רי"ף ברכות דף כא.
גמ' ברכות דף לא.
1)המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות.. 1
2)המתפלל שתי תפלות צריך להמתין כדי
הילוך ד' אמות 2
3)כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל,
ש"צ חוזר ומתפלל 3
5)מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא
בר"ח וכו', יכוין דעתו וישמע
מש"צ 4
6)הרואה לבנה בחידושה אומר אשר במאמרו 4
7)עד אימתי מברכין את הלבנה, עד
י"ו מיום המולד 7
8)אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת
ימים עליה 8
9)לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה. 9
10)ישהה שעה אחת קודם שיקום להתפלל. 9
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קא סעיף א
* (א) המתפלל צריך (ב) שיכוין
בכל הברכות, * ואם אינו יכול לכוין בכולם, לפחות * יכוין (ג) באבות; אם לא כיון באבות,
אע"פ שכיון בכל השאר, יחזור ויתפלל. הגה: * (ד) א והאידנא אין חוזרין בשביל
חסרון [א] כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזיר (טור).
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
קא סעיף א
(א) המתפלל וכו' – וירגיל אדם
עצמו לכוין עכ"פ בחתימת של כל ברכה:
(ב) שיכוין – היינו פירוש המילות
ע"כ מה נכון מאוד להמונים שילמדו פירוש המילות של כל התפלה ועכ"פ של ברכת
אבות ומודים בודאי יש חיוב עליו לידע ביאורו:
(ג) באבות – כי הוא סידור שבחו
של מקום ע"כ אינו בדין שיהא אז פונה לבבו לדברים אחרים ויש פוסקים דגם מודים חשוב
כאבות לכתחלה. ואם הוא משער שאפילו באבות לא יכוין לא יתפלל כלל עד שתתיישב דעתו שיהיה
יוכל עכ"פ לכוין באבות:
(ד) והאידנא וכו' – כתב הח"א
נ"ל כיון דמצד הדין צריך לחזור ולהתפלל עכ"פ אם נזכר קודם שאמר בא"י
בסוף ברכה יחזור לומר מאלקי אברהם וכו':
ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן
קא סעיף א
* המתפלל וכו' – זה איתא אפילו
למ"ד לעיל בסימן ס' ס"ד דמצות אין צריכות כונה דשם היינו לצאת ידי המצוה
משא"כ בזה דענינו הוא שלא יכוין בדברים אחרים בעת התפלה. ומשמע מלשון הרשב"א
המובא בב"י לעיל בסימן ס"ג ד"ה כתב דיש ליזהר באבות שלא יהא לבו פונה
באמצע הברכה לדברים אחרים ואפילו אם בעת שיאמר אח"כ התיבות של הברכה יחזור ויכוין
כן משמע לכאורה שם מפשטות לשונו אף דיש לדחות קצת ויש לעיין לענין דיעבד ועכ"פ
לכתחלה יש ליזהר בזה מאוד:
* ואם אינו יכול וכו' – משמע
מלשון זה דאפילו לכתחילה מותר לעמוד ולהתפלל כיון שהוא אנוס שאינו יכול ליישב דעתו
וכן משמע לישנא דברייתא ולפלא שלא הוזכר זה ברמב"ם שכתב דין זה רק בלשון דיעבד
שאם כיון בברכה ראשונה יצא ואולי באינו יכול גם הוא מודה דזה מוטב משלא יתפלל כלל ועכ"פ
נראה פשוט דאם יכול להמתין וליישב דעתו מטרדותיו ולא יעבור זמן ק"ש ותפלה עי"ז
דצריך ליישב דעתו:
* יכוין באבות – עיין לעיל בסימן
נ"ג ס"ה בהג"ה דמשמע שם דבדיעבד מהני אם התפלל ש"ץ אף שאינו מבין
מה שהוא אומר ואולי דשם מיירי שמבין עכ"פ ברכת אבות או אפשר דש"ץ עדיף טפי
משום דשומע כעונה והוי כאלו השומע אמר בעצמו הברכת אבות והוא מבין ביאורו. ולפי מה
שכתב הפמ"ג בסי' תר"ץ בא"א סק"ט א"א להוציא באופן זה וע"כ
כתירוצינו הראשון:
* והאידנא אין חוזרין וכו'
– לכאורה כונתו אם סיים השמ"ע ולא כיון באבות אבל אם עומד אצל אתה גבור ונזכר
שלא כיון באבות כיון דמצד הדין לא יצא בזה האיך נאמר לו שיברך עוד ברכות שלא יצא בהם
אחרי דחסר לו ברכת אבות וכי מפני שקרוב שלא יכוין נאמר לו שיברך עוד ברכות שבודאי לא
יצא בהם כן היה נראה לי אבל מדברי הח"א כלל כ"ד דין ב' משמע דאינו חוזר אפילו
עומד אצל אתה גבור ויותר נ"ל עצה אחרת באופן זה שלא יאמר עוד עתה כלל וימתין על
הש"ץ שיאמר ברכת אבות ויכוין לצאת וכשיגיע הש"ץ לברכת אתה גבור יתחיל בעצמו
דהלא בתפלה קי"ל דאינו מוציא אלא דוקא מי שאינו בקי משא"כ באבות כיון שאינו
יכול לברך אותה בעצמו:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קה
סעיף א
המתפלל (א) א שתי תפלות, זו
אחר זו, צריך (ב) להמתין (ג) בין זו לזו (ד) כדי הילוך ב ד' אמות, כדי שתהא דעתו מיושבת
להתפלל בלשון תחינה.
משנה ברורה סימן
קה
(א) שתי תפלות – כגון שחרית
ומוסף או ששכח ולא התפלל וצריך להשלימה בזמן תפלה שלאחריה ומתפלל שתים. והנה לפי מה
שיבואר בסימן ק"ח במשנה ברורה דבין ששכח ערבית ומתפלל שחרית שתים להשלמה ובין
ששכח שחרית ומתפלל מנחה שתים להשלמה צריך לומר אשרי בין תפלה לתפלה לא יצוייר דין זה
רק בשכח תפלת המנחה שמתפלל ערבית שתים להשלמה דשם לא יאמר אשרי כמו שמבואר שם במ"ב
דצריך עכ"פ להמתין כדי ד"א:
(ב) להמתין וכו' – ושיעור זה
צריך להיות אחר שעקר רגליו ואמר עושה שלום וגו':
(ג) בין וכו' – כתב בספר שולחן
שלמה וכן אם סיים שמונה עשרה אף שעדיין לא עקר רגליו ונזכר שטעה וצריך לחזור ולהתפלל
ימתין כזה:
(ד) כדי הילוך וכו' – אפילו
אינו רוצה לחזור למקומו אלא מתפלל שנית במקום שעומד שם כשפסע אחר תפלה הראשונה אבל
לחזור למקומו אפי' אינו רוצה להתפלל שנית צריך להמתין כמש"כ בסימן קכ"ג:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קכו סעיף ג
ג כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל,
ש"צ חוזר ומתפלל, אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם, * חוץ משחרית של ר"ח, (יב)
שאם שכח ש"צ (יג) ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו, אין מחזירין אותו, מפני
טורח [ד] הצבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ר"ח; אבל אם נזכר קודם
שהשלים תפלתו, חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור. הגה: י"א (יד) דאם טעה בשחרית
של שבת וי"ט, (טו) דינו ד כמו בר"ח, * והכי נהגו (טור וסמ"ק).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן קכו סעיף ג
(יב) שאם שכח ש"ץ – ולענין
יחיד אם שכח עיין לעיל בסימן קכ"ד ס"י:
(יג) ולא הזכיר יעו"י
– ואם שכח משיב הרוח וטל ומטר וכה"ג מחזירין אותו דדוקא ביעלה ויבא מפני שזכרון
אחד עולה לכאן ולכאן [פמ"ג]:
(יד) דאם טעה וכו' – ר"ל
ששכח והתפלל של חול ולא הזכיר מענינו של שבת ויו"ט והשלים תפלתו אבל אם נזכר קודם
שהשלים תפלתו חוזר לישמח משה או בי"ט לאתה בחרתנו כ"כ הפמ"ג ומדברי
הרב בהג"ה לקמן בסימן רס"ח ס"ה קצת לא משמע כן:
(טו) דינו כמו בר"ח – הלבוש
הביא דיעות בזה ולא הכריע אבל האחרונים כתבו כהרב:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קכו
סעיף ד
אם טעה ש"ץ כשהתפלל בלחש,
לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור, אלא (טז) סומך על התפלה שיתפלל בקול
רם, והוא שלא טעה (יז) ה בג' [ה] ראשונות, שאם טעה בהם, לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר.
משנה ברורה סימן
קכו
(טז) סומך וכו' – ואם בלחש במעריב
חוזר שאין לו על מה לסמוך ומיהו בשבת יסמוך על ברכה מעין שבע דלא גרע מיחיד שסומך עליו
כבסימן רס"ח [פמ"ג]:
(יז) בג' ראשונות – ודוקא כשנזכר
קודם שהשלים תפלתו דלית בזה טורח צבור כ"כ אבל אחר שהשלים תפילתו אינו חוזר כ"כ
הלבוש וכן הסכימו עמו הרבה אחרונים. ובטור פליג ומקיל אפילו בג' ראשונות בכל גווני
והסומך עליו לא הפסיד [ח"א בשם א"ר וכן משמע בביאור הגר"א שהלכה כטור]:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן קכד
סעיף י
מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח
או בחולו של מועד או (לט) בכל דבר שצריך לחזור בשבילו, * (מ) טז יכוין דעתו וישמע מש"צ
כל י"ח ברכות (מא) מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו; ולא יפסיק ולא ישיח; ופוסע
ג' פסיעות לאחוריו, דכיון שכבר התפלל, אלא ששכח ולא הזכיר, אע"פ שהוא בקי, ש"צ
מוציאו.
משנה ברורה סימן
קכד
(לט) בכל דבר – משמע מלשון זה
דאפילו אם דילג משיב הרוח שהיא מג' ראשונות וכן מוכח באור זרוע סי' ת"ס ועי' לעיל
בסי' קי"ד בשע"ת סק"ח ועיין לקמן סי' קכ"ו ס"ד ומה שכתב שם
במ"ב בשם א"ר והגר"א:
(מ) יכוין דעתו – דאע"ג
דקי"ל דש"ץ אינו מוציא אלא דוקא מי שאינו בקי שאני הכא שהתפלל אלא ששכח ולא
הזכיר לכן אע"פ שהוא בקי הש"ץ מוציאו ועיין באחרונים שכתבו דמוטב שיחזור
ויתפלל בעצמו דהאידנא לאו כל אדם יכול לכוין דעתו לשמוע מש"ץ מראש ועד סוף ושמא
לבבו יפנה ולא ישמע מש"ץ איזה מלות המעכבים בתפילה וכתב הב"ח וא"ר דאם
הש"ץ דרכו להבליע המלות מדינא אסור לסמוך אש"ץ אלא חייב להתפלל בעצמו:
(מא) מראש ועד סוף – עיין בספר
ברכי יוסף דמסיק שלא יאמר אז מודים דרבנן אלא יכוין לשמוע מש"ץ המודים שהוא אומר
והאידנא שנוהגין איזה חזנים לומר המודים בתחלתו בלחש לא יוכל לצאת תפלתו ע"י הש"ץ
ולא ידעתי מאיזה מקום יצא להם המנהג הזה דאף דנוהגין הצבור לאמר אז מודים דרבנן מ"מ
תפילתו ניתקן להוציא מי שאינו בקי וצריך לאמר עכ"פ קצת בקול שיוכלו לשמוע עשרה
בנ"א העומדים סביבו:
בית יוסף אורח חיים
סימן תכו
א (א) אמר רב יהודה הרואה לבנה בחידושה אומר אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. בפרק
היו בודקין (סנהדרין מב.) וכתבה הרי"ף בסוף פרק תפילת השחר (ברכות כא.) ופירש
רש"י תפקידם מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם. ששים ושמחים
דףכא.
כדכתיב (תהלים יט ו) ישיש כגבור.
פועלי אמת הן שאינם משנים את סדרם. וללבנה אמר הקב"ה שתתחדש בכל חדש. עטרת תפארת
היא זו לעמוסי בטן סימן הוא להם שאף הם שמונים לה עתידים להתחדש בגלותם כמותה ולפאר
ליוצרם. והתוספות (ד"ה פועלי) כתבו אית דגרסי פועל אמת ואהקב"ה קאי שבאמת
ובדין מיעטה ולהכי קאמר בתר הכי וללבנה אמר שתתחדש. וכתב הרב רבינו יונה (ברכות כא.
ד"ה פועל) פועל אמת שפעולתו אמת לבורא הוא חוזר שהוא אמת וגם הפעולה עצמה היא
אמת שהיא קיימת כענין שנא' (תהלים קמח ו) ויעמידם לעד לעולם שאם היה חוזר לצבאיו מספיק
היה שיאמר פועלי אמת ולמה היה צריך לומר עוד שהפעולה שהם פועלים שהיא אמת ע"כ:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן תכו
סעיף א
(א) [א] הרואה לבנה בחדושה
מברך: * אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. הגה: ואין לקדש החדש (ב) אלא בלילה בעת שהלבנה
א זורחת * (ג) ונהנין מאורה (אגור).
משנה ברורה סימן
תכו
(א) הרואה וכו' – ונשים פטורות
מלקדש הלבנה דהוי מ"ע שהזמן גרמא ואף דכל מ"ע שהזמן גרמא נוהגות הנשים שמקיימות
ומברכות עליהן מ"מ מצוה זו אין צריכין לקיימה משום דהם גרמו פגם הלבנה. וסומא
חייב בקידוש הלבנה כי ברכה זו נתקנה על חידוש העולם וגם הוא נהנה ע"י שאחרים רואין
ומוליכין אותו על הדרך ודומה ליוצר המאורות כ"כ האחרונים ועיין בבה"ל וקטן
משהגיע לחינוך מחנכין לו בה [כ"כ בשם רי"ע ונראה דזהו רק לר"ת בסימן
עיי"ן אבל לרש"י שם לא נהירא ודמי לק"ש עי"ש ואפשר דכונתו ג"כ
דטוב לנהוג כן לכתחלה וכמו שפסק שם בשו"ע לענין ק"ש עי"ש]:
(ב) אלא בלילה – לאפוקי ביה"ש
שהלבנה נראית קצת ועדיין הוא יום:
(ג) ונהנין מאורה – דהיינו
בעת שזריחתה ניכרת ע"ג קרקע. אם נתכסה הלבנה בעבים אם העב דק וקלוש שנראית הלבנה
ממנו ונהנה בה מברך ואם הענן עב אינו מברך ואם התחיל לברך ואח"כ נתכסה בעבים גומר
הברכה אם לא שהוא משער שתתכסה הלבנה באמצע ברכתו שאז לא יתחיל ברכתו ועיין בה"ל
וה"ה אם יש מסך מבדיל בינו לבין הלבנה הדין ג"כ כמו לענין עבים דאם המסך
הוא דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא נהנה ממנה ויכול להכיר מן הדברים שהם ניכרים
לאור הלבנה יכול לברך עליו ואם המסך הוא גס ואין נהנה מאור הלבנה אין לברך דהוי ברכה
לבטלה ועיין מה שכתבנו בסוף הסימן:
בית יוסף אורח חיים
סימן תכו
ב, א (ב) תנא דבי ר' ישמעאל אילו לא זכו ישראל וכו'. שם ופירש הכל בו
(סי' מג) בשם ה"ר יונה (ברכות כא. ד"ה כאילו מקבל) כלומר שהוא נראה ע"י
גבורותיו ונפלאותיו: כתב האגור (סי' תקצא) שאין לקדש החודש אלא בלילה ומסתברא דשרגא
בטיהרא למאי אהני עכ"ל:
גרסינן במסכת סופרים אין מברכין
על הירח וכו' עד בלב טוב. הכל בפ"כ (ה"א – ב) ומדברי תלמידי הרב רבינו יונה
נראה שלא היה גורס במסכת סופרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת שכתב בסוף פרק תפילת
השחר (שם ד"ה נהרדעי) במסכת סופרים אמרו אין מברכין על הלבנה עד שתתבשם י"א
עד מוצאי שבת שמברכין על הבשמים ואין זה מתקבל כלל דמה טעם הוא זה לתלות הדבר במוצאי
שבת ויש מפרשים שתתבשם לשון חופה ודומה לו עביד בוסמא לבריה ורצונו לומר משעה שתעשה
כמו חופה שהיא גדולה קצת ומאירה סביבותיה ונראה למורי שפירושו משתמתק מלשון לבסומי
קלא כלומר משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנה שזה הוא אחר ב' או ג' ימים אבל ירח בן
יומו מתוך קטנותו אין האור
דףכא.
שלו מתוק שאין אדם נהנה ממנו
עכ"ל ואף על פי שבספרים דידן כתוב בהדיא אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת וכמ"ש
רבינו מ"מ למדנו מדברי הרב רבינו יונה שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה
ג' ימים דמשמע דבלא ההיא דמסכת סופרים הוא סובר כך לפי שקודם לכן אין אדם נהנה מאורה:
כתוב בתרומת הדשן (סי' לה) הרואה לבנה בחידושה בימי החול ואומר נמתין מלברך על חידושה
עד מוצאי שבת אם ליל מוצאי שבת הבא אינו לילות הרבה בחודש כגון ז' או ח' שאפילו אם
יהא מעונן במוצאי שבת וג' או ד' לילות אחריו עדיין יש זמן לברך עד ליל ט"ו כהאי
גוונא יפה להמתין עד מוצאי שבת אבל אם ליל מוצאי שבת הבא יהא לילות הרבה בחודש שאם
יהא מעונן ב' וג' או ד' לילות אחריו יעבור זמן הברכה כהאי גוונא אין להמתין עד מוצאי
שבת עכ"ל:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן תכו
סעיף ב
(ד) אין מברכין על הירח
* (ה) ב אלא * במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. הגה: ודוקא אם ליל מוצאי שבת
הוא ג קודם י' בחדש, אז ממתינין עד מוצ"ש. (ו) אבל אם הוא אח"כ, אין ממתינין
עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן. וכשמקדשין
אותה בחול יש ללבוש (ז) בגדים נאים, (ת"ה סימן ל"ה). ד אין מקדשין הלבנה
* (ח) קודם תשעה באב * ולא (ט) ה קודם יה"כ, (מהרי"ל). ובמוצאי יוה"כ
מקדשין אותה, דאז שורין בשמחה (י) אבל [ד] לא במוצאי ט"ב (יא) ו או שאר תענית,
(ד"ע). ואין מקדשין אותה במוצאי שבת (יב) ז [ה] שחל בו י"ט. (מהרי"ל
הלכות י"ט). (יג) ח ותולה עיניו ומיישר רגליו * ומברך (מעומד) (טור) ואומר
שלש פעמים: סימן טוב תהיה לכל ישראל [ה*] ברוך יוצרך וכו'. הגה: (יד) ט ורוקד ג'
פעמים כנגדה ואומר: כשם שאני רוקד כו' ואומר: תפול עליהם וגו' (טו) י ולמפרע: כאבן
ידמו כו' ג' פעמים, (טז) ויאמר לחבירו ג"פ:
משנה ברורה סימן
תכו
(ד) אין מברכין וכו' – למצוה
מן המובחר הוא וכדמסיים בהג"ה וכתב בס' מגיד מישרים סימן זה יהיה בידך בחודש שתברכו
ברכת הלבנה במו"ש תמצאו הצלחה וכשתתכסה ותתעלם ולא יוכלו לברך אותו החודש לא יהיה
מוצלח ח"ו:
(ה) אלא במו"ש – וה"ה
במוצאי יו"ט:
(ו) אבל אם הוא אח"כ –
ר"ל שליל מו"ש הוא ליל י"א אין להמתין דשמא תתכסה בעבים אז וגם בארבע
לילות שאח"כ ולפי מש"כ בס"ג בהג"ה צריך לחשוב אם ישארו עוד חמשה
לילות עד חצי כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים ממולד:
(ז) בגדים נאים – ועכשיו אין
נוהגין לדקדק בזה:
(ח) קודם ט"ב – דשרויין
באבילות:
(ט) קודם יוה"כ – דג"כ
מאויימין מכח הדין ואין שרויין בשמחה ועיין בבה"ל:
(י) אבל לא במוצאי וכו' – דאין
שרויין בשמחה ויברכו בימים שאחריה ומבואר בד"מ דאם ט"ב חל ביום ה' יש לו
להמתין עד מו"ש שהוא י"ב לחודש:
(יא) או שאר תענית – כגון אם
לא קידש בחודש טבת עד התענית אין לו לקדש אחר התענית אלא ימתין עד הלילה שלאחריה שהוא
י"ב לחודש ומ"מ אם אירע זה בחודש אדר שלא קידשו עד תענית אסתר כתב הט"ז
דיש לקדש אחר התענית כיון שהשעה עוברת. והנה כ"ז לדעת רמ"א אבל דעת האחרונים
בכל זה דמקדשין אפילו במוצאי ט"ב וכ"ש בשאר תענית אלא דכתבו דצריך לטעום
קודם ובמוצאי יוה"כ מתוך ששמחין שיצאו בדימוס מקדשין אף קודם שיטעמו ומיהו במוצאי
ט"ב צריך ליזהר שלא לקדש בלי מנעלים. ולענין אבל אימת מקדש דעת המ"א דאם
ישלים אבילותו קודם עשירי בחודש ימתין ויקדש בליל י' אבל אם כלה אבילותו ביו"ד
בחודש לא ימתין על ליל י"א ומוטב שיקדש הלבנה בתוך ימי אבילותו ודעת בעל שערי
אפרים דאם יש שהות לקדש אחר כלות ימי אבילותו ימתין אך אם כשימתין יעבור הזמן יכול
לקדש בתוך ימי אבילותו ויכול לצאת לחוץ לקדש ועיין בה"ל:
(יב) שחל בו יו"ט – ומכ"ש
שאין מקדשין אותה בליל שבת והרבה טעמים נאמרו בזה ע"פ הקבלה ומ"מ אם לא קידשו
עד שבת ויו"ט ויעבור הזמן בודאי מותר לקדש גם בשבת ויו"ט ואפילו ביחידי וכן
הוא מסקנת הפוסקים:
(יג) ותולה וכו' ואומר וכו'
– כתב בשיורי כנה"ג דמשמע לכאורה דעד גמר כל הסדר תולה עיניו בה וכן נהוג עלמא
אבל שמע משם ספר חרדים שהחמיר בזה מאד מלהסתכל בלבנה ולא התיר להסתכל בה אלא עד שסיים
הברכה והמ"א בשם של"ה החמיר עוד יותר דאפילו בשעת הברכה אין לו להסתכל בה
אלא רואה אותה פעם אחת כשירצה לברך ואח"כ לא יסתכל בה:
(יד) ורוקד וכו' – וכתבו האחרונים
דיזהר מאוד שלא יכרע ברכיו לרקוד דלא יהא נראה ככורע ללבנה אלא יסמוך על אצבעות רגליו
וירקוד:
(טו) ולמפרע כאבן – וכתב מ"א
בשם מטה משה שי"א כל הפסוק עד קנית ואח"כ למפרע:
(טז) ויאמר לחבירו וכו' – כלומר
מפני שאמר בתחלה תפול וכו' אומר לחבירו שלום עליך [מ"א] ועיין מ"א שהזכיר
עוד על כמה פסוקים שיש קבלה לאומרם ולא העתקנום דכבר כתובים הם בסדר קידוש הלבנה ונהגו
הכל לאמרם:
בית יוסף אורח חיים
סימן תכו
ג א"ר יוחנן עד אימתי מברכין על החודש וכו' עד ונהרדעי אמרי עד י"ו.
גם זה שם (מא:) וכתב הכל בו (סי' מג ג:) לכתחלה מברכין עד ז' ואם איחר מברך והולך עד
י"ו ולא עוד והטעם כי החמה עומדת כנגד הלבנה בט"ו בחודש ולכך זיו הלבנה בחזקו
עומד על מילואה כי חמה במערב ולבנה במזרח רב המקום ביניהם לכך מברכין עד שתתמלא פגימתה
כי כל מה שתקרב הלבנה אחר חצי החדש לחמה יתכסה אורה ולכך מברכין על התוספת ולא על החסרון
כי על הטובה יש לנו לברך:
ומ"ש רבינו והני י"ו
מיום המולד מונין אותם. מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' יט) דטעמא
משום דאמרינן עד שתתמלא פגימתה אם כן במילוי תליא מילתא ולאו דוקא ט"ו וי"ו
אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו כן נ"ל ולע"ד נראה אם היה
ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי אמצעות הלקות בודאי שאין לברך אח"כ אבל סתמא
סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה אפילו אם היה ליקוי חמה שהוא מולד
אמיתי קודם לשלנו או אחריו כי הרמב"ם (קידוש החודש פ"ז הל' ז) כתב שרבותינו
כיונו לפגוע באמיתי ע"י הדחיות עכ"ל:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן תכו
סעיף ג
עד אימתי מברכין עליה, עד י"ו
(יז) יב מיום [ט] המולד, * (יח) ולא י"ו בכלל. (ואין לקדש (יט) אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד),
(תשובת מהרי"ל).
משנה ברורה סימן
תכו
(יז) מיום המולד – ל"ד
מיום אלא משעת המולד מנינן דמשעה זו מנינן ט"ו יום מעל"ע וא"כ כשהיה
המולד באמצע יום הראשון מותר לקדש בליל יום שני דעדיין ליכא ט"ו מעל"ע:
(יח) ולא ט"ז בכלל – דכיון
שעבר ט"ו יום הולכת הלוך וחסור ואין כאן חידוש:
(יט) אלא עד חצי וכו' – דקי"ל
דאין חדשה של לבנה פחות מן כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקי שעה [דשעה
מתחלק על תתר"ף חלקים] וא"כ אם חל המולד במ"ש ב' או ג' שעות בלילה אסור
לקדשה בעוד שני שבועות בתחלת ליל שני להרמ"א אע"פ שלא נמלאו עדיין ט"ו
יום שלמים:
בית יוסף אורח חיים
סימן תכו
ד והר"י גיקטילי"א. בעל שערי אורה כתב בתשובה שע"פ הקבלה
אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן תכו
סעיף ד
אין מברכין עליה (כ) עד שיעברו
יג [י] שבעת ימים עליה. הגה: [יא] ואין
מקדשין הלבנה (כא) יד תחת הגג (הגהות אלפסי החדשות).
משנה ברורה סימן
תכו
(כ) עד שיעברו ז' – ורוב האחרונים פליגי ע"ז
ולדידהו עכ"פ לאחר ג' ימים מעל"ע מעת המולד שנהנין כבר מאורה יש לברך עליה
ואין להחמיץ המצוה אכן אם הג' לחודש הוא באחד מימי השבוע נכון להמתין עד מו"ש
הבאה וכפי המבואר בס"ב בהג"ה וכמה אחרונים והגר"א מכללם מקילין אף באופן
זה וסברי דאין כדאי להשהות המצוה בכל גווני וע"כ הנוהג כן בודאי יש לו על מי לסמוך
ובפרט בימי החורף וגשם בודאי הזריז לקדש הרי זה משובח:
(כא) תחת הגג – אלא תחת כיפת
השמים והטעם דקידוש הלבנה הוא כקבלת פני השכינה ואין זה דרך כבוד שיהא עומד תחת הגג
לפיכך יוצאין מתחת הגג לרחוב כדרך שיוצאין לקראת מלכים ומ"מ כ"ז הוא רק לכתחלה
אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ אי נמי שהמקום אינו נקי או ששרוי בין
העכו"ם יקדש בביתו דרך חלון או פתח הפתוח נגד הלבנה:
פרק חמישי
משלי פרק יד פסוק
כג
בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר
וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר:
מצודת דוד משלי פרק יד פסוק
כג
(כג) בכל עצב – בכל דבר עצבון ועמל יגיעת המלאכה יהיה לאדם יתרון וריוח מה
אבל דבר שפתים העמל בו הוא אך למחסור כי ברוב דברים לא יחדל פשע:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צג סעיף ב
לא יעמוד להתפלל אלא (ג) באימה
והכנעה, (ד) לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה כגון:
דברי תנחומין של תורה סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו: רצון יראיו יעשה,
שומר ה' את כל אוהביו (תהילים קמה יט – כ).
משנה ברורה על שולחן
ערוך אורח חיים סימן צג סעיף ב
(ג) באימה והכנעה – שנאמר עבדו
את ד' ביראה היינו התפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה:
(ד) לא מתוך וכו' – ר"ל
דמצוה מן המובחר שאין עומדים אלא מתוך אימה והכנעה אלא כיון דאין כ"א יכול ליזהר
להכניס בלבו הכנעה ואימה עכ"פ לא יתפלל מתוך שחוק אלא מתוך שמחה של מצוה [ב"ח
וא"ר]:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צג
סעיף א
ישהה (א) א שעה אחת קודם שיקום
להתפלל, ב כדי (ב) שיכוין לבו למקום; ושעה אחת אחר התפלה, שלא תהא נראית עליו כמשאוי
שממהר לצאת ממנה.
משנה ברורה סימן
צג
(א) שעה אחת – תר"י הוכיחו
מגמרא דאע"ג דבכל מקום דאמרינן שעה פי' שעה מועטת הכא פי' שעה אחת מי"ב שעות
ביום ומיהו זה לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת שישהא קודם שיתחיל שהוא כדי הילוך ח'
טפחים כמש"כ בסימן צ' סוף ס"כ עי"ש. כתב בסדר היום אם יכול להתעכב עד
שלא ישאר עשרה בבה"כ טוב לו עי"ש טעמו גם כי הישיבה בבה"כ הוא מצוה
בפני עצמה:
(ב) שיכוין – האר"י ז"ל
היה מתפלל מתוך הסידור כדי שיכוין מאוד גם שלא להבליע נקודה והכל לפי מה שמרגיש האדם
בנפשו:
שולחן ערוך אורח
חיים סימן צ
סעיף כ
יכנס (סא) לה שיעור [כז] שני
פתחים ואח"כ יתפלל. י"מ שיעור שני פתחים דהיינו ח' טפחים יכנס לפנים, שלא
ישב אצל הפתח שנראה כמשאוי ישיבת ב"ה ולפ"ז אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח,
אין בכך כלום. וי"מ שהטעם מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין, ולפי זה אם אינו
פתוח לרשות הרבים אין בכך כלום. וי"מ שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס, אלא (סב) ישהא
שיעור שני פתחים. ונכון לחוש לכל הפירושים.
