רי"ף ברכות דף יח:
גמ' ברכות דף כז.-כז:
1)תפלת השחר מצותה עד סוף שעה רביעית.. 1
2תפלת המנחה עיקר זמנה מט' שעות ומחצה
ולמעלה 4
3)אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד'
אמות 6
4)לא יתפלל בצד רבו ולא אחורי רבו 7
5)לא יתן שלום לרבו ולא יחזיר לו שלום.. 8
6)כל החולק על רבו, כחולק על השכינה. 9
8)אם ביום המעונן טעו צבור וחשבו
שחשיכה א"צ לחזור ולהתפלל 11
9)מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות
החול 12
10)מי שהוא אנוס, יכול להתפלל של
מו"ש מפלג המנחה ולמעלה ולהבדיל מיד. 13
1)
תפלת השחר מצותה עד סוף שעה רביעית
רמב"ם הלכות
תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה א
תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל
עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום, ואם עבר או טעה והתפלל אחר
ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, שכשם שתפלה
מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
בית יוסף אורח חיים
סימן פט
א זמן תפילת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר וכו'. ריש פרק ד' דברכות (כו.)
תנן תפילת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ד' שעות ומסיק בגמרא (כז.) דהלכתא כרבי יהודה
הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ואסיקנא דעד סוף ד' שעות קאמר וגרסינן בגמרא (כו.) ורמינהו
מצותה כלומר של ק"ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום כלומר
ומשמע ליה דאין זמנה אלא עם הנץ החמה דוקא והיכי קתני מתניתין עד חצות או עד ד' שעות
ומשני כי תניא ההיא לותיקין ופירש רש"י לותיקין המקדימים למצות ומחזרים לעשות
דבר בזמנו ומצותו מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל וכי תנן במתניתין למאחרים שלא יאחר
יותר שמשם ואילך עבר הזמן וכתב שם הרא"ש (סי' א) תפילת השחר עד חצות וכו' ותחלת
זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר (יומא כח.) אע"ג
דעיקר מצותה עם הנץ החמה כדכתיב (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש (ונ"מ) [מכל מקום]
אם התפלל בזו השעה יצא והתנא לא חש לפרשו דמילתא דפשיטא היא כיון דזמן המאוחר שלה הוא
בזמן התמיד הוא הדין לכל זמן המוקדם עכ"ל וגם התוספות (ל. ד"ה אבוה) כתבו
בשם ר"ח גבי עובדא דאבוה דשמואל ולוי דבסמוך שזמן תפילת השחר מתחיל משעלה עמוד
השחר וכן דעת הרמב"ם שכתב בפ"ג מהלכות תפילה (ה"א) תפילת השחר מצותה
שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה ואח"כ (ה"ז) כתב המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא
ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה ואם התפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שיעלה עמוד
השחר יצא: ורבינו ירוחם (נ"ג ח"ג כד:) כתב זמן תפילה משיכיר את חבירו ברחוק
ד' אמות ומצוה מן המובחר שיתפלל אחר הנץ החמה מיד ועוד פשוט בתפילת השחר דאם התפלל
משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח יצא. ונראה שהוא סובר דהא דאמר אביי בפרק קמא דברכות
(ט:) לתפילה כאחרים דאמרי משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו להתפלל קאמר וצריך
לומר גם כן שהוא סובר דמשיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו ומשעלה עמוד השחר זמן
אחד הוא כי היכי דלא תיקשי הא דאביי על מה שכתב הרא"ש בריש פרק תפילת השחר ולא
ידעתי מי הכניסו לרבינו ירוחם בזה שהרי פירש רש"י דבזמן הנחת תפילין איירי ולא
בזמן תפילה וכן פירש ה"ר יונה ז"ל (ד: ד"ה אמר אביי):
ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות
עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפילה בזמנה שכר תפילה מיהא איכא. כן כתבו שם הרי"ף
(יח.) והרא"ש (פ"ד סי' א) ואע"ג דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי
וצלי לאחר ד' שעות שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה וכן כתב הרמב"ם
ז"ל (תפלה פ"ג ה"א) ונראה שלמדו כן מדפריך בגמרא (כו.) אהא דתנן תפלת
השחר עד חצות ותו לא והאמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים שחרית מתפלל
במנחה שתים ומשני כוליה יומא מצלי ואזיל עד חצות יהבי ליה שכר תפילה בזמנה מכאן ואילך
שכר תפילה יהבי ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה דמשמע מהכא שאע"פ שעבר זמן התפילה
כוליה יומא יהבי ליה שכר תפילה דלא גרע קודם חצות לרבי יהודה מאחר חצות לכולי עלמא
ולפי זה צריך לומר שמה שכתבו הרי"ף והרא"ש ואע"ג דליתא לדרבנן וכו'
לאו למימרא דמכח סברת רבנן ילפינן הכי אלא הכי קאמרי אע"ג דליתא לדרבנן וא"כ
הוה משמע למימר דאחר ד' שעות לא יתפלל כלל ליתא אלא מתפלל ושכר תפילה מיהא יהבו ליה
דלא גרע ממתפלל אחר שהגיע תפילת המנחה וג"כ צריך לומר דעד חצות שכתבו הפוסקים
לאו דוקא דעד זמן תפילת המנחה הוא מתפלל והולך ואין להקשות דא"כ הוה ליה למימר
שאם התפלל אחר ד' שעות עד הלילה אע"פ שאין לו שכר תפילה בזמנה וכו' דאיכא למימר
דשאני אחר זמן המנחה שצריך להתפלל תפילת המנחה קודם וכבר נתבאר זה בדבריהם במקומו ולפי
שיטה זו היה נראה לומר דאחר ד' שעות אינו מתפלל אלא אם כן נתאחר מלהתפלל בטעות או באונס
אבל אם הזיד ולא התפלל קודם ד' שעות אינו מתפלל אחר כך דכיון דמדין טעה ולא התפלל שחרית
מתפלל במנחה שתים ילפינן לה דיו לבא מן הדין להיות כנדון דדוקא בטעה איתמר אבל אם הזיד
אין לו תשלומין אלא שהרמב"ם (תפלה פ"ג ה"א) כתב ואם עבר או טעה והתפלל
אחר ד' שעות עד חצות היום יצא ידי חובת תפילה אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה וכך
הם דברי רבינו ולפיכך נראה לומר דלא ילפינן דין אחר ד' שעות מדין טעה ולא התפלל שחרית
מתפלל במנחה שתים דאיכא למימר שאני התם שהוא זמן תפילה מיהא אלא מדאמרי רבנן עד חצות
ילפינן לה כי היכי דלא נשוי כל כך פלוגתא בין רבי יהודה ורבנן דלרבי יהודה אם התפלל
אחר ד' שעות לא יהבי ליה שכר תפילה כלל ולרבנן מתפלל והולך עד חצות ויהבי ליה שכר תפילה
בזמנה הילכך ממעטינן בפלוגתייהו דלכולי עלמא מד' שעות עד חצות שכר תפילה יהבי ליה בין
בשכח בין בהזיד אלא דלרבי יהודה לא יהבי ליה שכר תפילה בזמנה ולרבנן יהבי ליה שכר תפילה
בזמנה ולפי זה בדוקא כתבו הפוסקים עד חצות דמחצות ולמעלה עד זמן המנחה כיון דלאו זמן
תפילה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי: ואחר שכתבתי כל
זה מצאתי להרשב"א שכתב בריש פרק תפילת השחר (ד"ה אבעיא) אהא דאסיקנא טעה
ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים וכו' מיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה
והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו אבל שלא בזמן תפילה לא שאם לא כן
מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר
ומתפלל לאחר חצות אי נמי טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה הוה ליה למימר עכ"ל
וזה מחזיק ביד הדרך השני:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן פט
סעיף א
זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל
(א) א עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה) * ואם התפלל ב משעלה (ב)
עמוד השחר ג והאיר (ג) פני המזרח, * (ד) יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא ד שליש
(ה) [ג] היום. ואם טעה, (ו) או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אע"פ שאין לו
שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא. הגה: * (ז) ה ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית
(ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סי' ק"ח.
משנה ברורה סימן
פט
(א) עם הנץ – היא השעה שהחמה
מתחלת לזרוח בראשי ההרים. וראוי ונכון ליזהר בזה לכתחלה אף בימי הסליחות וכן בחורף
כשמשכימים ובאים לבהכ"נ בבוקר השכם ימתינו מלהתפלל עד הנץ וכדלעיל בסי' נ"ח
ס"א ע"ש אך כשמשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס דמותר להקדים כדלקמן
בס"ח עכ"פ ימתינו מלברך על התפילין עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק
ד"א דמקודם אסור לברך עליהן וכדלעיל בסימן ל' ס"א עי"ש במשנה ברורה
כתב בפמ"ג בסימן תצ"ד דבחג השבועות שניעורין כל הלילה מותר להתפלל קודם הנץ
דכשילכו לביתם בהשכמה טורח הוא להתקבץ שנית. ומ"מ יש ליזהר שלא לקרות ק"ש
כ"כ בהשכמה דהיינו קודם שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו דזה אסור לכתחלה
וכדלעיל בסימן נ"ח עיי"ש:
(ב) עמוד השחר – עה"ש הוא
מה שמתחיל השחר להבריק במקצתו מעט מעט ומשמע מדברי המחבר דקודם האיר אף בדיעבד לא יצא
וכן הסכימו הרבה אחרונים דלא כמ"א וע' בבה"ל:
(ג) פני המזרח – ובעינן שיאיר
פני כל המזרח ולא סגי במה שהבריק השחר כנקודה בלבד. כתב בחידושי רע"א דאף שהכוכבים
נראין עדיין ברקיע מ"מ יום הוא:
(ד) יצא – בדיעבד ואפילו שלא
בשעת הדחק ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס אפילו לכתחילה
וכדלקמן בס"ח עי"ש. ודע דדברי הש"ע אינם אמורים רק לענין חובת מצות
תפלה בלבד דיצא בה אחר שהאיר המזרח דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד ושחיטת התמיד
היה תיכף משהאיר המזרח אבל לענין ק"ש שקודם התפלה לא איירי המחבר בסימן זה ועיין
לעיל בסימן נ"ח במ"ב סקי"ט דלא יצא בזה ידי חובת ק"ש אף דיעבד
אם רגיל לעשות כן עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א וזה מאוחר מזמן דהאיר
המזרח ובפרט כשרוצה אז להניח תפילין ולברך עליהן דבוודאי אין לברך עד שיגיע הזמן דמשיכיר
הנ"ל:
(ה) היום – ואם היום אורך י"ח
שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו
לפי ענין היום והם נקראין שעות זמניות שהיום מתחלק לי"ב חלקים. וענין השליש הוא
שתפלת השחר הוא נגד קרבן תמיד ולעולם לא איחרו אותו מלהקריב לאחר שליש היום וצריך לגמור
התפלת י"ח בתוך השליש היום:
(ו) או עבר – ר"ל שבמזיד
שהה את התפלה עד שעבר זמנה ואח"כ התפלל אעפ"כ יצא ידי חובת תפלה אף שהיתה
שלא בזמנה וה"ה שלכתחילה אם לא התפלל מקודם צריך להתפלל אחר ד' שעות עד חצות רק
שאין לו שכר כתפלה בזמנה. וטוב שיתפלל אז בתורת נדבה כי יש פוסקים שסוברים דבהזיד עד
ד' שעות שוב לא מצי להתפלל כלל ע"כ יתפלל ויתנה שאם מצד הדין הוא פטור הוא בתורת
נדבה [פמ"ג]:
(ז) ואחר חצות – משמע מלשון
הר"ב דאפילו תיכף אחר חצות אסור להתפלל שחרית ואדלעיל קאי בין עבר במזיד או טעה
בשוגג ויש מקילין בהחצי שעה שאחר חצות ולדינא משמע מפמ"ג ודה"ח שאין לזוז
מפסק הר"ב וכן משמע מביאור הגר"א דבאמת כבר הגיע זמן מנחה שמתחלת מתחילת
שבע אלא מטעם שאין אנו בקיאים ושמא יבוא לטעות וע"כ אסרו חז"ל ע"כ כששגג
או נאנס ולא התפלל קודם חצות ימתין אחר חצות חצי שעה (דהיינו כדי שיגיע זמן תפלת מנחה)
ויתפלל מנחה ואח"כ שחרית בתורת השלמה ולא להיפך וגם דוקא בשגג או נאנס אבל במזיד
אין לו תקנה כמו שיתבאר כ"ז בסימן ק"ח. אמנם בדיעבד אם התפלל שחרית בחצי
שעה זו שאחר חצות יצא וא"צ להתפלל שנית [דה"ח עי"ש עוד] ועיין בחידושי
רע"א מה שכתב בשם הצל"ח בענין זה:
2) תפלת המנחה עיקר זמנה מט'
שעות ומחצה ולמעלה
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רלג
סעיף א
מי (א) שהתפלל תפלת המנחה לאחר
ו' שעות (ב) ומחצה א ולמעלה, [א] יצא. ב ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה
לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה (ג) שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. הגה: ג ומשערי'
שעות אלו לפי ענין היום, ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים ד שעות
זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות, (ד) משערינן לשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה
בפ"ק דברכות), ואסיקנא, (ה) דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה (ו) ה
לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית
מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר
שלא יתפלל מנחה (ז) באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה (ח) עד הלילה, אין להתפלל
תפלת ערבית (ט) קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה (י) ו ולמעלה,
יצא. (יא) ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן במדינות
אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל (יב) מנחה אחר כך; ובדיעבד (יג)
או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה * (יד) ז דהיינו עד צאת הכוכבים (בית יוסף
בשם אהל מועד ורשב"א).
משנה ברורה סימן
רלג
(א) שהתפלל וכו' – דתפלת המנחה
כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו
חצי שעה אחר חצות היום ורק משום כדי שיהיו יכולין להקריב קרבנות יחיד מקודם [שאחר התמיד
של בין הערבים אסור להקריב שום קרבן] לכן היו מאחרין הקרבתו בכל יום עד ט' שעות ומחצה
לבד מערב פסח שחל להיות בע"ש שהיו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה וע"כ עיקר
זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ"מ
אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן
ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת
לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ"ק לא יהיה לו מנין לכו"ע
מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה:
(ב) ומחצה ולמעלה יצא – משמע
דמקודם לכן לא יצא אפילו דיעבד [כ"כ מ"א ודה"ח וברכ"י] ויש מאחרונים
דס"ל דאף דלכתחלה אסור להתפלל קודם שנשלם החצי שעה שאחר חצות מ"מ בדיעבד
שהתפלל בזו החצי שעה לא יתפלל שנית. ודע דמש"כ עד הלילה לרבנן לאו דוקא דהא לערך
רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכו"ע בכלל בין השמשות הוא כדלקמן בסימן רס"א ואין
להתפלל מנחה אז ועיין לקמיה בהג"ה שניה מה שכתבנו בענין זה למעשה:
(ג) שהוא עד סוף וכו' – שזמן
מנחה קטנה הוא שתי שעות ומחצה [דהלא הוא מט' שעות ומחצה עד סוף י"ב שעות] ונמצא
דפלג המנחה הוא שעה שלמה ועוד רביע:
(ד) ומשערינן שעות אלו וכו'
– היינו כל חשבון השעות הנ"ל בין למנחה גדולה בין למנחה קטנה ופלג המנחה דחשבינן
בשעות היום מחלקינן היום בין ארוך בין קצר לי"ב חלקים וכל חלק נקרא שעה וע"פ
שעות אלו קבעינן זמן מנחה לכל הנ"ל. ושיעור י"ב שעות היום דמשערינן בו יש
מחלוקת בין הפוסקים די"א דחשבינן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים וממילא לר' יהודה
מותר להתפלל מנחה עד שעה ורביע קודם צה"כ ולרבנן עד הלילה וכנ"ל בסק"ב
וכך סתם המחבר בסימן זה ולקמן בסימן תמ"ג וי"א דחשבינן הי"ב שעות מנץ
החמה עד שקיעתה וממילא לר' יהודה אינו מותר להתפלל מנחה רק עד שעה ורביע קודם השקיעה
ולרבנן עד השקיעה:
(ה) דעבד כמר וכו' – ויש לכל
אחד משניהם קולא וחומרא היינו דלענין מנחה דעת ר' יהודה אינה אלא לחומרא דאין להתפלל
מנחה רק עד פלג המנחה אבל ממילא יש קולא לענין מעריב דמשם ואילך נחשב כלילה לענין שיוכל
להתפלל תפלת מעריב [היינו רק התפלה עצמה דאלו זמן ק"ש של ערבית לכו"ע בצאת
הכוכבים הוא וכדלקמן בסימן רל"ה] ולרבנן הוי קולא לענין תפלת המנחה דמתפללין עד
הערב וממילא חומרא לענין תפלת הערב דאין להתפלל קודם חשיכה:
(ו) לעולם כחד – פ' שלא ינהוג
פעם כך ופעם כך משום דהוה תרתי דסתרי אפילו למחר ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה
אחר פלג כרבנן וערבית קודם צה"כ:
(ז) באותה שעה – אלא קודם פלג
דוקא:
(ח) עד הלילה – ר"ל עד
ביה"ש שהוא ספק לילה:
(ט) קודם שקיעת החמה – ר"ל
סוף שקיעה שהוא לדעת המחבר בסי' רס"א זמן מועט קודם צאת הכוכבים ואע"ג דגם
אז אין להתפלל עד צאת הכוכבים ממש דמקודם לכן הוי רק ספק לילה וכדלקמן בסימן רל"ה
בהאי פורתא לא דק:
(י) ולמעלה יצא – אבל קודם פלג
אפילו בדיעבד לא יצא ולעיל מתבאר דיש דעות בפוסקים אימת הוא פלג המנחה וע"כ יש
לסמוך להקל שלא לחזור ולהתפלל אף אם התפלל שעה ורביע קודם שקיעת החמה:
(יא) ובשעת הדחק וכו' – ר"ל
דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן
הזה ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם
באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי
דסתרי באותו יום גופא וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם
יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל
ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א:
(יב) מנחה אחר כך – ר"ל
אפילו ביום אחר לא יתפלל מנחה אחר פלג כיון דתמיד מחזיק אותו זמן לזמן תפלת הערב אפילו
אם בדעתו באותו היום להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים:
(יג) או בשעת הדחק וכו' – ר"ל
דכיון שהוא שעת הדחק מותר לו לכתחלה להתפלל מנחה בשעה שנהג עד היום להתפלל מעריב וכבר
כתבתי בסקי"א דיש לו ליזהר שלא להתפלל אז מעריב רק אחר צה"כ אם לא שהוא בצבור
ויהיה טורח לקבצם שנית כשילכו כ"א לביתו:
(יד) דהיינו עד צאת הכוכבים
– לאו דוקא דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכו"ע ואין להתפלל
באותו זמן אלא ר"ל סמוך לזה וכן אי' בד"מ ברל"ב. ודע דאף שמהמחבר והרמ"א
משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צה"כ מותר להתפלל מנחה אפי' אחר שקיעה עד
סמוך לצ"ה יש פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה
ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד
שלא נתכסה השמש מעינינו ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח"כ בצבור ובדיעבד
יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צה"כ [אך כל מה שיכול
להקדים מחוייב להקדים כדי שלא יכנס בספק בין השמשות אכן אם כבר נראו כוכבים כבר עבר
זמן מנחה בודאי דזהו סימן ללילה כמבואר כ"ז בסימן רצ"ג ע"ש במ"ב
ובה"ל] אך כ"ז בדיעבד ושעת הדחק גדול אבל לכתחלה בודאי אין לאחר זמן המנחה
עד אחר שקיעה וכ"ש שיש ליזהר מאד שלא לאחר עד סמוך לצאת הכוכבים וכבר אחז"ל
במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא:
3)
אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קב
סעיף ד
* (טו) אסור לעבור כנגד המתפללים
בתוך ד' אמות, ודווקא (טז) לפניהם, (יז) ה אבל בצדיהם מותר (יח) לעבור ו ולעמוד.
משנה ברורה סימן
קב
(טו) אסור לעבור – מפני שמבטל
כונתו עי"ז ולכן אסור אפילו עוסק אז בק"ש וח"א כתב הטעם מפני שמפסיק
בין המתפלל להשכינה:
(טז) לפניהם – וצדדים שלפניהם
להמ"א בסק"ו כלפניהם דמי ולהאליהו רבא שרי:
(יז) אבל בצידיהם – והזוהר פ'
חיי שרה אוסר אפילו בצידיהם תוך ד"א:
(יח) לעבור ולעמוד – ר"ל
שיעבור ויעמוד שם ולא ילך להלאה כדי שלא יהיה כנגד פניהם שכל שיוכל לראותו אף שהוא
צדדין שלפניו כלפניו דמי ואסור מפני שמבטל כונתו עי"ז ולפ"ז כ"ש דאסור
לילך ולעמוד נגד פניו בתוך ד"א כן הוא לדעת המ"א והא"ר סובר דלא אסרו
רק לעבור בתוך ד"א נגד פניו אבל לילך בתוך ד"א ולעמוד מותר אפילו לפניו ואפשר
דיש להקל במקום הדחק:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קב
סעיף ה
אם השלים תפלתו והיה אדם אחר
(יט) מתפלל אחריו, ז אסור לפסוע (כ) ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו, שאם יעשה
זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל; וצריך לדקדק בזה, אפי' אם האחרון התחיל להתפלל אחריו,
מאחר (כא) שכבר התחיל.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קב סעיף ה
(יט) מתפלל אחריו – ואם אינו
אחריו ממש רק מרוחק לצדדין נראה דשרי להא"ר הנ"ל:
(כ) ג' פסיעות – ומיירי בתוך
ד"א או שיבוא לתוך ד"א ע"י ג' פסיעות שיפסע לאחוריו:
(כא) שכבר התחיל – ולא נקרא
בא בגבולו ואפילו אם האחרון מאריך בתפילתו דאדרבה זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו:
4)
לא יתפלל בצד רבו ולא אחורי רבו
בית יוסף אורח חיים
סימן צ
כד – כה ולא יתפלל בצד רבו ואחוריו. בפרק תפילת השחר (ברכות כז:) אל יתפלל
אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. ופירש רש"י כנגד רבו. אצל רבו ומראה כאילו הם
שוים: אחורי רבו. נמי יוהרא הוא. והתוספות (ד"ה ולא) כתבו דיש מפרשים דטעמא דאחורי
רבו מפני שנראה כמשתחוה לרבו. וה"ר יונה (יח: ד"ה אל) כתב דבגמרא משמע דטעמא
דאחורי רבו מפני ההפסקה כי שמא יצטרך רבו לפסוע ג' פסיעות לאחוריו בעוד שהוא מתפלל
ולא יוכל להפסיק:
ומ"ש וכל שכן שלא יתפלל
לפניו ואחוריו לרבו. פשוט הוא שזה יותר ביזוי וכן כתב הרב ר' יונה ז"ל (שם):
ומ"ש ואם הרחיק ממנו ד'
אמות מותר. כן כתבו שם הרב רבי יונה והרא"ש (סי' ה) ונראה דילפי לה מדאיתא התם
בסמוך אסור לעבור כנגד המתפללין איני והא רבי אמי ורבי אסי עברי רבי אמי ורבי אסי חוץ
לד' אמות הוא דעברי אלמא דכל חוץ לד' אמות חשיב כרשות אחר בפני עצמו ומיהו משמע מדבריו
דלא מהני ריחוק ד' אמות אלא להתפלל אחורי רבו או כנגדו אבל להתפלל ואחוריו לרבו אפילו
רחוק כמה לא: ואמרינן שם (ע"א) בגמרא דרבי ירמיה צלי אחורי דרב ואותבינן מדאמר
רב יהודה אמר רב אל יתפלל אדם אחורי רבו ומשני שאני רבי ירמיה דתלמיד חבר הוה ומיהו
משמע לי דלהתפלל ואחוריו לרבו אפילו תלמיד חבר נמי לא דביזוי גדול הוא: וכתב רבינו
הגדול מהר"י אבוהב ז"ל בשם בעל המאורות דהא דאמרינן שלא יתפלל אחורי רבו
דוקא כשהוא ביחיד אבל בציבור אם הוא כך סידור ישיבתן אין כאן חששא שמקבל אותו כאלוה
עכ"ל וכן כתוב באהל מועד (תפלה דרך ג נתיב ז) וסיים בה ולמי שמפרש אחורי רבו לפי
שמצערו שאחר שיסיים אינו יכול לפסוע ג' פסיעות אם זה הוא הטעם אין הפרש בין ביחיד בין
בבית הכנסת עכ"ל ולענין הלכה יש לחוש לזה אפילו בציבור:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צ
סעיף כד
לא יתפלל (עג) בצד רבו (עד)
ולא אחורי רבו (עה) ולא לפניו, (יש אומרים דכל זה לא מיירי אלא להתפלל ביחיד, אבל בצבור
אם כך הוא סדר ישיבתו, (עו) אין לחוש אם מתפלל לפניו) או אחריו, (ב"י בשם מהרי"א
ואוהל מועד) (* ואע"פ (עז) שטוב להחמיר (עח) המנהג להקל), לח אם הרחיק (עט) ד'
אמות, מותר. ((פ) ועיין ביורה דעה סי' רמ"ב סעיף ט"ז).
סעיף כה
תלמיד חבר מותר להתפלל (פא)
לט אחורי רבו.
משנה ברורה סימן
צ
(עג) בצד רבו – כי הוא יוהרא
שמראה שהוא שוה לרבו ורבו היינו שרוב חכמתו הימנו או גדול הדור. כתב הח"א נ"ל
דה"ה אביו:
(עד) ולא אחורי רבו – דמיחזי
נמי כיוהרא וי"א שנראה כמשתחוה לרבו בתפילתו וי"א מפני שהוא מצער לרבו דשמא
יצטרך לפסוע ג' פסיעות לאחריו בעוד שהוא יתפלל ויצטרך להמתין עליו:
(עה) ולא לפניו – בק"ו
דזה ודאי הוא בזיון לרבו שעומד באחוריו נגדו:
(עו) אין לחוש וכו' – שהכל יודעין
שמקום זה מיוחד לרב וזה לתלמיד ולית ביה משום יוהרא או כמשתחוה לו:
(עז) שטוב להחמיר – היינו לחוש
לטעם השלישי הנ"ל מפני שנראה כמצער לרבו דלפ"ז יש להחמיר גם בצבור לאחריו:
(עח) המנהג להקל – עיין בביאור
הלכה דמ"מ טוב לכתחילה כשקובע לו מקום מאחורי רבו שירחיק כשיעור ד"א וג'
פסיעות כדי שלא יצער לרבו:
(עט) ד"א מותר – דרשות
אחרת היא ועיין בפמ"ג שכתב בשם הפר"ח דלפניו סגי בד"א מצומצמות אבל
לאחורי רבו בעינן ד"א וג' פסיעות כדי שיהיה יוכל רבו לפסוע ג' פסיעות לאחריו ולא
יצטרך להמתין עליו ובתוך ד' אמותיו הלא אסור לפסוע כדלקמן בסימן ק"ב. עוד כתב
דבתוך האלמעמרע מותר אפילו בסמוך דרשותא אחריתא הוא:
(פ) ועיין ביו"ד וכו'
– ר"ל דשם נתבאר דרחוק ד"א מועיל אפילו אם רבו לאחוריו וכן כתבו האחרונים:
(פא) אחורי רבו – וה"ה
בצד רבו אבל לפני רבו אסור:
5)
לא יתן שלום לרבו ולא יחזיר לו שלום
בית יוסף יורה דעה
סימן רמב
טז (א), יז ומ"ש ולא יתן שלום לרבו ולא יחזיר לו שלום כדרך שאר העם וכו'.
בפרק תפילת השחר (ברכות כז:) תניא ר' אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו והנותן שלום לרבו
והמחזיר שלום לרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ופירש רש"י שלום לרבו כשאר כל אדם
שלום עליך ולא אמר שלום עליך רבי. וכך הם דברי הרמב"ם (ת"ת פ"ה ה"ה)
ומפרש דלהחזיר לו שלום צריך לומר לו שלום עליך רבי ומורי. וה"ר יונה (יח: ד"ה
והנותן) פירש הנותן שלום לרבו רצה לומר שמקדים לו שלום ואין לתלמיד להקדים לו שום דיבור
מרוב המורא וכן אמרו (שבת פט.) כלום יש עבד שמקדים שלום לרבו ומה שאמרו בהרבה מקומות
(נזיר כ:) כדי שאלת שלום תלמיד לרב אינו רוצה לומר אלא כדי חזרת שלום תלמיד לרב עכ"ל.
וגם הגהות מיימון (שם אות ח) כתבו דהכי איתא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"א) נהיגין
דלא שיילי זעירא בשלמא דרבא. והרא"ש (ברכות פ"ד סי' ה) כתב בירושלמי משמע
דתלמיד אינו נותן שלום לרבו כלל מיהו בגמרא דידן אמרינן תוך כדי דיבור כדי שאלת תלמיד
לרב עכ"ל:
שולחן ערוך יורה
דעה סימן רמב
סעיף טז
לא יתן שלום לרבו ולא יחזיר
לו שלום, כדרך שאר העם, אלא שוחה לפניו כה ואומר לו ביראה ובכבוד: (שלום עליך רבי,
ואם נתן לו רבו שלום, אומר לו:) שלום עליך מורי ורבי. (וכן נוהגין. וי"א (יא)
דאין לתלמיד לשאול בשלום רבו כלל, שנאמר: ראוני נערים ונחבאו (איוב כח, ט)). (ירושלמי
הביאו הגהת מיימוני פ"א וכ"כ תא"ו נתיב ב' וב"י בשם רבינו יונה).
כו ולא יחלוץ תפיליו לפני רבו ולא יסב לפניו, אלא יושב כיושב לפני המלך. (היה רבו יושב
בסעודה עם אחרים, כז נוטל רשות מרבו ואח"כ מאחרים). (רוקח סימן של"ה). כח
ולא יתפלל לפניו כט לא לאחריו ולא בצדו, ואין צריך לומר שאסור להלוך בצדו, אלא יתרחק
לאחר רבו. ולא יהא מכוון כנגד אחוריו, אלא יצדד עצמו לצד אחר, בין כשמתפלל עמו בין
כשהולך עמו. ל וחוץ לד' אמות, הכל מותר. (ועיין בא"ח סי' צ"ד). ולא יכנס
עמו למרחץ אא"כ הוא צריך לו. הגה: לא ואם היה התלמיד במרחץ קודם לרבו, ובא רבו
לשם, א"צ לצאת. (מהרי"ו בדינין). וכל זה לא מיירי אלא במקום שהולכים ערומי
ערוה במרחץ, אבל במקום שהולכים במכנסים, מותר. (אגודה פ' מקום שנהגו) לב וכן המנהג
פשוט ליכנס עם רבו ואביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו למרחץ, אע"פ שבגמרא אסרו כולם,
והכל הוא מטעם דעכשיו הולכים במכנסים. ולא ישב לפניו, עד שיאמר לו: שב, ולא יעמוד,
עד שיאמר לו: עמוד, או עד שיטול רשות לעמוד. וכשנפטר מלפניו לא יחזיר לו אחוריו, אלא
נרתע לאחוריו, ופניו כנגד פני רבו. הגה: והנפטר מרבו ונטל ממנו רשות ולן בעיר, צריך
לחזור וליטול ממנו רשות (ש"ס פ"ק דמ"ק ור' ירוחם). לג ודוקא שלא אמר
לו מתחלה שרוצה ללון בעיר, אבל אם הגיד לו בשעה שנטל רשות, א"צ לחזור וליטול ממנו
רשות. (הר"ן שם). ולא ישב במקומו; לד ולא יכריע דבריו בפניו; ולא יסתור דבריו.
וחייב (יב) לעמוד מפניו, משיראנו מרחוק מלא עיניו לה עד שיתכסה ממנו שלא יראה קומתו,
ואח"כ ישב. ואפילו היה רכוב, צריך לעמוד מפניו, דחשיב כמהלך. הגה: לו י"א
דאין אדם חייב לעמוד לפני רבו, רק שחרית וערבית. (טור בשם הרמב"ם). ודוקא בבית
הרב, לז אבל בפני אחרים שאין יודעים שעמד לפניו, חייב לעמוד. (ב"י בשם התוס' ומרדכי
בשם ר"י וע"פ).
6)
כל החולק על רבו, כחולק על השכינה
שולחן ערוך יורה
דעה סימן רמב
סעיף ב
כל החולק על רבו, כחולק על השכינה.
וכל העושה מריבה עם רבו, כעושה עם השכינה. וכל המתרעם עליו, כאילו מתרעם על השכינה.
וכל המהרהר אחר רבו, כמהרהר אחר השכינה.
סעיף ג
איזהו חולק על רבו, ב כל שקובע
לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, ורבו קיים אף ע"פ שהוא במדינה אחרת.
הגה: ג אבל (ב) מותר לחלוק עליו באיזה פסק או הוראה, אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו
שהדין עמו (פסקי מהרא"י סי' רל"ח).
סעיף ד
אסור לאדם להורות (ג) לפני רבו
לעולם, וכל המורה לפניו חייב מיתה. הגה: ד ואפילו נטילת רשות לא מהני תוך שלשה פרסאות,
אם הוא רבו מובהק. (ב"י בשם תוספות פ"ק דסנהדרין ומהרי"ק שורש ק"ע
/קס"ט/ ואגודה שם וסמ"ק סוף עשין י"ג בשם ר"י ופרק אע"פ).
(ד) ואם הוא רחוק מרבו י"ב מיל, ושאל לו אדם דבר הלכה בדרך מקרה, יכול להשיב.
אבל לקבוע עצמו להוראה ולישב ולהורות, אפילו הוא בסוף העולם, אסור להורות עד שימות
רבו או עד שיתן לו רשות. הגה: ה וכל זה ברבו מובהק, אבל בתלמיד חבר, אפילו תוך שלשה
פרסאות שרי (רי"ף ורמב"ם כדאיתא בבית יוסף ותוספות והרא"ש וכ"כ
הג"מ פ"ה מהלכות ת"ת). ו וי"א דמ"מ לפני רבו ממש אסור (ריב"ש
סי' רע"א), ואפילו שלא בפניו ממש, אם התחילו בכבוד הרב לומר שישאלו לרב, או שהרב
מופלג בחכמה וזקנה, אין להורות בעירו. (בב"י מגמרא בפ' הדר). ז וי"א דתלמיד
גמור תוך י"ב מיל חייב מיתה, אם הוא מורה. חוץ לי"ב מיל, פטור אבל אסור.
הגה: ח וי"א דדוקא ברגיל לבא לעירו של תלמיד. ט אבל אם אינו רגיל לבא שם, רק בדרך
אקראי, מותר, כל שהוא חוץ לג' פרסאות (מרדכי בשם ריב"א). תלמיד חבר תוך י"ב
מיל, פטור אבל אסור. י וחוץ לי"ב מיל, מותר. יא אע"פ שנטל רשות מרב אחד,
לא סגי, עד שיטול רשות מכל רבותיו המובהקים. הגה: יב והאי מובהקים לא מיירי כשאר רבו
מובהק שרוב חכמתו ממנו, דא"כ לא אפשר להיות לו הרבה רבותיו מובהקים, אלא ר"ל
תלמיד גמור, לאפוקי תלמיד חבר דהיינו שנתגדל בתורה ונעשה חבר לרבו, דהיינו שהוא קרוב
להיות גדול כרבו. (מהרי"ק שורש ק"ע וב"י בשם רשב"ם פ' יש נוחלין).
מיהו יש חולקין וסבירא להו דאי קבל רשות מרבו אחד, יג מהני להורות חוץ לג' פרסאות.
(תשובת הרשב"א סי' קי"א וריב"ש סי' רפ"א /רע"א/). אבל תוך
ג' פרסאות, לא מהני ליה. וי"א דכל שאינו רבו מובהק, דהיינו שאין רוב חכמתו ממנו,
תלמיד חבר הוא (ב"י בשם הרמב"ם).
שולחן ערוך יורה
דעה סימן רמב
סעיף כד
מג לא יאמר דבר שלא שמע מרבו,
עד שיזכיר שם אומרו.
ש"ך יורה דעה
סימן רמב ס"ק מג
מג לא יאמר כו' – שסתם מה שהתלמיד
אומר סוברים השומעים שמפי רבו שמע ואם לא שמעו מפיו צריך להודיעו מפי מי שמע אבל שמועה
ששמע מרבו רשאי לאומרו בסתם וכתב הב"ח מיהו נראה דוקא שבידוע שלא למד לפני רב
אחר אבל אם למד לפני שנים צריך להזכיר שם אומרו מיהו עכשיו סתם מה שהאדם אומר סוברים
העולם שהוא מפי עצמו והלכך הדין משתנה ומ"מ ודאי דאסור לומר בסתם וכ"ש משם
עצמו דבר ששמע מאחרים דהוי מתעטף בטלית שאינו שלו:
בית יוסף אורח חיים
סימן רסג
יד גרסינן בפרק תפילת השחר (ברכות כז:) אמר ליה רבי ירמיה לרב מי בדלת ופירש
רש"י רב (ערב שבת בשבת) [של שבת בערב שבת] אמר ליה רבי ירמיה מי בדלת מן המלאכה
הואיל וקבלת שבת בתפלתך אמר ליה אין בדילנא ופריך תלמודא ומי בדיל [וכו'] והא אביי
שרי ליה לרב דימי לכברויי סלי ופירש רש"י לעשן אותן בגפרית לאחר שהתפלל של שבת
בערב שבת ומשני טעותא הוה ופירש רש"י לא קבל עליו תוספת שבת מדעת אלא יום המעונן
היה וכסבור חשיכה ואחר כך זרחה השמש ופריך וטעותא מי הדרא והא אמר אבידן פעם אחת נתקשרו
שמים בעבים כסבורים העם לומר חשיכה הוא ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת
ונתפזרו העבים וזרחה החמה ובאו ושאלו את רבי ואמר הואיל והתפללו התפללו ופירש רש"י
אלמא תפלה היא ולענין תוספת אף על גב דבטעות הוה תוספת הוא על ידי תפילה ומשני שאני
ציבור דלא מטרחינן להו וכתב הרא"ש (שם סו"ס ו) שאני ציבור דלא מטרחינן להו
להתפלל שנית כמו דמטריחין ליחיד אבל מלאכה אלו ואלו מותרין כלומר בין ציבור בין יחיד
מותרין דקבלה בטעות אינה קבלה וכן כתב הרשב"א שם (ד"ה שאני התם) וכן כתבו
תלמידי ה"ר יונה שם (סוד"ה רב צלי) וכן כתב רבינו ירוחם בח"א (סד ע"ד).
והמרדכי כתב בסוף פרק במה מדליקין (סי' רצז) בשם הגאונים שפעם אחד היה יום המעונן וסבורין
העם שחשכה והדליקו נרות ולא הספיקו להתפלל מנחה עד שנתפזרו העבים וזרחה החמה והתחילו
הנרות לכבות והורו חכמי הדור שאותם שהדליקו אסורין להדליק ולעשות מלאכה שכבר קבלו שבת
ושאר אנשי הבית מותרין ומשמע דסבירא ליה דעדיפא קבלת שבת על ידי הדלקת נר שהוא מעשה
מקבלה בתפילה ומעשה זה שכתב המרדכי בשם הגאונים כתוב גם בשבלי הלקט (סו"ס נ"ט)
ועל מה שכתב ושאר אנשי הבית מותרין כתב אבל אותו הנר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו ולהוסיף
בו שמן ואפילו אם כבה אסור לטלטלו עד מוצאי שבת עכ"ל ואיני יודע טעם למה המותרין
במלאכה לא יהיו מותרין ליגע בנר שהודלק לשם שבת. והא דאמרינן דציבור לא מטרחינן להו
נראה דהיינו דוקא כשהתפללו מפלג המנחה ואילך וביחיד אפילו התפלל מפלג המנחה ולמעלה
כיון דבטעות הוה שהיה סבור שכבר חשכה לא עלתה לו תפלה אבל קודם פלג המנחה אפילו ציבור
נמי מחזירין כיון דלאו זמן תפלת ערבית הוא כלל וכן נראה מדברי רבינו יונה ז"ל
שם:
8)
אם ביום המעונן טעו צבור וחשבו שחשיכה א"צ לחזור ולהתפלל
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רסג סעיף יד
אם ביום המעונן טעו צבור וחשבו
שחשיכה והדליקו נרות והתפללו תפלת ערבית ש"ש, ואח"כ נתפזרו העבים וזרחה חמה,
(נג) א"צ לחזור ולהתפלל ערבית אם כשהתפללו היה (נד) מפלג המנחה ולמעלה; * ואם
יחיד הוא שטעה בכך, (נה) צריך הוא לחזור ולהתפלל תפלת ערבית. ולענין עשיית מלאכה בין
ציבור בין יחיד מותרים, דקבלת שבת היתה בטעות. * וי"א (נו) כו שאותם שהדליקו נרות
* אסורים בעשיית מלאכה ושאר אנשי הבית מותרין. וי"א שאותו נר שהודלק לשם שבת כז
אסור * (נז) ליגע בו ולהוסיף בו שמן, ואפי' אם כבה אסור לטלטלו.
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רסג סעיף יד
(נג) אינם צריכים – דלא מטרחינן
צבורא אף שבטעות היתה:
(נד) מפלג המנחה ולמעלה – דקודם
פלג המנחה אפילו צבור נמי מחזירין דלאו זמן תפלת ערבית היא כלל. וזמן פלג המנחה עיין
לעיל בסימן רל"ג:
(נה) צריך הוא וכו' – כיון שבטעות
התפלל שסבר שכבר חשכה וה"ה בחול נמי דינא הכי כיון שהוא נוהג תמיד להתפלל מעריב
בזמנו כרבנן והיום בטעות התפלל:
(נו) שאותם שהדליקו – אף אם
לא התפללו אבל בלא הדלקה אף שהתפללו תפלת שבת כיון שבטעות היתה לא שמה קבלה וטעם הי"א
דסבירא להו דקבלה שהיא ע"י הדלקה עדיפא דאית בה מעשה ועיין באחרונים שהביא בשם
כמה מגדולי הפוסקים דס"ל דקבלת צבור בטעות אפילו רק ע"י תפלה שמה קבלה רק
שבזה אין המיעוט נמשכין אחר הרוב כיון שבטעות היתה הקבלה ואין להקל נגד אלו הפוסקים.
ובמקום הדחק יש לסמוך על דעה קמייתא שבשו"ע:
(נז) ליגע בו וכו' – היינו אפילו
אחר שלא הדליק עדיין ולא קבל שבת כ"כ הא"ז וכתב המ"א הטעם דאזיל לשיטתיה
דקבלת צבור בטעות שמה קבלה וא"כ הוקצה הנר למצותו וכיון שהוקצה לבעלים הוקצה לכל
וגם אסור ליגע בו דחיישינן שמא ישתמש בו. ולצורך מצוה יש להקל [דה"ח]. כתב הפמ"ג
מי שהדליק נר שבת בעוד היום גדול והתנה שלא לקבל שבת אפ"ה הוקצה הנר למצותה ואסור
להשתמש בו תשמיש חול ואפילו אחרים אסורים דמוקצה לבעלים אסור לכל:
9)
מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רסז
סעיף ב
(ב) א מקדימין להתפלל ערבית
יותר מבימות החול, * (ג) ובפלג (ד) המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית (ה) ב
[א] ולאכול (ו) מיד (וע"ל סי' רל"ג כיצד משערין שיעור פלג המנחה).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רסז סעיף ב
(ב) מקדימין – משום דהוי נהיגי
עלמא לקבל עליהם שבת מכי פתח הש"ץ ברכו וכדלעיל בסימן רס"א ס"ד לכך
מהנכון להקדים להתפלל ערבית כדי להקדים הקבלת שבת וה"ה דיכול לקבל עליו שבת קודם
תפלת ערבית:
(ג) ובפלג וכו' – משמע מדברי
המ"א דאפילו הנוהגין להתפלל מעריב בזמנה מותרים להתפלל בליל שבת מבע"י ובלבד
שיהיה מפלג המנחה ואילך דכיון דמצותה להוסיף מחול על הקודש וכבר קבל שבת עליו יכול
לסמוך על דעת הסוברים דהוי כלילה לענין תפלה אך הנוהג כן יזהר עכ"פ בע"ש
להתפלל מנחה קודם פלג המנחה כדי שלא יהיה תרתי דסתרי אהדדי [היינו דלדעת ר' יהודה בגמרא
זמן מנחה נמשך רק עד פלג המנחה ומשם ואילך הוא זמן תפלת ערבית ולדעת רבנן זמן מנחה
הוא עד סוף היום וזמן מעריב הוא בערב] וי"א דבצבור יש להקל להתפלל מעריב מבע"י
אף אם התפלל מנחה אחר פלג המנחה ונ"ל שאין לסמוך על זה רק כשהוא מתפלל מעריב עכ"פ
בבין השמשות ובשעת הדחק אבל לא כשהוא עדיין ודאי יום וק"ש יחזור ויקרא כשהוא ודאי
לילה ועיין בבה"ל:
(ד) המנחה יכול וכו' – אבל קודם
פלג המנחה אין יכול להדליק ולקבל שבת ואפילו אם בדיעבד התפלל תפלת שבת צריך לחזור ולהתפלל.
ופלג המנחה י"א דהוא שעה ורביע קודם הלילה וי"א דהוא שעה ורביע קודם השקיעה
ועיין לעיל בסימן רס"ג ס"ד ובמש"כ שם במ"ב:
(ה) ולאכול – הטעם דכיון דקבל
עליו שבת והוסיף מחול על הקודש נחשב כשבת לענין זה דיכול לקדש ולאכול מיד ויוכל לגמור
סעודתו מבע"י ויש חולקין וסוברין שיזהר למשוך סעודתו עד הלילה ויאכל כזית בלילה
וטעמם דכיון דהג' סעודות ילפינן ממה דכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגו' בעינן
שיקיים אותם ביום שבת עצמו ולכתחלה נכון לחוש לדבריהם:
(ו) מיד – ואם לאחר שהתפלל מעריב
אין עד הלילה חצי שעה יש ליזהר שלא להתחיל לאכול אלא ימתין עד הערב ויחזור ויקרא ק"ש
בלא הברכות ואח"כ יאכל הואיל ולהרבה פוסקים לא יצא ידי חובת ק"ש קודם הלילה
מיהו הנוהג להקל בזה אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך. וכ"ז לענין היתר אכילה
אבל לענין ק"ש גופא דהוא דאורייתא אין לסמוך ויזהר לקרותה בלילה לצאת ידי חובת
ק"ש:
10)
מי שהוא אנוס, יכול להתפלל של מו"ש מפלג המנחה ולמעלה
ולהבדיל מיד
שולחן ערוך אורח
חיים סימן רצג
סעיף ג
מי שהוא אנוס, * (ח) ג כגון
שצריך להחשיך על התחום לדבר מצוה, (ט) ד יכול להתפלל של מו"ש מפלג המנחה ולמעלה
(י) ה ולהבדיל מיד אבל לא יברך על הנר, וכן אסור בעשיית מלאכה, עד צאת הכוכבים. הגה:
ונוהגים לומר: והוא רחום [א*] וברכו באריכות נועם, כדי להוסיף מחול על הקודש (א"ז).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן רצג סעיף ג
(ח) כגון שצריך וכו' – היינו
שהולך מביתו מבע"י עד סוף התחום ויושב שם עד הערב כדי שמיד שיחשך ילך לדבר מצוה
הנחוץ לו ומיירי ששם לא ימצא לו כוס להבדיל עליו:
(ט) יכול וכו' – ומ"מ כתבו
האחרונים דאין לעשות כן דדבר תמוה הוא לרבים גם שמא יבואו להקל במלאכה ובפרט בימינו
דנוהגין לעשות תמיד כרבנן שמתפללין מנחה עד הערב בודאי מדינא אסור להקדים מעריב במו"ש
ואף דבע"ש יש שמקילין היינו משום דמצוה להוסיף מחול על הקודש משא"כ במו"ש:
(י) ולהבדיל מיד – ומ"מ
ימתין מלקרות ק"ש עד צה"כ:
