גמ' ברכות דף יא:
2)יש אומרים: ברוך משביע לרעבים, ואין
לאומרו 3
7)י"א שאם הפסיק בין ברכת התורה
ללמודו, אין בכך כלום, והנכון שלא להפסיק
ביניהם.. 11
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ז
ברכה ראשונה שלפניה בין ביום בין בלילה פותח בה בברוך וחותם בה בברוך, ושאר
ברכותיה חותם בכל אחת מהן בברוך ואין להם פתיחה בברוך, ברכות אלו עם שאר כל הברכות
הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תקנום ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא
להוסיף עליהם, מקום שהתקינו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום, ומקום שהתקינו שלא
לחתום אינו רשאי לחתום, מקום שהתקינו שלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח, מקום
שהתקינו לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח, כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים
בברכות הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע, וכל שאינו אומר אמת ויציב בשחרית ואמת
ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו.
טור אורח חיים סימן סח
בענין ההפסקה שמפסיקין בברכות שמע לומר קרוב"ץ ראוי היה שלא להפסיק
והרמ"ה נשאל על זה והשיב כך ראינו שאסור להפסיק והרי בפי' שנינו ברכות (יא א)
במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך ועוד שנינו (שם מ ב עיין ברמב"ם
ובכ"מ פ"א מהלכות ברכות הלכה ז') כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא
יצא ידי חובתו ואשר הוגד לכם שאני יושב ביניהם ושומע ושותק אמת הוגד לכם ולא מפני
שהדבר ישר בעיני אני בא בעת הקרוב"ץ אלא כדי שלא אמנע עצמי מסדר הקדושות
והקדישים ועניית אמן ולהתפלל עם הצבור אך מה שהוגד לכם שיש בידי למחות לא הוגד לכם
האמת על כן אמרתי הנה להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין וזו היא סיבת
שתיקתי ומנהגי ביום הקרוב"ץ כיון שהתחיל ש"צ ביוצר אור אני מתחיל לברך
לבדי בלחש כל הברכות כסדרן וקורא ק"ש ומברך אחריה ברכת אמת ויציב אך איני
גומרה מיד רק עד העונה לעמו ישראל בעת שועם אליו ומשם ואילך אני שותק איני מברך
ולא מדבר בדברי תורה ולא בדברי שיחה עד שש"צ מגיע למקום שפסקתי ואני חותם עם
הצבור ברכת אמת ויציב בגאולה ואני סומך גאולה לתפלה ע"כ. וכ"כ
הרמב"ם ז"ל ברכות אלו עם שאר הברכות אין אדם רשאי לפחות מהן ולא להוסיף
עליהם אמנם נוהגין בכל המקומות לומר בהם קרוב"ץ. וגם הראשונים אשר תקנום היו
גדולי עולם כמו רבי אלעזר הקליר וחבריו וכן כתב הראב"ד למעט או להרבות באמצע
הברכה אין קפידא לפיכך נהגו להוסיף פיוטין במאורות ובאהבה ובזולתות: גם ר"ת
דחק לפרש ההיא דבמקום שאמרו לקצר וכו' כדי לקיים המנהג ומ"מ טוב ויפה הדבר
לבטלה למי שאפשר כי היא סיבה להפסיק בשיחה בטלה בדברי הבאי גם פירוש ר"ת
שפירש לקיים המנהג לא ישר בעיני א"א ז"ל:
בית יוסף אורח חיים סימן סח
א בענין ההפסקה שמפסיקין בברכות שמע
לומר קרוב"ץ. הפיוטים שהיו נוהגים לומר באמצע ברכות ק"ש היו קורים
אותם קרוב"ץ ושמעתי כי הוא ראשי תיבות: קול רנה וישועה באהלי צדיקים וכתב
רבינו שראוי היה שלא להפסיק באותם פיוטים בברכות ק"ש ותשובת הרמ"ה
שכתב רבינו מבוארת:
שולחן ערוך אורח חיים סימן סח
סעיף א
יש מקומות שמפסיקים בברכות ק"ש
לומר פיוטים, ונכון למנוע מלאמרם משום דהוי הפסק. הגה: ויש אומרים (א) דאין איסור
בדבר (הר"י ס"פ אין עומדין והרשב"א והטור) וכן נוהגין בכל המקומות
לאמרם, והמיקל ואינו אומרם לא הפסיד ומ"מ לא יעסוק בשום דבר, אפי' בד"ת
אסור להפסיק ולעסוק (ב) כל זמן שהצבור אומר פיוטים, וכ"ש שאסור לדבר שום שיחה
בטילה. ומ"מ מי שלומד ע"י הרהור שרואה בספר ומהרהר, לית ביה איסורא
דהרהור לאו כדיבור [א] דמי, אלא (ג) שמתוך כך יבואו לדבר ויבואו לידי הפסק.
וע"כ (ד) א אין לאדם לפרוש עצמו (ה) [ב] מהציבור במקום שנהגו לאמרם, ויאמר
אותם (ו) עמהם וע"ל סימן צ' סעיף י' (מהרי"ל וד"מ).
משנה ברורה סימן סח
(א) דאין איסור – שזה שאמרו [בברכות
י"א] מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר אינו רשאי להאריך לא אמרו אלא
בברכות ארוכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך אינו רשאי לקצר שלא לפתוח או שלא לחתום
וכן להיפך קצרות אין רשאי להאריכן דעי"ז משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אבל
שאר נוסח הברכה לא נתנו בו חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות דוקא דא"כ היה להם
לתקן נוסח כל ברכה במלות מנויות ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה וזה לא מצינו.
כתב הרמב"ם פ"א מק"ש כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמי'
בברכות ה"ז טועה וחוזר ומברך כמטבע. וכתב הכ"מ פ"א מברכות דוקא אם
פתח בברכה במקום שלא תקנו לפתוח או חתם במקום שאמרו שלא לחתום או שחיסר מברכות
הארוכות התחלת הברכה שמתחלת בשם ומלכות או שלא סיים בשם אבל אם שינה בנוסח הברכה
ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר בנוסח אחר בענין הברכה אפילו חיסר כמה תיבות יצא
בדיעבד הואיל והיה בה אזכרה ומלכות וענין הברכה לבד התיבות שפרטו חכמים שהם מעכבות
כגון שלא הזכיר ברית ותורה בבהמ"ז ומשיב הרוח וכל כיו"ב והובא כל זה
במ"א סי' ס"ד ובסי' קפ"ז. ובביאור הגר"א כתב דהרמב"ם
פ"א מברכות חזר בו מזה וסובר דאפילו בברכה ארוכה אם לא גמר סוף הברכה כדינה
מ"מ בדיעבד יצא וכדיעה הראשונה המובא בסימן קפ"ז ס"א עי"ש:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קפז
סעיף א
(א) יש אומרים: ברוך משביע לרעבים, ואין לאומרו, (ב) והמוסיף גורע; ואם אמר
במקום ברכת הזן: בריך רחמנא (ג) מלכא, מאריה דהאי פיתא, (ד) יצא; וי"א שצריך
א שיחתום: בריך רחמנא דזן כולא.
משנה ברורה סימן קפז
(ד) יצא – ידי ברכה ראשונה שהיא ברכת הזן ואף שקיצר מאד הברכה ולא אמרה
כנוסח שתיקנו חכמים בלה"ק אפ"ה יצא בדיעבד הואיל והזכיר שם [דהש"י
היו קורין אותו בלשון רחמנא] ומלכות וענין הברכה ומשמע עוד דלדעה ראשונה אף שלא
חיתם ג"כ מהני דאף דקי"ל דמקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום
מ"מ בדיעבד יצא והדעה השניה ס"ל דהוא לעיכובא אף בדיעבד ועיין בב"ח
שכתב דנ"ל לעיקר הדעה הזו והביאו בא"ר. והנה כ"ז הוא דוקא בדיעבד
אבל לכתחלה לכו"ע אין לשנות כלל מנוסח הברכה שתקנו לנו חכמים ז"ל וכמו
שמבואר ברמב"ם פ"א מק"ש ופ"א מהלכות ברכות ומשמע באחרונים
דילדים קטנים נוכל לחנכם לכתחלה בנוסח זה מברכת הזן וכן מעט מכל ברכה עד שידעו
לברך כל ברכה כתיקונה:
משנה ברורה סימן סח
(ד) אין לאדם – ומהרח"ו כתב בשם האר"י
שלא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד
האמת וכן לא היה אומר יגדל ומ"מ העיד בנו של מהרח"ו על אביו שכשהיה
ש"ץ בקהל בימים נוראים היה אומר כל הווידוים וכל הפיוטים וישמע חכם וממנו יקח
חכמה ומוסר השכל שלא לשנות המנהגים. ובשל"ה האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים
וכשפייט ר"א וחיות אשר הנה מרובעות לכסא וכו' להטה אש סביבותיו עי"ש.
אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה לכו"ע אין לשנות כ"א ממנהג מקומו כגון
מנוסח אשכנז לספרד או להיפך וכל כה"ג כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב
שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד ולענין דינא האשכנזים המתפללים עם הספרדים או
להיפך יצאו י"ח תפלה. וכ"ז רק במנהגים שנהגו בשרשי תפלה אבל מה שנזכר
בגמרא או בדברי הפוסקים שלמדו מהגמרא הוא שוה לכל ואין רשות לשום אדם לנהוג
במנהגו:
(ה) מהצבור – עיין במ"א דבפסח
שהחזנים מאריכים הרבה בניגונים טוב יותר לומר הפיוט קודם שמתחיל בברכת יוצר אור
דברוב הוי הפיוט שלא מעין הברכה ויהיה חשוב הפסק כשישהה כדי לגמור כולה ולכתחלה
ראוי לחוש לזה וכדלעיל בסימן ס"ה במ"ב עי"ש. ואם שכח לומר הפיוט עד שגמר
הברכה אסור לאומרו דלא עדיף מעל הניסים בחנוכה ופורים:
סדור תפלה – נוסח ספרדי – סדר יוצר דשחרית
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר (ימשמש
בתפילין של יד בלבד וינשק) אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת
הַכֹּל:…כָּאָמוּר לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:בָּרוּךְ
אַתָּה יְהֹוָה, יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת:
אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ (ר"ת גי' ע"ב) יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ.
חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ…. וּלְיַחֶדְךָ לְיִרְאָה
וּלְאַהֲבָה אֶת שִׁמְךָ:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל
בְּאַהֲבָה: שמע….וְנֶאֱמַר גּוֹאֲלֵנוּ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. קְדוֹשׁ
יִשְׂרָאֵל:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, גָּאַל יִשְׂרָאֵל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן נט
סעיף א
בא"י אלהינו מלך העולם יוצר (א)
[א] אור ובורא חושך – תקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים
שמי שברא אור לא ברא חושך.
טור אורח חיים סימן ס
ברכה שנייה פליגי בפתיחתה רב יהודה
אמר שמואל אהבה רבה ורבנן אמרי אהבת עולם ופסק רב אלפס כרבנן והגאונים הכריעו לומר
שחרית אהבה רבה וערבית אהבת עולם לצאת ידי שניהם וכן נוהגין באשכנז ואינה פותחת
בברוך לפי שהיא סמוכה לברכת יוצר אור וחותם בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה:
וברכות אלו דוקא לכתחילה צריך לאומרם אבל אם קראה בלא ברכות יצא דתנן היה קורא
בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ידי קריאה אע"פ שלא בירך לפניה
ולאחריה וכן פירש רבינו חננאל והכי איתא בירושלמי זאת אומרת ברכות אינן מעכבות ורב
האי פירש ודאי אם לא אמרן לברכות כלל מעכבות אלא לענין זה קאמר בירושלמי שאינן
מעכבות שאם שינה הסדר לומר ראשונה לבסוף ושנייה תחילה אינו מעכב והא דתנן אם כיון
לבו יצא לא שכיון לקרות כדי לצאת מצות קריאה שהרי מצות אין צריכין כוונה אלא פי'
מתחילה היה קורא להגיה וקורא חסרות ויתרות ככתיבתן כאדם שקורא על פי המסורה ומדקדק
וקאמר שאם כיון לקרותה בקריאתה יצא ובעל הלכות גדולות פסק דמצות צריכין כוונה
וצריך שיכוין לצאת וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל:
בית יוסף אורח חיים סימן ס
א ברכה שניה פליגי בפתיחתה וכו'. בסוף
פרק קמא דברכות (יא:):
ומ"ש והגאונים הכריעו
וכו'. כן כתבו התוספות (ד"ה ורבנן) והרא"ש (סי' יב) ז"ל אבל
הרמב"ם (ק"ש פ"א ה"ו) כתב בשניהם אהבת עולם וכדברי הרי"ף
(ה:) וכן מנהג בני ספרד:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ס סעיף א
ברכה שנייה: (א) אהבת עולם (הגה:
וי"א אהבה רבה, (ב) וכן נוהגין בכל אשכנז), ואינה פותחת בברוך, מפני שהיא
סמוכה לברכת יוצר אור. ואם היא פוטרת ברכת התורה ע"ל סי' מ"ז.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן ס סעיף א
(א) אהבת עולם – פי' תחלת הברכה מתחלת
אהבת עולם אבל כל נוסח הברכה וחתימתה היא כמו שאנו אומרין בברכת אהבה רבה אף
לדעה זו:
(ב) וכן נוהגין – היינו בבקר אבל בערב
נוהגין לומר אהבת עולם והטעם שנהגו לומר בבוקר אהבה רבה משום דכתיב חדשים לבקרים
רבה אמונתך. וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אף אם אמר כל הנוסח של אהבת עולם בבוקר
יצא ידי חובתו:
סדור תפלה – נוסח ספרדי – סדר תפילת ערבית
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ
מַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה. פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים…יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים:
אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ…וְאַהֲבָתְךָ לֹא
תָסוּר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אוֹהֵב אֶת עַמּוֹ
יִשְׂרָאֵל:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהֹוָה אֶחָד:
וֶאֱמוּנָה כָּל זֹאת וְקַיָּם עָלֵינוּ. כִּי הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ
וְאֵין זוּלָתוֹ. וַאֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. הַפּוֹדֵנוּ מִיַּד… וּגְאָלוֹ
מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ:בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, גָּאַל יִשְׂרָאֵל:
הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלוֹם, וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים
טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, …כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה מִכָּל דָּבָר
רָע וּמִפַּחַד לַיְלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, שׁוֹמֵר אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל
לָעַד אָמֵן:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רלו סעיף א
בערב מברך (ב) [א] שתים לפני
ק"ש, (ג) ושתים לאחריה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן רלו סעיף א
(ב) שתים וכו' – אשר בדברו וכו' ואהבת עולם
ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לראשונה. ויש להפסיק בין ברקיע כרצונו לבין בורא
יום ולילה דכרצונו קאי אדלעיל. ומנהג ספרד שלא לומר ה' צבאות וכו' אל חי וכו' אלא מסיימין
תיכף אחרי מבדיל בין יום וכו' ברוך אתה וכו' כי היכי דלהוי מעין חתימה סמוך לחתימה
וכן נכון ועיין בטור שיישב גם מנהגנו דהוי ג"כ מעין חתימה שאנו מתפללין
שימלוך ה' ויתקיים והיה לעת ערב יהיה אור לנו וחשך לשונאי ה' ומה שאנו אומרים ה'
צבאות כתבו ג"כ האחרונים משום דכתיב עושה עיפה ושחר ה' צבאות שמו:
(ג) ושתים לאחריה – ראשונה אמת ואמונה
ואינה פותחת בברוך דהויא סמוכה לחברתה דק"ש לא הוי הפסק וחותם בא"י גאל
ישראל ולא גואל ישראל כמו בתפלה משום שנתקנה על הגאולה שעברה [טור] ובמערבית של
יו"ט נוהגין לסיים מלך צור ישראל וגואלו ומפקפקין הרבה בזה והרבה מהאחרונים
מישבין המנהג ואעפ"כ יותר טוב לסיים גאל ישראל כמו בשאר ימות השנה וכמו
שכתבנו לעיל בסימן ס"ו במ"ב ס"ק ל"ג וברכה שניה השכיבנו וחותם
שומר עמו ישראל לעד מפני שלילה צריכין שימור מן המזיקין ואע"ג דקי"ל
דצריך לסמוך גאולה לתפלה אף בערבית וכדלקמיה בס"ב מ"מ השכיבנו לא הוי הפסק
דכגאולה אריכתא דמיא [גמרא] וכתבו בתר"י הטעם דכשעבר ה' לנגוף את מצרים היו
ישראל מפחדים ומתפללים להש"י שיקיים דברו שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף
וכנגד אותה תפלה תקנו לומר השכיבנו הלכך מעין גאולה היא:
סדור תפלה – נוסח ספרדי – סדר השכמת השחר
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ
בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה:
וְהַעֲרֵב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ
וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ
וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ
לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר
בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה,
נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
טור אורח חיים סימן מז
וזו נוסחה בא"י אמ"ה
אקב"ו על דברי תורה ונוסח אשכנזים לעסוק בדברי תורה הערב נא ה' אלהינו את
דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית
ישראל כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך בא"י המלמד תורה לעמו ישראל ויש חותמין
בא"י נותן התורה
בית יוסף אורח חיים סימן מז
ה וזו נוסחה אשר קדשנו במצותיו וצונו
על דברי תורה. פשוט שם וכתב הרא"ש (ברכות פ"א סי' יג) ויש מקומות
שאומרים לעסוק בדברי תורה וה"ר יונה (ברכות ה: ד"ה מאי מברך) כתב
שבנוסחאות מדוייקות מצא על דברי תורה וכתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' מג) שיותר
נכון לומר על דברי תורה לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצות וכן כתב אבן הירחי
(המנהיג הל' תפלה סי' י) כלומר דאילו לעסוק בדברי תורה אינו אלא על קריאת התורה
ולי נראה דיש לדחות דאדרבה מהאי טעמא גופיה עדיף טפי לברך לעסוק בדברי תורה שהיא
ברכה מיוחדת לקריאת התורה שהוא בא לעסוק בה עכשיו מלברך על דברי תורה שכולל
ג"כ עשיית המצות שאינו בא עכשיו לעשותם ולכשיעשם מברך על כל מצוה ברכה
המיוחדת לה. ומכל מקום נוסחת הרמב"ם (תפלה פ"ז ה"י) היא על דברי
תורה:
שולחן ערוך אורח חיים סימן מז סעיף ה
ברכות התורה אקב"ו (ח) ג על דברי
תורה, (ט) והערב נא וכו', (י) ואשר בחר בנו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן מז סעיף ה
(ח) על ד"ת – ומנהג מדינותינו
לומר לעסוק בד"ת. גר יכול לומר ברכת אשר בחר בנו [אחרונים]:
(ט) והערב נא – ויש מדקדקין להוסיף
וצאצאי צאצאינו כי כל מי שהוא ת"ח ובנו ובן בנו ת"ח שוב אין התורה פוסקת
מזרעו שנאמר לא ימושו מפיך וגו' וא"צ לכך כי בכלל וצאצאינו הוא ג"כ בני
בנים [מ"א]:
(י) ואשר בחר – ותמיד תהיה תפלת האב
והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות
ויכוין מאוד בברכת אהבה רבה ובברכת התורה בשעה שאומרים ונהיה אנחנו וצאצאינו וכן
כשאומר בובא לציון למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ד, [ברכות] טור רצד
פתיחה וחתימה. כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך, חוץ מברכה
אחרונה של קריאת שמע וברכה הסמוכה לחברתה47, שחותם בהן בברוך ואתו פותח בהן, וחוץ
מברכת הפירות וברכת המצוות ודומיהן, שהן קצרות, שפותח בהן בברוך ואינו חותם48.
ואמרו: מטבע קצרה פותח בהן בברוך ואינו חותם בהן בברוך, מטבע ארוכה פותח בברוך
וחותם בברוך49. מטבע קצרה היא, שכולה הודאה אחת ואין בה הפסק דבר אחר, לא הפסק
תחינה ולא הפסק ריצוי, ולכן די בפתיחתה, אבל ברכת קידוש בשבת שצריך לספר בשבח
48. ברייתא בברכות מו א; רמב"ם פי"א ה"א.
49. ירושלמי ברכות פ"א ה"ה.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ד, [ברכות] טור רצה
השבת, וברכת יוצר אור שיש בה הפסק תחינה, כגון ברחמיך הרבים רחם עלינו, וכן
ברכת אבות, שהיא הברכה הראשונה של שמנה עשרה, שיש בה דברי ריצוי, יש לפתוח ולסיים
בשבחו של מקום50.
ברכה הסמוכה לחברתה, שאינה פותחת בברוך, הוא מפני שפתיחת הברכה הקודמת פטרה
גם את זו51, ויש אומרים לפי שחתימת הברכה הקודמת היא פתיחת ברכה זו52, ולדעתם אין
דין ברכה הסמוכה לחברתה אלא כשסמוכה לברכה ארוכה, שחותמת בברוך, אבל כשסמוכה לברכה
קצרה, שאין בה חתימה, פותחת בברוך53.
כל ברכה ראשונה לסדר ברכות, כגון ברכה ראשונה של סדר שמנה עשרה ברכות
שבתפלה, פותחת וחותמת בברוך, ושאר הברכות של הסדר יש להן דין ברכה הסמוכה לחברתה,
שאינן פותחות בברוך וחותמות בברוך54. וכן בשבע ברכות שמברכים בנשואין55, הראשונה
של סדר הברכות היא אשר יצר, ולפיכך פתח בה בברוך וחתם בה בברוך, שהברכה הקודמת
שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לכבוד אספת העם שנאספו לגמול חסד עם החתן והכלה,
ולפי שאינה משאר הסדר וכולה הודאה אחת היא לא חתמו בה בברוך, וכן ברכת יוצר האדם
אינה מסדר ברכת הזוג, אלא ליצירה ראשונה של אדם, וברכות שוש תשיש ושמח תשמח לא
פתחו בהן בברוך מפני שהן ברכות הסמוכות כל אחת לחברתה, ואשר ברא מפני שהיא נאמרת
יחידית ברוב ימי המשתה אינה מן הסמוכות ופותחת וחותמת בברוך56. ויש אומרים שברכות
שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם פותחות בברוך, לפי שהן קצרות, כברכת הפירות וברכת
המצוות, ופתיחתן זוהי חתימתן, ואם לא היו פותחות בברוך היה נראה הכל ברכה אחת, וכן
ברכת אשר יצר את האדם אם לא היה פותח בה בברוך היה נראה שמתחלת מברוך יוצר האדם
אשר יצר וכו', אבל שוש תשיש שהיא אחר ברכה ארוכה אין צריך לפתוח בברוך57.
טור אורח חיים סימן מז
וי"ל והערב נא בוי"ו כי
ברכה אחת היא עם לעסוק בדברי תורה שאילו היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך
ולכן אין לענות אמן אחר לעסוק בדברי תורה ועוד יש ברכה אחרת על התורה בא"י
אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"י נותן התורה ויכוין
בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו
מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום
בית יוסף
ו ומ"ש ויש לומר והערב נא
בוי"ו כי ברכה אחת היא עם לעסוק בדברי תורה שאילו היתה ברכה בפני עצמה היתה
פותחת בברוך. כן כתבו התוספות בפרק שלשה שאכלו (ברכות מו. ד"ה כל) ובפרק ערבי
פסחים (קד: ד"ה חוץ) ובפרק קמא דכתובות (ח. ד"ה שהכל) בשם ר"ת וכן
כתב הרא"ש בסוף פרק קמא דברכות (סי' יג) וזה לשונו ולפי מה שרגיל ר"ת
לפרש דכל היכא שהברכות קצרות אפילו ברכה הסמוכה לחבירתה פותחת בברוך כמו ברכות של
הבדלה וברכות של חופה א"כ היה צריך לברכת הערב נא שתהא פותחת בברוך שאותה
שלפניה קצרה לכך היה אומר ר"ת שאין זה כי אם סיום ברכה ראשונה והיה אומר
והערב נא עכ"ל וכן כתבו ה"ר יונה (שם ה: ד"ה והא) והמרדכי (סי'
לא): אבל הרמב"ם בפ"ז מהלכות תפלה (ה"י) כתב ששלש ברכות הן ולכן
כתב הערב נא בלא וי"ו וכתב הרשב"א (ברכות יא: ד"ה ורבי יוחנן) שכן
דעת בעל המאור (שם ד"ה מאי מברך) וגם התוספות כתבו בפרק ערבי פסחים (שם) על
דברי ר"ת ו…. ולענין מעשה נראה לומר והערב עם וי"ו שהרי לדברי
האומרים שהיא ברכה אחת אם חיסר הוי"ו הוי מפסיק באמצע הברכה ולדברי האומרים
שהיא ברכה בפני עצמה אע"פ שאמרו עם וי"ו אין בכך כלום: כתב ה"ר
יונה (שם ד"ה והא) ברכת אשר בחר בנו פותחת בברוך מפני שדרך הוא לאמרה בפני
עצמה כשמברכין על התורה: כתוב בתשובות הרשב"א (ח"ז סי' תקמ) שאלת
כשאנו מברכים על התורה בכל בקר למה אין אנו מברכים לאחריה. תשובה. קריאת התורה
מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהם וכמו שאמרו בפרק בא סימן (נדה נא:) ואל תשיבני
מקריאת התורה בבית הכנסת שמברכין לאחריה דהתם תקנת משה ועזרא היא ועל התקנות
מברכין לפניהם ולאחריהם וכדמברכים בהלל ומגלה עכ"ל ולי נראה דאפילו אם היו
מברכים לאחר המצות לא קשיא דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה ואין
שעה שאינו חייב לעסוק בתורה לא שייך לברך לאחריה:
שו"ע סעיף ו
אומר: והערב ד עם (יא) וי"ו.
הגה: וי"א בלא וי"ו, וכן נהגו (רמב"ם פ"ז מהלכות תפלה
ורשב"א בשם המאור ואבודרהם) אבל (יב) ה יותר טוב לומר [ו] בוי"ו.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן מז סעיף ו
(יא) וי"ו – דברכה אחת היא דאלו
היתה ברכה בפ"ע היתה פותחת בברוך ואע"ג דסמוכה לחבירתה היא מ"מ
כיון דברכות קצרות הן ה"ל לפתוח בברוך מידי דהוי אברכות הבדלה שפותחות בברוך
אע"פ שהן סמוכות כיון שהן קצרות והי"א ס"ל דשאני ברכות הבדלה שאינן
סמוכות שאם רצה אומר על כל אחד בפני עצמו על הנר ועל הבשמים:
(יב) יותר טוב וכו' – כי בזה יצאנו
ידי כל הדיעות אבל אם תאמר בלא וי"ו הוי הערב נא ברכה בפ"ע והוי הפסק
לאותה דיעה שס"ל ברכה אחת היא וכן נוהגים כהיום לומר והערב בוי"ו ולענין
עניית אמן אחר לעסוק בד"ת יש דיעות בין האחרונים. ורוב האחרונים מצדדים שלא
לענות אמן ונכון שיברך המברך ברכה זו בלחש:
ז – י …וכו' וכתבו התוספות
(ד"ה שכבר) בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) יש הא דאמרינן שכבר נפטר
באהבה רבה והוא ששנה על אתר פירוש לאלתר שלמד מיד באותו מקום ונשאל ר"י כגון
אנו שאין אנו לומדים מיד לאחר תפלת השחר אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת
כשאנו מתחילים ללמוד והשיב ר"י דלא קיימא לן כאותו ירושלמי ועוד אפילו לפי
הירושלמי דוקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה דעיקר אהבה רבה לק"ש
נתקן ובשביל כך אינו נפטר מברכת התורה אלא אם ילמוד מיד וגם לא יעשה היסח דעת אבל
ברכות המיוחדות לברך על התורה פוטרות כל היום …וכן כתבו ה"ר יונה
(ברכות ה: ד"ה ולפי) והמרדכי (סי' כז) דדוקא כשנפטר באהבה רבה בעינן שילמוד
לאלתר אבל כשבירך ברכת התורה אפילו אינו לומד עד אחר כמה שעות אינו צריך לחזור
ולברך:… ומדברי הרמב"ם בפ"ז מהל' תפלה (הי"א) נראה דבברכת
התורה נמי צריך ללמוד מיד כעין שאר מצות שאינו מפסיק בין ברכתן לעשייתן וכמנהג
הצרפתים שכתבו התוספות (שם) וכן נוהגים לומר בסמוך פרשת ברכת כהנים: והיכא שבירך
אהבה רבה קודם ברכת התורה כתב מהר"י אבוהב ז"ל בסימן נ"ב שנסתפק
הרשב"א (ברכות יא: ד"ה השכים) אם יכול לומר ברכת התורה מאחר שאמרו שנפטר
באהבה רבה מברכת התורה והנה לדעת רבותינו הצרפתים שכתבנו שזו פוטרת כל היום מה
שאין כן באהבה רבה יש לברך אותה עכ"ל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן מז
סעיף ז
* ברכת (יג) אהבת עולם * (יד) פוטרת
ברכת התורה, * (טו) ו אם למד (טז) מיד בלי הפסק.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן מז סעיף ז
(יג) אהבת עולם – נקט אהבת עולם לפי
מה שפסק לקמן בסימן נ"ט ס"א אבל להרמ"א שם אומרים אהבה רבה בשחרית.
ופשוט דה"ה בברכת אהבת עולם בערבית ג"כ שפוטרת דזיל בתר טעמא. ונ"מ
לענין אם עבר וישן שינת קבע על מטתו קודם לדעת המחבר לקמן בסעי' י"א דשינת
קבע הוי הפסק ואפילו לפי המנהג שנהגינן כדעת הי"א שם להקל מ"מ טוב יותר
שיכוין בברכת אהבת עולם לפטור לצאת ידי דעת רוב הפוסקים המחמירין בזה כמבואר לקמן
במ"ב עיי"ש. ועיין בבה"ל עוד נ"מ:
(יד) פוטרת – שיש בה מעין
ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכו' ולכאורה מדסתם משמע
דאפילו לא כיון בעת הברכה לפטור בזה בה"ת סגי ועיין בבה"ל:
(טו) אם למד – דברכת אהבה רבה
כיון דניתקן העיקר לק"ש לא מיתחזי לשם בה"ת אלא בשונה מיד וכתב הלבוש
שאף אם התפלל וסיים התפלה אינו נקרא בזה הפסק כיון שאח"כ למד מיד:
(טז) מיד – אפי' מעט לשם מצות
לימוד ואז שוב לא יצטרך לברך כל אותו היום אפילו הפסיק ועמד וחזר ללימודו על דרך
שיתבאר לקמיה בברכת התורה:
סעיף ח
* (יז) ויש להסתפק אי סגי
בקורא ק"ש סמוך לה מיד בלי הפסק, ולכן (יח) יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם
אהבת עולם.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן מז סעיף ח
(יז) ויש להסתפק – די"ל
דק"ש הוי רק כדברי תפלה כיון שאינו אומר זה לשם לימוד ועיין בביאור
הגר"א שהוכיח בפשיטות דאין ק"ש מועיל לזה אח"כ מצאתי ג"כ בספר
אליהו רבא שהביא כן מהרבה פוסקים ופסק כן להלכה. ונראה דאם קרא ק"ש לאחר זמן
ק"ש דהוי כקורא בתורה אפשר דלכו"ע אין צריך לחזור ולברך אפילו אם לא למד
אח"כ מיד:
(יח) יש ליזהר – דשמא ישכח
ללמוד תיכף לאחר התפלה:
סעיף ט
י"א (יט) שאם הפסיק בין
ברכת התורה ללמודו, ז אין בכך כלום, והנכון שלא להפסיק ביניהם, (כ) וכן נהגו לומר
פרשת (כא) ח ברכת כהנים סמוך לברכת התורה.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן מז סעיף ט
(יט) שאם הפסיק – טעמם דדוקא
באהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה אז אינו פוטר אלא א"כ למד מיד בלי
הפסק אבל ברכת התורה פוטרת כל היום אפילו לא למד אחר תפלת שחרית עד חצי היום ולא
דמי לכל הברכות שאסור להפסיק בין הברכה להמצוה כמ"ש סימן ר"ו דשאני הכא
דמצוה להגות יום ולילה וא"כ לעולם ליכא היסח הדעת אבל רוב האחרונים חולקין על
המחבר דמסכים לדעת היש אומרים הזה דלא כתב המחבר רק והנכון וכו' וסבירא להו דדין
ברכת התורה כמו בכל ברכת המצות או הנהנין דצריך לחזור ולברך אם הפסיק תיכף אחר
הברכה אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו דכיון שלא התחיל עדיין בהמצוה אין לה
אח"כ על מה לחול וכן הסכים הפר"ח והגר"א וכן העתיק הח"א
להלכה. ומ"מ נ"ל דכיון שיש פוסקים שסוברין דאין צריך לחזור ולברך יותר
טוב אם אירע לו שהפסיק אחר ברכת התורה שיכוין אח"כ בברכת אהבה רבה לצאת בזה
ידי ברכת התורה וילמוד מעט תיכף אחר שסיים תפלתו. ועיין בבה"ל:
(כ) וכן נהגו – הטעם בג' פסוקים
שרצו לסדר כדרך הקורא בתורה ונקטו אלו משום שיש בהן ברכה. ומותר לומר אפי' קודם
אור הבוקר דלא כיש מחמירין לאסור אז לומר אלו הפסוקים מטעם שאין נשיאת כפים בלילה
דז"א דמטעם לימוד אנו אומרים אותו ולא מטעם נשיאת כפים:
(כא) ברכת כהנים – ונהגו לומר
ג"כ אלו דברים שאין להם שיעור שהיא משנה ומימרא דאלו דברים שאדם וכו' כדי
לקיים מקרא ומשנה וגמרא:
סעיף י
אם הפסיק מללמוד ונתעסק
בעסקיו, (כב) ט כיון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק. וה"ה (כג) לשינה (כד) י
ומרחץ ובית הכסא, דלא הוי הפסק.
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן מז סעיף י
(כב) כיון שדעתו – משמע דמי
שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לחזור ולברך כ"כ המ"א והט"ז כתב
להיפך דמדלא כתב השו"ע אם דעתו לחזור משמע דס"ל דמסתמא אמרינן דהוי
דעתיה אם יזדמן שיוכל ללמוד אפי' בשעה שאין רגיל ללמוד שילמוד ויש להקל בספק ברכות
[א"ר וגם הפמ"ג הניח בצ"ע וגם הגר"א בביאורו אף שהוא מפרש
בשו"ע כהמ"א מ"מ לדינא הוא מסכים בסוף ס"ח כהט"ז והוא
כהפירוש הראשון שברא"ש דס"ל דאפילו במי שאינו רגיל ללמוד אין צריך לחזור
ולברך]:
(כג) לשינה – ר"ל שינת
עראי דהיינו שהתנמנם במיושב על אצילי ידיו ואפילו בלילה:
(כד) ומרחץ ובה"כ – לפי
שגם שם אינו מסיח דעתו עדיין מללמוד אח"כ ועוד שגם שם צריך ליזהר בדיניהם כמו
בגילוי טפח וטפחיים בבה"כ וכיוצא בזה במרחץ לענין שאילת שלום ע"כ לא
הסיח דעתו עדיין מהתורה. ועיין בביאור הגר"א:
