פרק רביעי
רי"ף ברכות דף יח.
גמ' ברכות דף כו:
4)זמן תפלת השחר עד סוף ד' שעות.. 6
5)טעה או נאנס ולא התפלל שחרית.. 9
6)טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל
ערבית שתים 10
7)אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד 12
8)עבר כל היום ולא התפלל מוסף. 13
9)הזיד ולא התפלל תפלה אחת, אין לה
תשלומין 15
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק א
הלכה א
מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר
ועבדתם את ה' אלהיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו
חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת
מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה.
הלכה ב
ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה
לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל
יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר
כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו.
הלכה ג
אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה
ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה, וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו,
יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום
שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.
הלכה ד
כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר
הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו
שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל
צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר
יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד
שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו
כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה,
ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן,
כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי
הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין
כל ברכה ערוך בפי העלג.
הלכה ה
וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין
הקרבנות, שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית
כנגד קרבן מוסף, ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר, ותפלה שכנגד תמיד
של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין.
הלכה ו
וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה
אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה
וגו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, ואין תפלת ערבית חובה כתפלת
שחרית ומנחה, ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה
עליהם כתפלת חובה.
הלכה ז
וכן תקנו תפלה אחר תפלת מנחה
סמוך לשקיעת החמה ביום התענית בלבד כדי להוסיף תחנה ובקשה מפני התענית וזו היא התפלה
הנקראת תפלת נעילה כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה לפי שאין מתפללין אותה אלא
סמוך לשקיעת החמה.
הלכה ח
נמצאו התפלות בכל יום שלש, ערבית
ושחרית ומנחה, ובשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ארבע, שלש של כל יום ותפלת המוספין, וביום
הכיפורים חמש, ארבע אלו ותפלת נעילה.
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רלג
סעיף א
מי (א) שהתפלל תפלת המנחה לאחר
ו' שעות (ב) ומחצה א ולמעלה, [א] יצא. ב ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה
לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה (ג) שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. הגה: ג ומשערי'
שעות אלו לפי ענין היום, ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים ד שעות
זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות, (ד) משערינן לשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה
בפ"ק דברכות), ואסיקנא, (ה) דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה (ו) ה
לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית
מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר
שלא יתפלל מנחה (ז) באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה (ח) עד הלילה, אין
להתפלל תפלת ערבית (ט) קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה (י)
ו ולמעלה, יצא. (יא) ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן
במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל (יב) מנחה אחר כך; ובדיעבד
(יג) או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה * (יד) ז דהיינו עד צאת הכוכבים (בית
יוסף בשם אהל מועד ורשב"א).
משנה ברורה סימן
רלג
(א) שהתפלל וכו' – דתפלת המנחה
כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו
חצי שעה אחר חצות היום ורק משום כדי שיהיו יכולין להקריב קרבנות יחיד מקודם [שאחר התמיד
של בין הערבים אסור להקריב שום קרבן] לכן היו מאחרין הקרבתו בכל יום עד ט' שעות ומחצה
לבד מערב פסח שחל להיות בע"ש שהיו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה וע"כ עיקר
זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ"מ
אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן
ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת
לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ"ק לא יהיה לו מנין לכו"ע
מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה:
(ב) ומחצה ולמעלה יצא – משמע
דמקודם לכן לא יצא אפילו דיעבד [כ"כ מ"א ודה"ח וברכ"י] ויש מאחרונים
דס"ל דאף דלכתחלה אסור להתפלל קודם שנשלם החצי שעה שאחר חצות מ"מ בדיעבד
שהתפלל בזו החצי שעה לא יתפלל שנית. ודע דמש"כ עד הלילה לרבנן לאו דוקא דהא לערך
רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכו"ע בכלל בין השמשות הוא כדלקמן בסימן רס"א ואין
להתפלל מנחה אז ועיין לקמיה בהג"ה שניה מה שכתבנו בענין זה למעשה:
(ג) שהוא עד סוף וכו' – שזמן
מנחה קטנה הוא שתי שעות ומחצה [דהלא הוא מט' שעות ומחצה עד סוף י"ב שעות] ונמצא
דפלג המנחה הוא שעה שלמה ועוד רביע:
(ד) ומשערינן שעות אלו וכו'
– היינו כל חשבון השעות הנ"ל בין למנחה גדולה בין למנחה קטנה ופלג המנחה דחשבינן
בשעות היום מחלקינן היום בין ארוך בין קצר לי"ב חלקים וכל חלק נקרא שעה וע"פ
שעות אלו קבעינן זמן מנחה לכל הנ"ל. ושיעור י"ב שעות היום דמשערינן בו יש
מחלוקת בין הפוסקים די"א דחשבינן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים וממילא לר' יהודה
מותר להתפלל מנחה עד שעה ורביע קודם צה"כ ולרבנן עד הלילה וכנ"ל בסק"ב
וכך סתם המחבר בסימן זה ולקמן בסימן תמ"ג וי"א דחשבינן הי"ב שעות מנץ
החמה עד שקיעתה וממילא לר' יהודה אינו מותר להתפלל מנחה רק עד שעה ורביע קודם השקיעה
ולרבנן עד השקיעה:
(ה) דעבד כמר וכו' – ויש לכל
אחד משניהם קולא וחומרא היינו דלענין מנחה דעת ר' יהודה אינה אלא לחומרא דאין להתפלל
מנחה רק עד פלג המנחה אבל ממילא יש קולא לענין מעריב דמשם ואילך נחשב כלילה לענין שיוכל
להתפלל תפלת מעריב [היינו רק התפלה עצמה דאלו זמן ק"ש של ערבית לכו"ע בצאת
הכוכבים הוא וכדלקמן בסימן רל"ה] ולרבנן הוי קולא לענין תפלת המנחה דמתפללין עד
הערב וממילא חומרא לענין תפלת הערב דאין להתפלל קודם חשיכה:
(ו) לעולם כחד – פ' שלא ינהוג
פעם כך ופעם כך משום דהוה תרתי דסתרי אפילו למחר ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה
אחר פלג כרבנן וערבית קודם צה"כ:
(ז) באותה שעה – אלא קודם פלג
דוקא:
(ח) עד הלילה – ר"ל עד
ביה"ש שהוא ספק לילה:
(ט) קודם שקיעת החמה – ר"ל
סוף שקיעה שהוא לדעת המחבר בסי' רס"א זמן מועט קודם צאת הכוכבים ואע"ג דגם
אז אין להתפלל עד צאת הכוכבים ממש דמקודם לכן הוי רק ספק לילה וכדלקמן בסימן רל"ה
בהאי פורתא לא דק:
(י) ולמעלה יצא – אבל קודם פלג
אפילו בדיעבד לא יצא ולעיל מתבאר דיש דעות בפוסקים אימת הוא פלג המנחה וע"כ יש
לסמוך להקל שלא לחזור ולהתפלל אף אם התפלל שעה ורביע קודם שקיעת החמה:
(יא) ובשעת הדחק וכו' – ר"ל
דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן
הזה ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם
באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי
דסתרי באותו יום גופא וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם
יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל
ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א:
(יב) מנחה אחר כך – ר"ל
אפילו ביום אחר לא יתפלל מנחה אחר פלג כיון דתמיד מחזיק אותו זמן לזמן תפלת הערב אפילו
אם בדעתו באותו היום להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים:
(יג) או בשעת הדחק וכו' – ר"ל
דכיון שהוא שעת הדחק מותר לו לכתחלה להתפלל מנחה בשעה שנהג עד היום להתפלל מעריב וכבר
כתבתי בסקי"א דיש לו ליזהר שלא להתפלל אז מעריב רק אחר צה"כ אם לא שהוא בצבור
ויהיה טורח לקבצם שנית כשילכו כ"א לביתו:
(יד) דהיינו עד צאת הכוכבים
– לאו דוקא דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכו"ע ואין להתפלל
באותו זמן אלא ר"ל סמוך לזה וכן אי' בד"מ ברל"ב. ודע דאף שמהמחבר והרמ"א
משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צה"כ מותר להתפלל מנחה אפי' אחר שקיעה עד
סמוך לצ"ה יש פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה
ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד
שלא נתכסה השמש מעינינו ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח"כ בצבור ובדיעבד
יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צה"כ [אך כל מה שיכול
להקדים מחוייב להקדים כדי שלא יכנס בספק בין השמשות אכן אם כבר נראו כוכבים כבר עבר
זמן מנחה בודאי דזהו סימן ללילה כמבואר כ"ז בסימן רצ"ג ע"ש במ"ב
ובה"ל] אך כ"ז בדיעבד ושעת הדחק גדול אבל לכתחלה בודאי אין לאחר זמן המנחה
עד אחר שקיעה וכ"ש שיש ליזהר מאד שלא לאחר עד סמוך לצאת הכוכבים וכבר אחז"ל
במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא:
שו"ת יחווה
דעת חלק ה סימן כב
שאלה: צבור שמתפללים מנחה לאחר
שקיעת החמה, האם בכל זאת יש להתפלל עמהם תפלה בצבור, או עדיף יותר להתפלל ביחיד קודם
שקיעת החמה, שהיא תפלה בזמנה לכל הדעות?
בסיכום: מצוה מן המובחר להתפלל
מנחה מבעוד יום לפני שקיעת השמש, ובצבור, ומכל מקום אם שהו מלהתפלל מנחה והמתינו למנין
כדי להתפלל בצבור, רשאים להתפלל גם אחר שקיעת השמש, בתוך שיעור מהלך שלשת רבעי מיל,
שהם שלש עשרה דקות וחצי בשעות זמניות, ומוטב להתפלל בצבור גם לאחר השקיעה, מלהתפלל
יחיד קודם שקיעה, שתפלת הצבור נשמעת ומתקבלת תמיד לפני הקדוש ברוך הוא. (וכמבואר בברכות
ח ע"ב ובתענית ח ע"א ובכמה מקומות).
בית יוסף אורח חיים
סימן רלה אות א ד"ה וכשיגיע הלילה
א וכשיגיע הלילה יתפלל תפילת ערבית ואינה חובה וכו'. פשוט בכמה דוכתי
(ברכות כז:) דתפילת ערבית רשות:
ומ"ש שלא נתקנה אלא כנגד
איברים ופדרים וכו'. בריש פרק תפלת השחר (כו:):
ומ"ש ומכל מקום מצוה איכא
ואין לבטלה. כן כתבו שם התוספות (כו. ד"ה טעה) שאין לבטלה אלא מפני מצוה אחרת
העוברת. והרא"ש (פ"ד סי' ב) כתב נהי שהיא רשות אין לבטלה אם לא מפני צורך
שעה כגון מפני מצוה עוברת ושרא המייניה דלא מטרחינן ליה בפרק קמא דשבת (ט:) וכן עלה
על מטתו בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א) דאין מטריחין אותו לירד וכן כתבו התוספות
בפרק קמא דשבת (שם ד"ה למ"ד) וכיוצא בזה הם דברי ה"ר יונה שכתב בריש
פרק תפלת השחר (יח. ד"ה גמ' טעה) שנראין לו דברי ר"י שכתב דהא דאמרינן תפלת
ערבית רשות היינו לומר שאינה חובה כשאר
תפלות אבל מצוה איכא דמצוה לגבי חובה רשות קרי ליה:
והרי"ף כתב דהאידנא קבעוה
חובה. כן כתב בפרק תפלת השחר (יט.) ובפרק קמא דשבת (ד.) וכן כתב גם כן הרא"ש שם
(ברכות פ"ד סי' ב) וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות תפלה (ה"ו) והרא"ש
הקשה על זה בריש פרק תפלת השחר (שם) ואח"כ כתב סתם דברי הרי"ף ולענין אי
שרא המייניה או התחיל לאכול אי מטרחינן ליה להפסיק יתבאר בסימן זה (רג. ד"ה וכתב
המרדכי):
בית יוסף אורח חיים
סימן פט
א זמן תפילת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר וכו'. ריש פרק ד' דברכות (כו.)
תנן תפילת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ד' שעות ומסיק בגמרא (כז.) דהלכתא כרבי יהודה
הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ואסיקנא דעד סוף ד' שעות קאמר וגרסינן בגמרא (כו.) ורמינהו
מצותה כלומר של ק"ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום כלומר
ומשמע ליה דאין זמנה אלא עם הנץ החמה דוקא והיכי קתני מתניתין עד חצות או עד ד' שעות
ומשני כי תניא ההיא לותיקין ופירש רש"י לותיקין המקדימים למצות ומחזרים לעשות
דבר בזמנו ומצותו מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל וכי תנן במתניתין למאחרים שלא יאחר
יותר שמשם ואילך עבר הזמן וכתב שם הרא"ש (סי' א) תפילת השחר עד חצות וכו' ותחלת
זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר (יומא כח.) אע"ג
דעיקר מצותה עם הנץ החמה כדכתיב (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש (ונ"מ) [מכל מקום]
אם התפלל בזו השעה יצא והתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר שלה הוא
בזמן התמיד הוא הדין לכל זמן המוקדם עכ"ל וגם התוספות (ל. ד"ה אבוה) כתבו
בשם ר"ח גבי עובדא דאבוה דשמואל ולוי דבסמוך שזמן תפילת השחר מתחיל משעלה עמוד
השחר וכן דעת הרמב"ם שכתב בפ"ג מהלכות תפילה (ה"א) תפילת השחר מצותה
שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה ואח"כ (ה"ז) כתב המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא
ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה ואם התפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שיעלה עמוד
השחר יצא: ורבינו ירוחם (נ"ג ח"ג כד:) כתב זמן תפילה משיכיר את חבירו ברחוק
ד' אמות ומצוה מן המובחר שיתפלל אחר הנץ החמה מיד ועוד פשוט בתפילת השחר דאם התפלל
משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח יצא. ונראה שהוא סובר דהא דאמר אביי בפרק קמא דברכות
(ט:) לתפילה כאחרים דאמרי משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו להתפלל קאמר וצריך
לומר גם כן שהוא סובר דמשיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו ומשעלה עמוד השחר זמן
אחד הוא כי היכי דלא תיקשי הא דאביי על מה שכתב הרא"ש בריש פרק תפילת השחר ולא
ידעתי מי הכניסו לרבינו ירוחם בזה שהרי פירש רש"י דבזמן הנחת תפילין איירי ולא
בזמן תפילה וכן פירש ה"ר יונה ז"ל (ד: ד"ה אמר אביי):
ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות
עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפילה בזמנה שכר תפילה מיהא איכא. כן כתבו שם הרי"ף
(יח.) והרא"ש (פ"ד סי' א) ואע"ג דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי
וצלי לאחר ד' שעות שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה וכן כתב הרמב"ם
ז"ל (תפלה פ"ג ה"א) ונראה שלמדו כן מדפריך בגמרא (כו.) אהא דתנן תפלת
השחר עד חצות ותו לא והאמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים שחרית מתפלל
במנחה שתים ומשני כוליה יומא מצלי ואזיל עד חצות יהבי ליה שכר תפילה בזמנה מכאן ואילך
שכר תפילה יהבי ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה דמשמע מהכא שאע"פ שעבר זמן התפילה
כוליה יומא יהבי ליה שכר תפילה דלא גרע קודם חצות לרבי יהודה מאחר חצות לכולי עלמא
ולפי זה צריך לומר שמה שכתבו הרי"ף והרא"ש ואע"ג דליתא לדרבנן וכו'
לאו למימרא דמכח סברת רבנן ילפינן הכי אלא הכי קאמרי אע"ג דליתא לדרבנן וא"כ
הוה משמע למימר דאחר ד' שעות לא יתפלל כלל ליתא אלא מתפלל ושכר תפילה מיהא יהבו ליה
דלא גרע ממתפלל אחר שהגיע תפילת המנחה וג"כ צריך לומר דעד חצות שכתבו הפוסקים
לאו דוקא דעד זמן תפילת המנחה הוא מתפלל והולך ואין להקשות דא"כ הוה ליה למימר
שאם התפלל אחר ד' שעות עד הלילה אע"פ שאין לו שכר תפילה בזמנה וכו' דאיכא למימר
דשאני אחר זמן המנחה שצריך להתפלל תפילת המנחה קודם וכבר נתבאר זה בדבריהם במקומו ולפי
שיטה זו היה נראה לומר דאחר ד' שעות אינו מתפלל אלא אם כן נתאחר מלהתפלל בטעות או באונס
אבל אם הזיד ולא התפלל קודם ד' שעות אינו מתפלל אחר כך דכיון דמדין טעה ולא התפלל שחרית
מתפלל במנחה שתים ילפינן לה דיו לבא מן הדין להיות כנדון דדוקא בטעה איתמר אבל אם הזיד
אין לו תשלומין אלא שהרמב"ם (תפלה פ"ג ה"א) כתב ואם עבר או טעה והתפלל
אחר ד' שעות עד חצות היום יצא ידי חובת תפילה אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה וכך
הם דברי רבינו ולפיכך נראה לומר דלא ילפינן דין אחר ד' שעות מדין טעה ולא התפלל שחרית
מתפלל במנחה שתים דאיכא למימר שאני התם שהוא זמן תפילה מיהא אלא מדאמרי רבנן עד חצות
ילפינן לה כי היכי דלא נשוי כל כך פלוגתא בין רבי יהודה ורבנן דלרבי יהודה אם התפלל
אחר ד' שעות לא יהבי ליה שכר תפילה כלל ולרבנן מתפלל והולך עד חצות ויהבי ליה שכר תפילה
בזמנה הילכך ממעטינן בפלוגתייהו דלכולי עלמא מד' שעות עד חצות שכר תפילה יהבי ליה בין
בשכח בין בהזיד אלא דלרבי יהודה לא יהבי ליה שכר תפילה בזמנה ולרבנן יהבי ליה שכר תפילה
בזמנה ולפי זה בדוקא כתבו הפוסקים עד חצות דמחצות ולמעלה עד זמן המנחה כיון דלאו זמן
תפילה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי: ואחר שכתבתי כל
זה מצאתי להרשב"א שכתב בריש פרק תפילת השחר (ד"ה אבעיא) אהא דאסיקנא טעה
ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים וכו' מיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה
והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו אבל שלא בזמן תפילה לא שאם לא כן
מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר
ומתפלל לאחר חצות אי נמי טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה הוה ליה למימר עכ"ל
וזה מחזיק ביד הדרך השני:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן פט סעיף א
זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל
(א) א עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה) * ואם התפלל ב משעלה (ב)
עמוד השחר ג והאיר (ג) פני המזרח, * (ד) יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא ד שליש
(ה) [ג] היום. ואם טעה, (ו) או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אע"פ שאין לו
שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא. הגה: * (ז) ה ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית
(ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סי' ק"ח.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן פט סעיף א
(א) עם הנץ – היא השעה שהחמה
מתחלת לזרוח בראשי ההרים. וראוי ונכון ליזהר בזה לכתחלה אף בימי הסליחות וכן בחורף
כשמשכימים ובאים לבהכ"נ בבוקר השכם ימתינו מלהתפלל עד הנץ וכדלעיל בסי' נ"ח
ס"א ע"ש אך כשמשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס דמותר להקדים כדלקמן
בס"ח עכ"פ ימתינו מלברך על התפילין עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק
ד"א דמקודם אסור לברך עליהן וכדלעיל בסימן ל' ס"א עי"ש במשנה ברורה
כתב בפמ"ג בסימן תצ"ד דבחג השבועות שניעורין כל הלילה מותר להתפלל קודם הנץ
דכשילכו לביתם בהשכמה טורח הוא להתקבץ שנית. ומ"מ יש ליזהר שלא לקרות ק"ש
כ"כ בהשכמה דהיינו קודם שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו דזה אסור לכתחלה
וכדלעיל בסימן נ"ח עיי"ש:
(ב) עמוד השחר – עה"ש הוא
מה שמתחיל השחר להבריק במקצתו מעט מעט ומשמע מדברי המחבר דקודם האיר אף בדיעבד לא יצא
וכן הסכימו הרבה אחרונים דלא כמ"א וע' בבה"ל:
(ג) פני המזרח – ובעינן שיאיר
פני כל המזרח ולא סגי במה שהבריק השחר כנקודה בלבד. כתב בחידושי רע"א דאף שהכוכבים
נראין עדיין ברקיע מ"מ יום הוא:
(ד) יצא – בדיעבד ואפילו שלא
בשעת הדחק ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס אפילו לכתחילה
וכדלקמן בס"ח עי"ש. ודע דדברי הש"ע אינם אמורים רק לענין חובת מצות
תפלה בלבד דיצא בה אחר שהאיר המזרח דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד ושחיטת התמיד
היה תיכף משהאיר המזרח אבל לענין ק"ש שקודם התפלה לא איירי המחבר בסימן זה ועיין
לעיל בסימן נ"ח במ"ב סקי"ט דלא יצא בזה ידי חובת ק"ש אף דיעבד
אם רגיל לעשות כן עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א וזה מאוחר מזמן דהאיר
המזרח ובפרט כשרוצה אז להניח תפילין ולברך עליהן דבוודאי אין לברך עד שיגיע הזמן דמשיכיר
הנ"ל:
(ה) היום – ואם היום אורך י"ח
שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו
לפי ענין היום והם נקראין שעות זמניות שהיום מתחלק לי"ב חלקים. וענין השליש הוא
שתפלת השחר הוא נגד קרבן תמיד ולעולם לא איחרו אותו מלהקריב לאחר שליש היום וצריך לגמור
התפלת י"ח בתוך השליש היום:
(ו) או עבר – ר"ל שבמזיד
שהה את התפלה עד שעבר זמנה ואח"כ התפלל אעפ"כ יצא ידי חובת תפלה אף שהיתה
שלא בזמנה וה"ה שלכתחילה אם לא התפלל מקודם צריך להתפלל אחר ד' שעות עד חצות רק
שאין לו שכר כתפלה בזמנה. וטוב שיתפלל אז בתורת נדבה כי יש פוסקים שסוברים דבהזיד עד
ד' שעות שוב לא מצי להתפלל כלל ע"כ יתפלל ויתנה שאם מצד הדין הוא פטור הוא בתורת
נדבה [פמ"ג]:
(ז) ואחר חצות – משמע מלשון
הר"ב דאפילו תיכף אחר חצות אסור להתפלל שחרית ואדלעיל קאי בין עבר במזיד או טעה
בשוגג ויש מקילין בהחצי שעה שאחר חצות ולדינא משמע מפמ"ג ודה"ח שאין לזוז
מפסק הר"ב וכן משמע מביאור הגר"א דבאמת כבר הגיע זמן מנחה שמתחלת מתחילת
שבע אלא מטעם שאין אנו בקיאים ושמא יבוא לטעות וע"כ אסרו חז"ל ע"כ כששגג
או נאנס ולא התפלל קודם חצות ימתין אחר חצות חצי שעה (דהיינו כדי שיגיע זמן תפלת מנחה)
ויתפלל מנחה ואח"כ שחרית בתורת השלמה ולא להיפך וגם דוקא בשגג או נאנס אבל במזיד
אין לו תקנה כמו שיתבאר כ"ז בסימן ק"ח. אמנם בדיעבד אם התפלל שחרית בחצי
שעה זו שאחר חצות יצא וא"צ להתפלל שנית [דה"ח עי"ש עוד] ועיין בחידושי
רע"א מה שכתב בשם הצל"ח בענין זה:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קח
סעיף א
* (א) טעה (ב) או נאנס (ג) ולא
התפלל שחרית, א מתפלל (ד) מנחה (ה) [ב] שתים: (ו) הראשונה מנחה, והשניה לתשלומין;
* (ז) ב ואם היפך, (ח) לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, (ט) וצריך לחזור ולהתפלל אותה.
וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קח סעיף א
(א) טעה – כונתו לאפוקי הזיד
וכדלקמן בס"ז. ומי שלא התפלל מחמת שלא היתה דעתו נכונה עליו כראוי אף דשלא כדין
עשה בזה וכדלעיל בסימן ק"א ס"א וצ"ח ס"ב מ"מ אין זה בכלל
מזיד ומהני ליה השלמה:
(ב) או נאנס – כגון שהיה חולה
או שכור וכדלקמן בס"ח ולענין אונן שעבר עליו זמן תפלה עד שקבר מתו עיין לעיל בסימן
ע"א ס"א ובמ"ב שם. ומי שבזמן תפילה לא היה לו מים לרחוץ ידיו ועי"ז
עבר זמן תפילה גם זה הוא בכלל אונס וצריך אח"כ להתפלל שתים ולכתחילה אין נכון
לבטל התפילה משום מים וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ד ובמ"ב עי"ש. ואם עסק
בצרכי צבור עיין לעיל בסוף סימן צ"ג במ"ב ועיין בפמ"ג בסימן זה שכתב
דנכון שגם בזה יתפלל אח"כ להשלים התפילה שחסרה לו אך בזה יתפלל אותה בתורת נדבה
ויחדש בה דבר:
(ג) ולא התפלל שחרית – ולענין
ק"ש אם יש לה תשלומין עיין לעיל סוף סימן נ"ח ובמה שכ' שם במ"ב ועי"ש
עוד דברכת ק"ש אין לה תשלומין לכו"ע דהיינו אפילו אם ירצה לברך אותם בעת
שקורא ק"ש פעם אחרת עם ברכותיה דלא תקנו חז"ל תשלומין אלא לתפלה שהיא בקשת
הרחמים:
(ד) מנחה וכו' – וכשהוא ש"ץ
יוצא ידי השלמה במה שמחזיר התפילה בקול רם ויכוין בה בשביל עצמו לתשלומין וגם להוציא
בה מי שאינו בקי:
(ה) שתים – ואין די שיכוין לשמוע
מש"ץ ולצאת בה בשביל עצמו לתשלומין בין עבור ערבית או שחרית דלא תקנו שיצא בחזרת
הש"ץ אלא דוקא מי שאינו בקי ומ"מ בדיעבד יצא אם היה זה בשביל השלמת תפילת
ערבית ואע"ג דבסימן קכ"ד קי"ל דאפילו בדיעבד אין בקי יוצא בחזרת הש"ץ
מ"מ בזה שהיא לתשלומין בשביל תפילת ערבית שהיא רשות קילא:
(ו) הראשונה מנחה – כי צריך
להקדים תפילה שהיא חובת שעה לתפילת התשלומין:
(ז) ואם היפך – פי' שהיתה בדעתו
שתהא הראשונה לתשלומין לא יצא דלא תקנו רבנן השלמה אלא בזמן התעסקות בתפילה חיובית
ולא קודם לכן ויש מפקפקים לומר שא"צ לחזור ולהתפלל אא"כ גילה דעתו בפירוש
בתפילתו שהשניה היא לשם חובה והראשונה לתשלומין וכגון שהוא מוצאי שבת והבדיל בשניה
ולא הבדיל בראשונה כמו שיתבאר ולענין דינא כתב הפר"ח והפמ"ג שאין לנו אלא
דברי המחבר וכן העתיק הדה"ח להלכה ומ"מ טוב יותר שבעת שחוזר ומתפלל יתנה
ויאמר אם איני מחוייב להתפלל פעם שנית אני מתפלל אותה בתורת נדבה:
(ח) לא יצא – בין שהיפך במזיד
או בשוגג:
(ט) וצריך לחזור וכו' – אך אם
התפלל השניה לתשלומין והראשונה לשם חובה וטעה בשל חובה ולא אמר בה טל ומטר באופן דצריך
לחזור ולא נזכר זה עד אחר תפילה שניה אפ"ה השניה עלתה לתשלומין ויתפלל אח"כ
לשם חובה ואף שהתפילה החיובית בטעות היתה לא אמרינן כמאן דלא התפלל כלל דמיא לענין
זה משום דמ"מ בעת שהתפלל השניה לתשלומין היה זמן תפילה וכן כל כיוצא בזה שהתפלל
תפלה הראשונה לחיובא וטעה בה ששכח או הוסיף באופן שצריך לחזור ולהתפלל אותה וכתב המגן
גבורים דכל זה אם כיון בפירוש בשניה לתשלומין אבל אם לא כיון טוב יותר שתעלה לו השניה
לשם חובה ויתפלל אח"כ לתשלומין דבזה יוצא לכל הדיעות:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קח סעיף ב
טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית
שתים: הראשונה ערבית, והשניה לתשלומין; טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל (י) ג שחרית שתים:
הראשונה שחרית, והב' לתשלומין. (יא) לאחר שאומר יוצר (יב) וי"ח ברכות, (יג) ד
יאמר אשרי ואח"כ יתפלל י"ח לתשלומי ערבית. (וכן כשמתפלל ערבית שתים, משום
שלא התפלל מנחה, ה יאמר אשרי (יד) בין תפלה לתפלה) (סמ"ק וריב"ש סי' ק"מ).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קח סעיף ב
(י) שחרית שתים – ואסור לאכול
קודם שיתפלל השניה דהא כבר הגיע זמנה ואם התחיל אינו מפסיק כ"כ המ"א אבל
בספר מחצית השקל ובספר מגן גבורים הכריעו דאפילו בדיעבד מפסיק משום דצריך להסמיך התפילה
השניה להראשונה בכל מה דאפשר:
(יא) לאחר שאומר וכו' – ר"ל
שלא יפסיק לכתחילה ביניהם בשום דבר ואפילו בלימוד אסור כי תפילת השלמה צריכה להיות
בעוד שעוסק בתפילה החיובית ומ"מ נ"ל דחזרת ש"ץ של תפילה החיובית מותר
לשמוע קודם דזה מיקרי עדיין עוסק בתפילה ועיין לעיל סימן מ"ז ס"ז מה שכתבנו
שם במ"ב בשם הא"ז:
(יב) וי"ח ברכות – ר"ל
עם התחנון שאומר אח"ז דאין להפסיק בין הי"ח לתחנון:
(יג) יאמר אשרי – כדי לעמוד
גם בתפילת תשלומין מתוך דברי תנחומין של תורה וכנ"ל בסימן צ"ג וגם דהא בלא"ה
יהיה צ"ל אשרי קודם למנצח ובא לציון יאמרנה עכשיו ולא יאמר אח"כ ועיין באחרונים
שהסכימו דה"ה אם מתפלל מנחה שתים בשביל השלמה יאמר ג"כ עוד הפעם אשרי קודם
תפילה השניה וכל זה הוא רק לכתחילה אבל מדינא א"צ הפסקה בין תפילה לתפילה רק כדי
הילוך ד"א כמש"ל בסימן ק"ה:
(יד) בין וכו' – כדי להשלים
בזה גם האשרי שהיה צריך לומר קודם המנחה ויש מאחרונים שכתבו בשם המקובלים שלא לומר
אשרי בערבית ואף שהוא בשביל תפילת המנחה ג"כ יש להחמיר בזה וכתב בדרך החיים דאיך
שהאדם ינהוג בזה יש לו על מי לסמוך אך כל זמן שהוא יום לא ימנע מלומר אשרי אף שהוא
אחר תפילת המנחה ע"כ אם נתאחר ובא לבהכ"נ בשעה שהצבור התחילו תפילת המנחה
יתפלל עמהם ויאמר אשרי אח"כ ועיין במ"א שכתב דמדברי הזוהר משמע דאפילו באופן
זה לא יאמרנו אדעתא דחובה רק כקורא בתורה:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קח
סעיף ט
טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת,
מתפלל ערבית שתים (כה) יב של שבת: הראשונה לערבית, והשניה לתשלומין. הגה: וה"ה
אם לא התפלל מנחה בער"ח, מתפלל של ר"ח (כו) [יב] שתים; * ואם לא הזכיר יעלה
ויבא בראשונה והזכיר בשנייה, (כז) צריך לחזור ולהתפלל; * אבל אם לא הזכיר בשתיהן, או
הזכיר בראשונה ולא בשנייה, אין צריך לחזור (כל בו חוץ ממה שכתב של ר"ח שתים).
סעיף י
טעה ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל
במו"ש (שתים של חול), מבדיל בראשונה (כח) יג ואינו מבדיל בשניה; ואם לא הבדיל
בראשונה, והבדיל בשניה, שניה עלתה לו, ראשונה (כט) יד [טו] לא עלתה לו; (ל) ואם הבדיל
בשתיהן, * או (לא) לא הבדיל בשתיהן, יצא.
סעיף יא
טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח
ולא הזכיר של שבת, מתפלל (לב) במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשניה, ויתפלל אותה (לג)
טו בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר; (לד) טז
וה"ה אם לא הזכיר (לה) יעלה ויבא במנחה (לו) [יז] של ר"ח.
משנה ברורה סימן
קח
(כה) של שבת – אע"ג שבאה
לתשלומין של חול מ"מ כיון שעכשיו הוא שבת מתפלל אותה ג"כ של שבת. ואם טעה
והתפלל השניה של חול פטור מלהתפלל ואם הקדים בזה השל חול לשל שבת לא יצא לכו"ע
שהרי ניכר שהקדים התשלומין אך אם עדיין היום גדול אלא שקיבל שבת במזמור שיר וגו' או
בברכו ולא התפלל עדיין מנחה דמבואר לקמן בסימן רס"ג סט"ו דיתפלל ערבית שתים
לכתחילה צריך להתפלל שתים של שבת והראשונה לשם ערבית והשניה לשם תשלומי מנחה ובדיעבד
אם התפלל ראשונה לשם מנחה ואפילו אם התפלל אותה של חול אפשר דיצא הואיל ועדיין יום
הוא:
(כו) שתים – וכן פסקו המ"א
והדה"ח והח"א ושארי אחרונים דלא כהלבוש וסייעתו שסוברים דאין צריך להזכיר
בשניה של ר"ח. מי שלא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים ולא הזכיר בשניה
יעלה ויבא א"צ לחזור ולהתפלל כיון דאפילו אם היה מתפלל בערבית גופא ושכח א"צ
לחזור א"כ לא יהיה חמיר התשלומין מאלו התפלל בזמנה וכן אם טעה ולא התפלל מנחה
בר"ח ור"ח הוא שני ימים ומתפלל ערבית שתים והשניה הוא לתשלומין של מנחה אפילו
לא הזכיר בה ר"ח א"צ לחזור כיון דאפי' בעיקר התפלה דערבית א"צ לחזור
בשביל יעלה ויבא ק"ו מה שהוא עכשיו לתשלומין:
(כז) צריך לחזור – דבזה שלא
הזכיר בראשונה גלי דעתו דנתכוין בה לשם תשלומין של ער"ח דהוי חול וכבר מבואר בתחלת
הסימן דאם הקדים התשלומין לשל חוב דלא יצא וכמו בהבדלה בסעיף שאחר זה ע"כ יחזיר
ויתפלל אותה התפילה והיינו דוקא כשהתשלומין בא מחמת תפלה שאינו של ר"ח דכיון שלא
הזכיר יעלה ויבא בראשונה גלי אדעתיה דצלי בראשונה אדעתא דתשלומין של יום חול אבל אם
היה ר"ח ב' ימים ולא התפלל מנחה ביום ראשון של ר"ח שצריך להתפלל ערבית שתים
ולא הזכיר בראשונה יעלה ויבא א"צ לחזור ולהתפלל דליכא ראיה דבשביל תשלומין התפלל
אותה. עוד כתבו האחרונים דמה שכתב הרמ"א דאם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה צריך
לחזור ה"מ בסתמא אבל אם כיון בפירוש הראשונה לשם חובה והשניה להשלמה יצא:
(כח) ואינו מבדיל – משום דהבדלה
די בפעם אחד משא"כ בשבת ור"ח דצריך להזכירה בכל התפילות ע"כ פסק בסעיף
הקודם דמתפלל של שבת ושל ר"ח שתים:
(כט) לא עלתה לו – דמיבעי ליה
לאקדומי חובת שעתיה ברישא והוא גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין לכן צריך לחזור ולהתפלל
אחת לתשלומין בלא הבדלה אך אם כיון במחשבתו שהראשונה לחיובא והשניה לתשלומין ומה שהיפך
ההבדלה היה בטעות ושגג ולא נתכוין כלל א"צ לחזור:
(ל) ואם הבדיל וכו' – כ"ז
בסתמא אבל אם היה בדעתו בפירוש הראשונה להשלמה נראה דלא יצא [א"ר]:
(לא) לא הבדיל וכו' – שאין חוזרין
בשביל הזכרת הבדלה בתפילה הואיל ויכול לאומרה על הכוס כמש"כ בסימן רצ"ח ואם
אח"כ טעם קודם שהבדיל על הכוס דקי"ל צריך לחזור ולהתפלל מ"מ עלתה לו
תפלת התשלומין כיון דבשעה שהתפלל התשלומין שפיר היה פטור מחובת שעתא שהרי היה כוס לפניו
רק שעל ידי שטעה נתחייב:
(לב) במוצ"ש שתים – יש
בזה מחלוקת התוספות בשם ר"י ס"ל דא"צ לחזור בשביל זה דהא כבר התפלל
י"ח רק ששכח של שבת וכשישלים ויתפלל י"ח ולא יזכיר של שבת מה ירויח בזה התשלומין
וחכמי פרובינצ"ה ס"ל דמה שהתפלל י"ח בלא שבת הוי כאלו לא התפלל כלל
כיון שלא עשה כדין וע"כ הכריעו הפוסקים שיחזור להתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש
כיון שיש סברא שצריך לחזור ולהתפלל מצד הדין אין חידוש גדול מזה:
(לג) בתורת נדבה – היינו שיתנה
ויאמר אם חייב אני ה"ז לחובתו וא"ל הרי זה לנדבה. ועיין בפמ"ג דה"ה
כל ספק פלוגתא דרבוותא יתפלל בנדבה ובתנאי שיהא ספק פלוגתא ממש לא יחיד נגד רבים ולא
קטן נגד גדול ואז דינו כמו בספק אם התפלל לעיל בסימן ק"ז סעיף א' ובשבת ויו"ט
אין מתפלל תפילת ספק דאיך יתנה דאין מביאין נדבה בשבת כדלעיל בסימן ק"ז. אם נאנס
ולא התפלל במו"ש מתפלל ביום שתי תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומין ולא יאמר אתה חוננתנו
אע"פ שלא הבדיל כ"כ כה"ג בשם הרדב"ז וכתב המ"א בסימן רצ"ד
שלא ידע את טעמו עי"ש ובספר מגן גבורים העתיק את טעמו ממנו וז"ל שם אפילו
עדיין לא הבדיל א"צ לומר אתה חוננתנו כיון שחייב להבדיל שלא תקנו תשלומין לדבר
שיש לו תקנה וכיון שאתה חוננתנו יש לו תקנה בהבדלה אין לו תשלומין:
בית יוסף אורח חיים
סימן קח
ד כתב האגור (סי' קנא) דלהלכות גדולות אם שכח ולא התפלל ערבית ושחרית מתפלל
במנחה שלש מתפלל של מנחה ואח"כ שחרית ואח"כ ערבית:
אבל הרשב"ם כתב שאין תשלומין
אלא כשנזכר בזמן תפילה ראשונה שאחריה וכו'. כך דעת התוספות (כו. ד"ה טעה) והרא"ש
(סי' ב) וה"ר יונה (שם) והטעם מפני שלא מצינו לחכמים שתקנו שיחזור ויתפלל אלא
כשעבר זמן תפילה אחת בלבד וכן פסק הרמב"ם ז"ל. וכיון דהרמב"ם והרא"ש
מסכימים לדעת אחת וגם ה"ר יונה סבר כוותייהו הכי נקטינן:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קח
סעיף ד
אין תשלומין אלא לתפלה (טז)
ו הסמוכה בלבד, שאם טעה ולא התפלל שחרית (יז) ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים: אחרונה לתשלומי
מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין, וכן בשאר תפלות.
משנה ברורה סימן
קח
(טז) הסמוכה – כתבו האחרונים
שאין תפילת מוסף מועיל להשלמה דהיינו שאם חסר שחרית ביום שיש בו מוסף לא יכול להשלים
להתפלל מוסף שתים. אם שכח שחרית והתפלל מוסף ועדיין לא עבר זמן שחרית אפ"ה יתפלל
שחרית. מי ששכח ולא התפלל שחרית ומוסף ונזכר במנחה יתפלל מנחה ואחריו מוסף ואחריו שחרית
ואם התפלל מוסף קודם מנחה יצא:
(יז) ולא מנחה – ה"ה אפילו
אם התפלל מנחה ג"כ לא יכול להשלים בערב עבור שחרית דהכלל דלא תקנו השלמה רק בזמן
תפילה הסמוכה לה [פמ"ג]:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קח
סעיף ה
אע"פ שאין תשלומין אלא
לתפלה [ז] הסמוכה לאותה תפלה, ותפלות (אחרות) שהפסיד אין להם תשלומין, (יח) ז אם רצה
להתפלל אותה [ח] נדבה ח ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו; (יט) ונכון לעשות כן.
משנה ברורה סימן
קח
(יח) אם רצה – ולכן מי שהיה
חולה או תפוס בתפיסה ולא היה המקום נקי כשיצא יתפלל כל התפילות שהפסיד ויתפלל מעריב
ואח"כ מנחה ואח"כ שחרית ואם יצא מתפיסה בר"ח מזכיר בכולם יעלה ויבא
אבל אם יצא בשבת ויו"ט ימתין עד הערב ויתפלל דקי"ל בסימן ק"ז שאין מתפללין
נדבה בשבת ויו"ט:
(יט) ונכון וכו' – עיין בפמ"ג
שהסכים דטוב שיתנה ויאמר אם אני חייב להתפלל ה"ז לחובתי וא"ל הרי זו לנדבה
ובזה יצא ידי כל הדיעות שיש כמה דיעות שסוברים דיש תשלומין לתפילה אפילו לכמה תפילות
שעברו:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קח
סעיף ו
עבר כל היום ולא התפלל מוסף,
ט אין לה (כ) תשלומין.
משנה ברורה סימן
קח
(כ) תשלומין – דהאיך יקרא הקרבנות
וכבר עברו זמן מוסף:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קח
סעיף יב
* הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים
בתפלה, (לז) שלא בזמנה, (לח) לא הוי הפסקה. הגה: מיהו אם נזכר שטעה, פוסק אפי' באמצע
הברכה (א"ז מסכת ברכות).
משנה ברורה סימן
קח
(לז) שלא בזמנה – כגון שהזכיר
יעלה ויבא שלא בר"ח וחוש"מ או שהוסיף של שבת ויו"ט בחול וכה"ג
ונזכר לאחר שגמר הברכה או כל התפילה:
(לח) לא הוי הפסקה – שיהיה צריך
עי"ז לחזור לראש או לתחלת הברכה שהפסיק בה ורוב האחרונים חולקים על פסק זה וס"ל
דלא עדיף זה מאם הפסיק בשיחה באמצע התפילה דפסק השו"ע לעיל בסימן ק"ד סעיף
ו' שצריך לחזור לתחלת ברכה ובג' ראשונות ואחרונות חוזר לתחלת הג' ועיין לעיל שם שביארנו
כל פרטי דיני השיחה. גם בדה"ח ובח"א סתמו לדינא כמותם ועיין בדה"ח שהוסיף
עוד וכתב דה"מ אם הזכיר דבר שאין שייך לאותו היום כגון שאומר זכרנו וכו' וכתבנו
וכו' דאין זמן כתיבה היום או שאמר יעלה ויבא עד לאחר יום ר"ח הזה שהוא שקר מוחלט
שהיום אינו ר"ח ע"כ דינו כשח באמצע תפילה וכנ"ל אבל אם לא אמר שקר כגון
שאמר זכרנו לחיים ולא אמר וכתבנו או הבדלה בחונן הדעת שמזכיר מה שחנן לו השי"ת
לב להבין ולהבדיל וזה שייך בכל השנה לתת תודה להש"י שחלק לו לב להבין ומדע לידע
או שאמר יעלה ויבא עד ביום ר"ח הזה דלא הוי שקר רק כמוסיף בתפילתו ואף שאסור להוסיף
בג' ראשונות ואחרונות מ"מ כשח לא הוי עכ"ל ועיין בח"א כלל כ"ה
שכתב בין לענין שיחה בשוגג בתפלה ובין לענין שהזכיר דבר שלא בזמנו בדיעבד אם לא חזר
לתחלת הברכה כיון שסיים הברכה אף שהוסיף בה דבר שלא כענינו אינו רשאי לחזור וכ"ש
אם כבר השלים תפלתו עי"ש טעמו בנ"א:
סעיף יא
טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח
ולא הזכיר של שבת, מתפלל (לב) במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשניה, ויתפלל אותה (לג)
טו בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר; (לד) טז וה"ה אם לא הזכיר (לה) יעלה ויבא
במנחה (לו) [יז] של ר"ח.
משנה ברורה סימן
קח
(לד) וה"ה אם וכו' – ר"ל
שנכון ג"כ להתפלל בערבית תפלה שניה להשלמה ובתורת נדבה והיינו ג"כ מטעם הנ"ל
מפני שאינו מרויח כלום בתפילה זו שהרי יעלה ויבא לא יאמר עכשיו שכבר עבר ר"ח ותפילת
שמנה עשרה כבר התפלל אבל אם בלילה ג"כ ר"ח לכו"ע יתפלל דהא ירויח שיאמר
יעלה ויבא כ"כ המ"א והסכימו עמו האחרונים. עוד כתב המ"א דה"ה בליל
יו"ט שני ור"ל אם התפלל של חול במנחה של יו"ט ראשון צריך להתפלל בלילה
להשלמה לכו"ע דהא ירויח שיתפלל של יו"ט ובספר צל"ח חלק ע"ז הדין
השני והביאו בחידושי רע"א ועיין במחצית השקל ומגן גבורים:
(לה) יעלה ויבא – בדיוקא נקט
יעלה ויבא דאם שכח טל ומטר או משיב הרוח בשבת ור"ח במנחה או ששכח שאר דבר המצריכו
לחזור ולהתפלל לכו"ע יתפלל בערב שתים דהא ירויח זה בתפילת התשלומין:
(לו) של ר"ח – אם חל ר"ח
בע"ש והיה ר"ח רק יום אחד ושכח במנחה להזכיר של ר"ח ונזכר אחר שחשכה
אין להשלים כלל בליל שבת כיון דאינו מועיל כלום ורק שיכול להתפלל בנדבה ואין מתפללין
תפלת נדבה בשבת. אם לא התפלל שחרית ביום ראשון של פסח וביום שמיני עצרת כשמשלים במנחה
יתפלל תפלות שוות ואם טעה בתשלומין והתפלל כמו שהיתה ראויה להתפלל בשחרית אינו חוזר
וכן אם לא התפלל מנחה ביום שלפני יום שמתחילין לומר טל ומטר ומתפלל ערבית שתים ישאל
מטר בשניהם ובדיעבד אם לא שאל בשל תשלומין יצא ועיין בבה"ל:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קח
סעיף ז
(כא) י הזיד ולא [י] התפלל תפלה
אחת, אין לה תשלומין אפי' בתפלה הסמוכה לה, ואם רצה יתפלל אותה נדבה, (כב) ואינו צריך
חידוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה לה.
(כא) הזיד – ומי שבא לבהכ"נ
סמוך לערבית והתפלל ערבית מבע"י ועדיין לא התפלל מנחה אף שלכתחילה שלא כהוגן עשה
שהיה לו להתפלל תפילת י"ח לשם מנחה בעוד שהקהל מתפללין ערבית מ"מ אין לדמותו
להזיד ולא התפלל כיון שעדיין לא עבר זמן המנחה ואף את"ל שא"א לו להתפלל תפילת
המנחה באותה שעה כיון שכבר עשאו לילה בתפילת ערבית מ"מ לא יהא אלא ערבית שתים
והשניה לתשלומי מנחה ואם הוא ר"ח יזכיר יעלה ויבא גם בשניה כיון שכבר קיבל עליו
ר"ח במה שהזכיר בו יעו"י וה"ה אם אירע כן בשבת יתפלל השניה ג"כ
של שבת וכתבו האחרונים דאם לא הזכיר בראשונה יעלה ויבא גם בשניה לא יזכיר כיון שהוא
עדיין יום. מי שהתפלל במקום שהיה ראוי להסתפק בצואה ומצא אח"כ צואה דמוכח לעיל
בסימן ע"ו שצריך לחזור ולהתפלל לפי שפשע שהיה לו לבדוק ה"ה דפושע ומזיד מקרי
לענין זה דאם בעת כשמצא כבר עבר זמן תפילה תו אין לו תשלומין אח"כ:
(כב) וא"צ חידוש – והב"ח
והגר"א פסקו דצריך חידוש:
בית יוסף אורח חיים
סימן קח
ח כתוב בנמוקי יוסף פרק כיצד הרגל (י: דבור ראשון) שהרמ"ה כתב לענין
נזקין שאדם אנוס לגבי שכחה וכתב דלדברי הרמ"ה נראה ברור דמי שלא התפלל בעוד שיש
לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין
כך ובין כך עברה לו השעה שאינו נקרא מזיד ופושע אלא הרי הוא בכלל טעה ולא התפלל שמתפלל
שתים לתשלומין ומיהו לענין תפילה יש לחוש יותר מפני שאמרו חז"ל (שבת ט:) לא ישב
אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' וכיון שזה אינו רשאי לומר אני אעשה ולא אעבור כשעושה
הרי הוא כפושע עכ"ל ודבריו הראשונים עיקר דלא מיקרי מזיד אלא כשמבטל התפילה בשאט
בנפש בלי שום טירדא: כתוב בתרומת הדשן (סי' ה) שנשאל על מי שהלך אצל גוים מחמת חוב
שיש לו על ארמאים והאריכו עמו בדברי ויכוח ופשרות ולא היה יכול ליפטר מהם אלא אם כן
בא לידי הפסד באותו חוב ונזקק לשהות עמהם עד שעבר זמן תפילת המנחה אי דיינינן ליה כמזיד
לענין להתפלל ערבית שתים או לא והשיב נראה דכי האי גוונא לאו מזיד מיקרי ודמי לאונס
והביא כמה ראיות דכל היכא שמבטל המצוה לצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד מיקרי אונס וכן
מבואר בדברי הרמב"ם בפ"ג (תפלה ה"ח) שמי שהיה טרוד וע"י כך לא
התפלל תפילה אחת בזמנה יש לה תשלומין. ובסימן צ"ט נתבאר דשיכור חשיב טועה ואם
הפסיד תפילה אחת יש לה תשלומין:
סעיף ח
מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן
להתפלל, מפני יא שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור (כג) אותו עסק שהוא מתעסק בו,
ובין כך ובין כך עברה לו השעה; * וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו (כד) שלא יבא לידי הפסד,
ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל; וכן מי שהוא שכור ולא התפלל, כולם חשובים אנוסים, ויש להם
תשלומין. הגה: * מיהו לכתחלה לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון (ת"ה סי' ה').
משנה ברורה סימן קח
(כג) אותו עסק – ואפילו אם העסק הוא מהדברים הנזכרים
בסימן רל"ב לאיסור משהגיע זמן תפלה והוא התחיל בעסק זה באיסור כיון שלא ביטל התפלה
בשאט נפש אלא היה סבור להתפלל אחר שיגמור העסק ושכח אח"כ:
(כד) שלא יבוא וכו' – וכן אם
היה טרוד לקנות ולמכור סחורתו וע"י כך עבר זמן התפילה:
