ריף ברכות דף י.
גמ' ברכות טז:
רמב"ם הלכות אבל פרק יב הלכה יב
העבדים והשפחות אין מספידין אותן ואין
עומדין עליהן בשורה, ואין אומרים עליהן ברכת אבלים ותנחומי אבלים, אלא אומרין לו
כשם שאומרין לו על שורו ועל חמורו המקום ימלא חסרונך.
שולחן ערוך יורה דעה סימן שעז סעיף א
העבדים והשפחות, אין עומדין עליהם
בשורה, ואין אומרים עליהם תנחומי אבלים, אלא אומרים לו: המקום ימלא חסרונך, כשם
שאומרים לאדם על שורו וחמורו.
רש"י מסכת ברכות דף טז עמוד ב
אין עומדין עליהם בשורה – כשחוזרים
מבית הקברות היו עושים שורות סביב האבל ומנחמין אותו, ואין שורה פחותה מעשרה.
ברכת אבלים – ברכת רחבה, שמברין אותו
סעודה ראשונה משל אחרים, ומברכין שם ברכת אבלים, והיא מפורשת בכתובות פרק ראשון
(ח', א').
לאנפילון – בית קטן שלפני טרקלין
הגדול.
נכוים בפושרים – כלומר: סבור הייתי
שתבינו דבר ברמז מועט, שראיתם אותי סר מעליכם ליכנס לאנפילון.
הוי – לשון גניחה וצעקה.
אין קורין אבות – לישראל.
אלא לשלשה – אברהם יצחק ויעקב, לאפוקי
שבטים.
אלא לארבע – שרה, רבקה, רחל ולאה.
אבא פלוני אמא פלונית – לא בבניהם
קאמר, אלא בשאר בני אדם, כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני, מרת פלונית, כך היו
רגילין לומר אבא פלוני ואמא פלונית.
רמב"ם הלכות נחלות פרק ד הלכה ה
העבדים והשפחות אין קורין להן אבא
פלוני ואימא פלונית שלא יבא מן הדבר תקלה ונמצא זה הבן נפגם, לפיכך אם היו העבדים
והשפחות חשובין ביותר ויש להן קול וכל הקהל מכירין אותן ואת בני ועבדי אדוניהם
כגון עבדי הנשיא הרי אלו מותר לקרות להן אבא ואימא.
שולחן ערוך חושן משפט סימן רעט סעיף ה
העבדים והשפחות אין קורין להם אבא
פלוני ואימא פלונית, שלא יבא מהדבר תקלה ונמצא זה הבן נפגם. לפיכך אם היו העבדים
והשפחות חשובים ביותר ויש להם קול, וכל הקהל מכירים אותם ואת בניו ועבדי אדוניהם,
כגון עבדי הנשיא, הרי אלו מותר לקרות להם אבא ואימא.
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ד
הלכה ז
כל מי שהוא פטור מלקרות קריאת שמע אם
רצה להחמיר על עצמו לקרות קורא, והוא שתהא דעתו פנויה עליו, אבל אם היה זה הפטור
מלקרות מבוהל אינו רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו עליו. +/השגת הראב"ד/ עד
שתתיישב דעתו עליו. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/, ומה בכך יקרא ויהא כקורא
בתורה ולא יהיה כפורק שם שמים מעליו ואין זה דומה לתפלה ואין חוששין עתה ליוהרא
שהדבר ידוע לרוב הקוראים והמתפללים שאינה אלא מצות אנשים מלומדה גם בחכמי הגמרא
היו אומרין כן מחזיקנא טיבותא לרישאי כי מטינא למודים כרע מנפשיה ואידך אמר דהוה
מני דיומסין בגו צלותא ואידך אמר דחשיב מאן ממטי אסא לבי מלכא עכ"ל.+
טור אורח חיים סימן ע
ואם רצה חתן להחמיר ע"ע ולקרות
קאמר ת"ק הרשות בידו רשב"ג אומר שאינו רשאי ופסק א"א ז"ל
כרשב"ג וכן פסק ר"ח ורב אלפס פסק כת"ק וכ"ש האידנא שאפי' שאר
כל אדם אין יכולין לכוין כל כך שאין חילוק בין חתן לשאר כל אדם וכן כתב ה"ר
מאיר מרוטנבורק שלא אמרו לפטור חתן אלא בזמן הראשונים שהיו מכוונין אבל עכשיו אפי'
שאר כל אדם אינו יכול לכוין
בית יוסף אורח חיים סימן ע
ואם רצה חתן להחמיר על עצמו ולקרות
קאמר תנא קמא הרשות בידו ורבן שמעון בן גמליאל אומר שאינו רשאי. משנה (ברכות טז:)
ופסק הרא"ש (סוף פ"ב) כרבן שמעון בן גמליאל והרי"ף (י ע"א)
כתנא קמא וכן דעת הרמב"ם (שם ה"ז) כמו שכתב רבינו בסמוך ופלוגתייהו תליא
במאי דאמרינן בגמרא (יז:) על האי מתניתין למימרא דרבן שמעון בן גמליאל חייש ליוהרא
ורבנן לא חיישי ליוהרא והא איפכא שמעינן להו דתנן (פסחים נד:) מקום שנהגו לעשות
מלאכה בתשעה באב עושים וכו' קשיא דרבנן אדרבנן קשיא דרשב"ג אדרשב"ג אמר
רבי יוחנן מוחלפת השיטה רב שישא בריה דרב אידי אמר לעולם לא תחליף ולא קשיא וכו'
הרא"ש סבר דהלכה כרב שישא בריה דרב אידי דבתרא הוא ואם כן הלכה כרבן שמעון בן
גמליאל דאמר שאינו רשאי דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו (ב"ק
סט.) והרי"ף והרמב"ם סברי דהלכה כרבי יוחנן דהוא מאריה דתלמודא טפי מרב
שישא בריה דרב אידי וכיון דר' יוחנן אמר מוחלפת השיטה אם כן רשב"ג הוא דאמר
רשאי והלכה כוותיה ומה שכתב הרי"ף והלכה כת"ק לפי מאי דמיתניא מתניתין
לת"ק רשאי הוא דאמר הכי וטעמא משום דלפום קושטא האי היא סברא דרשב"ג
וקיי"ל כוותיה והתוספות (יז: ד"ה רב) פסקו כרשב"ג אליבא דרב שישא
בריה דרב אידי ואח"כ כתבו ומיהו אנן שבשום פעם אין אנו מכוונים היטב גם חתן
יש לקרות דאדרבה נראה כיוהרא אם לא יקרא כלומר אני מכוין בכל שעה ע"כ וזהו
שכתב רבינו וכל שכן האידנא שאין שאר כל אדם יכולים לכוין וכו' וביאור דברי רבינו
כך הוא והרי"ף פסק כת"ק ונראין דבריו דאפילו באותו זמן רשאי וכל שכן
האידנא שאין שאר כל אדם יכולים לכוין וכו':
שולחן ערוך אורח חיים סימן ע סעיף ג
הכונס את (י) הבתולה פטור (יא)
מק"ש (יב) ב ג' ימים (יג) אם לא עשה מעשה, מפני שהוא טרוד טרדת מצוה. והני
מילי בזמן הראשונים, אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי, גם הכונס את
הבתולה (יד) ג קורא. הגה: וע"ל סי' צ"ט אם שכור (טו) יקרא ק"ש.
