ריף ברכות דף ו:
גמ' ברכות יב:
1)מי
שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, לא יצא י"ח המצוה כתקנה. 1
2)בעשרת
ימי תשובה אומר: המלך הקדוש, המלך המשפט 3
שולחן ערוך אורח חיים סימן סו סעיף י
כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת
ואמונה ערבית, יד לא יצא י"ח המצוה (נג) כתקנה. הגה: מי שהוא אנוס ודחוק (נד) טו
ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר ק"ש, יקרא ק"ש עד אמת וימתין לומר שאר
הברכות עד שיתפלל שאז יאמר ויציב ונכון וכו' ויתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה.
(ב"י בשם רוקח סי' שכ"א).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים
סימן סו סעיף י
(נג) כתיקונה – אבל לא שלא יצא כלל
ידי ק"ש דהא קי"ל דברכות אין מעכבות לק"ש אלא שעי"ז הק"ש
שלו ג"כ איננו כראוי ויחזור עכ"פ לאמרה אחר התפלה אם לא אמרה קודם התפלה
וכדלעיל בסימן ס' ס"ב. וטוב שיאמר עוד הפעם ק"ש [ברכי יוסף]. כתב הטור
בשם הירושלמי צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכות
בכורות עי"ש ומשמע ברשב"א ברכות י"א דלעכובא הוא אפילו דיעבד
[וצ"ע מברכות י"ד ע"ב בגמרא והא בעי לאדכורי וכו' ושרנו לך
ר"ל מי כמוכה עד סוף הברכה וכפרש"י דלפ"ז חסר מכות בכורות ודוחק
לחלק בין שחרית לערבית ואולי נוסח אחר היה להם בסוף שהיה בתוכו ג"כ ספור מכות
בכורות וגם מירושלמי ברכות פ"א הלכה ו' משמע קצת דהוא רק לכתחלה עי"ש
וצ"ע למעשה]. אם החליף ברכה של שחרית לערבית או להיפך אם עדיין לא אמר השם של
סוף הברכה יחזור לתחלת הברכה ואם אמר השם יסיים ואין צריך לחזור [ח"א בשם
ה"ר מנוח]:
(נד) ואין לו פנאי – צ"ע וכי מי
התיר לו לפסוק מפני שאין לו פנאי אלא מי שאין לו פנאי יקרא ק"ש לבדה בלא
ברכות ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא ק"ש וברכותיה ויתפלל וכדלעיל בסימן ס'
ס"ב [מ"א] ובספר נהר שלום כתב דמ"מ דין הרמ"א הוא אמת ונכון
הוא היכא שקרא ק"ש כי היה סבור שיוכל לגמור כל התפלה ושוב אחר שקרא ק"ש
מוכרח הוא מחמת איזה אונס להפסיק ובהא קאמר דעדיף הוא טפי שיפסיק אחר ד' אלהיכם
אמת ואח"כ כשיבא להתפלל יתחיל ויציב וכו' אבל היכא שידע מעיקרא שלא יהיה לו פנאי
לקרות ק"ש ולהתפלל וירא שמא יעבור זמן ק"ש עד שיהיה לו פנאי גם הוא מודה
להמ"א שיקרא ק"ש לבדו וכעין זה תירץ ג"כ הפמ"ג עי"ש:
בית יוסף אורח חיים סימן
תקפב
א ערבית נכנסין לבית הכנסת וקורין קריאת שמע בברכותיה וכו' אלא שחותמין
בשלישי המלך הקדוש כדאיתא בפרק קמא דברכות (יב:) אמר רבי חנינא סבא משמיה דרב כל השנה
מתפללין האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים
וכו' מדקאמר רבי אלעזר יצא מכלל דלרב אפילו בדיעבד לא יצא. כן כתב שם הרא"ש (סי'
טז) כלומר ולא כאבי העזרי (ראבי"ה סי' מ) שפירש דלכתחלה פליגי אבל בדיעבד לדברי
הכל יצא דליתא אלא בדיעבד פליגי ולרב ורבה דקיימא לן כוותייהו לא יצא וצריך לחזור וכן
כתב הרי"ף שם (ו:) וכן פסק הרמב"ם בפרק י' מהלכות תפלה (הי"ג):
ומ"ש רבינו שהראב"ד כתב
כדברי אבי העזרי. בהשגות בפרק הנזכר (שם) כתב שיש מי שמפרש כן אבל אינו מכריע בהדיא
שתהיה דעתו כן: ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל מסכימים
דבדיעבד נמי לא יצא הכי נקטינן: והמלך המשפט פירש רש"י (שם) כמו מלך המשפט כמו
(יהושע ג יד) נשא הארון הברית כמו (שם ד ט) ארון הברית. וה"ר מנוח כתב בפרק ב'
מהלכות תפלה דמלך אוהב צדקה ומשפט משמע שיתנהגו ברואיו בצדק ובמשפט אבל המלך המשפט
רצה לומר שהוא יתברך שופט העולם אי נמי משמע שהוא עצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא
החכמה הוא המדע שאין לומר עליו יתברך חכם ומבין שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר
עד כאן: ואם הוא מסופק אם אמר האל הקדוש או אם אמר המלך הקדוש כתבו התוספות (שם ד"ה
והלכתא) והרא"ש בפרק הנזכר (שם) דחוזר כדאיתא בירושלמי דתעניות בפרק קמא (ה"א)
כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד הוא מזכיר:
ומ"ש רבינו ואם טעה בהמלך המשפט
אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר למאי דפרישית לעיל
דאמצעיות אין להן סדר. כלומר כפירוש רשב"ם (שם לד. תוס' ד"ה אמצעיות) ור"י
שנתבאר בסימן קי"ט (קד.) ולא כפירוש רש"י (שם ד"ה אין להם סדר): כתבו
תלמידי ה"ר יונה (ברכות ז. ד"ה ומיהו) נראין הדברים שאם אמר מלך אוהב צדקה
ומשפט אין צריך לחזור הואיל ומזכיר [לשון] מלכות אבל אם אינו מזכיר לשון מלכות צריך
לחזור מה שאין כן בשאר ימות השנה מפי הרב מורי נר"ו עכ"ל. וארחות חיים (הל'
תפלה אות קד) כתב בשם הראב"ד אפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט או מלך המשפט חוזר
עכ"ל וכן נראה מדברי הפוסקים שסתמו דבריהם:
שולחן ערוך אורח חיים
סימן תקפב סעיף א
בעשרת ימי תשובה אומר: המלך הקדוש, המלך המשפט; ואם
טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש, חוזר לראש; ואם הוא בהמלך המשפט, אם נזכר קודם
שעקר רגליו, חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר; ואם לא נזכר עד שעקר רגליו
(ע"ל סוף סימן קי"ז), חוזר לראש ( ע"ל סימן קי"ח).
משנה ברורה על שולחן ערוך
אורח חיים סימן תקפב סעיף א
(א) בי' ימי תשובה – במהרי"ל
כתב דיש מקומות נוהגין לומר מערבית בשני לילות של ר"ה ואין נוהגין כן במקומינו
לפי שהם שירות ושבחות [ד"מ] עוד כתב בשם מנהגים דנוהגין הקהל לומר פסוק תקעו בחודש
שופר וגו'. ולא הוי הפסק דהוי כגאולה אריכתא:
(ב) המלך הקדוש – משום שעכשיו הם ימי
דין שהקב"ה יושב ודן כל העולם ומראה מלכותו וממשלתו שהוא בכל משלה:
(ג) או שהוא מסופק – דחזקה מה שהוא
רגיל הוא מזכיר. והכא לא מהני שיאמר צ' פעמים כמו בסימן קי"ד ס"ח דהכא אינו
רשאי לומר ברוך אתה ד' דהוי ברכה לבטלה ואם יאמר בלא שם א"כ בתפלה כשיאמר בשם
יחזור ללימודו לומר ברוך א"י האל הקדוש הלכך לית ליה תקנתא:
(ד) חוזר לראש – דג' ברכות ראשונות
חשובות כאחת. ואם בר"ה ויוה"כ נודע לו שהתפלל על הסדר לומר ובכן תן פחדך
וגו' רק שמסופק בגמר הברכה אם סיים המלך הקדוש אפשר דא"צ לחזור דאולי לא שייך
לומר בזה כהרגל לשונו בכל השנה מחמת התוספות שמוסיף לומר קודם סיום הברכה:
(ה) ע"ל ס"ס קי"ז
– ס"ה וע"ש במ"ב סקי"ח:
(ו) ע"ל סימן קי"ח – דשם
פסק הרמ"א להלכה דאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט כיון שהזכיר מלך א"צ לחזור
וע"ש במ"ב סק"ג מה שכתבנו שם בשם האחרונים בזה:
