רי"ף ברכות דף לט:
גמ' ברכות דף נא:-נג.
אורך השיעור הקולי ברי"ף ותר"י הוא 27:10 דקות
אורך
השיעור הקולי בפוסקים הוא 25:40 דקות .
1)מברך על הנר: בורא מאורי האש.. 2
2)אין מברכין על בשמים של בית הכסא
ולא על של מתים 2
3)מסיבה של עכו"ם אין מברכין על
בשמים שלהם 3
4)אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת
עבירה 3
5)עובד כוכבים שהדליק במו"ש
מישראל, או ישראל מעובד כוכבים, מברכין עליו 4
6)היה הולך חוץ לכרך וראה אור. 4
7)אור של כבשן בתחלת שריפת הלבנים,
אין מברכין עליו 5
8)היו יושבים בבה"מ והביאו להם
אור. 5
9)אין מברכין על נר של מתים.. 5
10)אין מברכין על בשמים של בית הכסא. 6
11)אין מברכין על הריח, אלא אם כן
נעשה להריח 6
12)הנכנס לחנותו של בשם שיש בו מיני
בשמים 7
13)מוגמר שמגמרין בו את הכלים אין מברכין עליו 8
15)גחלים הבוערות כ"כ שאילו
מכניס קיסם ביניהם הוא נדלק, מברכין עליהם.. 9
16)אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו 9
בית יוסף אורח חיים סימן
רצח
א ומברך על הנר וכו':
ואינו צריך לחזר אחריו. כלומר אלא
אי מיקלע ממילא מברכין עליו וכך פשוט בפרק אלו דברים (ברכות נג:) וכתב הרא"ש
(סי' ג) דטעמא משום דברכה זו אינה אלא לזכר בעלמא שנברא (העולם) [האור] במוצאי שבת
דאי משום הנאת האור מברך היה צריך לברך בכל פעם ופעם כשנהנה מן האור: וכתב הרשב"א
(שם סוד"ה אר"י) בשם הראב"ד דהני מילי במוצאי שבת אבל במוצאי יום הכפורים
איכא למימר דמהדר בתר האור לפי שהיא כברכת הבדלה שמברך לבורא יתברך שהבדיל לנו בין
זה היום לשאר הימים שכל היום היינו אסורין להשתמש בו ועכשיו אנו מותרים וכתבו הרב המגיד
בפרק כ"ט (הכ"ו):
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף א
(א) מברך א על הנר: (ב) בורא מאורי
האש, אם יש לו (ג) וא"צ לחזור אחריו. וה"מ במוצאי שבת, אבל ב במוצאי יוה"כ
י"א שמחזיר אחריו. הגה: (ד) מי שאין לו כוס להבדיל, כשרואה האש מברך עליו, וכן
הבשמים (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצח סעיף א
(א) מברך על הנר וכו' – משום דתחלת
ברייתו הוי במו"ש כדאמרינן בפסחים דף נ"ד במו"ש נתן הקב"ה דעה
באדה"ר וטחן ב' אבנים זו בזו ויצא מהן אור והא דמברכין במוצאי יוה"כ אף כשאינו
חל במו"ש מפני שהוא כעין הבדלה שכל היום היה אסור להשתמש בזה האור אף לאוכל נפש
ולא כמו בשאר יו"ט ועכשיו מותר ולכך דעת הי"א דצריך לחזור אחריו כמו להבדלה:
(ב) בורא מאורי האש – דכמה נהורא איכא
בנורא לבנה אדומה וירוקה ואם אמר מאור האש דעת הב"ח דלא יצא אפילו בדיעבד. ואם
אמר ברא מאורי האש לשון עבר יצא:
(ג) וא"צ לחזור אחריו – שאין
מברכין אלא לזכר שנברא האור במו"ש וכנ"ל וע"כ יוכל לברך על הכוס אפילו
בלא נר ומתי שיזדמן לו אח"כ שיראה אש ויהנה לאור יברך בורא מאורי האש ואך דוקא
בליל מו"ש ולא יותר דעבר זמנו וכדלקמן בסי' רצ"ט ס"ו:
(ד) מי שאין לו כוס וכו' – ואם משער
שיזדמן לו כוס בלילה ורוצה ללמוד קודם שיבוא לידו הכוס מצדד הגרע"א בחידושיו שלא
יברך עתה על הנר וטוב יותר שיסדרם על הכוס:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצז סעיף ב
אין מברכין על בשמים (ג) של בית הכסא
ולא על של מתים (ודוקא) הנתונים (ד) למעלה ממטתו של מת, ולא על בשמים (ה) שבמסיבות
עובדי כוכבים, דסתם מסיבתן לעבודת כוכבים. הגה: ואם בירך על בשמים אלו לא יצא וצריך
לחזור ולברך על אחרים (ב"י בשם א"ח).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצז סעיף ב
(ג) של בית הכסא ולא וכו' – דכל זה
לאו לריחא עבידי אלא לעבורי ריח הסרחון:
(ד) למעלה ממטתו – אבל נתונים לפני
מטתו מברכין שאני אומר לכבוד חיים הם עשויים [ירושלמי]:
(ה) שבמסיבת עובדי כוכבים – היינו
שמסובין לאכילה לסעודה אבל אם לא היו מסובין כלל מותר לברך על בשמים שלהן וכן מסיק
הט"ז להלכה בסימן רצ"ח סק"ה ומ"מ כתב לבסוף דטוב לכתחלה לחוש לדעת
רבינו יונה דס"ל דסתם בשמים של עובדי כוכבים עומד לבסוף למכרן לע"ג ואין
לברך עליהן אם לא במקום שנראה שאין עומד לע"ג כגון שהוא תגר שדרכו למכור אותם
לאנשים הרבה או שדרכו לשום הבשמים לתבשיל שלו אז אין איסור לברך עליהם אפילו לדעת ר"י:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריז סעיף ו
(כ) מסיבה של עכו"ם אין מברכין
על בשמים שלהם, (כא) דסתם מסיבתן לעכו"ם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריז סעיף ו
(כ) מסיבה – כשמסובין לאכול ולשתות:
(כא) דסתם מסיבתן לעכו"ם – ודוקא
במסיבה אבל שלא במסיבה מותר לברך אבשמים של עובד גלולים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף ה
* (יד) ו אין מברכין על הנר (טו) שלא
שבת ממלאכת עבירה, לאפוקי אור שהודלק (טז) ז לחיה ולחולה שכיון שלא הודלק לעבירה מברכין
עליו, אבל (יז) אם הדליקו אינו ישראל (יח) בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר,
לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי. ואין מברכין על ח אור (יט) של עבודת אלילים (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצח סעיף ה
(יד) אין מברכין וכו' – ואפילו בדיעבד
לא יצא:
(טו) שלא שבת וכו' – היינו שהודלק
באיסור בשבת ואפילו רק בבין השמשות:
(טז) לחיה ולחולה – אם אין בהם סכנה
דוקא ע"י א"י אבל ע"י ישראל כיון שאסור לו להדליק בשבילם מקרי שלא שבת
ממלאכת עבירה אבל כשיש בהם סכנה אפילו ע"י ישראל וכ"ש ע"י א"י
ואין חילוק בין אם הדליק להחולה ממדורת ישראל או ממדורה של עצמו כיון שהוא לצורך ישראל
ובהיתר הודלק:
(יז) אם הדליקו א"י – היינו אפילו
לצורך עצמו:
(יח) בשבת – ואפילו אם אין אנו יודעין
תלינן שמסתמא הדליקו בשבת [ב"ח וכן מוכח בגמרא]:
(יט) של עבודת גלולים – ואפילו אם
לא הודלק רק במו"ש דהטעם משום דהודלק לכבוד ע"ג ואסור ליהנות ממנו ודוקא
כשהשלהבת קשורה בנר או בגחלת של ע"ג דכיון שהגחלת יש בו ממש והשלהבת קשורה בו
חל האיסור גם על השלהבת ולכן אין לברך עליה אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע"ג
שרי לברך עליה דבזה אין כאן ממשו של איסור רק השלהבת לחוד והשלהבת אין בו ממש [מ"א
בשם רש"ל] ועיין בפמ"ג שמצדד דמ"מ לכתחלה אסור לישראל להדליק נרו מנר
של עבו"ג אלא דאם הדליק רשאי לברך עליה עי"ש:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף ו
עובד כוכבים (כ) שהדליק במו"ש
מישראל, (כא) ט או ישראל מעובד כוכבים, מברכין עליו. (כב) י אבל עובד כוכבים שהדליק
מעובד כוכבים, (כג) יא אין מברכין עליו. ובמוצאי יוה"כ (כד) אין מברכין על נר
שהדליק ישראל מעובד כוכבים (וע"ל סי' תרכ"ד סעיף ה').
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצח סעיף ו
(כ) שהדליק במו"ש מישראל – וקמ"ל
בזה אף דאין מברכין על אור שהדליק הא"י מא"י אחר אף במו"ש דהודלק בהיתר
וכדלקמיה התם משום דגזרינן אטו א"י ראשון שהוא הדליקו בשבת שלא יבוא לברך על אורו
אבל הכא לא שייך זה ולכך מותר ומיירי שלא הדליק הא"י הנר במסיבת א"י אחרים
דאל"ה אמרינן סתם מסבת עובדי גלולים לעבודת גלולים ואסור לברך על הנר וכדלעיל
בסימן רצ"ז ס"ב לענין בשמים:
(כא) או ישראל מא"י – היינו אפילו
אם הא"י הדליק הנר שלו בשבת אפ"ה שרי דהא ע"י הדלקת הישראל ניתוסף אור
של היתר על מקצת האור שיש בו מן האור הראשון ועל התוספת של היתר הוא מברך:
(כב) אבל א"י שהדליק וכו' – ולא
אמרינן בזה דאתוספת אור של היתר שהדליק א"י זה במו"ש הוא מברך דגזרו אטו
א"י ראשון ואף דגם על הנר של הא"י הראשון היה אפשר מן הדין לברך עליו דהא
ניתוסף במו"ש עליו אור של היתר [דמטבע האש להיות ניתוסף עליו תמיד אור חדש] גזרו
חכמים אטו עמוד ראשון דהיינו שיבוא לברך סמוך לחשיכה מיד בעוד שלא ניתוסף ההיתר [גמרא]
וכתב המ"א דבדיעבד יצא בזה וא"צ לחזור ולברך כיון דאינו אלא משום גזירה וכ"כ
ש"א:
(כג) אין מברכין עליו – אם הוציא הא"י
אש מעצים ואבנים במו"ש מותר לברך בורא מאורי האש על אותו האש דלא שייך למיגזר
כאן אבל אם הדליק הא"י נר מזה האש יש לצדד להחמיר דאתי למיחלף ולהתיר גם בנר שהודלק
בנר שלא שבת [א"ר ודה"ח דלא כרמ"ע]:
(כד) אין מברכין על נר וכו' – מפני
שאורו של א"י נעשה בו מלאכה שהודלק ביוה"כ ואף דבמו"ש מברכין על נר
זה התם הטעם שהוא מברך על תוספת שלהבת של היתר שניתוסף ע"י הדלקת הישראל והתוספת
הזה כיון שהוא נולד עכשיו הו"ל כאור היוצא מעצים ואבנים במו"ש דמותר לברך
עליו משא"כ במוצאי יוהכ"פ מבואר לקמיה בס"ח דאין מברכין על אור היוצא
מעצים ואבנים:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף ז
היה הולך חוץ לכרך יב וראה אור, יג
אם רובן עובדי כוכבים, אין מברכין עליו. (כה) ואם רובן ישראל, או אפילו מחצה על מחצה,
(כו) מברכין עליו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצח סעיף ז
(כה) ואם רובן ישראל – ותלינן שהאור
הוא של ישראל ומיירי שהוא סמוך כ"כ שיכול להשתמש לאורו כמ"ש ס"ד:
(כו) מברכין עליו – לפי שגם תחלת בריית
האור היה במו"ש ע"י אדה"ר ע"ד זה שהקיש אבנים זה בזה וזה אין שייך
במוצאי יוה"כ שלא היה אז תחלת ברייתו וטעם ברכתו הוא לפי שכל היום היה אסור לו
להשתמש בהאור ועכשיו הותר לו לכן אין לברך אלא באור ששבת דהיינו שהיה דלוק מבע"י
ושבת כל יוה"כ שלא היו יכולין להשתמש בו ועכשיו הותר:
רמב"ם הלכות שבת
פרק כט הלכה כו
ישראל שהדליק מגוי או גוי מישראל מברכין
עליו, גוי מגוי אין מברכין עליו, היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב אנשי הכרך גוים
אינו מברך ואם רוב ישראל מברך, אור של כבשן ושל תנור ושל כירים לכתחלה לא יברך עליו,
הגחלים אם כשיכניס קיסם ביניהן דולק מאליו מברכין עליהן, אור של בית המדרש אם יש שם
אדם חשוב שמדליקים בשבילו מברכין עליו, של בית הכנסת אם יש שם חזן שהוא דר שם מברכין
עליו, ואבוקה להבדלה מצוה מן המובחר, ואין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על כל המצות
אלא אם יש לו מברכין עליו.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף י
אור של כבשן בתחלת שריפת הלבנים, אין
מברכין עליו שאז אינו עשוי להאיר, ואחר שנשרפו אז עשוי להאיר ומברכין עליו.
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף יד
[ד*] (לה) היו יושבים בבה"מ והביאו
להם אור, (לו) יח אחד מברך לכולם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצח סעיף יד
(לה) היו יושבין וכו' – מיירי שהבדילו
מכבר ולא היה להם אז אור בסמוך להם שיהיו נאותין לאורו ועתה נזדמן להם או שיודעין שלא
יהיה להם כוס בלילה דאי מצפין שיהיה להם כוס מוטב שימתינו בברכת הנר ויסדרו על הכוס
וכמש"כ לעיל בסק"ד:
(לו) אחד מברך לכולם – ואע"ג
דצריכין כולם לשתוק ולשמוע ברכתו והוי בטול בהמ"ד וא"כ היה טוב יותר שיברך
כ"א לעצמו אפ"ה הא עדיפא משום ברב עם הדרת מלך [גמרא]. כתבו האחרונים דאפילו
מי שכבר בירך במ"ה יכול לחזור ולברך להוציא ב"ב:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף יב
אין מברכין טז על נר של מתים, (לב)
שאינו עשוי להאיר, הילכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אילו הוציאוהו ביום והוציאוהו בלילה
בנר, (לג) אין מברכין עליו.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצח סעיף יב
(לב) שאינו עשוי להאיר – רק שמדליקין
אותן לכבוד המת:
(לג) אין מברכין עליו – כיון שגם ביום
היו מוליכין לפניו א"כ הוא לכבוד אע"פ שצריכין לו עתה בלילה. וכתב המ"א
דה"ה על נר שמדליקין לכבוד החתן אין מברכין:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצז סעיף ב
אין מברכין על בשמים (ג) של בית הכסא
ולא על של מתים (ודוקא) הנתונים (ד) למעלה ממטתו של מת, ולא על בשמים (ה) שבמסיבות
עובדי כוכבים, דסתם מסיבתן לעבודת כוכבים. הגה: ואם בירך על בשמים אלו לא יצא וצריך
לחזור ולברך על אחרים (ב"י בשם א"ח).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצז סעיף ב
(ג) של בית הכסא ולא וכו' – דכל זה
לאו לריחא עבידי אלא לעבורי ריח הסרחון:
(ד) למעלה ממטתו – אבל נתונים לפני
מטתו מברכין שאני אומר לכבוד חיים הם עשויים [ירושלמי]:
(ה) שבמסיבת עובדי כוכבים – היינו
שמסובין לאכילה לסעודה אבל אם לא היו מסובין כלל מותר לברך על בשמים שלהן וכן מסיק
הט"ז להלכה בסימן רצ"ח סק"ה ומ"מ כתב לבסוף דטוב לכתחלה לחוש לדעת
רבינו יונה דס"ל דסתם בשמים של עובדי כוכבים עומד לבסוף למכרן לע"ג ואין
לברך עליהן אם לא במקום שנראה שאין עומד לע"ג כגון שהוא תגר שדרכו למכור אותם
לאנשים הרבה או שדרכו לשום הבשמים לתבשיל שלו אז אין איסור לברך עליהם אפילו לדעת ר"י:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריז סעיף ב
אין מברכין על הריח, אלא אם כן נעשה
להריח; הילכך אין מברכין * על בשמים של מתים הנתונים למעלה מהמטה, שאינם אלא להעביר
סרחונו של מת, אבל (ח) נתונים למטה, מברכין, שאני אומר: (ט) לכבוד החיים הם עשויים;
וכן אין מברכין (י) על בשמים * ד של בהכ"ס ולא על שמן (יא) העשוי להעביר את ה
הזוהמא.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריז סעיף ב
(ח) נתונים למטה – היינו לפני מטתו:
(ט) לכבוד החיים – כדי שיריחו ויהנו:
(י) על בשמים של בה"כ – שמוליך
איסטניס לביה"כ להעביר הריח רע אם הולך אדם ומריח מרחוק ריח בשמים אלו א"צ
לברך כיון דבעלים לא עשאום אלא להעביר הר"ר ואפילו במתכוין להריח נמי אין מברך:
(יא) העשוי להעביר וכו' – כגון אדם
שגופו מזיע הרבה וצריך לסוך גופו בשמני בשמים להעביר זוהמת הזיעה שריחה רע וכן כשאוכל
וידיו מזוהמות מחמת שנגע בידיו באוכלין וסך ידיו בשמן נמי אינו מברך דגם בזה עיקרו
להעביר הזוהמא ולא להריח ואין נ"מ בין שמן סתם לשמן אפרסמון דחשיבא ובכל ענין
אין מברך עליהם שום ברכה כיון שלא באו אלא לסלק הזוהמא:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריז סעיף א
* (א) הנכנס א לחנותו של בשם שיש בו
מיני בשמים, (ב) מברך (ג) בורא מיני בשמים; ישב שם כל היום, אינו מברך (ד) אלא אחת;
(ה) נכנס ויוצא נכנס ויוצא, מברך על כל פעם; ודוקא שלא (ו) היה דעתו לחזור, אבל היה
ב דעתו לחזור (ז) ג לא יברך.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריז סעיף א
(א) הנכנס לחנותו וכו' – ואף דבס"ב
מבואר דבעינן שיהא נעשה הבושם להריח וזה הלא כינס סחורתו בחנותו רק למכור באמת גם בזה
נקרא עשוי להריח דניחא ליה שיריחו אנשים ריח הבושם ויבואו לקנות ממנו [גמרא] ולפ"ז
אם מונחים בשמים בחדרו של חנוני הבושם ולא בחנותו [דהיינו שאין מונחים בפומבי במקום
שמצוי יוצאים ונכנסים] דהתם לא עבידא לריחא אז אפילו אם נתכוין הנכנס שם להריח בהם
א"צ לברך אם לא שנטלו בידו להריח בו אותה נטילה משוה לו עבידא לריחא וצריך לברך:
(ב) מברך – יש אומרים דדוקא במתכוין
להריח אבל באינו מתכוין אלא שהריח בא מאליו ונהנה מזה אינו מברך אבל רבים חולקים ע"ז
וס"ל דאפילו אינו מריח במתכוין כיון שהבשמים נעשים כדי להריח בהם והוא נהנה מברך:
(ג) בורא מיני בשמים – משום שבחנות
של בשמים נמצאים בו עצי ועשבי בשמים לפיכך מברך מיני בשמים ול"ד להא דלעיל סימן
רט"ז ס"י דאם היו לפניו עצי ועשבי דמברך על כל אחד ברכה הראויה לו התם מיירי
שמביאין לפניו שנים או שלשה מינים ונוטל בידו מכל מין בפ"ע להריחו לפיכך מברך
אכל מין בפ"ע משא"כ הכא שאינו נוטל בידו שום בושם אלא כשנכנס עולה לו ריח
מן כמה מיני בשמים כאחת לפיכך מברך ברכה כוללת [אחרונים]:
(ד) אלא אחת – ולא נ"מ בזה אם
הסיח דעתו או לא כיון שהריח עולה לו תדיר כ"ז שהוא יושב בחנות. ובעל החנות גופיה
נמי פעם ראשון שבכל יום שנכנס לחנותו צריך לברך עליו לפי שנהנה מריח ותו לא ואפילו
נכנס ויוצא דהא דעתו לחזור שוב לחנותו וכדלקמיה ויש אחרונים שסוברין שאפילו בפעם ראשון
כשנכנס לחנותו א"צ לברך וע"כ טוב שיכוין להריח ואז לכו"ע יהיה צריך
לברך בפעם ראשון:
(ה) נכנס ויוצא וכו' – וכ"ש כשהלך
לחנות של בושם אחר בודאי צריך לברך שם פעם אחרת:
(ו) היה דעתו לחזור – ודוקא כשהיה
דעתו לחזור מיד. אגודות בשמים שמונחים על השלחן להריח בהם אם נוטלו פעם אחד להריח בו
ומברך עליו וחוזר ומניחו על השלחן אם היה דעתו לחזור ולהריח בו א"צ לברך עליהם
כשחוזר ומריח בהם ואפילו יצא מביתו ודעתו לחזור מיד א"צ לברך עליהם כיון שהיה
דעתו מתחלה להריח בהם בכל שעה ואם הלך לעסקיו או להתפלל בבהכ"נ הוי הפסק וצריך
לברך שנית:
(ז) לא יברך – ואפילו כשחוזר ומריח
בבשמים אחרים ג"כ א"צ לברך:
ביאור הלכה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריז סעיף א
* הנכנס לחנותו וכו' – עיין בא"ר
שדעתו דה"ה אפטיי"ק ובקש"ע במסגרת כתב לתמוה דבית של רפואות שאדם בריא
אינו קונה וחולה בלא"ה קונה סמי הרפואות אפשר דלא שייך האי סברא דניחא ליה דנירחו
אינשי וניתי וניזבון מניה עי"ש ובאמת אינו מוכרח סברתו דג"כ ניחא להו דנירחו
מבחוץ וידעו ששם יש אפטייק אך מצד אחר יש להסתפק עיין לקמן בד"ה אלא ריח וכו'
וגם יש לצרף לזה דעת הט"ז היכא שאין מכוין להריח:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן ריז סעיף ג
(יב) מוגמר שמגמרין בו את הכלים (יג)
אין מברכין עליו, (יד) לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי ליתן ריח בכלים;
וכן המריח בכלים שהם מוגמרים אינו מברך, לפי שאין עיקר, * (טו) אלא ריח בלא עיקר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן ריז סעיף ג
(יב) מוגמר – ששורפין בשמים ומעבירין
כלים או בגדים ע"ג עשן הבשמים ונקלט הריח בכלים או בבגדים:
(יג) אין מברכין עליו – בין המגמר
בעצמו בין אדם אחר שהולך ומריח:
(יד) לפי שלא נעשה וכו' – מיהו אם
מתכוין לגמור כליו וגם להריח צריך לברך עליו דהא עומד גם לריח:
(טו) אלא ריח בלא וכו' – ובע"ב
שאין להם בשמים להריח במוש"ק ונוטלין מדוכה שדכו בה בשמים ונקלט בה ריח ומריחין
ומברכין ברכתן לבטלה הוא וכמש"כ כאן שהיא ריח שאין לו עיקר:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף טו
(לז) נר בתוך חיקו או בתוך פנס (פי'
כלי שנותן בו הנר שלא תכבה) * או בתוך אספקלריא יט רואה את השלהבת (לח) ואינו משתמש
לאורה, כ משתמש לאורה (לט) ואינו רואה את השלהבת, אין מברכין עליה עד שיהא רואה את
השלהבת ומשתמש [טז] לאורה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצח סעיף טו
(לז) נר בתוך חיקו – היינו שהיתה טמונה
בתוך חיקו שאינו רואה השלהבת ולא נשתמש לאורה וכן פנס כה"ג והדר מוסיף אספקלריא
דאע"פ שהוא רואה את האור דרך האספקלריא מ"מ לא מקרי זה ראיה ממש לענין ברכת
במ"ה דבעינן שיהיה האור מגולה והמ"א ושארי אחרונים כתבו דדוקא בפנס שהיא
של ברזל אף שיש בה נקבים אין רואה השלהבת להדיא אבל באספקלריא של זכוכית מקרי רואה
השלהבת ויכול לברך עליה כשהיא בסמוך לו שיוכל להשתמש לאורה ועיין בביאור הלכה שהבאנו
דכמה פוסקים סוברים כדעת השו"ע וע"כ אין כדאי לכתחלה להקל בזה:
(לח) ואינו משתמש לאורה – כגון שעומד
מרחוק ולא יוכל להכיר בין מטבע למטבע:
(לט) ואינו רואה וכו' – כגון שעומד
מן הצד:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף ט
גחלים הבוערות כ"כ שאילו מכניס
קיסם ביניהם הוא נדלק, מברכין עליהם, והוא שעשוים (כז) להאיר.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצח סעיף ט
(כז) להאיר – אבל אם עשויין כדי להתחמם
אין מברכין עליהן שאפילו על הנר אין לברך אם אין עשוי להאיר וכדלקמיה בסי"א:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן רצח סעיף ד
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו,
(יב) דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי (יג) שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן רצח סעיף ד
(יב) דהיינו שיהיה סמוך – ואפילו אם
הוא עומד חוץ לבית כל שהאור גדול שיוכל להכיר במקום שעומד מקרי דבר זה נהנה לאורה ויכול
לברך [גמרא]:
(יג) שיוכל להכיר – וע"כ אם הוא
יוצא בברכת הבדלה מאחרים ורוצה לצאת גם בברכת במ"ה יקרב עצמו אצל האש כשיעור זה
כדי שיהיה יוכל לצאת גם בברכת בורא מאורי האש ועיין מש"כ לעיל בסוף סימן רצ"ז:
