגדי ורואה מעשי:
כי מימיני – כי בעבור זה יעמוד
מימיני לעזור לי ולא אהיה נוטה לנפול:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צה סעיף ב
* צריך שיכוף ראשו מעט,
(ד) שיהיו א עיניו (ה) [א] למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, (ו) ובלבו יכוין
למעלה לשמים.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן צה סעיף ב
(ד) שיהיו עיניו וכו' – עיין
לעיל סימן צ' סק"ח במשנה ברורה והב"ח כתב דקודם שיתחיל להתפלל יסתכל בחלונות
כלפי שמים כדי שיהא לבו נכנע:
(ה) למטה לארץ – ואותן המגביהים
ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג המלאכים מלעיגים עליהם [ס"ח סי"ח] וכתב
הפמ"ג שאין לעשות תנועה משונה וביחיד רשות ולא בצבור ובפרט להרים קול וכדומה.
כתבו האחרונים שכל מי שאינו עוצם עיניו בשעת תפילת י"ח אינו זוכה לראות פני שכינה
בצאת נפשו אך אם מתפלל בסידור ועיניו פקוחות כדי לראות בו לית לן בה. ועיין לעיל בסימן
צ"א סק"ו במ"ב:
(ו) לבו – במקום שנוהגין לעמוד
כן לפני המלך כשמדברים עמו ושואלים מאתו צרכיהם והכל כמנהג המקום. ובס' עשרה מאמרות
כתב בשם האר"י שיניחו זרועותם על לבם ימנית על שמאלית עי"ש ובשם הרמ"ק
שיכוף האגודל בתוך פיסת היד:
מלכים א פרק ט פסוק
ג
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו שָׁמַעְתִּי
אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי
אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי
וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים:
מצודת דוד מלכים
א פרק ט פסוק ג
(ג) לשום שמי – לחול בה שמי להיות בית ה':
עיני ולבי – ר"ל השגחתי:
איכה פרק ג פסוק
מא
נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם
אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם:
