גמ' ברכות דף מט.נב:-נג.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ותר"י הוא 21:35דקות
אורך השיעור הקולי בפוסקים הוא
9:40 דקות .
2)אם אין לו אלא כוס אחד ואינו מצפה שיהיה לו
למחר, מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך עליו בהמ"ז. 2
3)ואין מבדילין על הפת, אבל על השכר מבדילין
אם הוא חמר מדינה וה"ה לשאר משקין, חוץ מן המים.. 6
רמב"ם הלכות שבת
פרק כט
הלכה א
מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת
בדברים שנאמר +שמות כ'+ זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך
לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.
רמב"ם הלכות שבת
פרק כט הלכה כד
סדר הבדלה במוצאי שבת מברך על היין
ואח"כ על הבשמים ואחר כך על הנר, וכיצד מברך על הנר בורא מאורי האש, ואחר כך מבדיל.
בית יוסף אורח חיים סימן
רצו
א סדר הבדלה יין בשמים נר הבדלה. הכי אסיקנא בברכות בפרק אלו דברים שבין
בית שמאי (נב:) ובפרק ערבי פסחים (קג.):
יברך בורא פרי הגפן על כוס של יין
שלם שלא יהא פגום. פיסול כוס פגום נזכר בפרק ערבי פסחים (קה:) ואע"ג דבגמרא לא
אמרו אלא כוס של ברכה קידוש והבדלה בכלל כוס של ברכה הם וכן משמע מדברי הרי"ף
שם (כב:) ומדברי הרמב"ם בפרק כ"ט (הט"ז) ובסימן קפ"ב נתבארו דיני
כוס פגום:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצו סעיף א
(א) סדר הבדלה: יין, בשמים, נר, הבדלה
וסימנך יבנ"ה. וצריך ליזהר שלא יהא הכוס (ב) פגום. הגה: ונהגו לומר קודם הבדלה
שעושים בבית: הנה אל ישועתי וגו' כוס ישועות אשא וגו' ליהודים היתה אורה וגו', לסימן
טוב. ובשעת הבדלה (ג) א יתנו עיניהם בכוס ובנר. ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ,
קודם שסיים בפה"ג, (ד) כדי ב שלא יהיה הכוס פגום. (ה) ג וטעם השפיכה, דאמרינן:
כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע. גם
(ו) ד שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצים בו עיניו, משום חיבוב המצוה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצו סעיף א
(א) סדר הבדלה וכו' – הנה הרמב"ם
סובר דמצות הבדלה היא ד"ת כמו קידוש והוא בכלל זכור את יום השבת לקדשו שצריך לזכור
אותו ולקדשו בין בכניסתו ובין ביציאתו בכניסה בקידוש וביציאה בהבדלה לומר שהוא מובדל
בקדושה בראש ובסוף משאר ימים וי"א שהוא מד"ס ואסמכוהו אקרא. וצריך להיות
ג"כ בכוס כמו בקידוש ואם הבדיל בתפלה לכו"ע הבדלה על הכוס דרבנן:
(ב) פגום – היינו שאם שתה אחד מן היין
מתחלה נפגם להבדלה וכמו לענין קידוש לעיל בסימן רע"א ס"י ע"ש במ"ב
ועיין באחרונים בסימן קפ"ג שאם הכוס בעצמו פגום אין להקפיד עליו אם אין לו אחר:
(ג) יתנו עיניהם בכוס – היינו המבדיל
וגם השומעים העונים אמן כדי שלא יסיחו דעתם:
(ד) כדי שלא יהיה וכו' – היינו דמשום
זה אינו שופך קודם שמתחיל הברכה כדי שלא יברך תחלת הברכה על כוס פגום שאינו מלא ואחר
סיום הברכה ג"כ לא יוכל לשפוך שיש ביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו אחר ברכה קודם
שתיה ולכן שופכין קודם סיום הברכה ועיין לקמיה:
(ה) וטעם השפיכה – והאחרונים הסכימו
דלא ישפוך בשעת ברכה כלל אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וגם
זה יש למעט בחלק הנשפך משום הפסד משקין:
(ו) שופכין מן הכוס – היינו לאחר שתיה.
ושתית הכוס תהיה בישיבה דאין שותין מעומד לכתחלה. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה.
כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתותו כולו ואינו משקה ממנו בני ביתו [מ"א] ונראה שהטעם
כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה דכשישתה רק מלא לוגמיו יש ספק ברכה אחרונה וכמבואר לעיל
סימן ר"י:
רא"ש מסכת ברכות
פרק ח סימן ב
ב מתני' ב"ש אומרים נר ומזון
בשמים והבדלה ובית הלל אומרי' נר ובשמים ומזון והבדלה ירושלמי וקשה לב"ה היכי
עביד פי' היאך עושה שיברך ברכת המזון והבדלה על כוס ואמרינן בערבי פסחים (דף קז א)
אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ואמימר בת טות פירוש לן בתענית לפי שלא היה לו בלילה
כוס להבדיל ומשני היה יושב ואוכל וחשכה לו למ"ש ואין לו אלא כוס אחד וכן הקשה
רבינו נסים גאון ז"ל אהך ברייתא דאמר בגמרא (בע"פ שם) הנכנס לביתו במוצ"ש
מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו
עד לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ותירץ כמו שתירץ בירושלמי שהיה יושב על שולחנו וחשכה
לו ולא נהירא דהך שינויא לא שייך אברייתא דלישנא הנכנס לביתו במוצ"ש לא משמע הכי
וע"ק דדייק מיניה בערבי פסחים (דף קה ב) דהמבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס וכיון
שהבדיל בתפלה אלמא שלא היה יושב ואוכל ועוד דדייק מיניה בפסחים ש"מ טעם מבדיל
ולהך שינויא לא טעם כלום משחשכה הלכך נראה לפרש אם אין לו יין בלילה ומצפה למחר שיזדמן
לו יין לא יאכל בלילה אלא ימתין עד למחר שיבדיל על הכוס אבל אם יש לו כוס ואינו מצפה
שימצא למחר יין אחר יותר טוב שיאכל קודם שיבדיל ויברך ויבדיל על אותו כוס ממה שיבדיל
על הכוס ויברך ברכת המזון בלא כוס דקי"ל ברכת המזון טעונה כוס ואפילו יחיד המברך
טעון כוס מדלא מדכר בשום דוכתא זימון אלא ברכת המזון טעונה כוס משמע כל ברכת המזון
אפי' ביחיד וכן מוכח בערבי פסחים (שם) דקאמר על הך ברייתא הנכנס לביתו במוצ"ש
ש"מ ברכת המזון טעונה כוס ולשון הנכנס לביתו במוצ"ש משמע דהוא יחיד מיהו
אין ראיה כל כך דהנכנס לביתו בבעל הבית איירי ויש לו בני בית ויכול לזמן וראיה מהא
דאמרינן בפרק ערבי פסחים (דף קיז) אהא דתנן ובשלישי אומר בהמ"ז ש"מ ברכה
טעונה כוס והתם איירי אפי' ביחיד שהרי תיקנו ד' כוסות אפילו ליחיד וה"נ איכא למדחי
דהכי קאמר ש"מ ברכה טעונה כוס בג' דאי אינה טעונה כוס אפילו בג' למה תיקנו עליו
כוס אחד היה להם לתקן על שיר אחר וה"ר יחיאל מפרי"ז אומר שנראה שיש להביא
ראיה מהך דהכא אם לא היה צריך יחיד כוס לברכת המזון יבדילו על כוס ויאכל כל אחד לבדו
דרשאין לחלק כל זמן שלא התחילו לאכול ומה שאינו מבדיל ושותה הימנו מעט ועל המותר יברך
ברכת המזון משום דאמרינן בערבי פסחים (דף קה ב) שאין לברך על הכוס פגום ומיהו לפירשב"ם
ז"ל שפירש שם דוקא לכתחלה אין לברך על הכוס פגום אבל אם אין לו אלא כוס פגום יכול
לברך ולקדש עליו קשה דהיאך התירו לו לאכול בלא הבדלה משום קפידא דפגימה כיון דבדיעבד
יכול לברך על כוס פגום וצ"ל דאין בו אלא רביעית בצמצום ויש מביאין ראיה מן הירושלמי
שיכול להכשיר כוס פגום ע"י נתינת מים לתוכו ועל זה נהגו להכשיר במעט יין ששופכין
לתוכו דגרס בירושלמי בפרק שלשה שאכלו גבי מתני' דלא מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים
וכן נהיגי דעבדינן בההוא כסא דקדושא מילתא דרבי יונה פליג דרבי יונה טעים כסא ומתקן
ליה אין תימא שהוא מזוג הא תנא השותה מים מזוגין שעבר עליהם הלילה דמו בראשו אמר רבי
יוחנן והוא שלנו בכלי מתכת ומפרשינן כך שהיה טועם כוס של קידוש ומוזגו למחר ומקדש עליו
שנית וא"כ בשעת קידוש לא היה מוזגו כי אז לא יוכל לשתותו למחר מפני הסכנה ומשני
דלעולם לא פליגא שהיה מוזגו קצת בלילה ומלינו בכלי שאינו של מתכת ולמחר מוסיף עליו
מים ומקדש עליו ותימה דא"כ הא דקאמר הכא ואם אין לו אלא כוס אחד משלשלן לאחר המזון
למה לא יבדיל על הכוס ויתקננו במים ויכשירנו לברכת המזון וי"ל דמיירי שכבר היה
מזוג כדינו ואם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתיה וההיא דירושלמי יש לדחות שהיה
טועם כוס של קידוש בכלי אחר ומוזגו למחר להשלימו לכשיעור רב הונא בריה דרב יהושע איקלע
לבי רבא חזייה דהוה בריך אבשמים והדר בריך אמאור אמר מכדי בין לב"ש בין לב"ה
מאור ואח"כ בשמים דתנן ב"ש אומרים נר מזון בשמים והבדלה וב"ה אומרים
נר ובשמים מזון והבדלה עני רבא בתריה זו דברי ר"מ אבל ר"י אומר לא נחלקו
ב"ש וב"ה על המזון שבתחלה ועל הבדלה שהיא לבסוף על מה נחלקו על המאור ועל
הבשמים שב"ש אומרים מאור ואח"כ בשמים וב"ה אומרים בשמים ואח"כ
מאור ואמר ר' יוחנן נהגו העם כב"ה ואליבא דרבי יהודה:
מתני' בש"א בורא מאור האש ובה"א
בורא מאורי האש:
גמ' תניא אמרו להם ב"ה לב"ש
הרבה מאורות יש באור:
בית יוסף אורח חיים סימן
רצו
ג ומי שאין לו יין ומצפה שיהיה לו למחר וכו'. בפרק ערבי פסחים (קז.) אמר
ליה מר ינוקא לרב אשי זמנא חדא איקלע אמימר לאתרין ולא הוה לן חמרא אייתינן ליה שכרא
ולא אבדיל ובת טות פירוש לן כשהוא מעונה למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא ואבדיל וטעים
מידי וכתב הרא"ש (שם) והא דאמרינן (ברכות נב., פסחים קב:) ואם אין לו אלא כוס
אחד מניחו לאחר המזון אלמא מותר לאכול קודם הבדלה אוקמה רבינו ניסים (עי' תוס' פסחים
קב: ד"ה מניחו) ביושב על שלחנו וחשכה לו ור"י (תוס' הרא"ש ברכות נב.
סוד"ה ואם) תירץ דודאי אם אין לו כוס ומצפה למחר למצוא לו כוס לא יאכל [כל] הלילה
אלא ימתין עד למחר שיבדיל על הכוס אבל אם יש לו כוס ואינו מצפה שיהיה לו למחר יין יותר
(מותר) [מוטב] שיאכל קודם שיבדיל ויברך ברכת המזון והבדלה על אותו כוס ממה שיבדיל על
הכוס ויברך ברכת המזון בלא כוס עכ"ל ובפרק אלו דברים שבין בית שמאי (ברכות סי'
ב) הכריע כדברי ר"י והתוספות שם (נב. ד"ה מניחו) כתבו כיוצא בזה וז"ל
וי"ל דשאני אמימר שהיה סבור שיהיה לו כוס למחר עכ"ל ומשמע שאם אינו מצפה
שיהיה לו כוס למחר מותר לו לטעום מיד אפילו אין לו עכשיו כוס וכן כתוב בכל בו (סי'
מא ב:): ומשמע שדעת רבינו ניסים והתוספות והרא"ש דאמימר מדינא בת טות וכן כתב
ה"ר יונה בפרק אלו דברים (שם לח: ד"ה ומשום) לדעת הגאונים וכן נראה מדברי
הרי"ף (ברכות לט., פסחים כב.) אבל בתוספות תירצו עוד דאמימר דבת טות מחמיר על
עצמו היה ולזה הסכים ה"ר יונה בפרק (תפלת השחר) [אין עומדין] (ברכות כג: סוד"ה
טעה) גבי גמרא (שם לג.) מזכירין גבורות גשמים דמדינא מותר לטעום אם אין לו כוס ולא
חילק בין מצפה שיהיה לו כוס למחר לאינו מצפה וכן כתב האגור (סי' תכג) בשם שבלי הלקט
(סי' קל נב.) וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם שהשמיט דבר זה: וכתב שם הרא"ש (ברכות
פ"ח סי' ב) דהא דתניא דאם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון כלומר שסועד ומברך
ברכת המזון על כוס זה ואחר כך סודר עליו סדר הבדלה [ו]מה שאינו מבדיל ושותה ממנו מעט
ועל המותר יברך ברכת המזון משום דאין מברכין על כוס פגום (ברכות נב., פסחים קה:) ולרשב"ם
(שם קו. ד"ה קפיד) [דכתב] דהני מילי לכתחלה אבל אם אין לו אלא כוס פגום מברך עליו
צ"ל דאין בו אלא רביעית בצמצום וכתב עוד ותימה למה לא יבדיל על הכוס ויתקננו במים
ויכשירנו לברכת המזון כדמשמע בירושלמי (ברכות פ"ז ה"ה) וי"ל דמיירי
כגון שכבר היה מזוג כדינו (עי' שבת עז.) ואם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתיה
עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצו סעיף ג
אם אין לו יין (טז) ולא שכר ושאר משקין,
י"א (יז) ז שמותר לו (יח) לאכול וי"א שאם מצפה (יט) שיהיה לו למחר (כ) ח
לא יאכל (כא) עד למחר שיבדיל. ואם אין לו אלא כוס אחד (כב) ט ואינו מצפה שיהיה לו למחר,
מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויברך עליו בהמ"ז ואח"כ יבדיל עליו, ממה שיברך ברכת
המזון בלא כוס לדברי האומרים דבהמ"ז טעונה כוס. ולדברי האומרים דאינה טעונה כוס,
לא יאכל עד שיבדיל. ומיירי שכוס זה לא היה בו אלא רביעית בצמצום, וכבר היה מזוג כדינו
שאם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתייה, שאל"כ לד"ה מבדיל תחלה (כג)
ושותה ממנו מעט (כד) ומוסיף עליו להשלימו לרביעית, ומברך עליו בהמ"ז.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצו סעיף ג
(טז) ולא שכר – וה"ה אם יש לו
שכר אלא שאינו חמר מדינה:
(יז) שמותר לו וכו' – ומ"מ צריך
שיתפלל תחלה ויאמר הבדלה בחונן הדעת ואעפ"כ כשישיג למחר כוס חייב להבדיל כדין
וכדלקמן בסימן רצ"ט ויש שרוצים לומר שיאמר עתה ברכת המבדיל בלא כוס ואין להורות
כן:
(יח) לאכול – והא דאמרינן בגמרא דאמימר
איקלע לאתרא ולא היה לו על מה להבדיל ולן בתענית עד למחר ס"ל לדעה זו דמחמיר על
עצמו היה:
(יט) שיהיה לו למחר – היינו בבקר אבל
בערב אינו מחויב להמתין כ"כ ואפשר דאפילו יותר מחצות היום אינו מחויב להמתין:
(כ) לא יאכל – ואפילו במוצאי שבת ליו"ט
ג"כ לא יאכל אם אין לו כוס [מ"א] ומיירי בשאין לו פת ג"כ דאם יש לו
פת הלא הכריע רמ"א לעיל בס"ב דיכול להבדיל על הפת [אחרונים]:
(כא) עד למחר שיבדיל – ויש להחמיר
כסברא אחרונה הזו אם לא באדם חלש שקשה לו התענית יכול לסמוך אדעה ראשונה:
(כב) ואינו מצפה וכו' – אבל אם מצפה
שיהיה לו למחר עוד כוס יבדיל עכשיו על כוס זה ובאכילה ימתין עד למחר כדי שיברך על הכוס
למ"ד דבהמ"ז טעונה כוס מיהו המ"א בריש סי' קפ"ב חולק ע"ז
דבשביל כוס בהמ"ז שלא יהיה לו אינו מחויב למנוע עצמו מלאכול:
(כג) ושותה ממנו מעט – היינו כמלא
לוגמיו:
(כד) ומוסיף עליו – היינו שימזגנו
במים:
בית יוסף אורח חיים סימן
רצו
ב ואם אין לו יין (וכו') איתא בפרקי רבי אליעזר [וכו']. בפרק עשרים אבל
בנוסחא שלנו אין כתוב שמבדיל בלא יין ובנוסחת רבינו נראה שהיה כתוב אם אין לו יין וכן
כתב הרוקח בסימן (שנ"ג) [שנ"ו]:
וכתב רב עמרם (סדר ח"ב סי' לט)
ואנן לא סבירא לן הכי אלא אין מבדילין אלא על היין ואפילו על הפת אין מבדילין. כן כתבו
התוספות (פסחים קו: ד"ה מקדש) והרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' יז) וכן הם דברי
הרי"ף בפרק אלו דברים שבין בית שמאי (ברכות לט.) וכן הסכימו כל הפוסקים ולא דמי
לקידוש משום דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה (פסחים קא.) פת מענינא דקידוש הוא אבל
אינו מענין הבדלה:
אבל מבדילין על השכר אם הוא חמר מדינה.
פשוט בפרק ערבי פסחים (קז.) בעובדא דאמימר ויש גורסים רבין במקום אמימר וכבר נתבאר
בסימן רע"ב מה נקרא חמר מדינה וגם שם (לא: ד"ה וזהו) נתבאר שעל כל המשקין
מבדילין היכא דהוו חמר מדינה חוץ מן המים:
והגאונים כתבו אף על פי שאין מבדילין
על הפת אם חל יום טוב במוצאי שבת מבדילין עליו וכו'. הרי"ף בפרק אלו דברים שבין
בית שמאי (שם) הביא סברא זו ודחה אותה והעלה שאין מבדילין על הפת כלל והתוספות והרא"ש
בפרק ערבי פסחים (שם) הביאו סברא זו בשם רב עמרם (סדר ח"ב סי' צג) וחלק עליו הרא"ש
וכתב שיותר טוב לעשות יקנה"ז על השכר ממה שיעשה על הפת שיעשה הבדלה שלא כהלכתא
מטעם טפילה ולא ידעתי למה סתם רבינו כדברי רב עמרם ולא כתב דעת הרי"ף והרא"ש:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצו סעיף ב
ואין מבדילין (ז) על הפת, אבל (ח)
על השכר מבדילין * אם הוא (ט) חמר מדינה [א*] וה"ה לשאר משקין, (י) חוץ מן המים.
הגה: (יא) ה וטוב יותר להבדיל על כוס פגום של יין, מעל שכר (אבודרהם). (יב) ו ונהגו
להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין, משום (יג) דחביב עליו. וביו"ט שחל להיות
במו"ש, שיש בו קידוש שהוא נאמר על הפת, י"א שאגב הקידוש (יד) מבדילין ג"כ
עליו. וי"א שיותר טוב לומר הקידוש והבדלה שניהם [ב*] על השכר. (הגה: (טו) והסברא
ראשונה עיקר).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצו סעיף ב
(ז) על הפת – ול"ד לקידוש דשאני
קידוש שהוא במקום סעודה והוי מענין הצריך לקידוש משא"כ הבדלה:
(ח) על השכר מבדילין – אם אין לו יין
ואם יש לו יין הוא קודם לכל המשקין [או"ז] וחז"ל הפליגו ג"כ בגודל המצוה
ואמרו המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין הקב"ה קוראהו קדוש ועושהו סגולה
שנאמר והייתם לי סגלה מכל העמים ואומר ואבדיל אתכם מן העמים [טור]:
(ט) חמר מדינה – עיין לעיל בסימן רע"ב
ס"ט במ"ב ובה"ל שם מהו חמר מדינה ומה שכתב ה"ה לשאר משקין היינו
משקין שרגילין לשתותו אבל משקין שרגילין בפסח כגון מי לאקריץ אינו חמר מדינה כיון שאין
רגילין לשתותו כל השנה וה"ה כל כיוצא בזה ואפילו מי דבש לא הוי חמר מדינה אלא
במדינות שרגילין לשתותן אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה וגרע
משכר. ועל יי"ש אין כדאי להבדיל דהא כתב המ"א דכוס הבדלה רגיל המבדיל לשתותו
כולו ואין משקה ממנו בני הבית וביי"ש קשה לקיים זה אך כשאין לו משקה אחר יכול
להבדיל עליו ואך שיזהר לשתות ממנו עכ"פ כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית וא"ל
לא יצא. כתב בשערי תשובה בשם הברכי יוסף דעל חלב ושמן אין להבדיל שאין רגילין לשתותו
למשקה:
(י) חוץ מן המים – אף אם רוב שתיית
המדינה הוא מן המים משום דלא חשיב. ועל קווא"ס ובארשט מוכח מט"ז בסימן קפ"ב
וא"ר שם דאף בשעת הדחק אין מברכין דאף שההמונים שותין אותן מ"מ לא חשיבי
וכמו מים הוא [ואף דעת המ"א שם דהעתיק דעת רש"ל להקל בשעת הדחק היינו דוקא
גבי כוס בהמ"ז שאין בו חשש ברכה לבטלה וכדמוכח בתשובת רש"ל משא"כ בהבדלה.
ובח"א כתב דבשעת הדחק יש להבדיל על משקה קווא"ס ולא ידעתי טעמו ואולי מיירי
בשנעשה משקה חשוב כעין משקה שכר וגם זה דוקא אם עיקר שתיית ההמון הוא מהמשקה הזה דאל"ה
לא הוי חמר מדינה]:
(יא) וטוב יותר וכו' – והמ"א
מצדד דבמקום שהשכר הוא חמר מדינה יש לומר דעדיף מכוס יין פגום ועיין בביאור הגר"א
שכתב ג"כ דדינא דהרמ"א הוא דוקא כשהשכר אינו חמר מדינה:
(יב) ונהגו להבדיל – ודוקא במקום שהשכר
הוא חמר מדינה אבל בארץ אשכנז דלא הוי חמר מדינה לא מהני מה שהוא חביב ואסור להבדיל
עליו:
(יג) דחביב עליו – שלא שתהו כל ימי
הפסח:
(יד) מבדילין ג"כ – ר"ל
אף דבעלמא אין מבדילין על הפת כדלעיל הכא אגב קידוש שהוא העיקר אומרים כל היקנה"ז
על הפת:
(טו) והסברא ראשונה עיקר – טעמו משום
דהרבה ראשונים ס"ל דאין מקדשין על השכר וכדלעיל בסימן רע"ב ס"ט ע"ש
לכך טוב יותר לעשות כל היקנה"ז על הפת ומ"מ נראה דבזה ידקדק לכתחלה לחפש
אחר יין אפילו אם הפת חביב לו יותר מיין דכמה גדולי ראשונים סברי דאין אומרים המבדיל
על הפת אפילו במו"ש שהוא יו"ט ואך אם לא ימצא יין הפת עדיף משכר:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצו סעיף ב
* אם הוא חמר מדינה – ואפילו לדעת
הפוסקים המחמירין לעיל בסימן רע"ב ס"ט לענין קידוש לענין הבדלה כו"ע
מודו דמבדילין וכדאיתא בגמרא להדיא דאמימר אבדיל על שכרא משום דחמר מדינה הוא. ומשמע
מהרמ"א לעיל בסימן קפ"ב ס"ב בהג"ה דבמקום שהיין מצוי אף שהוא ביוקר
מקרי מצוי ויבדיל על היין [דלא שרי שם אלא משום שא"א לקנות יין בכל סעודה לברך
עליו] מיהו אם השכר חביב עליו יותר מן היין יכול לקדש על השכר וכדלקמיה בהג"ה.
כתב בפמ"ג בסימן רצ"ט אותן שנזהרין משתיית שכר משום חדש צ"ע כשאין לו
יין כ"א שכר איך יבדיל ויברך עליו דלדעתו אסור ואיך יברך עליו וליתן לאחרים לשתות
ע"כ ישמע מאחרים עכ"ד ולענ"ד גם בזה צ"ע אם הוא חושש לעצמו שכוס
זה הוא כוס של איסור א"כ איך יוצא ידי הבדלה במה שאחר מברך עליו אם לא שקבל עליו
הזהירות בתורת חומרא ולא בתורת איסור:
