רי"ף ברכות דף לו.
גמ' ברכות דף מט.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ותר"י הוא 39:30 דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא 14:50
דקות .
1)ברכת הארץ צריך לומר הודייה בתחלתה
ובסופה 1
2)אם לא הזכיר בבונה ירושלים מלכות
בית דוד, מחזירין אותו 1
3)צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית
דוד 3
4)אומר בה שלשה מלכויות: ברוך אתה ה'
אלהינו מלך העולם, האל אבינו מלכנו, המלך הטוב. וג' הטבות.. 4
רמב"ם הלכות ברכות
פרק ב הלכה ג
ברכת הארץ צריך לומר הודייה בתחלתה
ובסופה וחותם בה על הארץ ועל המזון, וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא
יצא ידי חובתו, וצריך להזכיר בה ברית ותורה ולהקדים ברית לתורה, שהברית הזאת שאומרים
בברכת הארץ היא ברית מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות והתורה כולה נכרתו עליה שלש
בריתות שנאמר אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב אתם נצבים וגו' לעברך
בברית וגו'.
טור אורח חיים סימן קפז
רבי אבא אומר צריך שיזכיר בה הודאה
תחילה וסוף וזהו שאומרים בה ועל הכל אנו מודים לך ואצ"ל קודם החתימה ונודה לך
סלה באמת על הארץ ועל המזונות דא"כ ה"ל ג' וכשם שאין לפחות כך אין להוסיף
וחותם בא"י על הארץ ועל המזון והחותם ברוך מנחיל ארצות הרי זה בור וכל מי שמשנה
המטבע או שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא י"ח: כתב אחי ה"ר יחיאל
ז"ל מסופקני בהא דאמר לא יצא י"ח אי לעיכובא קאמר או למצוה והדעת נוטה דלמצוה
קאמר ע"כ ונ"ל כיון דברכת המזון דאורייתא לעיכובא קאמר וצריך לחזור ואם סיים
הברכה חוזר לראש ובחנוכה ופורים אומרים בה על הניסים כשיגיע למקום שאתה חונן ומזמן
לנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה ואם שכח ולא אמרו א"צ לחזור:
רמב"ם הלכות ברכות
פרק ב הלכה ד
ברכה שלישית פותח בה רחם יי' אלהינו
עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, או נחמנו יי' אלהינו בירושלים
עירך וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים, ולפיכך נקראת ברכה זו
נחמה, וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה
שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד.
בית יוסף אורח חיים סימן
קפז
ג – ד וכתב הכל בו (סי' כה כג:) בשם הראב"ד דנשים ועבדים לא אמרי
להו דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני תורה נינהו [בדק הבית] ותמיהני דעבדים
איתנהו במצות שהאשה חייבת (חגיגה ד.) וגם על הנשים יש לדון שאין נקרא אדם אלא כשיש
לו אשה (יבמות סג.) הוי ליה זכר ונקבה גוף אחד ושפיר מצו למימר על בריתך שחתמת בבשרנו
[עד כאן]:
רבי אבא אמר צריך שיזכיר בה הודאה
תחלה וסוף. גם זה בפרק שלשה שאכלו (מט.) ופירש רש"י בתחלה וסוף נודה לך יי' אלקינו
ועל כולם יי' אלקינו אנו מודים לך:
וחותם על הארץ ועל המזון. מפרש בפרק
שלשה שאכלו שם דלית בה משום חותמים בשנים דמשמע ארץ דעבדא מזון:
והחותם ברוך מנחיל ארצות הרי זה מגונה.
גם זה בפרק שלשה שאכלו שם ונראה לי דטעמא משום דמנחיל ארצות שייך גם לשאר עמים שהנחילם
ארצות ואנו צריכים שיברך על הנחלת ארץ ישראל ביחוד:
וכל מי שמשנה המטבע או שלא הזכיר מה
שחייבו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו. בפרק שלשה שאכלו שם כל שלא אמר ברית ותורה בברכת
הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו:
ומ"ש רבינו ונראה לי כיון דברכת
המזון דאורייתא לעיכובא קאמר וצריך לחזור. יש לדחות דנהי דברכת המזון דאורייתא המטבע
שלה הוא דרבנן וכיון שאינו משנה אלא מטבע שהוא מדרבנן אפשר דיצא אבל מדברי הרמב"ם
(ברכות פ"ב ה"ג) משמע דלעיכובא קאמר וכדברי רבינו וגם הרא"ש כתב בפרק
שלשה שאכלו (סי' כב) כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים
לא יצא ידי חובתו פירוש רבנו חננאל וכן בכולהו אם לא אמר לא יצא ידי חובתו ובהדיא תניא
בתוספתא (ברכות פ"ג הי"ג) רבי יוסי אומר אף מי שלא הזכיר ברית בשל ארץ מחזירין
אותו וכתבה הרשב"א בפרק אין עומדין (לג: ד"ה אלא) וכן כתב בהדיא בירושלמי
סוף פרק קמא דברכות (ה"ו) אם לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו אם לא הזכיר ברית
בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו:
ובחנוכה ופורים אומרים בה על הניסים
כשיגיע למקום שאתה חונן וכו'. בפרק במה מדליקין (כד.) אסיקנא בחנוכה אין צריך להזכיר
בברכת המזון ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה והפוסקים כתבו סתם שצריך להזכיר:
ומ"ש ואם שכח ולא אמרו אין צריך
לחזור. פשוט הוא שהרי אמרו אין צריך להזכיר והיאך אפשר לומר שצריך לחזור אם לא הזכיר
וכן כתב הרמב"ם בפ"ב (הי"ג) וכתב סמ"ג (עשין כז קט ע"ד) דהכי
תניא בתוספתא דברכות (פ"ג הי"ד) ובהגהות מיימון החדשות (ברכות פ"ב אות
ח) כתוב שראבי"ה (ברכות סי' קלא) סובר שחוזר כדאמרינן בירושלמי (ברכות פ"ז
ה"ד) והם דחו דבריו וגם בעל תרומת הדשן כתב בסימן ל"ח דלא קיימא לן הכי כלל
ואפילו נזכר תיכף כשחתם בברכת הודאה וכן כתב הכל בו (סי' כה כג.) וכתב דהיינו כשסיים
אבל אם לא סיים כשיגיע להרחמן יאמר הרחמן עשה ניסים ונפלאות עמנו כמו שעשית לאבותינו
בימים ההם ובזמן הזה בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול וכו' וכן יעשה בפורים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן קפז סעיף ד
אם לא הזכיר (י) בבונה ירושלים מלכות
בית דוד, מחזירין אותו. הגה: ואומרים על הנסים בחנוכה ובפורים, קודם ועל הכל וכו';
ואם לא אמרו, אין מחזירין אותו (טור). וע"ל סימן תרפ"ב. ומ"מ יוכל לאומרו
בתוך שאר הרחמן, [ג*] ויאמר: הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה בימים ההם וכו', והכי
נהוג (כל בו).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קפז סעיף ד
(י) בבונה וכו' – מפני שע"י דוד
נתקדשה ירושלים וגם שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות ב"ד למקומה:
בית יוסף אורח חיים סימן
קפח
ג וצריך להזכיר בה מלכות בית דוד וכו'. בפרק שלשה שאכלו (מח:) כל שאינו
אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו וגבי הא
דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן (מט.) הטוב והמטיב צריכה מלכות ואסיקנא דהיינו לומר
שצריכה שתי מלכיות חד משום דידה וחד משום בונה ירושלים. אמרינן דכיון דבברכת בונה ירושלים
מזכיר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים וכתב הרא"ש (פ"ז סי'
כב) שצריכה שתי מלכיות חד דידה וחד דבונה ירושלים כדמפרש ואזיל כיון דתקנו לומר מלכות
בית דוד בבונה ירושלים ראוי להזכיר בה ג"כ מלכות של עולם אלא שלא רצו להזכיר מלכות
של עולם אצל בשר ודם ולכן תקנו להזכיר מלכות בהטוב והמטיב הילכך בבונה ירושלים אין
לומר אבינו מלכנו רוענו וכן כתב המרדכי (סי' קעו) בשם התוספות (ד"ה לומר) וגם
ה"ר יונה (לו. ד"ה ואידי) כתב שם ונמצינו למדים שהאומרים בבונה ירושלים ומלכותך
ומלכות בית דוד טועים הם שאין להם להשוות ביחד מלכותא דארעא ומלכותא דשמיא שאם היה
מותר לומר מלכותך בבונה ירושלים לא היו צריכים לומר שיאמר אותה בברכה אחרת לתשלומין:
והרשב"א (מט. ד"ה ואידי) כתב ומכאן שאין אומרים ומלכותך ומלכות בית דוד משיחך
אלא הקם מלכות בית דוד וכן נמי משמע דמאן דאמר בה אבינו מלכנו רוענו טעות הוא דאבינו
מלכנו חשיב נמי מלכות שהרי חד מהני דמדכרינן בהטוב והמטיב הוי האל אבינו מלכנו וחשבינן
ליה כהזכרת מלכות. ומכל מקום יש להסתפק בזה הרבה שהרי באתה גבור אומר מי דומה לך מלך
ממית ומחיה ובקדושת השם חותמים בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים המלך הקדוש ובברכת
השיבה שופטינו המלך המשפט ובשאר הימים מלך אוהב צדקה ומשפט ובברכת סליחה מחול לנו מלכנו
ובברכת רפואה מלך רופא ובאהבת עולם אבינו מלכנו בעבור אבותינו שבטחו בך ובאמת ויציב
מלכנו מלך אבותינו וכן באמת ואמונה וכן רבים בברכות סמוכות והדברים צריכים תלמוד עכ"ל
ואפשר לומר שאע"פ שאין צריך להזכיר מלכות בברכה הסמוכה אם רצה מזכיר ואינו נמנע
ומשום הכי באותן ברכות שהביא הרב אנו מזכירים מלכות אף ע"פ שהן סמוכות ואם לא
היו סמוכות הדבר ברור ודאי שהיה מספיק באותה הזכרה ומפני כך שלש פעמים שמזכיר מלכות
בהטוב והמטיב אנו אומרים שעולים לשלש ברכות וכיון דמלכיות המוזכרים בה שלא במקום פתיחה
וחתימה הם עולים להזכרת מלכות דשאר ברכות ראוי שיהיו הזכרות מלכות שבה בלי תוספת ומגרעת
כדי שיהיה ניכר דשלש הזכרות דמלכות שבברכה זו מכוונים כנגד שלש ברכות. ובשאר ברכות
אין להזכיר שם מלכות שמים כלל בבונה ירושלים שלא להשוות מלכותא דארעא למלכותא דרקיעא
ובברכת הודאה ג"כ אינו מזכיר מלכות שמים כדי שלא לעשותה מעולה מברכת בונה ירושלים
כנ"ל: וכתב הרמב"ם בפ"ב (ה"ד) שהטעם שצריך להזכיר מלכות בית דוד
בברכה זו היינו מפני שהוא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד. ובשבלי
הלקט (סי' קנז) כתב הטעם פירש ה"ר בנימין לפי שצריכים אנו להזכיר מלכות שמים ומלכות
בית דוד ובית המקדש לפי שארז"ל (מדרש שמואל פי"ג) ביום שנחלק [מלכות] בית
דוד כפרו בשלשה דברים בהקב"ה ובית המקדש ומלכות בית דוד ואין נגאלין עד שיתודו
ויתבעו שלשתן וגם בתפילה מזכירין שלשתן משען ומבטח לצדיקים זו מלכות שמים בונה ירושלים
זה בית המקדש מצמיח קרן ישועה זה מלכות בית דוד:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן קפח סעיף ג
צריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית
דוד, ואין להזכיר בה (ג) שם ומלכות אחר; (ד) והאומר: ומלכותך ומלכות בית דוד משיחך,
טועה, שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא; וכן אין לומר בה (ה) אבינו מלכנו.
הגה: וי"א דאף כשאומר יעלה ויבא, לא יסיים מלך חנון ורחום, אלא ידלג מלת מלך
(אבודרהם), וסברא נכונה היא (ו) ב אבל לא ראיתי נוהגין כן.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קפח סעיף ג
(ג) שום מלכות אחר – היינו כגון הא
דמסיים המחבר לקמיה:
(ד) והאומר וכו' – צ"ל לכן האומר
וכן הוא בטור:
(ה) אבינו מלכנו – אלא יאמר אבינו
רוענו ואע"ג דאינו אומר ביחד ממש עם מלכות בית דוד מ"מ כיון דבחד ברכה הוא
לאו אורח ארעא לאדכורי מלכותא דשמיא אצל מלכותא דבשר ודם:
(ו) אבל לא ראיתי וכו' – והאחרונים
כתבו טעם לזה כיון דענין בפ"ע לגמרי הוא לא קפדינן בזה ואומרים אותה כמו שהיא
מסודרת בתפלת י"ח לכן אין למחות ביד הנוהגין כן:
טור אורח חיים סימן קפט
ברכה רביעית הטוב והמטיב ולאו דאוריי'
היא שחכמים תקנוה על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה הילכך פותחת בברוך דלא הויא סמוכה לחברתה
ואינה חותמת דהויא מטבע קצר אע"ג דאיתא במדרש שצריך לומר בה ג' הטבות וג' גמולות
אפ"ה אינה חותמת דמעיקרא לא תקנו אלא הטוב והמטיב ואח"כ הוסיפו בה דברים
הללו אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות ואסיקנא צריכה ב' מלכיות
בר מדידה חדא בשביל בונה ירושלים דכיון שתקנו לומר מלכות בית דוד בבונה ירושלים ראוי
היה להזכיר בו ג"כ מלכות של עולם אלא שלא רצו להזכיר מלכות של עולם אצל מלכות
ב"ו הלכך תקנו להזכיר בהטוב והמטיב מלכות כנגדה ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגדה
תקנו נמי להזכיר כנגד ברכת הארץ לכך צריך להזכיר בה ג' מלכיות וג' גמולות וג' הטבות
וזה נוסחה בא"י אמ"ה כו' ולא יאמר תתברך חי לעד האל אבינו מלכנו אדירנו וכו'
המלך הטוב ולא יאמר המלך החי כי אין אומרים החי אלא בבית האבל הרי ג' מלכיות ג' הטבות
המלך הטוב והמטיב לכל הוא ייטיב לנו וא"א הרא"ש ז"ל היה אומר בזה הסדר
הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו כסדר שאומר הגמולות הוא גמלנו הוא גומלנו
הוא יגמלנו
בית יוסף אורח חיים סימן
קפט
א ברכה רביעית הטוב והמטיב ולאו דאורייתא היא אלא שחכמים תקנוה על הרוגי
ביתר וכו'. פשוט בפרק שלשה שאכלו (מח:): וכתב הרא"ש (סי' כב) וקבעוה בברכת המזון
שכולה הודאה ואמרינן בירושלמי כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואין עתידה לחזור עד שיבוא
בן דוד ולכך סמכוה אצל בונה ירושלים:
ומ"ש רבינו ואינה חותמת דהויא
מטבע קצר אע"ג דאיתא במדרש שצריך לומר בה שלש הטבות וכו' עד ואח"כ הוסיפו
בה דברים הללו. כן כתב שם ה"ר יונה ז"ל (לו. ד"ה ובכאן) וכן כתבו התוספות
(שם מו: ד"ה והטוב) והרא"ש (סו"ס כב) אבל הרשב"א (מו. ד"ה
תדע) נתן טעם אחר שלא ראו לחתום בה ולעשותה מעולה משאר ברכות של תורה שלמעלה ממנה.
וה"ר יונה כתב טעם אחר בשם רבני צרפת והוא שכל מה שאומר בברכה זו כמו ענין אחד
הוא שכולן שמות התואר הן שאנו אומרים שהוא מלך ומטיב וגומל וכל מה שאומר אצל הבורא
משמות התואר ענין אחד הוא ואע"פ שאנו אומרים הוא יגמלנו גם זה תואר הוא שאנו אומרים
שהוא [יהא] גומל אלינו בכל יום:
אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן הטוב
והמטיב צריכה מלכות ואסיקנא צריכה שתי מלכיות וכו'. הכל שם (מט.) וכבר נתבאר בסימן
קפ"ח (קסו: ד"ה וצריך):
וזה נוסחה ברוך אתה ה' אלהינו מלך
העולם [וכו'] האל אבינו מלכנו אדירנו המלך הטוב. כלומר והרי כאן שלש מלכיות:
ומ"ש ולא יאמר תתברך. הטעם מפני
שכבר אמר ברוך וכן כתב הר"ר דוד אבודרהם ז"ל (עמ' שכו) וכתב עוד וגם אין
לומר האל דהא אמרינן אלהינו וכן כתב רב עמרם בברכה שלאחר המגילה עכ"ל ומיהו בנוסח
הרמב"ם (בסדר התפלות נוסח ברכת המזון) כתוב האל בברכה רביעית:
ומ"ש ולא יאמר המלך החי. פשוט
הוא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן קפט סעיף א
ברכה רביעית (א) לא יאמר תתברך, ולא
יאמר בה (ב) החי, (ג) כי אם בבית [א] האבל; ואומר בה (ד) שלשה מלכויות: ברוך אתה ה'
אלהינו מלך העולם, האל אבינו מלכנו, (ה) המלך הטוב. וג' הטבות: [א*] הוא הטיב לנו,
הוא א מטיב לנו, הוא ייטיב לנו. וג' גמולות: הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קפט סעיף א
(א) לא יאמר תתברך – שכבר אמר ברוך
אתה ה':
(ב) החי – כי בקצת סדורים היה כתוב
המלך החי הטוב וכו':
(ג) כ"א בבית האבל – וכדלקמיה
בס"ב:
(ד) ג' מלכיות וכו' – וטעם כל זה הוא
דברכת הטוב והמטיב אינו מן התורה אלא שחכמים תקנוה על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה ואמרו
הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה וקבעוה לברכת המזון מפני שכולה הודאה ושבח על
הטובה שהטיב עמנו וגם זו מן הטובות וסמכוה לברכת בונה ירושלים מפני שכשנחרבה ביתר נגדעה
קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד ומפני שכבר סיימו ברכות שהם מן התורה
וזו היא מדרבנן לא מקרי זו ברכה שהיא סמוכה לחברתה ולהכי פותחת בברוך [ומה שאין אנו
חותמים בה בברוך אע"פ שהיא ברכה ארוכה מפני שמתחלה תקנוה במטבע קצר שלא הוזכר
בה אלא הטוב והמטיב לכל ואח"כ הוסיפו בה יתר הדברים] ותקנו בה ג' מלכיות מפני
שכבר תקנו להזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים וכיון שמזכירין מלכות בית דוד היה ראוי
להזכיר גם מלכות שמים אלא מפני שאין זה דרך כבוד להזכיר בסמוך ממש מלכותא דשמיא למלכות
בו"ד רצו להשלימה ולהזכיר בברכת הטוב והמטיב מלכות כנגדה ואגב שתקנו להזכיר מלכות
כנגד ברכת רחם תקנו להזכיר עוד פעם מלכות כנגד ברכת הארץ שלא הוזכר גם בה מלכות (ואע"פ
שמעיקר הדין אין צריך בה מלכות שהיא סמוכה לברכת הזן ובה נזכר מלכות) וכיון שאומרים
בה ג' מלכיות אומרים בה ג"כ ג' הטבות מפני שעיקר הברכה היא על שם ההטבה דהיינו
הטוב והמטיב וכיון שאומרים בה ג' הטבות והיא ברכת הודאה כמו שכתבנו אומרים ג"כ
ג' תגמולות עכ"ל הלבוש:
(ה) המלך הטוב – אין לומר אל שבכל
יום וכו' דמשמע ח"ו שיש שתי רשויות ואותו אל שבכל יום אנו מברכין אלא יאמר אל
בכל יום וכו' ויותר נכון שלא לומר כלל מלת אל שהרי כבר אמר האל אבינו. בבהמ"ז
בעה"ב מסיים ונאמר אמן שאין יכול לגזור אומר ואמרו אמן משא"כ בברכת עושה
שלום במרומיו שהוא שבח של הקב"ה וכל ישראל מצווין אומר ואמרו אמן. אחר הרחמן יש
לענות אמן וכן אחר כל תחנה ובקשה אע"פ שאין בה שם [כל בו ושל"ה]. יאמר ונשא
ברכה מאת ה' כלשון הפסוק ישא ברכה מאת ה'. נוהגים לומר בשבת ויו"ט ור"ח מגדול
ובחול מגדיל ויתר דקדוקים שבנוסח בהמ"ז עיין בא"ר סימן קפ"ז שהאריך
בזה:
רמב"ם הלכות ברכות
פרק ב הלכה יב
שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת
היום, אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית בשבת אומר ברוך יי' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל
לאות ולברית קדש ברוך אתה יי' מקדש השבת, ביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו
ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה יי' מקדש ישראל והזמנים, ומתחיל בברכת רביעית וגומר, ואם
נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית פוסק וחוזר לראש שהוא ברכת הזן. +/השגת הראב"ד/
שכח ולא הזכיר בשבת או בי"ט כו' עד אינו חוזר. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/
טעה בזה דלא גריעא ברכה רביעית ממי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו שאם טעה ולא הזכיר
של ר"ח בעבודה אע"פ שסיים שים שלום חוזר לעבודה ואינו חוזר לראש הלכך הכא
נמי פוסק וחוזר לתחלת בונה ירושלים עכ"ל.+
רא"ש מסכת ברכות
פרק ז סימן כג
כג יתיב ר' זירא אחורי דרב גידל ויתיב
רב גידל וקאמר קמיה דרב הונא טעה ולא הזכיר של שבת בבהמ"ז אומר ברוך שנתן שבתות
למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת טעה ולא הזכיר של יו"ט אומר
ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים טעה
ולא הזכיר של ר"ח אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ולא ידענא אי אמר
בה שמחה אי לא ולא ידענא אי חתם בה אי לא כתב רב אלפס ז"ל דאין לחתום בה ור"י
כתב דאין לשנותה משבת ויו"ט ויש לחתום בה אבל שמחה מסתברא שלא יאמר דלא שייך שמחה
בר"ח ואי איקלע יו"ט ושבת בהדי הדדי כולל ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו
ישראל באהבה לאות ולברית ויו"ט לעמו ישראל לששון ולשמחה ולזכרון ברוך מקדש השבת
וישראל והזמנים וכן שבת ור"ח ואע"פ שהיא סמוכה לחבירתה פותח בה בברוך כיון
שהיא מדרבנן מידי דהוי אהטוב והמטיב ועוד שאינה אלא אקראי בעלמא [דף מט ע"ב] אמר
רב מנשה בר תחליפא משמיה דרב לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב
חוזר לראש ברכת הזן כדאמרי' לעיל (דף כט ב) גבי י"ח שאם עקר רגליו חוזר לראש וכאן
אין עקירת הרגל אחר אלא סילוק סדר ברכות דאורייתא הוי כמו הפסקה גמורה ויש מפרשים כיון
שעדיין לא סיים ברכת הטוב והמטיב א"צ לחזור לראש ברכת המזון דלא גרע ברכת הטוב
והמטיב ממי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו שאם טעה ולא הזכיר של ר"ח בעבודה כל
זמן שלא סיים תחנונים א"צ לחזור כל התפלה ה"נ כל זמן שלא סיים ברכת הטוב
והמטיב אינו צריך לחזור לברכת הזן אלא חוזר לתחלת בונה ירושלים ולא מסתבר לי דשאני
התם דג' ברכות אחרונות חשובות כברכה אחת שהרי אם טעה ולא הזכיר בשים שלום בספר חיים
בעשרת ימי תשובה וכן וכתוב לחיים במודים לדברי רבינו יצחק דכתב למעלה (פ"א סי'
ט"ז) דמחזירין אותו אינו חוזר לאותה ברכה שדילג בה אלא חוזר לתחלת רצה דהנך שלש
חשובות כאחת לענין דילוג וכן בהמ"ז נמי חשובות כולן כברכה אחת וצריך לחזור לראש.
אמר רב נחמן אמר שמואל טעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלה מחזירין אותו בבהמ"ז אין
מחזירין אותו מאי טעמא בתפלה דלא מצי פטר נפשיה מהדרינן ליה בבהמ"ז דמצי מפטר
נפשיה דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל לא מהדרינן ליה לאו משום דמותר להתענות בר"ח
דהא אמרינן בפ"ק דמגילה ובמגילת תענית דאסור להתענות אלא הכי קאמר אי בעי לא אכיל
דבר שצריך בהמ"ז דאפשר שיאכל פירות או ירקות רק שלא יתענה אלא מעתה שבתות וימים
טובים דלא סגי ליה דלא אכל פת ה"נ דמהדר אמר ליה אין דא"ר שילא אמר רב טעה
חוזר לראש משמע הכא דביו"ט לא סגיא דלא אכל פת דבר שצריך לברך אחריו בהמ"ז
וקשה דבפ"ב דסוכה (דף כז א) קאמר גבי מתני' דקאמר אמר ר' אליעזר י"ד סעודות
חייב לאכול בסוכה דטעמא דר"א תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף
סוכה כן ורבנן דאמרי אין לדבר קצבה סברי כדירה מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל
אף סוכה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל ועל כרחך היינו לא אכיל פת כלל דאי אכיל חייב לאכול
בסוכה הלכך הא דקאמר הכא יו"ט דלא סגי דלא אכיל היינו דוקא בליל יו"ט הראשון
של פסח וליל יו"ט ראשון של חג הסוכות והא דקאמר בפ"ב דביצה (דף טו ב) ובפרק
אלו דברים בפסחים (דף סח ב) גבי יו"ט חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לביהמ"ד
דברי ר' יהושע אפשר בבשרא ופרי דאין בהם בהמ"ז ומיהו קשה דמשמע יו"ט דומיא
דר"ח ור"ח דוקא ביום דאלו בלילה אפי' בתפלה אין מחזירין אותו דאין מקדשין
החדש בלילה הלכך נראה לרבינו יהודה דחייב אדם לאכול פת ביו"ט משום שמחה משום חלקהו
חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם והא דאמרי' בסוכה מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל
הכי קאמר רשות משום סוכה ולעולם חובה היא משום שמחת יו"ט וא"ת הא בהא תליא
דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה וי"ל משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים
ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב לאכול משום שמחת יו"ט ודוקא מלילה
ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול כזית
בסוכה דילפינן מחג המצות:
טור אורח חיים סימן קפח
אם חל ר"ח בשבת והזכיר של שבת
ולא של ר"ח היה אומר ה"ר יוסף שאין מחזירין אם פתח בהטוב והמטיב אע"ג
דהשתא לא סגי דלא אכיל מ"מ משום האי מיעוטא לא תיקנו להחזיר וגם חיוב אכילה דהאי
יומא משום שבת הוא וכתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל ויש חולקים בזה ולזה דעתי נוטה
וראיה משום יום שנתחייב בד' תפלות ה"נ כיון דסוף סוף לא סגי דלא אכיל צריך לחזור
ולברך ולכ"ע אם שכח גם של שבת ונזכר קודם שפתח בהטוב והמטיב כוללו ואומר ברוך
שנתן שבתות למנוחה ור"ח לזכרון ואם פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש ומזכיר של שבת
ור"ח כבתחלה וכתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל ובסעודה ג' של שבת צ"ע אם
מחזירין אותו לר"ת דאמר שיוצא במיני תרגימא בלא פת ודאי אין מחזירין אותו אפילו
אם אכל פת דדמי לר"ח ולדברי המפרשים שצריך פת דילפינן מג"פ דכתיב היום גבי
מן שהוא במקום פת לדידהו מחזירין אותו ע"כ:
בית יוסף אורח חיים סימן
קפח
ו ואם טעה ולא הזכיר של שבת וכו' טעה ולא הזכיר ביום טוב יעלה ויבא וכו'.
פשוט בפרק שלשה שאכלו (מט.) ואין מוזכר בגמרא שם ומלכות ולפיכך נחלקו בהם המפרשים ודעת
ה"ר יונה (לו. ד"ה לאות) שחותם בהם בשם ומלכות וכתב בארחות חיים (הל' ברהמ"ז
אות נ) שכן מפורש בירושלמי (ברכות פ"ז ה"ד) וגם הרשב"א (מט. ד"ה
ברוך) כתב מסתברא דכל הני בשם נינהו וכן נמי חתימתן בשם ואע"פ שאם היה מזכירן
במקומם לא היו בשם היינו משום דכל שהוא מזכיר בברכה הסמוכה הרי הן נכללות בברכה שיש
בה מלכות בפתיחתה וחתימתה דכל שסמוכה הרי היא כאילו פותחת בברוך שפתיחת הראשונה כוללת
את כולן וכן נראית דעת רבותינו הצרפתים עכ"ל וכן כתב סמ"ק (סי' קט עמ' פג)
וקצת נראה כן מדברי הרי"ף (לו.) וג"כ נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב
(הי"ב): כתב הרא"ש (סי' כג) ואע"פ שהיא סמוכה לחברתה פותח בה בברוך
כיון שהיא מדרבנן מידי דהוה אטוב והמטיב ועוד שאינה אלא אקראי בעלמא:
ומ"ש רבינו ואי מיקלע שבת ויום
טוב בהדי הדדי כולל ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה וכו'. כן כתבו שם התוספות (ד"ה
ברוך) והרא"ש וכתבו הגהות מיימון בפ"ב (אות ו) וכן שבת וראש חודש אך שאינו
חותם בראש חודש:
ומ"ש רבינו והא דסגי בהך ברכה
הני מילי דלא פתח בהטוב והמטיב וכו'. פשוט הוא שם (ע"ב):
כתב אדוני אבי ז"ל (סי' כג) יש
אומרים כיון שלא סיים ברכת הטוב והמטיב אין צריך לחזור לראש ברכת המזון אלא לתחלת בונה
ירושלים. זה דעת הראב"ד בהשגות (פ"ב הי"ב) וכן דעת ה"ר יונה (לו.
ד"ה לאות) והרשב"א (מט: ד"ה לא) וטעמם משום דלא גרע ברכת הטוב והמטיב
ממי שרגיל לומר תחנונים אחר תפילתו שאם טעה ולא הזכיר ראש חודש בעבודה כל זמן שלא סיים
תחנונים אין צריך לחזור כל התפילה הכי נמי כל זמן שלא סיים ברכת הטוב והמטיב אין צריך
לחזור לברכת הזן אלא חוזר לתחלת בונה ירושלים וכתב הרא"ש ולא מסתבר לי דשאני התם
דשלש ברכות אחרונות חשובות כברכה אחת שהרי אם טעה ולא הזכיר בשים שלום בספר חיים בעשרת
ימי תשובה וכן וכתוב לחיים במודים לדברי ר"י שכתב למעלה (פ"א סי' ט"ז)
דמחזירין אותו אינו חוזר לאותה ברכה שדילג בה אלא חוזר לתחלת רצה דהנך שלש חשובות כאחת
לענין דילוג וכן ברכת המזון נמי חשובות כולן כברכה אחת וצריך לחזור לראש וכן פירש רש"י.
וכן דעת הרמב"ם בפ"ב (הי"ב) ומאחר שהרמב"ם והרא"ש ורש"י
מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן קפח סעיף ו
טעה (טז) ולא הזכיר של שבת, * (יז)
אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם * שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית
ברוך אתה ה' מקדש השבת; ואם טעה ולא הזכיר של יו"ט, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו
מלך העולם ז אשר נתן (יח) ימים טובים לישראל (יט) לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה
ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים; ואם חל (כ) יו"ט בשבת, אומר: שנתן שבתות למנוחה
לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה
ה' מקדש השבת וישראל והזמנים. (כא) וכל ברכות הללו בשם ומלכות. והא דסגי בהך ברכה,
דוקא כשנזכר (כב) קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר * (כג) עד שהתחיל הטוב והמטיב,
צריך * לחזור * (כד) ח לראש בהמ"ז.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קפח סעיף ו
(טז) ולא הזכיר של שבת – ואפילו אם
ספק לו אם הזכיר או לא תלינן דמסתמא בודאי לא הזכיר:
(יז) אומר ברוך אתה וכו' – ואם אינו
יודע נוסח ברכה זו חוזר לראש ואם יודע ההתחלה והסיום אף שאינו יודע שאר הנוסח שבאמצע
כראוי אומרה וא"צ לחזור לראש [ט"ז וש"א] ועיין מה שכתבנו בבה"ל:
(יח) ימים טובים לישראל – צ"ל
לעמו ישראל:
(יט) לששון ולשמחה – ובר"ה אין
אומרים לששון ולשמחה גם אין אומרים ודברך מלכנו וכו' וזה נוסחו בא"י אמ"ה
שנתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזכרון הזה ואינו חותם בה כמו בר"ח וזהו דעת
המ"א שחולק על כנה"ג שמשוה ר"ה לשאר י"ט אבל הרבה אחרונים הסכימו
לדעת כנה"ג וע"כ צריך לחתום בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון ואם שכח והתחיל
הטוב והמטיב ג"כ דעת המ"א דשוב אינו חוזר כמו בר"ח וא"ר חולק עליו
וס"ל דחוזר. וביוה"כ לענין חולה שצריך לאכול בו וצריך לומר בו יעלה ויבוא
כדלקמן בסימן תרי"ח ס"י אם פתח בהטוב והמטיב ונזכר שלא אמר יעלה ויבוא אינו
צריך לחזור וכמו בר"ח ואם נזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב י"א דצריך לומר
ברוך שנתן ימים קדושים לישראל את יוהכ"פ הזה בלי חתימה וי"א דבזה לא תקנו
חכמים כלל נוסח ברכה להשלים הזכרת יעלה ויבוא וכל שלא אמר במקומו שוב אינו חוזר וכן
מסתברא:
(כ) יו"ט בשבת אומר וכו' – ומיירי
ששכח ולא אמר שניהם לא רצה ולא יעלה ויבוא ולהכי צריך לכלול שניהם אבל אם שכח של שבת
לבד אומר רק אשר נתן שבתות למנוחה וכן בשכח של יו"ט לבד אומר אשר נתן ימים טובים
לעמו ישראל וכו' [אחרונים]:
(כא) וכל ברכות הללו וכו' – פי' פתיחת
הברכות:
(כב) קודם שהתחיל הטוב וכו' – היינו
שעומד אחר ברכת בונה ירושלים. ואם נזכר אחר שאמר תיבת ברוך אתה פשוט דחוזר לומר רצה
והחליצנו או יעלה ויבוא ואומר אח"כ ובנה ירושלים וכו' ואם נזכר אחר שאמר כבר ברוך
אתה ה' מהנכון שיסיים תיכף למדני חקיך כדי שלא יהיה השם לבטלה והוי עדיין כלא סיים
הברכה וחוזר לרצה:
(כג) עד שהתחיל הטוב וכו' – כתב הח"א
ר"ל שאמר ברוך אתה ה' אמ"ה האל זה מקרי התחלה לברכה זו אבל אם אמר רק בא"י
אמ"ה יסיים אשר נתן שבתות למנוחה וכו' ואח"כ יחזור ויאמר ברכת הטוב והמטיב
ועיין בבה"ל:
(כד) לראש בהמ"ז – דכיון דכבר
סיים סדר ברכות דאורייתא והסיח דעתו מהם ופתח בהטוב והמטיב דמי לעקירת רגלים בתפלת
י"ח דחוזר לראש אם טעה באיזה דבר. ואם טעה בברכה רביעית כגון שלא אמר בה שם ומלכות
אע"פ שכבר גמר אותה אינו חוזר אלא להטוב והמטיב שהיא ברכה בפני עצמה [מ"א
וש"א]:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן קפח סעיף ו
* אומר ברוך אתה ה' – אע"פ שאם
היה מזכירן במקומן לא היה בנוסח ברכה בשם ומלכות היינו משום שכשהוא מזכירה בברכה הסמוכה
הרי היא נכללת בברכה שיש בה שם ומלכות בפתיחתה וחתימתה דפתיחת וחתימת הראשונה כוללת
כולן אבל כיון שסיים בונה ירושלים ואומרה ברכה בפני עצמה לא הוי סמוכה לחברתה כיון
שאינה אלא אקראי בעלמא [מב"י]:
* שנתן שבתות למנוחה – עיין במ"ב
מה שכתב בשם הט"ז לענין אם אינו יודע נוסח ברכה זו וכו' ולענ"ד יש לעיין
בזה טובא לפי מה שפסק השו"ע לעיל בסימן קי"ד ס"ו דאם שכח לומר משיב
הרוח ונזכר עד שלא התחיל אתה קדוש דאומר משיב הרוח וה"ה לענין יעלה ויבוא כשנזכר
קודם שהתחיל מודים וכדלקמן בסימן תכ"ב ס"א והטעם בכל זה משום דכיון שלא התחיל
עדיין ברכה אחרת לא נקרא עדיין סיום ברכה א"כ הכא נמי בעניננו נהי דתקנו רבנן
לכתחלה לומר נוסח ברכה שנתן שבתות וכו' דהכי עדיף טפי כדכתבינן מעיקרא אבל היכא דאינו
יודע הנוסח למה לא יאמר כאן רצה כשהוא שבת או יעלה ויבוא כשהוא יו"ט כיון שלא
התחיל עדיין ברכה שאחריה וכעוסק עדיין בברכת רחם דמי ואם תרצה לחלק ולומר דלענין בהמ"ז
שאני דחשבי רבנן סיום ברכה מכיון שגמר ברכת בונה ירושלים ואפ"ה היכא דהוא מברך
בשביל מעין המאורע ברכה מיוחדת הקילו ולא הטריחו לחזור לראש כשנזכר כל זמן שלא התחיל
ברכת הטוב והמטיב זה אינו דהא הביאו ראיה לדינם הנ"ל מעניננו דמהני תקנה קודם
שהתחיל הטוב והמטיב אלמא דלא חשיב סיום ברכה קודם שהתחיל ברכה שאחריה ואם באת לדחוק
ולחלק כמו שכתבנו אין מקור לדינם. איברא דדין זה דשו"ע הנ"ל בסימן קי"ד
ולקמן בסימן תכ"ב לאו מלתא ברירא היא דכמה ראשונים פליגי ע"ז ע"ש לעיל
בבה"ל. ומ"מ לפי דעת השו"ע הנ"ל צ"ע למעשה:
* עד שהתחיל וכו' – עיין במ"ב
מה שכתבנו בשם הח"א והנה משארי אחרונים משמע דמשהתחיל ברכה זו שוב אין תקנה וחוזר
לראש דלא כח"א ונ"ל דס"ל דהא דאמרינן בש"ס דכשפתח בהטוב והמטיב
חוזר לראש הוא משום שעי"ז ניכר שכבר הסיח דעתו מברכה שלישית וכן משמע באמת בירושלמי
פרק שלשה שאכלו ה"ד ע"ש בפני משה וכן מבואר באור זרוע בהדיא בהלכות סעודה
סי' ר' ע"ש ולפ"ז מאי מהני שיגמור אשר נתן מנוחה הרי עכ"פ כשאמר ברוך
אתה ה' חשב אדעת ברכה רביעית וממילא כבר הסיח דעתו מברכה שלישית וע"כ דינא דח"א
צע"ג:
* לחזור וכו' – אם נרדם בבהמ"ז
ואינו יודע באיזה ברכה עומד חוזר לראש בהמ"ז אם לא שיודע בודאי שאמר איזה מהברכות
שאז אינו חוזר אלא למקום שמסתפק [ברכי יוסף]:
* לראש בהמ"ז – הנה אף דהראב"ד
והרשב"א ורבינו יונה ס"ל דחוזר לבונה ירושלים כיון שהוא עומד עדיין בברכת
הטוב והמטיב [דאם גמר גם הטוב והמטיב לכ"ע חוזר לראש בהמ"ז] מ"מ סתם
לדינא דחוזר לראש משום דהרמב"ם ורש"י והרא"ש קיימי בחדא שיטתא דחוזר
לראש. והנה אף שמצאתי ברוקח ג"כ שדעתו כהראב"ד מ"מ אין לזוז מפסק המחבר
כי חפשתי ומצאתי עוד חבל ראשונים דקיימי כולהו בשיטה זו הלא המה הרא"ה בחידושיו
על הרי"ף והאור זרוע ורבינו ירוחם ותוספות רבינו יהודה על ברכות ובשיטה מקובצת
ומגדול עוז בשם גדולי הצרפתים וריא"ז. וטעם שיטה זו העתיק המ"א בסק"ח
סברת הרא"ש דכולהו ג' ברכות חשיבי כברכה אחת ועי"ז הוליד לנו דין חדש דלאו
דוקא בענין זה דה"ה בכל מקום שטעה [כגון שלא הזכיר ברית ותורה בברכת הארץ או מלכות
בית דוד בבונה ירושלים] דחוזר לראש בהמ"ז ועיין בפמ"ג שמפקפק מאד בזה דנהי
דלטעם הרא"ש מוכח דין זה מ"מ לרש"י שכתב טעם אחר בענין זה ע"ש
בודאי בטעה בברית ותורה וכה"ג אינו חוזר רק לאותה ברכה שטעה בה וכן להרמב"ם
שכתב ג"כ דחוזר לראש אולי טעמו ג"כ הוא כסברת רש"י עיי"ש וכן מצאתי
ג"כ בנהר שלום שהשיג על המ"א בזה. והנה באמת כל הראשונים בעלי שיטה זו דחוזר
לראש שזכרתי למעלה לבד מהרא"ש ורבינו ירוחם תלמידו כולם לא זכרו סברא זאת דשלשה
ברכות חשובות כחד וההכרח שהכריח להרא"ש לחדש דין זה הוא לתרץ קושית הראב"ד
על שיטה זו דמי גרע מאומר תחנונים לאחר תפלה שלא מקרי עקירה עדיין ומשום זה הוצרך לחדש
דנהי דלא מקרי עקירה מ"מ חוזר לראש משום דכולהו ג' ברכות כברכה אריכתא דמי אבל
אין אנו צריכין לזה אחד כמו שכתב הפמ"ג והנהר שלום לדעת רש"י וגם עיין בחידושי
הרא"ה להלכות הרי"ף שפליג ג"כ אהראב"ד ומתרץ קושיתו בפנים אחרים.
והוא דלא דמי כלל לרגיל לומר תחנונים אחר תפלה דתחנונים כתפלה אריכתא דמי אבל כאן ליכא
למימר דהטוב והמטיב הוא כברכה אריכתא דאדרבה כאן קבעו לה ביניהם באמן ועשאו לנחמה סוף
ברכות ופתחו בהטוב והמטיב בברכה הרי דעשאוהו כברכה בפ"ע לגמרי וכ"כ במגדול
עוז וכ"כ בשיטה מקובצת ברכות ע"ש ולפ"ז לא צריכינן כלל לסברת הרא"ש
דג' ברכות חשובות כאחת ואדרבה משמע דלא ס"ל כלל סברא זו דאי ס"ל כן לא היה
צריך לתירוצו. היוצא מדברינו דלרש"י והרא"ה מוכח דלא ס"ל כסברת הרא"ש
וגם הלא בלא"ה הראב"ד והרשב"א והרבינו יונה והרוקח פליגי אעיקר דינא
דמחבר וס"ל דגם בטעה בבונה ירושלים ופתח בהטוב והמטיב אינו חוזר לראש כ"א
לברכת רחם ואף שבזה קשה לסמוך עליהם מאחר שרוב הראשונים פסקו דחוזר לראש בהמ"ז
כדעת המחבר כמו שכתבתי למעלה מ"מ היינו דוקא בשכבר סיים ברכות של תורה ופתח בהטוב
והמטיב ומטעם דחשיב כעקירת רגלים בתפלה דחוזר לראש התפלה וכמו שכתב רש"י והרא"ה
אבל לא בעומד באמצע בהמ"ז ונזכר שטעה דיחזור לראש ומטעם דג' ברכות חשובות כאחת
דזה לא נזכר כלל אף לבעלי שיטה זו וע"כ דין זה דמ"א צע"ג למעשה:
